שמראים עניין בתמונות, ומזהים צלילים חוזרים.

טוענים שזה ממש חשוב להתפתחות, אבל אצלנו הוא פשוט נהנה מזה אז זורמת איתו.

בעיקר ספרים שיש חזרתיות כמו תירס חם, מעשה בחמישה בלונים, לקוף יש בעיה...

אחלה זמן איכות

מתחילה מספרי תמונות, בלי עלילה. גם אם לוקחת סיפור ממש (תירס חם, מעשה בחמישה בלונים) יותר מצביעה על התמונות ומשיימת חפצים.

ספרי הפכים או נושאים (חיות, צבעים.. קצת דומה לספרי תמונות בכללי גם הולך).

בגיל שנה וחצי נראה לי שהם מתחילים יותר להתענין בסיפורים קצרצרים עם מבנה, אז מספרת את הסיפור לא לפי המילים אלא לפי ההתרחשות בתמונות.

ואז לפי סבלנות הילד עוברת ממש להקריא, וגם לסיפורים טיפה יותר ארוכים

תלוי בילד ובי. כבר לא זוכרת במדויק (יש לי כרגע בת שמונה חודשים, שבעיקר אוכלת ספרים ובת שלוש ורבע, שמביאה לי בכל יום ערמות של ספרים להקראה, ובכל פעם מבטיחה "רק עוד אחד"🤭 אז כהר לא זןכרת מתי בדיוק התחלתי)

בכל אופן, לא תמיד אני מקריאה מילה במילה - תלוי בכוח שלי ותלוי גם בטקסט. (נגיד היום הקראתי לה ספר שעוסק לצערנו באובדן של חתול. אז בתמונה שרואים שהחתול לא בסלסילה שלו כי הוא מת, שאלתי אותה איפה החתול, והיא ענתה בפשטות שהוא נעלם... כי זה ספר שמיועד לילד שחווה אובדן והיא ב"ה לא, אז לכן אין טעם לספר לה את הטקסט המקורי...)

היא בת שנה ורבע, אין לה סבלנות לספר רצוף עדיין אבל היא מאוד אוהבת ספרים ושמקריאים לה

היא פשוט מדפדפת לי הלוך חזור אז אני קצת מאלתרת

היא גם קוראת פעילה מאוד.. מתרגשת, נבהלת..

מה אני קוראת לה? מה שיש.. הרוב קלסיקות כמו 5 בלונים, האריה שאהב תות, תירס חם.. אבל גם ספרי תמונות של חפצים, ספרים עם תמונות של חיות, סתם ספרי ילדים, היא מאוד אוהבת ספרי פופ אפ וסלייד..

הבאסה היחידה שלי היא שהיא ממש הורסת ספרי קרטון. דווקא ספרי נייר היא למדה לדפדף בעדינות..

אבל ספרי קרטון היא מקפלת את השדרה הפוך והם נשברים..... השמידה ככה כמה ספרים. מצד שני אני לא מסוגלת למנוע ממנה את הספרים כי היא כ"כ אוהבת אותם, שמחה לקרוא וזה מעסיק אותה ואני שרוטה, לא מסוגלת למנוע מילד חדוות קריאה זה חזק ממני

יש לי ממש נקיפות מצפון כשאני אומרת לילד שלי שצריך להפסיק לקרוא וללכת לישון, למשל...

מצד שני - גם כואב לי ממש לראות השחתה של ספרים, אם מישהו מהם למשל מניח את הספר פתוח כשפניו כלפי מעלה (שזה הורס את השדרה שלו) במקום לשים סימנייה, אני מתחרפנת...

אז באמת בגיל צעיר הדילמה גוברת

או להפסיק לקרוא כדי ללכת לבית ספר.. פויה! לקרוא זה כ"כ הרבה יותר כיף מללכת לישון או לבית ספר.. מבינה אותו לגמרי!!

יש לי פה תולע ספרים בכיתה א.. אתמול היינו בספריה והבאנו לו 5 ספרים, הוא כבר סיים שניים🤣 וזה ספרי קריאה דיי רציניים לגילו..

ואתמול היה לי קטע עם זה שלא ידעתי אם לצחוק או לדפוק את הראש בקיר

אמרתי לו שיקרא מהספר שהוא היה באמצע רק עוד פרק אחד, כי כבר מאוחר והוא צריך ללכת לישון..

אחרי זמן מה עברתי ליד החדר וקלטתי אותו עדיין קורא

"מה? אבל אמרתי לך לקרוא רק פרק אחד.. איך אתה עדיין קורא??"

"נכון!! אז קראתי מהספר הזה רק פרק אחד, כמו שאמרת, ואז סגרתי.. אבל לא אמרת שאני לא יכול להמשיך לקרוא ספר אחר......."

כן נקיים שעברו את הסינון בספריה שלנו(סינון די משמעותי). הוא אוהב הרפתקאות, היסטוריה, פנטזיה, מדע ומידע..

לא מוכן להתקרב לספרים שנראים של בנות אז כל איזודורה מון, מיראבל וכד' נפסל.

כל אלה סדרות:

טפיטי

מאמני הדרקונים

מנהרת הזמן(לא מאשרת לו את כולם עדיין כי חלק סיפורים מורכבים מידי בשבילו לדעתי, אבל לאט לאט משחררת לו)

הדודה פטרוזיליה(זה הרפתקאות לפי פרשת השבוע)

סדרת המכשפים של אשכר ארבליך בריפמן

הרפתקאות הדוד אריה

כשסבא אליהו היה קטן

סבא קיש וכלבו המופלא חיש

פניני הלכה לילדים

בדרכה של תורה, בדרכם של כתובים(פש, מגילות)

הוא קרא גם ספר אחד מסדרת גדולי האומה וספר אחד של סיפורי חלם ואהב אבל לא רצה כרגע לקחת עוד מהספריה.

הבת שלי בכיתה ב' אוהבת את חבטרת תרי"ג ,

גם תולעת קטנה. נראה לי בסוף זה גם בגלל שאני אוהבת לקרוא, זה מדבק🥰

זה לקח לו כמה חודשים לקלוט את הקריאה

ואז ברגע שהוא קלט זהו הילד נבלע בתוך ספרים..

אנחנו בית קורא ועדיין זה הרבה הוא..

כנראה באמת נחדש, לפחות חלק מהם.

טוב להכיר את האופציה.

ספרי אמבטיה לדעתי יותר טובים ממנוילנים. הקמטים פחות ניכרים והם טיפה יותר קשים לקריעה

ספרים חשובים מאוד להתפתחות השפה .

בהתחלה בעיקר  מצביעה על תמונות, קולות/ מילים ראשונות אח"כ מספרת במילים שלי, בקצרה. לאט לאט כשגדלים מרחיבה יותר ומקריאה יותר ויותר קרוב למקור..

רב הספרים אצלנו מודבקים כמה וכמה פעמים. אבל כל הילדים ב"ה אוהבים לקרוא .

לפעמים ממש מקריאה את כל הספר, בגילאים מסוימים רק מראה את התמונות ומספרת באופן כללי.

תלוי גם בילד עצמו

הבית של יעל

מעשה בחמישה בלונים

איה פלוטו

מיץ פטל

שמוליקיפוד

תירס חם

הצב של אורן

בא אלי פרפר נחמד

דירה להשכיר

חנן הגנן

אילת מטיילת

האריה שאהב תות

סיר הסירים 

ספר הפילפלים

שהם מתחילים לברבר(משתנה מילד לילד אבל סביב שנה) ומנסים לחכות מילים אז אפשר להקריא ספרים קצרים כמו מעשה בחמישה בלונים, תירס חם.. ספרים בחרוזים או ספרים שהם רק להתבונן בתמונה כמו חיות צורות וחוזרים על המילים

יש לי ילד שהתחיל להתעניין בספרים כבר בגיל חצי שנה שזה בעיני פלא גדול!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...