פעם התפלספתי על זה

שבעת ימי משתה

ו סיון - יב סיון זה דומה לשבע ימי משתה

(שלא אומרים תחנון)

שביציאת מצרים השראת השכינה, הניסים, וההוצאה לחירות הן כנגד 3 הדרכים לעשות קידושין.

ואילו 7 המופתים שמוזכרים במעמד הר סיני (קולות וברקים וכו) הם כנגד 7 ברכות בחופה.

אם אפשר לדייק קצת את דבריך:

לקיחת הזהב והכסף מבתי המצרים זה כנגד קידושי כסף.

ההוצאה לחירות זה לא כקידושי יעוד שהם בכסף או בשווה כסף, אלא כקידושי שטר- הקב"ה נתן לנו שטר שחרור מהמצרים אבל אמר שזה גם שטר עבדות ושטר קידושין אליו (אין רווקות בין לבין..).

הניסים של המכות שלא פגעו בעמ"י זה השראת שכינה שמגינה מהפורענות וזה כנגד קידושי ביאה.

הקידושין צריכים להיות פחות או יותר בזמן היציאה כי לא שייך לקדש כשיש עדיין מרות אחרת. או לפי חז"ל מר"ה שאז בטלה עבודה.

היציאה מעבדות לחרות זה כנגד קידושי הכסף (או שווה כסף בהנאה, החירות מודגשת הרבה יותר מלקיחת הזהב).

הניסים זה כנגד השטר, כי הניסים מראים מול העולם שה' לוקח את ישראל לעם, כמו שבשטר כתוב שפלוני מקדש את פלונית (שטר קידושין הוא לא שטר שחרור, אלא שטר שכתוב בו פלוני מקדש את פלונית).

השראת שכינה (כשה' שרה על בתי ישראל במצרים להגן עליהם) כנגד קידושי ביאה.

ההוצאה לחרות הכוונה שיצאו מעבדות פוליטית לפרעה, לא כשהפסיקו לעבוד בפרך (מה שגם לא היה בכל 210 שנים)

הנקודה היא שבזמן שנעשו הניסים היינו עדיין תחת פרעה אז השטר חייב לכלול גם את השחרור. אתה לא יכול לקדש את מי שנמצא תחת אדון אחר.

והיא היתה ממש סמוכה לכך שפרעה אמר לנו קומו צאו מתוך עמי, ונגרם בגללה. וראה דברי הגמרא על אתחלתא דגאולת מצרים בליל פסח (בברכות נראה לי).

עלתה לי סברה שממכת בכורות עצמה למתי שפרעה שחרר אותנו עברו פחות מ18 דקות, כאשר 18 דקות בחמץ נחשב 0 זמן הלכתית.

חוץ מזה שיהודי יכול לקדש יהודיה שנקנתה על ידי גוי לשפחה גם אם היא עדיין שפחה של אותו גוי, כי אין קשר בין קניין קידושין לעבדות (ובאמה עבריה זה דין יוצא דופן). הגמרא אומרת בקידושין שבניגוד לעבד כנעני שגופו קנוי לאדון, קידושין זה קניין לאיסור ולא קניין גוף.

ייתכן שאפשר להקביל את הנסים לשטר עצמו עם הכתב שלו, ואת השחרור עקב הניסים לנתינת השטר לאשה.

יציאה לחירות זה קידושי כסף, כמו שאדם יוציא אשה מהשבי ויקדש אותה בהנאה הזו שהיא שוחררה

לגבי הקידושין- אתה מדבר מצד הלכתי-טכני. פה זה הרבה יותר מזה. וגם לעצם העניין- בניגוד לאישה, אנחנו גם עבדים של ה' אז ברור שהכל בא יחד, השחרור והקידושין.

קודם כתבת שהיציאה לחירות הכוונה לחירות פוליטית ולא לחירות מעבודת המצרים- אז אני לא חושב שיש פה איזו הנאה כשיש שחרור שאין לו משמעות מעשית עדיין.

מכת בכורות שפגעה במצרים ולא בישראל, שמכריזה כשטר שישרל עם ה'.   ומצה כנגדה וכנגד הניסים שהרי הנס גרם לחפזון ומצה גם כנגד היד החזקה לפי פרשיות התפילין.

השראה השכינה בפסיחה (עיין מדבר שור לרב קוק שפסיחה הכוונה עמידה על הפתח) שהגנה עלינו ממכת בכורות, אבל עיקרה היא עצם החיבור בין ה לישראל, וכנגדה מצוות קרבן פסח.

כמו שאמרתי יש 0 זמן בין בכורות לבין שחרור פרעה. (פחות מ18 דקות אולי).

שחררו פוליטי במילא הוא מעבודת הפרך (אבל חזל אומרים שעבודה פסקה כבר בראש השנה לפני) העניין הוא שכל עוד אנו עבדי פרעה פוליטית אין אנו עבדי ה' (כמו באחשוורוש), ההנאה היא בעיקר לכלל האומה שהיא עצמאית(והרי כלל האומה התקדשה ורק משם זה לכל פרט), וגם לפרט שפרעה כבר לא מחליט עליו. 

לגבי הסוף- נכון. בהתחלה הבנתי אחרת את כוונתך בגלל ההקשר. 

"וארשתיך", כנגד שלשה גליות שגלו ישראל: גלות מצרים וגלות בבל וזה הגלות שאנחנו בו היום.

וכל זמן צאתם מן הגלות היה האל יתברך כאלו מארס אותם. הארוסים הראשונים כשהוציאם ממצרים לא היו לעולם שהרי גלו לפיכך אמר כנגדו "וארשתיך לי לעולם.

הוא כותב שם שהאירוסין הראשונים היו יציאת מצרים, השניים היו היציאה מגלות בבל

והשלישי מהגלות העכשוית.   רד"ק על הושע פרק ב' כא'

ומה זה הנישואין?

משהו אחד שיקרה ביציאה משלושת הגלויות, ומתן תורה (כלומר מעמד הר סיני) היה רק ביציאה מגלות מצרים, אז הוא לא יכול להיות הנישואין לפי זה.

מצד שני לא ברור לי... אם היו נישואים, איך יכולים להתבטל האירוסין גם אם יצאו לגלות. מה צריך אירוסין אם יש נישואין

אולי לדעתו הנישואין זה רק בגאולה השלמה?

(או שאני בכלל לא מבין למה רומז כל המושגים האלה)

היה לי בראש את הפסוק שהנביא אומר "avid;font-size:21.7px;">אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ"

 שהיה זכור לי שאין גירושין אפילו בגלות

אבל אני רואה שזו כנראה מחלוקת במפרשים (בין מצודת דוד למלבי"ם) האם הכוונה שאין גירושין בכלל, או שיש גירושין שאפשר לבטל בתשובה

ראיתי שם עכשיו- לפי המצו"ד זה גט על תנאי, שאם תחזור בתשובה הגט יתבטל. ולפי המלבי"ם, אין בכלל גט אלא היא מרדה בו ולכן הוא משלח אותה עד שתשוב ממעשיה הרעים ("ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לה לצפות שישוב אליה עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיבה לביתו").

אבל זה לא כ"כ משנה כי הגירושין הם רק חיצוניים ולכן אין להם "חלות" בכל מקרה. וממילא גם האירוסין והנשואין השניים והשלישיים הם רק בבחינה של חידוש הברית ולא שבלעדיהם אין נישואין.

לכן הנביא אומר: "אתם טוענים שיש? תראו את הגט! אם אין גט, סימן שלא גורשה אלא שולחה בגלל פשעכם"

לא גרושה, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו