אלא מצינו באופן חוזר ונשנה בדקויות ובצדדים: האמת לאמיתה - שזהו המצב אף היום! עכשיו ממש!
לגבי ריבוי אורות ממקור אחד, או הניצחיות של משפיע ומקבל\ אור וכלי \ מציאות רב גונית: נדמה שאתה מנסה לומר שלעתיד לבוא, צדדים מנוגדים יתקיימו זה לצד זה מבלי לגרוע מאמיתות כל אחד מהם. אני יכול להסכים איתך ב-100%, ועדיין לא להסתייג במילה ממה שכתבתי. הכל הולך אחר נקודת המבט (וכדלהלן).
אני לא מבין את הכוונה הדיקדוקית ב"אחדות אינה אחידות" אלא רק את הכוונה מההקשר. ובנושא הזה נראה לי להעיר: אחדות אינה אחידות - מצד הנבראים, אך מצד עצמותו יתברך - הכל אחד, הכל שווה, "אני ה' לא שניתי" , "כולא קמיה כלא חשיבא" , "אתה הוא אחד קודם שבראת העולם, ואתה הוא אחד לאחר שבראת העולם" ועוד תוכל למצוא ביטויים כאלה.
מכאן לנסות להסביר את ההבדל בין העוה"ז לבין העוה"ב: מצד הנבראים - הבדל תהומי. מצד עצמותו יתברך - אין הבדל.
מכאן לנסות לעמוד על שורש ההבדל שישנו, כלומר מצד הנבראים, בין כעת לעתיד לבוא: התגלות אחדות ה' בעולם.
אני רוצה להיזהר לטעון, שמשורש זה, וממנו בלבד, מתאפשרים ומשתלשלים גם כל הדוגמאות שלך: קיום הרמוני של הניגודים, קיום ניצחי, כלי שאינו מצמצם אור, וכו'
העולם מלא מהשי"ת, שברא אותו במושג שלנו "יש מאין". העולם ניחוש לנו כ"יש", ומציאות ה' מוסתרת כ"אין". לעתיד לבוא, יתגלה לעין כל אמת והיא שמציאות ה' היא לבדה "יש" וכל העולמות אינם אלא "אין".
ממעט שנתקלתי, לא רק שתיקון העולם הוא איננו נשלם בתיאור "תמיד יהיה משפיע ומקבל, אור וכלי. ומציאות היא רבגונית. הכלי לעתיד לבוא לא יצמצמם את האור". - אלא הרעיון בכללו, להציג מציאות דואלית כאבסולוטית : משפיע ומקבל, אור וכלי, מצד עצמה - אינו מתיישב על הדעת יחד עם ייחוד השם. לא רק לעתיד לבוא, אלא כיום ממש.
הגישה היחידה למציאות: "אין מציאות מבלעדי השי"ת כלל", לא שום מושג בעליונים או בתחתונים אינו קיים מצד עצמו, אלא מצד מציאות הנמשלת להעלם השי"ת בצמצום אור אין סוף שלו בבריאת העולמות. כל אין ספור המושגים בספרות הקבלה, אינם אלא כדי לסבר את האוזן מצד אופני גילוי השי"ת בעולמות שברא. ולאמיתו של דבר, אינם דבר ביחס לעצמותו יתברך, וכולם בבחינת משל. אפילו ההרגשה הוודאית ביותר, קיום נפשי או תודעתי שלי, אינה אלא הרגשה גסה של עצמיות כדבר הנפרד מהשי"ת, בעולם החומרי הזה עולם העשייה, תכלית הצמצום. אבל בעצם מהותו - כל אחד אינו נפרד מהשי"ת והרי הוא כמו קרן אור הנכללת בשמש.
לעתיד לבוא, "מלאה הארץ דעה את ה'" וזה זה האור, וזה הכלי, וזה הגוף (הארץ -מלכות), וזה הנשמה (דעה את ה'), והכל חד. עצם החידוש יהיה, שלא תהיה עוד הרגשה של דבר יש הקיים ועומד בפני עצמו, כנפרד מהשי"ת חלילה, יהיה זה בטבע ממש, נתפס בחוש ושכל כי ה' אחד ושמו אחד. ההתעקשות על מציאות של משפיע ומקבל (שבעצם אינו אלא על מנת להשפיע), על אור וכלי שלא יצמצם את האור, וכיוצב' - אף שהזכרנו היותה כולה ע"מ לסבר את האוזן, לא נמנע עצמנו לנסות להבין אותה ביחס המושגים המקובלים. אך נמצא כללו של דבר: הרי "היא כלא חשיבה": כי משפיע המשפיע למשפיע הרי הוא אחד. וכלי שאינו מצמצם את האור הרי הוא לא כלי נמצא גם זה אחד. והכל מחלוקת שאין בה נפקא מינה למציאות צורת העולם שלעתיד לבוא כלל, אלא יש להבין בה דבר מתוך דבר.
כמובן יש לומר כשתיארו המקובלים את הלעתיד לבוא, בלא ביטול המציאות להשי"ת, לא ח"ו דיברו שקר. אלא הדגישו כי החידוש בביטול המציאות להשי"ת ("אחידות" בלשונך) אינה בביטול קיומה מכל וכל, אלא ביטולה להשי"ת, שהוא המציאות היותר מוחלטת. א"כ אדרבא, עתה הגיעה אל קיומה היותר שלם ויותר נעלה, בלתי נפרד מהבורא יתברך. ובאופן זה, כשכל מציאות ה"יש" מצד הנבראים, המקבלים, נכזבת, והופכת מציאות "יש" אמיתית להיות מצד הבורא, המשפיע - הכל נכלל באחד. ודווקא, ורק באופן זה, יכולים להתקיים כל הנבואות עד לאחריתן, וכל המדרשים במהותם, וכל התיאורים המקובלים, ותורות החסידות, העוסקים במילים פשוטות או בבחינות דקות, למה שעתיד להיות בכל שלבי הגאולה, עד גומרה, ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ביחוד שלים. ולהבין, כי כשהכל אחד, נמצא שהוא כולל את הכל, ויכול להכיל כל הסתירות, ויכול לקיים כל התורות, והוא ניצחי כמו שהוא קדמון, כי אין שני לו. ותמצא ותראה שהכל הולך רק אחר זה. והקב"ה "למעלה מעלה עד אין קץ, ולמטה מטה עד אין תכלית". וס"א בטלה מימלא מהעולם, שכל מהותה הוא ההעלם. ואולי זה ששוחט הקב"ה ליצה"ר. וכו' וכו'
וככל שתרגיש שאני מרחיק ומגזים במופשטות המושג, ובביטול כל הנבראים אליו עד שאינם אלא אחד, תדע שדווקא משום כך נפנה יותר מקום "להגשים" הקץ. ולומר שיחיו האנשים בגוף בשר לנצח, וילמדו וישכילו התורה עד אין קץ, וילכו במצוות ומשפטי התורה תמיד, וכאלה ואלה, כי הם הם המכריחים שיתאחדו הבורא וכל העולמות בתכלית הייחוד. ולזכור תמיד כי הכל הוא מצד גילוי הקץ בנפשנו. כי כבר ישנו עכשיו, אלא שאינו בגילוי, וכל מה שאינו בגילוי ייתכן רק מצד הנבראים. ואם השכלנו, גם כי לא בהשגה, אלא רק בידיעה: כי "אין מציאות בלעדיו יתברך כלל" גם עכשיו, אנחנו לומדים את עצמנו לאור ה', וככה מבקשים להכיר את ה' כי "מבשרי אחזה אלוקה", ובוודאי שנסתתמו כל השאלות והקושיות על לעתיד לבוא, וקרב להיות נשפע עלינו מזה מעין עולם הבא.
