אשמח שתשתפו איך הייתן מרגישות בסיטואציה הבאה.אנונימית בהו"ל

ב"ה נולד לנו תינוק מתוק, קיבלנו מסבא של בעלי 1,000 ש"ח מתנה לברית.

אחרי חודשיים נולד לגיסי בן, הוא קיבל מאותו סבא 5,000.

 

אני *יודעת* שהסבא לא חייב לנו כלום!

וזה עדיין מבאס אותי מאוד.

 

פרט שולי אבל שמוסיף: אנחנו אברכים, גיס שלי בלעה"ר טחון בכסף, גם הוא וגם אשתו מרוויחים הון.

 

הייתן מתבאסות או מרגישות באמת שהכול משמיים ושהסבא לא חייב כלום ומשחררות את זה לגמרי?

מבאס מאוד וגורם להרגשת טינה עקב ההפליהשנית
לא מסרת עוד פרטים - אבל אולי הסבא הוא מסוג האנשים שמרגישים חובה (עקומה, אבל קיימת) לתת צ'ק יותר גבוה לפי היוקרה של מקום האירוע? כמו שיש אנשים שחשוב להם לכסות את המנה כשבאים לחתונה, ובאולם יוקרתי ויקר יתנו מתנה גבוהה הרבה יותר לעומת אותו אירוע באולם פשוט ומנות פשוטות?
תודה על ההבנה! הוא דווקא לא כזה נראה לי...אנונימית בהו"ל
אז לא נשאר אלא לבלוע את העלבון ולהמשיך את החייםשנית
סוג של לא להכנס לחשבונות שמים ומה מניע אנשים להתנהל כך או אחרת 
אננ חושבת שזה לא או אושלומית.

אלא גם וגם...

כי מצד אחד זה באמת מבאס, ומרגיש לא פייר, ומצד שני, מה תעשו עם התחושות האלו?

הרי זה לא שתבקשו להשוות...

הייתי מנסה כמה שאפשר לשחרר ולהמשיך הלאה.

מן "באסה וזהו", נקסט.

אני מנסה לעשות נקסט וזה לא ממש משתחרר ליאנונימית בהו"ל

בעיקרון את צודקת...

 

אולי בגלל שאני מנסה להילחם בבאסה ולא מקבלת אותה.

כי מצד אחד מה זאת הקנאה הלא יפה הזאת, אבל מצד שני זה מבאס אותי וגורם לי לכעס על הסבא. איזו הפליה לא יפה.

גם לנו זה קרה...נוניש

בתקופה שבעלי היה סטודנט וחיינו על השקל חודש אחרי ברית שהסבא קנה בה ספר לתינוק שלנו היה ברית לאחיין לזוג שיושב טוב והוא שם צ'ק...

זה מבאס וצובט בלב, כמה שבראש זה זכותו והכסף שלו. אנחנו בני אדם וזה לגיטימי.

תתבאסי בלב זה לא עולה כסף ובעז"ה תמשיכי הלאה כסף משמיים

אנחנו אף פעם לא יודעיםשואלת12

כמה ההורים שלנו נותנים לכל אחד..

איך יצא מצב שידעתם? אולי אפשר להבא להימנע מזה?

וחיבוק על ההרגשה הלא נעימה. 

הגיס הנחמד התקשר לשאול אם גם לנו הוא נתן 5,000...אנונימית בהו"ל
אוי איזה חודר טאקט!גלויה
כן, בכללי הוא חסר טקט...אנונימית בהו"ל
מוזר... איך הוא נימק את זה שהוא שואל?ירושלמית במקור
לא נימק, הוא איש מצחיק כזה, חסר טקט...אנונימית בהו"ל

פשוט הוא התפלא על הסכום, אז הוא רצה לבדוק אם גם אנחנו קיבלנו.

הבנתי... אם זה מנחםירושלמית במקור

אני סבורה שככל שתצברו וותק בהורות וישתפרו המצב הכלכלי ובעיקר העצמאות הפיננסית, דברים כאלה יכאיבו פחות... כי כביכול כל מתנה תחוו אותה כמתנה נטו, שמי בכלל ציפה לה, או בנה עליה... ואז לא מעניין מתנה גדולה יותר אצל אחר.

בכל מקרה חיבוק על מה שאת מרגישה כעת. מבינה שזה יחסית נפוץ. יש לי גיסה שהתחתנה ממש מוקדם שעד היום חוזרת לגיל העשרה בתלונות שלה לאמא שלה (בנוכחותי) בכל פעם שחווה משהו כאפליה, גם אם זה ארטיק. בתחושה שלי היא פשוט חוזרת לנקודה הרגשית בה היתה כשעזבה את הבית. להבנתי זה אמור להשתפר עם השנים ועם העצמאות...

ואת יודעת בוודאות שבאמת זה. סכום שהם קיבלו?עדינה אבל בשטח
את רושמת שהוא מצחיק כזה, אולי הוא צחק וסתם ניפח? כי מטרת השיחה נשמעת הזויה..
לא לא, את זה הוא אמר ברצינות. או שהוא עבד עליי, אבאנונימית בהו"ל

אבל לא נראה לי.

זה נשמע ממש מכאיב.רותי7

מלכתחילה הייתי מעדיפה לא לדעת דבר כזה בכלל - כי מה זה תורם לי?! אבל כשאת כבר יודעת - זה נותן הרגשה של 'לא אוהבים אותי'

תכאבי את ההרגשה של ה'לא אהובה' כמה זמן שצריך. זה באמת מכאיב. אל תלחמי ברגש - זה גורם לו להיות נוכח יותר. 

אניoo

שמחה בכל מתנה שנותנים

לא עושה השוואות לאחרים

בגלל כמה סיבות:

1. מה ששלי שלי ומה של אחרים זה שלהם

2. אני לא מייחסת חשיבות רבה לכסף או למתנות חומריות

3. בשבילי מתנה היא יותר היחס מאשר מה שנותנים


ספציפית למקרה שלך

1000 ₪ זו מתנה מאד יפה שהרבה היו שמחים לקבל

חבל להיכנס לבאסה רק בגלל השוואות

יש אנשים שמעריכים יותר אנשים עובדים

אולי בגלל זה הוא נתן יותר

באמת מאוד מבאס!!אנונימיות

הייתי נפגעת.

יכול להיות שהסבא נתן מתנה בהתאם לאופי הברית?

עדיין ממש מתסכל!

או עוד אפשרות שהוא לא זוכר. וכל פעם נותן כמה שנראה לו ויש לו באותו רגע.

סבא וסבתא שלי כאלה. הם יכולים בכל לישה לתת סכום שונה

האמת היא שיכול להיות שהוא לא זכר... למרות שזה היהאנונימית בהו"ל

לפני חודשיים, לא מזמן...

כמו שאמרה אחת,הוא בטח לא זוכר,ואני מעלה עוד אפשרותירושלמית במקור
אצל הגיס זה היה אולי ילד ראשון ואצלכם לא? זה עשוי להסביר... אם לא אז גם כל שינוי נסיבתי אחר בינכם לבינם יכול אותי ללחוץ לו על איזה כפתור.


ועוד משהו סביר בהרבה בעיני זה שדווקא כי אתם הייתם ממש לא מזמן, אם הבנתי נכון, אז כבר יצא לו לחשוב על זה ולהתרגש, וכשזה קורה שוב - הוא כבר מבין עכשיו כמה זה משמח, וכבר שם לפי גודל הערכתו את האירוע המשמח, אירוע במובן המהותי של הצטרפות נכד...

אצלנו שלישי ואצלו רביעי. אולי באמת לא זכר...אנונימית בהו"ל
חושבת שהנכון זה להרגיש בלי הסקת מסקנותסבב ולא סבבה

מותר והגיוני להרגיש קנאה או צביטה בלב במצב כהז זה ממש מובן

ודוקא אל תדכאי את הרגש מיד תני לו רגע מקום..

כשהלב מרגי שמובן ושנותנים לו מקום הז דוקא מרגיע ..


אבל

היתי כן שומרת על לא להסיק מסקנות ולא להסחף מדי..

לא להתעסק בסבא

ובלמה עשה ככה

לא להסיק עליו מסקנות


אלא רק במה שאת. מרגישה בעצמך


גם כי לא תמיד יןדעים הכל

וגם כי נגיד שטעה

בכל זאת הסקת מסקנות יוצרת ריחוק ופוגעת בקשר

וסה''ה נתן מתנה ורצה לעזור

ונכון שזה לא אמור להיות בכזה פער וכו

אבל

עדיין

הכסף ילך

אבל הקשר ישאר

והשאלה מה רוצים שיהיה שם

ולמה ץועיל המרירות התמידית בלב


ולהרגיש לעצמך עכישו מממש מובן

הייתי מתבאסת מאוד מאוד מאודדיאט ספרייט

יודעת שאמורה לא להתבאס,

להגיד שכסף משמיים והוא רק השליח.

אבל בפועל הייתי מתבאסת מאוד.

לא הייתי פונה לסבא. שומרת על יחסים רגילים. 

תודה על ההבנה!!!אנונימית בהו"ל
יתכן שיש לסבא איזושהי תחושת מחויבות לגיס הזהגרפולוגיה

אולי הוא עזר לו במשהו גדול שאתם לא יודעים עליו והסבא מרגיש צורך לתת יותר לבטא את זה.

גם אני חשבתי על הכיוון הזהשואלת12
בייחוד שאמר שהגיס יושב טוב
אבל התחושה הלא נעימה מובנתגרפולוגיה
רק רציתי לתת דוגמא למצב שזה לא שהוא אוהב אתכם פחות
אבל אז למה הגיס התקשר לשאול?ירושלמית במקור
כדי לדעת אם זה בגלל שמרגיש מחוייבותשואלת12
או שנותן ככה לכולם
טוב זה עניין של תחושה... מאיך שאני מבינה את העולםירושלמית במקור
אם היתה לו מחויבות הוא היה מניח שיש לתלות את זה במחויבות ולא שואל... אפילו שמתואר כחסר טקט... כנראה כל אחד אחרת.
אולי, אבל באמת לא ידוע לי על משהו כזה.אנונימית בהו"ל
אולי יש לו ביקורת סמויהשוקולד פרה.

על זה שאתם אברכים?

 

יש כאלו שאומרים שאם אתם סומכים על הקב"ה אז בבקשה, שזה יהיה עד הסוף... לצערנו, כן?

האמת היא שיכול להיות. באסה.אנונימית בהו"ל
זה סגנון כזהשוקולד פרה.

וזה באמת כואב. מבינה אותך ממש. חיבוק!

קודם כל הבאסה ממש מובנת. במיוחד שאתם אברכים112233445566

הייתי מזכירה לעצמי שלקבל אלף שקל זו מתנה ממש ממש מכובדת והמון אנשים בכלל לא מקבלים אותה!!

ובנוסף, שתדעי שיש חסרונות ללקבל כסף. אנחנו קיבלנו תקופה כסף וזה בא עם המון ציפיות ממנו שכשלא מילאנו אותם זה יצר חוסר נעימות.... 

מאז למדתי שהרבה פעמים "זה לא בחינם הכסף"....

 

נקודה חשובה...ירושלמית במקור
^^^אמאשוני

הרבה פעמים מתנה שהיא מעבר למתנה סמלית, מגיעה עם מטען, או על העבר או על העתיד,

אותי אישית זה הרבה יותר מלחיץ ממשמח.

דווקא לקבל 1000 כשהאחר קיבל 5000 נותן לי הקלה לדעת שאני יכולה להנות מה1000 בלב שלם,

ולא להתכווץ מהמטען שבא עם הסכום הגדול.


אגב פעם נודע לי שההורים שלי לקחו הלוואה מאח שלי, המצב הכלכלי שלנו הרבה יותר טוב מהמצב שלו וממש שמחתי שלא ביקשו מאיתנו כי לא היינו מסרבים אבל כן היינו נכנסים לקונפליקט עצום כי מי אמר שיצליחו להחזיר ויש פה עניין של זוג שבונה את חייו ויש גם בן זוג וזה..

וזה בבת אחת הפך לי את ההרגשה המבאסת שהם לא עוזרים לי כמו שהם עוזרים לאחרים.

אז ברור שכשיש קשר כזה זה עובד לשני הצדדים.

לצד שאתה יותר מפרגן אתה מרגיש יותר בנוח לבקש. מהצש שביקשת בעבר אתב מרגיש צורך לפרגן (להחזיר) זה מעגל כזה

ואני חושבת שממש טוב לעשות הפרדה.

בלי טובות ובלי ציפיות.

תנו לי לתת בקצב שלי ולקבל באופן סמלי.

זה לא רק בכסף זה בכל צורה של טובה.

כל עזרה מההורים שלי באה עם מעטפת של המון בקשות קטנות וזה לא בכוונה, לגמרי לא במודע אבל זה ככה מטבע הדברים.

בקיצור כסף זה לא רק אמצעי למתנה, זה דבר מורכב שמפעיל הרבה דברים.

מסכימה ממששואלת12

ממש צער גדול על כספים שקיבלנו..

יחסים ממש מבאסים עם חמי וחמותי וזה הרבה בגלל זה

אולי הגיס נתן לסבא בעבראמאשוני

משהו הרבה יותר גדול מ5000 ש"ח

והסבא הרגיש חוסר נעימות מהנתינה וחיכה להזדמנות שבה הגיס יקבל את הכסף אבל מתוך כבוד לשני הצדדים ולא מתוך "החזר" או פירעון הלוואה או משהו כזה.

זה גם מסביר למה הגיס התקשר לברר

כדי לדעת אם זו מתנה בעלמא

או שיש עוד משהו שמפעיל את הסבא לתת את הסכום הזה.

אני ממש לא הייתי לוקחת את זה שלגיס הוא נתן יותר,

אלא שיש משהו ביניהם שקשור למקף שבין כסף לכבוד,

ולכן לגמרי הייתי יוצאת מהמורכבות של הסיפור הזה,

לא ראיתי לא שמעתי.

עדיף להישאר על המקף של בין מתנה לקשר משפחתי וזהו.

אני הייתי חושבת שבמידה וזה נכוןעדינה אבל בשטח
חייבת להיות סיבה טוב לזה, כי זה לא הפרש של 500 שח או סכום קטן יותר, שאפשר לשכוח כמה נתת להוא או להוא, זה ממש הפרש רציני ויש סיבה כנראה מאחורי הנתינה הזו
אולי יש לנו את אותו סבא ;)אנונימית בהו"ל

סבא של בעלי גם מביא כאלה סכומים.

ילד ראשון- 5000

ילד שני והלאה- בן 1000 בת 500

 

משתפת כדי להעלות אופציה...

בטח יש סיבה מאחורי זה ובכלל לא בטוח שהיא קשורה לזה שזה דווקא אתם או דווקא הוא, אלא החלטה כללית שנוגעת לכולם.
 

ומבינה לגמרי את הבאסה! זה סכום רציני.

 

אגב, גם אצל בעלי יכולים לדבר על זה בינהם האחים, על כמה כל אחד קיבל.

אני ביקשתי מבעלי שלא ישתף פעולה בשיחות כאלה כי זה לא עניינם ולא ענייננו.

לא, אצלינו זה לא קשור...אנונימית בהו"ל
וואו... הוא הסביר פעם למה בן פי 2 מבת?ירושלמית במקור
נראה לי פשוט - כי יש הוצאות של בריתיראת גאולה

500 זה בשביל לשמוח בתינוק שנוסף למשפחה

ו500 כדי לעזור עם ההוצאות של הברית


זה אמנם לא תקף במשפחות שבהן עושים בריתה בסדר גודל של ברית.

פשוט היא הציגה את זה ככלל קטגורי אצלוירושלמית במקור

בלי קשר לאירוע.

בהרבה משפחות יעשו רק בהמשך אירוע לבת ממה שאני מכירה...

הצגת הכלל כ"בן או בת" ולא כאם יש אירוע, נשמעת כמו משהו אחר ולכן שאלתי אם הם שאלו אותו פעם מה הסיבה.

(אישית אגב לא עשינו אירוע לבת מעבר לקידוש)ירושלמית במקור
כי בהרבה משפחות בכלל לא מקובל לעשות אירוע רציני לביראת גאולה

לבת. אז אולי זה בכלל לא עולה על דעתו.

זה פשוט נשמע לי הגיוני, כמו שהגיוני לי שלילד ראשון 5000.

אמתין לתשובתה... בסך הכל שאלתי אם ביררוירושלמית במקור
זה הרי לא הבדל בין 100 ל-200 אלא אלף מול 500ירושלמית במקור
אין לי מושגאנונימית בהו"ל

האמת שמעולם לא התעמקנו בשאלה, מודים על מה שמקבלים וזהו.

מבחינתי גם ה500 שקל זה לא מובן מאליו.

ובעיניי זה ממש לא לעניין לשאול אותו למה ההבדל בסכום.


מתארת לעצמי שזה השתתפות בהוצאות הברית.

נכון שיש מי שעושה אירוע גם לבת אבל זה לא מצווה כמו הברית...

לא התכוונתי שהמקבל זה שישאל כמובןירושלמית במקור

פשוט מאיך שהצגת את זה היה נשמע שזה כלל עקרוני שהוא עצמו מצהיר עליו בפומבי, אז הגיוני שבן משפחה כלשהו שאל באחת ההזדמנויות... לא מי שמקבל כרגע אם יש כזה כרגע

פשוט לרוב כשמצהירים ככה בגיל הזה, יש מחשבה מאחורי האמירה העקרונית, מחשבה שאב המשפחה דווקא היה שמח לחלוק. אבל מבינה שפה זה אחרת.

אהה למדנו את דפוס הפעולה שלו משיחה בין הגיסיםאנונימית בהו"ל

הם דיברו כמה כל אחד קיבל על כל ילד וזאת המסקנה 😃


לא יודעת אם הסבא בעצמו הצהיר על זה פעם, הוא לא מדבר על זה.

הןא אפילו לא אומר שהעביר, פשוט מגלים את הכסף בחשבון.

אההה אז זה אחרת...ירושלמית במקור
בקיצור חוץ מהחיבוק וההמתנה לשנים עצמאיות יותר נשמע שיהיה יותר בריא להבא גם למנן את השיחות האלה בין הגיסים של מי קיבל מה... ומזל טוב ללידה!!! תרוו נחת!!!
שואלת בעדינותמאוהבת בילדי

יכול להיות שזה קשור לשם של התינוק או שהוא היה סנדק?

ראיתי שאצלנו זה ממש משפע על גובה המתנה

אני גם חשבתי על זה, אבל אצל שנינו הוא לא היהאנונימית בהו"ל

סנדק.

והשמות של שנינו לא קשורים למשפחה...אנונימית בהו"ל
ברור שמבאס!שמחה כפרוייקט

וזה בכלל לא קטנוני להרגיש כך.

אם את שואלת אותי, לא יודעת אם נכון לנהוג כך אבל אני הייתי עושה הכל כדי להבין מה הסיפור.

לא יודעת איך היחסים אצלכם ומה המורכבות אבל הייתי מוצאת את הדרך לברר את העניין.

למה?

א. כי אני טיפוס סקרן חסר תקנה

ב. כי רק פה עלו כל כך הרבה השערות שלכי תדעי אם יש פה באמת הסבר הגיוני או שאולי אפילו טעות

ג. אם כבר מתבאסת, שיהיה בכיף ולא באסה לבטלה 😅

אבל גם אם זה טעות זו מתנה גדולה,אין מה לתקן אותה..ירושלמית במקור
וואי, ממש בא לי לברר, אבל אני לא רוצה שיחשבו שאניאנונימית בהו"ל

מבקשת כסף או משהו כזה חחח

להבנתי, עם כל הצער בדבר, זה מה שיחשבוירושלמית במקור
אולי שבעלך ישאל את אמא שלו?רינת 35
מאד תלוי בסוג היחסים… מציעה בעדינות
בנות, תודה רבה, נתתן לי הרבה כיווני מחשבהאנונימית בהו"ל

שלא חשבתי עליהם.

מקווה שבאמת יש לזה הסבר, ולא שהסבא כועס עלינו או משהו...

וההבנה שלכן לבאסה ממש עזרה לי לא להילחם בה, והיא באמת מתחילה להירגע.

חיבוק גדול!!קמה ש.
בס"ד


בגזרת ההסברים של "אולי שכח?" וכו', סבתא שלי פעם עשתה צ'ק לאבא שלי עם סכום מאד גדול. היא טעתה במספר…


מבינה אותך מאד מאד מאד מאד.


יכולה להרגיש דברים כאלה לפעמים לגבי הבחירות של קרובי משפחה כלפינו וכלפי אחים אחרים. זה כואב ומבלבל, אין ספק.


ועדיין בשכל אני יודעת שאני לא מבינה הכל, ושלרוב, במצבים שנראים לא מתחשבים כלפינו, יש סיבה שפשוט נעלמת מעינינו. ראיתי הרבה מאד פעמים שאיפה שהתעצבנתי או נעלבתי בלב, מתישהו התגלה לי משהו ופתאום הכל נראה אחרת לגמרי. כל פעם אני מבטיחה לעצמי ללמוד לדון לכף זכות גם אם זה נשמע מופרך, כמו בסיפור של רבי עקיבא והנר והתרנגול (מקווה שמדייקת). וכל פעם עדיין נופלת בפח לצערי 🙈. אבל אני יודעת שזאת הדרך הנכונה, לדון לכף זכות. פשוט ראיתי את זה במו עיניי כל-כך הרבה פעמים. ויום אחד אולי גם אזכה ואצליח להיות עם התמימות הזאת, שיש בטח הסבר או טעות או וואטבר וכבר לא אקח דברים ללב כשהם קורים.


ואחרי כל ההגיגים האלה, שוב חיבוק!!!❤️

אצלנו קרה אותו דברפאף

בברית אצל אחותי סבא שלי נתן גם פי חמש מאשר אצלנו, למרות שאצלנו זה היה ילד ראשון ואצלה שלישי, ואני יודעת שהוא התרגש מאוד גם משלנו, הוא פשוט לא באמת זוכר ונותן כמה שמרגיש לו באותו רגע...

לעומת זאת בהזדמנות אחרת הוא רצה לתת לנו סכום כסף מאוד גדול, הרבה יותר גדול מאשר לנכדים אחרים, ואמא שלי אמרה לו לא בגלל שזה לא פייר כלפי נכדים אחרים, ועדיין הוא נתן לנו סכום כסף מאוד משמעותי שהוא לא נתן לנכדים אחרים בנסיבות דומות, כי כזה הוא. הוא לא נותן שווה השווה לכולם וגם לרוב אין לו שיקולים הגיוניים, זה פשוט האופי.

כמו בהרבה דברים אחרים -אנחנו פשוט זוכרים שזאת בחירה שלו והכסף שלו, ומה שמשמעותי-זה הקשר עם סבא, פרנסה בידי שמיים.

בעלי הממון אוהבים להרגיש שהם החליטואישה רגישה

ולא מה הוגן וכד'. באמת הגיוני מבחינתם...

אני לא חושבת שזה בקטע כזה בכללפאף

זה פשוט חוסר מודעות וחוסר תשומת לב...

אצל סבא שלי אני לא חושבת שזה קשור בכלל להיותו בעל ממון, אלא פשוט לאופי, הוא רוצה לתת, אבל לא עוקב כמה הוא נתן לכל אחד, והוא בן אדם שבכללי מאוד מופעל על ידי מצבי רוח ...

ואני מדברת על סכומים גדולים יחסית

וואו הייתי מתבאסת ממש ולוקחת את זה קשההבוקר יעלה

אבל לא נראה לי שעושה עם זה משהו.

לא ציינת פרט חשוב, איפה כל אחד עשה את הברית? אולם? אולם בית כנסת? זה גם קובע לרוב את המתנה.

לא מצדיק את הפער, אבל עדיין.. 

אני הייתי שואלת אותךאישה רגישה

אם את מכירה סיטואציות דומות בחיים שלך.

תכלס (ואני יודעת, קל לדבר מחוץ לסיטואציה) כל מה שמתרחש סביבך זה תפאורה לחיים עצמם

שהם את, הילדה הקטנה שבתוכך וה' יתברך.

סיטואציות רגשיות חוזרות על עצמן וצריך לשים לב לרגש שמשתף אותן

אם זה מדבר אלייך, בשמחה אמשיך את ההסבר על התהליך...

זאת עבודה מופלאה!

אשמח להסבר! נשמע מעניין...אנונימית בהו"ל
קודם כלאישה רגישה

צריך להבין שהסיטואציה לא באמת מעניינת.

כלומר, לא באמת משנה כמה כסף יש לסבא ולמה הוא החליט לחלק אותו כך

מכיוון שהסיטואציות משתנות ומה שנשאר תמיד זה הרגש שהוא סובייקטיבי לך.

להמחשה - אחיות תאומות שגדלו באותו הבית, ברבות הימים תוכלי לשמוע מכל אחת מהן דיבור הפוך לחלוטין

על איך היה לגדול בבית הזה - האחת חוותה ניצול מההורים והשניה חוותה חינוך מצוין שגידל אותה למצויינות....

כלומר - מה שחשוב, זה מה שאנחנו חווים.

דבר שני שחשוב מאוד לזכור תמיד - כל רגש, חד משמעית, שמופיע בחיים שלנו - מגיע מחוויות הילדות שלנו.

ואם חווית כעת את הסיטואציה הזאת כהשפלה לדוגמא, תוכלי לעבור על השנים ולגלות עוד ועוד סיטואציות שחווית בהן השפלה.

וכך את הולכת ומוצאת את החווית ילדות הכי עתיקה שאת זוכרת בה את חוית את זה - וזה את עושה תיקון פנימי

על ידי בכי של הילדה הקטנה שאח שלה הגדול היה משפיל אותה באופן קבוע.... וכיוצ"ב

עם הזמן תזהי את חווית הילדות באופן מיידי כשההדודה לא תשאיר לך מהירושה (חלילה) או כשהפקיד בבנק ידבר אלייך לא יפה........

תזהי, תשייכי ותרגעי...

העבודה היא כמובן עבודת חיים, אבל ההבדל בין לחיות עם העבודה הזאת לבין לחיות בלעדיה זה כמו לנסוע עם רכבת על אבנים או על הפסים המיועדים לה.........

יש לזה המשך ואם תרצי עזרה באופן אישי, פני אלי באישי

בשמחה!

אני מציעה להזהר עם שיחות באישייעל מהדרום

לק"י


את אף פעם לא יכולה לדעת מי יפנה אלייך.

ויש אנשים שמנצלים את זה לרעה.

צודקת. תודה!אישה רגישהאחרונה
אולי לסבא השתחרר איזה שהוא סכום כסףאם_שמחה_הללויה

ואז היה באפשרותו לתת יותר. סתם מעלה השערה.


הייתי מנסה לא לקחת ללב ולהיות בהודיה על מה שכן קיבלתם. והגיס שלך הזוייי😑

אנחנו אף פעם לא יודעים מה באמת המצב הכלכלי של זוגוטרמפולינה
אנחנו אף פעם לא יודעים מה באמת המצב הכלכלי של זוגות אחרים גם אם זה נראה שיש להם המון המון כסף לפעמים הכל זה רק חיצוני
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !