קודם כול – וואו, איזו התמודדות מורכבת. מצד אחד את באירוע מתמשך וקשה של גיוס מתמשך, עם כל מה שזה מביא, ומצד שני יש עזרה ונתינה מהקהילה, שזה מדהים – אבל לא תמיד זה נעים או מתאים, ופה בדיוק הדילמה שלך. את לא לבד בזה.

הנה כמה מחשבות ואפשרויות רגישות שיכולות לעזור לך להתנהל:

⸻

🌱 1. לגיטימי להרגיש ככה

את מרשה לעצמך להרגיש אי נוחות – וזה בסדר. את לא מתלוננת על עצם הנתינה, אלא פשוט על התאמה. לא כל אוכל מתאים לכל משפחה. במיוחד כשמדובר בילדים בררנים (או עם חוש טעם רגיש), וזה בכלל לא אישי נגד המתנדבת.

⸻

🤔 2. האם לדבר עם האחראית?

אם יש לך קשר טוב עם האחראית – דווקא כן הייתי שוקלת לדבר איתה, אבל בצורה מאוד רגישה ולא “מתלוננת”. משהו בסגנון:

“אני מרגישה מאוד לא נעים לעלות את זה, כי ברור לי כמה אהבה ומאמץ נשפכים כאן, אבל הילדים שלי ממש לא מצליחים לאכול חלק מהמנות – וזה פשוט חבל שהאוכל הולך לפח שוב ושוב. אולי אפשר לשבץ אותנו בימים אחרים, או שאני אכין באותו יום מראש? אני לגמרי מעריכה את התרומה, רק רוצה למנוע בזבוז ופחות תסכול לילדים.”

את לא מפילה עליה אחריות, רק משתפת. היא בטח תבין – ואולי אפילו יודעת על עוד משפחות עם דילמות דומות. לפעמים מה שנראה לנו “אי אפשר לדבר עליו” הוא דווקא משהו שמוכר גם לאחרים.

⸻

🍽️ 3. אפשרות נוספת: לשחרר אותך מהשיבוץ בימים קבועים

אפשר לבקש בעדינות לא לקבל ארוחה בימים מסוימים – בלי להסביר למה. למשל:

“ביום שלישי פחות נוח לנו לקבל ארוחה מבחינת תיאומים בבית, אפשר להשאיר אותנו מחוץ לשיבוץ בימים האלה?”

לא צריך לומר “זו ההיא שמבשלת”, אלא להיעזר בזה כטכניקה עקיפה.

⸻

💡 4. להציע להשתלב בשיבוץ בעצמך

אם את מרגישה שאת מסוגלת להכין בעצמך פעם בשבוע, אולי אפילו תרצי להגיד:

“אני מרגישה שדווקא מתאים לי בימים מסוימים לבשל לילדים שלי, ואולי גם אפשר לשלב את זה בשיבוץ הכללי – אם צריך.”

כך את יוצרת פתרון ולא רק מציגה בעיה.

⸻

💬 ואם את רוצה ניסוח מוכן…

אם את מחליטה לדבר עם האחראית, אפשר לנסח לך הודעה קצרה ומתחשבת שתשלחי בוואטסאפ – רק תגידי.

⸻

בסוף, הכוונה שלך כל כך עדינה ומכבדת, ורואים שאת לא רוצה לפגוע – רק לא לבזבז אוכל ולהקל על הילדים שלך. זה הכי לגיטימי בעולם, ואת נוהגת בעדינות יפה.

וואלה חכם.
אני בהלם, עוד כמה שנים יסגרו את הפורומים ונתייעץ עם הג'י פיי טי הזה.
אוי ואבוי לנו

יש אנשים שזה טוב להם

לק"י

יש דברים ספציפיים שהיא מבשלת?

אולי לבקש שלא ישלחו לכם מאכלים מסויימים.

או אם יש קבוצה שהיא לא נמצאת בה (רצוי קבוצה מצומצמת), אז לפרסם שנשאר לכם אוכל, ומי שרוצה- שיגיד.

אצלינו בבישולים ליולדות/ מקרים אחרים מקובל לכתוב אם יש דברים שרוצים או לא רוצים.

(וקרה לי אחרי אחת הלידות שקיבלנו אורז שחור מתוק, שהלך לפח. אבל למזלי רוב הנשים מבשלות אוכל סטנדרטי יותר😂).

ולפןתחת- אני לא הייתי אומרת כלום. ממשיכה לקבל ולומר תודה ומבינה שיש מי מהילדים שכן אוכלים אז משאירה את זה בשבילו.

אולי להציע למישהי ספציפית, שאת יודעת שהיא רגישה ולא תפרסם.

ומקבלת את זה שלא בטוח יש מה לעשות, והאוכל יגיע וייזרק.

שואלת אם אפשר להחליף איתה

בהנחה שהאוכל לא מגעיל אובייקטיבית אלא לא לטעם שלכם..

גם אצלי הרבה מהאוכל שמביאים לנו נזרק כי הילדים לא אוהבים (גם סביב מילואים)

ובעיני הלבנת פנים זה מעל הכל

לא הייתי אומרת כלום

גם לאחראית. היא תבין את הלה"ר בזה...

בעיני עדיף לזרוק פעם בכמה שבועות ארוחת ערב מלפגוע במשהי.

היא הרי חושבת היא מכינה משהו טעים.

אין מה להעיר לה.

מתארת לעצמי שאם את לא נוגעת בזה זה כי יש סיבה שזה באמת לא עושה חשק

ולך חיבוק על זה שבמקום לקבל ארוחת ערב טעימה את לא מקבלת משהו יעיל

אני הייתי מתבעסת לבשל ושיזרקו.

(או שיש דברים שכן נאכלים או שאת אוכלת?...).

התכוונתי שמי ששולחים לה אוכל והרוב נזרק, שתבקש שלא יביאו לה בכלל.

ואת של אחרות אוכלים

לק"י

שכתבה שאצלם הרוב נזרק.

ברור שאם לרוב כן אוכלים, אז סבבה.

אבל תמיד כשמבשלים לנו

הרבה נזרק.

לידות מילואים וכולי.

יש נשים מסויימות שאוכלים יותר את האוכל שלהם. שעושות יותר לטעמי.

ויש נשים שפחות. זה לא בקטע רע זה פשוט עניין של טעם...

בגלל זה אחרי לידןת אני ץמיד אומרת לאחראית ארוחות די מהר שאין צורך יותר כי אני רואה שהרוב נזרק. 

גם כשאני מבשלת לאחרות. אני בטוחה שחלק יזרק. ככה זה. למרות שמרגישה שיודעת לבשל ואצלנו הכל היה נגמר. 

ועדיין בעיני זה שווה את החסד בזה החיבוק בזה. 

בכל אופן. בחיים לא הייתי אומרת וגם לא ברמז לאישה ספציפית. האוכל שלך לא נאכל אצלנו. פוגע נורא. 

באהבה ליולדת נזרק, הייתי מתבאסת מאוד מאוד.

אני משקיעה בזה זמן רב וכסף.

לק"י

לא אשה ספציפית, אלא בכלל.

אני לא משקיעה זמן וכוח כדי שיזרקו🤷‍♀️

אבל מהודעה אחרת שלך אני חושבת שאת נוהגת נכון, בזה שאת מבקשת שלא ישלחו לך כשאת רואה שזה לא נאכל.

אולי באמת כשאני מבשלת אני צריכה לברר מול המשפחה, שהם אוהבים מה שאני חושבת להכין. או לתת 2 אפשרויות לבחירה.

ואני תמיד רוצה לבשל למגויסות אצלנו בשכונה, ואני גם יודעת לבשל!!
אבל אני לא עושה את זה ולא עוזרת בבישולים בדיוק מהסיבה הזו שיזרקו את האוכל שלי.

אני לא יכולה לדמיין שאקנה ואטרח ואבשל והכל פשוט ייזרק.

לי יש ערך לאוכל שאני מבשלת, ולא אהייה מוכנה שייזרק.

אם אחת לכמה זמן כבר אבשל, בקבוע שלי מכינה פסטה ברוטב בולונז שאז יודעת שילדים אוהבים.

לא יודעת מה האישה הזו מבשלת וטורחת להביא לפותחת השרשור, אבל בהחלט יש מקום לעשות צעד שלא תבשל לכם...

למשל, מה שהציעו, שביום שהיא מתנדבת, לא להירשם לקבל ארוחה.

ולגטימי לגמרי גם לומר יש לי ילדים בררנים גם את האוכל שלי הם לא אוכלים לפעמים, נשמח לקבל רק: פסטה, עוף, קציוצות, וכן הלאה...

רוב הסיכויים שיאכל ובשמחה!

את יכולה לגשש אח"כ ולהגיד נראלי יצא מלוח מדי או בלי טעם

אם היא עונה כללי אז אולי באמת לא אהבו אבל אם היא תענה בפרוטרוט כנראה שדווקא שימח..

גם אני חוששת לבשל אבל אני באמת מבשלת לא כ"כ טעים 🤦‍♀️

תמיד יש בי פחד.

כשאני כן מביאה ארוחות אני תמיד אומרת הלוואי ויהיה לטעמכם.

ותמיד אומרת ומציינת שמתי מעט תיבול, כדי שתוסיפו לטעמכם האישי. 

אבל לצערי משום מה עדיין אין לי את הבטחון להביא חופשי.

רק כשיודעת שיש ממש צורך ותקועים.

תמיד הפחד שייזרק או לא יאהבו מקנן בי.

למרות שלאחרונים שבישלתי, חייבת לספר,

משפחה עם ילדים גדולים יחסית ונוער שהבעל מגויס.

הכנתי אוכל מפנק, והגדולה שלהם סיפרה לי בתמימות שהם לקחו את כל השאריות ממה שכולן הביאו להם ושיחקו מאסטר שף...
ואני ניצחתי! חחחח כל כך שמחה אותי.

שמצד אחד את צודקת

ומצד שני, יכולה להעיד על עצמי שרוב מוחלט של האוכל שקיבלתי אחרי לידות ובמילואים בהחלט נאכל, והיה בשבילי בגדר הצלה ממש, ורק דברים ספציפיים מועטים נזרקו, ואיזה מזל שהכנות שלי לא עשו את החשבון הזה...

ואוסיף ואומר שגם כשקיבלתי דברים שפחות אהבתי, לפעמים אין שום כוח להכין ואכלתי גם דברים שלא הייתי מכינה לעצמי (סלט עם טונה למשל- ממש לא אוהבת ברגיל)

אז חבל

גם כי בעיני עצם היחס והרצון זה משמח ממש

וגם אם את חוששת שלא יאכלו- תשאלי אותה בהודעה- מה אוהבים אצלכם-

פסטה-אורז-מרק( סתם ךדוגמא)

ואפשר גם לשאול- יש הערות לגבי מה שבחרת- עם או בלי רוטב וכדומה

תבחרי מה שקל לך ונח לך

והיא תבחר

ובאמת חושבת שגם אפשר משהו יותר פשוט

בלי הכנה

ירקות חתוכים ,לקנות לחמניות וגבינה-קוטג' או טחינה או מקושקשת

אפילו פיצה קנויה

או סתם בורקסים פתיתים

לנו בישלנו רק פעמיים בערך מתחילת המלחמה וכל פעם כזאת היתה פשוט הצלה בשבילי!

הגיוני שיהיה ילד שלא יאהב אבל גם את שלי לא כל הילדים אוהבים וזה בסדר וככ עוזר כשמבשלים לך!

לק"י

אני כן מציעה להכין אוכל סטנדרטי ולא מיוחד מידי.

ומצד מי שמבשלים לו, להגיד מראש אם יש דברים שאין מצב שייאכלו.

בינתיים אני יושבת על סף בכי ומחכה שהתינוק ירדם

ובלי תקווה כי אין פה בכלל ושם עזרה

גם אם היו מביאים לי אוכל מגעיל

כרגע רק זה שמישהו נזכר שאני קיימת זה היה מעודד קצת🙏

בס"ד

אפשר ליתר ביטחון לברר העדפות לפני ולהציע כמה אופציות. וללכת על דברים יחסית אוניברסליים.

מי שממש בררנית באוכל לרוב לא תירשם לקבל ארוחות.

אני מחזיקה את עצמינו כבררנים אבל אני כל-כך צריכה את העזרה הזאת שאני נרשמת מדי שבוע וסומכת על ה' שיהיה בסדר. ברוב רובם של המקרים האוכל נאכל, ובהנאה רבה, וזאת ה צ ל ה של ממש! פשוט חסד ודלק שנותנים את הכוח להמשיך.

לפעמים אני כן נותנת עוד סיבוב קטן בתנור כדי שזה יהיה יותר חרוך, כמו שאוהבים פה, אבל ארוחה שלמה (ולפעמים יותר מזה, תלוי כמויות) נחסכת ממני! לפעמים חלק מהילדים לא אוהבים וחלק כן, אבל החלק שכן, זה כבר רווח גדול! (מי שלא אוהב, אם יש פסטה במקרר, יאכל פסטה, ואם לא אז פרוסה. בכל מקרה זה לא כמו להכין ארוחה).

ממש מחזקת אותך לקפוץ למים,

אני לא יכולה להגיד לך כמה זה לפעמים מחזיק אותי, פשוטו כמשמעו, האוכל שנשים ירקות מכינות לנו.

חשבתי שזה נכחד מהעולם כבר מזמן

ובע"ה שיצטרכו לבשל רק ליולדות. 

אתם ראויים לכל העזרה והתמיכה בעולם!!🫶🏼

אני חייה באיזור מאד מגוון (שלח גילאים, שלל מגזרים וכו) עם אחוז מגויסים לא מהכי גבוהים בארץ (עיר, לא ישוב). ב"ה זה ממשיך אצלנו אודות לכך שנבנה מערך מאד גדול עם הרבה מאד מתנדבות (ומתנדבים) ובעיקר כמה נשים שמנהלות את כל המערך הזה בצורה מעוררת התפעלות. מבחינת יוזמות פרטיות בודדות, אני כן מרגישה שזה פחת לעומת לפני שנה. הייתה שוב התעוררות עם הגיוס הענק לקראת מרכבות גדעון. זה פתאום שם את הפוקוס בחזרה על משפחות המילואים.

הלוואי ואצלכם יתעוררו / יחזרו לתמוך בכם / יבינו כמה היום זה נחוץ בדיוק כמו בתחילת המלחמה, אם לא יותר!!!🫶🏼

אבל לגמרי מבינה גם אותם.. כשהיינו בהפסקה די ארוכה של יותר מחודשיים גם אני הרגשתי עמוסה וממש בחרתי במה ומתי לעזור שממש מבינה שלאנשים כבר קשה לעזור לנו..

מאמינה שלא שכחו ופשוט באמת התעייפו והתרגלו..🙃

ומסכימה לגמרי עם העידוד בזה שאנשים בכלל זוכרים אותך😀

על לעזור (תוך התחשבות בכוחות שלך)!!! הפסקה של חודשיים זה כלום ושום דבר כדי להשתקם ולהשלים פערים…

אני מרגישה שבתקופות של שגרה בין סבבי מילואים המשפחה כולה צריכה להתאושש ולמלא חוסרים מכל מה שלא היה כשהאיש לא היה בבית. גם לנו קרה ב"ה להביא ארוחות למגויסים אחרים בין הסבבים. אבל מצד שני אין לי ציפייה שמשפחה שבעצמה עושה סבבי מילואים תעזור למשפחת מילואים אחרת. זה מהמם כשכן אבל לרוב יש לה כל-כך הרבה לשקם לפני זה, וזה מה שבאמת חשוב כרגע! - שהמשפחה תדאג לעצמה אחרי כל מה שהיא נתנה - שממש לא מצופה שהיא תעזור למשפחות אחרות.

אבל מהמעגלים שלא לוקחים חלק במערך המילואים באופן כללי, עצוב לי לשמוע שהם מתעייפים, מתרגלים, עברו הלאה וכו' 😔. אני לא מדברת על שום אדם או שום משפחה ספציפית כי יש כל מיני מצבים שפשוט אי אפשר לעזור לאחר וזה בסדר גמור. אבל כחברה, ככלל, כמעגלים, חשוב כל-כך שהמודעות תמשיך ושידעו כולם שהעזרה והתמיכה למשפחות מילואים עדיין נצרכת! ועוד יותר לאור זה שהכוחות כבר הולכים וקטנים. אפילו רק כוחות הגוף (עוד לפני שמדברים על הנפש). אחרי קרוב לשנתיים שמחזיקים - גם אם "רק" לפרקים - את הבית לבד, הגוף מותש והלב ממש זקוק להרגיש שלא לבד בדבר הזה…

אולי את מדברת על מקומות שבהם הרוב מגויס אז אין את המעגלים שאני מדברת אליהם. אצלנו בעיר, רק אחוז מאד מסוים מגויס. אז בעיניי ראוי שכל השאר ימשיך לתמוך (שוב, ככלל, ממש לא שופטת או באה עם ציפיות מאנשים או משפחות ספציפיות כי כל אחד והסיפור שלו/ה) - בדיוק כמו שהחיילים שלנו ממשיכים לשרת, גם אחרי מעל שנה וחצי, למען כולם…

וברור גם אני מבינה את העומס בשגרה

ולא מגיעה תמיד ללבשל ליולדות וכדומה

אבללל

במציאות של מלחמה מתמשכת

אני אישית היתי מרגישה רע מאוד עם עצמי אם היתי ממשיכה את השגרה הפרטית שלי בלי לתרום למען הכלל -לפחות בזה...!!

הפער הזה בין אנשים שממשיכים את חייהם כאילו כלום

לבין משפחות שכל העולם התהפך להם..משלל סיבות ..

והתחושה לפחות לשי שהחיים שלי עברו טלטלות בכללל החזיתות בגלל המילואים האלה המתמשכים

וי ש לזה מליון השפעות

ונכון הז מאמץ לבשל למישהו כשאת עמוסה.

אבל אם רק היית קולטת כמה 'מעבר לכוחות'  נדרשות המגוייסות שנה וחצי...

הפער הזה משגע אותי

באמת לא צריכה עזרה.. אולי כן אבל כבר לא מצפה .

אבל כואב לי בשביל מי שמרשה לעצמו להמשיך בחייו 'לפי הכוחות'...

באמת לא היתי מתחלפת איתו

אבל כן קשה לי לא להיות ביקורתית בלב לפעמים

אני באמת מרגישה שיש מקומות שזה אחרת

אבל הלוואי ובכל המקומות היתה תמיכה

מסייגת רק שוב, כי אולי משהי קוראת והיא לא מגויסת, ועדיין אין לה, פשוט אין לה!, אפשרות לעזור, שכל הפואנטה שלי היא לגבי הכלל. אני מבינה ב-100% שלא כולם יכולים לעזור, כן, גם במצב של מלחמה. ושלפעמים יש נסיבות חיים פשוט מורכבות מאד, וחלקן לגמרי שקופות, ומבחוץ זה נראה שממשיכים בשגרה כשאחרים נקרעים תחת הנטל, אבל באמת זה הרבה יותר מורכב מזה.

אבל לעשות חשבון נפש ולבדוק מה  אני יכולה..

ובאיזה אופן..זה נכון לכולם..לא צריך בדרך אחת

והגיוני גם לומר שלא אפשרי עכשיו כי...זה בסדר!!

זה בכלל לא הכי משנה הפרקטיקה

אבל האכפתיות והנכונות הז הנקודה בעיני

זה גם להוציא ילדים מהגן ולהיות איתם
לשמור עליהם כשהאמא בקניה

לקחת את התינוק כי האמא רוצה לנוח...

גם מי שלא מבשלת, אולי עושה דברים אחרים בעקיפין.  זה לא רק בישול.

לא נראה לי שיש מישהו שממשיך בחייו רגיל בתקופה הזו, זה לא אפשרי.

אבל עוזרים למשפחות אחרות, לצערנו הרבה חולים, הורים שלא מתפקדים בגלל מצב כלכלי קשה.

אי אםפשר לבקר משפחות שממשיכות את חייהם כאילו כלום, יש הרבה דברים בסתר.

סתם מעירה נקודה...

ויש כאלה שכן כאילו כלום, כי המצב המשפחתי שלהם עצמם על הפנים, וקל לתת כשטוב לך ולא כשבך יש משהו חסר(ונכון שנתינה עושה טוב וזה, אבל המציאות היום קשה לכולם)

בס"ד

וגם עם ההודעה מעל, שזה לא רק בישולים כמובן. (חושבת שסבב לא סבבה לא דיברה על אוכל כסוג היחיד של עזרה, אלא כדוגמה).

שקושי פרטי זה משהו אחד וגם בו בודאי חשןבבב לעזור

אבל מי שהקושי' שלו הוא מתוך מסירות לכלל אז כן בעיני הכלל כן צריך לצאת מהנוחות לשו כדי לתמוך

אני לא מבקרת באופן אישי

אני מדברת כתופעה

וברור יש המון דרכים גם פשוטותת לקחת חלק

בכלל לא צריך דוקא בישול

גם סתם להתעניין באמת או לקנות שוקולד

וגם להוריד למישהי זבל פעם ב

לא משנה מה

ואני שמחה שככה את חווה את המצב שאין מי שממשיך כרגיל

אני מרגישה בדיוק להפך

איפה את גרה?
זה דבר שתלוי בכמה נשים חזקות שרוצות לארגן.
אצלנו יש כמה כאלה...

ויש הרבה מתנדבות מקסימות, כעיקר מבוגרות או בפנסיה שמבשלות לצעירות מגויסות.

בס"ד

מגיע מנשים יותר מבוגרות. לא רק. אבל הרוב.

עול הילדים והעבודה
והחיים העמוסים.

יכול להיות שאת גרה בסביבה של צעירים, אז הגיוני שיהיה פחות מי שיבשל ויפנק בארוחות.

מבוגרות גם נהנות מזה...השכנה שלי כל יומיים מוציאה סיר מפנק, וזה ממש עושה לה טוב.(ובטוח גם למשפחה המגויסת)

גרה בסביבה של צעירים? אני בסביבה מעורבת כאמור 🙂

יש מהכל ..

ולדוגמא פעם אחת ויחידה כשלא עמדתי בקצב ושאלו מה יעזור לי

עניתי שאשמח שידאגו לעוגה לשבת כי לא אגיע לזה

מיישוב שלם לא מצאו עוגה אחת. או ששכחו לשאול

איך שלא יהיה...אכלנו ביסקויטים בשבת בקידוש

ומי ששאלה לא יכולה להכין לך משהו?(סליחה על הבקורת, אבל סתם זה כזה מתבקש).
איך לא מוצאים מיישוב שלם, בהנחה שזה לא יישוב של 20 משפםחות.

בס"ד
 

לא סבבה בכלל.

תמיד אפשר לדון לכף זכות* אבל במקומך היה לי ממש מפנצ'ר סיטואציה כזאת ❤️‍🩹. מבינה שזה קרה כבר מזמן אבל חיבוק על הסיטואציה!

* לפני שבועים משהי כתבה לי שהיא תשמח להכין לנו ארוחה וממש ממש שמחתי. היא שאלה מתי ועניתי שיום חמישי יוכל לעזור לי מאד, והיא ענתה שזה נשמע לה אחלה. ואז התקרבנו למועד ולא שמעתי ממנה כלום. באותו היום לא ידעתי אם אקבל בסוף או לא עד שהתייאשתי ובאמת היא לא הגיעה. ואתמול פתאום קיבלתי הודעה ממש מתנצלת שהם עברו דירה מהרגע להרגע וזה ההסבר. אידיאלית היא הייתה יכולה לשלוח לי הודעה תוך כדי הכל אבל באמת שכולם בסוף בהי אדם ולפעמים למרות רצון טוב אמיתי דברים מתפספסים. קרה לי גם בשבת האחרונה אגב, שביקשתי להירשם לקבל ארוחה ובסוף האחראית בטעות לא רשמה אותי… אז אולי קרה משהו כזה עם העוגה? אני מרגישה שכשאני מנסה למצוא הסבר זה יותר טוב לי ללב מאשר לחשוב שכל אחד לעצמו ובישוב שלם אף אחד לא מסוגל לצאת קצת מעצמו ולעזור. כמובן שאת מכירה את הנפשות הפועלות אז אם זה רלוונטי לך, תזרקי 🤗. ושולחת לך עוד חיבוק, כל-כך כל-כך מעריכה אותך!!!

בס"ד

כתבתי פה לפני כמה שבועות על איך אני צועקת יותר על הילדים בתקופה הזאת, ובין השאר סיפרתי על החוברת חשבון הזאת שנעלמה לבן שלי ועכשיו צריך לטפל גם בזה. משהי הציעה שאבקש מהמורה פשוט לצלם לו את הדפים החסרים עד סוף השנה. וזה מה שעשיתי. והמורה, שחוץ מזה אדם מקסים, ענתה שהיא יכולה לצלם לי 2-3 עמודים אבל לא יותר ואם אני רוצה היא תביא לי את שלה ואני אצלם. עכשיו, לאורך כל השנה כשאני מעדכנת שבעלי במילואים היא תמיד אומרת שאם אפשר לעזור אז בשמחה, כל דבר. ובפועל כשאני סוף סוף מבקשת משהו שלי נשמע ממש פעוט, אני מקבלת תשובה כזאת, כשברור שבבית הספר יש מכונת צילום, בעוד שלי זה יהיה להיגרר לחנות והכל. היה מפנצ'ר מאכזב ומעצבן ממש. והלכנו לחנות לקנות חוברת…….

אבל כן לפעמים זה סתם מצטרף לכל הכיווץ הגדול

וזה נורמלי ואנושי

היא גם לא התנצלה כי פשוט שכחה כנראה

אני לא כועסת עליה

סתם התפספס

קורה

לא אומרת שזה לא ביאס כי באמת מעולם לא ביקשתי כלוםם

אבל בכללי אין לי בכלל תחושה שיכולה לבקש משהו שבאמת עוזר לי מאף אחד

מקסימום אחת ל..לקבל מחווה סמלית לש יחס וזה גם מוערך ומשמח 🙏

אבל עזרה- לא...

אז אולי כשאת רואה שהיא משתבצת, לשלוח לה הודעה, או דרך האחראית (אבל רק אליה), שלאור הניסיון, היא שולחת כמות גדולה, והילדים לא אוכלים הכל וחבל, אז עדיף שמראש תשלח פחות. גם ככה את מכינה עוד משהו, אז לפחות שילך לפח מעט. ואם יש מאכלים מסויימים שלה שהילדים יותר אוכלים, אז תגידי את זה.

היא תחשוב שזה ככה לכולם, או שהיא באמת שולחת הרבה, או שהילדים שלך לא כ"כ אוכלים... זה לא פוגע.

לא הבנתי האוכל שלה טעים- אבל נגעלים מסיבות שלכם?

או שלא טעים?
ואת לא צריכה לרמוז לה ישירות שהאוכל לא טעים, תחשבי על פתרון אחר... הציעו פה כמה.

פשוט אומרת שאם אפשר לשבץ אותה למישהי אחרת ..

אוצכן לומר בעדינות שהילדים שלך לא מתחברים לסוג אוכל שהיא מכינה וחבל לך שהיא תטרח סתם..

זה לא יעליב את האחראית ולא אומר על האישה כלום- כי זה רק עניין של טעם והעדפה אישית

ואין סיבה שהיא תדע מזה

התקשורת בניכן ישירות?

אין גורם מקשר?

אם כן- הייתי פונה אליו 

שהיא זו שאמורה לשלוח לנו ארוחת ערב, פשוט אמרתי לה שבסוף אנחנו מסתדרים/קניתי משהו/נסענו למשפחה.

אחר כך הבנתי שזה לא ממש פיתרון

אז שיתפתי את האחראית על הארוחות והיא הבינה לגמרי...

בסופו של דבר יש משפחות אחרות ששמחות לקבל את הארוחה הזו ואני יודעת שאני מאוד סטרילית.

אן שאפאחד לא שמח... כי אם אפאחד. אז בעיני אין פה מה לומר.

ואני מהבררנים ולפעמים זןרקת מה שמביאים לנו. אבל אומרת תודה וזהו

שתרשום את עצמה אצלכם ואחרי שהיא משתבצת שתוריד את השם מהמשבצת שלכם ככה גם אחת לא תדע במי מדובר

נגיד מיכל היא האחראית וכוכבה היא האישה שאת לא רוצה שתשתבץ אצלכם

אז בםתיחת הרישום יהיה כתוב אצלכם מיכל

ואחרי שכוכבה תשתבץ מיכל תוריד את השם שלה ותשתבץ אצלכם מישהי שתכין אוכל חוץ מכוכבה

אם לא מתאים לכם לאכול. אל תאכלו.

אבל להגיד עליה שאתם לא אוהבים את האוכל שלה, וכנ ראה היא תבין היטב על מה מדובר... בעיני זה לא יפה.

זה לא יומיומי.

זה נגיד יוצא פעם בחודש שהיא מכינה לכם?

תחשבו אם זה היה את

 שמבשלת בדרך קבע למילואמנקיות. 

ואז מדברים עם האחראית מאחורי הגב שלא אוהבחם את האוכל שלך... זה ממש מעליב בעיני... 

לק"י

קודם כל, מותר לא לאהוב אוכל מסויים. ולהגיד לאחראית בלבד זה עדיף בעיני. ולא חושבת שיש פה לשון הרע. זה לא שכולם לא אוהבים, עניין של טעם אישי.

ובעיני הרבה יותר מכאיב לטרוח לשווא, גם אם לא יודעים. לא לכולן זורם לבשל בכיף, ואם אני טורחת ומתאמצת והכל הולך לפח, זה ממש חבל.

אני אומרת בכלליות, כי מההודעה הפותחת לא ברור למה לא אוהבים את האוכל שלה, ויש הבדל אם זה בגלל זה היא מבשלת דברים מקוריים מידי, או שהיא לא נקיה וכדומה.

(הסיבה השניה זה כנראה לשון הרע. למרות שגם אז הייתי מעדיפה להתחמק מלקבל ממנה לשווא).

אבל אצלי מפונקים ממש. התרגלו לטוב מידי

אז הייתי זורקת כמויות של אוכל שכאב לי שהכינו. אחרי שבוע שממש כאב לי ביקשתי להפסיק ומאז אני מסכימה לקבל מאנשים ספציפים שאני מכירה את האוכל..

במקומך הייתי פונה לאחראית ומבקשת שתעשה את זה בחכמה ודיסקרטיות 

השאלה היא האם אתם לא אוכלים את מה שהיא מכינה כי היא מכינה דברים שאתם לא אוהבים או דברים ש"קל להרוס" ולהכין אותם  באופן שאינו מעורר תאבון... או שממש כל דבר שהיא תכין לא ימצא חן בעיניכם?

כי מה למשל אם תבקשו להכין משהו מאוד ספציפי שהוא פשוט וקשה להרוס? נניח טוסטים וסלט? בעיניי ממש הגיוני לבקש (ומי שמתאים לה שתיקח). אפילו לא צריך להתנצל ולהסביר שיש ילדים בררנים (אם זה לא המצב), כי זה מה שכל אחת תניח למקרא בקשה כזו.

הלוואי שזה הגיוני ויוכל לעזור לך. 

לא רוצה שאף אחת תטרח (וזו ממש טרחה!!) וילך לפח.

מצד שני לא מסוגלת לאכול מכך אחד כל דבר והבנות שלי גם בררניות

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר