נפתחו שני פורומים חדשים:
גרושים וגרושות
זוגיות פרק ב'.
נפתחו שני פורומים חדשים:
גרושים וגרושות
זוגיות פרק ב'.
ותזכורת גם שם כמו בכל מקום על זהירות במרחב הוירטואלי שנכונה תמיד
בתקווה שיצור טוב.
לא יקרה? לא יסתדר? -תמיד אפשר לסגור
נשואה כבר כמעט 10 שנים
2 ילדים מתוקים
ופשוט לא רוצה יותר
הגעתי מבית עם המון בעיות
ואני חייה עם בעל מטורף
שרוע בי רק את הרע
מעיר לי בלי הפסקה, כועס בלי סוף ופשוט אין לי מידות טובות.
הוא מבחינתו משתדל עד שמשהו קורה והוא תמיד יגיב בקיצוניות מוגזמת
כעס חסר פרופורציות
ולאחרונה החל לזרוק חפץ בשעת כעס
אין לי לאן ללכת..
אין לי כוחות להתמודד
ואין לי כל כך במי להיעזר
כואב לי הלב שלא הצלחתי לתת לילדים שלי בית טוב
כפי שהם ראויים לו
וכנראה גם ישפיע על עתידם
להתגרש ממנו זה יהיה סיוט רציני
הוא כבר היום עושה לי "דווקא" על המון דברים
בקיצור, אין מוצא .
אין לי כבר אוויר
ושום שינוי לא מתחיל בנס אלא בהחלטה, ולפעמים בהחלטה קשה.
יותר רע ממה שיש לך, לא יהיה. גם אם תהיה תקופה מאתגרת איתו.
את צריכה לבנות לך בזריזות מערכת שתתמוך בך בתהליך.
אם הוא התחיל לזרוק חפצים, זה יכול להגיע בקלות לאיבוד שליטה חמור יותר.
וחיבוק גדול גדול.
העולם מלא באנשים טובים שירצו לעזור לך, תעזי לבקש. את ראויה.
אם אין לך אוויר, זה הסימן שלך לצאת לנשום.
אח"כ תטפלי בעצמך, כי יש בעיות מהבית שדורשות טיפול שורש, ועד שלא נטפל בהם, נמשיך לזמן לעצמנו את אותן בעיות כדי שנלמד את השיעור.
הצעד הראשון זאת שיחת טלפון. משם תוכלי רק להתקדם.
יתכן שיש מה לתקן, אבל את מוכרחה ליווי!
די לצרה בשעתה-
אל תחשבי כל כך רציתי בית טוב לילדיי,
לעשות עכשיו בחירה קשה ואמיצה זה הבית הכי טוב שיכול להיות!
זורק חפצים, עכשיו עכשיו ממש עכשיו טלפון לארגון בת מלך,
ומשם הכל יתגלגל.
את לביאה וחזקה,
השם איתך,
יש לאן לעלות והמון. שום גורל עדיין לא נחרץ!
חיבוק ענק
שהיתה באותה סיטואציה בדיוק.
אם את לא קמה עכשו ופונה לרשויות- את הכותרת הבאה בעיתון.
כן, זה נשמע קיצוני... אבל קחי בחשבון שאי אפשר לדעת לאן כעס יוביל.
(היא סחבה עוד שנתיים איתו ושמעתי ממנה איך דברים הידרדרו.
עירבתי את הרווחה באיזור שלהם כי לא יכולתי לראות ולשמוע יותר- פחדתי על הילדים.
תודה לא-ל היא שבוע אחרי הגט והיא מוגנת.)
עם זריקת החפץ.
אולי עוד היה כבר קודם אבל זה בהחלט סימן לא טוב שחייב תמרור אדום.
לפנות למישהו, משפחה/חברה קרובה, קודם כל שלא תהיי לבד בכל זה.
במקביל לפנות לאנשי מקצוע שילוו אותך, למשל ארגון בת מלך או ארגוני נשים אחרות שייתנו לך את כל התמיכה והגב שאת צריכה
את ראויה ויכולה תקבל חיים אחרים וטובים יותר
בהצלחה
ממנו לבד
אבל גם אל תישארי במצב הזה
נשמע חוויות קשות ומציפות, גם ההוה, שמזכיר את הקשיים מהעבר (וזה בדרך כלל ככה, חוויה שלא נרפא תשחזר את עצמה
בלבושים שונים כדי שנזכה לרפא אותה). ממליצה לך ממש לקבל עזרה ולעשות תהליך אישי שבו תתחילי לרפא את פצעי וכאבי העבר שלך, וגם מתוכו תתחזקי ותוכלי לראות אם יש דרך לתקן את הזוגיות או שנכון לפמות לדרך אחרת.
והכי חשוב, לקבל ולבנות את עצמך מבפנים❤️
במידה והוא מתנהג בצורה אלימה (לא הבנתי מה הכוונה לזרוק חפץ) דבר ראשון תפני לקווי סיוע ותמיכה לנשים שמתמודדות עם אלימות. יש לבת מלך ויש לפורום מיכל סלה.
האם תכתבו בצוואה חלוקה באופן שווה או לכל אחד לפי הצורך שלו או לפי העזרה שהוא נותן להורה?
וגם בעזרה עוד בחיים, האם לפי היכולת הכלכלית של כל אחד?
צורך זה מושג חמקמק, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים להעריך מי צריך כמה.
אולי יש ילד הייטקיסט עם ילד אחד, וילד אחד עובד סוציאלי עם 8 ילדים.
אבל מי יודע, אולי דווקא ההיטקיסט יצטרך מאות אלפי שקלים כדי לטפל במחלה קשה ח"ו לא עלינו, וזו אולי דוגמה קיצונית אבל בחיים כמו בחיים יכולים להיות איספור סיפורים.
לכן הכי טוב בשביל לא לפגוע, לא לגרום לטינה, מריבות, כעסים, מרמור... לתת לכולם את אותו הדבר.
ועם זאת, אצלי יש סייג קטן:
אני מקבל מביטוח לאומי אלפי שקלים בכל חודש, בתור קצבת נכות לילד עם אוטיזם.
בגלל שזה כסף שהתקבל מהמדינה ספציפית עבורו, והוא עובר דרכי רק כי החוק לא מאפשר למדינה לשלם ישירות לקטין, אז בצוואה כתבתי שהכסף הזה יעבור ישירות אליו ולא יהיה חלק מההון שיתחלק שווה בשווה בין האחים.
חריג נוסף שחשבתי עליו ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה:
אם יהיה ילד שיצטרך הרבה כסף לא בגלל בחירה שהוא בחר בחייו (כמו מקצוע או מקום מגורים או מספר ילדים) אלא בגלל משהו שלא בשליטתו, למשל ילד שלא מסוגל לפרנס את עצמו מסיבות רפואיות או אוטיזם וכו' והוא יהיה תלוי כל חייו ברווחה, או שהוא בעצמו אבא לילד מאוד חולה ולכן לא יכול לעבוד אלא רק לדאוג ולטפל בילדו החולה וכיוצ"ב, אז אני כן בעד לתת לו יותר מאשר למי שיכול לדאוג לעצמו בכוחות עצמו.
אבל אני מדגיש שזה רק במצב שמדובר בהכרח, לא כאשר בגלל בחירות שהוא בחר הוא צריך יותר כסף.
מחולקת הכל לבן הזוג ואחר כך כל ילד רבע.
במהלך החיים, לדעתי כמעט בלתי אפשרי לחלק שווה בשווה.
דוגמא להמחשה, הלוואי והיתה רלוונטית- אם החלטתי לעזור לכל ילד בקניית דירה עם חצי מיליון ש''ח (הלוואי אמן!)- הגדול יקבל סכום שמספיק להון עצמי, בעוד שהקטן, באמצעות אותו סכום, יוכל כנראה לקנות רק עשירית דירה.
אז למה זה נחשב שווה בשווה?
דוגמא חלופית-
כשהגדול למד לתואר, ההורים היו מטופלים בילדים נוספים, ולא יכלו לממן לו את הלימודים. כשהקטן לומד כבר יש להם מאיפה. האם 'אסור' להם לממן את הקטן בשם השוויון??
ואחד האמצעים בכלל לא רוצה ללמוד, ומבקש את הסכום בשביל לטייל בחו''ל. האם הם 'מחוייבים' לתת לו?
אני בעד שכשההורים עוד בחיים, יתנו לכל ילד על פי יכולתיהם, צרכיו, והעקרונות שהם רוצים להנחיל (למשל, בדוגמא למעלה, הנחתי שאלה הורים הרואים יותר ערך בלימודים אקדמיים מאשר בטיולים).
אני גם חושבת שבירושה שווה בשווה
ובמהלך החיים לעזור לכל הילדים, כל אחד מה שהוא צריך.
יש חלק שיותר זקוקים לעזרה כלכלית,
ויש כאלה שתשומת לב מספיקה להם כדי לתת את הערך והתחושה שאוהבים אותם אותו דבר.
בתור האחות שפחות זקוקה לעזרה כלכלית ב"ה אני ממש שמחה שההורים שלי עוזרים לאחים שלי יותר,
ועדיין נותנים לי את התחושה שאוהבים אותי בדיוק אותו דבר.
גם בזוגיות ומניות
דרוש תשובות כנות וישירות, לא מתייפייפות.
מה הייתם/ן אומרים על אברך/רב שנפל בקשרי לא ראויים עם נשים (נניח ללא מעשה ממש...וללא ניצול יחסי מרות, אלא מבחוץ לגמרי).
א. הייתם מוכנים שילמד ילדים שלכם בבית ספר יסודי?
ב. הייתם מוכנים שיהיה מורה מקצועי באולפנה של הבת שלכם?
ג. יש לו מקום בהעברת שיעורי תורה בישיבה או במסגרת של מבוגרים?
ד. אם היה בוחר להתאבד - הייתם אומרים 'חבל' או שפחות אחד יותר נחמד?
כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.
אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.
ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.
אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.
צורך ביתי, להדפיס דפי צביעה ועבודה לילדים, ומדי פעם דפי עבודה לתלמידים.
לא צריך משהו משוכלל (ובהתאם המחיר).
מדפיסה שחור-לבן, לא צריך צבעוני.
בעבר היתה לנו מדפסת שהשתמשה בדיו הצבעוני כדי להדפיס שחור וזה היה נוראי, הדיו נגמר בטיל על הדפסה של שחור בלבד, והעפנו אותה בגלל זה.
רצוי לקחת מדפסת לייזר.
טונר אחד יספיק לך להרבה יותר דפים ממה שנראה לך.
וממש מומלץ מדפסת אלחוטית
כך אפשרי להדפיס ישירות מהטלפון
אבל בטח כבר לא מייצרים את הדגם שיש לי.
תבדקי גם אם את צריכה את הפונקציה של סורק/צילום מסמכים. כשקניתי אותה זה היה קריטי (לא היתה אפשרות לסרוק בטלפון), היום כנראה שהייתי מוותרת, ומקבלת בתמורה מדפסת קטנה יותר.
יום לפני "חגגנו" בפיצוץ רציני על רצון טוב שיצא עקום לגמרי.
אז למדנו עוד על מה לתקשר ולדייק.
חמותי המתוקה היתה בהלם שאנחנו לא יוצאים לשום מקום.
היא הגיעה עם זר פרחים ומתנה עבורנו...
אנחנו כבר לגמרי מפוייסים והכל בסדר.... אבל נתנו ליום הזה לעבוד... וזה לא מפריע לי.
יש לנו כל כך הרבה ימים אחרים לנכוח בזוגיות, לא מרגישה צורך בעוד יום.
רק שהסביבה מופתעת
חמודה והכל אבל הגזימה😂
אל תקחי אותה קשה. הכל טוב. אנחנו מזיזים תאריכים חופשי.
אני מאד מעריכה את המחווה שלה.
וכן, יצא לה מוזר שכל הילדים שלה נורא בעניין ואנחנו היחידים שלא.
ואז יש כאלה שמוזר להם שיש כאלה שלא יוצאים... ולא מבינים שלא לכולם זה מתאים- לא הזמן, לא עם העבודה, ולא כלכלתית. וזה לגמרי נורמלי.
סתם דוגמה שאני נתקלת בה בימים אלה.
שבו אנשים לא אוהבים להתערב בעניינים של אחרים..
לאנשים בעבודה שלי נראה מאוד לגיטימי לשאול אותי אם אנחנו מתכננים עוד ילדים, כמה אנחנו מתכננים, מתי...
לק"י
גם אנחנו לא תמיד חוגגים. לפעמים יוצאים לאכול ביחד, ולא באותו תאריך. מתי שמסתדר...
אני בעד לציין ולחגוג, אבל זה עניין אישי. היומיום יותר חשוב מאיך מציינים את יום הנישואים.
אנשים מופתעים מכל מיני דברים שהפכו להיות נורמות.
בשנים לא מעוברות
התכוונתי שהתחתנו ב-י"ב בלילה אחרי השקיעה.
אנחנו מחפשים לשבת משפחתית (משפחה מורחבת) מלון או קיבוץ דתי,
שיכול להכיל משפחה גדולה (כ-25 משפחות גרעיניות).
דרישות:
שיהיה הרבה מרחב לעשרות הילדים שיגיעו (כלומר מלון סגור בלי גינה גדולה עם דשא - לא רלוונטי. במובן הזה ברור שיש יתרון לקיבוצים אבל אולי כן יש מלונות עם מרחבים).
חדרים ברמה טובה (לא מחפשים לוקסוס אבל גם לא לישון במיטות קומותיים צפופות של ישיבה תיכונית).
ארוחות שבת - ברמה טובה, ולא כמו האחסניות שמגישות לסעודה שלישית בורקס שרוף עם ג'חנון מלפני שבועיים.
אפשרות לחדר אוכל פרטי, אולם פרטי למשפחה, בית כנסת פרטי.
יש במשפחה כמה חולי צליאק - זה אישיו? או שהיום בכל מלון וקיבוץ יודעים להתמודד עם זה כל עוד מודיעים מראש?
עוד משהו שאולי שכחתי וחשוב שיהיה?
אשמח לשמוע מניסיון במקום שבו עשיתם אירוע או הייתם אורחים באירוע.
תודה רבה לעוזרים!
קיבלנו חדר אוכל פרטי
היה נגישות (אם זה נדרש)
יש מרחבים למשחק בחוץ עם דשא
מהדרין (אם נדרש)
בנוסף יש פינת חי נחמדה (לא הייתי מגדיר גדולה. אבל נחמדה) בקיבוץ עם כניסה חופשית. (רצוי לברר אם עדיין קיים)
אפשר ללכת לבקר ברפת ובחליבה שם.
לא שאלתי במפורש לגבי הרפת והחליבה. אבל לא נראה לי שזה הפריע למישהו.
בית כנסת יש מרכזי. לא פרטי.
אבל אם אתם מניין משל עצמכם. אולי תוכלו לקיים את רוב התפילות בחד"א שתקבלו. בררו זאת מראש.
יתרון שזה בית מלון דתי
כך שיש אווירת שבת גם בלובי.
אין לי מושג לגבי מחירים.
מניח שלא זול
יש להם בית כנסת מרכזי, ובית כנסת נוסף לאירועים פרטיים.
יכול להיות שבאותה שבת הייתה קבוצה נוספת שכבר סגרה את הבית כנסת ההוא.
(למיטב זכרוני אין אפשרת לחדר אוכל פרטי)
קשת
חיספין
לא יודעת לגבי צליאק צריך לשאול כל מקום מה הם מציעים בעניין, לי לא מובן מאליו שיהיה להם מענה
גם כפר עציון לא רלוונטי?
סגרנו בעין צורים, מקווים שיהיה טוב.
תודה 🙏🏼
למדתי מזה שצריך להיות יותר עשיר במילים …
ולכן,
כאשר ניק מקבל הערה על כך שהוא יורד לפסים אישיים ולא מגיב עניינית,
ואז אחרי ההערה הניק כותב תגובה נוספת של גידופים,
ואחרי שמנהל מוחק את התגובה וכותב לניק באישי שהתגובה שלו נמחקה כי היא הכילה העלבות אישיות,
הניק בוחר במקום ללמוד ולתקן לתקוף באופן אישי ולהמשיך בהעלבות,
לצערי אין ברירה אלא לחסום את הניק.
אחרי שנה וחצי של ניהול - חסימה שנייה. אז לכל מי שחושב שאני נהנה מזה או שהיד קלה על ההדק, זה רחוק מלהיות נכון.
הערתי, מחקתי, כתבתי למה מחקתי, כתבתי באישי, ושוב נאלצתי למחוק...
זה לא נעים.
שכוייח וכל טוב.