התנהלות כלכלית שונהנרו יאיר.

אשתי ואני הגענו מבתים עם תפיסה והתנהלות כלכלית מאוד שונה. 

אפשר לקרוא לזה פזרנים וחסכנים. עם מודעות כלכלית וחסרי מודעות כלכלית.

 

עכשיו תמיד יש את השאלה, כמו בכל דבר זוגי, איך מגשרים על הפער.

עכשיו, הנושא הזה יוצר אצלנו מתח כבר שנים.. מרגע החתונה.

 

השאלה - איך יוצרים צורת עבודה והתנהלות משותפת כאשר לי יש קו אדום שאני לא מוכן לעבור אותו והיא לא מוכנה לקבל אותו

(כגון: מבחינתי לעולם לא יורדים למינוס, גם אם זה אומר לאכול שבוע שלם רק לחם עם שוקולד/ חומוס. גם אם זה אומר לקנות רק בגדים יד 2, למשל)

מבחינתה, יהיה בסדר, החיים דינמים. וזה בכלל לא זוגי שאני קובע קו-אדום שאני לא מוכן לדון עליו כלל

 

נשמח לעצות.

שאלה מעולהפשוט אני..

בעז''ה בבוקר אכתוב את דעתי 

אבל פטור בלא כלום אי אפשרפשוט אני..

אז הנה דבר הבינה:

 

 

הסיטואציה שאתה מתאר היא אחת הקלאסיות והמורכבות ביותר בזוגיות – התנגשות בין ערכים וכללי יסוד אישיים, במיוחד בתחומים טעונים כמו כסף. כסף בזוגיות הוא הרבה מעבר לסכומים בחשבון – הוא מגלם תחושות של ביטחון, חופש, אחריות, ערך עצמי וזהות.


 

אז מה עושים כששני אנשים באים מעולמות כל כך שונים?

כמה מחשבות ודגשים:


 

🧭 1. קו אדום בלתי-ניתן-למו"מ – האם זה מחזיק במערכת זוגית?

אם אדם נכנס לזוגיות עם קווים אדומים מוחלטים, שאינם פתוחים לשום סוג של משא ומתן, הוא בעצם לא באמת נכנס למרחב זוגי – אלא נשאר באינדיבידואל.

ברור שלכל אחד יש גבולות – וזה חשוב. אבל בזוגיות בריאה, אפילו קווים אדומים צריכים להיות מדוברים ומוסכמים, לא מוכתבים חד-צדדית.


 

השאלה הקריטית היא: האם אתה מחפש בת זוג, או שותפה לתוכנית כלכלית?

אם אתה מחזיק בתפיסה של “זה לא נתון לדיון”, אל תתפלא שהיא מרגישה ש”זה לא זוגי”.


 

🌀 2. מה באמת עומד מאחורי הקו האדום?

לדוגמה – האם לעולם לא להיכנס למינוס זה עניין של עיקרון (ולמה?) או שזה קשור לפחד כלכלי עמוק, אולי מהעבר?

ומה עומד מאחורי העמדה שלה? האם זו רשלנות או אמונה אמיתית שהחיים זורמים, ושחופש כלכלי חשוב לבריאות הנפש?


 

ברגע שמבינים את המניעים הרגשיים והעמוקים – אפשר לדבר, לא על “האם מותר מינוס או אסור”, אלא על מה באמת מפחיד, ומה באמת חשוב לשניכם.


 

🔧 3. למצוא "מישור שלישי" – לא רק פשרה, אלא שותפות

פשרה זו לפעמים “אף אחד לא מרוצה”. אבל שותפות כלכלית טובה היא יצירת שיטה שמכבדת את שניכם. לדוגמה:


 

תקציב חודשי מוגדר מראש, עם מקום ל"שיגעונות" קטנים של כל אחד.


 

סכום כסף קבוע שהוא "תחום אישי" – כל אחד עושה איתו מה שהוא רוצה.


 

החלטה ביחד על קווים אדומים, ולא “שלי או שלך”.


 

💬 4. תהליך, לא פתרון חד-פעמי

מתח שנמשך שנים לא ייפתר בפגישה אחת. אולי תצטרכו ללכת לדבר על זה אצל יועץ זוגי או יועץ כלכלי-זוגי – לא כי אתם “במשבר”, אלא כי אתם מבינים שזה מקום חשוב ודורש כלים.


 

💡 בשורה התחתונה:

זוגיות טובה לא בנויה על הסכמה, אלא על הבנה.

הפער ביניכם הוא לא הבעיה – אלא הדרך בה אתם ניגשים אליו.


 

אם תצליחו ללמוד לדבר עליו בצורה בוגרת, פתוחה, בלי תנאים מוקדמים – דווקא משם יכולה לצמוח אינטימיות מאוד חזקה.


 

רוצה שאעזור לך לנסח מייל/שיחה שהיא אולי התחלה טובה לגישור על הפער הזה?

 

תגובה מושקעת ומצוינת. תודהנרו יאיר.
כמו כל גבול הזוגיותלאחדשה

כל אחד מתפשר קצת.

לא רוצה להיכנס למינוס וקשה לכם? להוסיף עבודה.

אין אופציה כרגעמוזה ממש מדכא אותה? להתפשר טיפה.

דברים שהם לא חיים ומוות לא שווים את המחלוקת בזוגיות,

יש מספיק קשיים אחרים בלי עין הרע.

השאלה אםנרו יאיר.

אני אהיה מאוד במתח כשנהיה במינוס, מתח נפשי הוא גם קצת חיים ומוות

אין מה להתפשר

למה מינוס גורם לך מתח נפשי כזה גדול?לאחדשה

במיוחד אם זה משהו קצוב קצר וזמני. אני לא אומרת לפתוח את הסכר ולבזבז בלי הכרה.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתניה הזו (ספויילר,עברתי את אותו הדבר בדיוק)

אם זה משהו שאין סיכוי שאת משנה ואתה מחליט שזה ערך ייהרג ואל יעבור- חלה עלייך האחריות לספק לאשתך את מה שהיא רוצה, ולפרנס אותה - יותר ממה שאתה עושה עכשיו (אין לי מושג מה אתה עושה)

יש הבדל מהותי בעניין ההנאה מבזבוזים בין גברים ונשים.

יש מקום להרחיב על זה אבל זה לא סתם. ז"א יכול להיות שאצל זוג אחר זה יהיה ההפך אבל דווקא גבר קל יותר "לשכנע להצטמטם" בחשיבה שכלית וישרה.

שוב, חסרים הרבה פרטים, האם שניכם עובדים? לומדים? סטודנטים, אברכים? מה ההוצאות הקבועות, מה אפשר להןריד? האם יש לצמצם במשהו אחר כדי לאפשר גמישות בתחומים שהיא רוצה?

בקיצור זה ממש תלוי בהרבב דברים אבל שורה תחתונה, מינוס בבנק, במיוחד אם הוא רטן וזמני לא אמור לגרים לאדם מתח נפשי כזה גדול, בד"כ. ברור שיש חריגויות אבל שוב זה הכל תיאוריה בלי לשחות בפרטים.

ואולי בשבילהיראת גאולה

ה'איסור' לקנות גבינה או שמלה או אייס קפה זה מתח נפשי? (ספויילר: להרבה נשים זה מתח נפשי חזק מאוד)

מתח נפשי הוא גם קצת חיים ומוות, לא משהו שאפשר להתפשר עליו.


כדאי להתחיל מלדבר על הרגשות, מה זה גורם לי להרגיש, ולא לצאת מנקודת הנחה שהאמת בכיס שלי, אלא שנינו צודקים, חשוב שכל אחד יהיה מודע לרגשות של השני, ואולי נצליח למצוא פתרון מעשי כך שהרגשות של שנינו יקבלו את הצרכים שלהם.

כדי להמנע ממינוס לטווח ארוךאריק מהדרום

כדאי שיהיה לכם כרית ביטחון של 3-6 הוצאות חודשיות.

האופציה לאכול לחם עם שוקולד שבוע לא נשמעת סבירה וגם לא בריאה למרות שאני פעם חשבתי אותו דבר עם מרק עדשים אבל זה היה ממש בתחילת הנישואין 

מרק עדשים באופן קבוע- אסון לשלום בית במיוחד בהתחלהלאחדשה
ידידינרו יאיר.
תודה על העצה, כנראה לא הבנת שעל זה בדיוק הדיון בינינו.. כרגע זה מורכב להגיע למצב כזה ולכן  יש לנו חילוקי דעות בנושא 
אני הבנתי את הדיוןאריק מהדרום

אבל אתה פשוט לא חושב נכון, היא לא תאכל לחם עם שוקולד שבוע אז תעשה את זה כמו ילדים גדולים.

נשאר לכם כסף מהחתונה? שימו 3-6 חודשי הוצאות ממנו בכרית ביטחון, קרן כספית או אגח או מקמ כדי לא להכנס למינוס אף פעם.

גם אצלנוoo

היו פערים גדולים בהתנהלות כלכלית

אני לקחתי את זה צעד קדימה ודאגתי לעבוד בעבודה מכניסה כדי שיהיה מספיק לכל הצרכים


גם אם בעלי חושב שאני קונה דברים מיותרים, זה בסדר מבחינתו, בגלל שההכנסה שלי גם ככה גבוהה.


אני חושבת שרוב הפערים הזוגיים בנושא כלכלי נובע ממחסור

כדאי לשפר את ההכנסה וככה לפתור את הבעיות מראש

ברור שכדאי, לא תמיד מתאפשרלאחדשה
אםoo

מבינים שזה אחד החלקים המרכזיים בניהול זוגיות וחיי משפחה תקינים

ושמים את זה בעדיפות גבוהה

זה מתאפשר יותר

בוודאי שמבינים ועדיין.לאחדשה
תלכו ביחד לשיחה עם מישהו מ'פעמונים 'העני ממעש
יקרה. תודהנרו יאיר.
ממליצה ללכת יחד לייעוץ כלכלישדמות בחולות

ככה כששניכם תעברו את הליווי יחד- זה יהיה משהו זוגי.

לא ממקום ביקורתי אחד כלפי השני(ה), אלא כדי להיטיב את המצב ולהסתכל עליו בראיה של ניהול משק בית משותף

 

צודקת כמובןנרו יאיר.

אבל כל אחד מאיתנו הגיע מרקע והסתכלות כל כך שונה על כסף שכל המחשבה על לדבר עליו באופן מסודר עושה מתח

לפעמים המתח מלדבר על זה יותר מזיקהמקורית

מלדבר באמת

ממליצה כנל על ייעוץ

יש לי פודקאסט בשבילך-עוד מעט פסח
[יחסינו לאן] איך לא לריב על כסף


ויש לי גם הרבה מה לכתוב, אבל זה יחכה לפעם אחרת כשיהיה לי זמן.

תודה, התחלתי לשמוענרו יאיר.
זה בהחלט לא זוגי לקבוע לאשתך קו אדום בעניין הזהיעל מהדרום

לק"י


היא אשתך, לא הילדה שלך.

אתם צריכים להחליט ביחד על הגבולות.

מצטרפת להמלצה ללכת לפעמונים/ מקימי (ההיסטריה שלך ממינוס קטן וזמני נשמעת קצת מוגזמת).

ועוד דבר- יש לכם ילדים?יעל מהדרום
מינוס קטן הופך להיות מינוס גדולנרו יאיר.

אין כזה דבר לחיות במינוס, זה לחיות ממה שאין..

זה גם בעייתי בעיניי, גם מוביל לעוני (וגם אסור תורנית, ואכמ"ל)

זה לא נכון...יש תקופות שיש מינוס ויוצאים מזהיעל מהדרום

לק"י


אם יש תמיד מינוס, אז בהחלט צריך לבדוק מה כדאי לעשות.


(וחבל שהתייחסת רק לחלק ממה שכתבתי)

אם כבר עדיף לקחת הלוואהנפשי תערוג

כי הריבית שלה טובה משל המינוס.

אבל בלי שום קשר לא רצוי להגיע למצב של מינוס. כי אז זה אומר שיש יותר הוצאות מהכנסות


לא יקרוס העולם. אבל רצוי להמעיט במינוס כמה שאפשר.

מסכימה. אבל בלי לחץ...יעל מהדרום
אני גם כמוךאשמח לעזרתכם

תמיד דואגת שיהיה מספיק כסף מראש בעו"ש.
זה מרגיע אותי, למרות שאולי כדאי היה להשקיע אותו במשהו. אבל רוגע שווה הרבה מבחינתי.
ולאכול לחם עם שוקולד - גם בעלי לא היה מוכן
אבל במשך כל השנים לא היה לנו רכב וגם לא עוד כל מיני הוצאות מיותרות. בעלי היה אברך ואני פרנסתי.

 

הדרך העיקרית שלא יהיה מינוס מבחינתי - היא פשוט שמעולם לא היתה לנו מסגרת של מינוס. המסגרת שלנו היא 0. אז תמיד יש מספיק סכום בעו"ש שהוא ה"0" שלנו.

תמיד תחשוב כמה יעלה לך להיות גרוששוקולד פרה.

ומזה תגזור את הצעדים שלך...

הרבה גברים או נשים אלופים בלשים קווים אדומים,

אבל בסוף הנוקשות חוזרת אליהם בחזרה, כשהאישה/האיש כבר לא רוצים לשמוע על שלום בית.

אתם לא שם, אני מבינה את זה.

אבל המחשבה כמה כסף זה יעלה לי כגרוש,

אמורה לרכך את הקו האדום.

אל תחכה שיגיע הפיצוץ כדי לרכך. רכך אותו עכשיו.


כשהיינו בשיא הקושי הכלכלי שלנו, בעלי נתן לי אשראי פתוח. מעולם לא אמר לי כמה לקנות. מעולם לא הגביל. רק איחל לי שאהנה ושאשמח, ואפילו ההפך- דירבן אותי שלא לקנות ביד 2. לפנק את עצמי ממש.

באותה תקופה הוא שילם מזונות מלאים ומחציות שקרעו לנו את הצורה. בקושי הרווחנו יחד את סכום המזונות,שתבין.

ועדיין הוא ידע שהשמחה של אשתו זה קריטי. חיוני. הכרחי לבית.


עכשיו, הוא אולי המראה ההפוכה ללחץ שלך.

ואולי אתה חושב שזה עניין של אופי, או עניין של איך הוא גדל.

אבל טם אתה בן אדם כלכלי, של חישובי יתרות ורווח מול הפסד ומינוס,

חשוב כמה זה לא כלכלי לאורך טווח הגישה שלך.


כי יופי שקבעת קו אדום,

מה עכשיו? תסתכל לה בפירוט אשראי?

אם קנתה משהו, תגיד לה להחזיר לחנות?

לא... לא בריא בכלל.


קו אדום זה נחמד כהורים לילדים קטנים.

אפילו טינייג'רים מפרים קווים אדומים, כחלק מהעניין שאנחנו בני אדם חופשיים.

מציעה לך לסגת מקווים אדומים למיניהם.

ולהתחיל לדבר.

ולהגיד לה כמה חשוב לך לשמח אותה.

ואתה רוצה לפנק אותה.

ואתה רוצה שהיא לא תרגיש מחסור...


תאמין לי שעם המילים האלו יהיה לה הרבה יותר קל לראות ולהבין גם את הצד שלך.

אמת, ומוסיפהלאחדשה
היא מעצמה תתחיל להתנהל אחרת כי היא תרגיש אחריות ורצון לגרום לך נחת.
כל מילה צריך לפרסם את זה בעשרות עותקיםמתייעצת גירושין
אולי תחשבו יחד על חלוקת ההוצאותזמינה

וככה לכל אחד יהיה ברור כמה מוציאים על כל דבר (קניות בסופר, בילויים, קניות בגדים וכאלה)

אבל חשיבה משותפת ולא מישהו שמכתיב לשני

יש לנו חלוקהנרו יאיר.
שאלה- אתה מרגיש שהעול הכלכלי הוא רק/בעיקר עליך?מתוך סקרנות

לפעמים, במצבים כאלו, הקושי הרגשי האמיתי מאחורי הויכוחים, הוא שהגבר מרגיש שכל העול הכלכלי הוא עליו.

והאישה מצידה, רוצה ליהנות ו"מה אכפת לה אם יהיה מינוס, שבעלה ישבור את הראש"...

יכול להיות שהפיתרון הוא אולי להציע לאישה לקחת על עצמה את העול לסגור את המינוס ובכלל לדאוג שתמיד יהיה מה שצריך, ואז שתרשה לעצמה גם להגיע למינוס וכו'.

במילים אחרות, מי שמוכן להיכנס למינוס, שיקח על עצמו גם לדאוג לסגור אותו.

בוודאי שאני מרגיש שהאחריות עליינרו יאיר.

אבל ככה זה אמור להיות. אני מאמין בזה שהאחריות על הגבר. 

זו תפיסת התורה, וככה זה. אשתי עובדת ומשתתפת בעול הכלכלי אבל בסוף הדאגה לכך שיהיה לנו כסף לשלם שכר דירה ולא נגור ברחוב היא שלי...

לדעתי רעיון ממש לא טוב ולא יהודיהמקורית

גבר צריך להרגיש שכל העול הכלכלי עליו כי זו המציאות ההלכתית בנישואין

וגבר שעוזר בבית זה גם "רעיון לא טוב ולא יהודי"?מתוך סקרנות

ברור שבתפיסה ההלכתית המקורית הגבר אחראי על הפרנסה, אבל כמובן גם מנהל את תקציב הבית (טענה ש"האישה לא ילדה קטנה", ולכן מותר לה להחליט להיכנס למינוס בניגוד לדעתו אינה תקפה).

והאישה אחראית על הבית והילדים (כשכמובן בעידן של פעם, לא נמצאים במוסדות אלא האימא מטפלת בהם 24/7).

 

אבל במציאות של היום הכול השתנה ל-2 הצדדים, ואם נטען פה בשרשור כאמור שה"אישה לא ילדה קטנה ולכן מותר לה לרדת למינוס בניגוד לדעתו", שתתכבד ותיקח על עצמה את האחריות.

 

כל עוד האחריות היא עליו, טבעי ולגיטימי שהוא גם יקבע את הכללים לניהול התקציב (כמובן תוך התחשבות באשתו).

אני איתך לגמרי...אשמח לעזרתכם

בתור המפרנסת העיקרית.. 

תודה, רוצה לחדד באיזו נקודה?מתוך סקרנות

סתם מעניין.

שכיום אי אפשר לצפות מהגבר שיקח את זה על עצמואשמח לעזרתכם

אלא אם זה מתאים לשני בני הזוג...

אם מתאים לגבר להיות אחראי ולאישה לא להיות מעורבת - מצויין. 

אם מתאים לשני בני הזוג להתנהל ביחד - טוב מאוד.

ואם מתאים שדווקא האישה תקח את האחריות הזו, והגבר יעזור - גם זה בסדר.

 

סליחה שאני נשמעת פמיניסטית - אני לא. אבל אצלנו פשוט מאוד מתאים לי להיות אחראית על התחום הכלכלי ושלא מתערבים לי, ולבעלי לא להיות יותר מדי מעורב בזה כל עוד הוא יודע שדברים עובדים כמו שצריך. זה win win. דווקא בנושאים אחרים ששנינו רוצים להיות מעורבים בהם (כמו חינוך הילדים) יש יותר חיכוכים.

ולכן לכתוב שזה לא יהודי שאשה גם תהיה אחראית על הצד הכלכלי, במציאות של ימינו, נשמע לי יומרני מאוד.
כמו שנשמע לי יומרני שהגבר יגיד תמיד את המילה האחרונה בנושא חינוך הילדים. או שהאישה תגיד את המילה האחרונה בנושא תזונה.
יש כאן זוג. וכל אחד מוצא את האיזונים שלו לפי מה שמתאים לאופי האישי ולאופי הזוגי.
אני מגהצת, בעלי מכין ארוחת ערב, אני מבשלת, הוא שוטף לשבת, ויש דברים שגם שנינו עושים יחד (כמו שטיפת כלים) כל אחד לפי כוחו וכשרונותיו. יותר קל כשיש דברים מוגדרים, אבל הם פשוט נהיו עם השנים לפי מה שמתאים לנו, וכמובן גם דינמי כשיש עומסים כאלה ואחרים.

כשיש זוג ששניהם עובדים - הדברים הרבה יותר דינמיים מפעם. 

מסכים איתך עקרוניתמתוך סקרנות

רק שאני מוכן לתת מקום גם לגישה ה"מסורתית", ובלבד שתהיה קוהרנטית (דהיינו - אם מטילים על הגבר לדאוג לכסף, אז ברור שיש לו גם את הסמכות לשימוש בתקציב).

 

אני נותנת מקום לגישה ה"מסורתית"אשמח לעזרתכם

אם היא מתאימה לבני הזוג.

לכתוב (כמו שלא אתה כתבת) זה "לא יהודי" - על זה התרעמתי.

כל דבר שגורם לבני הזוג לחיות בטוב ובנחת אחד עם השני - הוא יהודי בעיני.

כל דבר שגורם לפירוד, כי לא מתאים לאופי ולהתנהלות - פחות יהודי בעיני.

 

וואו, אני נשמעת ממש רפורמית, אבל אי אפשר להתעלם מהשינויים שהחברה עוברת בכל העניין של פרנסה, ושל השכלה של נשים.

ועדיין, ברור, לתת לגבר את הכבוד שלו, וגם לאישה את הכבוד שלה. אבל להגיד "לא יהודי" על גבר שלא הוא האחראי על הכספים...נו, שוין.

נעלבתי בשביל בעלי  

אין לי בעיה עם זה המקורית

אני לא כותבת כדי שיסכימו איתי בהכרח. זו דעתי

הלכתית, גם על בעלך האברך חלה החובה לפרנס אותך, הלא כן?

הדיון עוסק בעניין של האם הגבר חושש שעול הפרנסה עליו ולכןיעביר אחריות לאשתו על הפרנסה

לא על מקרה שבו האישה החליטה להתנדב לתפקיד מעצמה

הדיון *לא* עוסק בהעברת עול הפרנסה לאישהמתוך סקרנות

אלא באמירה שאם היא מתעקשת ש"לא נורא" להיכנס למינוס ושזה "לא זוגי" שהוא קובע קווים אדומים בנושא, שתיקח *את זה* על עצמה.

אתה כן התייחסת לחשש של הגבר מהעולהמקורית

אז איך זה פתאום נהיה לא קשור?

ומי אמר שהמינוס שייך רק לה? או שהקו האדום נכון?

זה הנחות שלך ממה שכתב הפותח אבל לא מדובר בעובדות

כל עוד אנחנו לא באמת יודעים במה מדובר שגורם לה לרצות מינוס (ושונה מאוד רצון בחופשה לעומת אוכל למשל), בעיניי הדיון כן עוסק בהעברת אחריות הפרנסה לאישה. ולא בזה שהיא החליטה שיש קו אדום צודק שהיא רוצה לחרוג ממנו

אם היו לנו דיוקים אחרים, אולי הייתי טועה. אבל לא קראתי כאלה.


התייחסתי לחשש של הגבר מעול המינוס אליו רוציםמתוך סקרנות

לכאורה להכניס אותו, והתייחסתי לזה בלבד.

מבחינה הלכתית יבשה גם אסור להיות במינוסאשמח לעזרתכם

כמו שאחריות הפרנסה היא על הבעל.

 

יש בחינה הלכתית ויש התנהלות זוגית. ואם לתוך ההתנהלות הזוגית מכניסים כל הזמן - ההלכה אומרת שאתה צריך להיות אחראי - אז גם ההלכה אומרת שאסור להיות במינוס...

לא כך פותרים פערים בהתנהלות הכלכלית.

 

באופן כללי - מה שזכור לי מאבא שלי הוא  - לכל אחד יש קו אדום, אך כשהקו האדום הוא מתחת ל0 - אתה מפסיד כסף על הריבית. וככלל - זו לא התנהלות כלכלית נכונה ולא נבונה. אם קרה חד פעמית ויוצאים מזה באותו חודש - מילא, אבל על עצם המסגרת משלמים כסף. ולמה זה טוב? 

 

אבל מי שרגיל להיות במינוס, ומי שהיה חי עם זה שיש מינוס קבוע בבנק והוא "משלם" על זה "מעט"- קשה להסביר לו את ההגיון הזה.

למה הלכתית אסור להיות במינוס?נפש חיה.
הלכות ריבית לפי חלק מהדעותאריק מהדרום
מקור ?נפש חיה.
אני לוקחת אחריות רק על מה שאני כותבתהמקורית

וגבר צריך גם לעזור בבית. לא הבנתי מה הקשר. זה לא לעזור אפילו, זה להיות נוכח ושותף. 

 

בעיניי זה לא יהודי שגבר יטיל על אשתו את עול הבית כי הוא חשש מזה בעצמו למרות שזו חובתו

ומנגד, לא שייך שאישה תחליט על דעת עצמה להיכנס למינוס כשהגבר היסטרי מהרעיון 

והכל תלוי באיזה צרכים מדובר

אם זה הלחם והמים, אז ההתיחסות היא שונה מאשר בגדים ומגדנות 

 

 

מצוין, אז חשוב לשמור על קוהורנטיותמתוך סקרנות

1. זה היה הטיעון שלי, שמי שאחראי על הכסף, לגיטימי שיהיה זה שגם קובע בגדול את הכללים (עם האחריות באה הסמכות, כמו שאי אפשר להגיד לביבי "אתה הראש, אתה אשם", כשכולנו יודעים שניטלו ממנו הרבה מהסמכויות), אם את מסכימה איתי אז מצוין.

2. להיות שותף ולעזור בבית זה ממש חשוב, רק שאם הולכים על התפיסות ה"יהודיות" המקוריות, האישה אחראית על הטיפול השוטף בבית ובילדים, והאיש אחראי בגדול על ענייני הפרנסה, קו חינוכי כללי וכיו"ב.

המציאות היום השתנתה, וכפי שאמרת היום מתאים יותר שהגבר יהיה נוכח ושותף בעינייני הבית והטיפול השוטף בילדים, במקביל, אותו שינוי התרחש גם ביחס לכסף, שהיום שנשים יותר מעורבות בעולם, ופחות מתאים המודל כאילו כל ענייני הכספים שייכים לבעל .
(כולל הסמכות להחליט מה לעשות איתן, עד לפני כמה עשרות שנים היו מדינות מערביות בהן נאסר על נשים לקחת הלוואה מהבנק ללא אישור הבעל).
לכן מתאימה יותר שותפות כולל בעול הפרנסה.

כשהאישה עובדת, היא ממילא שותפה בפרנסההמקורית

לעומת פעם - שממש לא

נראה לי זה מאוזן, ביחד עם העובדה שהבעל שותף

מפה ועד ל-לצפות שהאישה תיקח אחריות על המינוס כאילו היא האחראית להוצאות החורגות ולא מדובר בהוצאות של הבית המשותף או שהבעל יתחמק מאחריותו כי הוא לא עומד בלחץ - יש מרחק גדול בעיניי

הוא לא "מתחמק מאחריותו",הוא רק מבקש לא לרדת למינוסמתוך סקרנות

בשל אחריותו.

 חושב שזה לגיטימי, כל עוד זאת אחריותו כאמור.

תלוי מה הצורך הכלכלי בגינו רוצים לרדתהמקורית

למינוס

ברגע שמסתכלים על זה כשחור או לבן, זה בעייתי

אם זה מפריע לו מאוד - זה הגיונימתוך סקרנות

כל עוד לא רעבים ללחם, ואם חשובה לה הרמה הכלכלית, יכולה להתגייס לעבוד עוד/בעבודה מכניסה יותר ככל שזה אפשרי.

אין שום היתר בהלכה להיכנס למינוס צרכנימשה

(קצת יותר מורכב מזה  אם יש חסכונות וכו', ובכל זאת)

יודע את הבעייתיות מבחינת ריבית וכו', אבל שום היתר?מתוך סקרנות

קצת מוגזם, לא? היתר עיסקה לא תקף?

היתר עסקה תקף כשמדובר בעסקהמשה

כלומר כשאני לווה ממך כסף כדי להשקיע בעסק. גררו את זה עוד קצת הצידה על דירות כי מניחים שמחירי הדירות תמיד יעלו ואפשר לממש את הנכס (כלומר את "העסק" שבו אתה משכיר לעצמך דירה).

נגיד לקנות אוטו כדי ליסוע לעבודה, זה אפשר להגיד שהיתר עסקה תופס.

 

היתר עסקה לא תקף על הלוואות צרכניות.

(יש חריגים לזה, אבל באופן כללי זה הכלל).

מעניין, סחבק עבד פעם כבנקאי ושאל רבמתוך סקרנות

אם כל פעם שנותן הלוואה זאת ממש הכשלה באיסור, והתשובה הייתה שיש היתרים כלשהן ולכן זאת לא ממש הכשלה.

בפועל, ידוע לי שכמעט כל הציבור הדתי/חרדי לא מקפיד על כך, כולל אנשים הנוטים להחמיר בהרבה דברים, מעניין למה.

 

אולי אפשר לטעון שכל מה שקשור לרמת חיים סבירה וסיפוק הצרכים הגופניים והנפשיים, עוזר בדרך עקיפה לעבוד/חוסך הוצאות בהמשך וכיו"ב?

 

 

עריכה: עכשיו מצאתי את התשובה שאותו רב כתב לי בתשובה לשאלה על הלוואות לכל מטרה:

בנוגע לשאלה של רבית, דנו רבים בנושא, ואין לי הרבה להוסיף על הדיונים. מה שכן אומר הוא שאמנם ראוי להשתדל שלא להיכנס אליו, אך מי שחי ב"מינוס" יש לו בהחלט על מה לסמוך. ראשית כל, כיון שמדובר בבנק - חברה בע"מ ולא אישיות פרטית - יש אומרים שדיני רבית אינם חלים. בנוסף לכך, יש צדדים שהיתר עסקה מועיל גם להלוואה מהסוג הזה, בפרט אם הלווה הוא בעל דירה, אך אפילו אם אינו בעל דירה יש צדדים להקל.

מי שחושש לדבר, ונזהר שלא לקחת הלוואות או להיכנס למינוס - אשריו. אבל מי שכן, אין לבוא עליו בטענות ולהעיר לו על כך.

אולי יש בזה דעות, לא מונחת שםהמקורית
כי ב"ה אין לי יד ורגל בסוגייה בחיים האישיים שלי
איזה שיח ארכאיoo

'גבר אחראי על הפרנסה'

'גבר עוזר בבית'


כשהשיח כזה

לא פלא שיש בעיות


בני זוג הם שותפים

כלכלית

ניהול הבית והילדים


יש לא מעט נשים שיכולות לפרנס/ לנהל את כלכלת הבית הרבה יותר טוב מהגבר

כנ"ל בניהול הבית


אין תפיסה הלכתית שאוסרת על אישה לנהל כלכלית ועל גבר לנהל את הבית

לכאורה פספסת את הנושא בו התחיל השיחמתוך סקרנות

אני גם חושב שהמציאות כיום השתנתה, הבעיה היא שלפעמים השינוי קורה רק לצד אחד (דהיינו - האישה יכולה להוציא כהבנתה, אבל הגבר "חייב" להיות זה שדואג לכסות את החובות והשכר דירה), כל מה שאמרתי שכל עוד זה המצב, הגבר יכול להציע לאישה שהוא ישחרר, אבל במקביל יבקש ממנה לקחת על עצמה את הדאגה למינוס.

יש?

ברור שזה נכון שאישה יכולההמקורית

מי אמר שלא?

הדיון לא עסק בזה אבל

לא אוהבת את הגישה הזאתשוקולד פרה.

כי בהנחה שלך (גבר או אישה? אתייחס כגבר) ישר פסקת שהאישה רוצה מותרות והגבר רוצה צרכים בסיסיים.

מי אמר?

אולי האישה רוצה מזרון חדש כי שלה שבור. זה גם מותרות?

או שהיא רוצה לקנות מטרנה כי אין לה כוח להניק ככ הרבה. זה גם מותרות?


וגם מה זה הדבר הזה שמי שאחראי למינוס שידאג לסגור אותו ושהאישה תדאג שיהיה מה שצריך?

אז גם האישה תגיד- בבקשה הבאת תינוק? הנה,תדאג להאכיל אותו. למה דווקא אני?

ככה אפשר לערער הכל, עם הגישה הזאת.

השאלה היא לא לגבי מותרות, אלא האם לרדת למינוסמתוך סקרנות

באופן כללי, פותח השרשור אמר שמבחינתו לרדת למינוס זה קו אדום (בין אם זה לצרכיו ובין אם זה לצורכי האישה).

בסך הכול הצעתי לו שאם האישה מתעקשת על כך וטוענת שהוא לא מתנהג בצורה זוגית מספיק, אז שהיא תיקח על עצמה גם לדאוג לסגירת המינוס שיווצר.

לא דיברתי על מי שאחראי להוצאות עצמן.

כלומר אם היא מתעקשת לקנות מזרון או מטרנהשוקולד פרה.

שתוסיף עוד עבודה?

הוא יכול לעשות את זה,

אבל שלא יתפלא אם הוא ידחה אותה.

כי גבר שלא דואג לאשתו אלא יותר לבנק שלו, אז שלא יצפה שאשתו תחשוק בו.


וחוץ מזה שגם היא יכולה באותה מידה לתת לו את התינוק אחרי הלידה ולהגיד לו קח. אחריות שלך. רצית עוד ילד נכון?

מעניין מה יישאר מנישואין כאלו....

כמו שנאמר כאן, אנחנו לא יודעים את האותיות הקטנןתמתוך סקרנות

כן מציין, שפגשתי יןתר מדי מקרים בהן הויכוחים ה"כלכליים", ישבו על זה שהגבר מרגיש שלאישה לא אכפת שייכנסו למינוס, כי ממילא "זה העול של הגבר", אבל משום מה ההחלטה איך לנהל את התקציב "אינה העול של הגבר"...


הצעתי לו לבדוק אם זה ככה גם אצלו.

זה הכול.

הוא דואג לבנק לצורך אשתו והמשפחהמתוך סקרנות
זאת "חובתו", כפי שנטען כאן לאורך השרשור...
אצלך המינוס קודם לאישהשוקולד פרה.

שזה בעיניי ממש דרך חתחתים שיכולה להביא המון משברים.

ולו יצוייר שהגבר מרוויח 4000 בחודש? אז היא צריכה להוסיף על עצמה עוד עבודה כי היא רוצה מטרנה?


מעניין שאחרי הלידה לא אכפת לגברים לתת לאישה לטפל רוב שעות היום בתינוק, כשהם במשרד עם מזגן...

הם לוקחים בחשבון שזאת אחריותה, לא?

למה בעצם לא אכפת להם מזה שהעול כולו נופל עליה?

האם זה לא אומר שגם הם חושבים שעול הילדים הוא על האישה...?


אז בדיוק כמו המחשבה הזאת, כך גם האישה סוברת שהעול הכלכלי על בעלה 

את ממשיכה להתעלם מכך שהדאגה למינןס היא עבןר האישהמתוך סקרנות

ומימוש אחריותו שכל כך חשןבה לחלק מהמגיבים כאן.

לגבי אחרי הלידה - החברה העניקה לנשים חופשת לידה.

אחרי חופשת הלידה, יש הרבה בתים בהן הגבר מטפל בתינוק כמעט כמו האישה, או אפילו יותר מהאישה.

במקרים בהן האישה המטפלת העיקרית בתינוק, חושב שאם לדוגמה האבא יתעקש לא לדאוג לשמור על בריאות התינוק, בידיעה שאם יחלה האישה תספןג את עיקר הנזק.


רובנו נצפה שיכבד את עמדת האישה, בהיותה זו שסופגת את התוצאות. 

גבר בהחלט יכול להגידשוקולד פרה.

אני לא רוצה להתאמץ כדי לפרנס יותר.

נחיה מ-4000 ואם נגיע למינוס אז בבקשה- תוסיפי עבודה.

אחרי חופשת לידה גברים שמטפלים בתינוק יותר מהאישה? זניח ביותר ומאוד לא רווח ולא מצוי.


הדוגמה שהבאתי עם התינוק זה להראות לך

שהחיים משתנים כל הזמן. והאישה סופגת הריונות ולידות בעוד הבעל לא, נכון?

אז כמו שהאישה נדרשת לעשות חושבים מחדש עם כל תינוק שנולד, לחלק את עצמה בין הילדים לתינוק ולבעל, הבית והעבודה

ככה גם הבעל צריך לעשות חושבים מחדש אם אשתו אומרת שהכסף לא מספיק לה.


רק גבר מאוד לא חכם יגיד לאשתו שאם היא צריכה עוד דברים אז שתוסיף לעצמה עוד עבודה.

זה מראה על ניתוק גברי קלאסי.

על זה שגבר חושב שטיפול בילדים ובבית זה על הדרך כזה... ועוד מדמיין שהיא תעשה את כל זה + 2 עבודות.


אגב, אני עובדת בשלוש עבודות ועם הבית והילדים, אבל זה כי בעלי מפרגן לי בלי סוף.


מאוד מאוד לא חכם ולא גברי ללכת בדרך שהצעת.

גבר חכם שרוצה אישה שמחה, רוצה בית שמח, רוצה יחסי אישות שמחים

כל הזמן שידאג למצב הרוח של אשתו.

זה הבסיס של כל הבית.

פגעת באשתך?

אחזת בחבל חזק מדיי?

הראית לה שאתה גבר?


זה יסתובב לרעתך בסוף.

אשתך אולי תיקח עוד עבודה כי תראה שהבעל העקשן שלה לא מוכן לזוז בשבילה במילימטר,

ואחרי העבודה תהיה כל כך מותשת שלא יהיה לה לא פנאי ולא חשק ולא רצון ליחסים.


אז הנה- סובבת את החרב פיפיות מצד אחד- הכאבת לעצמך בצד השני.


תמיד תזכור שלכל דבר יש מחיר.

ושמחיר בכסף הוא המחיר הפחות כואב מבין המחירים שמשלם הבית.

בסוף זה הולך על יועצים ומטפלים,

ואם לא אז על עורכי דין למיניהם.


גבר חכם לוקח ברצינות תהומית את השמחה של אשתו, ומתייחס לזה כדבר יקר וחשוב מאין כמותו.

זה גבר שירוויח כל חייו.

גבר לא חכם נוהג אחרת ומכניע את אשתו וחוסם אותה.


יש משהו בדברייך, רק שבמקביל חשוב שהאישה לא תדרוש ממתוך סקרנות

תדרוש מהגבר דברים לא מציאותיים, שהיא בעצמה לא הייתה עןשה אם העול והאחריות היו בידיה.

זה בעיקר מה שהתכוונתי לומר.

 

נ.ב., לגבי הניתוק הגברי לדברייך - להגיד ש"לא נןרא להיכנס למינןס", זה ניתוק נשי קלאסי, אז אנחנו "פיתים"...

 

נ.ב. 2 אני עןבד במשרה מלאה ןמגדל ילדים במשמורת משותפת, אז קשה לומר שאני לא יןדע מה זה טיפול בבית...

רק לגבי ה-נ.ב. הראשוןשוקולד פרה.

אישה ניהלה בעבר חשבון בנק אז היא יכולה לא להתרגש ממינוס, כי היא באמת מבינה מה ההשלכות של זה.

מה שאין כן לגבי גבר שמעולם לא יוכל להתנסות בהריון ולידה, ולצערנו רבים חושבים שזה "על הדרך."

גבר מתנסה בטיפול בבית ובילדיםמתוך סקרנות

בתקופה של לידות...

אבל לא משנה, בגדול אנחנו מסכימים.

כמו שאמרה ה@המקורית כולם צודקים 🙂

הכל תלוי איך מעבירים את המסרהמקורית

וכמה זה ישים בחיים שלהם

גם אם הכוונה טובה, לא תמיד מעבירים את זה נכון 

נכון, ולפעמים תלוי גם בבגרות של האישהמתוך סקרנות

יש נשים שלא מוטרדות מהנושא הכספי (ולוקחות כמובן מאליו שזה "תפקיד הבעל").

ומתקשות להעריך ולהבין את משמעות הדאגה לכסף מצידו, וששם הוא מממש בין היתר את אהבתו ודאגתו לאישה ולמשפחה.

אני יכולה להסכים עם זההמקורית
ומהצד השני לומר - לפעמים יש גברים שלא מבינים שהדרך של האישה להרגיש אהובה על ידי בעלה היא בדברים אחרים. ושהרבה פעמים דווקא הצמצום הזה מצידו מכווץ וגורם לה להרגיש שהוא לא מבין אותה.


והרבה פעמים שני בני הזוג צודקים. 

השורה האחרונה בתגובתך הכי נכונהמתוך סקרנות
.
השאלה היא גם למה יש מינוס...יעל מהדרום

לק"י


אם זה נובע מקניית המוני מותרות בלי חשבון או כי ההכנסות קטנות מידי או לא יודעת מה.

ואם האשה "מכניסה" למינוס כי היא אחראית על הקניות בסופר, אז גם מגיע לה עונש לעבוד קשה יותר?...

אומנםכל קול קן כן

אני עדיין רווק

אך כשקראתי מה שכתבת קפץ לי סיפור שקראתי בזמנו

על הארי הקדוש זי"ע ואשתו, הוא לא היה משקיע בעצמו מבחינת לבוש

דהיינו לא רק שלא פזרן גדול אלא אם לא מוכרח לא קונה

ואילו לאשתו היה דואג תמיד שיהיו לה בגדים נאים בכל מצב.

 

לא יודע אם זה עוזר במשהו אך זה מה שקפץ בשנייה הראשונה

יישר כח. תיישם ותהיה לך זוגיות טובהנרו יאיר.

לא אומר בציניות. רק שבפועל במצבנו הכלכלי זה מורכב, ויש שיקולים רבים

כמה דבריםנפשי תערוג

1.הכי חשוב! לערוך יחד טבלה של הכנסות מול הוצאות

להחליט יחד מה הולך על מה.

הכל זה עניין של סדרי עדיפויות.

כמובן נסו להסכים שסך ההכנסות זה סך ההוצאות (עזוב כרגע חסכונות)


 

2. אתה לא יכול להגביל אותה. אתה לא אבא שלה. אתה יכול לייעץ ולהביע את דעתך. אבל פיזית לא להגביל.


 

3. צמצם הוצאות אצלך ואל תגע בהוצאות שלה. לך קל לאכול חודש שלם לחם יבש בשביל המטרה של לא להכנס למינוס. לה לא. קבל את זה בדבר שלא ניתן לשינוי.


 

4. היא כבר קנתה משהו שהוא יקר מדי לטעמך? תנשך את השפתיים ותפרגן לה. הכסף כבר יצא. לפחות שהיא תהנה ממנו.


 

5. ואכן החיים דינמיים. רצוי לחסוך שקל לבן ליום שחור. אבל עדיף לא להביא את היום השחור הזה בשתי ידיים.

גם מבחינתך. שתכנס למינוס זה יום שחור

ומבחינתה ריבים איתך על כסף זה יום שחור.

אז תגיעו לעמק השווה. כדי שיהיה יום טוב.


 

 

חשבתי על רעיוןאשמח לעזרתכם

האם אתה באמת זה שאחראי על הכסף והיא לא יודעת לגמרי מה קורה? (אני לא ממליצה, אבל אם זה המצב אז יש לי רעיון)

אצל חמי וחמותי גם היה מצב דומה למה שאתה מתאר.

מה שחמי היקר עשה - היתה לו תמיד תוכנית חסכון קטנה בצד, שאשתו לא ידעה ממנה.

היא תמיד היתה רוצה לקנות מעל הפופיק, רהיטים באיכות טובה, לשפץ מטבח, בגדים באיכות, אוכל. היה להם הרבה פחות כסף מלהורים שלי, אבל איכות החיים היומיומית היתה הרבה יותר גבוהה (אני ממש אוהבת את חמותי, אבל זה היה המצב, וזה האופי. היום כשהוא נפטר וה"עול" עליה - היא הרבה הרבה יותר מחושבת, ומברכת אותו שהוא דאג לה כל השנים.)

ואז חמי הראה לה את המצב בבנק, ושהם במינוס, אז צריך להצטמצם או לחשוב על איך מתפרנסים יותר. 

אבל בצד הוא תמיד ידע שיש לו איזשהו סכום לעת צרה - וזה הרגיע אותו.

נכון שהם שלמו על הריבית של המינוס, וגם זה סכום שיכול "לעצבן". אבל היה שווה את שלום הבית (שלא היה תמיד קל) ומצד שני הרגיע אותו שאם באמת יצטרך "לכסות" את המינוס יהיה לו ממה.

 

(ואם הבעיה שלך היא שאין לך אפילו סכום כזה של כמה אלפים לשים לך בצד, ותוכיח לי את זה - אשמח לעזור בעניין, לא עשירים, אבל מעשר כספים לשלום בית הוא דבר חשוב)

ואצל אחותי המצב הפוךאשמח לעזרתכם

בעלה הוא הפזרן, היא המחושבת. והוא זה שעושה את הקניות.

כיום המצב הכלכלי שלהם הרבה יותר טוב, הם לא ממש חוסכים אבל לא במינוס.

אבל כשהילדים היו קטנים, היו להם תקופות לא קלות. הוא ניסה לפתור את זה כשקנה רק במזומן, אבל לא היה לו קל. באופיו הוא קונה בשפע ובלי חשבון.

אני זוכרת שהיא אמרה לי שהיא חוסכת קצת כסף בצד שהוא לא יודע ממנו.

לא יודעת איך עשה את זה, כי הוא היה אחראי על הכסף, אבל עשתה. וכשהיה צריך השתמשה בכסף לדברים שהיו חשובים לה.

וגם היום היא אומרת לי - ברור שאנחנו יכולים לחסוך יותר ולעזור לילדים. אבל זה בעלי, יש לו יתרונות ויש לו חסרונות. הילדים שלהם (הנשואים) מאוד אוהבים לבוא לבית כי ההורים מפנקים באוכל ובמתנות בצורה שחבל על הזמן, המיטות מפנקות, החופשות. אבל לעזור להם בלקנות דירה - זה לא משהו שהם עושים. ואי אפשר לשנות את האופי... ואחותי התרגלה...

ההצעה שלך בסוףנהג ותיק

ממש מרגשת ומקסימה


חמיך רצה לשמור על השלום בית ולכן פעל ככה, אבל להיות במינוס, כלכלית זה לא שווה בגלל ריביות מאוד גבוהות.

משפחה צריכה שיהיה לה קרן חרום, סכום כסף שהיא תקבע (מומלץ לפחות שווה ערך של 3 חודשים של הכנסה) ואם יש הוצאה פתאומית יודעים שיש מאיפה לשלם.


ושוב, כל הכבוד לך

יעוץ זוגי עולה יותר מריבית על מינוס של כמה אלפיםאשמח לעזרתכם

ושוב, לכל אחד הקו האדום שלו.

אני חושבת שגם לאישה של הגבר שהתחיל את השרשור יהיה קו אדום - וזו המסגרת של הבנק...

לכן צריך שמראש המסגרת לא תהיה גדולה, ושיהיה בצד חיסכון למקרים ממש קשים שצריך גם לכסות את הקו הזה או לצרכים פתאומיים.

נכון, זה קצת "לעבוד" על האישה או על הבעל. אבל לפעמים זה שווה את שלום הבית.

 

לא מדברת מניסיון בתחום הזה. אבל יש תחומים אחרים שאני לא מערבת את בעלי עד הסוף, כי אני יודעת שזה יביא לחיכוכים שאין מה לעשות מולם. 

לא הרבה דברים, אבל יש דברים לא פתירים ששונים במבט שלנו על החיים ושונים בהתנהלות שלנו. ולפעמים אני גם אומרת לו שיש דברים שעדיף שהוא לא ידע...

לא כל דבר שווה את הויכוח. במיוחד אם זה ויכוח תמידי.

מעניין ויפה, אבל יש נשים שייפגעו מעצם החיסכון בצדמתוך סקרנות

בלי שהן יודעות.

לא?

כפי שכתבתי קודםאשמח לעזרתכם

יכול להיות. אני רואה שחמותי במבט לאחור מאוד מעריכה את בעלה.

אפילו שביום יום, לא תמיד היה לה קל והם לא תמיד שידרו באותו הראש.

מצד שני - הוא כן פינק אותה וקנה לה כשהיה אפשר. אני לא חושבת שהוא התקמצן עליה. רק היה הרבה יותר מחושב ממנה, ולכן חסך בצד בלי שהיא תדע.

רק לקראת סוף חייו כשהתחיל להרגיש לא טוב, התחיל קצת לערב אותה.

האם זה אפשרי כיום? מאוד תלוי. בעלי לא יכול לעבוד עלי. אבל לו - באמת אין מושג מה קורה בחשבונות ובחסכונות שלנו. אם היה לי צורך - יכלתי בקלות שהוא לא ידע מה קורה.

(מדי פעם הוא שואל אותי מה המצב.. ואני יכולה להגיד מה שאני רוצה משתדלת לומר אמת תמיד, כי אין לי צורך אחר, אבל אם היה צורך לשלום בית - השיקולים יכולים להיות שונים. והעיקר שנעשה למען מטרה טובה, כדי לבנות ולא כדי להרוס.)

מעניין, תןדה.מתוך סקרנות

אני מרגיש שהיות וכיום כן מקובלת הרבה יותר שותפות בכלכלה (גם אם לפעמים נראה שיש כאלו שרוצים שותפות בזכויןת בלי החובות), שמירת כסף בצד היא עצמה סוג של פגיעה באמון.

אבל אולי את צודקת.

שלום רב לנרו יאירמתייעצת גירושין

אם תרצה שנרך ימשיך להאיר ושהעיסה בבית תמשיך להיות עם ברכה

בבקשה תקשיב לדבר @שוקולד פרה. החכמה

כי היא מדברת מנסיון.


אם אתה רוצה כסף ושליטה בבקשה תשחרר את אשתך לדרכה

ואל תכבול אותה אליך בקווים האדומים שלך.


גדולי ישראל כיבדו את נשותיהם. תקרא על איש חסיד היה...

תתחזק במסירות ואכפתיות לאשתך ותראה שיש ברכה בבית ובכסף

אם לא מהר מאד תגלה את החיים האמיתים

חכה שיציבו לך גבולות וקווים אדומים...

בוא נראה איך יהיה לך החיים. תתגעגע למצב שיש לך עכשיו.

תודה יקרה.שוקולד פרה.
הסכמתי בגדול עם אלו שדברו על הצורך לתת כוח לאישהמתוך סקרנות

אז מבחינתי לא היה דחוף להמשיך.

אבל, ראיתי תגובןת קצת קיצוניות, שנשבה מהן רוח של איום, כאילו האחריות לא להיכנס למינוס היא סתם "שתלטנות" של הגבר ש"הוא יתחרט עליה".


אז כאן כדי להגיד, שגם תפיסה מצד נשים כאילו הגבר חייב לתת להן הכול, ואם יעז לדאןג למינוס הוא "יתחרט על כך", היא מסןכנת לשלום בית לא פחות מגברים מנותקים, וגם עולה לכדי אלימות כלכלית (במיוחד במקרים בהן האישה כמעט לא עןבדת, ןבכל זאת רןצה כסף מהשמים, לא יןדע מה המקרה שלך)...

אנחנו השתמשנו באקסלרק אומראחרונה

או יותר נכון גליון של google sheets.

 

לקחנו את ההכנסות

הורדנו מהן הוצאות שמוסכם על שנינו שהן הכרחיות (שכ"ד, מיסים, חינוך, חשמל, מים, גז וכד')

הגענו להסכמה כמה אנחנו רוצים לחסוך בחודש (אם אין הסכמה אפשר לגשר/למצע)

כל שאר הכסף חולק לתקציבים מצטברים (כלומר אם הקצבתם לדוגמא 500 ש"ח בחודש לביגוד, אז אפשר חודש לא לקנות ובחודש הבא לקנות עד 1000 ש"ח)

 

כמובן שכדאי להסתכל על זה בתור קריאת כיוון, לגלות גמישות ולא להיות נוקשה מדי,

אם יש הוצאה חריגה בתקציב מסוים או הצטברות מיותרת בתקציב אחר, אז לאזן ביניהם.

אפשר גם בחודש אחד לחסוך פחות ובחודש אחר לחסוך יותר וכד'.

 

העיקר לעשות הכל בהסכמה ומתוך אווירה טובה!

יש מטפלים בקהל?חוזר

אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה

אני מטפלת, פסיכולוגיתמתיכון ועד מעוןאחרונה
מחפשת רעיון למשהו כיף בחצי האחרון של חנוכהמתייעצת גירושין

בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה

יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?

מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?

יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸

כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.

למדינות באירופה, אין צורך בויזה. וממש קל עם כשרותאלישבע999

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אילת;)ברגועאחרונה
בעלי מתעלם ממניא1111

היי, אשמח לעצת הפורום

בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.

זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.

זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.

אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות

תמיד זה היה ככה? או שזו תופעה חדשה יחסית?*אשתו של בעלי*

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

כמה זמן נשואים?זמירות
לא תקין.לביטה

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

מצטרף להתנגדותצדיק יסוד עלום

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.


אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

אם הוא היה פהמשה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

 

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

 

אולי הוא לא יודע להגיד את הרגשות שלוbinbin
צריך ללמוד איך מדברים ומשתפים תנסי ליזום שיחה על זה שאת מוכנה לעזור לו לדבר לשתף ולפתוח את הלב... זה שלב חשוב בזוגיות שצריך לעבור אותו ושניכם צריכים להיות מוכנים להתקדם לשם
נשמע כמו התעללות רגשיתזיויק
השיח והקשר חשובים גם במצב של מריבה. דברתם על זה בזמן רגוע?
תעשי גוגל על טיפולי שתיקהruthi
זה לא תקין, זאת לא נורה אדומה אלא פרוז'קטור. 
גם אני מתעלם מאישתי.די שרוט
חוקרים גילו שהאוזן הגברית בנויה בצורה אבולוציונית מיוחדת. היא מסוגלת לשמוע רחש של פתיחת בקבוק בירה ממרחק של 3 חדרים, אבל מסננת אוטומטית תדרים שמכילים את המילים "זרוק את הזבל" או "אנחנו צריכים לדבר". זה לא רוע, זה פשוט הישרדות. אל תיקחי אישית.
לא יפה ללעוג לכאב אמיתי שמעלים כאןזיויק
מסכימה גםדיאט ספרייט
חוסר טאקט עד כדי חוצפה של ממש 
בסדר בסדר סליחה. ניסיתי להקליל את האוירהדי שרוט
כמה זמן נשואיםהעני ממעש
נשמע לא טוב, אבל...שלג דאשתקד

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

סליחה, טעיתי!!שלג דאשתקד

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

אין לי עצות, אבל כן חשוב לי להגיד שזה ממשדיאט ספרייט

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

זה קורה סביב נושא/תחום קבוע?רקלתשוהנ
האם בעעלך עם אישיות רגישת יצרשוקו.
מה שנקרא SHP
באמת לא נעיםתהילה 3>

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.


 

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

 

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.


 

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.


 

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.


 

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.


 

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

 

רק מעודדת שאפשר לצאת מיזה.אונמר

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

 

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

 

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

חשוב לי להוסיף לפותחתדיאט ספרייט

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

👍.אונמראחרונה

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

מעשה שהיהיהלום אובלי

ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.

הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.

אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.

בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.

והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"

בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...

אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!


לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...

ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.

בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?

ואיך אתן הייתן מגיבות?

שיחה מיותרת, לדעתי שניכם טעיתם שדשתם בזהרקלתשוהנ

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

 

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

 

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

 

גם אני חושבת שחבל לדבר על זה. בטח ככה.מרגול

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.


קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?


ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

אני תמיד נהנית לקרוא אותךנגמרו לי השמות

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

כשחשבתי שהוא התרגש בגלל הטיץיהלום אובלי

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

טעות קשה שלוזיויק
יש את ההתמודדות וזה לגיטימי, לגברים ונשים, אבל הוא עשה מעשה פוגע וחסר רגישות לדעתי, כולל באמירה
אתה יכול לפרט?יהלום אובלי
למה זה מרגיש כאילו למישהו יש הרבה זמן פנוינעמי28

ופותח שרשורים הזויים.


ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

כתבת בכותרת משהו שחשוב לשים לב אליו בכללינגמרו לי השמות

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

 

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

 

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

 

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אני שמחה שאת לא מאמינה לייהלום אובלי
זה רק מחזק לי כמה זה לא תקין...
אני לא יודע מה מריח יותר מרחוק, הגרביים שלידי שרוט
אחרי שבוע שדאות או השרשור הזה.
הערותהעני ממעש

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו


הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו


אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו


ייתכן שהרעיון הכללי נכון אבל הדוגמא שהבאת לאקופצת רגע

ממש קשורה לנושא.

אני לא שמלהיהלום אובלי
ואני לא אחת מאלף
תגובההעני ממעש

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

לא אמרתי ששיתפתי את חברותיייהלום אובלי

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אוהעני ממעש

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור


נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

הוא שיתף אותך.אדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ו 12:15

 

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.


 

והוא נכשל


 

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.


 

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

 

באמת אמירה מיותרת יחסית.

 

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

הוא לא רמז לי שום דבריהלום אובלי

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

נשמע שהיתה שיחה בעייתיתגפן36

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

איזה גלגל ממשיך להתגלגל?יהלום אובלי
מסכימה. משהו לא נראה לי תקין בשרשור הזהלומדת כעת
העודף שיח ושיתוף על המראה של הפותחת, וקושי זוגי שמיוצג בשמחה ולבביות...
סליחה שאני עונה על תגובות שמכריחות אותי להגיביהלום אובלי

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

הן שאלו את מי עוד שיתפתSeven

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך


לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

אני לא הבטחתי לענות לכל שאלה שנשאלת פהיהלום אובלי

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

 

בידיוק זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיותSeven

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

מצטערת אם אני רק מחממת אותךסיה

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

לא קראתי תגובות אחרותbinbin
אני חושבת שיש נושאים שלא אדבר עם בעלי עליהם זה אחד מהם. למה לי לתת לבעלי לחשוב ולדבר איתי על יופי של מישהי לידנו? (זה לא שאני חושבת שהוא לא יחשוב לבד אבל יש הבדל בין לחשוב לבין לשים את זה בנינו ולדון על כאלה)


אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

סליחה אבל זה שיח גרועדרור אל

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

ולגופו של ענייןדרור אל

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.


כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.


עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

הוא נמשך אליה, היא לא פגומהסיהאחרונה

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

נשמע שאתה מאוד חכם, אקבל את עצותיךיהלום אובלי

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

חחח שטיפת כלים באמת לא כלולה בזמןפשוט אני..

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

 

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

 

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

חיוב מוזר באשראיאפרסקה

הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?

האם עסקה טלפוניתהעני ממעש

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

רשוםאפרסקה

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

זה חיוב הוראת קבע?משה

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

רגע רגעפשוט אני..
כדאי לברר היטב לפני שעושים הכחשת עסקה, גם כדי לא לגרום עוגמת נפש לבעל העסק וגם כדי לא לקבל קנס מחברת האשראי.


קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

מנסיוןמשה

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

זה מה שאני מנסה להביןאפרסקה

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

לפעמים השם שמופיע זה לא איך שקוראים לזה בעולםרק נשמה

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

יכול להיות שזה חיובעדיין טרייה
של המקווה? סתם קפץ לי הסכום שזה העלות לטבילה בלי הכנה...
וואלה!!!אפרסקה

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

חח ענק רקלתשוהנ
נתנו כאןהעני ממעש

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

באופן כללי, אפשר להכניס פירוט על כל קניהמרגול

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).


ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

תתקשרי לחברת אשראיזיויקאחרונה
מה שלא מספרים לנו 🤫נגמרו לי השמות

ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,

גם כי אין לזה רייטינג,
 

זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.

ומה שצריכים ללמד וללמוד 

זה איך להיות בתוך קשר

איך לבנות קשר

איך להישאר בקשר בטוב

איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.

 

לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא 

לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד

לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה

אלא בתוך

ותוך כדי

ומתמשך

ומלא חיים

וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל

בתוך חיי הנישואים 

שנה ראשונה 

עשר שנים ראשונות 

עשרים שנים

 מה עושים אז?

מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?

איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?

מהי בכלל מהות הנישואין?

איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?

איך פותרים קונפליקטים?

מה עושים כאשר פערים צצים?

איך לריב נכון?

וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.

 

את זה צריך להראות.

את זה עלינו ללמוד וללמד

וגם לשמור ולעשות ולקיים

ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.

גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.

תהיה לו אנרגיה - יתקיים

לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.

 

אלו לא חיים של בערך

ולא כמעט

לא ליד

ולא בצל או בצד

אלא אלו החיים עצמם

בדיוק

בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.

והמתמידים מרוויחים

כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי

כמו בשיא גופני שדורש התמדה

כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות

וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו

 

נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח

לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.

החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.

אני מתחבר לגמרימתוך סקרנות

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

 

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

כן, יש המוןנגמרו לי השמות

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

 

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

מעניין, תודה.מתוך סקרנות
איזה אטרקציות זוגיות אתם אוהבים לעשות בנופש בחורף?עינב66

יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.

חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.

על מה ממליצות?


נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.


תודה רבה מראש!

משהו על ''קפוא''פשוט אני..

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...


 

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

זה גם נכוןעינב66
רוצה לדייק אותך: לא הכל בראש, אלא בארון הבגדיםזמירות

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

 

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

 

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

 

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

מסכים שהקור האירופאי דורש בגדים שאין לרוב הישראליםפשוט אני..

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

יש באיזור ירושליםסטודנטיתאמא

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

לא יודע, אנחנו בנופש זוגי כמעט שלא יוצאים מהצימרהסטורי

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

 

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

נופש בירושליםיהושבעט7

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

יש ניווטים זוגייםשלומית.
של מיטל אדמוני. תגגלי. לא ניסיתי אישית, אבל מהפרסומים שראיתי נראה ממש יפה ומגניב
יש מלא!שדמות בחולות

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

 

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בחורף הכל יותר רומנטישם פשוטאחרונה

אולי יעניין אותך