למרות שהיא היתה רוצה. וקשה לה, וזה לא שלך, זה שלה, ומותר להתבאס - גם לה וגם לך.. אפילו שזה לא אשמת אף אחת מכן.

וזה באמת לא נעים שגם הצד השני מבואס, אבל תעשו מה שנכון לכם, והיא תבין ולאט לאט זה יעבור.

אני ממש מבינה אותך גם לי אין כוחות לנסוע ולהתארח מיד אחרי לידה

אבל יש הבדל בין 'מיד' לבין 3 חודשים אחרי

3 חודשים בעיני הז מדי הרבה..

לקראת חודש וחצי- חודשיים חושבת שכבר אפשר

ואפשר במקום להכריז  מראש 'שנבוא רק עוד 3 חודשים

פשוט להסביר שעכשיו קשה לך עדיין..ובהמשך..עוד כמה שבועות..

ולראות לפי הכוחות

לק"י

(גם בשבילך- אם אחרי 3 חודשים עדיין לא תרגישי בנוח לנסוע....)

פשוט כרגע אני מפלצת בבקרים בלי שעות שינה וכזה גם יהיה אצלה וגם שבת וגם כולם ביחד זה יהיה מזעזע

שלא מבינים שלכל יולדת יש צרכים אחרים.

אבל לא בטוח שכשתבואו היא תהיה נחמדה מצביעות.

אבל אני סתם אחרי שבת מתישה...

אז רק חיבוק❤️

ולפעמים זה פשוט לזכור שזה מה שאת מסוגלת לו כרגע, והיא תיאלץ להתמודד עם זה... אם אפשר דרך בעלך-עדיף.

או להציב בחירה, או שתמצאו לנו דירה או שנחכה שהילד יגדל קצת....

1.  לא להיכנס למה הולך מול הצד שלך

2. לא לתת דד ליין . לדחות פשוט עד שנראה לך

3.שבעלך ידבר איתה ולא את

4. לדעתי הגיוני שאת לא רוצה ללכת לשבת . סעו לביקור ביום חול עד שתרגישי שזה בסדר 

לק"י

ואז להגיד לה שאת רוצה לבוא ויכולה בימים כך וכך. מתי נוח לה.

קצת להציב עובדה שזה ביום חול. אם היא באמת רוצה לפגוש את הנכד, היא תהנה ממנו גם ביום חול.

את תעשימה שבכוחות שלך. וזהו.

גם אני לא נוסעת לחמותי מיד אחרי לידה.

נראה לי שאף פעם לא נסענו לפני המקווה של אחרי לידה.

אבל גם אף פעם לא הודענו את זה מראש, תמיד מסתכלים על השבוע הקרוב ולפי זה מחליטים (נראה לי שגם ביננו לבין עצמנו).

להבא, לא הייתי אומרת נבוא עוד 3 חודשים אלא שהשבוע פחות מתאים ונראה מה יהיה בהמשך אבל שבטח שנגיע בעז"ה

וגם, לא אני הייתי אומרת.

אצלנו השיח בין חמותי לביננו מתנהל ע"י בעלי (ובצד שלי על  ידי)

כל נושא היא נעלבת

ואז שנפגשים כאילו כלום לא קרה, מעצבן

אם את כל הזמן נפגעת ממני אז ביי שלום, מצידי לא לדבר במפגשים אבל למה להיות ב2 נקודות קיצון

לא מבינה מה האופי האמיתי שלה כבר

את מעדיפה שתגיע למפגש משפחתי והיא תעשה לך פרצופים או לא תדבר איתך?

אני הייתי זורמת עם הסיטואציה, היא בוחרת להיעלב אבל מתנהגת רגיל במפגשים? מעולה. שלפחות לך תהיה הרגשה יותר נעימה

פעם אחת היה מפגש אחרי איזה היעלבות, והיא לא דיברה איתי והיה וואו. חלומי. רגוע בלי לחץ

אולי נשמע רע מצידי אבל אולי כן הייתי מעדיפה שקט…

תהיי את וזהו

מה שבעצם מפריע לך שהיא פתאום מתנהגת יפה?

כנראה שזה נראה לך צביעות. תהיי נחמדה בחזרה אבל לא מתאמצת

היא נעלבת כדי לעשות לך מצפון, ואת לא חייבת להיכנס למשחק

מניסיון עם חמותי , נפגעת מהר ובקלות

אבל זה שלה. אני עדיין לומדת לשחרר מולה

תנסי לשחרר

זו בעיה שלה 

שגם ראיתי על עצמי

זוכרת שכנולדו הראשונים..חהיינו מגיעים ךחמותי...

אז כל כך היה לי ברור שמבינים שקשה לי ב.. שזה דורש..שמגיע לי פינוק או עזרה..

לא מפרטת כי זה לא משנה הפרטים

אבל חמותי אמא למשפחה ברוכה בעצמה.. והיא טיפוס באופי יותר מעשי ופרקטי ומהדור של פעם..

אז לא

היא לא ראתה ככה את הדברים

היא לא תמיד זיהתה את הקושי שלי או לא ץמיד הרגשתי שהיא מבינה

כי מלכתחילה האופי שלה שונה והחוויה שלה שונה..

ולא מכוונה רעה

ואם היה משהו ספציפי למדתי שאני צריכה לומר ישירות לבעלי

ובעיקר -לא לצפות

אבל גם לא להעלב

כי זה ממש לא סותר שהיא רוצה לעזור ולארח ולשמח

עוד נקודה מהחוויה שלי היום כאמא ללא מעט ילדים ב''ה..

כשהאחים היותר צעירים מגיעים עם 1-3 ילדים נגיד

אז כן גם אני עלולה לשכוח מה הם בדיוק חווים ומרגישים ובמה בדיוק קשה להם ועד כמה

כי... גם לי מרגיש שכרגע לי קשה כפול הרבה יותר ..זה לא מזלזול פשוט עובדתית המציאות דורשת הרבה יותר

וגם יש ריחוק רגשי כזה מחוויות קושי שכבר מאחורינו

לא בכוונה..

ושוכחים מה מרגישים בכל שלב ושלב

וגם כל אחד חווה בכללי את האמהות אחרת

ויכל להיות שלך נגיד לחשוב על להעביר בו-ר בבית לשצחמןתך אחרי לילה עם מעט ישנה זה מרגיש קושי בלתי אפשרי

ולי זה מרגיש פשוט רגיל כי ככה זה כשיש תינוק..ואצלי גם בגיל 3 חודשים וגם הרבה מעבר הם לא ישנים טוב בכלל בלילה ומבחינתי הז חלק מהחיים

לקום גם כשעייפה

לתפקד

ובהמשך למצוא זמן לנוח להתאושש כשהבעל מגיע

נכון שבבית יותר נח אבל מעולם לא חשבתי לא לנסוע בגלל זה לחמותי .. כמובן לא מיידית אחרי לידה.. אבל חודש וחצי- חודשיים קדימה ..

אז מותר לך להרגיש אחרת!!!! לגמרי

כל אחת חווה דברים אחרת

וזה טבעי

פשוט כל הדיבור שלי פה הז כדי להמחיש שחמותך פשוט שונה ממך, חווה דברים אחרת, רגילה ךמשהו אחר מעצמה

ולא כדאי לבא עם ציפיה שתבין פשוט את הקושי

כי כמו שהסברתי מאוד יכלתלהיות לשא מבינים..אבל לא מכוונה רעה

את יכולה להנכיח אותו כעובדה

וזכותך

אבל אל תהי תלויה באישור שלה

אם היא לא מצליחה להזדהות או להבין עד הסוף אל תסיקי שהיא אטומה ולא תביני איך

פשוט היא אחרת

ותנסי אולי באמת לפעם הגאה לא להצהיר מראש

אלא פשוט לומר 'כרגע עדיין קשה לנו'

ולאט לאט היא תתרגל לרעיון

הייתה שנה סיוט. עם חמישה היה לי יותר כי למדתי להתנהל. גם עם עשרה יותר קל כי יש גדולים.

לכולם יותר קשה בשלב של קטנים .

בעיניי טבעי ונורמלי להתחשב באישה אחרי לידה . אז מה שחמות ילדה מאה פעם ? זה לא אומר שעכשיו מותר לה לא להתחשב בנשים אחרות . במיוחד שהיא לא יודעת מה הן עברו בלידה . הטיפול בתינוק סוחט. יכול להיות כמה רגועים ברצף ואז מגיע ילד שלא נותן לישון בכלל.  

אז אם חמות לא רוצה להתחשב , אין שום סיבה להתחשב בה. הרי היא רוצה שנזכור שהיא בגיל המעבר עם כל העניינים או מזדקנת עם כל מה שכרוך בזה. אז למה היא רוצה שיתחשבו בקושי שלה אם היא לא רוצה להתחשב בקושי של מישהו אחר? 

לא אמרתי איך היא אמורה להתנהג

רק הסברתי עקרונית

שציפיות שאחרים יזהו בדיוק את הקושי ויתחשבו בדיוק כמו שאנו זקוקות

זה לא כל כך עובד

כי כל אחד בנוי אחרת, חווה אחרת דברים ורואה אחרת דברים.

אז לא תמיד מצליח להכנס לנעליים של השני בקלות

ברור שהראוי זה שנצליח תמיד להתחשב ולהיות רגישים ולפרגן לכולם כמו שהם מצפים

אבל כנראה לשא תמיד נצליח

ולי עוזר לכתחילה לא לצפות שיזהו

לבקש מה שספציפי חשוב לי

אבל לא לפרש את זה שהיא לא הבינה מעצמה כאטימות או כוונה רעה שלה

ואגב גם אמירות מכלילות -שלכולם יותר קשה בשלב לש קטנים הן לא מדויקות

כי בטוחה שיש כאלה שיותר קשה להן גיל העשרה.

ולי נגיד יש קרוב למספר דו ספרתי אבל כולם קטנים עדין אז לחלוטין לא מרגישה שיותר קל לי עדיין

אבל ברור יש נסיון ופרופור יה והכרות ומסקנות שנרכשו עם הזמן

ועדיין

לכל אחת מותר שיהיה לה קשה בכל שלב

ופשוט צריך ללמוד לבקש מה שרוצים

אבל לא לצפות ואז להתרחק טם לא מזהים

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?