לאחר ימים חלה סרומן. אתון אומרון לגנדלף :"הא חברך באיש." אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש.
אמר ליה: "את חזר בך!"
אמר ליה: "ואין חזרין מתקבלין?"
אמר ליה: "ולא כן כתיב: תשב אנוש עד דכא? עד דיכדוכה של נפש מקבלין!"
באותה שעה בכה סרומן ונפטר ומת .
והיה גנדלף שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר קורוניר.
משהו בארמית לא מסתדר.
קשור כאילו לסיפור של אחר ור"מ?
אתה לומד ירושלמי?
בכללי אני לא לומד, יחסית, הרבה גמרא
אבל יש הבדל בין הניבים
הדוגמא הקלאסית:
בארמית בבלית המילה דילמא פירושה: "שמא"
בארמית גלילית פירושה: "סיפור"
על בבלי שעלה לארץ ונשא בת ארץ ישראל.
עדשים בארץ זה צלעות בקר או משהו דומה בבבל (אולי טלפוחי לא זוכר).
בוצינא בבבל זה דלעת ובארץ זה נר.
שער בבבל זה בבא ובארץ זה תרעא.
כנראה הוא התפתח בעיקר בגליל
לא מבין בזה בכלל
שבני עבר הירדן המזרחי הגו את ההגיה המקורית של האות ש כ th , ואילו בני העבר המערבי (שבמלחמה זו נציגים היו רק אפרים) עברו להגות ש כמו בימינו ולא ידעו לומר th אלא הגו אותה כ s (כמו ישראלי ממוצע שמנסה לדבר אנגלית)
מי שלא עוקב, לאחרונה יש דיון אינטרנטי בקהילה הטולקינאית העולמית.
הדיון התחיל כשטולקינאית משוודיה העלתה סרטון שטענתו המרכזית היא ששרה"ט מושפע מהמיתולוגיה הנורדית.
כמובן שבתגובה הרבה טולקינאים דתיים (נוצרים) זעמו על הטענה מכיוון שלטענתם שרה"ט מבוסס על המיתולוגיה הנוצרית.
רציתי להעביר את הדיון הזה לכאן מסיבות ברורות (דת וטולקין)
אז מה דעתכם?
..
כשהוא קרא שר הטבעות בפעם הראשונה שגנדלף באמת מת
קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.
היה קשה הרגע ההוא...
אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.
הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),
כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.
רבי גנדלף, רבינו האפור
באתי עד אליך כי חלמתי על גונדור.
רבי גנדלף, רבינו הלבן
באתי עד אליך, רבי גנדלף מאמן
הם רכבו על הארלי דייוידסון בעמק הטרשי
מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן
גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו
בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו
ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר
היה זה ערב פסח וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש
"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"
לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה
"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה
ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה
סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים
אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד
שותים משקה שחור עם גרגירים
מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"
זאת ישיבת הספר ו"אדורס הקודש" שמה
וראש הישיבה "תאודן בן תימה" שמו
מלך רוהן ארץ הספר שוכן בו כבוד
בעלות השחר מגיעים אנחנו
ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה
עלינו לנקוט במשנה זהירות משום
שבמלחמה על הבית הם נתונים
על כן הישמרו לבל יישלוף
אף אחד מכם את הספרים..
המשך יבוא
..
