צריכה ללדת כל יום ועדיין סבלנית ורגועה איתם כמה שאפשר. אין שום שינוי מיוחד שקורה לאחרונה. גם לא בי. היא יודעת שצריך להגיע אח קטן כבר מלפני הרבה זמן אז זה לא נראה שקשור.
אין לה משמעת! היא מדרבנת את אחיה הקטן להתחצף אלינו ובעיקר אליי ולא להקשיב.
החלק הכי קשה זה בהרדמות בלילה. היא ילדה טובה אבל יודעת להוציא ממני את מה שהכי לא חשבתי שאהיה. ואני שיא הסבלנית והמכילה.
היום ניסיתי להרדים אותם. מדלגים מהמיטה אחד של השני התעלמתי יצאתי מחוץ לדלת. יוצאים מהחדר רצים לא מקשיבים לי למילה אחרי שכל היום אני סביבם נותנת את הלב והנשמה. סבלנית חייכנית מפנקת. מרגישה שלא סופרים אותי. חיכיתי שבעלי יחזור מהתפילה וישתלט על העניינים ופתחתי תהילים וקראתי בינתיים. היא אמרה לאח שלה בוא נפריע לאמא ונרביץ לה. פשוט התחילו להרביץ לי! לתת לי מכות ברגליים ולצחוק. אני מאוד מוגבלת פיזית עם הבטן ובכללי עבדתי מאוד קשה בימים האחרונים בשביל הבית וזה פשוט שבר אותי!! לעשות שטויות זה דבר אחד אבל מנקודת מבטי (ובטח שהם רואים את זה אחרת אבל אני בן אדם..) להרביץ לי בגוף שהוא מאוד רגיש עכשיו וחלש וכבד וכואב זה שובר.. גם אם זה זאטוטים ובעיקר שזה הם שאני מנסה כל כך להיות טובה להם. צרחתי עליהם ותפסתי אותה בחוזקה ומשכתי לחדר. צרחתי שלא עושים כאלה דברים ולא מרביצים לאמא. שטפתי אותם כמה דקות והם בכו. נבהלו. ואחרי שבעלי חזר גם אני בכיתי מייאוש. הם יכולים להתחצף אליי מאוד ולגם לבעלי. להגיד את מסריחה מטומטמת וכו (למדה את זה מהגן שאמור להיות דתי חרדי!!!!!). והגדולה גוררת אחריה את הקטן. ממש שומעים איך היא מדרבנת אותו לעשות דברים ואז מלשינה עליו. ממש קשה לי להכיל אותה עם כמה שאני אוהבת אותה. אני מרוחקת ממנה נפשית ומנסה לעבוד על עצמי אבל כל מקרה כזה פשוט מקשה עליי להתקרב אליה. ומייסר אותי גם במצפון. אני חושבת שאני יותר מדי טובה. יותר מדי מפנקת יותר מדי מאפשרת. שמטפסים עליי. לקחנו על עצמנו הרבה שינויים לבצע כי השבת והחג גרמו לנו להבין שאנחנו לא מבינים דבר וחצי דבר על חינוך עם כל הרצון הטוב..
מה אתן עושות שהילדים מרביצים?? לא מקשיבים לכם כשאתה אומרים זה לא נעים לי זה כואב לי וכו? מה לא ניסיתי. עד שהגעתי לקצה ופשוט צרחתי את נשמתי..שהשם יתן כוח.
