המירוץ לדירה 🏃‍♂️🏃‍♀️🏠נגמרו לי השמות

הערה חשובה: הקטע הבא בא להעביר עיקרון מסוים לכולנו, שנתחזק בו ב"ה, וזוהי מטרתו היחידה.

*אין* בקטע זה שום מקום של שיפוטיות או התייחסות למקרים רבים בהם גירושים הם הפתרון הנכון ביותר עבור כל הנפשות הפועלות. ואין בו גם שום התייחסות למקרים רבים בהם אין שום קשר בין המירוץ לדירה לחיים עצמם/לחיים הזוגיים.

 

המירוץ לדירה

 

דני ודנה 2010  -

התחתנו בשעה טובה.

שמחים ונרגשים מתחילים את המירוץ לדירה.

עובדים סביב השעון, אין לילה ואין יום – להספיק להספיק להספיק לקנות דירה משלהם.

 

רוני ורינה 2010 – 

התחתנו בשעה טובה.

שמחים ונרגשים מתחילים את החיים, וגם את הרצון לדירה.

עובדים כמה שיכולים, מנסים לשמור על איזון, שומרים מרחב לזוגיות, לעצמם, לאיוורור, לנשימה.

 

דני ודנה 2020 – 

ניצחו במירוץ. יש בידם דירה משלהם.

 

רוני ורינה 2020 – 

הפסידו במירוץ. עדיין עובדים קשה בדרך לדירה שעדיין לא ברשותם.

 

דני ודנה 2030 – 

הדירה ברשותם עומדת למכירה. כל אחד מהם יקבל חצי כאשר יצליחו למכור.

יש בה כיווני אוויר, מיקום מושלם ומרחב ענק. יש בה פאר והדר. יש בה הכל.

אבל אין בה דיירים. אין בה משפחה שתאכלס את הבית. החלל הענק נותר ריק.

לפני שנה דני ודנה התגרשו, וכעת ממתינים למכור.

 

רוני ורינה 2030 – 

לפני כשנה התחילו תהליך של רכישת דירה והיום הם עומדים להיכנס אליה בשעה טובה.

משננים לעצמם בקול שלא שכחו כלום:

  • קבלן שבנה את הבית – יש. 
    וגם שני קבלנים נוספים – יש. שניהם, רוני ורינה שמם, ממשיכים לבנות את הזוגיות שלהם כל יום, אבן על אבן.
  • בית עם 4 קירות – יש.
    וגם בית במהות שלו – יש. עם דיירים שמאכלסים אותו, משפחה ואהבה בתוכו.
  • יועץ משכנתאות – יש. מתייעצים איתו כיצד למקסם עבורם את התהליך.
    וגם יועץ לאהבה ולזוגיות – יש. ממשיכים למלא את ארגז הכלים שלהם, מעמיקים ומעצימים את מה שביניהם.
  • משכנתא – יש. כל חודש סכום הכסף יורד מחשבונם ומתווסף לסכום הכולל.
    וגם משכנתא לזוגיות ולמשפחתיות – יש. כל חודש ההשקעה החודשית שלהם בזוגיות ובמשפחתיות נותנת אותותיה ומתווספת לסך הכולל של אהבתם.
  • עורך דין – יש. עזר להם בתהליך ושילמו לו על עבודתו.
    עורך דין לגירושין – אין. ולא כילו את הונם אצלו.
  • הון עצמי – יש. נכון שלקח להם 20 שנים, אבל יש.
    וגם הון עצמי של העצמיות שלהם – יש. יש אותם ואת בני האדם ובני הזוג שהפכו להיות במהלך 20 השנים הללו, גירסא יותר משודרגת של עצמם. הון עצמי. הון אנושי.
  • בדיקת חריגות בנייה – עשו.
    וגם עשו בדיקת חריגות בזוגיות לכל אורך השנים, ועבדו על כל המכשולים והאתגרים בדרך, יחד.
  • בדק בית – עשו.
    וגם בדק בית פנימי – עשו וממשיכים לעשות כל הזמן.
  • מס שבח – שילמו.
    וגם מס שבח אחד לשני – שילמו. והמשיכו לשבח ולפרגן אחד לשני במשך כל השנים.
  • ביטוח חיים – עשו.
    וגם ביטוח למהות ואיכות החיים עשו, לזוגיות ולאהבה שלהם. כל יום הם עושים, מבינים שבעיקר זה תלוי בהם ובהשקעתם.
  • ביטוח מבנה – עשו.
    וגם ביטוח בניית עוד ועוד קומות בתקשורת ביניהם עשו.
  • פיקדון – עשו.
    וגם ממשיכים להפקיד לקופה הזוגית שלהם כל יום תשומת לב, מילים טובות ואהבה בכל השפות השונות.
  • זיכרון דברים – עשו.
    וגם זוכרים את כל החוויות שלהם לכל אורך הדרך.
  • דמי תיווך – נתנו.
    וגם ממשיכים לתווך ביניהם קונפליקטים וחילוקי דעות בצורה מקדמת.
  • זמן מסירה – ממש היום.
    וזמן המסירות שלהם הוא שנים, כל יום ביומו.
  • - רוני מביא מזון רגשי לרינה, 
    ולא מזונות.
  • רוני ורינה נותנים ניראות אחד לשנייה, הוא רואה אותה, היא רואה אותו. 
    ולא בהסדרי ראייה.
  • רוני ורינה צריכים לשלם משכנתא על דירה אחת, 
    ולא על שתיים. 
  • רוני ורינה שומרים על מה שיש ביניהם, יחד, בשיתוף פעולה. 
    ולא במשמורת משותפת.
  • רוני ורינה בבית הפיזי שהם רכשו. וגם בבית המהותי שבנו לכל אורך השנים (וממשיכים לבנות 😊).

 

"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"

שנזכה 🙏

וואי מהמם!! התחברתי❤️^כיסופים^
איזה כיף, תודה יקרה 🙏❤נגמרו לי השמות
השוואה יפהיעל מהדרום
תודה יקרה ❤נגמרו לי השמות
ממש אהבתי❤️מאמינה ומתאמנת
ב"ה איזה כיף לשמוע 🙏❤נגמרו לי השמות
מהמם כ"כ כ"כ!!!אוהבת את השבת
תודה רבה יקרה! ❤נגמרו לי השמות
סליחה שאני אומרתצוףלבוב

אבל הסיפור מוזר. כי זוג ראשון התגרש עשר שנים אחרי שקנה דירה וחי ברווח.

או שהוא קנה דירה במחיר שהוא לא הצליח לעמוד בו.

זוג שני חי עשרים שנה בשכירות , שזה לא כיף לא לזוגיות ולא בכלל. ואם הם עבדו בלי לחץ לא נראה לי שהם הצליחו להשיג את קצב של עליות מחירים, מה שכן , אולי קיבלו ירושה . או שיש להם קצת ילדים . כי לעבור עם כמה ילדים מאה פעם זה סיוט וגם לחסוך עם כמה ילדים לא כזה יילך.

זה בערך כמו שכנים שלי. יש להם ילדה אחת. חיים בכיף , הוא עובד בשמירה. את הדירה הם קנו כשסבתא שלו נפטרה .

ומס שבח משלמים כשמוכרים דירה שהיא לא הדירה היחידה. זה אומר שקיבלו הון עצמי ממישהו שהיה לו כמה דירות  .

זה משל שבא להעביר מסרהמקורית

המסר לפי הבנתי - להשקיע בדברים המהותיים קודם, מה שבונה את הבית מבחינת האינטימיות הרגשית בין בני הזוג ומשרה שכינה, ולא לחיות במרוץ להשגת חיצוניות


 

גם אם לא הכל מדויק, מה זה משנה בעצם כשהמסר הועבר?

יש עוד המוני תרחישים אפשריים. גם כאלה שלא כוללים ירושה  אבל היא רצתה להעביר מסר דרך התרחישים הספציפיים האלה

תלויצוףלבוב

מבחינתי אין פה מסר. אי-אפשר לבנות אינטימיות זוגית בלי רקע חומרי מסוים. בגלל זה מתחתנים בגיל עשרים ולא בגיל חמש עשרה .

אני גם חושבת שאם מישהו משקיע וכותב משהו הוא צריך לבדוק מה הוא בעצם מעביר. כולל פרטים שהוא בחר כי הוא בחר אותם לא במקרה.

דירה היא לא חיצוניות . אם זוג שני לא היה צריך דירה , הוא לא היה נכנס למירוץ הזה. יש אפשרות של שכירות לטווח ארוך.

הייתה לי הרגשה שזוג שני פשוט מקנא בזוג ראשון ושמח שלא הלך לו. ואף אחד לא מבטיח שגם זוג שני לא יתגרש אם משהו פתאום לא יזרום וכן יהיו התמודדויות.  

חמי וחמותי קיבלו דירה מהורים . ובגלל שזה הגיע בלי מאמץ , הם איבדו בקלות. זוגיות אמורה לעמוד גם במצב שכן יש לחץ . 

אין קשר בין הזוגות למיטב הבנתיהמקורית

והההדל הוא, שזוג ראשון היה במירוץ לדירה וזה היה בראש מעייניהם וזוג שני, לא היה במירוץ אלא חסך בנחת יותר זמן, כשזה לא היה העיקר, והיה זמן גם לתחזק את הזוגיות


אף אחד לא אמר שלא צריך חומריות. השאלה היא כמה מקום נותנים לה ומה מתעדפים בחיים. כשהיא משנית לזוגיות, גם אם זה דבר הכרחי כמו בית, זה בגדר חיצוניות *בעיניי*


גמני הגעתי לדירה שלי בלי מאמץ כביכול. ב"ה. גם עוד הרבה אנשים סביבי. מה הקשר לזה שיילך לאיבוד בקלות..?

לגבי זוגיות אמורה לעבוד בתנאי לחץ - יש אידאל ויש מציאות. 🤷

לי לפחות נראה שפשוט לא הבנת את הדרך של הכותבת להעביר מסר, כי את נתפסת לשוליים של דקויות בכתיבה בהשוואה למציאות שאת מכירה סביבך, ולא לרעיון עצמו. זה סיפור מומצא. שכמו הרבה סיפורים בעולם, הומצאו בשביל המסר שרוצים להעביר. זה הכל.


אני לא אוהבת שמנסים להעביר מסר גדולצוףלבוב

בפרטים לא מדויקים עד לא מציאותיים.  לא לכולם יש סבתא שיכולה להוריש הון עצמי או לעזור עם ילדים. כל דבר דורש מאמץ. וגם יש אנשים שהייעוד שלהם החיים היא רפואה או קצונה או עסקים , לא יודעת. הם צריכים את זה. אחרת הם לא יהיו מאושרים. בן אדם לא מאושר לא יכול לבנות זוגיות טובה.

לגבי לחץ. יש לנו חברים שהתחתנו מוקדם ,חיו בכיף ,עבדו , למדו , התנדבו . ארבע שנים אחרי נישואין הגיע ילד. והם התגרשו כי הם לא היו רגילים למצב של לחץ, של הגבלות, של לא כיף...

מחילה לא הבנתי מה הקשר בין מה שאת כותבת למההמקורית

שפותחת השרשור כתבה

יש אנשים שלא צריכים להתאמץ בחלק מהדברים. עובדתית. ובחלק אחר כן. 

לדברייך, אם לא מתאמצים ומזיעים על הכל זה לא נחשב..? עובדה. נחשב. אני דוגמא. הדירה רשומה על שמי ועל שם בעלי בטאבו, אנחנו עובדים קשה כדי לשלם אותה לבנק, אבל לא התאמצנו נורא נורא בשבילה ב"ה, וסבתא ב"ה עוזרת מדי פעם. 

מה הבעיה בעצם.?

את יודעת כמה כמוני יש?

לא ככ הבנתי מה את באה בעצם להגיד. ומה הקשר לשרשור עצמו. בהודעה הפותחת לא נכתב שהדירה הגיעה ללא מאמץ

 

ולגבי הסיפור שלך - גם אחותי אגב הביאה ילדה אחרי 4 שנות נישואין. התחתנה צעירה, עבדה, למדה, טסה, מה שבא לך. אחרי 12 שנים היא עדיין נשואה. נוספו עוד שניים. יש להם גם דירת גן אגב. 

לדעתי את שוב משליכה מההיכרות הקרובה שלך ל- אני לא יודעת מה בעצם האמת. כי אני לא באמת מבינה מה הקשר בין מה שאת אומרת לשרשור שנפתח כסיפור. שאגב, הוא מאוד מציאותי בעיניי

 

 

לפי מה שאני מבינה, היאריבוזום
מתכוונת לומר שהלחץ הוא לא מה שחיבל בזוגיות וזה יותר מורכב. כי בעצם לא מציאותי להימנע מלחץ - אם לא בפרנסה, אז בגידול ילדים... בכל מקרה יהיה, ואם זה מה שממוטט את הזוגיות אז הבעיה היא לא הלחץ אלא בעיה בסיסית יותר. אבל @צוףלבוב אני חושבת שזה לא בדיוק המסר. כלומר, כן, חלק ממנו הוא שצריך ל*שים לב* לקצב החיים ולרמת הלחץ ובמידת האפשר למתן אותם אם הם פוגמים בדברים חשובים יותר מהדברים שהם באים לשרת. בקיצור, המסר הוא סדר העדיפויות והמקום שנותנים לכל דבר בחיים - לא שעומס הורס את הזוגיות ויש להימנע ממנו לחלוטין... כי את צודקת שזה נכון ולא מציאותי
ממש ככה נגמרו לי השמות

התכוונתי בדיוק למה שכתבת: "חלק ממנו (מהמסר) הוא שצריך ל*שים לב* לקצב החיים ולרמת הלחץ ובמידת האפשר למתן אותם אם הם פוגמים בדברים חשובים יותר מהדברים שהם באים לשרת. בקיצור, המסר הוא סדר העדיפויות והמקום שנותנים לכל דבר בחיים - לא שעומס הורס את הזוגיות ויש להימנע ממנו לחלוטין... "

 

תודה יקרה על הדברים 🙏

כי הסיפור בא להגיד לנו לא להיכנס ללחץצוףלבוב

העיקר להשאיר זמן לזיגיות.

אבל זה לא עובד ככה. כל זוג צריך משהו אחר. זוג אחד צריך הרבה ביחד ולא להיות בלחץ , זוג אחר רוצה לבנות קריירה ולחיות בדירה שלו.

אני שמחה בשבילך בא לך בקלות. בלי עין הרע. שימשיך ככה. אבל יש זוגות שחייבים להתאמץ או שלא יהיה להם כלום. ובכללי חיים מזמנים ניסיונות. ככה זה. 

סוף סוף הבנתי אותך!המקורית

ברור שהחיים מזמנים ניסיונות. והם לא מתחילים ונגמרים בדירה בטאבו או לא, מנסיוני

 

אני חושבת שבכל אופן גם אם זוג רוצה לבנות קריירה ושתהיה לו דירה משלו, זה ממש לגיטימי. אבל זה בדיוק המקרה היותר בעייתי המתואר. שמרוב רצון להשיג, לא מטפחים את הזוגיות. כי לא נשאר לזה זמן. כי העבודה שוחקת. ואז באמת כל זוג צריך לשים לב לעצמו ולבדוק כל כמה זמן האם השגת המטרה לא פוגעת בזוגיות. בבית הפנימי בעצם.

 אם זה מגיע ממקום של גם וגם, זה מהמם. אחלה להם. ככה אחים שלי קנו למשל.  (אבל זה לא באמת דוגמא עבורנו כי הם התחילו לחסוך בתוך מערכת היחסים, לפני החתונה, והם אינם שומרי תורה ומצוות בהגדרה הכללית)

ויש אנשים שפורחים בלחץ ואינטנסיביות. אבל צריך לומר ביושר שלא מדובר ברוב. בטח ובטח לא כשמדובר במשפחות עם ילדים 

 

ובכל אופן, אני  חוזרת למה שאמרתי בתגובה הראשונה נראה לי. זה סיפור קצר שבא להעביר מסר. ברור שייתכן והדוגמה לא תכסה את כל האופציות הקיימות. אבל אם היה מדובר בזוג ששומר על גם וגם (עבודה אינטנסיבית וזוגיות ודירה בזמן קצר) הם לא היו נכנסים לסיפור כי הם לא רלוונטים לדוגמא

 

היטבת מאוד לתאר את המסר ❤נגמרו לי השמות

בדיוק רב בכל הודעותייך

תודה המקורית יקרה ❤

יש כאלה שחיים שנים בשכירות בטוב ובשמחההשקט הזה

ויש כאלה שיגידו שזה אפילו משתלם יותר כלכלית.. (תראי סרטונים של שאול אמסטרדמסקי למשל)


זה שאת רואה את זה כלא כיף לזוגיות ובכלל זו תפיסה מסויימת שלך.


מכירה משפחה מהממת שאכן חיו 20 שנה בשכירות ואחרי 20 שנה קנו את בית חלומותיהם.


איך? לא יודעת. אולי השקיעו כל השנים את הכסף במניות וכו' ואחרי 20 שנה היה הון עצמי מכובד מספיק בשביל לקנות בית מדהים.

אולי אחרי 20 שנה המשכורות שלהם גבוהות יותר ואפשר לקחת משכנתא בתנאים טובים יותר..


בכל מקרה, זו ממש לא הנקודה.

על זוגיות צריך לעבוד ולהשקיע בלי קשר לאם אתה חי בשכירות או שקנית כבר.


ואפשר לחיות חיים טובים ומאושרים מאד בשכירות אם אתה מחליט שככה טוב לך וככה אתה חי.

המרוץ לדירה נובע ממקום מאד רגשי ואפשר לשחרר אותו אם חפצים בכך.

לא הבנתי למה לגור בשכירות לא בריא לזוגיות..אוהבת את השבת

אם קונים אז יש משכנתאות על הראש 30 שנה

זה או זה או זה...

ומשכנתאות יכול להכניס ליותר מירוץ.. כמובן כל מקרה לגופו


אבל אותי חיזק לקרוא כמה חשוב הבית המהותי

הרגיע אותי גם לגבי הבלגן והנראות הפיזית של הבית..

בחג למשל..

כן זה חשוב דירה נאה וזה

אבל יותר חשוב המהות

איך אנחנו אחד כלפי השני

אם הפיזי בא על חשבון הפנימי, מהותי

אז זה נורה מהבהבת..

לא יודעת איך אצל אחרותממתקית

אבל כשהבית שלי נקי, מאורגן ומסודר, נעים לי בו, והכל לפי טעמי ועיצוב שאני אוהבת, אני רגועה יותר, יש יותר שלווה, נחת ואני פנויה רגשית לכל דבר.

לא אומרת שזה טוב, אבל ככה אני.

בואי נגיד, שלא תמיד הבית הקנוי שלךיעל מהדרום

לק"י


מעוצב לפי טעמך, מסודר ומאורגן.

אני אישית יותר אהבתי את הבית ששכרנו....

ב"ה שימח מאוד לקרוא אותך 🙏נגמרו לי השמות
כמה נקודות:נגמרו לי השמות

א. המטרה של הסיפור להעביר בעיקר את העיקרון.

ובתוך העיקרון המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות, לזכור למצוא את שניהם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

אין הכוונה לומר שאין לחץ בחיים, תמיד יהיו לחצים, בלתמי"ם ושאר אתגרים בחיים, אלא הכוונה לזכור תמיד את המהות פנימה שהיא החשובה ביותר, וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, מתוך האיזונים וסדרי העדיפויות וההתאמות לכל זוג ספציפי באשר הוא תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

ב. בהמשך לסעיף א', הרי לצורך הדוגמא לא יעזור לאף אחד דירה ב10 שנים או פחות אך שאין מי שיאכלס אותה באהבה.

ג. כחלק מציון המושגים בסיפור, הוזכר גם המושג "מס שבח" רק כי גם הוא חלק משאר המושגים שקשורים לרכישת דירה, אין הכוונה שכל זוג אמיתי באשר הוא עשה את זה, כאמור מדובר על העקרון. ובעיקרון המילה "שבח" שמוסיפעה במס שבח גרמה לי לרצות לכתוב שכדאי גם להעניק שבח אחד לשנייה, כי הצליל דומה אז עוזר להעביר ולחדד עוד יותר את העיקרון והמסר של הסיפור...

ד. הכוונה בסיפור שהזוג "דני ודנה" התגרש מיד אחרי שרכש את הדירה ולא אחרי 10 שנים, וציון השנה בסיפור מובא לפי שנים בשביל ההשוואה והעברת העיקרון כדי שיהיה משהו אחיד בשנים בצורת הכתיבה, כלומר להראות איפה כל זוג בשנת 2010, 2020, 2030...

ה. הקטע הנ''ל בכללותו מבוסס כאמור גם על העיקרון והחשיבות במציאת האיזונים, וסדרי העדיפויות קודם כל של הבית במהות שלו פנימה ולא רק 4 קירותיו.

וגם על היכרות עם מקרים מצערים בהם הייתה רדיפה רק אחרי הפן הכספי, תוך התעלמות מצרכים רגשיים, נפשיים וכו' של בני הזוג האחד לשני, מה שיצר אומנם קניית דירה אך גרר בסמוך גירושין ובפועל לא נהנו מהדירה...

ואז חוזרת לסעיף א' שכל העניין בסיפור הבדוי הנ"ל היה להעביר את העיקרון שציינתי שם.

כתבת ממש יפה וחמוד אהבתי ממש.ממתקית

אם כי את האמירה פחות מסכימה איתה.
זה לא שחור ולבן

אפשר גם את שניהם ביחד... גם בית וגם זוגיות, זה לא סותר, או זוגיות או בית.

תודה יקרה 🙏❤נגמרו לי השמות

ולגבי המסר של הסיפור - מעתיקה מסעיף אחד שכתבתי בתגובה קודמת:

המטרה של הסיפור להעביר בעיקר את העיקרון.

ובתוך העיקרון המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות, לזכור למצוא את שניהם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

אין הכוונה לומר שאין לחץ בחיים, תמיד יהיו לחצים, בלתמי"ם ושאר אתגרים בחיים, אלא הכוונה לזכור תמיד את המהות פנימה שהיא החשובה ביותר, וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, מתוך האיזונים וסדרי העדיפויות וההתאמות לכל זוג ספציפי באשר הוא תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

 

ואכן גם בסיפור עצמו הזוג השני שהובא, "רוני ורינה", אכן רכשו גם בית וגם זוגיות. בדיוק את הגם וגם הזה. 

כמו שכתוב בשורה האחרונה של הסיפור: "רוני ורינה בבית הפיזי שהם רכשו. וגם בבית המהותי שבנו לכל אורך השנים (וממשיכים לבנות 😊)."

אז אכן אין כאן שחור או לבן, אלא רק מיקוד עבור כולנו ודגש בסדרי העדיפויות, מציאת האיזונים ודגש גם על הבית המהותי פנימה בדרך שלנו. כדי שב"ה נגיע אל שניהם יחד, בשמחה ובאהבה, לזוגיות, ולבית. ולנו שנאכלס את הבית הזה באהבה ב"ה 🙏

כמה כסף עשו ההשקעות שלכם השנה? 💲נגמרו לי השמותאחרונה

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

זה מפוצץ אותי, אז תסלחו לי שלא קשור לפורוםytrewq

מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.

לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.

עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...

אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.

אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?

לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...

זהו, שחררתי 😁

סבסוד מעונותoo

זו לא קצבה

והיא פר הכנסה ושעות עבודה

ומיועדת ישירות לעידוד עבודה וגם מצליחה בזה

אני שמחה שכספי המיסים שלי מעודדות אימהות לעבוד

ולא משנה לי כמה הן בוחרות לעבוד

החיים מורכבים גם ככה

ואוכלוסיית האמהות שזכאיות לסבסוד מעונות

לא יהיו אף פעם על הכוונת שלי ברצון לצמצם תקציבים

אמא תקני לישמחה כפרוייקט

הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.

אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.

כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.

סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.

עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)

אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.

פליז תעשו לי סדר בראש

כשקראתי את הכותרתהשם שלי

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

וואי זה קטע, גמני כל הזמן סולקת😅המקורית

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

יש תקופות של הכנותאמאשוני

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

מרובים צורכי עמךשמחה כפרוייקט

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

וואי גם אני מרגישה ככה!אוהבת את השבת

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

השנקל שלי-קנמון

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

  • צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

  • עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

  • יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

רק לגבי החיסרון השלישיברונזה

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

תודה(:קנמון

כןoo

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

וואו איך אני מזדהה, אני גם ממש לא אוהבת לקנותשמשית123

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אולי שיין זה פתרון לפחות לחלק מהדבריםשמעונה

מזדהה ממש... כרגע בחופשת לידה אז פחות נוראytrewq

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

נראה לי יש תקופות כאלו שפתאום כולם צריכים ביחדשיפור

מזדהה מאוד!יראת גאולה

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

לי עוזר לרכז רשימה על המקרר,ד' הוא האלוקיםאחרונה

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

זה לגיטימיאנונימית בהו"ל

להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂

לא ולא!!!שמעונה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

הכל לגיטמיאםאני

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

כן לגיטימי, אבל עדיף להניח לזהדיאן ד.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

חישבתי לפי התאריך הלועזיאנונימית בהו"ל

אז זה כן ערב פסח...

להוסיף ללחץ?קנמון

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצוה בשבת הגדול עוד סבירשיפור

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

תחשבי מהצד של למצוא דירות של שכנים לאירוחקנמון

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

היינו שםשומשומונית

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

וואו, מאתגר! ואיזה כיף שלא היית בלחץ..קנמוןאחרונה

חכי עם הבר מצווהאנונימית בהו"ל

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

הייתי פעם בברית שהיתה בערב חג,קנמון

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

גם אני הייתי בברית בערב פסחעוד מעט פסח

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

וואי לאאא!!יהלומה..

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

טוב זה גם נכוןאנונימית בהו"ל

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

ילדתי פעמיים בפסח😊Doughnut

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

האמת שאני ישמח לשמוע ממך איך היה ללדת בפסחאנונימית בהו"ל

סתם כדי להירגע🙂

יואו זה היה התל"מ שלי. אבל היה כימי בסוף דיליה

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

אני ילדתי בפסחבוקר אור

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

היו לי שתי חוויות שונות לגמריDoughnut

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי 3 ימים לפני פסחזריחה123

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

כן. מותר להלחץנופנופ

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

ברור שלגיטימיהשקט הזה

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

ילד שנמנע מכתיבההשם שלי

הבן שלי התחיל כיתה ב'.

הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.

הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.

יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.

בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.

הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.

יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).

בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.

לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.

דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.

אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.

בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.

המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.

קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.

אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.

בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?

האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?

או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?

איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?

אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.

תראי, הבאת נקודת מבט שהיא תקפה מאודקופצת רגע

שלא חובה שילד ילמד לכתוב - אבל נימקת אותה בזה שלדעתך זו לא מיומנות חשובה. אני חולקת עלייך, בעיני זו כן מיומנות חשובה. זה לא תמיד חובה ויש ילדים שגם אם 'ישבו' עליהם הרבה זה לא יעזור ויצוא יותר נזק מתועלת, ולכן זו לא חובה, אבל לרוב הילדים כנראה שכן, תרגול יקדם אותם.

אני לא מלמדת קריאה או כתיבה ואין לי עסק לעפרונות ודפים. בפשטות אין לי 'פוזיציה' ואם התכוונת שיש לי איזה מניע נסתר זה אפילו קצת מעליב.

אסור לי לחלוק עלייך לגבי רמת החשיבות של כתיבה? לדעתי הסיבות שכתבת, למה כתיבה זה לא כל כך חשוב, לא נכונות.

כל פעם שאמא כותבת כאן שהילד לא מתקדם עם קריאה את תגיבי לה שלא נורא העיקר שהילד לא יתאבד? לרוב את תביאי רעיונות איך לקדם וללמד בצורה קלילה ונעימה 'על הדרך' או שלא, את אלופה בזה. כי בעיניך כנראה קריאה זה חשוב וכדאי להשקיע. אז בעיני גם כתיבה זה חשוב וכדאי להשקיע.

למען הסר ספק ואם מישהי הבינה לא נכון: בעיני יותר חשוב שהילד יחיה מאשר שידע לכתוב( או לקרוא). יחד עם זה, בעיני כתיבה היא מיומנות חשובה ששווה להקנות.

האם כדאי לריב על זה עם הילד כל יום וכל היום? לא.

האם כדאי למנן שיעורי בית ולכתוב עבורו חלק? כנראה שכן, תלוי ברמות התסכול.

האם שווה להשקיע, גם בשיעור פרטני בבית הספר? בעיני ממש כן אצלנו בבית ספר כל מיני טיפולים ושיעורים פרטניים נחשבים צ'ופר, אפילו בכיתות היסודי הגבוהות.

( בשולי הדברים, האם גם לילד שקורא שוטף ספרים כדאי לא לחתום סתם על דף הקריאה שלו, כדי ללמד אותו שהמילה שלנו נחשבת, ושאם המטלה הזו פשוטה ומעצבנת עבורו נבקש מהמורה מטלה מתאימה יותר? כן, בעיני צריך להפעיל שיקול דעת ואם המשימה באמת לא מתאימה ולא מקדמת כדאי לבקש משימה אחרת. בקריאה כתיבה חשבון ושאר תחומי הדעת. אני דווקא רואה שגם ילדים שקוראים ספרים מצוין מרוויחים מהקראה בקול)

אני מסכימה שכדאי להפעיל שיקול דעת, ולא לקבל סתם דרישות שרירותיות מבית הספר, ואני גם חושבת שכתיבה זו מיומנות חשובה.

זה הכל, נראה לי שכדאי קצת להכנס לפרופורציה...

ממש לא קשור לפורוםעוד מעט פסח

אבל בא לי עצה של הנשים החכמות שיש כאן.

אני עובדת במקום חילוני-שמאלני.

ואני מרגישה איך ככל שהבחירות מתקרבות, אנשים יותר ויותר מדברים פוליטיקה, והאמת- מה שהכי מטריד אותי בזה שזה גורם לי הרבה פחות להעריך אנשים.

ברמה הטכנית אני פשוט מתחמקת משיחות כאלו, אבל ככל שהבחירות מתקרבות זה הולך ונהיה קשה, ואני ממש שמרגישה איך יש אנשים שכבר לא בא לי להיות לידם בגלל הדעות שלהם, ואני מבואסת על עצמי בגלל זה.

נגיד, מישהי שאמרה לי כמה מסכנים הפלסטינים שהחוות מנשלות אותן מאדמותיהם, כשמבחינתה הגירוש מגוש קטיף היה 'מחיר כואב שחשוב לשלם בשביל השלום' ומאז כל פעם שאני מדברת איתה תקועה לי בראש מחשבה של 'איזה צבועה את!' או 'לא מאמינה שיש אנשים שפויים שאשכרה חושבים ככה', וכל ההערכה שלי אליה ירדה בטירוף.

אני אגיד משהו בוטה- אם עד המלחמה הייתי מסוגלת להסתכל על המציאות גם דרך עיניים של אנשים אחרים, היום יש תפיסות עולם שנראות לי פשוט כמחלת נפש של שנאה עצמית. כבר לא רואה שם את ההגיון ואת הערכים היפים שהייתי יכולה להתמקד בהם לפני.

וכמובן שממש לא מדובר על כולם. אפילו לא על הרוב. אבל השמאל הקיצוני, אנשים שמזדעזעים מהרצון 'לסתום את חופש הביטוי' ליוצרי הסרט מכפיש-ישראל שמדברים עליו עכשיו- איך אפשר להמשיך להיות חברים שלהם???

ואני מבואסת על עצמי שזה ככה משפיע עלי.

אשמח לעצות מכמות ומנוסות.

לא יודעת אם זאת עצה טובהכורסא ירוקה.

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

משתפת מאצליאפרסקה

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

זהoo

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

אני דווקא רואה שיש נטייה לאנשים מהשמאל לשפוךממשיכה

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

כנראה תלוי בראיהoo

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

מסתבר שאני כן.ממשיכה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

כן ימנית או כן רואה את התמונה?ooאחרונה

גם אצלי ככה…חמדמדה

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

באמת היחס אמור להיות כמו למחלהאונמר

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

זה באמת קשה ומורכבוהרי החדשה

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

ניסחת יפה ממש. מצטרפת.אונמר

מה עושים עם זה שהמטפחת כל הזמן מחליקה?????אנונימית בהו"ל

ניסיתי הכל

כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא

יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש

סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער

יש למישהי רעיון???

קיבלתי הצעהמישהי חדשה:)

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

אם השיער שלך בשבילרק רגע קט

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

יש לאביה ששוןשואלת12

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

שמה סיכות שחורות בצדדים ולא זזשירה_11

זז הכי עם סיכות אצליאנונימית בהו"ל

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

איזה מוזר, אצלי אין תזוזהשירה_11

ספריי תסרוקותואני שר

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

אני שמה ספוג עם חור על קוקס ומחזקת בסיכןת סבתאבוקר אור

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

גם לי תמיד מחליק, מצאתי סיכות מיוחדות שלא זז איתןכורסא ירוקה.

מהסופר פארם. חזקות מאד

תחפשי כובע או סרט של חברת "גם וגם" נשמרים יפה !נפש חיה.

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

יש סיכות כמו של פאהנופנופ

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

לי פעם אמרו לחפש סרט לפאות, ולדעתי זה מה שיש לי עדנפש חיה.

היום

אם את עושה קשירות נמוכותהשקט הזהאחרונה

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

באסת חוגים-שאלה מפגרת קצתאובדת חצות

היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.

סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.

הוא בכיתה א שקדי מרק

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

מדויקריבוזום

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

וואו... הוא קטנצ'יק! את יודעת עוד כמה פעמים בחייםמתואמת

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

הממ את זוכרת בן כמה הוא נכון? ;)חילזון 123

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

צודקות;) במיוחד האשה של…אובדת חצות

שאלתי את בעלי אחר כך על זהמתואמת

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

הילד התלהב- זה העיקר מבחינתישיפור

רובוטיקה אלקטרוניקה נשמע אותו דברממתקית

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

יעזרו לך עוד תגובות באותו סגנון? 😅ואני שר

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

הכי חשוב שהוא יאהב את זה ואז את תראי

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

אין שום קשר לחוג שהוא יעשה עכשיועדיין טרייה

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

רק אומרת שכר מהנדסי אלקטרוניקה הוא הטופ שבמשקמקרמה

אל דאגה...

תני לילד להנותשלומית.

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

חוג היום לא בהכרח יעיד על תחום עיסוק בהמשך.קנמון

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

אם זה היה קורה ליאפונה

לא הייתי שמה לב לטעות.

חח... לגמרי...שיפור

חח טובבבאונמר

בואי נגיד שעד שהוא יהיה בגיל של שוק העובדהנופנופאחרונה

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

מה אתן חושבות על ארוע לבנות..?מחכה עד מאוד

אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...

וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.

השאלה שלי היא כזו-

כמה זאת חובה להשקיע לבנות?

תכף בעזרת ה אלד בת

ואלה לאחיות שלה לא השקעתי

בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.

גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.

אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.

מספרים על השם של הקטנה וזהו.

תכלס לא מספיק נכון?

מה הייתי רוצה?

הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...

קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....

ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.

כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.

וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.

מה אתן עשיתן לבת?

מה אתן חושבות?

לא עשיתי כלוםDoughnut

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לא עשינו משהו גדולהשם שלי

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

אנחנו על הגדולה עשינו שבתחמדמדה

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

בעיניי אין חובהואני שר

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

נשמע לי לגמרי מספיק!מתואמת

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

לי נשמע אחלה,שלומית.

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

הכל עניין של מיתוג… חחחרינת 24

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

קידוש מכובד בבית הכנסת...וזהו.ממתקית

אנחנו עשינו לכל הבנותמתיכון ועד מעון

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אנחנו גם עשינו לכל הבנות*אורחת

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

האפליה היא שתינוק צריך ברית ותינוקת משוחררת ממנה😉Doughnut

בדיוק.*אורחת

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

עשינו קידוש וזהונופנופאחרונה

אולי יעניין אותך