אצלי ישנו במיטת תינוק עד גיל 3 בערך. לא הפריע להם הגודל.

אולי המיטה שלכם קטנה מהסטנדרט?

אפשר להעביר למיטתו מעבר.

זה באותו גודל כמו מיטת תינוק, אבל בלי סורגים, אז זה פחות מוגבל.

ככה זה כשמעבירים למיטה רגילה ממיטת תינוק

אז כבר שווה ללמד שלא קמים בלילה מהמיטה במקום שאחכ תצטרכו שוב ללמד כשיעבור מהמזרן למיטה

לק"י

ככה התגלגלו לשם.

ולא טיילו, היו קוראים לי. פשוט היה לי נוח להניק בשכיבה ולהשאיר לישון במיטה, במקום להרים למיטת תינוק בדחילו ורחימו שלא יתעוררו.

ואני גם ככה יושבת לידם לפני השינה.

הוצאתי את המיטת תינוק מהחדר שלו (שעם שתי אחיותיו ביסודי)

העברתי את המזרון שבחדר שלנו לחדר שלהן.

בנתיים המיטת תינוק במסדרון.

אם כבר..

איך אתן מרדימות בגיל הזה?

אצלי- זה בהנקה.. או בנענוע בעגלה אחריי בקבוק/ הנקה..

בתפילות שזה יהיה בסדר שהוא ישן על מזרון!!!!

שלא יבואו חלילה חיות רעות שמשוטטות על הרצפה..

שלא יסתובב לי הלילה...

שיסכים לישון וישן טוב ורצוף...

לדעתך לסגור את הדלת של החדר לכל מקרה?? הוא דופק על הדלת ובוכה ואז אני/ אחותו נשמע אותו וככה חסכנו הסתובבות בבית..

רק צריך לראות שבחדר עצמו אין חפצים על הרצפה.. בכללי אין..

או שהוא יבכה לאחותו שבכיתה ו ואז היא תבוא אליי..

לא שוטטו. לימדנו אותם לבוא אלינו מיד כשמתעוררים, או לקחת ספר. דאגנו שחדר הילדים יהיה בטוח גם בלי השגחה ואז פחות אכפת שקמים.

כשהם קמנו שמענו שלקחו משחק וכך אחד מאיתנו קם אליהם.

היה גם משהו נח בזה שלימדנו אותם ללכת לישון במיטה פתוחה לפני שמתחיל המאבק לעצמאות בגיל שנה וחצי. ככה הם לא חשו צורך לברוח ולבדוק גבולות בנושא הזה

על המיטה התחתונה (כשהיא למטה) וכשהיה קטן שמנו מסביב כריות ושמיכות כדי שאם ייפול חלילה לא יקבל מכה חזקה.

הוא ממש ממש לא הסכים לישון במיטת תינוק, רק ראה אותה והתחיל לבכות

וזה היה פתרון מעולה, עד היום בן 3.5 זה המיטה שלו.

לא מבינה מה הבעיה במזרון.

אם כבר הבעיה היא שזה בחדר שלך (אם בחרתם כבר להוציא אותו מהחדר שלכם)

אצלי אם הם מתעוררים הם קודם כל קוראים לי

דבר שני הבית חשוך בלילה כמעט לחלוטין, אז זה לא אטרקטיבי להסתובב בו.

וגם אני רואה מה הילדים שלי עושים במשך היום... לרוב לא מסכנים את עצמם, ככה שאין סיבה שיאצו לעשות את זה דוקא בלילה.

ממה את חוששת?

כאילו, מה יכול לקרות אם הוא מסתובב בלידה בבית? מבחינה בטיחותית כמובן...

הדלת נעולה, חלונות עם סורגים.

אין סכינים ומכשירים חדים זמינים לו.

מה כבר יכול להיות?

מקווה שזה לא אאוטינג 😅

נתחיל מזה שהיה סוגר לארון המדובר והוא נשבר, אבל לא שום דבר מסוכן, רק ארון מטבח עם מצרכים.

שני ילדים, בן כמעט ארבע ובן שנה וחצי.

שבת בבוקר, הילדים משכימים לפנות בוקר, קמה אליהם, מארגנת אותם, חוזרת לישון, בעלי קם אליהם קצת, יוצא לתפילה, הם משחקים נפלא ביחד (נדיר ממש!) אני ממשיכה לנמנם בשלווה במיטה, שומעת אותם ברקע כל כך בנחת אחד עם השני, הכי נחת שיכולה להיות לאמא. חצי מתוך שינה שומעת את הגדול אומר לקטן "אני לא מצליח לפתוח את זה, תנסה אתה... גם אתה לא מצליח? טוב, בוא נעזוב את הבקבוק הזה, אי אפשר לפתוח אותו..." נשמע לי חשוד, קמה אליהם, חשכו עיני 😱 נתחיל מהבקבוק שהם לא הצליחו לפתוח, ב"ה, בקבוק של שמן זית למאור...

מה הם כן הצליחו?

שלולית של ליטר שמן קנולה על הרצפה והספה, בקבוק שמן ריק צף בתוכה בשלווה וגם הסידור היקר שלי שקיבלתי מסבא וסבתא לכיתה א (!), שקית אבקת סוכר מפוזרת על הרצפה, לידה חבילת קוקוס טחון, חבילת מלח גס, תכולה של בקבוקון צבע מאכל, סודה לשתיה, אבקת אפיה, כמון טחון ואולי היו שם עוד דברים שלא קלטתי...

לי זה הספיק כדי לא להשאיר אותם ערים לבד שוב 😅 אפילו שהבית שלנו ממש מותאם לילדים ואין שום דבר מסוכן נגיש להם. (חוץ מהכפתורים של התנור שהם גם יכולים לסובב ודברים כאלה, אבל בשבת התנור והגז מנותקים)

וגפ אצלנו היו זוועות

מטרנה על כל המטבח

סוכר כנל

גרנולה על כל הסלון

קקאו על הספה

למרות שאצלך זה באמת היה רמה גבוהה

אז כן מבחינתי מותאם לילדים זה כללל האוכל למעלה.... מדפים עליונים בלבד ...

לק"י

אבל איזה סיפור😅

הייתי מתעלפת.

אבל בית מותאם אומר גם מצרכים פתוחים-שבירים וכו בארונות למעלה

או למטה עם סוגר

לא בכל גיל

עכשיו נגיד יש לי אבל יש גם ילדים גדולים יותר שלא יתנו לזה לקרות

הסידור שלי עדיין מצופה שמן!

 וכן, כתבתי שהיה לארון הזה סוגר והוא נשבר, הזמנתי חדשים אבל הם עוד לא הגיעו.

בכל בית שמותאם לילדים אני מניחה שיכולים בכל זאת להיות דברים כאלה...

לק"י

אלא אם כן נתלה את כל הבית על התקרה.

אצלינו הם מטפסים על השולחן וקופצים (עליו. לא לרצפה). אז לפעמים אני מרימה את הכסאות על השולחן. אבל לא קבוע. וגם אז הם מחפשים על מה לטפס.

(2 הקטנים, שמאתמול קלטתי שהם שמשון ויובב😂).

ובעיקר אחרי שטיפה 😂

ממש מבינה אותך

לא התכוונתי לכתוב כביקורת בכלל

להפך

זה טבעי וזה קורה

ואצלך באמת הז לא סתם רצפה שהתלכלכה זה דברים שיקרים לליבך

באמת מבאס

בעיני הבית שלי מותאם לילדים בזה שאין בו עציצים וחפצי נוי שבירים נגישים.

במטבח שלי הכל נמצא איפה שנח לי, כולל מצרכי מזון וכלים שבירים בארונות התחתונים, וסכו"ם במגירות מתחת לשיש כולל סכינים רחמנא לצלן.

הדבר היחיד יוצא הדופן זה הפח שהתרגלנו לשים על השיש והוא שם כבר 3 שנים.

הילדים יודעים שהכל נגיש להם, מלמדת לחתוך בסכין חד לפני גיל 3, וגם לפני זה לא נלחצת אם פה ושם הם מחזיקים סכין.

ותכלס הם לא עושים שטויות מוגזמות למרות שאני לא משגיחה עליהם בטירוף.

נראה לי שאם הייתי נועלת ארונות וכאלה זה היה הרבה יותר מפתה...

אבלל

בשלב מסוים בהתפתחות אני כן שמה נגיד אור זופתיתים פתוחים בארון למעלה..הז גם מקום די טבעי להם

ואז נותנת לכתחילה לבן השנה+ לשחק במצרכים הסגורים למטה

ובחלק מהסירים או הקופסאות  שאני מסכימה

קיצר נראה לי אנחנו לא בגיהש שונה

ואגב גם אצלי הם מקלפים לבד ירקות למרק מגיל קטן

והבת לשי בת 3 חתכה לנו את החציל לקוביות לפני הטיגון

אבל גם תלוי באופי לש ילד

ובמידת היצירתיות לשו והעזה

היו כאלה שבלי מנעול על מגירות מסוימות שבירות היו בשניה אחתת מנפצים לי הכל

וכאלה שמממש לא

נגיד עכישו הקטן שלי הוא ממש נח

וכלום לא נעול או משהו

ואגב דוקא הפח אצלינו ברצפה

והוא בדק אותו כמובן כמה פעמים

ומיצה...

לנו היה סיפור דומה - אבל ממש בקטנה לעומת הסיפור שלכם - כשהתאומים היו בני שנתיים בערך.

זה היה בפסח, אז מצרכי מזון היו בארון נמוך לשם שינוי.

קמתי בבוקר לקול רחשים חשודים. באתי למטבח -

ואני רואה אותם חומים לגמרי, מלאים מכף רגל ועד ראש בקקאו...🤦‍♀️

מזל שבעלי בדיוק חזר מהתפילה כדי לקלח אותם, כי אני איבדתי עשתונות🙈

אבל לפחות קקאו זה לא מסוכן כמו שמן למאור...

שפעם אחותי מרחה על עצמה ממרח שוקולד.

לא הייתי בבית לראות את התוצאות.

הייתי מצלמת ואז מתעלפת (חוץ משבת כמובן)

אבל כן חייבת להגיד שזה בלגן ולכלוך פסיכי

אבל לא כ"כ מסוכן (חוץ מהבקבוקים השבירים)

ואני לא מדמיינת שום ילד בגיל שנה, באמצע הלילה מתעורר ומתחיל לחטט במטבח בבית חשוך.

אבל באמת שזה כ"כ תלוי באמא ובילד שכל אחת תעשה מה שנראה לה נכון....

אבל בנתיים אל דאגה

הוא פשוט בוכה כשהוא מתעורר.....על המזרון..

והקטע של להחשיך את הבית- מצוין.

תודה רבה לכן!!

האמת שהמזרון הגיע לחדר שלנו כי הייתי נידה ובעלי במילואים אז הוא אמר שמבחינתו כשהוא קופץ הביתה אחד ל.. אז חבל בשביל זה להפריד בין המיטות, שהן לא נוחות כשהן מופרדות כ"כ..

הלילה אי"ה אני אמורה לטבול, אז בכל מצב ביי ביי מזרון...

(ופעם הבאה ככל הנראה אגיד לו שזה מסובך לשים בחדר שלנו כי זה מזמין שינה של ילדים אצלינו.. וישן בסלון או שכן נפריד..)

הוא מתעורר מזה?

מנסה להבין, כי אם הוא לא מתעורר, לא בטוח שזה מפריע לו. וזה לא מוזר שתינוק נצמד לצדדי המיטה, לפעמים זה צורך תחושתי להרגיש משהו שצמוד אליהם (בפרט שהם לא יודעים לשמור על שמיכה עליהם).

וגם יש כאלה נחשושים או סטים למיטת תינוק עם מגן ראש אם את חוששת שזה כואב לו לפגוע בקרשי המיטה.

ואולי כל זה לא רלוונטי... בהצלחה

אני מוציאה רק כשצריכה את המיטה או אם לומדים לצאת לבד.

תמיד נתקעים במיטה, גם במיטה רגילה עם מעקה הילדים שלי נתקעים במעקה או בקיר.

לא מפריע להם ולא מפריע להם לישון.

שבסוף היא גם יכולה להיות מעבר

לא נותנת בגיל כזה אופציה לצאת לבד 

זה לא קשור לגודל המיטה

מיטת תינוק היא בגודל של מיטת מעבר

אצלנו חלק ישנו עד גיל 3+ במיטת תינוק

והם גבוהים וגדולים ב"ה לגילם

והיה להם מעולה

הייתי קונה נחשוד מותאם לרפד את הגדר שיהיה לו נוח

נראה לי הזוי בכזה גיל לשון במיטה של גדולים

מסוכן ולא בטיחותי

רגילה בגילאים צעירה, תראי שזה יכול להיות בטיחותי ונוח (לא לכולם, אבל הזוי זה לא🤷‍♀️).

לי נראה הזוי לכלוא ילד בן 3 בלול

לשון שם ומרגיש בטוח מוגן

מה הבעיה עם זה?

בכל מקרה זה לא משהו שעושה כנוהל אלא כי כך יצא בכלל אילוצים והיה מעולה

אבל עד גיל 3 זה ממש מלכתחילה

וכן

 זה לא בטיחותי בעיני תינוק שיכול להסתובב בבית לבד ואף אחד לא יודע.

 וזה בהחלט מצב שעלול לקרות אם ישנים במיטה / מזרן

@יעל מהדרום תשובה גם לך

אולי הזוי מילה מוגזמת😛

אבל לא בטיחותי- בהחלט כן לדעתי ולא רק

🤭

לק"י

זה לא בטיחותי. ובגיל שנתיים+ זה בהחלט עלול לקרות. וגם לפני....

הילדים הגדולים שלי ישנו במיטות רגילות, ולא יצאו לטייל. ויותר מזה, היו קוראים לי במקום לבוא אלי.

2 הקטנים עברו למיטת מעבר בגלל אילוצי מקום, והקטן נוהג לבוא אלי כל לילה. מקסימום אם יש שעוד אור בבית, הוא הולך לסלון- מטבח לחפש אותי.

תמיד יכולים לקרות כל מיני דברים לא בטיחותיים, ושכל הורה יחשוב על הילד שלו ועל מה שמתאים ונוח לו ולהורים.

היה יוצא בשניה ממיטת תינוק כבר בגיל שנה

ואז היה 'מתקשה' להיכנס בחזרה

אז העברתי למיטה רגילה

לילד שיודע לצאת אין שום תוספת בטיחות במיטת תינוק אלא רק תוספת סיכון

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר