אלא גם וגם...

כי מצד אחד זה באמת מבאס, ומרגיש לא פייר, ומצד שני, מה תעשו עם התחושות האלו?

הרי זה לא שתבקשו להשוות...

הייתי מנסה כמה שאפשר לשחרר ולהמשיך הלאה.

מן "באסה וזהו", נקסט.

בעיקרון את צודקת...

אולי בגלל שאני מנסה להילחם בבאסה ולא מקבלת אותה.

כי מצד אחד מה זאת הקנאה הלא יפה הזאת, אבל מצד שני זה מבאס אותי וגורם לי לכעס על הסבא. איזו הפליה לא יפה.

בתקופה שבעלי היה סטודנט וחיינו על השקל חודש אחרי ברית שהסבא קנה בה ספר לתינוק שלנו היה ברית לאחיין לזוג שיושב טוב והוא שם צ'ק...

זה מבאס וצובט בלב, כמה שבראש זה זכותו והכסף שלו. אנחנו בני אדם וזה לגיטימי.

תתבאסי בלב זה לא עולה כסף ובעז"ה תמשיכי הלאה כסף משמיים

כמה ההורים שלנו נותנים לכל אחד..

איך יצא מצב שידעתם? אולי אפשר להבא להימנע מזה?

וחיבוק על ההרגשה הלא נעימה. 

פשוט הוא התפלא על הסכום, אז הוא רצה לבדוק אם גם אנחנו קיבלנו.

אני סבורה שככל שתצברו וותק בהורות וישתפרו המצב הכלכלי ובעיקר העצמאות הפיננסית, דברים כאלה יכאיבו פחות... כי כביכול כל מתנה תחוו אותה כמתנה נטו, שמי בכלל ציפה לה, או בנה עליה... ואז לא מעניין מתנה גדולה יותר אצל אחר.

בכל מקרה חיבוק על מה שאת מרגישה כעת. מבינה שזה יחסית נפוץ. יש לי גיסה שהתחתנה ממש מוקדם שעד היום חוזרת לגיל העשרה בתלונות שלה לאמא שלה (בנוכחותי) בכל פעם שחווה משהו כאפליה, גם אם זה ארטיק. בתחושה שלי היא פשוט חוזרת לנקודה הרגשית בה היתה כשעזבה את הבית. להבנתי זה אמור להשתפר עם השנים ועם העצמאות...

אבל לא נראה לי.

מלכתחילה הייתי מעדיפה לא לדעת דבר כזה בכלל - כי מה זה תורם לי?! אבל כשאת כבר יודעת - זה נותן הרגשה של 'לא אוהבים אותי'

תכאבי את ההרגשה של ה'לא אהובה' כמה זמן שצריך. זה באמת מכאיב. אל תלחמי ברגש - זה גורם לו להיות נוכח יותר. 

שמחה בכל מתנה שנותנים

לא עושה השוואות לאחרים

בגלל כמה סיבות:

1. מה ששלי שלי ומה של אחרים זה שלהם

2. אני לא מייחסת חשיבות רבה לכסף או למתנות חומריות

3. בשבילי מתנה היא יותר היחס מאשר מה שנותנים

ספציפית למקרה שלך

1000 ₪ זו מתנה מאד יפה שהרבה היו שמחים לקבל

חבל להיכנס לבאסה רק בגלל השוואות

יש אנשים שמעריכים יותר אנשים עובדים

אולי בגלל זה הוא נתן יותר

הייתי נפגעת.

יכול להיות שהסבא נתן מתנה בהתאם לאופי הברית?

עדיין ממש מתסכל!

או עוד אפשרות שהוא לא זוכר. וכל פעם נותן כמה שנראה לו ויש לו באותו רגע.

סבא וסבתא שלי כאלה. הם יכולים בכל לישה לתת סכום שונה

לפני חודשיים, לא מזמן...

ועוד משהו סביר בהרבה בעיני זה שדווקא כי אתם הייתם ממש לא מזמן, אם הבנתי נכון, אז כבר יצא לו לחשוב על זה ולהתרגש, וכשזה קורה שוב - הוא כבר מבין עכשיו כמה זה משמח, וכבר שם לפי גודל הערכתו את האירוע המשמח, אירוע במובן המהותי של הצטרפות נכד...

מותר והגיוני להרגיש קנאה או צביטה בלב במצב כהז זה ממש מובן

ודוקא אל תדכאי את הרגש מיד תני לו רגע מקום..

כשהלב מרגי שמובן ושנותנים לו מקום הז דוקא מרגיע ..

אבל

היתי כן שומרת על לא להסיק מסקנות ולא להסחף מדי..

לא להתעסק בסבא

ובלמה עשה ככה

לא להסיק עליו מסקנות

אלא רק במה שאת. מרגישה בעצמך

גם כי לא תמיד יןדעים הכל

וגם כי נגיד שטעה

בכל זאת הסקת מסקנות יוצרת ריחוק ופוגעת בקשר

וסה''ה נתן מתנה ורצה לעזור

ונכון שזה לא אמור להיות בכזה פער וכו

אבל

עדיין

הכסף ילך

אבל הקשר ישאר

והשאלה מה רוצים שיהיה שם

ולמה ץועיל המרירות התמידית בלב

ולהרגיש לעצמך עכישו מממש מובן

יודעת שאמורה לא להתבאס,

להגיד שכסף משמיים והוא רק השליח.

אבל בפועל הייתי מתבאסת מאוד.

לא הייתי פונה לסבא. שומרת על יחסים רגילים. 

אולי הוא עזר לו במשהו גדול שאתם לא יודעים עליו והסבא מרגיש צורך לתת יותר לבטא את זה.

על זה שאתם אברכים?

יש כאלו שאומרים שאם אתם סומכים על הקב"ה אז בבקשה, שזה יהיה עד הסוף... לצערנו, כן?

וזה באמת כואב. מבינה אותך ממש. חיבוק!

הייתי מזכירה לעצמי שלקבל אלף שקל זו מתנה ממש ממש מכובדת והמון אנשים בכלל לא מקבלים אותה!!

ובנוסף, שתדעי שיש חסרונות ללקבל כסף. אנחנו קיבלנו תקופה כסף וזה בא עם המון ציפיות ממנו שכשלא מילאנו אותם זה יצר חוסר נעימות.... 

מאז למדתי שהרבה פעמים "זה לא בחינם הכסף"....

הרבה פעמים מתנה שהיא מעבר למתנה סמלית, מגיעה עם מטען, או על העבר או על העתיד,

אותי אישית זה הרבה יותר מלחיץ ממשמח.

דווקא לקבל 1000 כשהאחר קיבל 5000 נותן לי הקלה לדעת שאני יכולה להנות מה1000 בלב שלם,

ולא להתכווץ מהמטען שבא עם הסכום הגדול.

אגב פעם נודע לי שההורים שלי לקחו הלוואה מאח שלי, המצב הכלכלי שלנו הרבה יותר טוב מהמצב שלו וממש שמחתי שלא ביקשו מאיתנו כי לא היינו מסרבים אבל כן היינו נכנסים לקונפליקט עצום כי מי אמר שיצליחו להחזיר ויש פה עניין של זוג שבונה את חייו ויש גם בן זוג וזה..

וזה בבת אחת הפך לי את ההרגשה המבאסת שהם לא עוזרים לי כמו שהם עוזרים לאחרים.

אז ברור שכשיש קשר כזה זה עובד לשני הצדדים.

לצד שאתה יותר מפרגן אתה מרגיש יותר בנוח לבקש. מהצש שביקשת בעבר אתב מרגיש צורך לפרגן (להחזיר) זה מעגל כזה

ואני חושבת שממש טוב לעשות הפרדה.

בלי טובות ובלי ציפיות.

תנו לי לתת בקצב שלי ולקבל באופן סמלי.

זה לא רק בכסף זה בכל צורה של טובה.

כל עזרה מההורים שלי באה עם מעטפת של המון בקשות קטנות וזה לא בכוונה, לגמרי לא במודע אבל זה ככה מטבע הדברים.

בקיצור כסף זה לא רק אמצעי למתנה, זה דבר מורכב שמפעיל הרבה דברים.

ממש צער גדול על כספים שקיבלנו..

יחסים ממש מבאסים עם חמי וחמותי וזה הרבה בגלל זה

משהו הרבה יותר גדול מ5000 ש"ח

והסבא הרגיש חוסר נעימות מהנתינה וחיכה להזדמנות שבה הגיס יקבל את הכסף אבל מתוך כבוד לשני הצדדים ולא מתוך "החזר" או פירעון הלוואה או משהו כזה.

זה גם מסביר למה הגיס התקשר לברר

כדי לדעת אם זו מתנה בעלמא

או שיש עוד משהו שמפעיל את הסבא לתת את הסכום הזה.

אני ממש לא הייתי לוקחת את זה שלגיס הוא נתן יותר,

אלא שיש משהו ביניהם שקשור למקף שבין כסף לכבוד,

ולכן לגמרי הייתי יוצאת מהמורכבות של הסיפור הזה,

לא ראיתי לא שמעתי.

עדיף להישאר על המקף של בין מתנה לקשר משפחתי וזהו.

סבא של בעלי גם מביא כאלה סכומים.

ילד ראשון- 5000

ילד שני והלאה- בן 1000 בת 500

משתפת כדי להעלות אופציה...

בטח יש סיבה מאחורי זה ובכלל לא בטוח שהיא קשורה לזה שזה דווקא אתם או דווקא הוא, אלא החלטה כללית שנוגעת לכולם.
 

ומבינה לגמרי את הבאסה! זה סכום רציני.

אגב, גם אצל בעלי יכולים לדבר על זה בינהם האחים, על כמה כל אחד קיבל.

אני ביקשתי מבעלי שלא ישתף פעולה בשיחות כאלה כי זה לא עניינם ולא ענייננו.

500 זה בשביל לשמוח בתינוק שנוסף למשפחה

ו500 כדי לעזור עם ההוצאות של הברית

זה אמנם לא תקף במשפחות שבהן עושים בריתה בסדר גודל של ברית.

בלי קשר לאירוע.

בהרבה משפחות יעשו רק בהמשך אירוע לבת ממה שאני מכירה...

הצגת הכלל כ"בן או בת" ולא כאם יש אירוע, נשמעת כמו משהו אחר ולכן שאלתי אם הם שאלו אותו פעם מה הסיבה.

לבת. אז אולי זה בכלל לא עולה על דעתו.

זה פשוט נשמע לי הגיוני, כמו שהגיוני לי שלילד ראשון 5000.

האמת שמעולם לא התעמקנו בשאלה, מודים על מה שמקבלים וזהו.

מבחינתי גם ה500 שקל זה לא מובן מאליו.

ובעיניי זה ממש לא לעניין לשאול אותו למה ההבדל בסכום.

מתארת לעצמי שזה השתתפות בהוצאות הברית.

נכון שיש מי שעושה אירוע גם לבת אבל זה לא מצווה כמו הברית...

פשוט מאיך שהצגת את זה היה נשמע שזה כלל עקרוני שהוא עצמו מצהיר עליו בפומבי, אז הגיוני שבן משפחה כלשהו שאל באחת ההזדמנויות... לא מי שמקבל כרגע אם יש כזה כרגע

פשוט לרוב כשמצהירים ככה בגיל הזה, יש מחשבה מאחורי האמירה העקרונית, מחשבה שאב המשפחה דווקא היה שמח לחלוק. אבל מבינה שפה זה אחרת.

הם דיברו כמה כל אחד קיבל על כל ילד וזאת המסקנה 😃

לא יודעת אם הסבא בעצמו הצהיר על זה פעם, הוא לא מדבר על זה.

הןא אפילו לא אומר שהעביר, פשוט מגלים את הכסף בחשבון.

יכול להיות שזה קשור לשם של התינוק או שהוא היה סנדק?

ראיתי שאצלנו זה ממש משפע על גובה המתנה

סנדק.

וזה בכלל לא קטנוני להרגיש כך.

אם את שואלת אותי, לא יודעת אם נכון לנהוג כך אבל אני הייתי עושה הכל כדי להבין מה הסיפור.

לא יודעת איך היחסים אצלכם ומה המורכבות אבל הייתי מוצאת את הדרך לברר את העניין.

למה?

א. כי אני טיפוס סקרן חסר תקנה

ב. כי רק פה עלו כל כך הרבה השערות שלכי תדעי אם יש פה באמת הסבר הגיוני או שאולי אפילו טעות

ג. אם כבר מתבאסת, שיהיה בכיף ולא באסה לבטלה 😅

מבקשת כסף או משהו כזה חחח

שלא חשבתי עליהם.

מקווה שבאמת יש לזה הסבר, ולא שהסבא כועס עלינו או משהו...

וההבנה שלכן לבאסה ממש עזרה לי לא להילחם בה, והיא באמת מתחילה להירגע.

בגזרת ההסברים של "אולי שכח?" וכו', סבתא שלי פעם עשתה צ'ק לאבא שלי עם סכום מאד גדול. היא טעתה במספר…

מבינה אותך מאד מאד מאד מאד.

יכולה להרגיש דברים כאלה לפעמים לגבי הבחירות של קרובי משפחה כלפינו וכלפי אחים אחרים. זה כואב ומבלבל, אין ספק.

ועדיין בשכל אני יודעת שאני לא מבינה הכל, ושלרוב, במצבים שנראים לא מתחשבים כלפינו, יש סיבה שפשוט נעלמת מעינינו. ראיתי הרבה מאד פעמים שאיפה שהתעצבנתי או נעלבתי בלב, מתישהו התגלה לי משהו ופתאום הכל נראה אחרת לגמרי. כל פעם אני מבטיחה לעצמי ללמוד לדון לכף זכות גם אם זה נשמע מופרך, כמו בסיפור של רבי עקיבא והנר והתרנגול (מקווה שמדייקת). וכל פעם עדיין נופלת בפח לצערי 🙈. אבל אני יודעת שזאת הדרך הנכונה, לדון לכף זכות. פשוט ראיתי את זה במו עיניי כל-כך הרבה פעמים. ויום אחד אולי גם אזכה ואצליח להיות עם התמימות הזאת, שיש בטח הסבר או טעות או וואטבר וכבר לא אקח דברים ללב כשהם קורים.

ואחרי כל ההגיגים האלה, שוב חיבוק!!!❤️

בברית אצל אחותי סבא שלי נתן גם פי חמש מאשר אצלנו, למרות שאצלנו זה היה ילד ראשון ואצלה שלישי, ואני יודעת שהוא התרגש מאוד גם משלנו, הוא פשוט לא באמת זוכר ונותן כמה שמרגיש לו באותו רגע...

לעומת זאת בהזדמנות אחרת הוא רצה לתת לנו סכום כסף מאוד גדול, הרבה יותר גדול מאשר לנכדים אחרים, ואמא שלי אמרה לו לא בגלל שזה לא פייר כלפי נכדים אחרים, ועדיין הוא נתן לנו סכום כסף מאוד משמעותי שהוא לא נתן לנכדים אחרים בנסיבות דומות, כי כזה הוא. הוא לא נותן שווה השווה לכולם וגם לרוב אין לו שיקולים הגיוניים, זה פשוט האופי.

כמו בהרבה דברים אחרים -אנחנו פשוט זוכרים שזאת בחירה שלו והכסף שלו, ומה שמשמעותי-זה הקשר עם סבא, פרנסה בידי שמיים.

ולא מה הוגן וכד'. באמת הגיוני מבחינתם...

זה פשוט חוסר מודעות וחוסר תשומת לב...

אצל סבא שלי אני לא חושבת שזה קשור בכלל להיותו בעל ממון, אלא פשוט לאופי, הוא רוצה לתת, אבל לא עוקב כמה הוא נתן לכל אחד, והוא בן אדם שבכללי מאוד מופעל על ידי מצבי רוח ...

ואני מדברת על סכומים גדולים יחסית

אבל לא נראה לי שעושה עם זה משהו.

לא ציינת פרט חשוב, איפה כל אחד עשה את הברית? אולם? אולם בית כנסת? זה גם קובע לרוב את המתנה.

לא מצדיק את הפער, אבל עדיין.. 

אם את מכירה סיטואציות דומות בחיים שלך.

תכלס (ואני יודעת, קל לדבר מחוץ לסיטואציה) כל מה שמתרחש סביבך זה תפאורה לחיים עצמם

שהם את, הילדה הקטנה שבתוכך וה' יתברך.

סיטואציות רגשיות חוזרות על עצמן וצריך לשים לב לרגש שמשתף אותן

אם זה מדבר אלייך, בשמחה אמשיך את ההסבר על התהליך...

זאת עבודה מופלאה!

צריך להבין שהסיטואציה לא באמת מעניינת.

כלומר, לא באמת משנה כמה כסף יש לסבא ולמה הוא החליט לחלק אותו כך

מכיוון שהסיטואציות משתנות ומה שנשאר תמיד זה הרגש שהוא סובייקטיבי לך.

להמחשה - אחיות תאומות שגדלו באותו הבית, ברבות הימים תוכלי לשמוע מכל אחת מהן דיבור הפוך לחלוטין

על איך היה לגדול בבית הזה - האחת חוותה ניצול מההורים והשניה חוותה חינוך מצוין שגידל אותה למצויינות....

כלומר - מה שחשוב, זה מה שאנחנו חווים.

דבר שני שחשוב מאוד לזכור תמיד - כל רגש, חד משמעית, שמופיע בחיים שלנו - מגיע מחוויות הילדות שלנו.

ואם חווית כעת את הסיטואציה הזאת כהשפלה לדוגמא, תוכלי לעבור על השנים ולגלות עוד ועוד סיטואציות שחווית בהן השפלה.

וכך את הולכת ומוצאת את החווית ילדות הכי עתיקה שאת זוכרת בה את חוית את זה - וזה את עושה תיקון פנימי

על ידי בכי של הילדה הקטנה שאח שלה הגדול היה משפיל אותה באופן קבוע.... וכיוצ"ב

עם הזמן תזהי את חווית הילדות באופן מיידי כשההדודה לא תשאיר לך מהירושה (חלילה) או כשהפקיד בבנק ידבר אלייך לא יפה........

תזהי, תשייכי ותרגעי...

העבודה היא כמובן עבודת חיים, אבל ההבדל בין לחיות עם העבודה הזאת לבין לחיות בלעדיה זה כמו לנסוע עם רכבת על אבנים או על הפסים המיועדים לה.........

יש לזה המשך ואם תרצי עזרה באופן אישי, פני אלי באישי

בשמחה!

לק"י

את אף פעם לא יכולה לדעת מי יפנה אלייך.

ויש אנשים שמנצלים את זה לרעה.

ואז היה באפשרותו לתת יותר. סתם מעלה השערה.

הייתי מנסה לא לקחת ללב ולהיות בהודיה על מה שכן קיבלתם. והגיס שלך הזוייי😑

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

מה הסגנון שם? מה המחירים?

אני לא חושבת שהאוטובוסים מגיעים עד לשם

בכל אופן לא מכירה מקרוב

תחבצ לאיפה? לאריאל?

מה הסגנון של השכונת קראוונים? יודעת להגיד לי מחירים? 

מחפשים או מקום זול ואז נהיה עם רכב או יקר ועם תחבצ סביר. 

יודעת מה הסגנון?

יודעת מחירים?

אם תדעי אשמח

גם שכונת קרוואנים.

לא בטוחה איך האופי שלה היום אבל שווה לבדוק..

שם קראוונים?

סגנון יותר פתוח.

תנסי גם ב-

קרית נטפים

רחלים

תפוח

נופי נחמיה- בלי תחבצ

בשילה יש שכונת קראוונים צעירה ונחמדה.

אני חושבת שבכל ישוב יש שכונת קראוונים.

לא ממש תורני אבל יש גם תורניים

היתרון שזה ממש קרוב לאריאל ויחסית לא מאוד יקר 

האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..

אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי

אבל תלוי בגילאים גם

עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.

זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,

אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,

ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.

ממליצה כל ערב או כל יומיים,

אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.

קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.

ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.

אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,

אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.

במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..

תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....

אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.

הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.

הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)

תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.

לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.

קצת לדגדג, להתחבק,

אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.

כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.

או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.

מושלם? לא.

אפשרי? כן.

זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.

תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.

לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.

באופן כללי, טיפ.

יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.

ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.

או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע

מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.

נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.

במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.

כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,

זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.

אז על אותו עיקרון.

ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.

צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.

פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.

העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.

יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.

נגיד עוד אחד שאני זוכרת.

כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת

למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.

או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.

(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)

כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.

אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.

הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.

אחלה תקופה לעשות כסף.

הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)

כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.

לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.

ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.

בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.

ותנסי לא תפסידי.

הבני נוער בכלל לא מפחדים.

עושים אחלה כסף עכשיו.

עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה

אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה

ואז קמים ב8-9

אבל עם הגדולים יותר בהחלט.

והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה

כלומר

אני מכינה לי ולהם

לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה

רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...

זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט

אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש

הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...

יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים

הילדים לשי ממש מכורים

וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט

תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה

או סתם ככה

או כתמריץ להתארגן מהר לשינה

לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי

או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך

או

לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם

נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה

אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח

שמה להם את העוגיות ומסבירה -

חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.

שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.

ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!

אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.

כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.

לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!

גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.

הילדים זוכים לקבל:

-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.

סבלנות

- איפוק

כבוד לאמא.

אמא זוכה:

איפוס

טעינת אנרגיה

כמה רגעים של נחת

תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים. 

אולי דווקא אם תשתי שהם רואים אותך ולא בלחץ שנסגרת להם עכשיו בחדר לבד? ואז אמנם זה לידם אבל לא ידפקו?

אם את חייבת שקט אז אולי בזמן שהם שותים/ אוכלים גם את יכולה? או אפיךו כמה דקות של מסך?

ועוד אנקדוטה קטנה, במשך מעל 20 שנות הורות הייתי חייבת את הקפה על הבוקר, עד שעשיתי פעם תוכנית לניקוי רעלים ובתוכנית הזו על הבוקר שותים כוס מים עם מיץ לימון, ובאמת החיים שלי השתנו, כבר לא חייבת את כוס הקפה. כן מבינה את הצורך בשקט קצת במהלך היום שממש חשוב ליצור