מתנצלת, עטשה מה שטוב לי ולתינוקת, ענין אותי מה קורה מסביב, איך הגענו לכזה מצב שהנקה נהפכת להיות בכזו הסתכלות..

או שאני ההזויה

בקיצור-- מבולבלת

בין שנה וחצי לשנתיים.

הקטן בן שנה וחצי, נראה עד מתי הוא יינק.

אני לא מקבלת תגובות ביקורתיות. בדרך כלל זה בין פליאה להערכה.

תעשי מה שטוב לך.

את הקטנים עד אחרי גיל 3.

היה שלב שהייתי עושה את זה רק בחדר. ולא לעיני כל.

בדיוק מהסיבה שיש לאנשים תמיד מה לומר.

היה גם דיעות שאפשרי עד גיל 5-6.

למשל-

גיל הנקה | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

לק"י

ולחזור לזה שוב.

וגם בזה יש דיעות כמה שעות 😅 

לא כתבת כלום אישי.

עוד לא סיפרתי לאף אחד שזה רלוונטי לי הפורום הזה...

ב. הייתי מחוברת עליו בגלל משהו אחר

לק"י

אבל אם לא כתבת הרבה זמן וחזרת, אני מבינה. שיהיה בשעה טובה!

ב. זו לא סיבה🤷‍♀️

(אני נשארת מחוברת בניק האנונימי בדפדפן אחר, ככה לא צריכה להתנתק ולהתחבר כל פעם. טיפ שאולי יעזור גם לנשים אחרות).

הגדולה עד 2:2.

השני עד 3:4 (ינק במקביל לאח שנולד אחריו -הנקת טנדם, במשך השמונה חודשים).

השלישי עד 3:9

הרביעית עדיין יונקת, בת 2:5, גם הנקת טנדם ביחד עם התינוק (בן חודשיים).

וגם אני מגיל 2 בערך כבר כמעט לא מניקה כשרואים אותנו.

ובהתחלה גם לא כל כך סיפרתי לאף אחד.

אבל אחר כך התחלתי דווקא לספר, כדי לנרמל. כי אני לא הייתי מעיזה להניק עד גיל כזה עם לא הייתי יודעת שיש אחרות שעשו את זה (הראשונה זו אמא שלי, שאת רובינו הניקה עד גיל שנתיים, אבל את אחותי הכי קטנה הניקה עד מעל גיל 3. וחוץ ממנה עוד כמה נשים שהזכירו בפורום שהניקו עד מעל גיל 3).

לא שאני חושבת שכולן צריכות להניק ככה. אבל כן חושבת שזה צריך להיחשב נורמלי, למי שזה מתאים לה. שאישה לא תצטרך לגמול רק כי 'זה כבר מוזר להניק בגיל הזה', למרות שלה ולקטן זה עדיין מתאים להמשיך.

ונזכרתי עכשיו שכשהבן השלישי שלי התחיל גן, הוא עדיין ינק (הוא קטן בשנתון, היה אז בן 2:9). ובהתחלה היה לו קשה להסתגל והוא בכה הרבה.

ואז איזה בוקר הסייעת שאלה אותי - 'תגידי, הוא עדיין יונק? כי הוא בכה ואמר לנו שהוא רוצה לינוק, ולא הבנו מה הקשר...'. אז הודיתי שהוא עוד יונק, למרות שאז זה עוד הביך אותי...

לק"י

ועוד פחות משלושה חודשים הוא עולה לגן.

אם אני לא אפסיק, זה יהיה הילד הראשון שלי שיעלה יונק לגן (אבל הוא גם יונק עד הכי מאוחר מכולם, וגם יעלה הכי צעיר לגן מכל הילדים שלנו).

אבל אני כן מקווה להפסיק עד אז.

כרגע שואפת להפסיק בבקרים, כי זה תקוע לי. ואז רק בערב, ונראה עד מתי.

יום אחד אמרתי לו שהוא גדול ועוד מעט יפסיק לינוק בבוקר. אז הוא אמר לי: "כשאני אהיה קטן, אני אינק"😂

זה מזכיר לי את הבת שלי - היא ידעה לדבר מצוין מגיל די צעיר - ויום אחד היא באה אליי:

"אמא, אמא, אמא, אמא..."

שאלתי אותה בסוף: "מה, תינוקת שלי?"

היא מיד התנפחה: "אני לא תינוקת!"

אז אמרתי לה: "מה, ילדונת שלי?"

והיא ענתה בלי להסס: "אני רוצה לינוק..."

(יש מצב שסיפרתי פה את זה כבר כמה פעמים)

למי שיש בעיה עם זה- שיתמודד.

אני נתתי להם ולי את המתנה הכי טובה בעולם

ולא מתחרטת על שנייה

לק"י

זה באמת תלוי למי את מספרת.

יש כאלה שזה רגיל אצלם, כאלה שמתלהבים וכאלה שפחות (ויש כאלה שזה מגעיל אותן גם בלי קשר לגיל)

מציעה לחזק בתוכך את עצמך כי לכל צד יש תגובות..... אין סוף לסביבה והאי באמת לפעמים ממש לא נעימה

הקטנה בת 1.3 מכורה ביותר ולא נראה שיש איזשהו סיכוי שתשחרר אותי מההנקה בעתיד הנראה לעין🤣 אני בנתיים סבבה עם זה..

לחמותי כבר לא סיפרתי שהיא עדיין יונקת (כשהיינו נפגשים איתם היא לא ינקה), כי מניסיון עם הילדים הקודמים שלי ידעתי שזה יהיה לה מוזר נורא-נורא... (היא עצמה בי היניקה את ילדיה חודשיים בקושי, בין השאר בגלל תפיסות של פעם שבקבוק זה טוב יותר כי זה מדיד)

אבל חוץ מזה נתקלתי בעיקר בתגובות של הערכה, גם אם הייתה מעורבת בהן פליאה

(היא היחידה שהינקתי עד גיל כזה, אבל עוד אחת הינקתי עד גיל שנתיים ועוד כמה עד גיל שנה וחצי. פעמיים הינקתי עד גיל עשרה חודשים מסיבות שלא לגמרי תלויות בי, וזה נחשב קצת מבחינתי...)

את אחד הילדים עד שנתיים וחצי

האחרים עד שנה וכמה חודשים.. לא זוכרת בדיוק

האמת אני מבינה למה זה מוזר לאחרים כי היום גם לי זה נראה קצת מוזר.. כל פעם שיש לי ילד בגיל שנתיים וחצי ואני חושבת על זה שאת אח שלהם כן הנקתי בגיל הזה, זה מוזר לי כי הם נראים לי גדולים ואני לא רואה את עצמי מניקה אותם פתאום

אבל כשהייתי בתוך זה זה היה בסדר גמור ונהנתי מזה,  כנראה ילד שמניקים אותו רצוף זה פשוט הרגיל ולכן זה לא מוזר.

בקיצור אני מבינה למה זה מוזר לאחרים, אבל לא מפריע לי, לא אכפת לי מה אחרים חושבים, אני יודעת שזה מתנה לילד לינוק כמה שיותר ואם יתחשק לי שוב פעם אז אולי זה יקרה שוב בעתיד..

בכל אופן לדעתי זה לא משנה אם זה מוזר בעיני אחרים, כל עוד טוב לך עם זה תהני..

דרך אגב למרות שתינוקות אני מניקה חופשי ליד אחרים, בגיל גדול אני משתדלת שלא ומניקה רק בחדר (זה אפשרי כי זה כבר הרבה פחות הנקות), אז באמת הרבה אנשים לא ידעו שהוא עדין יונק עד שהוא היה מבקש🫣

ספגתי כלכך הרבה ששמה על זה קש או מילה אחרת שתבחרי...

בפעול- יצא לי להניק עד גיל שנה ו-4 שאז נכנסתי כבר לחודש רביעי בהריון הבא והתמעט החלב- הגברת התנוקות בת השנה ו-4 התצבנה ולא רצתה

ואז באופן פלאי גלתה רק אז את המטרנה

הבאה אחריה עד גיל 8 חודשים

לפניהן- בין חודשיים ל- 4חודשים

אצל הרביעי- היתי  צריכה להניק אחרי בדיקת קרדיולוגית והמזכירה אמרה אין לי חדר בשבילך

אז אמרתי לה אין בעיה אניק בקבלה- אני מכוסה!

צ'יק צ'אק מצאה לי חדר

אפשר לחשוב עם כל מי שהולכת  כמעט ללא בגדים פתאום ההנקה מפריעה להם ונחשבת "ללא מקובל"

ילד אחד עד 1.10 והרגיש לי כבר יותר מידי.

חנק אותי להניק יותר מזה, הרגשתי שאין בזה שום צורך.

מודה שמוזר לי לראות פעוטות יונקים. לעולם לא אעיר או אזרוק מילה לאף אחת, אבל זה כן יהיה לי מוזר.

סליחה אם ישמע תירוץ אבל אני ממש מאמינה בזה.

אני גם מניקה עד גילאים יחסית מאוחרים אבל פחות משנתיים ועדיין עושים לי פרצופים מזלזלים

לא לכולם זה מתאים ויש שרואים לנכון לצקצק כדרך התמודדות שלהם

תעשי מה שטוב לך ולתינוק, כל טיפת חלב אם זה פלא

שניים ינקו עד גיל 3++ ( אפילו 4)

ועוד כמה ילדים קרוב לשנתיים (הפסקתי כי הייתי לקראת לידה ...)

הכי קצר היה שנה ושלוש בערך

ממש לא הזוי,הכי טבעי שיש

ומי שזה הזוי לו זה הוא המוזר והבעייתי

אחר כך כבר מיציתי ופחות התאים לי

אולי אם הנוכחי יהיה קצת יותר, אבל כנראה שלא יתחשק לי להניק עד גיל שנתיים😁

את השני עד גיל שנה ו4 - והפסקתי בעל כרחי כי הייתי בהריון וכל פעם שהנקתי היו לי התכווצויות ברחם, התייעצתי עם יועצת הנקה שאמרה שאם אני רוצה לשמור על ההריון כדאי להפסיק להניק.. את השלישית עד שנתיים ו4 חודשים (היא עדיין ינקה אחרי שהיא כבר הייתה גמולה מטיטול, כי גמלה את עצמה בגיל ממש צעיר..)

אני חושבת שלאנשים תמיד יהיה מה לומר על מה ששונה מהם, במיוחד אם זה שונה ממה שרגיל ומקובל לראות..

גם מי שבוחרת לא להניק בכלל תקבל הערות, גם מי שמניקה עד גיל מאוחר...

משתדלת ללמוד לעשות את מה שטוב לי וזהו.

את כולם בגיל שנה +... כל אחד זה יצא בגיל קצת אחר.

לא מאמינה שהייתי מגיעה למעל שנתיים, אבל בעיקר כי לא מקובל פה (ובאסה) אז זה ממש מוזר לי לחשוב על זה.

אבל שוב, מפסיקה בגלל שזה כבר כואב ולא נעים לי בשלב כלשהו (משתנה..) של ההריון.

עזרתן לי מאד

זה באמת מפתיע.
אבל אם תגידי בחיוך תוך חיבוק של הילדה שכרגע הכי טוב לכן, וזה סבבה לך, ישתקו.
באחרונה שלי הנקתי עד גיל 3 וקצת.
התגובות היו מאוד הזויות כלפיי, ותמיד הגבתי בטבעיות ובחיוך שהיא האחרונה שלי ורוצה להינות עוד מההנקה, כי אחריה כבר לי אניק עוד לעולם...חחחח
אנשים דווקא הסתכלו פתאום במבט אחר.

ובלי קשר, שימי פסססס על כולם.

תעשי מה שטוב לך

והם? שיגידו עד מחר.

ואת האחרונה גם אחרי גיל שנתיים..

אבל מגיל מסוים כבר לא הנקתי בחוץ ..אז לא זוכרת שקיבלתי תגובות.

גם אני לא מניקה בחוץ ומשתדלת לא לספר על הענין. אמא של בעלי שאלה אותי בכזו פליאה שהרגשתי שאולי באמת אני הלא בסדר. אף אחת בסביבה שלי לא מנקיקה בגיל כזה.

הבת שלי עדיין כלא אומרת משפשטים שלמים אלא רק מילים אז לא מדברת על ההנקה רק דופקת על החזה שלי אם רוצה לינוק. 

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...