קודם כול – וואו, איזו התמודדות מורכבת. מצד אחד את באירוע מתמשך וקשה של גיוס מתמשך, עם כל מה שזה מביא, ומצד שני יש עזרה ונתינה מהקהילה, שזה מדהים – אבל לא תמיד זה נעים או מתאים, ופה בדיוק הדילמה שלך. את לא לבד בזה.

הנה כמה מחשבות ואפשרויות רגישות שיכולות לעזור לך להתנהל:

⸻

🌱 1. לגיטימי להרגיש ככה

את מרשה לעצמך להרגיש אי נוחות – וזה בסדר. את לא מתלוננת על עצם הנתינה, אלא פשוט על התאמה. לא כל אוכל מתאים לכל משפחה. במיוחד כשמדובר בילדים בררנים (או עם חוש טעם רגיש), וזה בכלל לא אישי נגד המתנדבת.

⸻

🤔 2. האם לדבר עם האחראית?

אם יש לך קשר טוב עם האחראית – דווקא כן הייתי שוקלת לדבר איתה, אבל בצורה מאוד רגישה ולא “מתלוננת”. משהו בסגנון:

“אני מרגישה מאוד לא נעים לעלות את זה, כי ברור לי כמה אהבה ומאמץ נשפכים כאן, אבל הילדים שלי ממש לא מצליחים לאכול חלק מהמנות – וזה פשוט חבל שהאוכל הולך לפח שוב ושוב. אולי אפשר לשבץ אותנו בימים אחרים, או שאני אכין באותו יום מראש? אני לגמרי מעריכה את התרומה, רק רוצה למנוע בזבוז ופחות תסכול לילדים.”

את לא מפילה עליה אחריות, רק משתפת. היא בטח תבין – ואולי אפילו יודעת על עוד משפחות עם דילמות דומות. לפעמים מה שנראה לנו “אי אפשר לדבר עליו” הוא דווקא משהו שמוכר גם לאחרים.

⸻

🍽️ 3. אפשרות נוספת: לשחרר אותך מהשיבוץ בימים קבועים

אפשר לבקש בעדינות לא לקבל ארוחה בימים מסוימים – בלי להסביר למה. למשל:

“ביום שלישי פחות נוח לנו לקבל ארוחה מבחינת תיאומים בבית, אפשר להשאיר אותנו מחוץ לשיבוץ בימים האלה?”

לא צריך לומר “זו ההיא שמבשלת”, אלא להיעזר בזה כטכניקה עקיפה.

⸻

💡 4. להציע להשתלב בשיבוץ בעצמך

אם את מרגישה שאת מסוגלת להכין בעצמך פעם בשבוע, אולי אפילו תרצי להגיד:

“אני מרגישה שדווקא מתאים לי בימים מסוימים לבשל לילדים שלי, ואולי גם אפשר לשלב את זה בשיבוץ הכללי – אם צריך.”

כך את יוצרת פתרון ולא רק מציגה בעיה.

⸻

💬 ואם את רוצה ניסוח מוכן…

אם את מחליטה לדבר עם האחראית, אפשר לנסח לך הודעה קצרה ומתחשבת שתשלחי בוואטסאפ – רק תגידי.

⸻

בסוף, הכוונה שלך כל כך עדינה ומכבדת, ורואים שאת לא רוצה לפגוע – רק לא לבזבז אוכל ולהקל על הילדים שלך. זה הכי לגיטימי בעולם, ואת נוהגת בעדינות יפה.

וואלה חכם.
אני בהלם, עוד כמה שנים יסגרו את הפורומים ונתייעץ עם הג'י פיי טי הזה.
אוי ואבוי לנו

יש אנשים שזה טוב להם

לק"י

יש דברים ספציפיים שהיא מבשלת?

אולי לבקש שלא ישלחו לכם מאכלים מסויימים.

או אם יש קבוצה שהיא לא נמצאת בה (רצוי קבוצה מצומצמת), אז לפרסם שנשאר לכם אוכל, ומי שרוצה- שיגיד.

אצלינו בבישולים ליולדות/ מקרים אחרים מקובל לכתוב אם יש דברים שרוצים או לא רוצים.

(וקרה לי אחרי אחת הלידות שקיבלנו אורז שחור מתוק, שהלך לפח. אבל למזלי רוב הנשים מבשלות אוכל סטנדרטי יותר😂).

ולפןתחת- אני לא הייתי אומרת כלום. ממשיכה לקבל ולומר תודה ומבינה שיש מי מהילדים שכן אוכלים אז משאירה את זה בשבילו.

אולי להציע למישהי ספציפית, שאת יודעת שהיא רגישה ולא תפרסם.

ומקבלת את זה שלא בטוח יש מה לעשות, והאוכל יגיע וייזרק.

שואלת אם אפשר להחליף איתה

בהנחה שהאוכל לא מגעיל אובייקטיבית אלא לא לטעם שלכם..

גם אצלי הרבה מהאוכל שמביאים לנו נזרק כי הילדים לא אוהבים (גם סביב מילואים)

ובעיני הלבנת פנים זה מעל הכל

לא הייתי אומרת כלום

גם לאחראית. היא תבין את הלה"ר בזה...

בעיני עדיף לזרוק פעם בכמה שבועות ארוחת ערב מלפגוע במשהי.

היא הרי חושבת היא מכינה משהו טעים.

אין מה להעיר לה.

מתארת לעצמי שאם את לא נוגעת בזה זה כי יש סיבה שזה באמת לא עושה חשק

ולך חיבוק על זה שבמקום לקבל ארוחת ערב טעימה את לא מקבלת משהו יעיל

אני הייתי מתבעסת לבשל ושיזרקו.

(או שיש דברים שכן נאכלים או שאת אוכלת?...).

התכוונתי שמי ששולחים לה אוכל והרוב נזרק, שתבקש שלא יביאו לה בכלל.

ואת של אחרות אוכלים

לק"י

שכתבה שאצלם הרוב נזרק.

ברור שאם לרוב כן אוכלים, אז סבבה.

אבל תמיד כשמבשלים לנו

הרבה נזרק.

לידות מילואים וכולי.

יש נשים מסויימות שאוכלים יותר את האוכל שלהם. שעושות יותר לטעמי.

ויש נשים שפחות. זה לא בקטע רע זה פשוט עניין של טעם...

בגלל זה אחרי לידןת אני ץמיד אומרת לאחראית ארוחות די מהר שאין צורך יותר כי אני רואה שהרוב נזרק. 

גם כשאני מבשלת לאחרות. אני בטוחה שחלק יזרק. ככה זה. למרות שמרגישה שיודעת לבשל ואצלנו הכל היה נגמר. 

ועדיין בעיני זה שווה את החסד בזה החיבוק בזה. 

בכל אופן. בחיים לא הייתי אומרת וגם לא ברמז לאישה ספציפית. האוכל שלך לא נאכל אצלנו. פוגע נורא. 

באהבה ליולדת נזרק, הייתי מתבאסת מאוד מאוד.

אני משקיעה בזה זמן רב וכסף.

לק"י

לא אשה ספציפית, אלא בכלל.

אני לא משקיעה זמן וכוח כדי שיזרקו🤷‍♀️

אבל מהודעה אחרת שלך אני חושבת שאת נוהגת נכון, בזה שאת מבקשת שלא ישלחו לך כשאת רואה שזה לא נאכל.

אולי באמת כשאני מבשלת אני צריכה לברר מול המשפחה, שהם אוהבים מה שאני חושבת להכין. או לתת 2 אפשרויות לבחירה.

ואני תמיד רוצה לבשל למגויסות אצלנו בשכונה, ואני גם יודעת לבשל!!
אבל אני לא עושה את זה ולא עוזרת בבישולים בדיוק מהסיבה הזו שיזרקו את האוכל שלי.

אני לא יכולה לדמיין שאקנה ואטרח ואבשל והכל פשוט ייזרק.

לי יש ערך לאוכל שאני מבשלת, ולא אהייה מוכנה שייזרק.

אם אחת לכמה זמן כבר אבשל, בקבוע שלי מכינה פסטה ברוטב בולונז שאז יודעת שילדים אוהבים.

לא יודעת מה האישה הזו מבשלת וטורחת להביא לפותחת השרשור, אבל בהחלט יש מקום לעשות צעד שלא תבשל לכם...

למשל, מה שהציעו, שביום שהיא מתנדבת, לא להירשם לקבל ארוחה.

ולגטימי לגמרי גם לומר יש לי ילדים בררנים גם את האוכל שלי הם לא אוכלים לפעמים, נשמח לקבל רק: פסטה, עוף, קציוצות, וכן הלאה...

רוב הסיכויים שיאכל ובשמחה!

את יכולה לגשש אח"כ ולהגיד נראלי יצא מלוח מדי או בלי טעם

אם היא עונה כללי אז אולי באמת לא אהבו אבל אם היא תענה בפרוטרוט כנראה שדווקא שימח..

גם אני חוששת לבשל אבל אני באמת מבשלת לא כ"כ טעים 🤦‍♀️

תמיד יש בי פחד.

כשאני כן מביאה ארוחות אני תמיד אומרת הלוואי ויהיה לטעמכם.

ותמיד אומרת ומציינת שמתי מעט תיבול, כדי שתוסיפו לטעמכם האישי. 

אבל לצערי משום מה עדיין אין לי את הבטחון להביא חופשי.

רק כשיודעת שיש ממש צורך ותקועים.

תמיד הפחד שייזרק או לא יאהבו מקנן בי.

למרות שלאחרונים שבישלתי, חייבת לספר,

משפחה עם ילדים גדולים יחסית ונוער שהבעל מגויס.

הכנתי אוכל מפנק, והגדולה שלהם סיפרה לי בתמימות שהם לקחו את כל השאריות ממה שכולן הביאו להם ושיחקו מאסטר שף...
ואני ניצחתי! חחחח כל כך שמחה אותי.

שמצד אחד את צודקת

ומצד שני, יכולה להעיד על עצמי שרוב מוחלט של האוכל שקיבלתי אחרי לידות ובמילואים בהחלט נאכל, והיה בשבילי בגדר הצלה ממש, ורק דברים ספציפיים מועטים נזרקו, ואיזה מזל שהכנות שלי לא עשו את החשבון הזה...

ואוסיף ואומר שגם כשקיבלתי דברים שפחות אהבתי, לפעמים אין שום כוח להכין ואכלתי גם דברים שלא הייתי מכינה לעצמי (סלט עם טונה למשל- ממש לא אוהבת ברגיל)

אז חבל

גם כי בעיני עצם היחס והרצון זה משמח ממש

וגם אם את חוששת שלא יאכלו- תשאלי אותה בהודעה- מה אוהבים אצלכם-

פסטה-אורז-מרק( סתם ךדוגמא)

ואפשר גם לשאול- יש הערות לגבי מה שבחרת- עם או בלי רוטב וכדומה

תבחרי מה שקל לך ונח לך

והיא תבחר

ובאמת חושבת שגם אפשר משהו יותר פשוט

בלי הכנה

ירקות חתוכים ,לקנות לחמניות וגבינה-קוטג' או טחינה או מקושקשת

אפילו פיצה קנויה

או סתם בורקסים פתיתים

לנו בישלנו רק פעמיים בערך מתחילת המלחמה וכל פעם כזאת היתה פשוט הצלה בשבילי!

הגיוני שיהיה ילד שלא יאהב אבל גם את שלי לא כל הילדים אוהבים וזה בסדר וככ עוזר כשמבשלים לך!

לק"י

אני כן מציעה להכין אוכל סטנדרטי ולא מיוחד מידי.

ומצד מי שמבשלים לו, להגיד מראש אם יש דברים שאין מצב שייאכלו.

בינתיים אני יושבת על סף בכי ומחכה שהתינוק ירדם

ובלי תקווה כי אין פה בכלל ושם עזרה

גם אם היו מביאים לי אוכל מגעיל

כרגע רק זה שמישהו נזכר שאני קיימת זה היה מעודד קצת🙏

בס"ד

אפשר ליתר ביטחון לברר העדפות לפני ולהציע כמה אופציות. וללכת על דברים יחסית אוניברסליים.

מי שממש בררנית באוכל לרוב לא תירשם לקבל ארוחות.

אני מחזיקה את עצמינו כבררנים אבל אני כל-כך צריכה את העזרה הזאת שאני נרשמת מדי שבוע וסומכת על ה' שיהיה בסדר. ברוב רובם של המקרים האוכל נאכל, ובהנאה רבה, וזאת ה צ ל ה של ממש! פשוט חסד ודלק שנותנים את הכוח להמשיך.

לפעמים אני כן נותנת עוד סיבוב קטן בתנור כדי שזה יהיה יותר חרוך, כמו שאוהבים פה, אבל ארוחה שלמה (ולפעמים יותר מזה, תלוי כמויות) נחסכת ממני! לפעמים חלק מהילדים לא אוהבים וחלק כן, אבל החלק שכן, זה כבר רווח גדול! (מי שלא אוהב, אם יש פסטה במקרר, יאכל פסטה, ואם לא אז פרוסה. בכל מקרה זה לא כמו להכין ארוחה).

ממש מחזקת אותך לקפוץ למים,

אני לא יכולה להגיד לך כמה זה לפעמים מחזיק אותי, פשוטו כמשמעו, האוכל שנשים ירקות מכינות לנו.

חשבתי שזה נכחד מהעולם כבר מזמן

ובע"ה שיצטרכו לבשל רק ליולדות. 

אתם ראויים לכל העזרה והתמיכה בעולם!!🫶🏼

אני חייה באיזור מאד מגוון (שלח גילאים, שלל מגזרים וכו) עם אחוז מגויסים לא מהכי גבוהים בארץ (עיר, לא ישוב). ב"ה זה ממשיך אצלנו אודות לכך שנבנה מערך מאד גדול עם הרבה מאד מתנדבות (ומתנדבים) ובעיקר כמה נשים שמנהלות את כל המערך הזה בצורה מעוררת התפעלות. מבחינת יוזמות פרטיות בודדות, אני כן מרגישה שזה פחת לעומת לפני שנה. הייתה שוב התעוררות עם הגיוס הענק לקראת מרכבות גדעון. זה פתאום שם את הפוקוס בחזרה על משפחות המילואים.

הלוואי ואצלכם יתעוררו / יחזרו לתמוך בכם / יבינו כמה היום זה נחוץ בדיוק כמו בתחילת המלחמה, אם לא יותר!!!🫶🏼

אבל לגמרי מבינה גם אותם.. כשהיינו בהפסקה די ארוכה של יותר מחודשיים גם אני הרגשתי עמוסה וממש בחרתי במה ומתי לעזור שממש מבינה שלאנשים כבר קשה לעזור לנו..

מאמינה שלא שכחו ופשוט באמת התעייפו והתרגלו..🙃

ומסכימה לגמרי עם העידוד בזה שאנשים בכלל זוכרים אותך😀

על לעזור (תוך התחשבות בכוחות שלך)!!! הפסקה של חודשיים זה כלום ושום דבר כדי להשתקם ולהשלים פערים…

אני מרגישה שבתקופות של שגרה בין סבבי מילואים המשפחה כולה צריכה להתאושש ולמלא חוסרים מכל מה שלא היה כשהאיש לא היה בבית. גם לנו קרה ב"ה להביא ארוחות למגויסים אחרים בין הסבבים. אבל מצד שני אין לי ציפייה שמשפחה שבעצמה עושה סבבי מילואים תעזור למשפחת מילואים אחרת. זה מהמם כשכן אבל לרוב יש לה כל-כך הרבה לשקם לפני זה, וזה מה שבאמת חשוב כרגע! - שהמשפחה תדאג לעצמה אחרי כל מה שהיא נתנה - שממש לא מצופה שהיא תעזור למשפחות אחרות.

אבל מהמעגלים שלא לוקחים חלק במערך המילואים באופן כללי, עצוב לי לשמוע שהם מתעייפים, מתרגלים, עברו הלאה וכו' 😔. אני לא מדברת על שום אדם או שום משפחה ספציפית כי יש כל מיני מצבים שפשוט אי אפשר לעזור לאחר וזה בסדר גמור. אבל כחברה, ככלל, כמעגלים, חשוב כל-כך שהמודעות תמשיך ושידעו כולם שהעזרה והתמיכה למשפחות מילואים עדיין נצרכת! ועוד יותר לאור זה שהכוחות כבר הולכים וקטנים. אפילו רק כוחות הגוף (עוד לפני שמדברים על הנפש). אחרי קרוב לשנתיים שמחזיקים - גם אם "רק" לפרקים - את הבית לבד, הגוף מותש והלב ממש זקוק להרגיש שלא לבד בדבר הזה…

אולי את מדברת על מקומות שבהם הרוב מגויס אז אין את המעגלים שאני מדברת אליהם. אצלנו בעיר, רק אחוז מאד מסוים מגויס. אז בעיניי ראוי שכל השאר ימשיך לתמוך (שוב, ככלל, ממש לא שופטת או באה עם ציפיות מאנשים או משפחות ספציפיות כי כל אחד והסיפור שלו/ה) - בדיוק כמו שהחיילים שלנו ממשיכים לשרת, גם אחרי מעל שנה וחצי, למען כולם…

וברור גם אני מבינה את העומס בשגרה

ולא מגיעה תמיד ללבשל ליולדות וכדומה

אבללל

במציאות של מלחמה מתמשכת

אני אישית היתי מרגישה רע מאוד עם עצמי אם היתי ממשיכה את השגרה הפרטית שלי בלי לתרום למען הכלל -לפחות בזה...!!

הפער הזה בין אנשים שממשיכים את חייהם כאילו כלום

לבין משפחות שכל העולם התהפך להם..משלל סיבות ..

והתחושה לפחות לשי שהחיים שלי עברו טלטלות בכללל החזיתות בגלל המילואים האלה המתמשכים

וי ש לזה מליון השפעות

ונכון הז מאמץ לבשל למישהו כשאת עמוסה.

אבל אם רק היית קולטת כמה 'מעבר לכוחות'  נדרשות המגוייסות שנה וחצי...

הפער הזה משגע אותי

באמת לא צריכה עזרה.. אולי כן אבל כבר לא מצפה .

אבל כואב לי בשביל מי שמרשה לעצמו להמשיך בחייו 'לפי הכוחות'...

באמת לא היתי מתחלפת איתו

אבל כן קשה לי לא להיות ביקורתית בלב לפעמים

אני באמת מרגישה שיש מקומות שזה אחרת

אבל הלוואי ובכל המקומות היתה תמיכה

מסייגת רק שוב, כי אולי משהי קוראת והיא לא מגויסת, ועדיין אין לה, פשוט אין לה!, אפשרות לעזור, שכל הפואנטה שלי היא לגבי הכלל. אני מבינה ב-100% שלא כולם יכולים לעזור, כן, גם במצב של מלחמה. ושלפעמים יש נסיבות חיים פשוט מורכבות מאד, וחלקן לגמרי שקופות, ומבחוץ זה נראה שממשיכים בשגרה כשאחרים נקרעים תחת הנטל, אבל באמת זה הרבה יותר מורכב מזה.

אבל לעשות חשבון נפש ולבדוק מה  אני יכולה..

ובאיזה אופן..זה נכון לכולם..לא צריך בדרך אחת

והגיוני גם לומר שלא אפשרי עכשיו כי...זה בסדר!!

זה בכלל לא הכי משנה הפרקטיקה

אבל האכפתיות והנכונות הז הנקודה בעיני

זה גם להוציא ילדים מהגן ולהיות איתם
לשמור עליהם כשהאמא בקניה

לקחת את התינוק כי האמא רוצה לנוח...

גם מי שלא מבשלת, אולי עושה דברים אחרים בעקיפין.  זה לא רק בישול.

לא נראה לי שיש מישהו שממשיך בחייו רגיל בתקופה הזו, זה לא אפשרי.

אבל עוזרים למשפחות אחרות, לצערנו הרבה חולים, הורים שלא מתפקדים בגלל מצב כלכלי קשה.

אי אםפשר לבקר משפחות שממשיכות את חייהם כאילו כלום, יש הרבה דברים בסתר.

סתם מעירה נקודה...

ויש כאלה שכן כאילו כלום, כי המצב המשפחתי שלהם עצמם על הפנים, וקל לתת כשטוב לך ולא כשבך יש משהו חסר(ונכון שנתינה עושה טוב וזה, אבל המציאות היום קשה לכולם)

בס"ד

וגם עם ההודעה מעל, שזה לא רק בישולים כמובן. (חושבת שסבב לא סבבה לא דיברה על אוכל כסוג היחיד של עזרה, אלא כדוגמה).

שקושי פרטי זה משהו אחד וגם בו בודאי חשןבבב לעזור

אבל מי שהקושי' שלו הוא מתוך מסירות לכלל אז כן בעיני הכלל כן צריך לצאת מהנוחות לשו כדי לתמוך

אני לא מבקרת באופן אישי

אני מדברת כתופעה

וברור יש המון דרכים גם פשוטותת לקחת חלק

בכלל לא צריך דוקא בישול

גם סתם להתעניין באמת או לקנות שוקולד

וגם להוריד למישהי זבל פעם ב

לא משנה מה

ואני שמחה שככה את חווה את המצב שאין מי שממשיך כרגיל

אני מרגישה בדיוק להפך

איפה את גרה?
זה דבר שתלוי בכמה נשים חזקות שרוצות לארגן.
אצלנו יש כמה כאלה...

ויש הרבה מתנדבות מקסימות, כעיקר מבוגרות או בפנסיה שמבשלות לצעירות מגויסות.

בס"ד

מגיע מנשים יותר מבוגרות. לא רק. אבל הרוב.

עול הילדים והעבודה
והחיים העמוסים.

יכול להיות שאת גרה בסביבה של צעירים, אז הגיוני שיהיה פחות מי שיבשל ויפנק בארוחות.

מבוגרות גם נהנות מזה...השכנה שלי כל יומיים מוציאה סיר מפנק, וזה ממש עושה לה טוב.(ובטוח גם למשפחה המגויסת)

גרה בסביבה של צעירים? אני בסביבה מעורבת כאמור 🙂

יש מהכל ..

ולדוגמא פעם אחת ויחידה כשלא עמדתי בקצב ושאלו מה יעזור לי

עניתי שאשמח שידאגו לעוגה לשבת כי לא אגיע לזה

מיישוב שלם לא מצאו עוגה אחת. או ששכחו לשאול

איך שלא יהיה...אכלנו ביסקויטים בשבת בקידוש

ומי ששאלה לא יכולה להכין לך משהו?(סליחה על הבקורת, אבל סתם זה כזה מתבקש).
איך לא מוצאים מיישוב שלם, בהנחה שזה לא יישוב של 20 משפםחות.

בס"ד
 

לא סבבה בכלל.

תמיד אפשר לדון לכף זכות* אבל במקומך היה לי ממש מפנצ'ר סיטואציה כזאת ❤️‍🩹. מבינה שזה קרה כבר מזמן אבל חיבוק על הסיטואציה!

* לפני שבועים משהי כתבה לי שהיא תשמח להכין לנו ארוחה וממש ממש שמחתי. היא שאלה מתי ועניתי שיום חמישי יוכל לעזור לי מאד, והיא ענתה שזה נשמע לה אחלה. ואז התקרבנו למועד ולא שמעתי ממנה כלום. באותו היום לא ידעתי אם אקבל בסוף או לא עד שהתייאשתי ובאמת היא לא הגיעה. ואתמול פתאום קיבלתי הודעה ממש מתנצלת שהם עברו דירה מהרגע להרגע וזה ההסבר. אידיאלית היא הייתה יכולה לשלוח לי הודעה תוך כדי הכל אבל באמת שכולם בסוף בהי אדם ולפעמים למרות רצון טוב אמיתי דברים מתפספסים. קרה לי גם בשבת האחרונה אגב, שביקשתי להירשם לקבל ארוחה ובסוף האחראית בטעות לא רשמה אותי… אז אולי קרה משהו כזה עם העוגה? אני מרגישה שכשאני מנסה למצוא הסבר זה יותר טוב לי ללב מאשר לחשוב שכל אחד לעצמו ובישוב שלם אף אחד לא מסוגל לצאת קצת מעצמו ולעזור. כמובן שאת מכירה את הנפשות הפועלות אז אם זה רלוונטי לך, תזרקי 🤗. ושולחת לך עוד חיבוק, כל-כך כל-כך מעריכה אותך!!!

בס"ד

כתבתי פה לפני כמה שבועות על איך אני צועקת יותר על הילדים בתקופה הזאת, ובין השאר סיפרתי על החוברת חשבון הזאת שנעלמה לבן שלי ועכשיו צריך לטפל גם בזה. משהי הציעה שאבקש מהמורה פשוט לצלם לו את הדפים החסרים עד סוף השנה. וזה מה שעשיתי. והמורה, שחוץ מזה אדם מקסים, ענתה שהיא יכולה לצלם לי 2-3 עמודים אבל לא יותר ואם אני רוצה היא תביא לי את שלה ואני אצלם. עכשיו, לאורך כל השנה כשאני מעדכנת שבעלי במילואים היא תמיד אומרת שאם אפשר לעזור אז בשמחה, כל דבר. ובפועל כשאני סוף סוף מבקשת משהו שלי נשמע ממש פעוט, אני מקבלת תשובה כזאת, כשברור שבבית הספר יש מכונת צילום, בעוד שלי זה יהיה להיגרר לחנות והכל. היה מפנצ'ר מאכזב ומעצבן ממש. והלכנו לחנות לקנות חוברת…….

אבל כן לפעמים זה סתם מצטרף לכל הכיווץ הגדול

וזה נורמלי ואנושי

היא גם לא התנצלה כי פשוט שכחה כנראה

אני לא כועסת עליה

סתם התפספס

קורה

לא אומרת שזה לא ביאס כי באמת מעולם לא ביקשתי כלוםם

אבל בכללי אין לי בכלל תחושה שיכולה לבקש משהו שבאמת עוזר לי מאף אחד

מקסימום אחת ל..לקבל מחווה סמלית לש יחס וזה גם מוערך ומשמח 🙏

אבל עזרה- לא...

אז אולי כשאת רואה שהיא משתבצת, לשלוח לה הודעה, או דרך האחראית (אבל רק אליה), שלאור הניסיון, היא שולחת כמות גדולה, והילדים לא אוכלים הכל וחבל, אז עדיף שמראש תשלח פחות. גם ככה את מכינה עוד משהו, אז לפחות שילך לפח מעט. ואם יש מאכלים מסויימים שלה שהילדים יותר אוכלים, אז תגידי את זה.

היא תחשוב שזה ככה לכולם, או שהיא באמת שולחת הרבה, או שהילדים שלך לא כ"כ אוכלים... זה לא פוגע.

לא הבנתי האוכל שלה טעים- אבל נגעלים מסיבות שלכם?

או שלא טעים?
ואת לא צריכה לרמוז לה ישירות שהאוכל לא טעים, תחשבי על פתרון אחר... הציעו פה כמה.

פשוט אומרת שאם אפשר לשבץ אותה למישהי אחרת ..

אוצכן לומר בעדינות שהילדים שלך לא מתחברים לסוג אוכל שהיא מכינה וחבל לך שהיא תטרח סתם..

זה לא יעליב את האחראית ולא אומר על האישה כלום- כי זה רק עניין של טעם והעדפה אישית

ואין סיבה שהיא תדע מזה

התקשורת בניכן ישירות?

אין גורם מקשר?

אם כן- הייתי פונה אליו 

שהיא זו שאמורה לשלוח לנו ארוחת ערב, פשוט אמרתי לה שבסוף אנחנו מסתדרים/קניתי משהו/נסענו למשפחה.

אחר כך הבנתי שזה לא ממש פיתרון

אז שיתפתי את האחראית על הארוחות והיא הבינה לגמרי...

בסופו של דבר יש משפחות אחרות ששמחות לקבל את הארוחה הזו ואני יודעת שאני מאוד סטרילית.

אן שאפאחד לא שמח... כי אם אפאחד. אז בעיני אין פה מה לומר.

ואני מהבררנים ולפעמים זןרקת מה שמביאים לנו. אבל אומרת תודה וזהו

שתרשום את עצמה אצלכם ואחרי שהיא משתבצת שתוריד את השם מהמשבצת שלכם ככה גם אחת לא תדע במי מדובר

נגיד מיכל היא האחראית וכוכבה היא האישה שאת לא רוצה שתשתבץ אצלכם

אז בםתיחת הרישום יהיה כתוב אצלכם מיכל

ואחרי שכוכבה תשתבץ מיכל תוריד את השם שלה ותשתבץ אצלכם מישהי שתכין אוכל חוץ מכוכבה

אם לא מתאים לכם לאכול. אל תאכלו.

אבל להגיד עליה שאתם לא אוהבים את האוכל שלה, וכנ ראה היא תבין היטב על מה מדובר... בעיני זה לא יפה.

זה לא יומיומי.

זה נגיד יוצא פעם בחודש שהיא מכינה לכם?

תחשבו אם זה היה את

 שמבשלת בדרך קבע למילואמנקיות. 

ואז מדברים עם האחראית מאחורי הגב שלא אוהבחם את האוכל שלך... זה ממש מעליב בעיני... 

לק"י

קודם כל, מותר לא לאהוב אוכל מסויים. ולהגיד לאחראית בלבד זה עדיף בעיני. ולא חושבת שיש פה לשון הרע. זה לא שכולם לא אוהבים, עניין של טעם אישי.

ובעיני הרבה יותר מכאיב לטרוח לשווא, גם אם לא יודעים. לא לכולן זורם לבשל בכיף, ואם אני טורחת ומתאמצת והכל הולך לפח, זה ממש חבל.

אני אומרת בכלליות, כי מההודעה הפותחת לא ברור למה לא אוהבים את האוכל שלה, ויש הבדל אם זה בגלל זה היא מבשלת דברים מקוריים מידי, או שהיא לא נקיה וכדומה.

(הסיבה השניה זה כנראה לשון הרע. למרות שגם אז הייתי מעדיפה להתחמק מלקבל ממנה לשווא).

אבל אצלי מפונקים ממש. התרגלו לטוב מידי

אז הייתי זורקת כמויות של אוכל שכאב לי שהכינו. אחרי שבוע שממש כאב לי ביקשתי להפסיק ומאז אני מסכימה לקבל מאנשים ספציפים שאני מכירה את האוכל..

במקומך הייתי פונה לאחראית ומבקשת שתעשה את זה בחכמה ודיסקרטיות 

השאלה היא האם אתם לא אוכלים את מה שהיא מכינה כי היא מכינה דברים שאתם לא אוהבים או דברים ש"קל להרוס" ולהכין אותם  באופן שאינו מעורר תאבון... או שממש כל דבר שהיא תכין לא ימצא חן בעיניכם?

כי מה למשל אם תבקשו להכין משהו מאוד ספציפי שהוא פשוט וקשה להרוס? נניח טוסטים וסלט? בעיניי ממש הגיוני לבקש (ומי שמתאים לה שתיקח). אפילו לא צריך להתנצל ולהסביר שיש ילדים בררנים (אם זה לא המצב), כי זה מה שכל אחת תניח למקרא בקשה כזו.

הלוואי שזה הגיוני ויוכל לעזור לך. 

לא רוצה שאף אחת תטרח (וזו ממש טרחה!!) וילך לפח.

מצד שני לא מסוגלת לאכול מכך אחד כל דבר והבנות שלי גם בררניות

כי זה על אותו עניין של התקרבנות

אף אחד לא מסכן

לא מי שמשלם מיסים ולא זכאי להטבות

ולא מי שזכאי להטבות

זה צריך להיות הפוך

כל אחד צריך להיות בהודיה על מה שיש לו

וכן

כמעט כל דבר זה עניין של בחירה

אבל מה אתם מצפים שכולם יהיו בהייטק? כולם יהיו מנהלים?

תמיד יהיה מי שירוויח יוצר ומי שירוויח פחות, וכדי לא ליצור פערים גדולים מדי ועוני גדול המדינה מנסה קצת לאזן.

אבל להסתכל עליו במבט מפוכח

יש אנשים שמקבלים סיבסוד מהקופה הציבורית

ויש שמשלמים לה

וזה בעיקר תלוי בבחירה

אני אגב מהמשלמים

ופעם הייתי מהמקבלים

אף פעם לא הייתי קורבן

לא כשקבלתי ואולי אנשים לא היו מרוצים מזה

וכמובן לא כשאני משלמת

אני שמחה להיות מהנותנים

מה לעשות שהם לא מספיק חכמים או מוכשרים בשביל להרוויח מספיק? או שהם מרגישים שליחות בעבודה שלהם יותר מבמקום רווחי יותר?...

אבל אם נמצאים בצד של המקבלים

לא צריך להתמסכן אם אנשים שנותנים מתלוננים

כי יש כאלה שלא שמחים לתת

כמו כאלה שלא שמחים לקבל את המשמעות של לקבל

יורקים על מי שמרוויח פחות מהם?

מתעצבנים?

ומה את עושה? גם מתעצבנת

ככה בני אדם

כועסים לפעמים על כל מני סיטואציות

מותר

למרות שעדיף שכל אחד יהיה בהודיה על מה שיש לו

במקום לתת תמריצים לפי הכנסה היה אפשר לתת תמריצים לדוגמא לפי מיצוי כושר השתכרות - כלומר שני הורים עובדים מאה אחוז משרה - מאה אחוז הטבות, רק הירה עובד אחד, 50 אחוז הטבות. שניהם עובדים בחצי משרה - גם כן 50 אחוז וכן הלאה. ככה את מעודדת עבודה ולא גורמת לאנשים להישאר לפעמים בשכר נמוך יותר כי העלאה קטנה תקפיץ אותם מעל תקרת ההטבות ובפועל זה יצא לא משתלם. (אפשר כמובן לשים תקרת שכר יחסית נורמלית גם להטבות האלה שלא יצא שמי שמרוויח 50 בחודש מקבל אותן, אבל זה לא הנקודה).

המדינה לא מעודדת אבטלה אבל היא לא מעודדת עלייה בשכר.

אני יכולה לומר לך שהיתה תקופה שבעלי עבד 80 אחוז משרה באיזה מקום וממש היה על קצה דרגת המס מלמעלה, הוא רצה לעלות ל100 אחוז משרה אבל ראינו שזה מעלה אותו מעל דרגת המס ככה שאם נניח הוא עבד 4 ימים ושילם מס די מינימלי, מעבר ל5 ימים היה ממוסה ככה ש3 ימים בחודש הוא עובד בחינם ורק היום הרביעי שנוסף לו היה אשכרה מתווסף למשכורת. זה היה תוספת של איזה 200 שח ופשוט לא שווה את זה. אז כן במובן מסוים יש עידוד לא למצות את כושר ההשתכרות.

בנוסף זה מעודד אנשים שלא מדווחים על השכר שלהם, כי מעבר ל"חיסכון" במס, ככה הם מקבלים יותר הטבות. כשההטבות יהיו לפי כמות המאמצים שאתה משקיע והזמן שאתה עובד יהיה פחות חסר בדיווחים כי לא יפגע בך לדווח שאתה עובד יותר אלא דווקא יועיל לך

תחשבי שעל חלב במכולת היית משלמת 12 ש''ח

והקונה שלצידך היה מקבל אותו בחינם.

כל הנחה/סבסוד/ קצבה מגיעה מכספם של אזרחים אחרים.

אם אני לא מקבלת דרגה, הכסף שעליו אני עובדת ומגיע למס הכנסה מממן את הדרגה של אנשים אחרים.

למדינה אין כספים משלה, היא לוקחת את כספי האזרחים ומעבירה אותם הלאה, הגיוני שאנשים לא יהיו מעוניינים שכספם יגיע לאנשים אחרים. (לצדקה שלי אדאג בעצמי).

האם זו בעיה של הממשלה הנוכחית? לא בהכרח. של כל ממשלה שדוגלת במדינת רווחה קיצונית.

(עוד לא התייחסתי לזה שציבורים שלמים לא מתפרנסים כי המדינה אחראית לפרנס אותם לפי דעתם)

באופן כללי, יש נטייה לרשתות החברתיות ליצור הרבה רעש, ולפלג.. חדשות מספרות מה שרע ולא מה שטוב, כדי לנסות להראות לנו שהכל רע...

בפועל רוב האנשים לא מרויחים 50 וגם לא 40... (זו אולי גם נטייה של רשת חברתית , להראות לנו את הקצה אז חושבים שהרבה מרויחים ככה) , זה מבעס שלא מקבליים דרגה ולאדם נורמלי שההכנסות שלו קצת גבוהות (נגיד 15,16 זה יכול להיות משמעותי מאוד מאוד במשכורת התשלום על מעונות)... מה גם שיש אנשים שמרמים , וכמעט לא עובדים וומסוסבדים מאוד וזה מבעס....

הבעיה שהרבה פעמים אותם אנשים שמתלוננים על סבסוד למישהו אחד, מתלוננים גם למה המדינה לא מסבסדת משהו אחר או למה שכר המינימום הוא לא 40...

אם אתה לא רוצה שהמדינה תסבסד את המעונות אל תלך למעון מסובסד. לך למעון פרטי שלא בטוח יהיה יותר יקר.

אל תלך למעון מסובסד - איך זה עוזר?

סבסוד המעונות לא נלקח ישירות מהתשלום של ההורים שמשלמים סכום מלא.

עזבי, לא זוכרת כבר מה רציתי לכתוב 😅

אין לי בעיה עם סבסוד, אבל שיהיה לכולם או לא יהיה.

אין שום הצדקה שהכסף של אנשים שמשלמים מס הכנסה ילך לאלה שלא.

לצדקה שלנו נדאג בעצמנו.

אגב. אותם אנשים שרוצים שהמדינה תממן את הלימודים, בריאות, תשלם קצבאות, תאריך את חופשת הלידה על חשבונה גם רוצים שהמדינה תגדיל את השכר שלהם באמצעות רגולציה על שכר מינימום.

אף פעם לא הארכתי אז לא מכירה, או שהארכתי ונשארתי עם הפעוט בנוסף בבית.

מבינה אותך ומסכימה איתך.

האמת שכן זה מעצבן מאד.. לעבוד קשה מאד ואז לוקחים לך המון המון מהמשכורת למיסים.

אם בעלך לא היה איתך בחגים,שבתות וכו' , את היית מרגישה כמו חד הורית שהכל נופל לך על הכתפיים ומוציאה המון כסף על בייביסיטר, האוכל מוכן לשבת, וכו' וכו , הייתם מרווחים יפה אבל היו לוקחים לכם 35 אחוז לפחות מהמשכורת שכל כך עמלתם בשבילה , גם היית אומרת ככה?

אז אומרת לך מהצד שחווה את זה, כן זה מעצבן מאד.

אי אפשר לאכול את כל העוגה, ואף אחד לא מחלק כסף חינם. בשביל משכורות גבוהות אנשים עובדים קשה מאד, וזה בא על חשבון דברים אחרים שלך יש ולנו אין. והמון המון לחצים והישרדות.

בהכרח עובד פחות קשה

בכל אופן על אלה שרצו את המשכורת של בעלי מוזמנים לעבוד גם בשבתות בחגים ולראות איך זה שהבעל לא נמצא איתם באירועים, שמחות , בדיקות רפואיות וכו'. הכל הכל לבד. כל דבר יש לו יתרון וחיסרון.

ולאוכלוסיות רווחה כן יש קשר ישיר לזה.

דבר ראשון אחוז המיסים בארץ הוא לא מהגבוהים בעולם,

אבל אחוז ההטבות החברתיות שנגזרות מהמיסים והחלוקה של מי משלם את רוב המיסים לא הוגנת.

על חלק גדול אין לנו שליטה ברמה האישית - כי מדובר ובכספי מיסים שהולכים לביטחון המדינה ותשלום חובות לאומיים - לכן נגזרת ענקית מהמיסים הולכת לזה ולא לטובת החברה.

מה שנשאר מהמיסים מתחלק במדיניות רווחה כמו סבסוד מעונות (זה לא משנה שאת מקבלת רק "400" שקל, הסך הכללי יוצא הרבה ביחס לשארית מס שנשאר, אבל ביחס למדינות אירופיות אחרות , אנחנו יחסית לא מדינת רווחה)

עם החרדים יש שתי בעיות

אחת - אחוז עבודה נמוכה בעיקר אצל הגברים (משהו כמו 53% חרדים לעומת 86% חילונים)

השנייה - גם כשכבר יוצאים לעבוד, ההכנסות נמוכות מאוד בהשוואה למגזרים אחרים - כלומר משלמים פחות מיסים.

מה שמוביל ל- ציבור שעובד קשה ומתפתח בקריירה - ואוכל אותה. "מעמד הביינים"

גם מיסים גבוהים, גם כמעט לא נהנים מהטבות.

לכן כן, הם לא טועים, המדינה מעודדת אבטלה.

יש תמריץ שלילי, משהו בחלוקה הזאת לא עובד טוב.

אפשר להסתכל על יתרונות אחרים שחרדים מביאים כמו ילודה שזה חשוב מאוד למדינה במצב שלנו (לא רק מורל לאומי, פשוט פיתרון דמוגרפי) וערכים יהודיים למי שמאמין או רואה בזה צורך.

אם מסתכלים רק על בפן הכלכלי, בהחלט יש בעיה.

השילוב של מדינה עם צורכי ביטחון כל כך גבוהים ומגזר שלא מכניס משכורות גבוהות וגם כשיוצא לעבוד משלם מיסים נמוכים, לא כרגע וגם לא בעתיד (כל מערכת הכוללים, ישיבות שמשמרים את המצב ) מבחינה כלכלית בלבד-בעייתי.

יש אחוז גדול מהעם שעובד יותר ומשלם יותר ונהנה פחות. ככה פשוט.

זה לא משנה כמה קשה את עובדת,

באופן כללי מקרים פרטיים בודדים לא משנים את התמונה הגדולה.

זה גם עניין כלכלי כבד

כי חוסר ילודה פוגע קשות בכלכלה

אני לא בטוחה מה תורם יותר לכלכלה

ילודה/ לעשות כסף ולשלם מיסים

בראיה רחבה ועתידית

בהנחה שהילדים שנולדים נכנסים למעגל העבודה ולא הופכים באופן סיסטמטי לאוכלוסיית רווחה.

אחד המטרות של מדיניות רווחה היא לצמצם פערים ולעזור לאוכלוסיות חלשות להתרומם.

הבעיה שנראה שהחרדים מעוניינים להישאר במצב הקיים (אני יודעת שיש שינוי אבל במיינסטרים הרבני)

זה ציבור שלא מקדש קריירה, יש בזה הרבה יופי ערכים אבל כלכלית זה פוגע.

רווחה נכונה צריכה ללכת ברובה למקומות שישתלמו לה.

כמו סבסוד לימודים וכו'. לא כדי לשמר רווחה.

בקיצור אנחנו מדינה מאוד מורכבת

ואין פיתרון קסם

לא יהיה כאן איזה מושיע אחרי הבחירות

רק צריך לקחת בחשבון את האחוזים של היוצאים מהחברה החרדית שעולה כל הזמן

את אחוז הגברים העובדים שגם עולה בהדרגה

ואת גובה המשכורת של הנשים שגם עולה בהדרגה ואולי גם של הגברים

ברור שלא יהיה מושיע

שינויים לרוב מגיעים מהעם ולא מההנהגה

הבעיה הזאת של המיסים ומעמד הביינים שנדפק קורה כמעט בכל חברה עם ערכים סוציאליסטים

אבל אני חושבת שהטינה המרכזית לחרדים כרגע היא שאידאולוגית הם רוצים לשמר את המצב + מצב הגיוס ששם הם לא יוצאים שם טוב + מרמור של אזרחים שעובדים קשה ומקבלים מעט

הבחירות לגמרי רכבו על הגב שלהם

אבל מתחת לפרופגנדה יש גם הרבה אמת וזאת חברה שצריכה לראות איך היא מתאימה את עצמה למצב

היה טינה לחרדים

גם בצדק וגם שלא

לכל חברה יש את הבעיות שלה

כולל הכלכליות

(נניח החברה החילונית חוגגת על פנסיות תקציביות/ משרות ממשלתיות מיותרות

יותר מכל חברה אחרת

במשך שנים ארוכות)

בינתיים אני משלמת מיסים וגם על המוסדות החרדיים של הילדים שמתוקציבים באופן חלקי ביותר

כלומר משלמת פעמיים

אבל לא מתלוננת

לא יודעת מאיזה מעמד אני

ולא מעניין אותי שדופקים אותי

אני יכולה לדאוג לעצמי בכל מקרה

בתור חרדית רוצה לומר לך שנכון שיש חרדים שלומדים או שעובדים בשכר נמוך. אבל כמעט כל מי שאני מכירה סביבי כולל כל משפחתי הקרובה, חברות, שכנים- אנשים עובדים קשה, מרוויחים יפה, משלמים המון מיסים, (הרבה פעמים מקבלים פחות בהרבה דברים כמו חינוך... אבל לא רוצה להיכנס לזה) ואח"כ עוד מתבכיינים שאנחנו חיים על חשבון החילונים... ממש מתסכל לשמוע את זה כשאנחנו משלמים אלפי שקלים בחודש למיסים וכנראה ממנים דרגה במעון למשפחות אחרות בעוד שאנחנו לא זכאים (ברוך השם בגלל הכנסה).

רוצה רק לומר שלא להאמין לכל מה ששומעים בתקשורת, תדברי עם כמה אנשים באופן עצמאי ותקבלי תמונה שונה...

אבל אתעכב על הבעיה השנייה של החרדים - שהם מרוויחים קצת.

למה אתם חושבים שחרדים בכוונה מרוויחים קצת? כי הם מקבלים הטבות אז זה משתלם להם? ממש לא!

ואגב זה לא רק חרדים, זה גם הרבה נשים דתיות שחשובה להם עבודה קרובה לבית/פחות שעות/לא לקחת את העבודה הביתה וכו'

הן מוכנות להרוויח פחות בשביל התנאים

הם בוחרים בתנאים שמתאימים להם ושמביאים להם על הדרך הטבות

הם מרוויחים קצת כערך

לא בגלל ההטבות

בגלל חוסר בלימודים גבוהים או רצון לקריירה משגשגת

בגלל ערכים אחרים שקודמים אצלם לערך כסף

זה אולי ראוי להערכה למי שמסתכל בלי שיפוטיות

אבל בכלכלה זה פוגע

לכן הם מעוררים הרבה כעס

השאלה מה יקרה אם ההטבות יעלמו ואז נדע האם הם הסתמכו על ההטבות או שערך שלהם גדול מכל הטבה.

אולי הם יצמחו להיות כמו קהילות חרדיות בחו"ל

משגשגות כלכלית

וממנים לעצמם כוללים

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מה בערך התקציב?

היינו במקום מאד יפה בפקיעין. אבל זה גדול מאד וגם יחסית יקר

תגידי אם רלבנטי אשלח לך מספר

תקציב לא נמוך אבל לא גבוה מדי...

בפקיעין גם אני מכירה אחלה מקום, אולי זה אותו מקום

עם משפחות גדולות יותר.

תנסי וילות היוקרה

R צימר

תסנני לפי חדרים ועם בריכה.

תמיד מגיעים מאתרים כאלה וזה דווקא מצוין.

סתם לחפש באינטרנט.

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת