אני פיפס קטן בים של החיים האלה
אני יכולה רק להתמקד במטר שלפניי
ולנסות להחליט על הצעד הבא
איפה אני רוצה להיות? נגיד שזה משנה
אין לי רצונות
גם לו היו דלתות פתוחות לא הייתי נכנסת בהן
ככה
שתדע מי שהכיר אותי פעם, מי שהצליח לאהוב אותי
נתת לי חומר להתגעגע אליו
גרמת לי להאמין שזה קיים, ואז הלכת
רק גרמת לסבל מיותר... שבגעגוע אינסופי וייאוש
תקווה שקרנית כזאת
כי לכולם קורים ניסים
אבל לי לא
אלוקים לא מסתכל עליי הרבה
למה יש כאלה שמכנים את הציבור הדתי: אוכלי מות?
היו הרבה חטופים חיים במנהרות.
לא "אוכלי מוות": בציונות הדתית פשוט מאמינים שגם לאובדן יש משמעות
בתקופה שהיה לחץ ציבורי מהשמאל לעשות הכל להציל את החטופים שעדיין היו מתחת לאדמה במנהרות בעזה. והמשך המלחמה העצימה מסכן גם את חיי החטופים.
הוא לא יודע מה זה תורה
תמונות לא צנועות
(סיד)
(אסף הרוש)
ליד המרכזית
לשברירית שניה. וישר הסטתי מבט וקפאתי.
לא רציתי לראות אותך ולא רציתי שתראי אותי.
כי כמו כולן בחרת לראות רק תעתוע אחד בי
אבל אני יודע שראית אותי.
הראש מורם וההליכה בגו זקוף ההליכה הזו שמשדרת עוצמה. זה לא עובד עליי. היית בעבר השני של המדרכה וחיכיתי שתעברי ותתרחקי. ומה לעזעזל שארצה להיות הכי רחוק מהאישה שאני הכי אוהב. והלב שלי ישר דפק כמו מטורף חצי שעה עד שנירגע. כנראה כי זיהה -סכנה.
ומתחיל
ועובר
הכל חוזר ומתחיל ועובר וחולף
למצות את הרגע
