3 ילדים נולדו לפני שחשבתי לעומק אם אני רוצה ילדים או לא

אחרי שהם נולדו הרגשתי שזה בעיקר עול והחלטתי לא ללדת עוד

אחרי שהם גדלו, החלטתי ללדת עוד ילד כחוויה מתקנת.

אני לא רואה בילדים שליחות וגם לא את מרכז חיי, הם תוספת טובה לחיים, בעיקר שהם כבר גדולים ורוב העול מאחורי.

החיים לא נגמרים כשיש ילדים אבל בהחלט יש שנים שהם מורכבות ומוגבלות יותר

הגיוני שזה נושא רגיש, גם עם הספקות, כי זה עניין חברתי ואידיאולוגי מובהק, וזה משפיע על התחושות.

לפני שהיו לי ילדים, לא הייתה לי כמיהה לילדים. לכן אני לא מופתעת ממה שאת כותבת.

אני לא הייתי מהילדות שחולמות על המון ילדים. אמרתי נראה איך הולך ובעז"ה נתגלגל

התחתנתי ונכנסתי להריון הראשון (אחרי הפלה) התאהבתי ורציתי ממש עוד אחד ונולדה הבת השנייה.

לגבי שאר החששות שאת מעלה, הם לגיטימיים. ילד זה הרבה שינויים בחיים. וגם המון המון אושר. וגם לילות ללא שינה וכו. אבל עם היערכות מתאימה אפשר שזה לא יהיה כזה נורא כמו שזה נראה לך וישתלב בחיים עצמם, אאכ ויש לך תמונה בראש של איך האמהות חייבת להראות

לדעתי אם את מרגישה שזה מנקר בך החשש ממש,. הייתי בוחנת אם את תחת ההגדרה של חרדה מהריון ולידה או שבאמת זה לא הזמן לקפוץ למים.

אבל אומר את האמת, לדעתי אם מחכים לזמן המתאים הוא לא מגיע ונוחת מהשמיים בידיעה כזו ש- זה הזמן. זה בדרכ רצון שגובר על כל השאר למרות

גם אצלי לפני שנולדו הילדים לא הרגשתי רצון , והיה לי המון המון פחד...

ולדג' חברה טובה שהיתה בהריון שיתפה אותי בחששות שלה, הרגשתי שששלה זה חששות רגילים אבל לי יש חששות אמיתיים ורציניים ואולי באמת לא מתאים לי להיות אמא.

בסוף כשנכנסתי להריון שמחתי בזה מאוד, ויש תשע חודשים לעכל את הסיפור, להתחבר לעובר, לדמיין את אחרי הלידה ואחרי הלידה זה פשוט נהיה מציאות חיי.

ברור שעם קשיים, בעיקר ההתחלה והמעבר להורות היה לי מאוד מאתגר אבל עם מלא אושר פשוט החיים עצמם, והאושר גדל מבחינתי עם השנים. אני כ"כ מחוברת לאימהות שלי היא ממש חלק ממני. אבל האמא הזאת נולדה ביחד עם התינוק זה מציאות חדשה.

 . אני חושבת שזה היה לי מוזר לדמיין את זה ולהכניס את זה למציאות שלי לפני שזה באמת קרה. כמו שגם היה לי מוזר לדמיין את עצמי נשואה...

לגבי הרגישות חברתית- מבינה אותך, גם בלי הרצון שלך זה יכול להיות סוג של הרגשה של חוסר (לכולם יש ולי לא) ושל תקיעות (למה אצלי זה תקוע?) ועוד.. זה יושב לנו כל נק' בנפש בערך העצמי שלנו.

זה עבודה לחיים לקבל את המסלול חיים המדוייק שלי באהבה בלי קשר למה שקורה מסביב. כי זה לא נגמר בהריון ראשון תמיד אפשר להיות בהשוואות מול הסביבה, ילד שני, עבודה שוווה, לקנות דירה ועוד ועוד ועוד.

תודה רבה!!

במיוחד על הסיום, עזרת לי להבין מה נסגר איתי;)

חשבתי על זה אח"כ אולי זה נראה שאני מייפה את המציאות

מול מה שראיתי בתגובות אחרות שמדגישות יותר הקושי

אז חשבתי על זה שאני באמת רואה את זה שאני מביאה ילדים לעולם כדרך הטבע הבריאה של העולם.

ממש לא הייתי רוצה לדמיין את הקושי שהיה לי ח"ו אם לא הייתי זוכה לזה. ואי אפשר להשוות את זה לקשיים שיש עם הבאת ילדים

שהם קשיים טבעיים של חיים ושל גדילה. גם אם לפעמים זה יכול להיות מאוד קשה

אני לא בעד ללדת צפוף בלי הקשבה לעצמי ולצרכים ולרצונות אחרים וכד' 

אבל אני חושבת שבאופן כללי זה שאישה יולדת ילדים זה לא דבר שאני אמורה לחשוב עליו אם כן או לא.

יכול להיות שעולות תהיות לפני אבל תכלס- זה דרך החיים.

ככל שאני מסכימה יותר למעבר הזה מנערה ואישה צעירה לאמא המעבר הזה נהיה יותר קל וטבעי ומשמח ץ

מאשר שאני אחיה כל החיים בהתנגדות לזה שעכשיו אני אמא ובהשוואות לאיך שהייתי עצמאית וחופשייה לפני. (באמת באמת שיש לפעמים געגוע אבל זה השלמה עם מסע החיים הטוב והבריא)

אני לא רואה בלהביא ילדים שליחות... 

אוקי זה מצווה נכון, אבל רואה את זה ממקומות אחרים... 

אני פשוט נהנית מהרעיון של משפחתיות. 

אני חושבת שכל הדבר הזה של הריון, לידה, תינוק, וכל השלבים שבאים שם אחרי

זה מורכב, כי יש ימים שם של כאבים, של עייפות, של חוסר זמן,

מצד שני יש ימים שיש זמן, שלא כואב, ושלא עייפים חח

ויש רגעים מתוקים וחמודים ויש רגעים סתם של שיגרה רגילים

יש הכל. 

גם מאוד תלוי איך ההריון, איך חווית הלידה, יש המון גורמים...

גם תינוקות, יש תינוקות שהגידול שלהם ממש קשה ויש תינוקות שלא מרגישים את הגידול שלהם כמעט... 

אם יש בסיס טוב, ילדים יכול בעיניי להעצים ולהרים זוגיות, זוגיות זה לא רק הזמן של הביחד זה הרבה גם מעבר בעיניי... 

יש אנשים שמתפקדים אפילו יותר טוב בזמנים של עומס, שזה גורם להם להיות יעילים יותר 

מצד שני, יש משהו בשקט הזה שכל הזמן שיש לך הוא נטו לך, לבית, לזוגיות, לעבודה, לחלומות, כן יש בזה משהו כיפי וקסום, לגמרי

אהבתי מאוד מאוד את התקופה הזאת ואני עדיין מאוד נהנית מהרגעים האלו שבאים מדי פעם פה ושם...

מצד שני להביא ילדים, זה תהליך ארוך ארוך שיש בו השקעה לטווח הרחוק, ויש גם הרבה סיפוק בדרך

וזה בונה בך הרבה דברים שלא היו נבנים אלמלא הילדים...

לגבי שילוב עם עבודה תובענית, אממ זה יכול להתנגש, כן... צריך לקחת בשיקול.

באופן אישי יכולה להגיד לך שאני שמה בצד הרבה דברים שאני רוצה ואוהבת לעשות בגלל השלב הזה בחיים...

אני שמחה ב"ה, אבל זה כן יכול להביא מעט תסכולים וזה כן דורש ממני הרבה חשיבה איך לשלב בין הדברים...

חושבת שאם היה לי רק את הבית וגידול ילדים, הייתי יותר בנחת ורגועה.. אבל מציאות החיים לנשים שמחפשות מעבר לזה, היא מאתגרת יותר בעיניי

קודם כל- שאף אחד לא ייפה לך את המציאות, ילדים משנים את המציאות. לטוב ולרע. את יכולה לשכוח מהחיים שלפני.

עם הזמן, יש יותר עצמאות ואת קצת יותר חופשיה.

אני זרמתי עם זה אחרי החתונה, לא באמת חשבתי לעומק ולא הבנתי את המשמעויות העמוקות. מבחינתי זה היה המשך טבעי להפוך לזוג נשוי ואז להפוך למשפחה.

הבאתי ילד 10 חודשים אחרי החתונה, וזהו, לא מסוגלת יותר, הוא כבר בן 5 ילד יחיד מרוב טראומות וקושי.

כמה דברים שראיתי שיכולים להקל-

1. לבוא מוכנה מראש. נראה שאת מאד מודעת וזה יפה בעיני.

לבוא בידיעה שעכשיו כמה שנים תצטרכי קצת לעצור את החיים או לשלב אותם עם היומיום שלך אבל יהיה הרבה יותר עמוס וקשה ועייף.

2. לגור ולהיות בסביבה תומכת. אנחנו גרים מרחק גדול מאד מההורים והמשפחה, ואני שומעת חברות שגרות ליד ההורים כמה עזרה מקבלות, מגדלים את הילדים ביחד עם הבני דודים וכו'..

3. לדעת שזה בסדר לחכות ולקחת את הזמן, בעיקר כשכתבת שאת צעירה. תאמיני לי במבט אחורה לא כזה קריטי שנה לפה שנה לשם, הבשלות והרצון שלך יותר קריטיים.

מאמינה שאחרי שתתבססי בעבודה טובה, במקום טוב,

יש מצב שהרצון יגיע. את רק בתחילת החיים אין לחץ..

בהצלחה!

קודם כל תביאי ילדים בעזרתו יתברך רק שמרגיש *לך* נכון.

עזבי סביבה. הם לא יטפלו לך אחר כך בילדים נכון? הם לא יביאו לך משכורת כל חודש ולא כלום… רק הערות.

וגם אם תלדי כמה ברצף, תמיד יהיה להם מה להגיד.

(ואני אומרת לך את זה בתור אמא ל4 צפופים שבאו ב"ה ממקום שלם ואוהב וכן רציתי ילדים מההתחלה, ידעתי שאני רוצה להשקיע במשפחה ברוכה, בלי קשר למה וכמה מקובל כאן. מעניין לראות שהרבה בנות כאן לא רצו בהתחלה ועשו כי צריך. הייתי בטוחה שזה רצון טבעי טמוע, עכשיו גם אדע להיות רגישה יותר.)

לגבי זה שהחיים משתנים וגם הגוף משתנה זה נכון, ומאתגר בהתחלה. אבל זה לא רע, זה עוד שלב בחיים…

מאמינה שבתור ילדה את לא ממש רצית להיות אישה וללכת לעבודה וזה.. אבל את כאן ונשמע שטוב לך.

אז זה עוד שלב (גם אם תקחי תזמן)

אצלי לפחות, המשפחתיות הזו מביאה שמחה וסיפוק בחיים ולומדים לייצר שגרה מתאימה ויודעים מתי לקחת פסק זמן… וסך הכל החיים טובים. לא מתארת את עצמי שנים בלי ילדים, באיזה שהוא שלב זה יתחיל להיות רגוע ושקט מידי. אפילו קצת משעמם.

ואת נשמעת מהממת ושיהיה לך רק טוב ותלכי בדרך שלך ותסמכי על עצמך.

הרגשות שלך לגיטימיים, והמון נשים פוגשות את השאלות האלו בכל מיני שלבים בחיים. גם בהריונות הבאים...

השאלה מה מנחה אותנו, הפחד או הרצון.

מה שעזר לי לרצות - לדעת ש'להרגיש מוכנה' זה קצת כמו להרגיש מוכנה לנישואין. יש מה ללמוד, והרבה, אבל אם אחכה ואחכה שתבוא ההארה מלמעלה כבר יכול להיות הרבה יותר קשה ומאתגר. הרבה יותר עוצמתי וחזק זה ללמוד תוך כדי תנועה ולא מלכתחילה פשוט לחכות להיות מוכנה.

האם הרגשתי מוכנה להיות אמא?

לא. אבל כנראה שאם הייתי מחכה להיות מוכנה אז גם עכשיו כשהילד שלי כבר בן שנה לא הייתי מרגישה מוכנה.

קופצים למים ושוחים איתם, ושוחים איתם מעולה.

וכשמתאהבים בילד זה באמת מדהים.

ומשהו בקשר לזה שהחיים נגמרים

אז חשוב לי להגיד, שאמנם ילדים דורשים הרבה ובאופן אינטנסיבי, אבל זה לא לתמיד.

אני לא יודעת בדיוק למה התכוונת אבל 2 דברים.

1. מה שחשוב לך - לא יודעת, קריירה מצליחה למשל, או נופשים, ברור שההורות דורשת, אבל עם רצון משותף של שני בני הזוג אפשר לאזן ותוכלי להתפתח ולהתקדם... זה לא קל אבל זה אפשרי ועןבדה שנשים עושות את זה.

2.אמא שלי בגיל 43 כבר הייתה עם 7 ילדים גדולים, והיא הייתה מספיק צעירה לטייל, ללכת כל היום לקניונים ולפגוש חברות ולצאת לנופשים. החיים לא נגמרים... וגיל 43 זה מאוד צעיר... לחשוב שנשים מהגיל הזה ועד קרוב לגיל 60 מגדלות את הילדים, וואו. זה קשה הרבה יותר מלהיות אמא צעירה ולג'נגל בין ילדים לעבודה...

יהיו שיחלקו עלי אולי אבל זו דעתי

מה גם שהסבא והסבתא כבר מבוגרים בעצמם ופחות יכולים לעזור, ולפעמים גם צריכים עזרה בעצמם ואז יש עול טיפול בהורים ובילדים במקביל.

לגבי שילוב עבודה וילדים, אמנם בגיל מבוגר פחות אכפת מהעבודה וגם בדרך כלל המצב הכלכלי טוב יותר, אבל ההפסקה או האטה בקריירה באה בזמן שכבר קשה להתאושש ממנו. בגיל ארבעים חמישים לנסות להחזיר את הקריירה למסלול זה קשה יותר.

יש גם פחות כוח, לפעמים הבריאות מתחילה להתדרדר..

בקיצור, עדיף להביא ילדים בגיל צעיר יותר, כדרך הטבע. בלי לחץ ולא צפוף אם זה קשה, אבל דווקא כן להתחיל מוקדם.

הם נותנים לי את המשמעות העמוקה ביותר לחיים.

הם המנוע שלי להצליח. הם המנוע לצאת מעצמי בשבילם. להכיר אותם מקרוב. להבין אלו אוצרות הם.

אני חושבת שהקושי הוא זניח לעומת האור שהם מביאים.

וגם אני לא חלמתי על ילדים לפני כן. את אחיינים שלי בקושי חיבקתי.

אבל ילדים זה משהו אחר.

ילדים זה נצח, זה המשכיות, זה כיף גדול. זה ללמוד כל הזמן. זו משמעות עמוקה. זו אהבה שאין שני לה.

בע"ה את תראי כמה תאהבי ותשמחי בהריון ובתינוק שיוולד לך. 

ב"ה הקמנו משפחה מהממת.

יש הרבה אתגרים בדרך

יש ילדים שההתחלה קשה איתם

יש ילדים שההריון שלהם היה מאתגר

יש מתבגרים שהיומיום איתם מאתגר

אבל הם האושר שלי

והם הסיבה שלי לקום בבוקר לעוד יום של חיים, עוד יום של אהבה.

העבודה שלי היא כלי בשביל שיהיה לי כסף שיעזור לי בגידול הילדים, העבודה אצלי היא לא המטרה

אז בשבילי היא במקום האחרון.

הילדים הם אלו שנותנים לי את הכח, הם אלו שמניעים אותי לכל עשייה.

 יודעת שלא עניתי לכל שאלותייך, כי אף פעם לא הייתי במקום שלך

אבל לאור התגובות פה הייתי חייבת להצטרף ל @שוקולד פרה. 

מאחלת לך הצלחה וסיעתא דשמייא בכל מעשייך

תגדלו אותם בנחת!

במהלך השנים בעקבות הילדים צמצמתי מאוד בעבודה וכך גם בתחושת הסיפוק והמשמעות ממנה.

לפני שהגיעו הילדים שמחתי שלקח קצת זמן עד שהם הגיעו וככה הספקתי להתחיל עבודה מסודרת וטובה ולהנות ממנה כמה שנים.

בשנים האלה גם הצלחנו לחסוך סכום משמעותי ב"ה שעכשיו הוא גדל כי נמצא בהשקעות ויהיה לעתיד בע"ה.

)ביומיום כרגע אנחנו לא מצליחים כ"כ לחסוך כל חודש. ב"ה לא מגיעים למינוס)

לא מתאים לכולם.

תקראי את הבלוג של זיק הולנד.

יש גם קופות גמל להשקעה 

קופת גמל להשקעה במדדים רחבים כן מתאימה לכל אחד.

מעט למידה

הרבה התמדה

ותוצאות ממש בגדר מובטחות (לטווח ארוך)

תמיד מנדובסקי כנראה הכי מפורסם, כותב מאוד טוב, יעיל ובשפה פשוטה על איך להשקיע במדדים רחבים, מה ההגיון של זה ולמה זה באמת כל-כך חכם ומתאים לכל אחד.

אם תרצי הסבר בפרטי אוכל לתמצת לך את ההגיון של השקעות במדדים כדי שתראי בכללי אם זה מעניין אותך לפני שאת מתחילה לקרוא.

השקעה בקופת גמל היא לא חוקית עבור אזרחי ארה"ב.

ומה כן חוקי לאזרחי ארצות הברית?

רואה חשבון שמבין בתחום

מניות מסוימות,אגחים

בקרנות אמריקאיות.

תודה

לא רק בגלל הדיווח על הכנסות.

יכול להיות שיש אופנים שזה בסדר בהם

לדווח בכל מקרה צריך, לא משנה איפה משקיעים.

בקופת גמל יש בעיה ספיציפית שהם משקיעים גם בקרנות לא אמריקאיות, שלא עונות על דרישות המיסוי האמריקאיות.

בגדול, קרנות לא אמריקאיות משקיעות חזרה את הדיבידנדים בלי להוריד מס כל שנה.

שורה תחתונה, זה לא חוקי.

אני גם מרגישה ככה

תמיד גם חיפשתי עבודות שיתאימו למבנה המשפחתי שלי, וגידול הילדים.

היו עבודות נחמדות שויתרתי עליהן

אבל באמת לא הרגשתי שאני מוותרת פה על משהו.

בעיני זה הפוך. להתמסר לעבודה באופן שמוריד ממני את היכולת להיות עם הילדים שלי יותר, אז זה ויתור על זמן עם הילדים וזה חבל...

בסוף יום עבודה, שמחה לחזור לבית, לילדים.

ונכון שתינוקות ממלאים לנו את הזמן פול טיים וגם משבשים תוכניות לפעמים

זה באמת מבאס

אבל ברור לי שלא הייתי מוותרת על קשיים מסוג זה בעד שום הנאה אחרת בעולם.

לא יכולה לדמיין את היום יום שלי בלי האתגרים שגידול ילדים מביא איתו.

ויש גם רגעים שמחים ושל נחת שזה בכלל ממש נחמד ועושה טוב.

ולפותחת היקרה

בגלל שאין לך עדיין ילדים החשש מובן לגמרי.

מאחלת לך החלטות טובות!

אני בטוחה שלא תצטערי מלהיות אמא

עם כל האתגרים שבדבר.

ניכר שאת באה עם חשיבה בוגרת ואחראית

ושום דבר לא יהיה לך הפתעה

ולא תרגישי פתאום שנקלעת למצב שלא ידעת עליו. וזה כבר מוריד משמעותית את הקושי.

כל אחד והדרך שלו בעולם, זה בסדר

את לא צריכה להיכנס למרתון של לידות וגידול כרגע, או בכלל.

כשיגיע הזמן, יגיע הזמן! מעטות רואות שליחות בלהביא ילד אחרי ילד, זה מאוד קשה.

ואני מאמינה שילדים זה תיקון עולם, לא סתם שליחות ועדין יש לי 3 ב"ה ואני לא רוצה לעבור את זה שוב. ואני התחתנתי רק בגיל 34, עד אז בניתי את חיי. בידעבד אם הייתי מתחתנת קודם הייתי עושה בחירות שונות, בסופו של דבר כנראה ה' רצה שאמשיך להתקדם בעבודה....

השנים הראשונות קשות, אחר כך זה הרבה יותר קל. תיכנסי לזה כשתהי מוכנה לזה. ולא בגלל החברה וכו וכו

הרבה נשים שחשבו שרוצות משפחה גדולה, שינו את דעתן כשהבינו מה זה דורש (כולל אני)

א. גוף ונפש משולבים... יש מצב שבגלל שהנפש שלך לא רוצה הריון במובנים מסויימים, אז זה מונע מהגוף לקלוט הריון...

ב. ילדים הם האור הגדול ביותר בעולם. ביחד עם בעלי נהנית ממתיקותם . ממלאים את ליבי באור ובאהבה

ויחד עם זאת. לגדל ילדים זנ עומס גדול. נפשי פיזי טכני כלכלי רגשי הכל.

וצריך לעשות את זה מתוך רצון. 

כלומר מהקשר- שאולי אני לא נכנסת להריון כי אני לא מספיק רוצה

לי באופן אישי מספיקה מחשבה אחת בכיוון הזה בשביל ייסורי מצפון בלתי נגמרים

אז מעדיפה לא לחפש קשרים בכיוון הזה, אולי אני טועה...

ושוב תודה על התשובה

שכל הדיבור על שליחות להביא כמה שיותר ילדים, זה לא מגיע ממקום של בירור אמיתי אצלך, אולי זה מגיע מציפיות הסביבה או מערכים שגדלת עליהם,

כי אם זה היה מגיע מבירור עמוק ואמיתי שלך עם עצמך,

זה היה לך ברור שזה כרוך בוויתורים והיית שלמה עם המחירים של זה.

זה בסדר גמור לרצות דברים נוספים בחיים, אבל צריך להבין שאם את נותנת יותר משקל לדברים אחרים, זה בהכרח בא אחד על חשבון השני.

אז תחליטי אם את רוצה משפחה כמה שיותר גדולה ולהפנות את כל המשאבים והכוחות לזה,

או שאת רוצה לשלב, ואולי תצליחי גם משפחה גדולה וגם דברים נוספים, אבל זה לא יהיה "כמה שיותר גדולה"

וזה גם בסדר, העיקר שתדעי לאן *את* שואפת.

ולא לאיפה מצפים ממך לשאוף.

הכי חשוב שתהיי שלמה עם הבחירות שלך, כי זה מה שיתן לך את הכוחות להתמודד עם הכל.

לגבי החשש מאיך יהיה אני לא חושבת שמישהי יכולה באמת להבין עד הסוף מה זה להיות אמא לפ י שהיא אמא. צריך להיות בשלים להתמודד עם הידיעה שאת נכנסת להרפתקה שאת לא מבינה אותה עד הסוף ובע"ה תתמודדי.

וזה בסדר לרצות ולא לרצות בו זמנית, להיות רגישה כלפי שני המצבים בו זמנית ולהיות מבולבלת ולהרגיש שאת לפני תקופה מאוד משמעותית בחיים שלך, כי זה באמת מה שזה.

בהצלחה!

בס"ד

א. הכל טוב ואת כותבת דברים ממש הגיוניים בסך הכל. לא חושבת שחובה להיות עם רצון בוער לתינוק על תחילת הדרך, אפילו מובן מאד למה שזה לא יהיה ככה.

לגבי שילוב של חיי שליחות ושליחות של הקמת משפחה, זה זה בנפשך מאד, אני בעד שתמשיכי לחפש את זה גם אחרי שילדים יוולדו לכם בע"ה. זה יותר מורכב ומן הסתם זה יהיה באופן קצת שונה ממה שאת תעשי בעבודה הנוכחית שהתקבלת אליה. אבל יש אימהות חובשות, יש אימהות שליחות חב"ד, יש אימהות מילואימניקיות, יש אימהות רופאות, יש אימהות שמיישבות גבעות חדשות ועוד כל-כל הרבה תחומים… אם זה חשוב לך ממש וזה מבטא משהו גדול מהנפש שלך, חפשי איך להמשיך להגשים את עצמך ובע"ה גם תצליחי.

לגבי זמן לזוגיות אחרי שהילדים מגיעים, כנ"ל! זה דורש השקעה ויצירתיות לפעמים אבל בוודאי שזה יכול להיות מאד גבוה בסדר העדיפויות ולהמשיך להתקיים יופי!

ב. כן, אני… לפני החתונה בכלל לא חשבתי על זה. ברמה שכשבעלי הציע שנעשה בדיקות גנטיות לפני שהתארסנו, ממש לא רציתי (בסוף כן עשינו 🙂). אני שאלתי אותו "ומה אם התוצאות יראו שאנחנו לא מתאימים? ניפרד?" ולא הצלחתי להבין את התשובה שלו כשהוא אמר "ילדים זה מהותי". פשוט לא הייתי שם… אחרי החתונה היינו עסוקים עם עניין גדול (חליתי בדיכאון) וזה הפך את הנושא ל כלל לא רלוונטי. אבל גם לא היה לי שום רצון. הרצון הופיע מאוחר יותר, כשכבר החלמתי וסביבי ורוב החברים כבר עברו לשלב הבא של ילד אחד או שניים והתחלתי להרגיש שגם אני רוצה…

ג. מנסה כיוון - יכול להיות שאם היית יודעת באופן בטוח שיהיו לכם ילדים וכמה ושהכל יהיה בסדר, זה לא היה רגיש בכלל? אבל אי הוודאות שיש תמיד סביב הנושא הזה קצת מעיבה על ההנאה של השלב שבו אתם עכשיו?

ועל ג- וואו כןןן

אני תמיד אומרת שאם הייתי יודעת מתי זה יגיע לא היה אכפת לי מכל הדרך...

שממש הגיוני לא כל כך לרצות, ועדיין להתבאס כשזה לא מגיע.

אולי כי יש חשש מה יקרה כשכן תרצי. אולי כי לפעמים זה מתפרש כאילו "משהו לא בסדר אצלי/נו". ואולי כי באמת המקום לא מבורר עד הסוף אם את רוצה או לא, ולכן את רוצה ולא רוצה בו זמנית.

- לא מביאים ילד כי צריך..

מביאים ילד כי רוצים.

ברגע שרף הרצון עולה ביחס לחששות: תדעי שזה הזמן.

- אמהוּת היא דבר שנולד גם כן.. אני ממש לא ראיתי את עצמי כאמא למשפחה ברוכת ילדים.. פשוט רציתי ילד. תינוק. שלי. כזה שלא היה לפני כן בעולם ולא יהיה אחרי כן.. סיקרן אותי איך הוא/היא יראה, ידעתי שמחכה לי שם נשמה וממש רציתי להוריד אותה.. מי את?

כל משך ההריון אני בסקרנות מי הילד הזה..

וכשהגדולה שלי נולדה: הייתי בהלם.

(לא, לא ברגע הראשון, אצלי האהבה העצומה מגיעה אחריי חודש וחצי/חודשיים כשאני מתחילה להתאושש ולהכיר את היצור הזה שבא לעולם..)- הייתי בהלם מכמות האהבה ליצור קטן שיכולה להיות אצלי בלב.... הלםםם

ויש לך מסתבר לכל אחד מהילדים את אותה כמות אהבה.. זה הדבר הכי הכי הכי מתוק ויקר בחיים.

את יודעת מה אני אומרת לילדים שלי?

כל ילד הבא בתור הגיע כי- זה שלפניו היה כזה מתוק ורציתי עוד אחד כזה מתוק...

כן, יש הרבה עבודה.

זה החיים שלי בעצם.

גיליתי את הדבר הזה שקוראים לו אימהוּת. ולא ידעתי שזה אומר לב מלא באהבה.

אגב, כנערה לא הייתי מאלה שאוהבים ילדים של אנשים אחרים.. אוּפס, גם עכשיו לא..

רק את שלי.

אני צוחקת ואומרת שהילדים שלי הם באמת משהו מיוחד, ה ישמור עליהם, עובדה שרציתי עוד ועוד: כשאצל אחרים אחריי 3 זהו..

שתביני אני בת 40 ותכלס העומס גדול אז סיימנו ככל הנראה.. אבל תכלס, יאבא, געגוע להריון הזה שגדל בתוכך אוצר, אשכרה בנאדם.. נס של החיים... שלך ולא של אף אחד אחר...

- אז לסיכום, לדעתי חכי, וכשיגיע הרצון- רק לאחד! (אחד אחד.. ) זה יהיה הזמן.

בנתיים תהני מהזמן שלך,

לכל זמן ועת תחת השמיים,

עת לנפוש ולהיות מזה שאתם זוג צעיר.. (תהנו!)

ועת לצלול לאימהוּת....

בהצלחה מותק!

שתינוק מביא איתה. לגבי שילוב עם עבודה , גם אבא אמור להיות בתמונה. אם הוא לא יכול אז חייבים לארגן עזרה בתשלום ותקציב לזה.

אם במשך שנתיים מהחתונה אין הריון כדאי להתחיל לברר בלי לחץ כדי לא להגיע למצב שכבר ממש רוצים אבל לא יכולים. 

גם אני לא הייתי בטוחה שאני רוצה, גם אני נורא פחדתי מההיריון, מהלידה, מזה שיצור קטנטן יהיה תלוי בי. אני דווקא נכנסתי להיריון נורא מהר. ובאמת היה קשה. גם ההיריון וגם אחרי הלידה. התאהבתי בתינוק כל כך, אבל המעבר הזה היה לי נורא קשה. ולקח לי כמה חודשים לשמוח בזה שאני אמא. ומאז אני בתהליך עם זה, בשבילי  זאת ממש עבודת חיים. ללמוד לשלב בין ילדים- זוגיות- עבודה- צמיחה והנאה אישית שלי. וזה כל הזמן למצוא איזונים מחדש. ולברר ולהתחבר יותר ויותר לאידיאל הגדול שבגידול ילדים.

וזאת דרך לא פשוטה ומפחיד להתחיל אותה. אבל היא דרך עם כל כך הרבה משמעות ואהבה וצמיחה ולמידה ורגעים של מתיקות ונחת.

ולגבי זה שרגיש לך למרות שאת לא רוצה את זה עכשיו. אני ממש מבינה. כי יש משהו בשפע הגדול והמטורף הזה שקוראים לו היריון שיכול להגיע כל חודש באופן מפתיע שמעורר רצון אליו גם כשלא רוצים היריון. וגם כשמנעתי ולא היה מתאים לי באותן זמן וחשבתי שאולי יש היריון ובדקתי תמיד התבאסתי כשיצאה תוצאה שלילית. למרות שלא רציתי היריון בכלל.

ומצד שני בטח יש משהו מחשיש בזה שההיריון לא מגיע ואת לא יודעת למה ומתי יגיע.

לכולכן!!

תודה על המחשבה וההשקעה, זה כ"כ לא מובן מאליו...

ממש נרמלתן לי את החששות והרגעתן... וקיבלתי כאן עוד המון כיווני חשיבה, מזה שזו המתנה הכי גדולה ועד שלגיטימי לגמרי לחכות, וכל האמצע;)

קראתי הכל בעיון ואקרא עוד...

תודה רבה!!

אני חושבת שלכל זמן ועת, וכל אדם נהיה מוכן בזמן אחר. כמו שיש כאלה שמוכנים לנישואים בגיל 20 ובשלים לזה, ויש כאלה שרק בגיל 25, זה נכון גם לילודה. כמו נישואין - אם יכניסו אנשים לזה בכוח כשהם לא בשלים, בחלק מהמקרים זה יהיה סביר פלוס מינוס, בחלק מהמקרים זה יהיה נוראי. אותו דבר פה.

נשמע שאת פשוט עדיין לא שם, את צריכה זמן לעצמך, לגלות להתפתח ובעיקר בעיקר לרצות את הילדים. וברור שיש לך רצון כללי, אבל ממש להרגיש את הרצון, באופן יציב לתקופה ולהבין שזה מה שאת רוצה, לא באופן כללי אלא עכשיו, ואז לדעתי זה הסימן שאת מוכנה.

על סקאלת ה-'לא הייתי בטוחה' יותר הייתי קרובה ל'בטוחה שלא'. חשבתי שאני לא רוצה ילדים בכלל, שזה לא מתאים לי, ועוד כל מיני דברים. היה לי רצון כללי כזה לילדים, אבל וואלה לא ראיתי את עצמי מגיעה לשם. והתחתנתי בגיל שלא נחשב כזה צעיר בסביבה הדוסית שלי וחיכינו כמה שנים(!) וקיבלנו המון הערות ומבטים מהסביבה, המשפחה, החברים, בעבודה וכו. כולם היו בטוחים שיש לנו איזו בעיה רצינית, ולא. פשוט הייתי צריכה את הזמן להתבשל עם זה. היום יש לי 2 ילדים הכי מתוקים מושלמים מקסימים ומדהימים ובעה אני רוצה עוד 😍

אבל כן אני יודעת שאם הייתי מביאה אותם כשלא הייתי בשלה לזה הייתי סובלת ממש, גם אם בסוף זה היה מתאזן, לידה וגידול ילדים ובמיוחד תינוקות זה דבר לא קל, וצריך באמת לרצות את זה.

וג. את רוצה. פשוט לא עכשיו, ואת גם רוצה וגם לא רוצה וגם מרגישה שיש ממך ציפיות חברתיות וגם בעלך מן הסתם עם דעה כלשהי, וגם זה דבר ממש גדול ומשמעותי. אז ברור שזה רגיש

תודה!

באופן כללי - שאני חושבת שלצד התכנון שהוא חשוב, צריך גם להשאיר מקום לאמונה.

אין זמן שהוא הכי טוב לילדים. ילדים זה תמיד עומס, וברכה ושמחה, אבל גם אתגרים.

ואפשר לנסות לחשוב מתי נוח, אבל גם לזכור שזה מלמעלה. ומתוך בחינה של מה ה' רוצה מאיתנו בעולם, לא לשכוח גם את זה.

אני בעיקר ראיתי בילדים משהו מגביל ומתיש וממש חששתי מזה, אבל היה לי ברור שאני אצטרך לעשות את זה מתישהו.

אז מנענו קצת בהתחלה, ואז הפסקנו (קיבלנו היתר למנוע תקופה קצרה) ואז התפללתי שה' יתן לי את ההריון בזמן המדויק ביותר, ושההריון עצמו הלידה והילד הבא רק יגרמו לי לרצות עוד ילדים.

וברוך ה' לקח קצת זמן.

וזה היה מדויק. ושמחתי בהריון כזה סביר, ולאט לאט התחברתי יותר .

וגם לבת שלי, בהתחלה זה היה כזה סבבה, ולאט לאט אני מאוהבת בה יותר ברמות שלא יכולתי לדמיין שאני יכולה לאהוב יצור חי בכזאת רמה.

ובאמת צריך לתת מקום לאמונה, להאמין שהקב''ה יתן לנו את הכוחות לגלות בעצמנו את היכולות להיות אמהות טובות, למצוא את הכוחות לעשות את הדברים הטובים לנו לילדים שלנו ולבית שלנו.

כי בלי אמונה ובלי רצון חזקקק, זה באמת מאוד קשה להחליט על ילד ראשון.

ולהתפלל להתפלל.

ולזכור שקריירה אפשר לבנות כל החיים, וילדים זה קצת מוגבל יותר...

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

כדאי נראה לי לנסות לתת לו כמה שיותר לנוח במהלך שבת, לחסוך ממנו לדרוך על הרגל בלי לעשות מזה עסק

ואם עד ראשון בבוקר עדיין כואב לו ללכת לבדיקת רופא

השאלה אם לדעתכן קריטי ומוצדק עכשיו 

בעצם. ואם מטפלים מייד גומרים עם זה מהר. לרוב זב יהיה אנטביוטיקה דרך הוריד.

יתכן שיצטרכו לעשות מיפוי עצמות בשביל לזהות את הדלקת.

אל תתעכבי עם זה. סליחה אם מלחיצה אבל יש לנו לצערי נסיון משפחתי רב.....

חווינו גם לצערינו שלא עלו על דלקת כזו בזמן והילד היה ל"ע מורדם ומונשם ועבר ניתוחים רבים.

דבר נוסף

האם היה חולה לאחרונה

יש וירוס שמגיע אחרי מחלה ויראלית שגורם לכאב ברגל ולצליעה אצל ילדים

אבל כל זה זה אחרי בדיקות דם לוודא שזה לא חיידק

כמו שכתבו יכול להיות זיהום

שהייתי באשפוז עם הילד שלי היה ילדה שגם התחילה פתאום לצלע וב"ה בגלל שהגיעו מוקדם יחסית השתחררו מהר 

ב"ה כבר לא מתלונן ולא גורר רגל

כן עבר חיסון בחמישי

בגלל שאתן מלחיצות קצת עם הדלקת בעצם..

יכול להיות שהכאב עבר ולמרות זאת צריך להיבדק?

קצת מורב לי לצאת לרופא במצב הנוכחי...

כל יום של הרחקות הוא קשה, במיוחד במצב כזה שצריך לישון מחוץ לבית.
רואים שכמות השיגורים הולכת ופוחתת מיום ליום, וההסתברות שיהיה הזעקה בדיוק ב5 דקות שבשטח פתוח - מאוד נמוכה.
אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את, אבל איפה שאני גרה, הזמן מאז האזעקה עד שצריך להיכנס למרחב המוגן הוא דקה וחצי, שזה פרק זמן שאפשר לרוץ איתו מרחק שבהליכה עושים 2.5 דקות.

וכמובן שטבילה לא תלויה ולא מחייבת שום דבר אחר כך.

במצב הנוכחי אין כל 5 דקות אזעקה..

זה לא מה שהיה שבת שעברה

ואגב לי היתה טבילה בערך אז🫣והלכתי גם ברגל כי אין לי רכב כרגע

אז מדברת גם מחוויה אישית

לא צריך להיות בכל רגע אולי אזעקה

אין לך שליטה מתי תהיה

תלכי כרגיל

אם תהיה- יש הנחיות מה עושים כשנמצאים בחוץ..או שאם יש בית שאפשר להכנס אליו

לא מבטלת את הקויש פשוט מציעה לא להחזיק כל הזמן בראש שאלות ללא מענה

אף אחד לא יודע

מתי ואם ואיך

אפשר להכנס לראש שיותר מנסה לתפקד כמה שניתן בתוך הקיים

בעז''ה

ואותי ממש ריגש לטבול בזמן מיוחד כזה

הרגשתי שאני ממש מוכנה להטהר לעלות לבית המקדש

משתפת כדי לחזק לראות את זה בעין אחרת

ואפשר גם אחרי למצוא את הזמן.. ובזכות ההתראות זה יותר בנחת

בעבר גרנו בדרום באזור שהיה ממש פחות מחצי דקה מהאזעקה וזה באמת איתגר את הארוע🫣

ממש תודה על הזוית הזאת! ריגשת

כל הדרך חשבתי על מה שכתבת

ב"ה שעבר בשלום ❤️

חח הוא חוזר מוצש למילואים...

כיף חיים

סטטיסטית, מה הסיכוי שבחמש דק' שאת בשטח פתוח תהיה אזעקה?

אני חושבת שצריך טיפה להרגיע מהלחץ .

תודה לאל שיש לנו מערכת כיפת ברזל, נכון שבנאדם צריך לעשות השתדלות אבל בחיים יש כל מיני סיטואציות שאין מה לעשות, הנה למשל, לחמוד שלי יש פריחה ממש כואבת בלחיים, מחר אני אסע איתו לרופא וכל הנסיעה אין שום מרחב מוגן, נסיעה של 20 דק'. מה לעשות? ה' שומר ולא צריך להיות קיצוניים. מתאונות דרכים נהרגים כל שבוע אנשים ואף אחד לא נמנע מנסיעות.

לק"י

אני גם בשבת רגילה לא הייתי רוצה לטבול. בטח אם עלולה לתפוס אותי אזעקה.

וגם שברי יירוט זה לא פיקניק.

(אם כן הולכים, ממליצה לשאול לגבי לקחת פלאפון- אם ואיך מותר).

לק"י

תהיתי לגבי ירידה למקלט בשבת. שנדע מתי לעלות.

בסוף היו שכנים (לא דתיים) שנשארו עד ההודעה שאפשר לעלות.

לק"י

בכל זאת, מקלט פתוח שכל אחד יכול להכנס אליו. וכבר היו פה גניבות.

(אבל אז זו באמת שאלה אם מותר לקחת בגלל זה).