אלא גם וגם...

כי מצד אחד זה באמת מבאס, ומרגיש לא פייר, ומצד שני, מה תעשו עם התחושות האלו?

הרי זה לא שתבקשו להשוות...

הייתי מנסה כמה שאפשר לשחרר ולהמשיך הלאה.

מן "באסה וזהו", נקסט.

בעיקרון את צודקת...

אולי בגלל שאני מנסה להילחם בבאסה ולא מקבלת אותה.

כי מצד אחד מה זאת הקנאה הלא יפה הזאת, אבל מצד שני זה מבאס אותי וגורם לי לכעס על הסבא. איזו הפליה לא יפה.

בתקופה שבעלי היה סטודנט וחיינו על השקל חודש אחרי ברית שהסבא קנה בה ספר לתינוק שלנו היה ברית לאחיין לזוג שיושב טוב והוא שם צ'ק...

זה מבאס וצובט בלב, כמה שבראש זה זכותו והכסף שלו. אנחנו בני אדם וזה לגיטימי.

תתבאסי בלב זה לא עולה כסף ובעז"ה תמשיכי הלאה כסף משמיים

כמה ההורים שלנו נותנים לכל אחד..

איך יצא מצב שידעתם? אולי אפשר להבא להימנע מזה?

וחיבוק על ההרגשה הלא נעימה. 

פשוט הוא התפלא על הסכום, אז הוא רצה לבדוק אם גם אנחנו קיבלנו.

אני סבורה שככל שתצברו וותק בהורות וישתפרו המצב הכלכלי ובעיקר העצמאות הפיננסית, דברים כאלה יכאיבו פחות... כי כביכול כל מתנה תחוו אותה כמתנה נטו, שמי בכלל ציפה לה, או בנה עליה... ואז לא מעניין מתנה גדולה יותר אצל אחר.

בכל מקרה חיבוק על מה שאת מרגישה כעת. מבינה שזה יחסית נפוץ. יש לי גיסה שהתחתנה ממש מוקדם שעד היום חוזרת לגיל העשרה בתלונות שלה לאמא שלה (בנוכחותי) בכל פעם שחווה משהו כאפליה, גם אם זה ארטיק. בתחושה שלי היא פשוט חוזרת לנקודה הרגשית בה היתה כשעזבה את הבית. להבנתי זה אמור להשתפר עם השנים ועם העצמאות...

אבל לא נראה לי.

מלכתחילה הייתי מעדיפה לא לדעת דבר כזה בכלל - כי מה זה תורם לי?! אבל כשאת כבר יודעת - זה נותן הרגשה של 'לא אוהבים אותי'

תכאבי את ההרגשה של ה'לא אהובה' כמה זמן שצריך. זה באמת מכאיב. אל תלחמי ברגש - זה גורם לו להיות נוכח יותר. 

שמחה בכל מתנה שנותנים

לא עושה השוואות לאחרים

בגלל כמה סיבות:

1. מה ששלי שלי ומה של אחרים זה שלהם

2. אני לא מייחסת חשיבות רבה לכסף או למתנות חומריות

3. בשבילי מתנה היא יותר היחס מאשר מה שנותנים

ספציפית למקרה שלך

1000 ₪ זו מתנה מאד יפה שהרבה היו שמחים לקבל

חבל להיכנס לבאסה רק בגלל השוואות

יש אנשים שמעריכים יותר אנשים עובדים

אולי בגלל זה הוא נתן יותר

הייתי נפגעת.

יכול להיות שהסבא נתן מתנה בהתאם לאופי הברית?

עדיין ממש מתסכל!

או עוד אפשרות שהוא לא זוכר. וכל פעם נותן כמה שנראה לו ויש לו באותו רגע.

סבא וסבתא שלי כאלה. הם יכולים בכל לישה לתת סכום שונה

לפני חודשיים, לא מזמן...

ועוד משהו סביר בהרבה בעיני זה שדווקא כי אתם הייתם ממש לא מזמן, אם הבנתי נכון, אז כבר יצא לו לחשוב על זה ולהתרגש, וכשזה קורה שוב - הוא כבר מבין עכשיו כמה זה משמח, וכבר שם לפי גודל הערכתו את האירוע המשמח, אירוע במובן המהותי של הצטרפות נכד...

מותר והגיוני להרגיש קנאה או צביטה בלב במצב כהז זה ממש מובן

ודוקא אל תדכאי את הרגש מיד תני לו רגע מקום..

כשהלב מרגי שמובן ושנותנים לו מקום הז דוקא מרגיע ..

אבל

היתי כן שומרת על לא להסיק מסקנות ולא להסחף מדי..

לא להתעסק בסבא

ובלמה עשה ככה

לא להסיק עליו מסקנות

אלא רק במה שאת. מרגישה בעצמך

גם כי לא תמיד יןדעים הכל

וגם כי נגיד שטעה

בכל זאת הסקת מסקנות יוצרת ריחוק ופוגעת בקשר

וסה''ה נתן מתנה ורצה לעזור

ונכון שזה לא אמור להיות בכזה פער וכו

אבל

עדיין

הכסף ילך

אבל הקשר ישאר

והשאלה מה רוצים שיהיה שם

ולמה ץועיל המרירות התמידית בלב

ולהרגיש לעצמך עכישו מממש מובן

יודעת שאמורה לא להתבאס,

להגיד שכסף משמיים והוא רק השליח.

אבל בפועל הייתי מתבאסת מאוד.

לא הייתי פונה לסבא. שומרת על יחסים רגילים. 

אולי הוא עזר לו במשהו גדול שאתם לא יודעים עליו והסבא מרגיש צורך לתת יותר לבטא את זה.

על זה שאתם אברכים?

יש כאלו שאומרים שאם אתם סומכים על הקב"ה אז בבקשה, שזה יהיה עד הסוף... לצערנו, כן?

וזה באמת כואב. מבינה אותך ממש. חיבוק!

הייתי מזכירה לעצמי שלקבל אלף שקל זו מתנה ממש ממש מכובדת והמון אנשים בכלל לא מקבלים אותה!!

ובנוסף, שתדעי שיש חסרונות ללקבל כסף. אנחנו קיבלנו תקופה כסף וזה בא עם המון ציפיות ממנו שכשלא מילאנו אותם זה יצר חוסר נעימות.... 

מאז למדתי שהרבה פעמים "זה לא בחינם הכסף"....

הרבה פעמים מתנה שהיא מעבר למתנה סמלית, מגיעה עם מטען, או על העבר או על העתיד,

אותי אישית זה הרבה יותר מלחיץ ממשמח.

דווקא לקבל 1000 כשהאחר קיבל 5000 נותן לי הקלה לדעת שאני יכולה להנות מה1000 בלב שלם,

ולא להתכווץ מהמטען שבא עם הסכום הגדול.

אגב פעם נודע לי שההורים שלי לקחו הלוואה מאח שלי, המצב הכלכלי שלנו הרבה יותר טוב מהמצב שלו וממש שמחתי שלא ביקשו מאיתנו כי לא היינו מסרבים אבל כן היינו נכנסים לקונפליקט עצום כי מי אמר שיצליחו להחזיר ויש פה עניין של זוג שבונה את חייו ויש גם בן זוג וזה..

וזה בבת אחת הפך לי את ההרגשה המבאסת שהם לא עוזרים לי כמו שהם עוזרים לאחרים.

אז ברור שכשיש קשר כזה זה עובד לשני הצדדים.

לצד שאתה יותר מפרגן אתה מרגיש יותר בנוח לבקש. מהצש שביקשת בעבר אתב מרגיש צורך לפרגן (להחזיר) זה מעגל כזה

ואני חושבת שממש טוב לעשות הפרדה.

בלי טובות ובלי ציפיות.

תנו לי לתת בקצב שלי ולקבל באופן סמלי.

זה לא רק בכסף זה בכל צורה של טובה.

כל עזרה מההורים שלי באה עם מעטפת של המון בקשות קטנות וזה לא בכוונה, לגמרי לא במודע אבל זה ככה מטבע הדברים.

בקיצור כסף זה לא רק אמצעי למתנה, זה דבר מורכב שמפעיל הרבה דברים.

ממש צער גדול על כספים שקיבלנו..

יחסים ממש מבאסים עם חמי וחמותי וזה הרבה בגלל זה

משהו הרבה יותר גדול מ5000 ש"ח

והסבא הרגיש חוסר נעימות מהנתינה וחיכה להזדמנות שבה הגיס יקבל את הכסף אבל מתוך כבוד לשני הצדדים ולא מתוך "החזר" או פירעון הלוואה או משהו כזה.

זה גם מסביר למה הגיס התקשר לברר

כדי לדעת אם זו מתנה בעלמא

או שיש עוד משהו שמפעיל את הסבא לתת את הסכום הזה.

אני ממש לא הייתי לוקחת את זה שלגיס הוא נתן יותר,

אלא שיש משהו ביניהם שקשור למקף שבין כסף לכבוד,

ולכן לגמרי הייתי יוצאת מהמורכבות של הסיפור הזה,

לא ראיתי לא שמעתי.

עדיף להישאר על המקף של בין מתנה לקשר משפחתי וזהו.

סבא של בעלי גם מביא כאלה סכומים.

ילד ראשון- 5000

ילד שני והלאה- בן 1000 בת 500

משתפת כדי להעלות אופציה...

בטח יש סיבה מאחורי זה ובכלל לא בטוח שהיא קשורה לזה שזה דווקא אתם או דווקא הוא, אלא החלטה כללית שנוגעת לכולם.
 

ומבינה לגמרי את הבאסה! זה סכום רציני.

אגב, גם אצל בעלי יכולים לדבר על זה בינהם האחים, על כמה כל אחד קיבל.

אני ביקשתי מבעלי שלא ישתף פעולה בשיחות כאלה כי זה לא עניינם ולא ענייננו.

500 זה בשביל לשמוח בתינוק שנוסף למשפחה

ו500 כדי לעזור עם ההוצאות של הברית

זה אמנם לא תקף במשפחות שבהן עושים בריתה בסדר גודל של ברית.

בלי קשר לאירוע.

בהרבה משפחות יעשו רק בהמשך אירוע לבת ממה שאני מכירה...

הצגת הכלל כ"בן או בת" ולא כאם יש אירוע, נשמעת כמו משהו אחר ולכן שאלתי אם הם שאלו אותו פעם מה הסיבה.

לבת. אז אולי זה בכלל לא עולה על דעתו.

זה פשוט נשמע לי הגיוני, כמו שהגיוני לי שלילד ראשון 5000.

האמת שמעולם לא התעמקנו בשאלה, מודים על מה שמקבלים וזהו.

מבחינתי גם ה500 שקל זה לא מובן מאליו.

ובעיניי זה ממש לא לעניין לשאול אותו למה ההבדל בסכום.

מתארת לעצמי שזה השתתפות בהוצאות הברית.

נכון שיש מי שעושה אירוע גם לבת אבל זה לא מצווה כמו הברית...

פשוט מאיך שהצגת את זה היה נשמע שזה כלל עקרוני שהוא עצמו מצהיר עליו בפומבי, אז הגיוני שבן משפחה כלשהו שאל באחת ההזדמנויות... לא מי שמקבל כרגע אם יש כזה כרגע

פשוט לרוב כשמצהירים ככה בגיל הזה, יש מחשבה מאחורי האמירה העקרונית, מחשבה שאב המשפחה דווקא היה שמח לחלוק. אבל מבינה שפה זה אחרת.

הם דיברו כמה כל אחד קיבל על כל ילד וזאת המסקנה 😃

לא יודעת אם הסבא בעצמו הצהיר על זה פעם, הוא לא מדבר על זה.

הןא אפילו לא אומר שהעביר, פשוט מגלים את הכסף בחשבון.

יכול להיות שזה קשור לשם של התינוק או שהוא היה סנדק?

ראיתי שאצלנו זה ממש משפע על גובה המתנה

סנדק.

וזה בכלל לא קטנוני להרגיש כך.

אם את שואלת אותי, לא יודעת אם נכון לנהוג כך אבל אני הייתי עושה הכל כדי להבין מה הסיפור.

לא יודעת איך היחסים אצלכם ומה המורכבות אבל הייתי מוצאת את הדרך לברר את העניין.

למה?

א. כי אני טיפוס סקרן חסר תקנה

ב. כי רק פה עלו כל כך הרבה השערות שלכי תדעי אם יש פה באמת הסבר הגיוני או שאולי אפילו טעות

ג. אם כבר מתבאסת, שיהיה בכיף ולא באסה לבטלה 😅

מבקשת כסף או משהו כזה חחח

שלא חשבתי עליהם.

מקווה שבאמת יש לזה הסבר, ולא שהסבא כועס עלינו או משהו...

וההבנה שלכן לבאסה ממש עזרה לי לא להילחם בה, והיא באמת מתחילה להירגע.

בגזרת ההסברים של "אולי שכח?" וכו', סבתא שלי פעם עשתה צ'ק לאבא שלי עם סכום מאד גדול. היא טעתה במספר…

מבינה אותך מאד מאד מאד מאד.

יכולה להרגיש דברים כאלה לפעמים לגבי הבחירות של קרובי משפחה כלפינו וכלפי אחים אחרים. זה כואב ומבלבל, אין ספק.

ועדיין בשכל אני יודעת שאני לא מבינה הכל, ושלרוב, במצבים שנראים לא מתחשבים כלפינו, יש סיבה שפשוט נעלמת מעינינו. ראיתי הרבה מאד פעמים שאיפה שהתעצבנתי או נעלבתי בלב, מתישהו התגלה לי משהו ופתאום הכל נראה אחרת לגמרי. כל פעם אני מבטיחה לעצמי ללמוד לדון לכף זכות גם אם זה נשמע מופרך, כמו בסיפור של רבי עקיבא והנר והתרנגול (מקווה שמדייקת). וכל פעם עדיין נופלת בפח לצערי 🙈. אבל אני יודעת שזאת הדרך הנכונה, לדון לכף זכות. פשוט ראיתי את זה במו עיניי כל-כך הרבה פעמים. ויום אחד אולי גם אזכה ואצליח להיות עם התמימות הזאת, שיש בטח הסבר או טעות או וואטבר וכבר לא אקח דברים ללב כשהם קורים.

ואחרי כל ההגיגים האלה, שוב חיבוק!!!❤️

בברית אצל אחותי סבא שלי נתן גם פי חמש מאשר אצלנו, למרות שאצלנו זה היה ילד ראשון ואצלה שלישי, ואני יודעת שהוא התרגש מאוד גם משלנו, הוא פשוט לא באמת זוכר ונותן כמה שמרגיש לו באותו רגע...

לעומת זאת בהזדמנות אחרת הוא רצה לתת לנו סכום כסף מאוד גדול, הרבה יותר גדול מאשר לנכדים אחרים, ואמא שלי אמרה לו לא בגלל שזה לא פייר כלפי נכדים אחרים, ועדיין הוא נתן לנו סכום כסף מאוד משמעותי שהוא לא נתן לנכדים אחרים בנסיבות דומות, כי כזה הוא. הוא לא נותן שווה השווה לכולם וגם לרוב אין לו שיקולים הגיוניים, זה פשוט האופי.

כמו בהרבה דברים אחרים -אנחנו פשוט זוכרים שזאת בחירה שלו והכסף שלו, ומה שמשמעותי-זה הקשר עם סבא, פרנסה בידי שמיים.

ולא מה הוגן וכד'. באמת הגיוני מבחינתם...

זה פשוט חוסר מודעות וחוסר תשומת לב...

אצל סבא שלי אני לא חושבת שזה קשור בכלל להיותו בעל ממון, אלא פשוט לאופי, הוא רוצה לתת, אבל לא עוקב כמה הוא נתן לכל אחד, והוא בן אדם שבכללי מאוד מופעל על ידי מצבי רוח ...

ואני מדברת על סכומים גדולים יחסית

אבל לא נראה לי שעושה עם זה משהו.

לא ציינת פרט חשוב, איפה כל אחד עשה את הברית? אולם? אולם בית כנסת? זה גם קובע לרוב את המתנה.

לא מצדיק את הפער, אבל עדיין.. 

אם את מכירה סיטואציות דומות בחיים שלך.

תכלס (ואני יודעת, קל לדבר מחוץ לסיטואציה) כל מה שמתרחש סביבך זה תפאורה לחיים עצמם

שהם את, הילדה הקטנה שבתוכך וה' יתברך.

סיטואציות רגשיות חוזרות על עצמן וצריך לשים לב לרגש שמשתף אותן

אם זה מדבר אלייך, בשמחה אמשיך את ההסבר על התהליך...

זאת עבודה מופלאה!

צריך להבין שהסיטואציה לא באמת מעניינת.

כלומר, לא באמת משנה כמה כסף יש לסבא ולמה הוא החליט לחלק אותו כך

מכיוון שהסיטואציות משתנות ומה שנשאר תמיד זה הרגש שהוא סובייקטיבי לך.

להמחשה - אחיות תאומות שגדלו באותו הבית, ברבות הימים תוכלי לשמוע מכל אחת מהן דיבור הפוך לחלוטין

על איך היה לגדול בבית הזה - האחת חוותה ניצול מההורים והשניה חוותה חינוך מצוין שגידל אותה למצויינות....

כלומר - מה שחשוב, זה מה שאנחנו חווים.

דבר שני שחשוב מאוד לזכור תמיד - כל רגש, חד משמעית, שמופיע בחיים שלנו - מגיע מחוויות הילדות שלנו.

ואם חווית כעת את הסיטואציה הזאת כהשפלה לדוגמא, תוכלי לעבור על השנים ולגלות עוד ועוד סיטואציות שחווית בהן השפלה.

וכך את הולכת ומוצאת את החווית ילדות הכי עתיקה שאת זוכרת בה את חוית את זה - וזה את עושה תיקון פנימי

על ידי בכי של הילדה הקטנה שאח שלה הגדול היה משפיל אותה באופן קבוע.... וכיוצ"ב

עם הזמן תזהי את חווית הילדות באופן מיידי כשההדודה לא תשאיר לך מהירושה (חלילה) או כשהפקיד בבנק ידבר אלייך לא יפה........

תזהי, תשייכי ותרגעי...

העבודה היא כמובן עבודת חיים, אבל ההבדל בין לחיות עם העבודה הזאת לבין לחיות בלעדיה זה כמו לנסוע עם רכבת על אבנים או על הפסים המיועדים לה.........

יש לזה המשך ואם תרצי עזרה באופן אישי, פני אלי באישי

בשמחה!

לק"י

את אף פעם לא יכולה לדעת מי יפנה אלייך.

ויש אנשים שמנצלים את זה לרעה.

ואז היה באפשרותו לתת יותר. סתם מעלה השערה.

הייתי מנסה לא לקחת ללב ולהיות בהודיה על מה שכן קיבלתם. והגיס שלך הזוייי😑

את מרגישה חולשה בכל הגוף/חום/צמרמורות? כי אם כן אז ודאי צריך אנטיביוטיקה.

אולי תנסי לעסות את המקום (אני לא זוכרת אם במים חמים או קרים) ולדאוג שלא תהיה שם סתימה. מהנסיון שלי גם אם לא לקחתי כלום והיתה הקלה לכמה ימים אז הדלקת חזרה ולקחתי אנטיביוטיקה.

תרגישי טוב!!! 

מנסיון...

גם לי אמרו שחייבים אבל עד שהשגתי אנטיביוטיקה כבר היה שיפור אז לא לקחתי. ובפעם השניה כבר הבנתי את הקטע...

על הפטמה נהיה איזה פצע כזה לבן מהחלב שנסתם בצינורית וגרם לכאב בשד עצמו

הייתי אצל רופאת משפחה והיא אמרה שאין מה לעשות בגדול ולהמשיך להניק רגיל ויעבור לבד

זה באמת עבר לבד תוך כמה ימים

הייתי הולכת להיבדק כדי לראות שזה משהו שחולף מעצמו ולא מצריך טיפול.

גם לי כאב למטה בשד מהצד כזה

אבל כדאי לבדוק כדי להיות רגועה בכל מקרה

משחרר כמעט כל צינורית סתומה.

ואם מתחיל חום- ללכת למוקד, עלול להתפתח מהר לדלקת חריפה..

תרגישי טוב

ולא למוקד רגיל, והרופא כן בדק את השד.

התורים לכירורג שד בדרך כלל ארוכים ולא מתאים לחכות עם דלקת.

לכן כתבתי רופא נשים...

גם בזה.

לרוב זה לא.

ויש לכירורגים תורים למקרים דחופים.

אישית, הספיק לי ללכת לרופא משפחה.

אני אף פעם לא לקחתי אנטיביוטיקה לדלקות והיו לי כמה וכמה פעמים שזה גרם לי גם לחולשה כללית, צמרמורות וכו'.

מה לעשות?

עיסויים במקלחת כדי לשחרר

קומפרסים קרים אחרי המקלחת, אפשר לשים עלי כרוב קרים אבל להחליף אותם כל כמה זמן.

להניק בתנוחות שונות כמו פוטבול כדי לשחרר את הסתימה שגורמת לדלקת

משככי כאבים אנטי דלקתיים כמו אדוויל, נראה לי נורופן גם נחשב אנטי דלקתי.

אם בכל זאת ממשיך אז לפנות לרופא לקבל אנטיביוטיקה. אבל אפ תופסים את זה בהתחלה ומטפלים אפשר להצליח גם בלי אנטיביוטיקה

זה היה בילד הראשון ולא העלתי בדעתי אנטיביוטיקה אבל ממש עלה לי החום וצמרמורות והכל ועבר תוך יממה מאז שטיפלתי בגודש

הנקתי רגיל
כאב
עבור ביום וחצי כזה.

כשמניקים לעסות את האיזור תוכדי.

להיכנס למקלחת חמימה. לעסוץ את המקום, ולסיים עם מים קרים.

ולקחת נורופן כי הוא אנטי דלקתי.
 

פעם קראתי גם לשים צמר גפן עם אלכוהול באיזור. לא זוכרת אם זה עוזר או לא.

בעצת יועצת הנקה מומחית.

לפני הנקה לחמם את השד עם מטליות רטובות במים חמים. (לא רותחים אבל ממש חמים). החום עוזר להזרים את החלב בצינורות.

להניק כמה שיותר ולסחוט את השד תוך כדי.

אחרי הנקה לעסות את הצד אחורה בכיוון הפוך מסחיטה לושים פד קפוא על השד ולהישאר איתו כמה שיותר זמן. (זה גורם שלא יווצר גודש שוב. מושך את הנוזלים בצינורות הלימפה אחורה אבל לא פוגע בחלב) 

בזמנו

התחיל לי דלקת

התחלתי לשתות כורכום עם מים בכפית, כמה פעמים ביום וזה עזר ולא המשיך אח"כ.

בדרך כלל הייתי צריכה אנטיביוטיקה..

אבל כרוב זה ממש עוזר על השד.

זה אנטי דלקתי, זה מייבש את החלב ועוזר לגודש. חוץ מזה כמובן עיסויים והנקות וסחיטות.

לשתות הרבה מים

ולמקם את הסנטר של התינוק בכיוון שאדום בשד, ככה הוא בעצמו עושה עיסוי תוך כדי הנקה ושואב מהאזור הבעייתי. ובכללי לגוון במנחים. 

זה נזיל (3 ימים מפקודת מכירה עד שזה בעו"ש) סולידי ושואף לריבית בנק ישראל (4%)

אז ממליצה להשקיע לטווח ארוך במדדים כמו s&p500

זה מתאים לתקופה ארוכה

כמו איזה 10 שנים 

קרן כספית - זה יותר לשמור על הערך, פחות להרוויח

לטווח ארוך יותר - שוק ההון... צריך ללמוד את זה קצת ולהחליט איפה להשקיע, אפשר גם לפתוח קופת גמל או תיק מנוהל בבית השקעות, יש עמלות אבל לא צריך להתעסק הרבה בהחלטות.

בכל מקרה אין בטוח בהשקעות.

כגודל הסיכוי גודל הסיכון.

אז אלא אם כן יענו לך בקופה שלך ורמת ביטוח שלך אז לא יעזור לך גם ככה...

בכל אופן גם יקר מאד, לא פחות מהדיקלקטין, אולי קצת יותר אבל כמו שאמרתי מאד תלוי גם בקופה והביטוח ההפרשים משמעותיים ממש

סביב 150 לא זוכרת בדיוק

ל 30 כדורים 

המוצרים שאת מחפשת אבל יש אתר מתוק בשם 'אהבה קטנה' ויש שם המון מוצרים ממותגים בשמות. יש קטגוריה של ילדים ואפשר לעצב בעיצובים ילדים שונים ועם שמות כמובן, וגם דברים לבית שאולי יתאימו לחדר.

אולי יעזור לך אני ממש אוהבת את הדברים שם

תוכלי לעצב כל מה שתרצי. ולהדביק על מגרה או ארגז או קיר...

את עדיין יכולה לשבת עם הילד מול המחשב ולבחור את התמונה שמוצאת חן בעיניו. וגם אחכ להדביק יחד.

את יכולה גם להזמין מדבקות קיר רגילות נניח רכבת, חיות וכו'

ורק את המדבקה עם השם להזמין בעיצוב אישי

אפשר לעצב בקנבה ולסגור עם רקע שקוף

לא ניסיתי להזמין ספציפית מדבקת קיר

אבל זה ככה בכל הדברים בעיצוב אישי

גם בטמו אפשר להזמין כאלו

אנסה לחפש עוד..

לאוו דווקא מדבקת קיר

תודה 

לפי תחביביו ותחומי העניין שלו.

את רק צריכה לאפשר מרחב אישי לכל אחד, ולא נראה לי שזה קשה בחדר שמיועד לשני ילדים בלבד... (אלא אם כן מדובר בחדרון קטנטן ממש. אם לא - אז כל אחד מקבל מיטה בשני קירות נגדיים של החדר, ולצידה אפשר שידת מגרות לאחסון חפצים אישיים, ומכאן כל אחד יתקדם בעצמו...)

את יכולה לשאול אותם איך כל אחד מהם רוצה לקשט את המיטה שלו/את הצד שלו בחדר, ולקנות דברים לפי הבקשות שלהם. או באמת לקחת כל אחד מהם ליום כיף אישי בחנות סטוק גדולה - זה באמת רעיון מקסים! ובחנות סטוק אפשר למצוא גם קישוטי קיר וגם בובות וכן הלאה...

שבסוף הוא קצת מקביל וגם מגביל..

זה יוצר השוואה כזו

פשוט אם אחד אוהב מכוניות אז לקנות כל מיני דברים שקשורים, לאוו דווקא קישוטים אלא חפצים קטנים שמפתחים את התחום עניין...

והשני נגיד חיות או דינוזאורים ןכו...

ולשלוח לפיתוח

נניח מדבקות אפשר בחנויות דפוס

תשבי עם הילד, מה הוא רוצה שיהיה שם? טרקטור וסוס? תחפשי ותשימי טרקטור וסוס איפה שרוצה, צבעים וכו.

הכי אישי. 

מעירה את הילדים ב6.30

עד אז - מתארגנת בעצמי ושותה קפה בשקט כי שונאת להיות בלחץ בבוקר

הטיפ הכי טוב - לא להשאיר דברים לבוקר ולהעחר אותם מספיק מוקדם כדי שיהיה להם זמן להתאושש להתארגן בנחת.

אני כן מכינה פרוסות בבוקר לילדים אז מתכוונת לבגדים שיהיו מוכנים ואני לוקחת לעצמי אוכל כל יום אז גם

להתארגן בנחת ולהתפלל, להכין סנדוויצ'ים, מנות לצהריים למי שצריך.

הקטנים לרוב מתעוררים בין 6 ל6.30 (ולפעמים אפילו לפני 6)

את. הגדולים מעירה כל אחד בשנה שלו: 6.30 או 7

יוצאים מהבית 7.25 כדי להיות בגן 7.30-7.35 ומיד נוסעת לעבודה.

לרוב בעלי חוזר מהתפילה ב7.05 ועוזר בארגונים אחרונים של הילדים, אם לא הספקנו. הם בדכ כבר מאורגנים אחרי קורנפלקס, אז עוזר רק בימים שממש לא הספקתי🙈(למשל ראשון אחרי שבת קיץ שהם עייפים כי הולכים לישון מאוחר)

מעירה בהדרגה

יוצאים בשבע ורבע. אין ברירה אחרת, הילדה צריכה להספיק להסעה אז יודעים שלא משנה מה צריך להיות מאורגנים

קופסאות מכינה מהערב ולוקחים משהן קליל לבוקר

הטיפים שלי:

-לתכן בלילה מה אני והילדים לובשים (הילדים מכינים ליד המיטה)

-כנ"ל לתכנן מה אני מכינה לכל אחד לא. בוקר

-להעיר את הילדים אחרי שאני מוכנה כבר

-הילדים מתיישבים ליד שולחן האוכל רק כשהם מוכנים לגמרי כולל נעליים 

שבימים שאני מפזרת לרוב אני לא ממהרת בעצמי, כך שאני קמה נטו לארגן את הילדים ואחרי שחוזרת מהפיזור מתחילה את שגרת הבוקר שלי.

לוקח לי כ40 דקות לארגן 3 ילדים 

עכשיו אני מבינה למה אני גומרת לפזר בתשע ומאחרת לעבודה

אתן קמות ממש ממש מוקדם

אני קמה ברבע לשבע ועפה על עצמי שזה מוקדם

אבל במקביל לא מבינה למה לוקח לילדים שלי כל כך הרבה זמן להתארגן

בקיצור, החכמתי מכן

תודה!

יש כאלה בשש וחצי ויש כאלה שאני אגרד

יש לי ילד חנ"מ שהופך את הסיטואציה לעוד יותר מורכבת כי אותו גם ממש קשה לארגן והוא מהאלה שאני צריכה לגרד

אני ב7 בד"כ כבר מאורגנת לגמרי ומעירה את הילדים, רוב מתארגנים בעצמם. אני משתדלת לקום סביב 6:20 גג

הבקרים הכי אידיאליים-

כל הבגדים מוכנים מהערב בשורה

כל התיקים מוכנים בכניסה

קופסאות אוכל מאורגנות במקרר

בבוקר שעה לפני שיוצאים מכניסה קופסאות אוכל, מתארגנת לגמרי חוץ מלהתלבש,

בין חצי שעה לשעה לפני שיוצאים מעירה אותם, מקלחת את הרטובים, מחליפה חיתולים, עוזרת לכולם להתלבש, מתלבשת בעצמי ויוצאים. 

אבל בעיקר אני מארגנת את הילדים בבוקר.

בעלי בתפילה ומגיע רק לפזר, ולפעמים כמה דקות לפני.

קמה בדרך כלל בין 6:15 ל 6:45. זה תלוי הרבה גם בקטן שיונק בבוקר.

צריכים לצאת מהבית בסביבות 7:50. לפעמים אני מאחרת בכמה דקות.

לרוב הבנים קמים יותר מוקדם, ביחד איתי או קצת לפני או אחרי.

לבנות יכול לקחת קצת יותר זמן.

מי שלא קם לפני, אני מעירה ב 7.

הגדולה הרבה פעמים כמה יותר מאוחר, אבל היא מתארגנת מהר.

אני מארגנת לילדים אוכל, מביאה להם בגדים, יושבת עליהם שיתלבשו.

את הקטן אני מלבישה.

תוך כדי גם מתארגנת בעצמי.

כשבעלי מגיע, לרוב הוא עוזר בדברים שנשארו.

אם צריך, אני יכולה גם לבשל משהו זריז על הבוקר.

החישוב שלי הוא תמיד שעה מינימום להתארגנות בבית.

מהרגע שאני קמה ועד שאני יוצאת לפחות שעה.

כמובן אם אין בלת"מים שהילדה מחליטה ללבוש את השמלה של שבת ושום דבר לא משכנע אותה לוותר על הרעיון.

האמת שאני מתארגנת מאוד בנחת.

אוכל לילדים- בעלי מכין וזה כבר מוכן להם בתיקים.

חוץ מזה, מלבישה אותם, נותנת להם משהו לאכול, מתארגנת בעצמי, לוקחת לעצמי אוכל

ויאלה החוצה.

שמאוד כדאי לנסות שלא תהיי לבד בסדר הבוקר עם הילדים, בעיקר בגלל הילדון חנ"מ.

אני אישית לא הייתי מסתדרת לבד... יש פעמים נדירות שנאלצת לעשות זאת ואיכשהו שורדת.

בכל אופן, טיפים מאחרות פחות יעזרו בעיניי, כי צריך טיפים מותאמים לילדים שלך.

אצלנו עיקר הבוקר הוא סביב הילדונת, שצריכה להיות בזמן בהסעה וכמובן מאתגרת. אבל ב"ה עם הזמן למדנו דרכים להתנהל איתה (בעיקר שירי בוקר או סרטונים בטלפון, וגם הצבת גבולות של "עכשיו מתלבשים - את רוצה קודם ללבוש את חולצה או קודם את החצאית?") אז נהיה קל יותר.

יש לנו עוד ילדים מאתגרים מאוד בקימה, ואיתם כרגע פחות מצאנו פתרונות, אבל הם גדולים (רובם) והאחריות להגיע בזמן עקרונית היא שלהם.

כך או כך, אני די חייבת את בעלי איתי, ולו כדי שייקח ברכב את הילדים שלומדים יחסית רחוק, וזה שהוא לוקח אותם מקל עליהם להסכים לקום...

בעלי יוצא מוקדם 

באמת הילדון הוא האטרקציה של הבוקר

אבל חשבתי שאולי גם הזמנים שאני מצפה להם לא הגיונייים

כלומר לא הגיוני שיהיה מאורגן תוך עשרים דק להסעה

ולא הגיוני שתוך שעה ורבע כולם יתארגנו

ובאמת ענו לי כאן תשובות שמתוכן הבנתי שצריך להקדים ולחשב את כל הבוקר מחדש

תודה @מתואמת 

אגב הטיפ של לתת לבחור הוא מדוייק ממש

היום התחלנו לתת לו מדבקות לחלק בגן אם הוא מתארגן מהר

זה גם עובד

מקווה ממש שתצליחי - גם לקום מוקדם וגם לארגן אותם בזמן❤️

גם לי יש ילדה חנ"מ שנוסעת בהסעה ואני מארגנת את הילדים לבד כבר כמה שנים.

לא תמיד זה מתאפשר שהבעל גם יהיה, בעלי תמיד עובד בעבודות שיוצרים ממש מוקדם בבוקר מהבית, עוד לפני שאנחנו קמים.

ב"ה אני שמחה שלמדתי להסתדר.

שנה שעברה פיזרתי לבד והייתי צריכה להגיע ב8  אז קמתי ב6.

השנה בעלי מפזר ויוצא איתם ב7 ועשרים בערך

אני קמה ב6.30 לארגן אותם , לפעמים קמה לפני..

מתארגנת תוך כדי שהילדים אוכלים קורנפלקס ואז מכינה כריכים. קוקו לילדה. כולם נועלים נעליים. וזהו אפשר לצאת.

אני מלבישה את הילדים מהערב- ממש מקצר זמן בבוקר.

בעיקר חשוב לי להיות ערנית על שעת היציאה מהבית, להכין את הילדים 5 דקות מראש, כי לרוב הם מתחילים לשחק ומבחינתם להמשיך כל הבוקר...

ארוחות מסודרות במקרר

בגדים מוכנים, כולל נעליים וגרביים

כל מה שצריך להביא למעון/גן מוכן על העגלה

יש לי שלושה קטנטנים לארגן והשאר גדולים ומתארגנים לבד

בדרך כלל אני קמה איתם וישר מתחילה לארגן אותם. ראיתי שאם אני או הם עושים קודם דברים אחרים אז הכול לוקח הרבה יותר זמן.  סה"כ לוקח לי בערך רבע שעה לארגן (ומאוד עוזר להתארגנות מהירה לתת להם משהו קטן לנשנש תוך כדי)

אם הילדים קמים ב6 וחצי -

מתי הם הולכים לישון??

אצלנו זה ממש מורכב,

אני מרגישה עליהם שהם לא ישנים מספיק, ואני לא מצליחה לעשות אחרת.

אנחנו כבר לא בית של רק קטנטנים שאפשר להחשיך את הבית ב6 ולהשכיב לישון. יש ילדים גדולים יותר שהולכים וחוזרים. ובכלל כשחוזרים ב4 מתי מספיקים משהו...

אבל יש לי רק קטנים

5 ומטה

יכולה גם לפני אבל בנתיים עובד לנו 

המקדימים קמים בשבע בערך. הילדונת קצת לפני, תלוי מתי באמת נרדמה.

באמת כשיש בית עם גדולים זה מסובך... שתי הקטנות נרדמות בשמונה וחצי אם הן עייפות ואם מכריחים אותן, אבל השאר לצערי בתשע וצפונה...

הפיתרון אצלנו הוא ממש לשבת לידם שירדמו.

ברגע זה המתבגרת מספרת סיפור במיטה לבת ה4, ובעלי בחדר השני עם שני האמצעיים.

שעון קיץ קצת משבש לי את הלוז, לדעתי יכולים גם בשבע וחצי להירדם, אבל בימים אלה זה לקראת 20 ורק אם שוכבים לידם פיזית, אחרת באמת יכולים למשוך ולמשוך

הכל בדגש על הכל מוכן מהערב -

בגדים, תיקים, תיקיות, בקבוקים, קופסאות אוכל, משהו קטן לאכול בבוקר.

מעירה אותם מספיק מוקדם כדי שיספיקו לקום עם שיר ולא בלחץ.

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן ויש שפחות.

אצלי כולם יחסית קטנים (ה"גדולה" פחות זורמת בבוקר לצערי...) אז צריכה לצחצח להם שיניים+להלביש אותם+נעליים+לסדר שיער והכל אז נותנת לזה את הזמן...

וכמובן הטיפ הכי חשוב זה לתת לעצמך כמה דקות של שקט לפני שאת מעירה אותם. להתלבש, להתפלל, לשתות משהוא, לקרוא משהו, מה שאת רוצה

בשבילם ובשבילי.

עד לרמה של גומיות לשיער חחח

לפי תקופות גם מלבישה להם בגדים בלילה אחרי מקלחת.

קופסאות אוכל מה שאפשר מכינה לפני, מה שלא רק מארגנת שיהיה מהר.

ארוחת בוקר, רק דברים שלא מלכלכים.

ו.. זה סיוט.

אחד הדברים שהכי נהניתי מהם בחופשות לידה. הבקרים הרגועים.

במקום לקום ולהתחיל לארגן, כותבת פה חחח

שונאת את החלק הזה של הלילה

מכינה מאפינס מקמח מלא, קוואקר, סילאן, בננה/רסק תפוחים

או מאפינס גבינות מלוח

לחם מטוגן שמכינה מראש במקרר או מכינה כמות במקפיא

אבל כשפחות חרוצה נותנת להם קורנפלקס בשקית/קרקרים/פריכיות

חותכת פירות עם כוס חלב

עושים את האפייה לרוב ביחד אחהצ

מאז שחזרתי מחופשת לידה אני לא מצליחה לקום, קמה נניח ברבע לשבע. הטיפים שלי- את הקטנים שישנים עם טיטול ואין סיכון שיפספסו אני מלבישה למחר כבר בערב ואז בבוקר רק מחליפה טיטול, לילד שישן בלי טיטול אני לפעמים מלבישה גם מהערב ולפעמים בכל זאת פיג'מה ולפעמים לא משנה מה הלבשתי לו כי צריך להחליף הכל בבוקר... אז זה כבר מוריד הלבשות לילדים.

אני מרגישה עם הילדים שדווקא להעיר מוקדם יוצר יותר לחץ בסוף כי אז נכנסים ללו"ז גם משחקים. 20 דקות בעיני זה ממש מספיק בשביל הילד שלי בן 4.5 ליטול ידיים, לאכול עוגיה, להתלבש, לנעול סנדלים וללכת לשירותים.

סנדוויצ'ים ולארגן תיקים מהערב לפני כן, מאוד מקל.

ולמינון הנכון.(מנסיון) 

צריך הרבה סבלנות, ובע"ה שיהיה לתועלת.

ורק אז אשר לשנות אם זה לא טוב.

לגבי התאבון- עדיף לתת משהו לאכול לפני הכדור,

 ולפעמים אחרי שמתרגלים למינון, התאבון חוזר.

אבל זה לא מניסיון אישי אז אולי המנוסות יוכלו לעזור יותר..

יודעת על הרבה תלמידים שפשוט לא לוקחים כי נמאס להם מהתופעות לוואי, אבל אצלי הם בתיכון ומחליטים בעצמם אם לקחת או לא. 

מניחה שזה בגלל שזה הזמן בערך שההשפעה של התרופה מתפוגגת אצלו, והמעבר קשה לו.

(הוא לוקח את הכדור בבוקר?)

של כמה שבועות ספורים, וזה דיכא לו את התיאבון רק לזמן שהכדור פעיל, בערב כן היה לו תיאבון. בהמלצת הרופא נתתי לו ארוחת בוקר טובה, של פרוסה וחביתה גדולה, על הבוקר לפני שלקח את התרופה, כדי שלא יפספס יותר די ארוחות.

גם אני יודעת, אבל לא ממש מנסיון, שלהתאים את התרופה המתאימה לוקח זמן...

בעיקרון לכל אחד מתאים משהו אחר לכן הרופא הציע להחליף.

האמת שעל אטנט נראה לי ששמעתי על כמה ילדים שהיה להם יותר טוב. אבל כאמור זה אינדיבידואלי לגמרי. 

וגם הסברנו לו שחשוב לאכול לפני אז הוא שיתף פעולה ואכל בזריזות.

אבל כאמור, זה היה לתקופה קצרה, לא יודעת אם היינו מתמידים בזה לאורך זמן. 

הם משלימים את התזונה בשעות שהכדור לא משפיע או בימים שלא לוקחים כדור (למשל סופ"ש אצל חלק מהילדים).

אם אין תאבון גם בשעות הערב צריך להחליף כדור.

אני ממש מבינה את המורכבות

אבל ככה זה מנסיון שלי הרבה שנים כבר.

קראתי כל מילה

לאט ועם התבוננות ושהייה במילים

ובאמת *כל מילה זהב*

הדברים שלך יקרה פשוט עצומים!

מחזקים

מלמדים

מרימים

עמוקים

נוגעים

מרגשים

נותנים תקווה, ואופק

מרפאים

וזה שהגעת לכל מילה מתוכך פנימה

מתובנות עמוקות חכמות ויקרות מפז

ומניסיון שיש בו כח מרפא ומלמד אחרים בפני עצמו

ובעיקר ממי שאת. מהאדם שאת ומהלב העצום הזה שלך.

כמה כמה טוב ואור וברכה את מביאה לעולם!

מתוך ובזכות כל מה שעברת וכמובן מתוך ובזכות כל כל האדם המדהים שאת!!!

תודה רבה על זה!

ותודה עלייך ❤️

בס"ד

ממש ממש מרגש אותי לקרוא. ב"ה........

תודה רבה רבה ששיתפת.

מקווה שהיום את בטוב.

תודה שעצרת והגבת 🥹

קראתי בפנים עוד פוסט שלך גם מעניין

שאלה-עייפות פיזית ממש שאין כוח לעשות כלום , מופיעה כשמשהו מתסכל/מבאס וכדומה

(פעמיים בשבוע כזה)

אולי סוג של בריחה מהמציאות

קשור לדיכאון?

אם נגיד שלחו בקבוצה של הגן שיש מסיבה כלשהיא ושיבוץ, אז אני כותבת את התאריך של המסיבה וכמה ימים לפני כותבת תזכורת ביומן להכין את הכיבוש שהשתבצתי אליו.

וככה לגבי כל דבר..

לגבי תזונה וספורט לא רואה צורך לתעד, פשוט משתדלת לתכנן מראש מה אני אוכלת בימים הקרובים ויש ימים קבועים לספורט

הכנסות- הוצאות אנחנו משתמשים ברייזאפ וממליצים ממש!! אבל לפני זה היתה לנו אפליקציה אחרת (אבל שצריך להזין כל דבר בעצמינו וזה כאב ראש)

בעיקר כותבת לעצמי בראש

זה מרחיב ומאמן את יכולת הזיכרון

משימות קריטיות אני עושה להם תזכורת באייפון

דברים שאני רוצה לכתוב לעצמי

כותבת בפתקים באייפון

תזונה מצריכה יכולות ואימון

אז היכולת הבסיסית שצריך קודם היא לשים לב מה מכניסים לפה ולזכור את זה

ספורט אני עושה כמעט כל יום

אז אין מה לזכור

זה הרגל

אבל גם הוא כמו תזונה

מצריך יכולות של יישום והתמדה

והיכולת לזכור היא בסיסית 

בלי תזמון ספציפי

אני רושמת בפתקים (גם אפליקציה מובנת) עם אופציה של סימון ביצוע לכל משימה 

Trello  זה מערכת לניהול משימות. את יכולה לעשות נגיד עמודות של לעשות, בטיפול, ובוצע. ואז להוסיף שם משימות.

בתקופות מסוימות השתמשתי באפליקציה בשם any.do לניהול משימות וזה היה מעולה  

לתאריכים של אירועים משתמשת בגוגל קלנדר.

אין לי אפליקציה אחת לכל מה שתיארת אבל ניהול של הכל בכמה אפליקציות בטלפון ממש נוח 

עם תומכי זיכרון בפלאפון ליתר ביטחון

דברים שתלויים בזמן או קבועים מראש אני מכניסה ליומן בפלאפון

רשימות וכו באפליקציה של פתקים

קניות - יש לנו קבוצת וואצפ ייעודית

תזונה ובריאות -  יש הרבה אפליקציות של בריאות , גם מובנות בפלאפון וגם להורדה מהחנות. אני אישית ייצרתי לעצמי בai אפליקציית מעקב, השתמשתי בה כמה שבועות עד שהרגשתי שזה כבר מיותר לי

יש גאדג'ט לשים אותו על המסך ממש, ואז הכל מולי.

לא מצפה מעצמי לזכור הכל.

גם בעבודה כל היומן של האאוטלוק שלי מלא בשורות של משימות ותזכורות. 

כשאת רוצה ליצור משהו חדש את לוחצת על הפלוס ואז יש לך בחירה אםזה אירוע או משימה. אם את מגדירה שזה משימה היא תקפוץ לך מתי שקבעת אותה עד שתסמני 'הושלם'

תגידי אם לא מובן חח

עם תזונה וספורט אני בכלל לא מתעסקת.

גם הכנסות הוצאות אני לא רושמת.

תורים ואירועים לרוב אני זוכרת. בתקופות של עומס, אני בדרך כלל מכינה לי לוח חודשי וכותבת שם הכל.

רשימת קניות אני עושה בפתקים בטלפון.

זה כבר יוריד לך לחץ.

וגם לא קשור לנשים.

לכל תחום יש את הרישום שלו.

יש לי קבוצת ווטסאפ עם עצמי.

יומן לתורים עם תזכורות.

הוצאות הכנסות יש חשבון בנק ופירוט אשראי. ממש לא צריך לרשום במקום אחר

יש אפליקציות ותוכנות שמציגות נוח את הנתונים, אבל מקור הנתונים זהה ולא מצריך רישום.

תזונה לא רושמת אבל גם יש אפליקציות.

חדר כושר רשום באפליקציה ויש תזכורות.

זה דווקא נוח שכל דבר מנוהל באפליקציה נפרדת.

איך תור לילדים לרופא שיניים מושפע מרשימת הקניות או ממעקב תזונה?

אם אין השפעה אז אין סיבה לנהל באותו המקום.

מה שאני רוצה ש'יקפוץ' לי כתזכורת אני כותבת בלוח שנה בטלפון

אפליקציה הפתקים ממש מעולה, כל פתק הוא בנושא מסוים (ארוחות, חופשה, משימות ליום החופשי וכו) ולמשל יש לי פתק של תפריט לשבת שכל פעם אני מוסיפה בו את מה שאכי בשבת הקרובה וכשנגמריפ לי הרעיונות אני יכולה לגלול אחורה ולראות את כל מה שהכנתי

תורים בדרכ מקבלים אסאמאס או טלפון יום לפני

הוצאות הכנסות הכל באתרים ובאפליקציות

טיולים של הילדים וכו - בדרכ שולחים פתק ואני מצלמת בטלפון ושולחת לבעלי שיישמר או תולה על המקרר

מה שצריך לעצמי אני לרוב זוכרת כי אני מתנהלת בתוך זה בשגרה

בעבודה - למשימות פתוחות שקיבלתי במייל משאירה את המייל פתוח על מה שצריך/ יש לי אקסל עם צקליסט

איך את יכולה לדעת שלא תקבעי שום דבר על גבי תור שנקבע לך?

לפותחת @אובדת חצות - אני רושמת בלוח השנה ביומן את כל התורים שיש לנו (לי, לבעלי ולילדים) וגם דברים קבועים אחרים (כמו זמני שיעורים של בעלי או חוג קבוע לילד אם יש). זה גם כדי ששלא אשכח, וגם כדי שלא אקבע בטעות דברים על השעות שכבר תפוסות.

לפעמים עושה לעצמי רשימת משימות יומית באפליקציית הפתקים בטלפון (אם אני מרגישה שמצטברות הרבה).

משימות בעבודה לרוב אני זוכרת כי אני מתייגת כל מייל שאני מקבלת בתגית מתאימה (ואז יכולה להיכנס לתגית "עבודה" ולראות אם יש משהו שעוד לא עבדתי עליו). אבל אני עובדת רק במחשב.

לפעמים אני רושמת בפתקים בטלפון גם נושאים חשובים שאני צריכה לדבר עליהם עם בעלי, כדי שלא אשכח כשהוא חוזר🤭

תזונה וספורט לצערי אני לא שמה לב אליהם... אבל יש אפליקציה של כללית שקצת עוזרת בזה. (יש גם לעוד קופות, למיטב ידיעתי)

האמת שאני מרגישה שכאישה אני יותר מצליחה "להחזיק" בזיכרון דברים, יותר מבעלי. אבל כן, גם אני שוכחת דברים... זה אנושי...

כאמור - יש תזכורות מטעם הקופה / המכון אם צריך בהודעה.

לבעלי אני בכלל לא רושמת הוא ילד גדול ושידאג לעצמו

ואם את רוצה לקבוע תור אחר זה יכול להיות גם שבועיים לפני, ואז עלולה להיות התנגשות בלי שתדעי...

(והאמת אצלנו הרבה פעמים אלה תורים פרטיים, אז לא תמיד יש תזכורת לפני...)

רופא שיניים זה רק בעלי אז לא אכפת לי ככ איך הוא מנהל את זה כאמור

צננת, שפעות וכו אצל רופא משפחה מתי שצריך זה רק אני ויש זמינות תורים גבוהה ואסאמאסים

לא מסובך לי 

יש לי קבוצה עם בעלי של אירועים. שם כותבת את התורים, מסיבות, אירועים וכו.

אבל באמת קצת קשה לעקוב. לוח שנה שבועי/חודשי אונליין או ידני יכול נראה לי להועיל יותר. 

הקרדיט לקרציה מפולניה

מצרפת קישור

שיטת המדיח לניהול משימות | הקרציה מפולניה

יש לי על הדלת של המקרר לוח גדול עם ריבועים של כמה חודשים קדימה עם כל החגים והימי הולדת וכו' (מכינה לבד בכתב יד על 4 דפים של a4. לא מצאתי משהו קנוי בדיוק בגודל שנח לי)

וכל תור או חוג או פעילות לילדים או קייטנה וכו' אני כותבת שם.

ככה יש לי את זה מול העיניים.

יש לי גם ילדים גדולים יותר אז ככה הם יודעים להסתכל ולראות מה צפוי בקרוב, עוד כמה זמן מגיע החג הבא או מתי נוסעים לשבת.

ספורט או אוכל אני לא רואה צורך לתעד.

והוצאות והכנסות יש באתר של הבנק.

משימות שלי שחשוב לי לא לשכוח אני כותבת בקבוצת ואטסאפ עם עצמי ומוחקת כשזה נעשה.

גם דברים שנגמר בבית וצריך לקנות ולא בא לי לשכוח אני כותבת בקבוצת ואטסאפ אחרת עם עצמי. ומוחקת אחרי שקונה.