כהמשך לשרשור קודם על ילד שלא מוכן ללבוש בגד מסוים...
לאחרונה שמתי לב שהוא גם מתנהג בצורה לא ככ אופינית לו אצל אנשי מקצוע שקצת יותר חביבים אליו...
לא מדברת על רופאים רציניים... יותר על קלינאית תקשורת וכדו...
הוא ממש יוצא מההתנהגות הרגילה שלו ומגזים בכל תגובה...
כבר לא בא לי ללכת איתו לטיפולים
וזה לא נעים לי כל הזמן להעיר...
מישהי מכירה?
זה מראה על קושי בוויסות רגשי?
ולמה זה מגיע רק במצבים מסוימים|?
בכל אופן, אם הוא נמצא אצל קלינאית תקשורת - היא הכתובת הראשונה לשאול אותה על הדברים האלה.
תתארי לה את מה שנראה לך חריג, ותשאלי אותה אם לדעתה הוא צריך גם ריפוי בעיסוק ואולי אבחון מקיף.
אם היא תאמר שכן, אז הכתובת הבאה היא רופא משפחה שיפנה להתפתחות הילד.
כל הכבוד לך שאת ערנית להתנהגויות של הילד שלך!
❤️
אז התשובות שלו מולהבות מדי.. הוא לא נותן לה לדבר
מנסה לדבר כמה שיות בהתלהבות ולפעמים גם מספר בלי קשר
הוא אפילןו רצה להדגים משהו ושם רגליים על השולחן.. ש מבחינתי היה השיא
היא רצתה לדבר איתי וזה היה בלתי אפשרי ממש
הוא דיבר בקול ונדנד
ךמשלך בהתחלה היא ניסתה לשאול אותו שאלות על פעילות שהייתה בגן
והוא ענה לה בצורה מוזרה ולא נימוסית בכלללל
" משעמם.. נמאס לי לענות לך לשאלות כל הזמן"...
גם כשחזר ובעלי שאל אותו איך היה\אז הוא אמר
"אוף כל הזמן שואלים אותי איך היה.. אין לי כח כבר לענות"...
הוא ילד שמאוד חביב על כולם
סימפטי מאוד, מדבר, מלא שמחת חיים
אבל פה כבר היה נראה לי מוגזם מממש
מהגננת אני ממש לא מקבלת תלונות, היא אומרת שהוא חברותי
ושעיש לו שמחה אבל לא מציגה את זה זה כבעיתי או כתוספת להתנהגות לא נעימה...
(בדיעבד ממש לפני שסיימנו הוא סינן ש"הוא כבר ממש חייב לשירותים... חשבתי שאולי לכן היה ככ קצר רוח
אבל נראה לי שזה מעבר...)
אחכ קראתי קצת וחשבתי שאולי זה קושי בוויסות
אבל מה הקשר בין זה לבין מה שהצעת כריפוי בעיסוק?
ולמה בעצם זה קורה לו רק במצבים מסימים?
ולמיטב ידיעתי ויסות חושי משפיע על הוויסות הרגשי (אבל לא בהכרח).
ויכול להיות שזה קורה לו רק בזמנים שבהם הוא מוצף מבחינה חושית - מה שהגיוני מאוד.
נסי לדבר עם קלינאית התקשורת כשהוא לא נוכח. ואם לא - אז עם רופא הילדים. תתארי לו בפרוטרוט את כל החששות שלך על הילד, כדי שהוא ידע להפנות אותך לאבחון ולטיפול המתאימים.
זה נשמע לי די הגיוני.
מפגש עם אדם זר, הוא מבין שהוא קצת "נבחן" כאן
אולי גם מבין שהוא מגיע לעבוד על קושי.
הוא מתרגש, אולי קצת מתבייש, לא רוצה להתמודד עם הקושי. ולכן הוא מגיב ככה.
את השיח ביניכם כדאי לעשות לפני או אחרי מפגש, כדי להיות לגמרי פנויים לילד בטיפול עצמו.
ובמיוחד בקלינאות תקשורת, צריך לדעת איך לגשת לילד. כי בריפוי בעיסוק הקושי לא תמיד "נמצא על השולחן", כי יש הרבה עבודה שאפשר לעשות תוך כדי משחק, או דרך חוויות ואז לומדים תוך כדי.
בקלינאות תקשורת, במיוחד אם הילד כבר מבין, הקושי הרבה יותר נוכח. הוא צריך להבין איפה הטעות בדיבור, ואז לתקן אותה. וזה יכול להיות מאוד מביך עבורו, וקשה להתמודד עם הקושי הזה.
אני חושבת שבעיקר צריך לקבל את זה ולמצוא דרכים להגיע ללב שלו, להבין שזה הגיוני ולהבין את הקושי שלו
זה לא פעם ראשונה שלו אצל קלינאית
בעבר הוא היה המון טיפולים
מגיל ממש צעיר
אבל כן היתה הפסקה של כמעט שנתיים
ואני ממש מרגישה שינוי בהתנהגות...
אולי הוא גם יותר התחבר לקודמת?!
הוא מאוד מאוד אהב אותה
(בלי קשר, אני מזהה כבר חוסר סבלנות אצל הנוכחית על ה]גישה השניה.. ומבינה אותה בהחלט)
וזה גם לא היה רק אצל קלינאית
ניזכרתי שהיינו אצל רופאה שהייתה קצת מדי נחמדה אליו על ההתחלה
והוא ממש התנהג לא לענין בהתחשב שזה בנא מבוגר ובטח רופאה ...
מה שאת אומרת כן נשמע לי מענין לגביו
הוא ילד מאוד "רגשי" וכשמשהו יושב לו על נקודה מסוימת שמציקה לו
מיד הכל צף...
או להפך...
לענות לך בדיוק.
אבל את כותבת שהוא היה בהרבה טיפולים
ואני חושבת, שהחוויה של ילד "מטופל", יכולה להיות לפעמים חויה מאתגרת עבורו.
כי אם אני צריך עזרה, מה זה אומר על הכוחות שלי? והאם אני יכול להסתדר לבד?
ובמיוחד אם זה משהו שנמשך הרבה זמן, זה יכול להיות מאתגר.
ואולי הם לא יודעים להגיד את זה, אבל זה מתבטא בכל מיני דרכים.
ואני יודעת כמה הטיפולים האלו חשובים
ואני לא מכירה את הסיפור שלכם
אבל אולי לנסות לחשוב, איך יוצרים לו חוויה של ביטחון בעצמו. איך הטיפולים החוזרים לא מגדירים את מי שהוא. איך מניחים את זה שיש קושי, נותנים לגיטימציה, אבל גם מחזקים אותו
כתבת שאת מבינה את חוסר הסבלנות של הקלינאית. אני מציעה לחשוב על זה.
הוא ילד, היא אשת מקצוע.
ההנחה היא שהוא לא עושה משהו במכוון מתוך רצון להתריס או חוסר נימוס, אלא מתוך קושי להתמודד עם הסיטואציה (מכל סיבה שהיא).
היא כאשת מקצוע, צריכה לקבל את זה שלא כל ילד יושב ועושה בדיוק מה שאומרים. זה ממש התנהגות לגיטימית של ילדים, במיוחד במפגשים כאלו. אם אין סבלנות להכיל התנהגות קצת מעבר לקווים של ילד, כדאי לשקול האם זה מתאים. (מבלי להכיר אותה)
אפשר בתור התחלה לדבר איתה על זה, ולנסות להבין מה הגישה שלה.
אצלנו הייתה פעם שהיה ממש לא נעים במפגש, כי לילד שלי היה ממש קשה. אבל המטפל המשיך בסבלנות מרשימה. בכל אופן התנצלתי אחרי זה, והוא ממש אמר שאין על מה. ודווקא הוא שמח שהוא מרגיש בנוח להביא את עצמו.
אז שימי לב האם אין כאן שיפוט של הילד לחומרה, כשהוא פשוט מנסה להביע משהו בדרך שלו
על המשפט הזה..
אם היה נכון לכתוב אותו
אבל החלטתי לא למחוק
את צודקת לגמרי.. חשבתי גם בכיון\וחידדת לח
קצת מבוכה מעודף תשומת לב
או ניסיון למשיך עוד יותר תשומת לב...
נגיד אם אני פוגשת עם הבת שלי מישהו מהצוות שלה היא יכולה להתנהג מביך שבא לי ללכת..
הזה, אז אולי אני בכלל לא בכיוון.
נשמעת תגובה הגיונית של ילדים שרואים שהם מקבלים עכשיו תשומת לב מיוחדת והם מגיבים לזה בהגזמת יתר 🙂.
אני מכירה התנהגות כזאת בכל מיני מפגשים שפתאום הילד מרגיש שהפוקוס עליו וזה גורם לו להתנהג באופן נועז. זה יכול להיות עם קרוב משפחה שהמפגשים איתו נדירים, זה יכול להיות באיזה חנות שהמוכר/ת נותנים תשומת לב, זה יכול להיות כשמגיע הביתה חבר של אחד האחים וכל סוגי המפגשים האלה.
בעיני, את צריכה לנסות לא לצאת מגדרך בעניין הזה, ולתת למטפלים להתמודד עם הסיטואציה (אפילו הייתי אומרת לך לא לנכוח בחדר אם זה משהו שעושים ואפשרי, אבל שוב אני לא מכירה איך זה עובד ולא יודעת אם מותר לצאת או חובה שתישארי איתו). לפעמים הנועזות הזו היא דוקא כי זה גם לעיני ההורים/ אחים וזה סוג של בדיקת גבולות גם מולכם. בקיצור, נראה לי שבמקומך הייתי מנסה לא להתערב בדינמיקה בין המטפלת לילד, אולי אם יש משהו שהוא קו אדום אז להגיד משהו בשלוות נפש שיבין שבעיניך זה קו אדום ('הי, עד כאן' או משהו כזה), וזהו, להניח, ולתת למטפלת להוביל. וכמו שהציעו, את הסיכום מפגש עם המטפלת לא בפניו כשכבר אין לו סבלנות.
מכירה את התחושה הזו שהילד מציג עכשיו משהו שהוא כל כך לא הוא, וכמה זה יכול להפעיל אותי... מובן ממש שלא בא לך להיות בסיטואציה 💜
בהצלחה!
ומה אתן מציעות לעשות מול הקלינאית? להגיד לה משהו ? להתעלם ולתת לה לטפל במה שהיא צריכה?
וכדאי לקחת אותו לקושי בוייסות רגשי או שזה לא הכיון?
לגבי קושי בוויסות- לא יודעת לענות 🤷 מקוה שיגיעו חכמות ממני לתת עצות טובות
את יכולה לספר לה (עדיף לא באוזניו) שזה התנהגות שמיוחדת למפגש הזה ולא הרגיל שלו ומה היא מציעה שאת תעשי.
אין לך מה להתבייש או לנסות לנהל אותו. זה חלק מהטיפול וזה בסדר
להחליט יחד האם את תציבי את הגבול או שהיא תעשה את זה בעצמה. עד כמה היא מצפה ממך להתערב
ובנוסף לפני המפגש הבא לדבר איתו בפרוטרוט על הכללים ואיך את מצפה שיתנהג
ואולי תשקלי להיות מחוץ לחדר
לפעמים זה מבלבל ילדים שמערבבים בין שני עולמות
ושני תחומים...
גם לי נגיד מביך להיות עם שכנה וקולגה באותה שיחה, כי אני מתקשרת עם כל אחת בצורה שונה, וזה מוזר הערבוב...
מבינה מה הכוונה?
תתייעצי איתה מה דעתה לגבי הנוכחות שלך בחדר ותשקלו לנסות ולראות ומקסימום לשנות.. לכאן או לכאן...
באותו היום כמעט התיאשתי ... אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר לקחת אותו אליה
אין לי כח כל הזמן להעיר לו... לא בשבילי
כן מציק לי שאחרי הביקור אצל הרופאה ההיא שהייתה נחמדה אליו אני מבינה שזה לא רק מול הקלינאית... זה פשוט קורה
במצבים מסוימים
(משערת שאם היתי הולכת לרופא מאוד רציני הוא לא היה מרשה לעצמו לצחקק ולהסתובב בחדר כאילו החדר שלו...)
ומאז שהתחלנו אצל הקלינאית זה ממש התחדד לי...
נמצאת בטיפול עם ילד, אני משתדלת כמה שיותר להשאיר את הדינמיקה בינו לבין המטפל.
אני כן חושבת שחשוב מאוד שהורה יהיה בטיפול, כי שיתוף פעולה והיכרות של מה עושים היא חשובה בשביל לקדם את הילד (וזה גם ביחס למה ש@כתבתנו כתבה. לא נכון בעיניי לצאת לגמרי).
אבל אני כמעט ולא מתערבת, אלא אם כן יהיה משהו חריג. זה חשוב בעיניי לאפשר מרחב עבודה למטפל.
ואם את מרגישה אם זה לא בנוח, אז אחרי הטיפול, לא בנוכחות הילד, אפשר לעשות תיאום ציפיות מול המטפל.
הדינמיקה היא של הילד מול המטפלת ואני סומכת עליה שיהיו לה את הכלים להתמודד מולו גם אם הוא עושה שטויות.. הוא לא הילד הראשון שעושה דברים כאלה אצל המטפלת והאמת שקראתי את ההודעות שלך @תפוח אדום ולא עלו לי נורות אדומות.. נראה לי ילד רגיל ובריא שמבין שהפוקוס עליו והוא "במבחן" במקום חדש ולא מוכר וזו הדרך שלו לחפות על הביישנות והמבוכה. מאמינה שתוך כמה מפגשים זה ישתחרר ובכל מקרה אל תתרגשי מזה. זה לא מולך ולא שלך ואני בטוחה שהוא לא הראשון שמתנהג ככה מול המטפלת והיא תדע להתמודד. כשאני מביאה את הילדים שלי לטיפול אני סומכת על המטפלים שיידעו את העבודה, והעבודה היא לא רק טכנית להעביר ידע או תרגילים, אלא גם להגיע אל הילד שלי ולקבל ולקדם אותו.
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
עם ההטרדה עם ההערות כאלו
זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי
אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)
בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב
כי זה לא פוגעני בעיניהן
אלא שיח מתוך קנאה
ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)
אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון
ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.
ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.
אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...
חיבוק❤️
בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב
לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.
לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.
בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.
ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..
הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰
אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.
אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.
אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...
אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?
כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.
בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂
ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.
אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.
אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.
אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.
שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.
כך גם במשקל.
אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.
אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.
מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,
אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,
ולא בצד השני.
מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏
ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️
של השיח שהוא עליי ולא על האחר.
ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍
אז אין לך מה לחשוש❤️
ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך..
בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.
אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך
זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל
ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!
הזוי ..
ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-
עוד רגע את נעלמת
את בטוחה שאת אוכלת?
מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...
למה את ככ רזה?
ועוד ועוד 🤦
פשוט
לא
רלונטי!!
אוף
והדוגמאות שנתת- בדיוק!
אחד לאחד...
ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.
בתור נערה קראו לי ילדת שואה
עפרון..
ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..
השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -
התאוורורות,
מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,
נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,
מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂
אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.
מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️
ל3 שעות וחצי!
זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.
הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.
מבחינתי זה היה מושלם!!
אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀
יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.
איך היה לך הבוקר?
אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..
(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)
הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.
גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!
אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?
כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר 
מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..
לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.
ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...
מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.
אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)
אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים
והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות
היה פה ערב יפה ב"ה.
תודה שוב על הרמת הכפפה!
רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,
ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..
לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...
מקווה שמחר ילך טוב יותר..
הייתי כמעט 3 שעות ללא...
שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.
ואי כזה משמח לשמוע!
קשור מאוד לנושא השרשור
הרב אייל ורד:
הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...
אנא עזרתכן
יוצאים לצפון לשלושה ימים עם הילדים
גילאי שנה עד 12
כנראה שהולך להיות קר אבל לא גשום
יש רעיונות למקומות מתאימים?
לא עולה לי שום רעיון שמתאים עם הקטנצ'יק
מצד שני המזג גם קצת מגביל
ולא רוצה למצוא את עצמי באיזה פעלטון שיש לי גם ליד הבית…
תבורכו!
הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב
למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?
אבל אנחנו מגיעים מרחוק
כמעט לא מכירים את הצפון
ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו
גמישים
זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.
אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.
אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.
זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים
אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..
לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.
בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.
מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו
אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.
אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.
בטח שרוצים טבע
אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד
וכמובן אלביש היטב
הבת שלי רוצה אגמון החולה
זה שווה?
וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים
והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה
החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..
ולכן זה יותר מסלולים יפים
והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...
החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..
אולי איזור הכנרת
יש את מסלול הארבל שהוא מהמם
אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת
ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף
ואז שווה לבקר
למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...
בהצלחה!!
לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב
גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה
וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...
כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...
סכר אלומות -
חונים ליד האתר 'רוב רוי'
והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.
הליכה ממש נעימה וכיפית.
עוד מקום יפה- יער שוייץ
אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-
לא מצליחה לישון מרוב כאבים... 😞
עבר 36 שעות מאז שהתחיל
כל פעם שיש הקלה בעקבות ריקון , כמובן רק עד הקלה, לא מרוקנת יותר מזה.. מיד מתמלא שוב ממש ונהיה כואבבבבב
אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...
בהצלחה יקירה!
לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...
מזל טוב, תרגישי טוב!!
תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים
)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)
ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב
אצלי ממש עזר
עדיין כואב...
ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים
ואני לוקחת אדוויל
אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.
אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
גרים רחוק. אזור השעה נסיעה...
לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...
אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר
אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך
וגם של התנהלות
למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...
אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.
הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.
עוד נקודות
כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים
האם יש שם ואצלכם מייבש
מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(
אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)
תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת
אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים
1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח
2. כן עדיף
תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק
ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גננות מקבלות גם יותר מסיעות
למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד
ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.
כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...
שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט
ולמערכת החינוך בכלל
להתברך בה...
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
משהו בנוסף.
אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן
ממש לא צריך להשתגע..
בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..
הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה
עזבו רגע הגיוני או מדעי
יכול להיות שהתחילו לי בחילות שבוע אחרי הביוץ?
נראה לי מופרך לחלוטין
אבל משהו שהתחיל כוירוס בטן (כך חשבתי), פשוט לא נגמר ועכשיו במקום כאבי בטן יש בחילות.
כל מחשבה על אוכל מעוררת בי בחילה
הבטן שלי כואבת מרעב, אבל לא בא לי לאכול כלום.
זה קרה למישהי?
בערב
במהלך היום אני בסדר
ככה גיליתי על ההריון..
לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.
שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️
וואי הלוואי
יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק
אבל נחכה בסבלנות
החמוד בן ה 5.5 חודשים עדיין באמבטיה, תכף אעביר לטיולון.
יש לי עגלה של אינגלזינה אלקטה והטיולון שלו כזה גבוה והעגלה בשימוש ב"ה כבר 3 שנים תכף
אני מתלבטת אם לקנות טיולון של אינפינטי מון שהוא נראה נוח ונמוך ושכיבה מלאה וקליל כזה
או להישאר עם הטילון של האינגלזינה
השיקולים בעד לקנות:
נראה יותר נוח, שכיבה מלאה, וזה נראה שאם אקצה להכניס שם את בת ה3 בנוסף לתינוק מידי פעם זה אפשרי
וגם פחות בלאי של השלד של העגלה, הוא בכל זאת כבר 3 שנים בפעולה…
נגד:
חבל על הכסף יש כבר טיולון
אשמח לעצתכן אני חושבת שאני צריכה לשמוע ממנוסות
בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...
בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.
וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)
הרבה יותר קליל וכיפי.
וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...
לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית
מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?
זה כזה כבד ומסורבל
לא מבינה מה טוב בזה
)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(
אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר
