סוף סוף אחרי 4 שנות הורות לקחתי לעצמי חופש עם בעלי ל2 לילות. השארתי את הקטנים עם חמותי. התקשרתי אליה באותו יום בערב והיה לה שם איזו בעיה עם ההרדמה כנראה כי היא ענתה לי "אויש נו למה את מתקשרת?!?!" בכעס. אמרתי לה אוקיי ביי וזהו לא התקשרתי יותר וגם חששה שאם אתקשר הילדים יבכו אז לא הייתי בקשר איתם פעם ראשונה בחיים במשך יומיים וחצי בכלל. בעלי כן עשה להם 2 שיחות וידאו.
היא לא התנצלה על זה לא הסבירה את זה, כלום.
כועסת על עצמי שלא עניתי לה לעניין וחוששת לפתוח את זה עכשיו כי היא לא טיפוס שיבין לדעתי. היא תהיה יותר עסוקה בלהפגע ולהגיד אז לא תשאירי אצלי אותם יותר. לא שאני מתכננת אחרת.
הרגשתי שנטשתי אותם ולא התקשרתי להתעניין מה קורה איתם והם לא הבינו זו פעם ראשונה אבל כל כך חששתי ממנה שפשוט לא העזתי להתקשר או להתעניין איך הם והתסמכתי רק על מה שבעלי שאל.
עכשיו אני אצלם ולא בא לי לדבר איתה בכלל או שתעזור לי בכלום..אבל מחייכת ומדברת בנימוס כדי לכבד מרגישה צבועה
פורקת..
תודה על התגובה!