גם הילדים שלי לוחצים שרוצים תאומים / שלישיה וכו'...

מסתכלת לפי הכוחות שלי  לפני שמתחשבנת בתגובות סביבה אם בכלל...

לזה שחצי מההריון אהיה משבתת

לזה אח"כ צריך לקום בלילה

בקיצור-לגדל אותם בבריאות ב"ה

נכון שהם חמודים אבל שוב- זאת ההכנה שאני עושה לעצמי

גם עכשיו שהחלטנו ביחד על עוד ילד

אף אחד לא הבטיח- אני מעל 35

אבל אמרתי שעושה את ההשתדלות שלי 

למה להכניס ילד נוסף אם אין כוחות לילדים שכרגע.

בגיל 31 יש עוד ב"ה הרבה שנים לחשוב שוב על ההחלטה שלך ולשנות אותה, אבל אם כרגע לא מתאים אז לא מתאים וזה בכלל לא משנה מה יש ליתר.

מעבר לזה, בעיני תחילת ההתבגרות היא שלב קשה מאוד בהורות שמתמתן עם הזמן, וגם בגיל 11 היא עוזרת מעט, עוד שנתיים יכול להיות שתהיה יותר עזרה.

מצטרפת למי שהציעה לחשוב על זה שוב בהמשך

אפשר לעשות הפסקה עד שדברים יתאזנו.

תביאי ילדים רק בגלל שככה מקובל אצלכם

אבל לא תהני מזה??

בעיני זה לא שאלה בכלל אם ללדת עכשיו או לא.

ממה שאת מתארת זה עוול לך, לכם כזוג, וכהורים לילדים הקיימים.

אני בטוחה שיש הרבה איך לשפר את המצב

אבל אם תהיו עסוקים בלידות ותינוקות זה יהיה קשה

ארבעה זה הרבה.

אני מבינה מאיפה את מגיעה. לי יש הכי קצת מכל החברות שלי. יש כאלה עם 2 יותר ויש עם 6 יותר ממני. ולא סיימנו את הגיל. זה הסדר גודל.

היום זה כבר לא מרצוני אבל זה היה לאורך לא מעט שנים לחלוטין מבחירה.

זה תחום שהמבט חייב חייב להיות בו פנימה ולא החוצה.

גם אין סיבה להחליט החלטות הרות גורל.

כרגע לא מתאים. אפשר לבחון מה קורה בעוד שנה שנתיים.

הרבה נחת ובהצלחה עם האתגרים.  

חכי שנה, שנתיים... תראו אז איך אתם.

כל הכבוד שאתם קשובים לעצמכם!

תמיד זה בא ממקום אישי שלי ושל בעלי

גרתי באזור מעורב ועכשיו יותר דתי

איך ץסבירי אחרת למה בישוב ממוצע בשומרון מס הילדים למשפחה למעחה מ5?

יש סולם ערכים משותף פחות או יותר ורצון לאורח חיים דומה, וזה בא יחד עם מספר ילדים כזה או אחר. מי שלא שותף לרצון לאורח החיים הזה או לא מתחבר לסולם הערכים ילך לגור במקום אחר, יישובים הם מקומות מאד הומוגניים. אבל בערים את יכולה לראות קהילות דתיות עם שונות גדולה במספר הילדים

שיש הבדל גדול בין סל ערכים דומה

ומשהו שברעיון יש לך אמונה שהוא נכון כמו משפחה מאד ברוכת ילדים,

ובין היכולת הנפשית הרגשית והפיזית.

סל ערכים ומוכנות להתמסר אאליהם זה נכון

אבל בפועל עומדת אישה ואומרת. קשה לי. הלידה/הגידול/הינקות/ההתבגרות או הכל. ולא רוצה

אבל משהו בחברה יגרום לה ללדת בלי רצון

כי זה לא שכל מי שמאמין במשפחה גדולה מסוגל לעשות את זה

ילדים צריכים לבוא לעולם ברצון. לא רק באעדיאל

אני חושבת שתפיסת העולם מאוד משפיעה גם על היכולת והרצון בגידול הילדים.

זה נכון שגם עם אידאלים ותפיסת עולם יש הבדלים בין משפחות ביכולת להתמודד עם עומס של ילדים (וגם ילדים שונים שמצריכים רמה אחרת של כוחות).

אבל בעיני, כשרואים את גידול הילדים בתור ערך, אז מוכנים ומסוגלים להשקיע בזה יותר מאשר אם התפיסה היא שיולדים רק כשזה מגיע מתוך כמיהה גדולה לילד.

אותה אישה שיולדת רק מתוך הרצון שלה, מן הסתם יהיו לה פחות ילדים מאשר אם היא תגדל משפחה מתוך אמונה בערך המשפחה.

ובשני המקרים היא תשקיע בילדים ותאהב אותן, ותעשה את זה מתוך רצון.

אבל כשזה גם מתוך תחושת ערך, אז זה יתן לה יותר רצון להיכנס להריון גם אם קצת קשה ועמוס, או גם אם היא עדיין לא מרגישה כמיהה גדולה, אבל כן מרגישה שיש לה את היכולת להוסיף עוד ילד למשפחה.

יש הרבה נשים שמביאות הרבה יותר מהיכולת שלהן

רק בגלל האידיאל 

לא יודעת אם הרבה.

מניחה שזה גם יכול להיות שונה בין ציבורים שונים. אצלנו בישוב באופן אישי אני לא שמעתי שום הערות על ילודה. גם כשהיה לי פער של 4 שנים, אך אחד לא אמר ולא רמז כלום. ומכירה עוד משפחות עם פערים דומים. ויש פה גם משפחות גדולות של סביב 10 ילדים, וגם משפחות קטנות יותר.

ומן הסתם הממוצע של הילדים פה גדול מאשר במקומות אחרים בארץ. אבל אני לא חושבת שזה בגלל לחץ חברתי, אלא בזכות שמי שגר פה מאמין בערך של משפחה. 

ברור שגם אם לא אמרו לך כלום, יש בתת מודע השפעה על הרצון שלנו

ככה זה כמעט בכל דבר בחיים. הרמבם כותב את זה במפורש "טבע האדם להיות נמשך אחרי רעיו וחבריו.."

השאלה היא, כמה אישה קשובה לדבר הזה, שזה משפיע.

אני בטוחה שהרבה נשים "מפתחות" רצון למשפחה גדולה כי הן חלק מחברה כזו.

מפה ועד ל- להיכנס להריון לא רצוי בגלל זה אני לא יודעת

רוב האנשים עם סל ערכים שמתעדף משפחה גדולה יביאו הרבה ילדים לא כי זה מה שהחברה מצפה אלא כי הם בעצמם רוצים ומוכנים לתעדף את זה על פני דברים אפילו כמו האנרגיות שלהם (אם זה חכם או כדאי זו שאלה אחרת).

אבל אם היא מודעת לזה שהיא לא רוצה ולא מתעדפת טת זה ומביאה עוד ילד רק בגלל החברה יש פה בעיה גדולה שלדעתי היא ממש לא נפוצה.

ואני חושבת שרוב מי שמביאה ילדים מעל לכוחותיה זה לא בגלל החברה אלא כי היא חושבת/הולכת לפי רב שחושב שאסור למנוע ילודה. 

אז תביאו 10 ילדים כי לשכנים יש?

לא משנה כמה ילדים יהיו לכם, בסוף תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.

צריך לדעת להתעלם מרעשי רקע לא רלוונטים.

זה מזכיר לי,

אני עם 4 ילדים, הגדול עוד לא בן 5. וכשהקטן שלי היה בערך בן 9 חודשים שאלו את בעלי אם יש בעיות ולמה אני לא בהריון....

מתאים להגיד את זה בצחוק כזה

( לא סותר שבעיני לא לעניין לדבר על זה בכלל גם בצחוק) 

למה לרצות משהו שלא יקרה?

אם בעלך היה רוצה או מתלבט כמוך הייתי אומרת לכם שקטנה בת שנתיים וחצי זה בדיוק השיא של הקושי.

עוד שנתיים תרגישו אחרת,

אני בדיוק שם עם 4 ילדים, הקטן בן 4 והחיים ממש שונים מלפני שנתיים.

וכשיש פניות מלקום בלילה ולטפל בטנטרומים אז יש כח להשקיע באחרים ולא רק לעסוק בכיבוי שריפות שזה סיזיפי.

ובכלל למה חשוב לכם להגדיר שלא יהיו יותר ילדים? מה זה משנה לדעת עכשיו מה תרצו בעוד שנתיים?

תשאירו את זה פתוח לגבי העתיד.

אם בעלך רוצה למסור חפצים כי הוא סיים מבחינתו, תני לו למסור שיהיה לבריאות. אם תרצו מתישהו בעתיד עוד ילד, זה שמסרתם חפצים זה לא מה שימנע מכם ללכת על הצעד הזה. וזה לא שאת הולכת על קשירת חצוצרות. אז לא חייבים להחליט מעכשיו ועד סוף החיים שזהו לא יהיו יותר ילדים. תנו לזמן לעשות את שלו בלי לחץ.

מה שכן, בלי קשר לסוגיית המשך הילודה, בשביל האיכות חיים שלכם, תחשבו מה יכול לגרום לכם להנות מההורות.

אולי הדרכת הורים טובה, או איזה שינוי בחיים.

נגיד אנחנו התחלנו לצאת לטיולים בסביבה בימי שישי וזה ממש מוסיף לגיבוש וכיף.

אולי לשנות משהו בסדר יום, לא יודעת, תחשבו מה יכול לעזור.

חופשה זוגית או משפחתית לעיתים קרובות יותר.

(תנסו קונספט של לפזר ילדים למסגרות, למצוא להם סידור ללילה אחד, ולחזור למחרת בשעה שמספיקים לאסוף)

או שתצאו בערב, אם יש מתבגרת אפשר להשאיר אותם ישנים ולצאת.

קחו את המחשבות האלו כהזדמנות לבחון איך לשפר את החיים כבר עכשיו.

נתת לי מלא נקודות למחשבה, את ממש צודקת, כתבתי מתבגרת אבל היא בת 11🤭

פשוט מרגיש שהיא כבר מתבגרת..

וממש עודדת אותי שהמצב ישתפר ...

בעלך לא רוצה עכשיו, עכשיו אין לכם כוחות.

יכול להיות שבעוד שנתים - שלוש- ארבע, תרגישו אחרת.

את לא צריכה להחליט עכשיו סופית, רק לשנים הקרובות.

וממש ממליצה שתמצאו דרך לצאת יחד, גם חופשה קצרה.

תלוי מה הכוחות שלכם עכשיו ובכלל עזרה וכו..

אני יודעת שנכנסתי להריון החמישי כשהקטנה הייתה בת שנתיים ושמונה חודשים.. שנייה לפני שהיא נכנסה לגן עירייה..

והתינוק נולד כשהיא בגן יחד עם אחותה..

ויחסית ממש מרגיש לי שהילדים גדלו, כמו שאמרת שיש את הגדולה בת 11, אז אצלי היא בת 10 וחצי אבל כן מרגיש מתבגרת.. ועוד אח בביהס ברוך ה'..

אז בהחלט היה שלב כזה שהרגשתי שזה הזמן..

אז גם אצלכם, תחושי מבחינת הכוחות, העזרה ובכלל גילאי הילדים כעת, האם זה הזמן להביא עוד אחד או שלחכות קצת

א. זה לא משנה מה הנורמה או שהילדה שלך רוצה, את ובעלך צריכים לרצות עוד ילד

ב. את עוד צעירה, ושנתים וחצי זה קטן, לא צריך להחליט עכשיו החלטות סופיות

ג. אם כרגע אתם בטירוף של החיים ובעלך לא רוצה, אין מה לחשוב על זה כרגע

ד. מה בהורות שוחק אותכם? תנסי לפרק את זה ולראות האם יש דברים שיכולים להשתנות

ה. אם יהיה לכם יותר קל בחיים, את כן רוצה עוד ילד? ומה עם בעלך?

בעיני זאת השאלה העיקרית, ואם לך יש רצון ולבעלך אין יש פה פער זוגי

לא הייתי מתעסקת עם הפער כרגע כי את צעירה ויש לך עדין ילדה קטנה

אבל כן כדי לפתוח את זה מתישהו ולא לחכות לגיל 40 ..

תחכי שנה שנתיים בנחת, בזמן הזה תנסי לשפר את החיים שלכם ובמקביל תנסי להרגיש מה הרצון שלך, האם את רוצה עוד ילד או שזה סיבות חיצוניות

אם עוד שנה שנתיים תרגישי את  שאת כן רוצה ובעלך לא ירצה, אז תנסי לפתוח את זה עם בעלך ולראות איפה הוא עומד מול זה, אם הפער יהיה גדול ולא תצליחו להחליט אולי לפנות לטיפול זוגי שיעזור לכם לבחור... אבל כרגע באמת להרפות

מגיעה מחברה ש4 זה מאד קצת

כשהייתי בגיל שלך היו לי 3 ילדים ולא רציתי להביא נוספים

בגיל 36 החלטתי להביא ילד נוסף

לי אין בעיה להיות חריגה בנוף

בעלי כן רצה יותר אבל אני לא הסכמתי

בשבילי 4 וגם 3 זה הרבה מאד

אם יש לי חרטות זה רק הרווחים המדי קטנים שילדתי את הגדולים שלי

אלה היו שנים קשות עם עומס יתר

שיכלו להמנע אילו הייתי יולדת עם יותר רווח

כשיולדים הרבה ילדים/ קצב ילודה מהיר מדי

מגיעים לעומס יתר שמביא לפעמים לקריסה ולהזנחה

גם הרבה פעמים מגיעים למצוקה כלכלית

אנשים לא יגידו שהם מתחרטים על כך, כי ככה כולם עושים וככה אמורים לעשות ולא אמורים לחשוב מחשבות אחרות או חרטה.

מעולם לא התחרטתי על ילדי הצפופים

עם כל הקושי, שקיים, כמובן

זה אור חיי

זה השמחה הכי פנימית ואמיתית שיש לי, הרבה יותר מכל מימוש עצמי מקצועי או פיתוח תחביבים (שהם דברים חשובים. ועדיין).

מעולם לא הבאתי לעולם ילד שלא היה ממקום של בחירה ורצון, ותופתעי לשמוע- יש כאלה שהבחירה והרצון שלהם באים בצפיפות, והרבה, וטוב להם עם זה! וזה שליחות חייהם. מהמקום הכי פנימי, מדוייק וכנה.

אני כזו

לא מעט מחברותיי כאלה

ובטוחה שגם רבות מחברות הפורום מתכווצות למראה תגובות שמקטינות אותן ואת הבחירות שלהן.

לא דברתי על אלה שאינם מתחרטים

מי שלא מתחרט אומר את זה בפה מלא

מי שמתחרט כנראה לא יאמר את זה

זה בסדר גמור שהיה לך קשה ואת מתחרטת זה לא אומר שכולם ככה ורק לא אומרים בקול

זה רק אומר שלך היה ככה וזהו

יש כאלו שאחרי תקופה קשה צולחים אותה ואומרים ב''ה שהתגברנו נכון היה מורכב אבל בואו נראה מה הרווח הגדול שעשינו

ולא- איזה חבל

ויש כל מיני אפשרויות

ואיפה ההשלכה?

זה לא אומר שרק לי היה ככה

כל מה שקורה לי (או לאדם אחר) כנראה קורה לעוד אנשים

אכן יש הרבה אפשרויות

ואפשר וכדאי לדבר על כל האפשרויות 

באופן כללי אני אישית נזהרת כשכותבת בצורה ציבורית לסייג את דברי תמיד

כמובן את לא חייבת וברור שאת יכולה לטעון- שכל אחד יקח אחריות על מה שהוא מבין ולוקח מהדברים.

ובכ''ז אני רואה לנכון באופן אישי תמיד לסייג את דברי וכן אם את או מישהי אחרת כותבת בצורה מידי נחרצת.

מותר לי לבוא ולהאיר לקוראות הנוספות שישימו לב שזה משהו אישי וסובייקטיבי של מישהי אחת, נכון שזה יכול לקרות גם לעוד אבל יתכן שלא 

לא אמרתי שאת אומרת כולם אלא שאת כותבת בצורה שכאילו מה שקרה לך הוא מה שקורה לרוב- ועד שלא חקרת והוכחת, אין זה כך אלא ראיה סובייקטיבית שלך שכלפי אחרים שלא חושבים כך - היא שיפוטית.

לדוג שאת כותבת וזה ציטוט-

'' שהם מתחרטים על ילד ספציפי שנולד....אלא על הסיטואציה.....

לרוב זה אפילו לא יהיה במודע

כי זה מחשבות 'אסורות'

שיש 'בעיה' חשוב אותן ובוודאי שלומר אותן

וגם מי שכן אומרת תיפה את המציאות''

זאת ראיה סובייקטיבית שלך

מי אמר שהן חושבות את זה לא במודע? את מנחשת כך ואני מנחשת הפוך..

אבל זה כתוב מאוד בהכללה בשיפוטיות וכו ולכן אנחנו באות ואומרות שימו לב שזאת ראיה סובייקטיבית של אדם שהרגיש כך ומשליך על הסביבה.  וכן בהודעות הנוספות בשרשור

והשמטת את המשפט שמסייג

'בטח שחלק מתחרטים'

חלק

לא כולם

לא הרוב

לא השלכה

לא חייבים לקרוא או להסכים עם דברי

אבל לא צריך לסלף אותם

במודע או שלא במודע

את ה'חלק' הזה אני מכירה

ולכן אני בטוחה שזה קורה

אני ועוד כמה שפגשתי בחיים וחשבו ודברו על חרטות במודע ושלא במודע

אבל ההתיחסות שלי היתה לפסקה השלמה קראתי את כולה

לא אמרתי שאין כאלו שמתחרטים

אלא שאת אומרת על אלו שלא- שבעצם בתת מודע הם או לפחות רובם מתחרטים

שוב יתכן שיש כמה כאלו ויתכן שהם בודדים והרוב לא, לא יודעת

זה בסדר גמור לחשוב שרוב האנשים מתחרטים על זה אבל זאת ראיה מנוקדת המבט שלך וזה בסדר גמור להציג אותה כמו שכתבתי

אפשר לעשות את זה אם תרצי בצורה פחות שיפוטית להשתמש יותר בנראה לי, אולי, יתכן. 

שוב את מסלפת

ושוב את כותבת 'שיפוטית' למרות שאם יש מישהו שכותב משהו שיפוטי  בדיון בינינו זו רק את

כן יש להם מן

חכמה של בדיעבד

כזה שאילו ידעתי שיהיה ככה קשה אולי הייתי פועלת אחרת.

אבל חרטה ביחס לילדים שנולדו לדעתי זה משהו נדיר מאוד.

ולדעתי רוב האנשים שמביאים לעצמם את העומס הזה הוא במודע. אולי כמו שכתבתי לא ידעו עד כמה אבל כן עשו את זה כי החליטו שזה מה שמתאים להם.

שהם מתחרטים על ילד ספציפי שנולד (אם כי גם זה קורה)

אלא על הסיטואציה כולה

על הצפיפות על העומס

בטח שחלק מתחרטים

לרוב זה אפילו לא יהיה במודע

כי זה מחשבות 'אסורות'

שיש 'בעיה' חשוב אותן ובוודאי שלומר אותן

וגם מי שכן אומרת תיפה את המציאות

הראשונים קצת צפופים. לא מאוד. בין 1.10 - 2.10 הפרשים ביניהם.

כל הריון שנכנסתי אליו, למעט הראשון שזה פשוט כי ככה זה מתחתנים ויולדים 😉

אז כל האחרים נכנסתי להריון במודע ברצון הלכתי והוצאתי התקן כדי שזה יקרה.

היה קשה אותה תקופה?

מאוד.  

בד"כ כשנכנסתי להריון אז זה היה מצב שדברים נרגעו והתאזנו אבל אז הגיע הריון חדש ותופעות הריון ואחכ תינוק קטן ושוב הכל התהפך ונהיה קשה מחדש ואף יותר.

לא היה רגע שהתחרטתי שהבאתי את עצמי לזה. כן היו לי רגעים של שבירה, של תסכול, של בכי מרוב עייפות.

והיום במבט לאחור כשאני בת 35, אני ממש שמחה שעשיתי את זה אז כשהייתי צעירונת

היום אני מרגישה לא מסוגלת לעצמי את העומס הזה.

אחרי 5 שנים נולד החמישי. ואני נהנית מהגידול שלו כל כך. ואני כל הזמן מודעת לזה שכבר לא מתאים לי להיות בעומס כמו בשנות ה20 שלי.

אז זה לא שהתחרטתי על מה שעשיתי אז.

להיפך. אני שמחה וזה הדבר הכי חכם עבורי ועבור משפחתי.

מה אני רוצה להגיד

שזה בסדר שבמהלך החיים אנחנו מגיעים לתובנות ומסקנות בדרך הקשה קצת

זה עדיין לא אומר שהקושי היה לא נכון עבורי, מיותר וחבל.

חרטה היא דבר מיותר כי היא לא מקדמת בכלום..

הסקת מסקנות, למידה, חכמה של בדיעבד אני לגמרי בעד..

אבל מה עוזר להתחרט על מה שאין באפשרותי לשנות?

לכן זה מושג שנראה לי קצת פחות שייך לנושא.

וזה המקום שממנו אני חושבת שחלק מהתגובות פה בשרשור מגיעות.

היא לא דבר מיותר

נכון שכדאי ללמוד מטעויות ולא להשקיע אנרגיות שליליות בעבר שלא ניתן להשיב

אבל חרטה חיובית כן קיימת

כזו שאומרת שאפשר להתנהל אחרת

שלא חייבים לעשות טעות כדי ללמוד ממנה

שלא חייבים לעשות דברים כמו כולם כי זה לא בהכרח דבר טוב

אני הראשונה ללמוד מטעויות להודות בהן ולהפיק מהן תועלת

זה לא סותר הבנה שהיה עדיף אילו ידעתי להתנהל אחרת

שהקושי והסבל יכלו להמנע אילו בחרתי אחרת

אני לא ידעתי לבחור אחרת

אבל אחרות שקוראות את הדיון יכולות להזדהות עם תחושות כאלה ואחרות ואולי יחליטו לפעול אחרת

ולא

התגובות לא מגיעות מזה

לפעמים קשה לקרוא תגובות שנוגעות במקומות ונושאים רגישים

או הקושי בכלל

ואז מה מועילה ה"אזהרה מראש" כביכול?

שונה מצב שבו אישה נכנסת להריון בידיעה שקשה לה אבל כולם כך עושים/ מוסכמות חברתית לאישה שהייתה שמחה עם החבורה שלה ב"ה ורצתה עוד ואז הגיע קושי

ומסכימה עם המשפט האחרון

אלא תובנה שאפשר להתחרט על הבאת/ קצב הבאת ילדים

שזה לגיטימי

שזה קורה

למרות שזה נושא מושתק

ולקחת את זה במכלול השיקולים 

אבל חרטות של אחרות לא חייבות להיות החרטות שלי

ויכולות גם סתם להפחיד

ומה יהיה בעתיד אף אחת לא יודעת. אי אפשר לדעת מראש שנתחרט. אז איך ניקח את זה כשיקול כשהריון הוא רצוי?

צריך לחיות בהווה.

אם כל הזמן ניקח בחשבון שיקולים של אחרים, או נחיה לפי שיקולים עתידיים בלהבד (כנל במניעה) זה לא נכון בעיניי

כשההריון לא רצוי

כשהסביבה לוחצת

כשבן הזוג לוחץ

מדברים הרבה על חרטות של אי הבאת ילדים

כנגד זה אפשר וצריך לדבר על חרטה בהבאת ילדים

שהתכוונתי אליהם, זה לחץ חברתי ולחץ של הבעל

במידה ויש הריון לא רצוי, זה כבר עניין גם של ראייה דתית ושיקול אחר שנכנס. ואז עושים חישוב נוסף : האם אותה אישה תצטער על ההחלטה שלא להביא לעולם את הילד מההריון הזה

הריון לא רצוי עתידי

לא כזה שכבר נכנסו אליו

חברתי

סביבתי

דתי

זוגי

זה מה שקרה לי

כשהייתי צעירה והיה קל לנווט אותי

תגובה ל@בארץ אהבתי

ייתכן והיה מאוד קל להשפיע עלייך

אבל כל עוד לא היתה בך התנגדות פנימית, ואז ריצוי לתכתיב, לא יודעת כמה זה נחשב לא רצוי

חסרות ניסיון

זו קבוצה מאד קלה להשפעה

ולכן בעיניי האידאל הזה פסול

שהוא דוחף לעשות דברים שהתוצאה שלהם לא בהכרח טובה

אישה צריכה לדעת להקשיב לעצמה

השלכת האשמה כלפי חוץ משל האישה חסרת עמוד שדרה לחלוטין זה לא נכון בעיניי. לא רעיונית ולא אובייקטיבית.

זה שהיו קשיים לאחר מכן, לא אומר ששעת ההחלטה הייתה לא נכונה

זה אומר שלא בהכרח היה קושי אז, ושהיתה השפעה של החברה (מה שבופטנציה תמיד יש). אבל תמיד יש התנגדות של רצונות וקולות בחיים. זה חלק מהחיים בכל דבר כמעט.

ולכן אם כבר חרטה ולימוד להבא בעיניי - להיות קשובה לעצמי.

להשלים עם החלטות שלקחתי ולקחת עליהן אחריות, גם אם תוצאותיהן קשות לי בהתמודדות.

בעיניי זה עדיף על פני חרטה והשלכת האשמה כלפי חוץ . 

גם להתחרט

וגם להבין שאידאלים עלולים להיות בעייתיים 

שהיא רגש שיא הלגיטימי שאני בכלל לא מתכחשת לו

אני מדברת על השלכת החרטה כלפי חוץ, על האידאלים.

יש אנשים שהאידאל טוב להם

יש כאלה שלא

יש נשים שקשובות לעצמן, ויש שלא

זה לא אומר שהאידאל לא נכון.

הוא לא נכון לך

וכנראה גם לי

וזה בסדר ממש

אבל זה שלקחתי החלטה בצעירותי לפני אי אילו שנים, וקשה לי עם השלכותיה/ תוצאותיה, לא אומר שהיא לא נכונה כאידאל לאנשים אחרים וצריך להיזהר ממנה באופן כללי כי יש בה קושי מסוים

אנשים אחרים מגיבים שונה לקשיים בחיים. לא כולם חיים באידאל של הימנעות מקושי, לחלק מהאנשים זה חלק לגיטימי מהדרך

כאילו החרטה משאירה רק עצב ומרמור בלב.

למה לא להגיד לעצמך- איזו אלופה אני על השלב הקשה הזה שעברתי? וודאי יצאתי ממנו מחוזקת ועם שלל תובנות.

נראה לי הרבה יותר עדיף להחליף את הדיסקט. 

בגלל שהייתי אלופה ויצאתי מחוזקת

אני יכולה להרשות לעצמי להרגיש חרטה

טעיתי התמודדתי למדתי לעתיד

(לבד! בלי לקרוא או לדבר עם נשים נוספות שחוו את זה) ועכשיו אפשר גם להתייחס לכאב שהיה בגלל הטעות

לומר בפה מלא זו היתה טעות ושלמתי עליה

זו לא בושה זה לא דבר רע

זה דבר טוב

וגם שם אפשר ללכת לפי לחץ חברתי ולהמנע מילד נוסף כי לא נעים מהחברה, ומה יגידו.

זה משהו שקיים בכל תחום לא רק בזה.

לא יודעת למה את מרגישה שיש לחץ להביא הרבה ילדים , אני מרגישה הפוך.

אולי תלוי חברה.

יש לי משפחה ממש גדולה ב"ה, מבחירה ורצון מוחלטים. וכל חיי הרגשתי שבחלק מהמקומות אני צריכה להתנצל על זה, ולהוכיח שאני אשה מטופחת , חכמה , משכילה ועובדת אפילו שיש לי הרבה ילדים.

בשנים האחרונות, קצת שחררתי את הצורך הזה וגם עברתי למקום עבודה שהחברה בו תורנית יותר, אז פחות מרגישה חריגה.

אבל עבדתי ולמדתי במקומות חילונים / דתיים לייט.

וקיבלתי על מיני פרצופים על הריונות/ תמיהות/ הערות, שאלות אם אני עובדת ...

( סבתא שלי שלא היתה דתיה, בחו"ל, והיתה אשה משכילה מאוד היתה בהריון שלישי, ומישהי בעבודה העירה לה שרק אנשים פרמיטיבים מביאים ילד שלישי)

אז כל חברה והנורמות שלה,

ותמיד מומלץ לפתח חשיבה עצמאית, ולחשב מה נכון לך.

אבל יש נשים שרוצות באמת משפחה גדולה, ורוצות להתמודד עם הקושי הזה מבחירה. ואני מרגישה שבכל שרשור כזה מייד קופצים לומר כמה קשה להביא הרבה ילדים וכמה רוב הנשים פשוט לא חשבו כשעשו את זה.

זה מרגיש לי מזלזל .

גם לעשות דוקטורט זה קשה ויש לזה מחירים, לא ראיתי כזו ביקורת על מישהי שעושה דוקטורט.

אבל אם בחרת לעשות דוקטורט בלגדל משפחה גדולה, זה כבר לא בסדר, כנראה לא חשבת , הלכת לפי נורמות, הילדים שלך מוזנחים, ואת מתחרטת, רק לא מעיזה לומר.

אלו אמירות שמזלזלות בנשים.

כנראה שלרובנו יש שכל ויכולת בחירה.

סליחה על החריפות, כנראה זה רגיש אצלי.

מסכימה איתך שתמיד לחברה יש מה לומר

וגם שצריך לעשות מה שחושבים ופחות להתחשב בסביבה

אני לא מדברת על נשים שזה מה שהן רוצות ושמחות בזה

אלא על אחרות

מתוך ניסיון שלי ושל אחרות

נראה לך שאני מזלזלת בעצמי על שהבאתי ילדים צמודים?

אני כואבת את המצב שנכנסתי אליו ומדברת עליו

כן זה נושא רגיש ומעלה אסוציאציות

לכן אני משתדלת לכתוב בעדינות אבל עדיין רוצה להתבטא בצורה ברורה

על הריון עתידי

זה מושג ערטילאי

כי כמו שכתבת, יש כאלה שטוב להן ויש כאלה שלא.

איך נדע לאיזה קבוצה אני שייכת מראש..? זה חכמה של בדיעבד בלבד.

לי היה קשה עם ההריון השני. מאוד.

אבל רציתי אותו ממש (מראש) ואני לא מתחרטת עליו, על אף הקושי. ובעיקר לא על התזמון.

אי אפשר לדעת שתתחרטי על החלטה עתידית. כי כל אחת לוקחת את זה אחרת ועל כל אחת הקושי משפיע אחרת.

וכמו שכתבתי בהודעה אחרת - אם אין התנגדות פנימית, וריצוי, זה לא נחשב בעיניי לא רצוי. כי באותו זמן לא ידעת שלא תרצי אותו/ שהוא יביא ככ הרבה קושי עד כדי תחושת חרטה.

וזה עוד אנחנו מדברות על הריון שני ושלישי, כן? שזה אפילו פחחת מהממוצע למשפחה לא דתית בישראל.

לא על הריון חמישי של אישה שקורסת וחייבת להגיע ליעד שהציבה לה בראש

אני שומעת סביבי הרבה הערות כמו "היא כל הזמן בהריון"

או "היא כל שנה יולדת" "מפעל לילדים" וכו'

וזה ממש משפיע עליי שיחשבו עליי ככה...

באלי מלא ילדים

לא באלי שיזלזלו בי שאני בית חרושת

אם גדלת במשפחה גדולה והסביבה של משפחות גדולות , הרי ראית את כל הקשיים מגיל אפס . היית אמורה להיות מודעת. בטח היית צריכה לעזור בבית או עם אחים / אחיינים.

אז איך יכול להיות שכל העניין פתאום הפתעה למישהי כמוך? 

לא היתה הפתעה

לא רציתי בזה

אבל היה קשה לי ליישם

להתמודד עם הלחץ להעיז להגיד שאני עושה רק מה שאני רוצה

או שזה היה משהו שהרגשת...?

באמת גם לי זה נשמע מוזר. את נתפסת כאישה אינדיווידואליסטית מאוד.

איך פתאום כשזה מגיע להחלטה להביא עוד ילד, החלטה לכל החיים- את כל כך מדחיקה את הרצון שלך?

זה כאילו מתאים לאישה אחרת שחיה מאוד לפי תכתיבים חיצונים. 

לחצו

וכן זו אני לפני 20 שנה

הייתי אחרת לגמרי ועשיתי שינוי מבורך

זו היתה נקודת המוצא לשינוי

יכול להיות שגם משהו השתנה עם הזמן.

לא חושבת שהיום כ"כ מהר לוחצים על הגדלת המשפחה. לכולם ברור שזה מאתגר כלכלית ונפשית

הוא מגיע בעיקר מלמטה מהבנות הצעירות עצמן

יש להן קצת יותר מודעות לעמידה על הרצון

אבל

הלחץ עדיין קיים בצורה כזו או אחרת החברתי הדתי והאידיאולוגי

והוא גם תמיד ישאר כי זה אחד המאפיינים הכי מרכזיים בחברה החרדית ובחלק מהחברה הדתית

אגב הנושא הזה מתאים גם להגיד על נישואין.  אחרי 10 שנים אשה יכולה פתאום להגיד

התחתנתי עם בעלי כי ככה היה מקובל.. לא באמת רציתי עדיין, לא באמת בחרתי אותו נכון

היום הייתי מקבלת החלטות אחרות אולי לא הייתי בוחרת בו בתור בעלי.. סגנון אחר רציתי ובלה בלה בלה..

ברור שעכשיו את יותר חכמה כי אתם נשואים ומרגישים את הפערים אבל זה עדיין לא אומר שאז לפני 10-15 שנה כשהחלטתם להתחתן הבחירה לא היתה מושכלת ומתוך רצון שלך..

(מסייגת שיש מקרים מסויימים של זוגות שמתחתנים בניגוד לרצון שלהם. או שפשוט מישהו מבוגר אחר מחליט עבורם אבל זה לא המקובל באופן כללי ועל פי רוב ולא עליהם אני מדברת כמובן)

לא על ילד ספציפי

אלא על הצפיפות

על ילדה שנולדה בגיל 40 פלוס

וכן מכירה גם כמה וכמה שהתחרטו שלא הביאו עוד אחד

לפעמים פשוט קשה ולא מתחרטים עדיין. כי למרות הקושי, זה גם הרבה טוב. זה לא דיכוטומי לצד אחד.

לדעתי גם שני ילדים זה קשה

אז מה?

זה לא אומר שאני מתחרטת.

הרבה פעמים להורים צעירים אין כלים נפשיים להכיל קשיים שמגיעים עם הילדים, עם התרחבות המשפחה, עם הזוגיות, עם השילוב של הכל. אבל אלמלא היו מגיעים הילדים והקושי, לא היינו מגלים בתוכנו את הכוחות להתמודד. התמודדות כשלעצמה זה לא איזו מטרה אגב, זה חכמה שנולדת וגדלה בתוכנו עם החיים. וברור שמי שבוחר באתגרים של משפחה גדולה, מודע לעובדה שמדובר בהתמודדות. ולפעמים לא יודעים כמה כוחות נפש וגוף זה ייקח. אבל ממילא אנחנו במצב קיים, וחרטה לא עוזרת להתמודדות בעיניי. היא רק מעין חלון לבריחה שלא קיימת במציאות

אני יודעת שיש גם אמהות שמתחרטות.וודאי. אבל לדעתי לא מדובר ברוב.

וכן, מסכימה עם הסייפא שמשפחה גדולה יכולה מאתגרת בכל מיני דברים כמו מה שכתבת.

ומוסיפה ברשותך גם- שיכול לקרות לי מצב שאני לומדת לתואר ויש תקופה קשה של עומס ואני אומרת אוף חבל בכלל שהתחלתי

אבל לאחר מעשה אני לא מתחרטת- רציתי את זה ושמחה שעשיתי

נכון היה קשוח, החיים לא תמיד קלים

אני יכולה לשבת על המקום ולא לזוז כל החיים לשום מקום אבל אני לא רוצה

כנ''ל יכול להיות שבתוך העומס קשה

אבל אין אח''כ חרטה

יש כאלו שתמיד יחפשו חיים קלים ויתחרטו על כל דבר שגורם להם עומס

יחפשו רק דברים נוחים זה קצת ענין של אופי

אבל ההישגים שלהם בכל התחומים יהיו מינוריים

מה שכן, אם אתם רוצים יותר אבל דואגים שיהיה קשה מדי. אז אפשר לחשוב עם בעלך איך אפשר להקל על עצמכם כדי לנסות להגיע למצב שיהיה לכם כוח-

אולי הדרכת הורים תעזור?

אולי לרדת משרה?

להשקיע יותר בזוגיות? למצוא איך כן אפשר לצאת לחופשה זוגית למרות שזה מאתגר?

האמת שבכל מקרה כל מה שיקל עליכם ויגרום לכם לחיות יותר בטוב, זה טוב גם בשביל הגידול של הילדים שיש. 

הוא התכנון הנכון של הטיפול במשפחה.

ילדים זה דורש, בין אם מדובר בשניים ובין אם מדובר בעשרה, וצריך להשקיע וללמוד איך להתנהל איתם בצורה בריאה.

איך עושים את זה?

הנחיית הורים מותאמת אליכם, בדיקות רפואיות אם צריך לכם ולילדים (לבדוק אם יש לכם מספיק כוחות גוף, לבדוק למה קשה לילדים עצמם), חשיבה לטווח ארוך של הסביבה שלכם - אם היא מתאימה לכם ולילדים, וכן הלאה.

כתבת שהגדולה מאתגרת אתכם בגלל גיל ההתבגרות - השאלה אם זה משהו חריג או לא. וכתבת שהיו לכם שנתיים קשות עם הקטנה - למה, בעצם? היה לה קושי חריג?

ברגע שתצליחו לבודד את הקשיים, תוכלו לדעת איך לטפל בהם, ותוכלו לפי זה לדעת אם אתם מסוגלים ללדת עוד ילדים (שלמעשה אי אפשר לדעת אם ומה יהיו הקשיים שלהם עצמם...)

בכל אופן, אני ממש מבינה את הקושי בלהיות חריג מול הסביבה וגם את הקושי שבהתנפצות החלום האישי שלכם. לא הייתי מבטלת את זה לגמרי, כן הייתי מנסה להגיע לחלום הזה בצורה הכי בריאה שאפשר.

בהצלחה❤️

הם הגיעו אחרי המון המון תפילות, אכזבות ותקוות.

אני אישית ממש ממש ממש רוצה עוד 1 , עם כל הקושי שלי בהריונות (שמירה ארוכה ואשפוזים) אהבתי ונהנהתי להיות בהריון. אני אןהבת את הילדים שלי אהבת נפשש, לא יכולה לתאר.

אבל עדין אני לא רואה את עצמי אמא ל 5. אני חסרת כוחות, עייפה, עובדת 8 שעות ביום, עבודה בבית שוחקת. אני אישית לא אהיה מסוגלת, עוד ועוד אחריות על עצמי.

זה נכון לעכשיו. יודעת מה יקרה בעוד x שנים? לא. משאירה את זה לבורא עולם שיודע יותר טוב ממני מה נכון עבורי.

כרגע, נהניהת מהילדים וחיה את הרגע. 

ממש לא הייתי מביאה ילד נוסף *כרגע*. כל שנה מחדש תעשו בחינה של הכוחות הקיימים ותחליטו בהתאם לסיטואציה המשפחתית.

ותסנני את רעשי הרקע של כמה ילדים יש בסביבה. מה שטוב לאחת (ולא בהכרח טוב, גם אם נראה מבחוץ) לא טוב לשניה. תעשו מה שנכון לכם כהורים, לילדים האחרים במשפחה, ולילד העתידית 

החברה - לא רלוונטית

רמת דוסיות- כנל

מה שהבת שלך חושבת - סליחה, אבל קל וחומר

מה שבעלך חושב ומה שבכח שלכם - זה לגמרי הדבר היחיד שחשוב

אני עצרתי בחצי הדרך לפנייך. ואם תשאלי את בעלי היום,למרות שכשהתחתנו הוא רצה 5 - הוא יגיד לך שנח לו ככה. וקשה לו לחשוב על עוד עומס (בין היתר בעיקר כי הוא דואג לי)

הדבר החשוב ביותר בהורות בעיניי, זה לא לחיות על הקשקש.

תמיד צריך מאגרים של כח. כשאין אותם בשוטף, מאיפה הם יבואו בשביל עוד ילד?

את כותבת שאין לכם כוחות, ואת עוד צעירה, מה הלחץ בעצם..?

לשכנה טוב לגדל 8 - מעולה. שתרווה רוב נחת בעז"ה

אנחנו לא העתק אחד של השני.

לדעתי - ממש ממש לא.

תעשו את זה לעצמכם

אם אתם לא מרגישים מוכנים!!!

אבל במאה אחוז!

ילד זה עולם ומלואו וחייב לבוא מתוך רצון ולא מתוך לחץ.

עזבו את כל המסביב את החברה הסביבה והמשפחה

לא הם מי שיגדלו את הילד.

זה אתם ורק אתם.

את צעירה מאוד ויש לך עוד זמן גם לנוח עוד קצת ואז לנסות שוב.

חכי אפילו 3 שנים, עוד יחזור לבעלך החשק ובינתיים תתמלאו כוחות, ותביאו עוד באהבה וברצון, ולא בגלל שהגדולה לוחצת או בגלל ש 4 זה מעט בחברה שלכם...
אתם צעירים, חותמת שיהיו לך עוד שניים לפחות!

כיף לשמוע שמלא חושבות שאני ממש צעירה😅

באמת הדבר הכי טוב זה לחכות עכשיו..

מקווה שאצליח ואחשוב על דברים אחרים ואשקיע בדברים אחרים, ה' כנראה ברא אותנו ככה שיש כל הזמן חשק ורצון לזה אבל באמת שאין ברירה וצריך לחכות ולראות מה יהיה..

וכן, גם אם הוא באיוש הוא מסכן את עצמו!! כשאת שומעת על דברים שהוא עושה זה פשוט מחרפן לראות את הזלזול מצד האנשים שאין להם חצי מושג מה זה צה''ל

אין לי כח לפרט, גם לא רוצה שיהיה אאוטינג

אבל לשמוע כמו אמירות תגידי תודה שהוא באיו"ש זה מחליש בטירוף.. בטח כשאני יודעת שהוא מסתכן שם יום יום, דקה דקה

שה' ישמור עליו ועל כולם

תודה רבה רבה על השירות שלכם.

בזכותכם עם ישראל חי.

עם ישראל חי לא קורה מעצמו. זה קורה בזכותך.

מעריצה!!!!!

אני כותבת מכיוון אחר של התמודדות בחיים והתמודדות מאוד מאוד לא פשוטה

אנשים לא יבינו לעולם את הניסיון של השני

ואת תמצאי תמיד את אלה שיזלזלו ויקטינו, לא יבינו למה בכלל את צריכה תמיכה

ובמילים אחרות-זו בעיה שלך תתמודדי (כביכול)

וכואב לי ושורף לי שלא קיבלת שום משלוח, אם את מסכימה תכתבי לי בפרטי מאיפה את ואני באה להביא לך עד הבית

המצב הזה פשוט בלתי!!! 🤬

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.

הלוואי שתסכימי לכתוב איפה את נמצאת ואולי מישהי פה תשלח לך ארוחה או תעזור לך למצוא נערה שתשחק קצת עם הילדים ותעסיק אותם קצת.

כואבת ובוכה איתך

בעיקר מתפללת

זה נשמע כל כך כל כך כל כך קשה

כל הכבוד לך, באמת, על כל רגע שלך שאת מתפקדת, ולא משנה איך וכמה

את אלופה ממש🫂🫂🫂🫂

כל כך מזדהה.

ונגעת לי בלב.

בדיוק היום דמיינתי כמה המלחמה הזו (קודמותיה) היתה שונה כל כך ואפשרית, אם הוא היה בבית.

ומזדהה גם בקשר לשכחה של כל העולם.

איפה את גרה?

הייתי רוצה לתת לך משהו אם את קרוב.

חיבוק גדול גדול!

לא כולם מפנימים באיזה ימים אנחנו.

את יודעת וזה מה שחשוב

בהצלחה עם הילדונת 💚

ההתחלה הכי קשה, להתרגל למקום חדש, בלי גן, הכל הפוך, לאט לאט..

מקווה שישתפר בהמשך 🤗

הערכה בסיסית אבל גדולה מאוד לזה שאת אמא. אחרי שילדתי את הילד הראשון שלי הערכתי כל אמא על פני היקום בצורה מטורפת.

ועל כמה וכמה לכמה פיצקים. 

הערכת אקסטרה על זה שאת בהריון, מביאה נשמה חדשה לעם ישראל כולו!! וואו

ואקסטרה אקסטרה שאת מחזיקה את המשפחה לבד בלי הבעל בשביל כולנו

ה' יברך אותך המון המון!! והשכר שמור

הלוואי היה לי איך לעזור לך חוץ מתפילות. אשתדל לפחות להתפלל

אם יש דרך אחרת להועיל את מוזמנת לכתוב, נראה לי שישמחו כאן מי שיכולה

קראתי משהו שפסיכולוגית כתבה שעכשיו כל התפקיד שלנו כאימהות הוא להשאיר את הילדים בחיים, אולי גם להוסיף ארוחה או שתיים ביום.

אז את, שאת גם מגויסת ובלי בעל איתך, וגם נמצאת במקום זר ולא מכיל - על אחת כמה וכמה!

מותר שהילדים לא יתקלחו, מותר שהם יעשו שטויות (גם אם ירימו עלייך מבטים בסביבה), מותר שהם יזללו ממתקים ומותר שהם יישארו עם אותם בגדים כמה ימים.

וזהו, תטפחי לעצמך על השכם על זה שעברתם למקום שבו הילדים יכולים להישאר בחיים, ושאת בכלל מצליחה קצת לכתוב את מה שעובר לך בלב❤️❤️

מקווה ממש שתמצאי מקור תמיכה כלשהו בטרפת הזו... גם הפורום זה טוב, אבל אם אפשר גם מעבר...

ותודה רבה וגדולה לך על הכול!!!

וכמה תודה והערכה מגיע לך מכולם!!

ובינתיים לפחות שולחת חיבוק,

ותודה!

ואולי אם מתאים לך לכתוב, אפילו דרך מנהלת, איפה את כדי שאם את קרובה אולי מישהו מכאן תוכל להושיט יד.

אפשר שתכתבי כאן שכתבת למנהלת, ומי שרוצה לעזור תכתוב למנהלת הזו ואם זה קרוב ישדכו ביניכן, משהו כזה אולי? 

עונה לגבי השאלות איפה אני, כרגע אני בעיר אחרת מאיפה שאני גרה. אני אצל המשפחה שלי אבל הם ממש מתעללים בי. ממרידים את הילדים נגדי ומשפילים אותי עד עפר.

אני על הקרשים, שוב אחרי סשן ארוך של בכי. בדיוק התקשרתי לבעלי ואנחנו חושבים לסיים את הסבב ולעבור לגור בנתיים במקלט, אין לי אוויר

אני ממש מעריכה את כל הרצון לעזור אבל גם מתפדחת להחשף אחרי הפריקות האישיות כאן

שמחה שהחלטתם לסיים את הסבב, אני חושבת שעם כל הכבוד לצבא ולמצה היום, בתקופות מסוימות מותר להגיד לצבא גם "לא"!!!

יש תחליף לכל אחד...הכל יהיה בסדר
תחזרו למקלט למקום בטוח ונעים בשבילכם ותשתקמו יחד
 

מתלבטים מאוד מאוד

דווקא כי אין כמעט סד"כ, ובפועל אין מחליף ... וזה אומר שעל חברות שלי יפול הרבה יותר וגם הן על הקרשים

של צורך גדול במשפחתיות ומצד שני, יודעים שזה יפול על מישהו אחר
לא יודעת מה לומר
אבל יש אולי פתרון ביניים?
למשל שבעלך יצא לחופשה ארוכה יותר?

מאוד מבינה אותך ...

אני העדפתי להישאר בבית לבד עם הילדים למרות שאין לי ממד (אבל יש מקלט וברור שאם אין מקלט אז המצב שונה) לא כי המשפחה לא תומכת אבל אני יודעת שחוסר שגרה ביתית ישגע עוד יותר את הילדים שלי .. אז עוד יותר כשאין תמיכה לא שווה להישאר בסביבה רעילה

כמובן שהביטחון מעל הכל ואני ממש ממש מקווה שתמצאו פתרון , חיבוק ענקי ענקי

אני גם גרה בבית בלי ממד ובלי מקלט ובעלי מגוייס, אבל אני יודעת שהבית שלי זו השפיות שלי ולא הולכת לאף אחד.

נשמע מזעזע המצב שם

בעלי ממש נלחץ לשמוע אותי, אני בוכה בלי סוף

לא מצליחה לאכול ובקושי ללכת לשירותים (תמיד זה יהיה עם ילד אחד או יותר)

מה את עושה אז אם יש אזעקה?

אני מפחדת שזה קושי רגעי מול משהו שאולי חס וחלילה אפשר להתחרט עליו כל החיים 

דבר ראשון שולחת לך חיבוק גדול.

לא באתי לענות על הכל אבל רק להעיר על הפחד מלהיות במקום בלי ממד. אני לא יכולה בכלל להחליט מה נכון עבורך אבל אני חושבת על זה כהשתדלות של הקטנת סיכון, תוך תשלום מחיר סביר.

הרי מצד אחד הסיכון שח"ו דווקא אני אפגע מטיל הוא נמוך אבל הרבה יותר בטוח בתוך ממד ולכן אני נכנסת אליו.

מצד שני, אם צריך לשלם מחיר גבוה (ואני אישית מחשיבה את המחיר שאת משלמת כבלתי אפשרי) אז לדעתי, זה לא משתלם ולא נכנסים.

(וכמובן שגם כניסה לממד לא מבטיחה כלום. כמו שראינו לפני יומיים וגם בסבב הקודם מול אירן)

מקווה שזה עוזר. ממש ממש בהצלחה!

היו 30 איש, מתוכם 2 נהרגו.

ה7 האחרים היו מחוץ למקלט.

מציעה לראות בעיניים איך נראית שכונה אחרי נפילת טיל,

כל הבתים/ בניינים באיזור ניזוקים בצןרה קשה.

מי שבממד ניצל, מי שלא, הרבה יותר חשוף לפגיעה של הדף.

נכון שבפגיעה ישירה אין הרבה הבדל,

אבל בפגיעה בשכונה שהיא לא פגיעה ישירה, יש הבדל עצום.

עוד נתון לקחת בחשבון: כל יום שעובר, אפשרות ירי הטילים יורדת.

כי יש צוואר בקבוק של משגרים שברגע שיש שיגור הם מתגלים ונפגעים אז לא יכולים לשמש שוב ושוב. ההערכות דיברו על שלושה ימים (מאתמול) למנוע ירי מסיבי שיאתגר את יכולות היירוט.

עדיף לקחת קצת מרווח ביטחון.

נניח עד אחרי שבת ואז לבחון מחדש את הסיכון.

כשמסתכלים על החודש הקרוב כיחידת זמן אחת, אף אחד לא היה שורד מחוץ לבית אז עדיף כבר להרים ידיים ולוותר.

אם מסתכלים רק על הימים הקרובים עד סופ"ש אולי אפשר להסתדר רק עוד קצת.

בסבב איראן הקודם -כן נשארתי

מלאאא משפחות ככה .. בישובים כל מי שיש לו בניה רגילה מבטון ולא בניה קלה או קרוואן מרגיש אפילו במצב טוב

מבחינתי זה החיים שלי -הם פה

ואני עושה מה שאני יכולה

לא מה שלא

ולהשתגע אני לא יכולה להרשות לעצמי

בטח לא כשהבעל מגוייס

ובכללי החיים לימדו אותי שהשתדלות זה חשוב אבל לא לשכוח לא להקריב מחיר כבד מדי

ובלב מאמינה שהכל מושגח ולכן לא אקריב את בריאות נפשי בבשיל ממד אם הז מה שזה גורם

מחילה

בעיני אחן ספק שאמןרים להשאר בשגרה גם עבור הילדים

כמה שאפשר

ובתוכה להשתדל למשור על עצמינו במידות האפשרי

ככה לפחות כל מי שאני מכירה עושה

ותלוי איפה גרים כמובן

י ש מקומות פחות מועדים לפגיעה ויש יותר

אפשרות א לחזור הביתה

אפשרות ב להישאר איפה שאתם

אפשרות ג??

אולי לקחת צימר/ סבלט בערבה/ מצפה רמון לסופ"ש?

אולי להתארח חמשוש אצל חמותך?

אולי להשאיר חלק מהילדים ולחזור לבד/ עם חלק מהם הביתה ולחזור למשפחה לשבת?

גם אני עם שניים + הריון והקפיצו את בעלי בשבת.

לפחות יש לנו ממ"ד תודה לה'.

ראיתי שכתבת שאתם חושבים לסיים את הסבב ובתור אשת מילואימניק אני תומכת בך!!

אין שוויון, העולם לא פייר והמילואים בפרט ויש מקום להחליט שעד כאן. חיבוק גדול. מקווה בשבילך שבעלך יזרום עם זה וכמה שיותר מהר.

ומי החסר טקט שאמר לך להגיד תודה שהוא לא בעזה??? נראה לכם שקל לנו יותר?? איזה הזיה!

מילואים זה קשוח נקודה.

דווקא אלה שבעזה לפעמים היציאות שלהם יותר טובות מאלה ביו"ש.

תני לי משהו אחד מהרשימה הזאת שלך ואני מתרסקת,

אז עם מצב כזה?

את מדהימה. ואני רוצה לשלוח לך גם חיבוק גדול ומחזק, וגם שתפנימי כמה את חזקה עם כוחות נפש שלא מהעולם הזה, וכמה את מסוגלת להתפנות ולראות את הילדים, כשאת בעצמך בתוך טירוף.

את מדהימה!

נשמעת התמודדות כל כך קשה! אתם ממש הכוח של עם ישראל! תודה לכם!

לא מצליחה להבין איך אפשר להתייחס כמו שאת מתארת למגוייסת עם ילדים ועוד במצב הבטחוני שיש עכשיו?!

מקווה שתמצאו את האיזון הנכון בשבילכם, שיעשה לכם יותר טוב מהמצב הנוכחי.

הייתי שוקלת לעבור למקלט במקום אצל ההורים..

שוב תודה תודה תודה!

בעז"ה שהקב"ה ישלח לכם שכר על כל הטובה שאתם עושים איתנו!

אנחנו בלי ממ"ד,

אף אחד לא חשב לארח אותנו או להציע לנו לבוא אליו...

וגם כשכבר מצאתי מקום אחרי הרבה בקשות, לא נתנו לנו הרגשה אמיתית שאנחנו רצויים וחזרנו כמו שבאנו.

חיבוק גדול

אין לי מילים אפילו

חיבוק גדול גדול 

כל השכנים הורידו סטנדרטים וזה יצא ממש בול.

חצי מהמשלוחים שמתי בשולחן החג (לחמים, סלטים, אפילו זיתים וכד' ועוגות עוגיות למנה אחרונה)

היה מגוון כיף וטעים ולא תקועים עם מלא ממתקים.

המבוגרים גמורים, הילדים עוד מוקדם להם לישון.

לקחת בחשבון את הזמן הזה, לתכנן פעילות מרגיעה.

(מקודם הוצאתי את הילדים לפארק לשעה, לא היה מוצלח. חזרנו. בעלי משחק איתם משחק קופסה עכשיו)

שנה הבאה כדאי לחשוב על משהו מראש.

אולי יצירה בבצק או משהו.

הירידת מתח של האחרי

אני גמורה על הספה. בעלי מעולף אחרי ששתה.

הקטנים פה ואין לי כח לקלח אותם ולהתקדם עם השינה.

מחר בעז"ה נוסעים להורים בירושלים, עוד יום של בלאגן.

שלא תהיה מלחמה בפורים🤭

(כאילו שזה תלוי בנו...)

החג היה כמעט בתכנון המקורי מלפני המלחמה

הילדים חגגו עם משלוחי מנות לחברים

נסעתי כרגיל לסעודה להורים מחוץ לעיר

(האזעקה תפסה אותי בחניה צפופה בין מכוניות ועם ילדים רבים מכות

אז התרכזתי בלהשאר רגועה בסיטואציה ולא באזעקה

ואז מישהו יוצא מבניין ונוזף בי 'גברת את שומעת שיש אזעקה'

במקום להציע בנימוס מרחב מוגן

לכולנו שלום)

כך זה היה הגיוני מבחינת המשק

וגם מבחינת תאריך

הוא מהות מרכזית של החג (הזה ובעצם כל חג)

חג= בלתמים/ שינויים/ ילדים נרגשים/ מפגשים משפחתיים

ומצריך סבלנות וגמישות בכמות גבוהה

מסיבה מסוימת ובנוסף המלחמה לא יצא לנו להתארגן עד הסוף עם משלוחים לשכנים ומכרים ולא קנינו הרבה דברים בכלל

בבוקר נלחצתי נורא וניסיתי לצאת עוד לקנות

עצרתי ונשמתי ופשוט ממה שקיבלנו התחלתי לייצר משלוחים חמודים ממש ועוד נשארנו עם עודף ולמזלי לא הרבה כך שגם יהיה פחות זבל בבית

אז ממש הולכת לזרום על זה גם בשנה הבאה

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.

לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לקראת פורים הבא ממש ממליצה לך מכל הלב לשלוח לעצמך מעכשיו תזכורת לחודש לפני (שימי לב שיש שני אדר, אז לא לטו בשבט) כדי להתארגן עם המשלוחים לפני כדי לא להיות בלחץ עם זה, וגם את יכולה להזמין את עצמכם מראש לדייט באותה תקופה כדי לדבר על זה...

אני חושבת שכמו שמתואמת כתבה.

אני בעיקר צריכה ללמוד להכיל את זה ולקבל את הדברים הטובים שבזה. כי יש.

אגב אני הבנתי הפוך את מה שהיא כתבה..

בכל מקרה אם את רוצה לקבל את זה - זה סבבה,את יכולה לעבוד על זה.

אבל אם את לא, אז גם אם נגיד שהשכרות היא דבר טוב - את לא חייבצ לקבל אותה... וראוי לדבר על זה ולהגיע להחלטה משותפת בנושא ולא החלטה חד צדדית.

זה היה נכון גם אם היה מדובר במשהו שקשה יותר לראות את הצד השלילי שלו, כמו למשל שהוא יחליט להתנדב בערבים במקום להיות בבית. אתם עדיין זוג, ויש לבעלך תפקידים, ואם הוא תורם זמן וכוחות בחוץ, זה גם על חשבונך ולאמירה שלך בנושא יש משקל. 

אבל כן נעשה תיאום ציפיות יותר רציני לקראת שנה הבאה

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.

מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️

אחפש ואשלח לך בע"ה.

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.

ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.

בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.

רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.

אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.

נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)

עם 'המנים' משוגעים, ובעל קורא שלוקח את הזמן...

כן. יש אצלנו גם מניין כזה (בד''כ אני מבקרת בו עם הקטנים רק להתרשם, בלי לנסות בכלל לצאת ידי חובה. גם מקשטים שם את בית הכנסת בתור ארמון, השנה גם 'תלו' את כל הארכי-מחבלים כעשרת בני המן... משקיעים).

לק"י

אני גדלתי על קריאה מהירה של סבא שלי ובלי רעש בהמן. וזה מה שאני אוהבת😅

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

תודה ❤

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

לכל שלב יש את האתגרים שלו..

ודווקא יש משהו הילדים שגם מאתגר כמובן אבל גם מעסיק ומנחם ומתוק..

ובע"ה הכל יעבור בניסים גדולים ובהרף עין!!

תמסימלא להתעסק בהלאה אלא רק בימים הקרובים.. גם ככה דברים משתנים ככ מהר..

חיבוקקקק!!

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

באמת אינטנסיבי ככ...

וככ הרבה ניסים!! הודו לה' כי טוב!!

זה הזמן לשלוף את כל התותחים הכבדים-

סרטים (אם את או מישהי אחרת רוצה יש לנו מנוי בנטפליקס לשימוש הציבור)

קורנפלור

חדפ

פסטרמה

וכו וכו..

שולחת כוחות וחיבוק!!!

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

תנוחי כמה שיותר

ואיזה יופי שחמותך על זה!!!

זה ממש הזמן שלך לנוח המון המון כמה שאת יכולה💓💓💓

שאחראית על הנפש של ארבעה קטנטנים + הנפש שלך, שמתגעגעת...

חיבוק ענק ותודה על מה שאת עושה בשביל כל עם ישראל!

שולחת כוחות וחיבוקקקק💞💞💞💞💞

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

ממש ממש מאתגרררר

יש לך מנשא לקטנה?

ועזרה בבקרים שתוכלי לנוח?

באלי להזמין אותך לכאן, למרות שזה מקלט שכונתי רק כדי שנוכל לעזור לך בבקרים להתאושש.. איזה קשוחחח

חיבוק ענקי ענקי ובע"ה שיהיה המון כוחות והמון עזרה גם🫂🫂🫂

עזרה לא ממש... אבל יכולה לנסות לחפש.. אולי עכשיו אחרי פורים יהיה יותר קל למצוא..

תודה!

אולי יש מישהי רווקה שתוכל להיות איתך בשעות הערב והלילה?

נניח אם היא באה ב18:00 ויוצאת ב8:00 זה ממש יכול להציל מצב ולא חונק אותה מהבחינה שבשעות היום היא עושה מה שבא לה..

וגרים בקומה שלישית בלי ממד, יורדת למקלט עם תינוק וילד לבד..

סיוט של ממש...

מתפללת שזה יגמר מהר!!! ובע''ה שנצליח להתמודד עם זה כולנו!!

חיבוק גדולללל!!!!

שואלת גם אותך- יש לך מנשא לקטנטן? זה מאוד עוזר...

וגם- השנקל שלי זה- תנסי לנוח כמה שיותר במהלך היום גם אם זה לשים מסך לילדון כדי לשמור על הכוחות..

חיבוק ושיהיה הרבה כוח בע"ה!!

האמת שהוא לא התחבר למנשא כשניסיתי כשנולד אנסה שוב אולי אופתע

תודה 

תודה רבה לך.

הניסים הגדולים שאנחנו זוכים להם- זה בזכות נשים צדקניות כמוך 🩷

ומתחרפנת ליולדת כאן, שלושה שבועות אחרי...

בדיוק הבוקר החלטתי להאמין שאני גיבורה ולשנן את זה כל הזמן, בינתיים זה מחזיק אותי למרות כל הבלגן שהולך פה ואצלי בלב.