שלום אנחנו הורים לשלושה בנים ואנחנו מחפשים רב בשביל לבקש היתר להמשך אמצעי מניעה אשתי מפחדת להיכנס להיריון בשנתיים שלוש הקרובות גם מבחינה כלכלית ויותר מזה בגלל היפרמדיס שהופך את ההריון שלה לקשה יותר מדי ואנחנו חחפשים רב שמקל בעיניין הזה אבל מצד שני לא רב מהחלק הליברלי. מישהו מכיר?
אם כבר החלטת מה התשובה המבוקשת, אז בשביל מה צריך רב?
שואל באמת בשביל להבין, זה לא שיש לי דעה בנושא
(כמה זמן אתם אחרי לידה?)
אז זה כבר פחות אוטומטי.
מניח שבכל זאת אם תדגישו את הפחד מההיפרמדיס, הרב שלכם יתיר. רפואה שלמה
באמת שואלת.. מה תעשו?
האם תכתבו בצוואה חלוקה באופן שווה או לכל אחד לפי הצורך שלו או לפי העזרה שהוא נותן להורה?
וגם בעזרה עוד בחיים, האם לפי היכולת הכלכלית של כל אחד?
צורך זה מושג חמקמק, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים להעריך מי צריך כמה.
אולי יש ילד הייטקיסט עם ילד אחד, וילד אחד עובד סוציאלי עם 8 ילדים.
אבל מי יודע, אולי דווקא ההיטקיסט יצטרך מאות אלפי שקלים כדי לטפל במחלה קשה ח"ו לא עלינו, וזו אולי דוגמה קיצונית אבל בחיים כמו בחיים יכולים להיות איספור סיפורים.
לכן הכי טוב בשביל לא לפגוע, לא לגרום לטינה, מריבות, כעסים, מרמור... לתת לכולם את אותו הדבר.
ועם זאת, אצלי יש סייג קטן:
אני מקבל מביטוח לאומי אלפי שקלים בכל חודש, בתור קצבת נכות לילד עם אוטיזם.
בגלל שזה כסף שהתקבל מהמדינה ספציפית עבורו, והוא עובר דרכי רק כי החוק לא מאפשר למדינה לשלם ישירות לקטין, אז בצוואה כתבתי שהכסף הזה יעבור ישירות אליו ולא יהיה חלק מההון שיתחלק שווה בשווה בין האחים.
חריג נוסף שחשבתי עליו ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה:
אם יהיה ילד שיצטרך הרבה כסף לא בגלל בחירה שהוא בחר בחייו (כמו מקצוע או מקום מגורים או מספר ילדים) אלא בגלל משהו שלא בשליטתו, למשל ילד שלא מסוגל לפרנס את עצמו מסיבות רפואיות או אוטיזם וכו' והוא יהיה תלוי כל חייו ברווחה, או שהוא בעצמו אבא לילד מאוד חולה ולכן לא יכול לעבוד אלא רק לדאוג ולטפל בילדו החולה וכיוצ"ב, אז אני כן בעד לתת לו יותר מאשר למי שיכול לדאוג לעצמו בכוחות עצמו.
אבל אני מדגיש שזה רק במצב שמדובר בהכרח, לא כאשר בגלל בחירות שהוא בחר הוא צריך יותר כסף.
מחולקת הכל לבן הזוג ואחר כך כל ילד רבע.
יום לפני "חגגנו" בפיצוץ רציני על רצון טוב שיצא עקום לגמרי.
אז למדנו עוד על מה לתקשר ולדייק.
חמותי המתוקה היתה בהלם שאנחנו לא יוצאים לשום מקום.
היא הגיעה עם זר פרחים ומתנה עבורנו...
אנחנו כבר לגמרי מפוייסים והכל בסדר.... אבל נתנו ליום הזה לעבוד... וזה לא מפריע לי.
יש לנו כל כך הרבה ימים אחרים לנכוח בזוגיות, לא מרגישה צורך בעוד יום.
רק שהסביבה מופתעת
חמודה והכל אבל הגזימה😂
אל תקחי אותה קשה. הכל טוב. אנחנו מזיזים תאריכים חופשי.
אני מאד מעריכה את המחווה שלה.
וכן, יצא לה מוזר שכל הילדים שלה נורא בעניין ואנחנו היחידים שלא.
ואז יש כאלה שמוזר להם שיש כאלה שלא יוצאים... ולא מבינים שלא לכולם זה מתאים- לא הזמן, לא עם העבודה, ולא כלכלתית. וזה לגמרי נורמלי.
סתם דוגמה שאני נתקלת בה בימים אלה.
שבו אנשים לא אוהבים להתערב בעניינים של אחרים..
לאנשים בעבודה שלי נראה מאוד לגיטימי לשאול אותי אם אנחנו מתכננים עוד ילדים, כמה אנחנו מתכננים, מתי...
לק"י
גם אנחנו לא תמיד חוגגים. לפעמים יוצאים לאכול ביחד, ולא באותו תאריך. מתי שמסתדר...
אני בעד לציין ולחגוג, אבל זה עניין אישי. היומיום יותר חשוב מאיך מציינים את יום הנישואים.
אנשים מופתעים מכל מיני דברים שהפכו להיות נורמות.
בשנים לא מעוברות
התכוונתי שהתחתנו ב-י"ב בלילה אחרי השקיעה.
אנחנו מחפשים לשבת משפחתית (משפחה מורחבת) מלון או קיבוץ דתי,
שיכול להכיל משפחה גדולה (כ-25 משפחות גרעיניות).
דרישות:
שיהיה הרבה מרחב לעשרות הילדים שיגיעו (כלומר מלון סגור בלי גינה גדולה עם דשא - לא רלוונטי. במובן הזה ברור שיש יתרון לקיבוצים אבל אולי כן יש מלונות עם מרחבים).
חדרים ברמה טובה (לא מחפשים לוקסוס אבל גם לא לישון במיטות קומותיים צפופות של ישיבה תיכונית).
ארוחות שבת - ברמה טובה, ולא כמו האחסניות שמגישות לסעודה שלישית בורקס שרוף עם ג'חנון מלפני שבועיים.
אפשרות לחדר אוכל פרטי, אולם פרטי למשפחה, בית כנסת פרטי.
יש במשפחה כמה חולי צליאק - זה אישיו? או שהיום בכל מלון וקיבוץ יודעים להתמודד עם זה כל עוד מודיעים מראש?
עוד משהו שאולי שכחתי וחשוב שיהיה?
אשמח לשמוע מניסיון במקום שבו עשיתם אירוע או הייתם אורחים באירוע.
תודה רבה לעוזרים!
קיבלנו חדר אוכל פרטי
היה נגישות (אם זה נדרש)
יש מרחבים למשחק בחוץ עם דשא
מהדרין (אם נדרש)
בנוסף יש פינת חי נחמדה (לא הייתי מגדיר גדולה. אבל נחמדה) בקיבוץ עם כניסה חופשית. (רצוי לברר אם עדיין קיים)
אפשר ללכת לבקר ברפת ובחליבה שם.
לא שאלתי במפורש לגבי הרפת והחליבה. אבל לא נראה לי שזה הפריע למישהו.
בית כנסת יש מרכזי. לא פרטי.
אבל אם אתם מניין משל עצמכם. אולי תוכלו לקיים את רוב התפילות בחד"א שתקבלו. בררו זאת מראש.
יתרון שזה בית מלון דתי
כך שיש אווירת שבת גם בלובי.
אין לי מושג לגבי מחירים.
מניח שלא זול
יש להם בית כנסת מרכזי, ובית כנסת נוסף לאירועים פרטיים.
יכול להיות שבאותה שבת הייתה קבוצה נוספת שכבר סגרה את הבית כנסת ההוא.
(למיטב זכרוני אין אפשרת לחדר אוכל פרטי)
קשת
חיספין
לא יודעת לגבי צליאק צריך לשאול כל מקום מה הם מציעים בעניין, לי לא מובן מאליו שיהיה להם מענה
גם כפר עציון לא רלוונטי?
סגרנו בעין צורים, מקווים שיהיה טוב.
תודה 🙏🏼
- ההבדל בין נשים וגברים בהתרשמות ושיתוף חוויופ.א.למדתי מזה שצריך להיות יותר עשיר במילים …
דרוש תשובות כנות וישירות, לא מתייפייפות.
מה הייתם/ן אומרים על אברך/רב שנפל בקשרי לא ראויים עם נשים (נניח ללא מעשה ממש...וללא ניצול יחסי מרות, אלא מבחוץ לגמרי).
א. הייתם מוכנים שילמד ילדים שלכם בבית ספר יסודי?
ב. הייתם מוכנים שיהיה מורה מקצועי באולפנה של הבת שלכם?
ג. יש לו מקום בהעברת שיעורי תורה בישיבה או במסגרת של מבוגרים?
ד. אם היה בוחר להתאבד - הייתם אומרים 'חבל' או שפחות אחד יותר נחמד?
גם הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לכסות את העיניים, חסרים כיסויי עיניים יעודיים או סתם חתיכת בד?
הסלוטייפ הזה בטח מרט לו את כל הגבות...
צורך ביתי, להדפיס דפי צביעה ועבודה לילדים, ומדי פעם דפי עבודה לתלמידים.
לא צריך משהו משוכלל (ובהתאם המחיר).
מדפיסה שחור-לבן, לא צריך צבעוני.
בעבר היתה לנו מדפסת שהשתמשה בדיו הצבעוני כדי להדפיס שחור וזה היה נוראי, הדיו נגמר בטיל על הדפסה של שחור בלבד, והעפנו אותה בגלל זה.
רצוי לקחת מדפסת לייזר.
טונר אחד יספיק לך להרבה יותר דפים ממה שנראה לך.
וממש מומלץ מדפסת אלחוטית
כך אפשרי להדפיס ישירות מהטלפון
ולכן,
כאשר ניק מקבל הערה על כך שהוא יורד לפסים אישיים ולא מגיב עניינית,
ואז אחרי ההערה הניק כותב תגובה נוספת של גידופים,
ואחרי שמנהל מוחק את התגובה וכותב לניק באישי שהתגובה שלו נמחקה כי היא הכילה העלבות אישיות,
הניק בוחר במקום ללמוד ולתקן לתקוף באופן אישי ולהמשיך בהעלבות,
לצערי אין ברירה אלא לחסום את הניק.
אחרי שנה וחצי של ניהול - חסימה שנייה. אז לכל מי שחושב שאני נהנה מזה או שהיד קלה על ההדק, זה רחוק מלהיות נכון.
הערתי, מחקתי, כתבתי למה מחקתי, כתבתי באישי, ושוב נאלצתי למחוק...
זה לא נעים.
שכוייח וכל טוב.
נשואה+2 כתבתי פה כבר לפני תקופה.
לצערי הרב מאוד התחברתי לבחור מהעבודה יחסית דיי מבוגר ממני, הוא גרוש.
היה ביננו חיבוקים ונשיקה.
ועכשיו אנייי אוכלת את עצמי לא יודעת מה עושים מכאן.
אם אני מספרת לבעלי הוא מתגרש ממני כבר אתמול.
אין לי מה להגיד , מה עושים תעזרו לי
אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.
לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.
נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.
ואני אגיד לך ת'אמת...
גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.
קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.
אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.
אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.
(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)
אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית
אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו
אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..
ולגשת לטיפול מחר!
שום עבודה לא שווה את הבית שלך!
לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך
תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!
בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.
תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.
כולל לעזוב את העבודה
בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה
כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה
לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה
הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!
ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק
עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.
אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.
תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך
אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו,
את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.
פשוטות.
ולעבוד על הרצון.
אין מנוס מעבודה קשה.
תגידו כל כמה זמן אתם עושים שבת אצל ההורים?
בעלי לא ממש מתלהב מהרעיון לבוא להורים שלי ואני מנסה למעט בזה כשאפשר, מגיעים לשם פעם בחודש, חודש וחצי.. זה נחשב נורמלי? או יותר מידי? מבינה שקשה לו לפעמים אבל מצד שני גם אני מתגעגעת לשבתות עם המשפחה שלי וזו גם הזדמנות להורים שלי לראות את הנכדים כשבאמצע שבוע לא תמיד מתאפשר.. מרגישה קצת מתוסכלת מזה שכביכול אני גורמת לו לעשות משהו שלא רוצה
לדעתי זה המון ממש
אולי תלכו לבקר אותם בימי שישי ותחזרו הבייתה לשבת
ככה אנחנו עושים לפעמים
גם אם בשוגג.
אם לא גורמים בינכם לבעיות בשלום בית,
אז לא יזיק לו לסבול קצת פעם בחודש, חודש וחצי כדי שאת תהי שמחה יותר.
בסוף הדרישות שלך לא מאוד גבוהות.
אפשר במסגרת האפשר להתחשב, לאפשר לו למשל לצאת לנוח בחדר כשיש רעש וצהלולים.
אבל לא רואה סיבה שתרגישי לא בנח.
רק מוסיפה שיתכן שהוא נפגע ממשהו (שקשור למשפחה) ולא מרגיש בנח לשתף אותך בזה.
אז תנסי לגשש ואם צריך, גם לפתור את זה...
זה בסדר גמור שתצפי שיבוא לקראתך גם אם זה דורש ממנו קצת להשקיע.
אני שומעת אותך ויש רושם שאת מאוד מתחשבת ודואגת לו. וזה יפה מאוד, תמשיכי ככה.
אל תחיי עם רגשות אשם על זה שמידי פעם את צריכה שיעשה מאמצים בשבילך.
שוב, אם אפשר להתחשב בו במסגרת האפשר, תתחשבי.
קשר משפחתי זה דבר חשוב.
כל עוד לא פוגעים בו או בזוגיות שלכם, אין סיבה שתוותרי על הצרכים שלך. במיוחד כאישה שרגילה לבקר בבית אמה.
תמצאו פתרון, אבל אל תוותרי על עצמך.
והבית שלך כן זה שהקמת קודם ואת צריכה להשקיע בו יותר זה דעתי
ואם היה כזה, שברתי שמאלה חזק
לא היינו אצל הנורים שלי שבת כבר כמה שנים וטוב לנו
להורים של בעלי הולכים מדי כמה חודשים לסעטדה וחוזרים לבית
מניחה שזה לא התשובה שאת מחפשת לשמוע🤭
תשבו תדברו תבואו אחד לקראת השנייה.אולי יש שבתות פחות עמוסות ותוססות עם פחות אנשים? כדאי לנסות ללכת אז
ולכן בגלל שלדעתי שלום בית זה דיני נפשותאם אין משהו חכם לומר ממש עדיף לא לומר וזהו בעזרת ה' מאחל לכם שתמצאו את הפתרון הנכון לשניכם על הצד הטוב ביותר
תנסו להגיע להסדר שעובד בשביל שניכם.
מצידך אולי אפשרי לנסוע לבד בימי השבוע עם הילדים.
מצידו להשתדל לבוא לקראתך כמה שהוא יכול, אם זה חשוב לך.
אצלנו יש אחים שמגיעים בקושי פעם בשנה להורים, אחרים פעם בחודש ואחרים כל שבת.
כל אחד ומה שמתאים לו.
הם באים אלינו.
הם הגיעו לשלב שמגיע להם להפסיק לטרוח, ולקבל נחת מהילדים והנכדים...
