אבל בשביל חמש-שש לא צריך לצאת לחופשות לידה כל שנה וחצי שנתיים..

והמעסיק שלך לא אמור לדעת כמה ילדים את רוצה.. יכול להיות שבאמת אם הוא יראה שבמשך כמה שנים את יוצאת לחופש לידה כל שנה וחצי הוא יעדיף לפטר אותך אם יש לו אופציה אחרת אבל אם תוכיחי שאת עובדת טובה יכול להיות שזה עדיין ישתלם לו..

אלה הגיגיי בנושא. לא מבינה בזה באופן מקצועי

בשוק העבודה הוא שקשה לגייס עובדים טובים וגם עובדים עוברים ממקום למקום בקצב גבוה

ככה שלידה כל שנה וחצי - שנתיים היא לא בהכרח סיבה שלא לשמר עובדת

הסיבות היותר משמעותיות הם:

1. ימי מחלה מרובים (עצמיים/ של ילדים)

2. רצון במשרה חלקית

3. פחות ריכוז ואנרגיות בעבודה

יש אמהות שמצליחות לפתח קריירה

אלו

שיש להם עזרה עם ימי מחלה של הילדים

שמצליחות לעבוד משרה מלאה

ומצליחות להתרכז ולתת עבודה מעולה למרות העומס בבית

אם את רוצה לעבוד במשהו ומתאים לך תוך כדי הריונות ולידות-

תעשי את זה..

אולי יהיו מעסיקים שפחות יזרמו אולי יותר

מאמינה שבסוף.תמצאי את שלך

שנות הילודה מתפרשות על פני יותר מעשור

ולדעתי, אפשר לפתח קריירה אבל לא הייתי בונה על זה שתהיי שם פול גז

ובעיניי, בגלל שגם בגיל 40 אפשר לפתח את הקריירה יותר, תאורטית כי זה השלב שפחות או יותר מפסיקים ללדת בממוצע, עדיף להשקיע את הזמן בבניית המשפחה שהזמן שלה קצוב וזה גם עניין של כמה זה חשוב לך

וחוזרת אחרי החלד ולא מאריכה אין סיבה שלא תהיה לך קריירה מןצלחת

המנהלת שלי בעבודה הקודמת קודמת (חברה מאוד נחשבת)

ילדה 5 צפופים ועל הקידום שלב החליטו אחרי הלידה ה3 שלה בחלד התקשרו לומר לה שהיא מקודמת עוד

האמת שלידות וחופשות לידה לדעתי פחות מעכבות,

בהנחה ויש תקופת עבודה מספיק משמעותית בין לידה ללידה (נגיד שנה וחצי, שזה אומר ללדת בהפרש של בערך שנתיים)

אם מישהי חוזרת מחל"ד ונורא מהר שוב בהריון אני כן חושבת שזה קצת יחסום מקידומים כי מרגיש שבמילא עוד שניה היא יוצאת.

אבל תמיד אפשר להתקדם דרך מעבר עבודות בחזרה מהחל"ד ואז לא באמת יודעים כמה ילדים יש לך ומתי תצאי שוב לחל"ד

מה שאותי יותר מטריד זה הזמן עם הילדים

לי מאוד מאוד חשוב להיות איתם אחה"צ  ולאסוף אותם בצהריים מהמסגרות

ועל אף שאני משתדלת להשלים את העבודה בערבים זה עדיין מרגיש לי ממש חסם 

נגיד עכשיו אם אני רוצה לעבור לעבודה חדשה (ואני רוצה) אז זה די להתקדם לתפקידי ניהול

ומרגיש לי שאז אני חייבת להישאר שעות יותר מאוחרות ולהיות זמינה כמעט בכל שעה שהיא

בקיצור בעיה

בראש שלי אני מסמנת את גיל 45 (כיום אני בת 30 עם שני קטנטנים) כגיל שבו אפשר יותר להשקיע בקריירה ולהתקדם

וכיום זה גיל מספיק צעיר עם הרבה שנים לעבודה, השאלה אם לא אגיע אז לתחושת מיצוי וארצה לגוון תחום עבודה.

תוך כדי לידות והרבה ילדים.

זה לא בלתי אפשרי

זה דורש המון

ולא מתאים לכל אשה ומשפחה.

אם לאשה מסויימת חשוב לה שניהם, אז אני חושבת שהיא לא צריכה להתייאש מראש מאחד מהם.  

פשוט להתחיל, להתאמץ קצת פה וקצת שם

לראות איך הולך. ואז טיפה להתאים פה וטיפה שם. וככה לזרום. החיים דינמיים, יש גם הפתעות בחיים לפעמים יפות לפעמים פחות..

מצד שני הרבה נשים מתקשות להסתדר עם עבודה ביחד עם גידול הילדים

ובוודאי מתקשות לפתח קריירה

זה גם עניין של אחריות אישית אבל גם קושי שהחברה יוצרת כשהיא מסלילה את רוב העול של הילדים על האישה

להיפך

לא רק שאין עניין כזה

אלא

עדיף שהעול יחולק בין ההורים

בגלל

1. זה עול מאד כבד שמיועד לשני אנשים

2. זה מאפשר לאישה לעשות דברים נוספים שיכולים להביא סיפוק ושמחה

2. זה נותן לילדים אבא מעורב ולא אבא מנותק

מעולם לא חשבתי שאני צריכה להראות ככה.

אני כמעט תמיד שילבתי הורות ועבודה ולא עבר לי בראש להראות כאילו לא

אבל המסר הוא

נשים צריכות להיות טובות בכל הזירות ושאחד לא יבוא על חשבון השני.

אז זהו, שלא.

אפשר לשלב ומי שמרגישה שיש פגיעה בעבודה בגלל האמהות ובאמהות בגלל העבודה אז היא צריכה לעשות חושבים. לראות איפה היא מתנהלת לא נכון. איפה להוריד דרישות מעצמה.  

ולא להתקרבן ולהגיד ככה זה היום וזהו וזה המצב צריך לחיות עם זה ככה..

נראה לי שרוב הנשים חשות את המתח הזה בין עבודה- ילדים- עצמי. ומאוד קשה למצוא את האיזון המדוייק. והרבה פעמים אנחנו מאוכזבות ממה שאנחנו לא מצליחות עד הסוף בתחומים השונים. אז הציגו את זה בצורה מוקצנת כדי להצחיק. ומי שמזדהה אז זה מצחיק, אבל דווקא מאיר את חוסר ההיגיון בציפיות שלנו מעצמנו.

ולדעתי דווקא העלאת המודעות לחוסר ההיגיון בצורה המוקצנת יכולה להעלות מודעות אצל נשים לחפש איזון יותר מדוייק ולהיות יותר בחמלה כלפי עצמן בכללי.

זה בא להראות שהרף שהחברה והתרבות שלנו מציבה הוא גבוה ולא הגיוני.

אני כל הזמן חושבת על זה - איך כל הזמן מנסים לקדם נשים ולתת להם מקומות עבודה אבל בסוף דורשים לעבוד חמישה ימים בשבוע, 9 שעות ביום..

כנ"ל לגבי חברות כנסת, יו"ר מועצה וכאלה, זה פשוט דוחק את כל גידול הילדים הצידה, לא פלא שרוב הנשים לא ניגשות לזה.  אין פה שום אפליה כלפי נשים כמו שחלק מסויים רוצה לחשוב..

הרף היום מאוד מאוד גבוה!

ויש נשים שלא בנויות לזה

לא פלא שרואים כל כך הרבה דכאונות לפני ואחרי לידה

זה קשוח ושוחק מאוד להתמודד בכל כך הרבה חזיתות

אני בהייטק, וילדתי תוך כדי 4 ילדים ב"ה.

מה שצריך לזכור זה שדווקא בשנים האלו חשוב מאוד לעבוד, כי ההפרשות לפנסיה והרווחים מהשנים האלו מהוות את עיקר הפנסיה.

אז אולי לא מתקדמים בשנים האלו מבחינה ניהולית, אם זה דורש הרבה שעות נוספות והשקעה מעבר, אבל בהחלט אפשר להתקדם מקצועית ולהיות עובדת טובה ומוערכת.

מאוד תלוי במקום העבודה ובמעסיק

זה קצב גבוה.

אם את צעירה מיד אח"כ תוכלי להתפתח עם הקריירה רחוק,

אבל מה הלחץ ללדת כל שנה וחצי שנתיים?

אם את חולמת על משפחה של 8-10 ילדים זה עניין אחד,

אבל 5-6 לגמרי אפשרי עם פערים של 3 שנים +-

וזה פער שבהחלט מאפשר לפתח קריירה גם בתחומים אינטנסיביים כמו הייטק או רפואה.

מה גם שמי שמגיע רחוק בד"כ יכול להרשות לעצמו לחפש תנאים טובים (חוץ מהמשכורת שבוודאי טובה)

זה מאפשר לדרוש עבודה חלקית מהבית או לשחק עם השעות או כל מיני פתרונות שמאפשרים להיות נוכחת בבית תוך כדי הקריירה. מה שאי אפשר במקצועות מוצפים בהם כח המיקוח של העובד מאוד נמוכה כי קל להחליף עובדים, אז עובדים קשה ונקרעים ביומיום וגם מרוויחים פחות..

בד"כ מה שתוקע קריירה זה כל מיני מגבלות שמגבילים את עצמנו,

למשל מי שמגדירה לעצמה שהילדים שלה לא יהיו בצהרון ויהי מה, או נשים שאומרות שהן ורק הן לוקחות את הילדים בבוקר למסגרות כי איך אפשר לתת לילדים לפתוח את היום בלי אמא, או איך אפשר שהבייביסיטר תוציא מהמסגרות ב16:00 והילד לא יראה אותי??

כל מיני תפיסות כאלו שהם מה שמונע מלפתח קריירה בד"כ ולא באמת אופי העבודה או היקף המשרה..

כלומר זה תלוי בהעדפות אישיות וסדרי עדיפויות.

אבל כן חשוב מאוד לטעמי שגם הבעל יהיה שותף מלא לרצון שהאשה תפתח קריירה ויראה את עצמו אחראי מלא על הטיפול בילדים בדיוק כמו אשתו ולא פחות.

(אם אישה כברירת מחדל נשארת עם ילד חולה, אז זה עלול למנוע קידום, מה שמונע להתקדם בשכר מה שמוביל להחלטה משפחתית שיום עבודה של אבא יקר יותר ולכן לא משתלם שהוא יפסיד יום עבודה, מה שמוביל לכך שכברירת מחדל האמא נשארת עם ילד חולה..)

אנחנו כן נהגנו כך בשנים הראשונות לחיי הילדים

ואני עדיין מתעדפת המון דברים על חשבון העבודה כי קריירה זה משני לחיי האישיים בעיניי

אבל זו החלטה מודעת

שכחתן להתייחס לגיל של תחילת ההריונות...

אינו דומה מישהי שהתחתנה בגיל 18 למישהי שהתחתנה (כמוני) בגילאי ה30...

או לרווח יותר מזה. אם ללדת יחסית צפוף ופחות להתקדם בקריירה ואח''כ יותר. כמובן גם תלוי בגיל שמתחילים ועוד.

באופן כללי אני לא מאמינה בחשיבה כזו כוללת. בסוף כל פעם צריך לבחון את הכוחות ואם נגיד את בהריון אולי לא לקחת קידום, אולי לא להגדיל משרה. ואם את בתקופה של ריווח אז דווקא כן. כל החלטה לגופה בעיני.

לפעמים גם רוצים ילד ולא מגיע ומתקדמים בדברים אחרים. לפעמים מגיע גם אם לא מתכננים ואז מרפים קצת ביתר התחומים.

כל הזמן צריך לאזן את החיים בהתאם למציאות נוכחית. 

לדעתי זה אפשרי גם קריירה וגם ילדים אבל צריך להקריב משהו.

או ממש לפתח את הקריירה לפני הילדים ואז את מגיעה לילדים כשאת כבר עם מקצועיות ויכולה להוריד טיפה רגל מהגז.

או שיש לך המון עזרה ואת מוותרת על להיות קצת בבית עם הילדים.

או לרווח את הילדים.

לדעתי להתחיל את הקריירה אחרי שהילדים גדולים זה רק אם התחלת ללדת סופר סופר מוקדם ואת בגיל 30 עם ילד בן 10 וקטן בן 3 ומחליטה שמעכשיו רק קריירה. אבל גם זה לא מושלם כי עדיין תרצי להיות זמינה לילדים במידה כזו או אחרת. אז אישית נראה לי פחות מעשי

זה לא מספיק ללמוד מקצוע

צריך לפתח תכונות של ניהול:

1. היכולת להניע אנשים/ תהליכים

2. תיעדוף והבנת עיקר מול טפל

3. עמידה בלחץ

4. ניסיון מקצועי מגוון בעולם העבודה

5. ניסיון אישיותי - הבנת נואנסים בעבודה מול אנשים ומול ארגונים

6. התפתחות אישית כללית

בעיניי מי שלא עבדה עד גיל 40 בעבודות משמעותיות, תתקשה  לפתח את התכונות הללו (צריך את כולן)

מלבד ניהול בית ספר

מישהי שהייתה בבית עם הילדים בכל שנות הילדות שלהם

ושהקטנה שלה נכנסה לבית הספר הלכה ללמוד ראיית חשבון

היום היא רואת חשבון מוסמכת

רוב הפנסיה נצברת מההכנסות בגיל 20-30, בגלל הרווחים.

אם מתחילים לצבור פנסיה בגיל 40, מפסידים את זה.

אני הכי מכוונת כסף

אבל עדיין יש עוד דברים חשובים 

ואם היא בחרה להיות עם הילדים, כנראה שזה משהו שמאוד מאוד חשוב לה.

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

טבול בתה קמומיל חמים. זה ממש מרפא דלקות. תעשי ככה כמה פעמים ביום.

יש גם לקנות מגבוני ניקוי לעין אבל זה קצת יקר.

בעקרון הפרשות כאלו כן מראות על דלקת, ודלקת עיניים היא לרוב מדבקת.

הוא מצונן? מלא נוזלים? זה הרבה פעמים הולך ביחד.

והוא לא ממש מצונן, מחלת חום אחרונה נגמרה ברביעי האחרון, אז היה צינון ושיעול.

זה לא יפתיע אותי אם הוא נדבק, כל שבוע הוא חולה, יותר ימים הוא נשאר בבית מימים שהלך למשפחתון השנה...

ממש מרפא

כל פעם כשהתחילו הפרשות מהעיניים ניקיתי את העיניים עם טישו שסחטתי עליו קצת חלב אם, וזה עבר די מהר בלי צורך בטיפול מעבר.

בגלל שיש בחלב סוכר

אם כן מנוזל אז זה לא דלקת עיניים?

לק"י

שלפעמים חלק מדלקות העיניים כוללות צינון.

כי לא מזמן גם לבן שלי היו הפרשות ועין אדומה. עבר לבד (מאז הוא קם בבוקר עם הפרשות, אבל הן לא חוזרות אחרי שמנקים. והעיניים לא אדומות. ולרוב גם ההפרשות לא דביקות, שאני לא בטוחה שזה קשוד).

אם הילדה מצוננת והעיניים לא אדומות...

התלבטתי כמה להאמין לו 😅

הנזלת היא חיידקית, וכשהתינוק נוגע בה ואז בעיניים - מתפתחת דלקת בעיניים. (הוא אמר שלכן חשוב לקנח היטב. לא שזה קל אצל תינוקות, שבדרך כלל מרגישים שכל קינוח הוא מינימום ברית מילה🙄)

אבל אם הוא מצונן

וזה רק כשהוא קם מהשינה

זה כנראה חלק מהצינון..

לכי לרופא ובינתיים אסור לשלוח למסגרת.

מבאס

אלא משהו כמו צינורית דמעות חסומה.

אבל רק רופא יוכל לומר לך.

ולשאלתך בהודעה מעל - כן, חלב אם בהחלט יכול להועיל לדלקת עיניים. (יש שיגידו שזה לא טוב כי יש בזה סוכרים, שמעודדים חיידקים)

אבל האמת שבאופן אישי אצלנו רק טיפות אנטיביוטיות או משחה עזרו סופית (אולי הייתה פעם אחת שתה קמומיל עזר, אבל צריך בשביל זה כמה ימים, אז זה רק אם הילד לא במסגרת)

לא מבינה בזה כל כך... (הרופא אבחן את זה לבת שלי בגיל כמה שבועות. בפועל מאז לא היה לה כלום, כן הייתה לה פעם או פעמיים דלקת...)

הוא בן 11 חודשים, עוד לא בדיוק שנה...

הבת שלי בהחלט בוכה בדמעות, אבל כאמור לא היו לה עוד מופעים של צינורית דמעות חסומה (אף שלא ממש הקפדנו על התרגילים שהרופא נתן לנו).

זו באמת שאלה לרופא...

יותר דמעות מהרגיל.

החסימה בדר"כ היא בניקוז של הדמעות אז רואים יותר בכי עם דמעות או גם דמעות בלי בכי...

הוא מצונן גם בלי קשר?

אם זו דלקת זה מאוד מדבק

בלי אדום

והרופאה הביאה טיפות אנטיביוטיות

אבל הוא היה גם עם חום

בעיקרון אם זה לא דלקת אז מגבוני עיניים לתינוק ממש עוזרים (תקני בבית מרקחת זה קצת יותר זול) אבל אם זו כבר דלקת (ממש הפרשות ולא רק פצפוצים, עיניים אדומות) אז צריך רופא שיתן בדכ סינטומיצין

כולו מלא צהוב בעיניים והיא לא אמרה על זה כלום, היום שלחנו (לא ידעתי שאסור) ושוב היא לא אמרה כלום, רק שהיה מצויין והכל טוב.

עשיתי דוקטורט בדלקות עיניים

אסור לשלוח 😬צריך ללכת לרופא

אם דודה באמת את מכירה אותה ממש? רואה אותה בסיטואציות ממש מעצבנות? רואה איך היא מגיבה? כמה סבלנות יש לה? אם את רואה את כל זה רוב הזמן וסומכת עליה אז הייתי משאירה איתה.

סומכת עליה לגמרי

אבל שוב- בייביסיטר כזה

לאור המצב היום, הייתי שמה אצל בת דודה שאני יודעת שלא תתעלל

מנשים זרות שאינני יודעת מה טיבן

בייביסיטר זה מעולה. היא תשחק איתו, תצא מדי פעם לגינה, תלך איתו לסידורים. תהיה פנויה אליו, תיתן לו מענה בלי לחכות בתור של עוד 4 ילדים.

אני הייתי חותמת על זה בלי להסס

לי בגיל הזה פחות חשובים חוגים ומפגשים וכאלה. ואפילו קצת מרגישה שבמעון לפעמים מגזימים עם הדרישה מהילדים. בעיני תינוקות בגיל הזה יכולים להתפתח מצוין גם בבית עם תיווך מתאים... מה שהכי חשוב לי זה יד חמה אוהבת.

בעיני בגיל שנה וחצי ילד לא צריך חוגים, אם יהיו שם עוד ילדים והוא יקבל יחס אוהב זה ממש מספיק בעיני.

גם שתי מטפלות על 10 ילדים נשמע ממש אחלה, שתי האופציות נשמעות טובות

ש2 האופציות נשמעות טובות

2 מטפלות על 10 (אני מניחה שאם יגיעו עוד ילדים ה יהיה 12)

והגן חדש גדול ומרווח.

והשעות נוחות 7:30-16:00

אצל הבת דודה זה 8:00-15:30 שזה מאתגר אבל אפשרי כי בעלי זמין גם כשהוא עובד

יחס אוהב ומטפלת שהאמא סומכת עליה. אז לגמרי הייתי הולכת על הדודה

זה תינוק קטן ממנו בחודשיים

ועוד תינוקת הרבה יותר קטנה לא יודעת בת כמה

מניחה שבכל מקרה כנראה המעון יותר יקר בגלל החוגים..

הייתי הולכת על בת הדודה, שקט נפשי מובטח

איזו התמודדות לא פשוטה.

אין לי עצות, אבל עצרתי להגיד פרק תהילים לרפואה שלימה בקרוב!!

ממש כואב ושובר את הלב לראות את הילדים שלנו חסרי אונים וכאובים. שולחת לך חיזוקים.

לגבי ההעלבויות של מי שלא עונים לו - אם אפשר לדבר איתם בצורה בוגרת הייתי משתפת שאתם ממש מעריכים את האכפתיות אבל כרגע מתקשים לדבר על זה עם הסביבה שאתם צריכים קצת להתכנס בתוך עצמכם ותעדכנו אם יהיה שינוי..

או לנצל את השיחות האלה לבקשת עזרה שחשובה לכם - יקרה אחד מהשניים, או שיעזרו במה שאתם באמת צריכים, או שיפסיקו להתקשר. נשמע ממה שכתבת ששתי האפשרויות טובות.

אפשר אגב גם לסנן ולתת לאנשים להתגבר בעצמם

עם חמותך - תני לבעלך לדבר, או שתבוא כשהוא נמצא, או שתרווח ביקורים. ברור שהכל מכוונה טובה אבל אם זה מאמץ את הילד אפשר להסביר לה, יכול להיות שבעלך ידע איך לעשות את זה.

ותעסוקה לילד - זה קצת תלוי מה מצבו ומה הוא מסוגל לעשות, יש מתנדבות בבתי חולים שהן הרבה פעמים במחלקת ילדים אבל אולי אפשר לבקש שיבואו להיות איתו ולשחק איתו, יש בשניידר למשל גם משחקיות במחלקות (הייתי שם לפני מלא שנים אולי לא הכל מדויק להיום) ואז אפשר לעשות קצת יצירות או לקחת ספרים לקרוא. אני מבינה שהוא לא במחלקת ילדים אבל אולי יש מחלקת ילדים קרובה שאפשר לשאול משם דברים או לקחת אותו לשם? את יכולה גם לעשות סיבוב במקסטוק ולקנות לו יצירות או משחקים שהוא אוהב, או ספרים אם מעניין אותו.

אם הוא לא מסוגל לזוז הרבה אבל יש לו כוח להתרכז אפשר להשמיע לו פודקאסטים מעניינים או סיפורים וכאלה דברים

רפואה שלמה במהרה!!

אוף. כל כך מתסכל שהמשפחה לא עוזרת ורק מקשה.

מסכנון. אולי להביא לו בובה או דובי וערכת רופא, שיוכל לשחק ואולי לעבד את החוויה במשחק.

לשיעמום אפשר להביא משחקים, טושים, ספרים, סרטים.. אני בטח לא מחדשת לך. לגבי הקלה על סבל לצערי זה נשמע משימה קשה..

לגבי עזרה, אולי יש חברים או שכנים שישמחו לתת יד אם תשתפו אותם?

רפואה שלמה במהרה

אין מצב לארגן תורנויות לילה שתוכלו להתחלק את ובעלך יותר במהלך היום?

מ20:00 נגיד עד 7:00 בבוקר, אין ביקורי רופא והחלטות שצריך לקבל.

גם הצוות מודע לקושי, זה לא שיש ציפיה שתמיד הורה יהיה ליד הילד. את הטיפול הרפואי גם אם בלילה הם עושים בעצמם (בד"כ זה לתת תרופות דרך האינפוזיה, אפילו לא משהו שצריך להעיר את הילד)

בעיני זה בסיסי כדי לצלוח את האשפוז.

לגבי כביסות, יש לך שכנות/ ארגוני חסד שיכולים לעזור?

לגבי הסבתא, יכול להיות שהיא מנסה לעזור ולא יודעת איך?

ממש לא הייתי משאירה אותה על תקן המבדרת אלא מבקשת עזרה ספציפית.

רפואה שלמה!!

לגבי הטכני השוטף- יש לך או לבעלך אח/ות שאתם יכולים לבקש ממנה לארגן מערך עזרה בין המשפחה? אם לא- מה עם ארגוני חסד שכונתיים?

דיברת עם חמותך וביקשת ממנה להיכנס לתורנות מסודרת עם הילד? אפילו שעתיים פעם ביומיים מאוד מאוד עוזר.

כל מי שאין לך כח לדבר איתו- תסנני.

יש לעזר מציון מחלקה לשליחת ארוחות, קניות תעשי אונליין,

לגבי הילד- עו"סית מטעם הבי"ח דיברת איתכם? איתו? יש שם ליצנים רפואיים שמסתובבים? את יכולה לקחת אותו על כיסא גלגלים לחדר יצירה במחלקת ילדים?

יש לך טאבלט עם סרטי ילדים להראות לו?

לגבי עצמך- ממליצה מאוד מאוד מאוד, למצוא בייביסיטר/מתנדבת/סבתא/דודה לשמירה על התינוק והילדים האחרים אם יש ועוד אחת לשמירה על הילד ולצאת לבריכה או משהו בסגנון להטעין את עצמך בעוד קצת אויר לנשימה.

אישפוזים ממושכים

חוסר עזרה טוטאלי

טלפונים וביקורים מטרידים

זה קשוח מאד

והמחירים אח"כ ממשיכים לאורך זמן

נקודת האור שמכל קושי אפשר לצמוח

טלפונים וביקורים פשוט לסנן

שיפגעו

את נפעת מספיק

את צריכה לשרוד שפויה

ולא לחשוב לרגע על מישהו אחר

גם אם זה ההורים שלך

זה באמת קשה ושובר

הבן שלי היה מאושפז ל8 ימים וזה היה קשוח ממש אז רק מתארת לעצמי את המצב שלך

קודם כל בשבילו- זה היה הזמן שהמסך נכנס לבית אבל באמת לא הייתה ברירה ולא היה הגבלה על זה

ה ישמור על איזה אוכל הוא אכל( אני לא יודעת איפה אתם אבל בשערי צדק כמעט כל יום הגיעו לפחות פעמיים מתנדבים עם פרסים וממתקים. בצד אגיד שהיה לי קשה לראות את הילד שצאושפז עם סכרת כולם מסביבו מקבלים ממתקים )

לגביכם. זה קשה ממש לבקש עזרה אבל אם כבר מתנדנדים אותך אולי תנסי לבקש עזרה מהמשפחה ( אם רלונטי מבחינת מיקום וכו' )

מתפללת בשבילכם שבע"ה תראו ישועות בקרוב ובריאות תמיד

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול ותפילות לרפואה שלמה במהרה, וכוחות לכולכם!

מניסיון אישי, אחד הילדים שלנו אובחן עם סרטן וב"ה הבריא, אז היה לנו הרבה זמן באשפוז, זה באמת לא קל! כותבת לך חלק מהדברים שעזרו לי-

1. להאמין בו! להאמין בו שיש בו חוסן נפשי וכוחות להתמודד עם מה שמגיע. להאמין בי שאני יכולה להיות משמעותית עבורו.

2. לראות בכל הדרך הזאת את הזכות הגדולה שיש לי ללוות את הילד שלי בדרך להחלמה, כמה פעמים בחיים יש לנו זכות לעזור לילדים שלנו להתרפא? זה ממש דבר גדול בעיני.

3. לסנן! לא לענות לטלפונים, אם אין לי כוח, לשלוח למישהו אחד מהמשפחה עדכון ולבקש שיעדכן. לבחור איפה אני משקיעה את הכוחות. כנל לגבי ביקורים. אפשר להסביר שזה קשה לילד ומוציא אותו מאיזון ומעדיפים שלא כרגע.

4. לבקש עזרה, אם מישהו כן מציע לעזור אז לכתוב במה תרצו כרגע עזרה, ארוחות, כביסה וכו. אנשים הרבה פעמים ישמחו לעזור הם פשוט לא יודעים במה.

5. ליצור לילד אווירה כמה שיותר נעימה וביתית באשפוז, להביא מהבית פיג'מה או בגדים שלו, משחקים, בובות, מצעים שלו, כל דבר שייתן לו תחושת שייכות ובטחון.

6. להסביר לו למה זה חשוב שיש לו עירוי או שהוא מקבל תרופות מיוחדות וטובות שאנשים חכמים המציאו כדי שהוא יהיה בריא וכו.. לתווך לו כמה שאפשר במילים שלו

7. לדאוג לעצמך לאוכל, לנוח כשאפשר, להאמין שבעזרת השם כל יום שעובר אתם קרובים יותר להחלמה המלאה!

8. איך להנעים לו את הזמן- משחקים, ספרים, שיראה סרטים שהוא אוהב, יצירות וכו, זה באמת מאתגר ואת אמא אלופה!

בעזרת השם בקרוב ממש זה יהיה מאחוריכם ותהיו כולכם בבית בבריאות טובה!

אם אני יכולה לעזור בעוד משהו בשמחה

נזכרתי בעוד נקודה, אם יש דברים שאת או הצוות יכולים לתת לו בחירה ושליטה זה ממש חשוב. לדוגמא מד לחץ דם, הוא מעדיף ביד ימין או שמאל? אם הוא צריך ללכת לבדיקה הוא מעדיף על הידיים שלך או בכיסא גלגלים או על המיטה, זה רק דןגמא כמובן כי אני לא יודעת מה מצבכם אבל כמה שאפשר לתת לו תחושת בחירה ושליטה בסיטואציה זה משמעותי

תודה לאשה המהממת ששלחה לי הודעה כדי שאגיב כאן ואשתף מהניסיון שלי, אין כמוך♡♡

כל כך קשה לראות את הילד סובל ואי אפשר לעזור לו.

אבל את יודעת, הנוכחות שלך כל כך משמעותית! פשוט שאת שם. רק שאת רואה כמה כואב לו ומסכימה להשאר שם - לא נעלמת פיזית או רגשית. זה אולי נראה כאילו את לא עושה כלום אבל בזכותך הוא לא לבד בזה!

לגבי המשפחה והחוסר עזרה

מציעה להיות פרואקטיביים ולעדכן לפני שהם שואלים (אפילו: בוקר טוב משפחה יקרה, אין שום שינוי מאתמול... צפוי לנו היום כך וכך"

במסגרת העדכונים להוסיף: "למי שמתאים, אנחנו זקוקים לעזרה טכנית בתחומים הבאים..."

לשאול את חמותך מתי היא מתכוונת להגיע, ולהשתמש בביקור שלה כדי לצאת להתאוורר.

לגבי הילד, נסי לאוורר אותו רגשית כמה שיותר. הכי טוב דרך משחק - משחקי דמיון, משחקי מילים, משחקי תפקידים, משחקים שבהם הוא השולט (בניגוד לסיטואציה של האישפוז...)

לשלוח עדכון מצב ולכתוב מה רצוי ומה לא רצוי בצורה מנומסת.

ב"ה היינו בשני אשפוזים ארוכים יחסית, אחד עם ילדה שאושפז שבועיים וחצי, ואחד עם ילד שאושפז 5 שבועות.

בעיני לא לחכות לעזרה אלא להגיד מה צריך, אם את גרה בישוב, אז לעדכן את רכזת הקהילה באיזה עזרה את צריכה ואם בעיר אז לבקש מחברה טובה שתדאג לסיוע בכביסה, באוכל, בשמירה על הילדים וכו...

גם במשפחה, לא לחכות שיציעו אלא לבקש- תבואו להחליף אותנו, תביאו ככה, אל תביאו...

אם חמותך קופצת, מצוין, שתשמור על הילד ואת תלכי להתאוורר קצת או משהו בסגנון.

חוץ מזה, לא לצפות שאם מגיעים אורחים הוא צריך לחייך, ממש לא, מותר לו גם לבכות שבאים אורחים, או לישון... ולא חייבים לענות לטלפון של אף אחד!!!

בנוסף, אני לא יודעת איפה אתם מאושפזים אבל בשניידר לדוגמא, ובטח יש בעוד מקומות יש משחקיה, יש ליצנים רפואיים, יש מתנדבים שונים שקצת מקלים ומאווררים את המטופלים.

חוץ מזה, אם אתם בשניידר אני עובדת מטר משם, יכולה לקפוץ להביא לכם פינוקים

ממה שאני קוראת וגם מהנסיון שלנו

יש דוקא הציפענינות וביקורים

ואני בוחרת לתרגם את זה לרצון לעזור

אבל אין מי שמתכלל את הרצון הזה למקום טוב

שבאמת יעזור ולא יעיק

יש לך אולי אחות או גיסה שאפשר להפעיל אותה?

היא תשלח הודעה בקבוצה המשפחתית

*משפחה יקרה,

הדאגה שלכם נוגעת ללב ואנחנו מעריכים אותה מאוד

כרגע לקלמן וזלדה אין את הפניות הרגשית לענות טלפונים ואת מרב האנרגיה הם צריכים להשקיע בלביבה שלהם

בתיאום מולם אני אשלח פה עדכון בסוף כל יום

בנוסף- מי שרוצה לבוא לבקר - תעדכנו אותי מראש שאוכל לתאם מול זלדה שזה זמן מתאים והיא אולי אפילו תוכל לצאת להתאוורר

מי שיש לו עוד רעיונות איפה יוכל חהיות לעזר (הקפצה של א. ערב, כביסה טו עזרה עם להיבה מס 2) בבקשה פנו אלי*

ואת לא צריכה להעמיד פנים!

את צריכה להעמיד במקום

ואולי גם לגייס את הצוות הרפואי

תגידי לאחת האחיות שאחרי 10 דק ביקור שתפנה את כולם.

חיבוק ונשימה עמוקה

עברתי סרט דומה ובלופים של אשפוזים אחד אחרי השני

אם את מהמרכז מאושפזים במרכז אשמח מאוד מאוד לעזור לך

אם כן אפנה ליעל מהדרום בפרטי

כי הכי מבינה אותך בעולםםםם

שולחת לך חיבוק עצום וענק מרחוק

תדעי שזה יעבור בעז"ה ומתפללת שה' ישלח לך מלא כוחות

פליז תדאגי לעצמך, תעשי משהו שטוב לך בין לבין, אם זה להזמין אוכל שווה

או להביא מתנדבות לבית חולים כי יש מלא ארגונים של מתנדבות בבתי חולים

ואל תשכחי את עצמך לרגע בבקשה!!! כותבת מדם ליבי

רק להגיד שכשאני שומעת סיפורים כאלו אני מבטיחה לעצמי באלף הבטחות שהילדים שלי יהיו איתי בבית צמוד כל החיים.

כמובן לא רלבנטי, ומה אעשה בשעת אמת לא יודעת🤷‍♀️

אבל בעיניי-

א. אנשים יראי ה' סיכויים גבוהים יותר לאמינות

ב. ככל שיש יותר אנשים בשטח, סיכוי גבוה שיהיה בסדר

ג. לזכור שרוב האנשים טובים, רוב המטפלות אוהבות ילדים

ד. להתפלל לטוב

כמו שבכל חברה יש אנסים פדופילים וגנבים יש גם גננות מתעללות דתיות וחרדיות זה ממש לא חסר. המפלצת שפגעה לי בילד היתה חרדית..

לסמוך על האמירה הזאת פשוט מסוכן.

מסכימה מאד עם מה שכתבת אחרי.. כמה שיותר יש אנשים, כמה שלמטפלת יש סבלנות שתשהי שם ותשבי שם ולא מחכה שרק תעופי, כמה שיותר אנשים יוצאים ונכנסים - אם זה הורים או חוגים או משהו כזה, זה מבורך.

קודם כל - באמת אי אפשר בלב שקט. חד משמעית בכל חברה זה יכול לקרות ואף פעפ אי אפשר לסמוך לגמרי.

ויחד עם זה- כן, במקום שיש יראת ה' יש יותר עבודת מידות ופחות פגיעות. ממש כמו דברי אברהם אבינו...

שאפשר להציג מצג של יראת שמיים. וכמו שאי אפשר לדעת שמישהי מתעללת בילד גם לא תדעי שיראת השמיים שלה היא הצגה

יכולה בפרטי.

ופחות הבנתי את ב

זה משפחתון בבית שלה. אין איתה סייעות.

יש אצלה גג 8 ילדים מגיל חצי שנה עד 3

ואוליי יש לה את העזרה של הבת שלה לפעמים.

ותמיד שהיא שולחת לי הקלטה באמצע היום אז יש שקט דממה. או שהיא אלופה עם ילדים או לא יודעת מה

ויש אפילו הקלטות ב9 בבוקר שבטוח אף אחד לא ישן

שאר הסעיפים באמת עוזרים. תודה!

למקרה שלך אני לא עוזרת...

ככה הסיכוי גדל שמישהי תחליט פתאום לספר

משפחתון של 8 ילדים עם מטפלת אחת זה לא עבודה קלה.

אני אישית עבדתי יום בשבוע במשפחתון של 9 ילדים ועזבתי מהר. לדעתי זה לא שפוי.

גם מבחינת המטפלת זה מאוד קשה להיות עם כל כך הרבה ילדים לבד. רק הלכתי לשירותים ופעוטה אחת זרקה משחק על תינוק. ממש מלחיץ.

ומבחינת החוק זה גם בעייתי. מטפלת יכולה להיות על מקסימום 6 ילדים.

סליחה אם אני מלחיצה אבל כותבת מנסיוני.

צריך להשפיע על ההחלטות.

הסכנות קיימות בין אם הן פותחות מהדורות או לא.

יש השתדלות שאפשר וראוי לעשות.

אז באמת שאין אפשר לדעת, שם למשל, אפילו עם הקלטות לא עלו על זה כי ההתעללות היתה שקטה ושטנית ולא מתלהמת ובהמית , איכס על זה ועל זה. מזעזע

בטח שיש דרך

לדבר איתה לשאול שאלות על סדר יום על קשיים שעולים

לראות איך היא מגיבה איך היא פותרת קונפליקטים

מי שבעייתית רואים דברים כבר בשיחה פשוטה

(אני מכירה מקרה שלא פורסם כי הוא לא היה מספיק חריג אבל היתה התעללות

והאמא ששמה שם ילדה ספרה על חוסר סבלנות ועצבנות שהיו ניכרים לעין בשיחות פשוטות)

שמעונות שמשלמים מינימום ומקבלים כל אחת

זה כר פורה לבעיות במקרה הטוב והתעללויות במקרה הגרוע

זה למה קורים הרבה מקרים

רק הקיצוניים מגיעים לחדשות

והאחריות היא בעיקר על ההורים

מי שמוכן לשלוח למקום כזה

לוקח מראש סיכון

הוא רואה איפה הוא שם את הילד

אצל צוות שעלול להיות לא כשיר

מידי פעם להפתיע בביקורים במעון באמצע היום כדי לאסוף את הילד, בלי להגיד מראש ולהתרשם. ותנסי לבודד האם יש בסיס מאומת במציאות לחשדות שלך לגבי אותו מעון או שאת רק מונעת אמוציונלית ממקרים בתקשורת.

ויחד עם זאת-

קודם כל המלצות הן לא ציק ביטחון למקום טוב, הרבה מומלצים התגלו כחרדת אלוקים.

ולחלק היותר טוב-

פרופורציות,

1.רוב האנשים טובים. לא כולם פסיכופטים חולי נפש.

2.שנית, את מכירה את בעלת המשפחתון, מדברת איתה שומעת אותה את יכולה להסיק איך היא בכללי.

3.לעמוד מאחורי הדלת קצת לפני שאת נכנסת ואחרי שאת הולכת ולשמוע מה קורה.

4.הפתעות באמצע היום. אפילו רק להאזין לה ליד הדלת או מתחת למרפסת.

לי מאוד קשה לשים מקליט. והייתי משתדלת כמה שיותר להפתיע באמצע היום, כמובן שבמעון זה הרבה יותר קל.

אבל לא חסרים סיפורים (להבדיל כרמל מעודה) שההורים טענו שהילדים היו הולכים שמחים לגן והתרשמו שהם אוהבים אותה והיא היתה חייכנית וטובה אליהם.

כנראה שהאינטואיציות שלנו לא תמיד ערניות מספיק לדברים שאולי אפשר לראות

אפשר לשמוע אם יש בכי מוזר והסטרי, איך המטפלת מתייחסת לבכי.

רק פסיכופטית ממש תתעלל בדממה מוחלטת, אבל זה מכסה את מרבית המקרים.

להיות עם היד על הדופק כל הזמן, להפתיע וכמובן לשלוח עם מקליט.

מה שקרה שם זה פסיכופטיות זה דבר קיצוני...

כן יש טווח רחב ומטפלות אולי פחות נחמדות וכו זה פחות נדיר וגם יותר מובן.. אבל התעללות של ממש זה כמו פדופיליה

זו הפרעה וסטייה והיא באמת בקצה והיא במיעוט בסוף פשוט כזה בכותרות זה מטלטל.

לעשות השתדלות כן לפקוח עיניים ולראו שטוב לילד גם בבית, ולשים לב אם יש נורות אדומות (שלא תמיד יעידו על התעללות אבל יעידו שאולי פשוט פחות טוב לילד)

ומפה לשם להתשדל להיות באמון לעולם ולטוב שבו

כי לתת לילד את התחושה שאין אמון בעולם זה גם נוראי וזה עוול מצידנו לתת לו

ילד צריך לגדול בהרגשה שהעולם טוב

וההורים שלו מלאי אמון...

אז כן לחזק גם את זה בעיניי

כי אני מאוד חרדתית ופרנואידית. ואני גם מאוד גלויה עם הילדים הגדולים שלי (ילדי יסודי) כי חשוב לי שלא יהיו תמימים עם כל הסכנות.

ואחת מהילדים באמת יצאה חרדתית כמוני .

כמובן שאני לא מדברת רע על המטפלת, ובטח שאם אני חוששת אז לא אדבר בגלוי לידם. אבל הם מכירים אותי כאחת שלא מאמינה בעיניים עצומות לכל אחד ואני גם אומרת להם לא לסמוך על אף אחד אלא רק על אמא ואבא.

מעדיפה שיהיו פחדנים וזהירים ולא תמימים וה' ישמור משהו יקרה לא עלינו ולא על עם ישראל.

אבל את צודקת שחייב לתת להם ביטחון בעולם שהעולם טוב בסופו של דבר

וגם אם אמרנו ההפך...

שמחה שהתחברת

לא לכאן ולא לכאן... כל הכבוד שאת ערב לשים לב שלא להיות בקיצוניות...