אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.
הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.
הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)
תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.
לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.
קצת לדגדג, להתחבק,
אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.
כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.
או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.
מושלם? לא.
אפשרי? כן.
זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.
תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.
לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.
באופן כללי, טיפ.
יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.
ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.
או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע
מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.
נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.
במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.
כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,
זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.
אז על אותו עיקרון.
ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.
צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.
פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.
העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.
יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.
נגיד עוד אחד שאני זוכרת.
כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת
למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.
או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.
(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)
כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.
אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.
