קחי דולה ותיקה עם הרבה נסיון באופן כללי ובמיוחד בויבק. זה ההשתדלות הכי טובה שאפשר לעשות בעיני.

וגם בית חולים תומך טבעי וויבק.

אם ירושלים רלוונטי לך יש לי המלצות.

אני ב"ה ילדתי ויבקים מהממים!!! וזוכרת גם אותי מחפשת ממש תקווה בהריון הראשון אחרי הקיסרי...

אז באה לעודד אותך ולטעת תקווה שזה ממש אפשרי.

ומצד שני.... כל לידה היא נס, והכל מלמעלה.... לא באמת בשליטה שלנו. הרבה תפילות. והעיקר תינוק בריא ושלם💙

הלכתי ללניאדו כי הבנתי שהם תומכים בלידות טבעיות יותר מבתי חולים אחרים

ב"ה היתה לידה מהממת (קשה וארוכה מאוד אבל יצאתי בחוויה ממש חיובית וכמובן ב"ה לידה רגילה אחרי שהראשונה היתה קיסרי)

אני חושבת שיותר ממה שמשמעותי הבית חולים והמיילדת

בשבילי היתה הכי משמעותית הדולה.

לקחתי דולה מדהימה מדהימה מדהימה

תמכה בי מאוד, עשתה איתי תרגילים כדי לקדם את הלידה אחרי שהיא נתקעה המון זמן.

אני חושבת שזה מאוד מאוד משמעותי

כי לידה אחרי קיסרי זאת לידה עם הרבה חששות וחרדות

ולי מאוד עזר שהיתה מישהי איתי צמודה אלי.

מציעה לך להיכנס לאתרים של לידות קיסריות ולקרוא קצת

אני גם קראתי המון סיפורי לידות ויב"ק כדי להבין לקראת מה אני הולכת

סתם לדוגמא ראיתי שהרבה מספרות שהן נתקעו בלידת הויב"ק באותה פתיחה שבה הן עברו לניתוח בלידה הקודמת (בקיסרי חירום)

אז אני כשהגעתי לבית חולים הודעתי לכל רופאה שבדקה אותי שאני לא מעוניינת לדעת מה הפתיחה

כדי לא להילחץ שכן מתקדם, לא מתקדם ובאמת עד סוף הלידה עצמה לא באמת ידעתי איזה פתיחה אני.

לי זה עזר אבל זה כמובן רק דוגמא.

בין הקיסרי הראשון לשני היו לי גם טבעיים,

אבל חווית לידה מדהימה היתה לי רק אחרי הקיסרי השני.

שלקחתי דולה מהממת וה' פינק אותי ממש בשלוש לידות שכל אחת היתה יותר טובה מהשניה.

מוזמנת לפרטי להמלצה על הדולה שלי, היא גם מהצפון

האמת היא שלא לקחתי עד כה

בגלל תקציב, קודם כל )4000שח!!(

וגם כי ממש חוששת שלא יהיה חיבור איתה, בעלי איתי ומאד תומך בי גם פיזית,

ואני נכנסת לבועה שלי ומשתדלת להתמקד בעצמי ובגוף שלי..

ילדתי 2 רגילות לפני הקיסרי, אחת בזירוז והשניה בלידה טבעית מהממת

ככה שיש לי חויות טובות.

חייב דולה?

אין לי שקל לזה עכשיו..

וכבר החלטתי שאם לא יהי לי תנאים שיתנו לי בטחון לויבק אלך לניתוח יזום לפחלת לא יהנה הטראומה של פעם קודמת, שפשוט הרגשתי שאני או התינוק נמותנראהמי קודם...

באה להגיד, שעם כל ההשתדלות שלך, תדעי שמה שהיה אז  זה לא היום, אם היה פעם טראומה זה לא אומר שגם עכשיו, תתפללי ללידה טובה, נרתיקית בצורה מושלמת אבל אל תשכחי שלא הכל בשליטה שלנו ואני רק עושים את ההשתדלות, ובסוף בסוף הכי חשוב זה אמא ותינוק בריאים

שיהיה המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות 🌸

כמובן עם ניטור מלא. גם אני ילדתי ככה ובהפרש קטן הרבה יותר מהקיסרי.

במינון נמוך מאוד ולאט לאט העלו מינון עד כמה שאפשר בגלל הקיסרי

מוניטור כל הזמן כמובן, ב"ה עבר חלק

זה היה בתל השומר

כי כמו שכתבת- היה לי מדהים עם בעלי, האמנתי בגוף שלי שיודע ללדת ובאמת היה טוב.

רק אחרי קיסרי נוסף, שהבנתי שזה או דולה או ניתוח, כי אני חייבת תמיכה משמעותית, פיזית (היא ממש עבדה קשה!)

אז לקחתי דולה..

אגב, יש כאלו שלומדות להיות דולות ועושות סטאז' ואז זה בחינם.

ואם את רוצה מישהי עם נסיון, יש גם החזרים מהקופח, ואז תחפשי מישהי לא יקרה

בהצלחה ענקית!!

הלידה הראשונה היתה ניתוח והשאר (3) לידות רגילות בלי דולה

גם אני החלטתי שאם יש בעיה עם הלידה, אבקש ניתוח.

ב2 לידות הלידה זרמה

בלידה האחרונה היו ירידות קלות במוניטור ובקשתי לעבור לניתוח, ואז הגיע רופא מומחה (לא פרטי) והציע לעזור ללידה להתקדם, נתתי צ׳אנס והוא הצליח לגרום ללידה באופן מידי.

את ממש לא חייבת דולה

ההצלחה של לידה רגילה תלויה בעיקר בתנאים שגרמו לניתוח

אצלי זו היתה מצוקה עוברית

וזה לא משהו שמפריע ללידה הבאה

חשוב ללכת לבית חולים שתומך בטבעי.

ילדתי בלי אפידורל ויבק מדהים לקחתי גם דולה גם מיילדת עלה באיזור ה10 ובאמת היה שווה כל שקל

והסיכויים לטובתך אז תהיי רגועה ☺️ 

הקיסרי היה בלידה השלישית (טראומטית) ולפני כן היו 2 לידות רגילות...

ב"ה היה מעולה ומהיר!! ויבק מהמם עם בעלי

מה שאת כן חייבת בעיני זה ללכת לבית חולים שתומך מאוד בגישה של להימנע מניתוח, ולהתפלל לה' שיהיו לך שם שליחים טובים. יכולה לתת לך בשמחה המלצה בפרטי.

נשמע שאת כבר מאוד מכירה את עצמך ואת מה שעוזר לך. אם זה מרגיע, אני ילדתי בלי דולה לידת ויבק עם תנאים הרבה הרבה פחות טובים משלך, וב"ה זה הצליח.

לק"י

בלי דולה או דמות רפואית פרטית אחרת.

ובאף מעקב הריון עודף בבית חולים או לידה לא הלחיצו שינתחו. גם כשהייתי צריכה זירוז (ב"ה כבר היתה פתיחה, אז זירוז עדין הספיק).

ותמיד היה ברור שאני הולכת לנסות לידה רגילה (שאלו אותי). חוץ מפעם אחת שרופא המליץ לי כן לקבוע תור לניתוח, כי הגעתי לשלב שהייתי צריכה זירוז. אבל לא הלחיץ בכלל.

לק"י

כך שלא היתה סיבה להגיע לניתוח שוב.

העניין שאחרי ניתוח, יש דברים שעלולים להיות יותר בעייתיים, וכנראה בגלל זה יש סיכוי להגיע שוב לניתוח.

אני חושבת שאין צורך בדולה בגלל הויבק

אולי סתם עושה לך טוב לקחת דולה ללידה

אבל בכללי

דווקא אחרי קיסרי צריכים להיות מאוד זהירים

והכי נכון זה לתת לגוף לעשות את שלו בלי התערבויות, לחיצות בכל מיני מקומות בגוף וכאלו.

אני אישית לקחתי רופא פרטי כי הלידה הראשונה נתקעה בגלל ראש שלא עבר

והרגשתי שרק עם רופא צמוד כל הזמן ארגיש בטוחה לנסות לידה רגילה

ובאמת שוב נתקע הראש. והיה לא פשוט אבל ב"ה זה הצליח וילדתי 4 לידות רגילות (הלידות הבאות לא לקחתי ליווי ב"ה כנראה משהו התרחב באגן וכבר לא היו בעיות עם הראש) 

תכלס רופא פרטי יקר פי כמה

ואיןלי החזר מהסל.

ולא רוצה לידה בקרוב

אולי קיסרי ידידותי מתוכנן דוקא יהיה חויה מתקנת

כמה שויבק יהיה קסום

עדיין לידה זה לא נודע

מזה יש לי טראומה...

אל תלכי לקיסרי רק בגלל פחד. ממש חבל..

תמצאי מישהי שתתן לך בטחון, זה שווה הרבה מאד!! יותר מכסף שזה יעלה, אם צריך

וגם בסוף, זהניתוח בטן לכל דבר. לא טבעי ולא בריא לגוף בשום צורה. יכול לגרום לסיבוכים כמו הידבקויות ובעיות בצלקת (שיליה נעוצה, פתיחה של הצלקת וכו).

חותכים בניתוח את השרירים של הבטן שצריכים להחלים אחר כך. שונה מאוד מלידה שעם כמה שהיא קשה הגוף שלנו בנוי לה ויודע להחלים את עצמו מהר מאוד.

אני הכי בעד ניתוח קיסרי כשצריך ואני חושבת שזה מדהים שיש לנו את האופציה הזו היום שמצילה חיים של המון תינוקות ואמהות, אבל צריך לדעת שיש לזה השלכות רפואיות על הגוף.

והאמת שאם הסיבה היא חיסכון בכסף, אני מכירה שממספר מסויים של ניתוחים נשים הולכות בעיקר לרופאים פרטיים ואז זה יוצר כבר יקר הרבה יותר. 

עדיף עוד פעם וגינלית ולא קיסרי

שואלת ממה שהיה לי

היה לי החלמה קשה, והיה לי הדבקויות

שלא לדבר על הטראומה הנפשית

אז האם זה באמת עדיף על קיסרי?

בלי קרעים מיוחדים או עניין מיוחד

לרוב הרופאים כן ימליצו על לידה רגילה

ואם ממליצים על קיסרי זה בדכ כתוב במכתב שחרור

מבחינת טראומה נפשית הייתי הולכת לעיבוד לידה האמת..

לא היה המלצה לקיסרי

הייתי בעיבוד לידה, אבל זה לא מעלים את הטראומה, רק עוזר להתמודד איתה...

להמלצה ללדת בקיסרי

ככה שאם את שואלת רפואית כנראה שעדיין לידה רגילה עדיפה

(בסוגריים אגיד שרק לקרוא את כל רשימת הסיכונים שחותמים עליה לפני ניתוח גורם לחשוב פעמיים אפילו אם יש סיבה רפואית והמלצה לניתוח😅)

לק"י

ולא נשארתי עם טראומה נפשית ב"ה.

מניחה שזה תלוי גם באשה.

הפלוס הגדול מבחינתי בקיסרי, זה שלא סובלים מהצירים. (אם זה לא חירום).

ועדיין בחרתי ללדת בלידות רגילות, שב"ה עברו בטוב.

(כואב והכל, אבל לא טראומתי. אבל הקיסרי שלי היה הראשון. לא היה לפי לפניו ניסיון עם לידה רגילה).

לק"י

וקיסרי עלול להגביל במספר הלידות (למרות שהיום זה פחות ככה).

וזה ניתוח, בסוף זה פחות טוב לגוף.

ולמרות שאני לא אוהבת ללדת, כי צירים זה סיוט בשבילי. עדיין ללכת על ניתוח מיותר, עוד פחות קורץ לי.

(לידות רצופות, הפרש גדול ביניהן גם בגלל הטראומה מהלידה הראשונה וגם בגלל צרות אחרות)

הלידה הראשונה הייתה נוראית. אין לי שם אחר לזה. סיטואציה מחרידה מתחילתה ועד סופה. התנהלות בזיונית של הצוות וגם הוואקום שהיה בסוף היה בחוסר רגישות והתעללות אפילו. ממש ממש טראומטי ומזעזע וגם ההחלמה הפיזית הייתה קשה אבל ההחלמה הנפשית עד היום עדיין לא קל לי.

הלידה השניה כאילו התגלגלה בסופו של דבר באופן דומה לוואקום(שהיה אפילו פתאומי יחסית, הלידה התקדמה טוב ופתאום העוברית איבדה דופק והריצו לחדר ניתוח וברגע האחרון החליטו לנסות וואקום כי הפתיחה מלאה וב"ה הצליחו) והייתה עלולה להחוות דומה מבחינתי

אבל הצוות היה מדהים. אכפתי, קשוב, מסביר, תומך. אם בלידה הראשונה הצוות האשים אותי ואמר ש"את לא יודעת ללדת ובגללך העובר מאבד דופק!"(משפט מזעזע) בלידה השניה לא הפסיקו להגיד לי כמה אני טובה ואני מחליטה ולא יעשו כלום בלי שאדע מה קורה. באמת שהיה אחרת לגמרי ויצאתי מהלידה הזו הרבה הרבה פחות בטראומה. גם היו מדהימים ממש ובמחלקה הגיעו אלי הרופאים שיילדו אותי ועשו לי סדר בהשתלשלות העניינים וגם כמה ימים אחרי הלידה המיילדת התקשרה אלי ושוב.. ממש עשו לי סגירה והרגשתי בידיים נאמנות וזה עשה את כל ההבדל.

אפילו ההחלמה הפיזית הייתה טובה בהרבה ואני לגמרי זוקפת את זה לזכות המקום הנפשי (טוב נו וגם לעובדה שמי שתפרה אותי בלידה הראשונה עשתה עבודה רשלנית שהייתה צריכה הרבה טיפול אח"כ כולל תפירה מחדש 5 ימים אחרי לידה.....)

אגב עברתי גם ניתוח בטן, פשוט בהרבה מקיסרי, וכמה שההתאוששות מוואקום קשה, ההתאוששות מניתוח בטן קשה הרבה יותר בעיני...

כן הייתי עושה הכל להגיע לבית חולים עם צוות שהיולדת לנגד עיניו ולא ה"מקרה הרפואי", זה הבדל עצום. את הלידה השניה ילדתי במאיר והם היו מדהימים.

סליחה על החפירה! הצדקתי את הכניסה במיוחד לניק האנונימי מניחה שאפשר לזהות אותי בקלות אז אם זיהית אפשר להמשיך בפרטי אם תרגישי צורך..

דווקא היה לי צוות טוב

אבל לא עד כדי כך כמו שלך

מה גרם לך לרצות ללדת שוב רגיל למרות הטראומה?

שואלת כי אני לא יודעת אם את אומרת את זה מניסיון או מישהי פנטזיה שנוצרה סביב הקיסרי ואז יש לי מה לפרט.

ברור שיש נשים שמחליטות שעדיף להם ניתוח בעקבות לידות טראומטיות, זה חריג מאוד ולא סתם.

אחרי זה הייתה לי לידה, לידה ארוכה ולא קלה ועם מיליון סיבוכים והתערבויות, ועדיין ברגע שהלידה נגמרה הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב. לא היה מה להשוות בכלל. יכולתי להיות עם התינוק, די מהר יכולתי לשבת וללכת בקלות. הרגשתי ספורטאית ביחס למה שהיה אחרי הניתוח. בסוף לידה גם אם היא קשה, היא הרבההה יותר מותאמת לגוף.

לק"י

אחרי הניתוח. אבל כן כאב מאוד, בעיקר לקום. ראיתי כוכבים.

אבל ב"ה עד הברית כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.

לק"י

לטוב ולפחות טוב🤷‍♀️

אני ילדתי 3 פעמים בלידה רגילה, וב"ה ההתאוששות היתה הרבה יותר מהירה. פעם אחת היה לי קרע קטן, ופעמיים לא. ואני יולדת בשכיבה, אז זה לא שעשיתי משהו כדי לא להקרע.

צריך הרבה תפילות ושליחים טובים.

ועדיין מרגיש לי שהרבה פעמים נשים שעוברות לידה קשה מתייחסות לניתוח כאיזה פיתרון קל. וזה כל כך לא. במקרי קצה כן. מכירה מקרוב מישהי שאחרי שהיא כמעט מתה פעמיים בלידה היא נאלצה ללדת בלידה השלישית קיסרי מסיבה לא קשורה ומאז היא יולדת רק ככה, אבל זה חריג.

האופציה קיימת והגיונית, ואם תבקשי קיסרי יזרמו איתך, רק באתי לומר לך שזה לא פיתרון קסם אלא דופק את הגוף פשוט בצורה קצת אחרת.

לא רוצה להלחיץ, אבל לפני הניתוח חותמים על זה

לסיבוכים של הידבקויות, כריתת רחם, פגיעה באיברים פנימיים, איבוד כמות גדולה של דם, זיהומים

וודאי שבבסוף הסיכונים זניחים, אבל זה נכון גם בלידה

וההתאוששות לא קלה ( אצלי עוד היה יחסית סביר, אבל עדיין שבועיים של משככי כאבים סביב השעון ואחרי זה כאב לי כל פעם שהסתובבתי כמה דקות)

הכל סטטיסטי

לא ניסיתי לשכנע אבל שאלת מה הסיכונים מבחינה בריאותית אז עניתי

1. יש הגבלות בלידות הבאות כמו על זירוז, ואחרי 2 ניתוחים רק ניתוח.

2. יש צלקת

3. החלמה ממושכת (אבל גם לידה רגילה יכולה להביא החלמה ממושכת)

4. סיכונים של הניתוח עצמו (אבל גם בלידה יש סיכונים)

בעיניי ניתוח הוא כן פתרון למי שחוותה לידה טראומטיות ולמי שהצפי ללידה הבאה דומה (לדוגמא לידה קשה בגלל מבנה צר)

אבל גם ניתוח יכול ליצור טראומות בגלל סיבוכים שקיימים גם בו (הרדמה לא מספיק טובה/ זיהום בצלקת ועוד)

מסביב לשעון

והגעתי למיון מכאבים

שאחרי לידה שנייה טראומטית (וואקום) הלכה על קיסרי אלקטיבי באמת

היא אחות אם זה משנה. אבל לא מתכננת עוד ילדים למיטב הבנתי 

גם אחותי הלכה על קיסרי אלקטיבי (לידה שנייה אחרי שהראשונה היתה קיסרי כי לא הייתה ברירה אחרת) והיא מרוצה מההחלטה, אבל היו לה הידבקויות ואנדו' שנוצר אחרי הקיסרי והיא נאלצה לעבור ניתוח וסבלה מכאבים תקופה ארוכה לפני. לא מתכננת עוד ילדים כנל 

יש תופעות גם לקיסרי, ברור.  ויש החלמה של תקופה. 

אבל את תחליטי מה מתאים לך.  

שולחת חיבוק  

כמו שכתבתי, לידה טראומטית בראשונה

אחותי החליטה שהיא מעדיפה ככה כי זה מה שהיא מכירה תכלס. היא ליוותה את אחותי הגדולה בלידות שלה, אולי זה קשור ולא רצתה לחוות את כל הטוב הזה

רק מאירה למי שלא יודעת כי יצא לי לבדוק לאחרונה שחלק מקופות החולים מאפשרות שרפ של ניתוח קיסרי פרטי בסכום ממש נמוך

(ספציפית בדקתי במאוחדת שיא-700 שקל לניתוח פרטי ראשון ו850 לניתוחים הבאים)

ואז זה יוצא עלות נמוכה יותר מרופא פרטי ללידה

מסייגת שאני מניחה שזה רק אם יש הפניה מרופא כי יש סיבה לניתוח

לא לקחתי דולה.

עשיתי קורס רענון לידה ובגלל שהסיבה לקיסרי היתה עכוז לא המליצו לי בהכרח על דולה.

בלידות בהם משהו בלידה נתקע הבנתי שכדאי דולה.

הלכתי עם אמא שלי ובעלי וזה היה כל התמיכה הנפשית שהייתי צריכה.

ילדתי בעין כרם עם מילדות מדהימות!!! הן היו מאד קשובות ואני חושבת שגם אם הייתי לוקחת דולה לא היה בה צורך כל כך, הן תמכו בי פיזית ונפשית לאורך כל הדרך. ממליצה מאד מאד! 

בהריון בסיכון כל רופאה אמרה לי משהו אחר.

אחת הייתה ניר ת שאם לא אחד טבעי לחלוטין , לא יתנו זירוז

א

ממליצה על מאיר באיזור המרכז

ויבק

לא הרגשתי שהתיחסו אלי שונה

נתנו לי רק בהתחלה דף לחתום שזה באחריותי

לנסות ללדת לידה רגילה אחרי קיסרי וזהו

הלידה עצמה היתה ממש סבבה

הפתיחה התקדמה יחסית יפה

אבל הראש נתקע למעלה הרבה זמן

אחרי זמן מסוים התחילו לתת פיטוצין בעדינות

בגלל הקיסרי וב"ה לא היה צריך להוסיף כי הלידה התקדמה

וילדתי

מעבר לזה לא הרגשתי לחץ מהצוות

או דיבורים סביב זה

אציין שהלידה היתה בערך 5 שנים אחרי הקיסרי

אולי זה גם נתון משמעותי 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..