שאלה קטנההרמוניה

מדרשים בסגנון הזה-

 

אמר רבי אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קיוינו לו. (שם לא א)

 

והתהלכתי בתוככם... כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, וצדיקים אתו ומזדעזעים מלפניו, והקב"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם. אני ה' אלקיכם, אני הוא שעשיתי לכם נסים במצרים, אני הוא שעתיד לעשות לכם כל הנסים הללו. (בחקותי פרק ג כז)

 

 

האם "גן עדן" הכוונה לעולם פה, רק שהוא יחזור למצב של גן עדן? כלומר זה יקרה באחרית הימים או שזה בעולם הנשמות למעלה?

 

 

שתי האפשרויות מופיעות כבר בראשוניםטיפות של אור
והוכרע כמקובלים, שהגופים יהיו נצחייםקעלעברימבאר
(לפחות כך הרבי מלובביטש טוען. אבל גם כל האווירה של תורת הרב קוק רואה את העולם הגשמי כקבע ולא ארעי).


יש אומרים שהגוף יזדכך בזיכוך אינסופי כך שבאינסוף זמן הוא יהפוך להיות נשמה ואז יוצא שבאינסוף הלכה כרמבם בזה.


השאלה גם מה סה אומר גוף זך לעתיד לבוא של דברי המקובלים, האם זה אומר חומר כמו שלנו? מה שבטוח שיהיה כלי קיבול לנשמה, או כמחאת הראב"ד על הרמבם בהשגותיו, כשמשיג על דברי הרמבם שהסעודה לעתיד לבוא היא משל להשכלת המושכלות הרוחניים "ואם זו הסעודה, אז אין כאן כוס של ברכה. וראויה היתה לו השתיקה".

גם לא נכון וגם לא קשורטיפות של אור

 (אני כותב את זה בשביל הרמוניה, אז אין לך מה להגיב)

למה?הרמוניה

אני רוצה שתתדיינו

אני לא יכולה לשאול מה לא נכון כי אין לי הבנה בזה...

הוא מדבר על משהו אחרטיפות של אור

יש מחלוקת בין הרמבם לרמבן האם אחרי תחיית המתים אנשים ימותו או יחיו לנצח


יש להם עוד מחלוקת האם כשכתוב במדרשים 'עולם הבא' הכוונה לעולם הנשמות או לעולם שאחרי תחיית המתים (כבר הרמבן הודה שהרמבם לא הראשון שהסביר שהכוונה לעולם הנשמות)


כל זה לא קשור בכלל לשני המדרשים שהבאת, שמזכירים את המושג 'גן עדן'. יש הסכמה בין כולם שגן עדן לפעמים מכוון לעולם הנשמות; וגם הרמבם וגם הרמבן אומרים שיכול להיות שלעתיד לבוא, אחרי תחיית המתים וכדומה, הקב"ה יגלה בעולם מקום עם מזג אוויר נהדר וכו' שאליו הכוונה לפעמים בגן עדן


אני עניתי על השאלה שלך - לפי בדיקה שלי הרמבם לא מתייחס לשני המדרשים שהזכרת בשום מקום. חלק מהראשונים הסבירו שהכוונה כאן לעולם הנשמות (למשל רבינו אברהם בן הרמבם ורבנו בחיי - שהיה בעצמו מקובל) וחלק שהכוונה כאן לגן עדן גשמי בעולם הזה (למשל הרמבן)

גם אם גן עדן בעולם הזהקעלעברימבאר

אז הכוונה לארץ ישראל לעתיד לבוא שנאמר "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו *ארץ*' " ונאמר "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה"  ונאמר  "והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן".

והנהר היוצא מעדן יהיה הנהר היוצא מבית המקדש בעתיד

אוקיי אבל זה גם נגד הרמבן והרמבם ביחד וגם לא קשורטיפות של אור

(הרמוניה, זה בשבילך. לי אין כוח להתווכח עם אנשים 🤷‍♂️)

עכשיו ראיתי שכך הציע האברבנאל (באחת האפשרויות)טיפות של אור

'גם אפשר לפרש עניין המחול בגן עדן בעולם הזה לזמן הגאולה העתידה. וכבר אמרו חז"ל בלשון הזה על קריעת ים סוף, שהיו מראים אותו באצבע והיו אומרים זה אלי ואנוהו, וכמו ששם ראוי שיפורש כי היו רואים את ישועת ה' ובראותם התשועה היה כאלו היו רואים המושיע אותם. וכן אפשר לפרש שבזמן הגאולה העתידה ששון ושמחה ישיגו בארץ ישראל אשר תאר אותו בן עדן כמאמר הנביא "הארץ הלזו הנשמה תהיה כגן עדן". ובראותם תשועת ה' הנפלאה יאמרו "הנה אלוהינו זה קיווינו לו ויושיענו זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", לפי שהפעולה תורה על הפועל והוא יתברך נודע ומושג מתוך פעולותיו'

יישר כוח🙂😀קעלעברימבאר
לגבי צדיקים בגופם או רק נשמות…עוצו עיצה ותופר
…. כדאי לקרא את מאמר תחיית המתים להרמבם.
והמקובלים חולקים על הרמבםקעלעברימבאר
אלו ואלו דא"ח. למה להיתפס למחלוקת כשאפשר ליישבשאלה.אחת
איך לישב?עוצו עיצה ותופר
הרמב"ם באגרת שלו דווקא מנמק מדוע רק נשמות.
ובנפקא מינא:קעלעברימבאר
האם עלינו לראות את העולם החומרי כקבע או כארעי? לא דיברתי על העולם הזה, כלומר התקופה הזמנית של עולם החומר, אלא על עצם עולם חומרי
אתה משתמש באותו מושגשאלה.אחת
לתאר שני דברים שונים. אחד יכול לענות על השאלה שלך כן ואחד לא ושניהם יתכוונו לאותה סברא.


כשזה נעשה בספרי הקבלה או החסידות לפחות זה יובא בתוך מאמר או הקשר או באריכות מסוימת וביאור כדי להסיק ממנו את ההבדל.


אבל אם אתה עושה אבחנה בין "התקופה הזמנית של עולם החומר" לבין "עצם עולם חומרי" אתה צריך לפחות בשביל עצמך להבין את ההבדל.


עצה, זה מתחיל מלהבין מהי מהות ה"חומר" וממה הוא שונה מה"רוח".

החומר הוא כלי קיבול מצומצם למימד המופשטקעלעברימבאר
אבל גם בלי הגדרות אנו די מבינים מה זה.


החומר גם קשור ל5 החושים , לדמיון ולרגש.


כי 5 החושים הם תפיסה מצומצמת של המציאות אך חזקה מאוד, הדמיון עוסק בשחזור 5 החושים,  והרגש אמנם יותר מופשט יחסית, אבל סובייקטיבי, לעומת השכל שאובייקטיבי

הגדרה שלא מתארת רק חומרשאלה.אחת
מימד מופשט/רוחני יותר הוא ביחס לכלי עצמו, יכול להיות כלי רוחני להחזיק בו אור שלמעלה ממנו, אבל הוא עדיין אינו חומר.


ועדיין, לעומת ה"הגדרה שאינה צריכה הגדרה הגדרה" שאתה מציע בתוכן התגובה, נראה שהוא יותר קרוב לתיאור שמציע התחלת הבנת ההבדל בין שתי הבחינות עכשיו ולעתיד לבוא.

דיברתי על המימד הכי מופשט בתור רוחני ואורקעלעברימבאר
ויכול להיות שאור וכלי או עצמות ולבוש הכל יחסי. יש לבוש של עצמות, כאשר העצמות היא לבוש למשהו יותר מופשט
יש אינסוף מימדים שכאלושאלה.אחת

אם אתה מתייחס ל"הכי" - אין לנו דיבור בו כלל.

ואין ספק שאור כלי הכל יחסי הוא סוד וסדר הצמצום וההתשלשלות.


 

אם אתה משתמש במילה "עצמות" כתיאור "עצמות" אור שיכול להיות עצמו כלבוש - אוקיי, הבנת את העניין.


 

אבל תיזהר עם המילה "עצמות", במיוחד לכשעצמה וללא סמיכות על ידה. כי לא נהוג להשתמש בה באופן כזה, אלא לתאר בו את ה"עצמות" במהותה - שאין לנו דיבור בה כלל. והיא למעלה מההשתלשלות, ואין לה שום לבוש כלל!


 

גם דרגת אור "סובב כל עלמין" שמקיף וסובב את כל המציאות באופן שאינו נכנס לכלי ומתלבש כלל,

אף הוא אין לו יחס כלל ל"עצמות" שהיא למעלה ממנו עד אין סוף.

ואין בה לא מושג של "אור" ולא "רוחני" ולא כלל.

לא דיברתי על עצמותו יתברךקעלעברימבאר

אלא על עצמות של דבר. 

 

בסוף הנפקא מינא היא העולם הגשמי שלנו - האם אנחנו מתייחסים אליו כעולם שחציו קבע (וגם ארעי, שהרי אנו גרים מצד הנשמה ותושבים בו מצד הגוף),  או כעולם שכולו ארעי.

 

אין צורך כל כך לעיין בלימודי אמונה מופשטים בשביל זה,   החיים בקדושה הארץ ישראלית יוצרים חוויה של הרמוניה עם הגשמיות ולא מבט עליה ארעי (כמובן שיש בזה סכנות וצריך להזהר מהן, וגם בימינו הארץ ישראליות לא שלימה ואנחנו מתקדמים בעניין זה חלקית רק, קמעה קמעה, וצריך מאוד להיזהר לא לנסות לקדש את הגשמיות במלואה לפני שאנו ראויים לכך, כעניין מידת הקדושה במסילת ישרים שרק הקדוש יכול לקדש את כל החומריות. אבל זה גם דבר לגופו של אדם, וגם לגופו של דור- ובעניין הדור ינחו אותנו גדולי ישראל)

כן, היה מובן מהקשר דבריך, רק ראיתי צורך להזהר בזהשאלה.אחת

כשאנחנו מדברים בעניינים שכאלו.

 

בסוף הנפקא מינה היא רק איך הדבר משפיע על עבודת ה' שלך בעולם הזה. כיוון שאפשר להיכנס לדקויות ופרשניות, תקבל מה שהכי מתיישב על דעתך באופן בו אתה מרגיש שהופך אותך לקרוב יותר להשי"ת. (גם אם לדעת את הכללים הוא חשוב).

 

הבחנה פילוסופית שלא תעזוב אותך לאורך כל הדיון הזה יותר מ"קבע" ו"ארעי" היא מה המשמעות של שורשם שהוא קיום בכלל. וניסו להתייחס לזה מצדדים שונים, אם תרצה "אני חושב - משמע אני קיים" או כפי שהסבירו לעומק אם כי לא במילים אלו בקבלה "אני חושב - משמע אלוקים קיים".

לכן אולי קל יותר, ונכון יותר בעיון דק שכזה, להתייחס לקיום כניצחי. ולא לעולם, ולא לחומר. - וכאמור אפשר ליישב בזה כל הדעות בדקויות השונות. אך למעלה מזאת, נראה שההדרכה היא בכלל לא להכניס ראשנו לעיון דק שכזה.

ולגבי הפסקה האחרונה - אדרבא, מה שעובד אצלך, תאמץ אותו. לאחדים יש צורך בעיון דק כזה שבמופשט כדי להגיע לחווית קירבה ורוחניות, ולאחדים מספיק טבעיות החיים. ואין עדיפות לאף שיטה.

בסוף יותר מכל העיונים האמונים הכי עוזר זה שמוש ת"חקעלעברימבאר

במיוחד בעניינים מופשטים כאלו.

 

והחיים בפועל, איך עם ישראל בכללותו ובתרבותו (כשהיא תהיה תקינה) מתייחס לחומר בעולם הזה

מסכיםשאלה.אחת

והדגש בכל העיונים האלו, כפי שאמרתי לענ"ד, היא השפעתם על עבודת ה' בהווה דווקא. בין ביחידים (שד"א יכולים לחוות גאולה פרטית אינדבדואלית, כבר בחיי חייהם. אלא שגאולה שכזאת אינה הגאולה השלימה), ובין, ובמיוחד ודווקא (ולאור הגותו של הרב קוק שאני לא מספיק בקיא בה) בעבודת ה' השייכת לכלל עם ישראל.

בין כך ובין כך, "התייחסות החיים לחומר בעולם הזה", גם פה ע"פ חב"ד, באופן פשוט אכן מרמזת לנו על תכלית החיים הנרצית בהווה, בעולם הזה, עבודת ה' מתוך החומר. יחד עם זאת, "התייחסות החיים לחומר בעולם הזה" היא משתנה, ומתוך כך אינה מוחלטת (וכן עולה גם מהרב"ם). יותר מכך, לא פעם בגדולי ישראל היותר מוקדמים שכתבו בשפה היותר ישירה ושכלתנית גישת "התייחסות החיים לחומר בעולם הזה" היא טעות ביסודו, ואדרבא, יש לנו לעבוד את ה' מתוך ייחוס עיקר החיים לרוח.

אני מבין שכוונתך בציטוט זה היא על הדרך הפשוטה ביותר, התייחסות טבעית אינטואיטיבית לחיים. הבאת את דבריך ביחס לכלל, ואני מניח שזה מתוך הסקה שהטענה הזו, שבוודאי נכונה לפרט, נכונה גם לכלל שהרי הוא אוסף הרבה פרטים.

ואולי דווקא מתוך גישתך, אציע לדייק, שגם ברמב"ם, גם בכוזרי, ובוודאי בדברי הרב שפיתחו מאוד את מושג הכלל - ההסקה הזאת שגויה, כיוון שהשי"ת אינו מנהיג את הכלל ואת הפרט באותה אופן. והכלל ש"השלם גדול מסך חלקיו". ואם "עם ישראל בכללו ובתרבותו", הוא מציאות שונה, ואינו נחקר כאוסף פרטים בהתנהגויותם הפסיכולוגית,
ייתכן שלכל הפחות ברובד העיוני, (ובמיוחד ברב קוק שאינו מדבר אך ורק על כלל ופרט מאופן פילוסופי, אלא על כלל מסוים - כללות עם ישראל), אפשר ואולי ראוי לראות התייחסות שונה בינו לבין "החומר בעולם הזה". (ועולים על דעתי מדרשים שגם מתאימים לזה).
ואותו רובד עיוני, והבנה זאת, דווקא הוא יאיר את הדרך לקשור את עבודת ה' הפרטית לאדם בדורנו, לכלל עם ישראל, שמופיע גם הוא ביתר שאת, ובארצו, בדורנו. -- לעצמי אני אומר: יש להיות יותר בקיאים בספרי הרב.

אבל בסוף תרבות הכלל אמורה להשפיע על הפרט בחייוקעלעברימבאר

האישיים. 

 

כשעם ישראל חי חיי קודש תקינים בכללותו, זה משפיע על אורח החיים של הפרט בו

אבל צודק, זה משתנה מאדם לאדםקעלעברימבאר
כן, וזה היופישאלה.אחת
ההבדל בין החומר כיום ללעתיד לבואקעלעברימבאר
הוא שכיום החומר או לא מופיע את הרוחניות בשלמותה אלא חלקי מאוד , או בצורה מעוותת, כאשר כל דבר לר במקומו הנכון או בפורפורציה מוגזמת
אוקיישאלה.אחת

נשמע מדויק יותר.

ודווקא כאן הייתי במקומך מכניס את ה"חוש". כי הוא דגש חשוב בטענה ש"חומר" קיים לעתיד.

כהצעה שכזאת:

כיום החומר מכסה על האור האלוקי, ככל שיותר חומרי, יותר מכוסה וקשה להרגיש בו את האור האלוקי. (זאת הגדרה שגם מצויה בספרים), אבל כל זה אינו אלא מצד ההרגשה, ולא מצד שהוא מנגד לקדושה. כך שעדיין, כשיימצא לעתיד לבוא, נראה ונבין שאינו מכסה בכלל לאור האלוקי, ונרגיש בחומר (דווקא) את האור האלוקי.

וזה ההבדל העיקרי. ההרגשה. החומר לכשעצמו הוא אין ואפס. כלי לכשעצמו הוא אין ואפס.

כל הדברים מתייחסים לאור האלוקי. והרגשת ה"עצמי" כנפרד מאלוקות, היא עומדת בבסיס ההגדרה לכל מה שאתה מנסה לומר. ובצידוד שלך לדעת המקובלים, התניא, ועוד.

הכזבת והפרכת ההרגשה מעיקרה - יותר קרוב לרמב"ם. ועדיין אפשר לומר שלא חלקו. אלא שהרמב"ם תפס את הפרדוקס בדרכו של התניא ועוד של "הרגשת עצמי, אך כדבר שאינו נפרד כלל מאלוקות", בלשון פשוטה יותר, ישירה יותר, שכלתנית יותר: הרגשת עצמי שאיני מרגיש עצמי = לא עוד הרגשה (כיסוי) כלל, אלא רק *שכל* רוחני דבוק באלוקות.

אצל הרמב"ם - מובא כדבר שיכול להיתפס לוגית.

אצל אחרים - מובא כסתירה לוגית שיש לקבל.

בחר לך דרך שמתאימה לך, ודע שלא חייבת להיות מחלוקת.

החומר הוא אין ואפס מצד ה'.קעלעברימבאר

מצדינו החומר באמת קיים (כמו שאומר במפורש נפש החיים),  ודווקא לעתיד לבוא קיימותו בשיא העוצמה תופיע את הקדושה, לא על מנת למעט את הגשמיות אלא אדרבה להרבותה והיא תהיה כלי לאור הרוחני.

 

נשמע שאתה נוטה לגישת חב"ד וחסידות (למרות שאיני מבין בזה מספיק) שצריך לשים דגש על זה שהעולם הוא אין. כמובן יש בזה סכנות כמו שאורמ נפש החיים שאדם ישווה בין בית מדרש לבית הכסא.    לעניות דעתי בארץ ישראל צריך יותר לחיות כשיטת נפש החיים.   בגלות שהגשמיות חסמה את הרוחניות, לא היתה ברירה אלא לאיין אותה כדי לפגוש את ה.    בארץ ישראל דווקא הגשמיות בשיא עוצמתה היא כלי להופעת הקדושה.  צריך לזכור שהן שורש הגשמיות והן שורש הרוחניות זה הקב"ה. ועצם הריאה היא גילוי שכינתו, כך שבשורשה הבריאה לא מעלימה את ה' אלא מגלה אותו.

 

אם אין "עצמי" אז אין מי שיקבל את האור האלוקי וייפגש איתו.   אם אין קיימות לרעיה-כנסת ישראל, אז אין זוגיות, כי אין דוד ורעיה.

 

אבל ייתכן שאנו אורמים אותו דבר רק לא מבינים אחד את השני, זה קורה הרבה בדברים עמוקים

אתה חוזר על חילוק שלאמיתו לא קייםשאלה.אחת

אלא הוא המצאה לנבראים. החילוק: קיום מצד ה' לעומת קיום מצד הנבראים.

 

נפש החיים הבין את הצמצום כפשוטו ולא הלך בדרך החסידות. אבל גם זה לכאורה וניתן ליישב שתי השיטות.

ושאני אומר "ליישב" בין בהתייחסות לדברי הרמב"ם והמקובלים, ובין גישת נפש החיים והתניא, - אני לא מתכוון לומר שכך הם סברו לכתחילה והיא פרשנות דבריהם הנכונה יותר, זה דחוק מאוד ואם נלך בדרך הזאת לא נוכל ליישב כלום. אלא כוונתי היא שאין ספק שכל גדולי ישראל, הרמב"ם והמקובלים, נפש החיים והתניא, הגיעו להשגות עליונות גבוהות מאוד. ואיך ייתכן להאמין בגדולתם ודברי קדושן שניהם בלי לקבל שיש שורש משותף להם, אלא שכל אחד כתב באמונה מוחלטת, מצד שורש נשמתו, ומצד השפע האלוקי עליו, והחיבור, האיחוד, היישוב, מתייחס לניסיון להתחקות אחר השורש שאצלם היה בכח ולא בפועל, בתת מודע בלבד. והכל דווקא מתוך עיון דיקדוקי בדבריהם כמובן, כדי להבין בדיוק איפה נפשותיהם אחזו. אילו בחינות שללו בדיוק, ואילו בחינות קיבלו באופן מסוים.

אני אכן מטבעי, נוטה לגישת חב"ד, שאני רואה בה הכי מעמיקה בחסידות, אני מודה. אבל לאורך השנים גיליתי שיש לעיתים קרובות מידיי מיס קונספציות לגבי גישת חב"ד. ולמעשה, היא לא פחות מדגישה את היותנו בצמצום בתכלית גם אם הדבר הוא מצד הרגשתנו בלבד, הרי שזה נפלא שזהו הדגש בצמצום - על תחושתנו בלבד, ובידיעה, האלוקים מלא כל הארץ כבודו. בדרכה של חב"ד מצאתי קירבה והתדבקות אינסופית אל האינסוף בעצמו, אפילו לא מצד אורו (זיוו, והתגלותו), דווקא על ידי מחשבה, דיבור, ומעשה, בתוך הצמצום הזה. כשהם משרתים בפשטות גמורה, אפילו בלי להבין שום דקויות והפעולות שנעשות על ידיהן, לקיום תורה ומצוות. זה בסיס כל הקמפיינים למשל של להניח לכמה שיהודים תפילין, ונרות שבת, וחנוכה - להביא אותם לפעולת המצוות בכלי המעשה, בלי תנאי להבנת עומק העניין, ובזה זה הם כבר נתדבקים בעצמותו יתברך.

כבר נענו תשובות בחסידות לקושיות נפש החיים. ובכלל כל המחלוקות בעניינים אלו, שמעתי מת"ח גדול, שבאותם הזמנים היו קשות, וכללו חרמות וכו' וכו', אך לדורות, יצאה מהן תורה בזיו הדרה כפי שלא הייתה יכולה לצאת ללא המחלוקות. לכן אשרינו בבית מדרשו של הגר"א ונפש החיים תלמידו, ואשרינו בבית מדרשו של הבעש"ט ותלמידיו חסידיו.

הקומה הבאה, שראו לא אחדים, לראות בתורת הרב קוק, היא חידוש "תורת ארץ ישראל", ואיחוד השיטות לקראת תורתו של משיח. (אף שהחסידות לכשעצמה טוענת שהיא היא החידוש לקראת תורתו של משיח). - אני לא אתעכב על כל אחד מהדברים שכתבת מתורתו של הרב, רק אומר, שאדרבא, בוא נאמץ אותה כמאחדת (כפי שהרבו הרבו טענות להוכיח בזה בדעת אמת של הרב), ולא כמכריעה, כפי שהצעת בתחילת הדיון.

" אם אין "עצמי" אז אין מי שיקבל את האור האלוקי וייפגש איתו. אם אין קיימות לרעיה-כנסת ישראל, אז אין זוגיות, כי אין דוד ורעיה. " - אני לא חושב שיש חולקים שזהו שלב בגאולה, אך לאור שלימותה מכל צד, 
כמו שכתבתי בדברים דומים קודם: תוכל לקבל מה שמתיישב אצלך יותר: - יש "עצמי" אך הוא אינו "מקבל" את האור האלוקי, אלא אחד איתו. או: אין עצמי, כי זה לא "עצמי" שאפשר להעלות על הדעת יותר, לכן לאמיתו, הוא התבטל, ויש רק האור האלוקי.
על אותו עיקרון: - זוגיות הדוד והרעיה בתכליתה היא התדבקות הרעיה אל דודה, באופן שהיא קייימת, אבל אינה דבר אחר ממנו. או: כיוון שהרעיה היא לא עוד דבר שונה מדודה, אינה עוד "רעיה" שאפשר להעלות על הדעת, אלא התבטלה אל דודה והוא האחד הגמור והניצחי.

 אני כבר מזמן חושב שאין פה מחלוקת עקרונית. ועם זאת, חשוב לדעת את הצדדים, והיכולת של ת"ח ליישב, בדיוק כפי שעושים בגמרא בצורות שונות ולא פעם דיקדוקיות מאוד עד דחוקות, כך גם בחלק זה, ח"ן של התורה.

נפש החיים כותב במפורש שהצמצום *לא* כפשוטוקעלעברימבאר

ולזכרוני מפרש שצמצום הכוונה הסתרה והעלמה.   הוא כותב במפורש שמצד ה' אין עולם ויש רק אלוקות.  אבל מצד הנבראים יש עולם.

 

גם לבעל התניא יש צמצום ואומר התניא שאם ה' יסיר את הצמצום אפילו שניה אחת העולם יחזור לאין ואפס. אני לא זוכר שהוא אומר שלעתיד יוסר הצמצום. כך שגם התניא מודה שמבחינתינו יש עולם.

 

 זה לא משנה מה יש באמת, משנה שה' ברא אותנו ורצונו שאנחנו הברואים נחיה את העולם כקיים (יחד עם הידיעה שמצד ה' אין עולם ויש רק אלוקות. לזכרוני נפש החיים אומר שבשעת התפילה ידמה אדם שאין עולם ויש רק אלוקות).

 

ייתכן שיש מגמה אינסופית של השתאבות הרעיה בדוד עד לביטול גמור (שלא יקרה לעולם כי זה מגמה אינסופית, אלא השתלמו מתמדת). אבל כמו בזוגיות של בשר ודם, אם אין איש ואשה נפרדים אז גם אין זוגיות ואהבה (לכן הרמבם אומר שאדם צריך לכבד את אשתו יותר מגופו ולאהבה כגופו,  כי בלי כבוד, שזה נתינת מקום עצמי, אז אין אהבה).

 

אבל ייתכן שאנו אומרים אותו דבר

 

תראה, רבים מתבלבלים בהגדרה הזאת, אז אפרש בקצרה:שאלה.אחת

צמצום כפשוטו: הקב"ה ברא את העולמות באופן שצמצם את אורו, שלב אחר שלב, כך שבכל שלב יש פחות מאורו, ויותר מבריאתו. - זוהי הכוונה, רעיון ה"צמצום", "סוד הצמצום" (בלשון האר"י ז"ל), הוא דבר שהוא כמו שאפשר לתפוס צמצום מדרגה לדרגה באופן פשוט.

צמצום לאו כפשוטו: הקב"ה ברא את העולמות באופן שנראה כאילו צמצם את אורו, ושיש בבריאה פחות מאורו - אך למעשה, הדברים אינם אלא משל בלבד ולא כפשוטם. רעיון ה"צמצום", "סוד הצמצום" - לא מתפרש באופן הפשוט שבו אנחנו תופסים צמצום אור\השתלשלות. אין "פשט" בצמצום, כיוון שהקב"ה קיים כעת לגמרי ללא כל צמצום כלל, בעצמותו היחידה, והכל משל שיש להתייחס אליו לא כפשט, אלא לסבר את האוזן. -- שלא כ"נפש החיים" אין הסתרה והעלמה. לא מצד ה' ולא מצד הנבראים (כיוון שגם מצד הנבראים הדבר לא כפשוטו אלא משל).

מקווה שעכשיו הבנת.

כבר הרמב"ם והכוזרי (לפני בעל התניא) אומר שאם שאם ה' יסיר את פעולת חיותו לעולם (לא משתמש במילה "צמצום") אפילו לשניה אחת - העולם יחזור לאין ואפס. 

גישת התניא יותר מורכבת, ומבוארת באריכות כיצד לא סותרת את הרמב"ם למשל. אבל בוודאי שהתניא לא אומר באופן פשוט שלעתיד יוסר הצמצום, כיוון שהצמצום הוא בכלל לא כפשוטו. עם זאת, כמובן שהתניא לא כופר במציאות, ורואה ב"תורת הצמצום" כיסוד ובסיס מהותי מאוד בהשכלת השי"ת ובעבודתו, אלא רק שמבאר אותה בצורה שונה מאוד מתפיסתו על פניו של נפש החיים.

מה "יש באמת", הוא מאוד משנה - לאופן עבודתנו את השי"ת בעולם, וכוונתנו בזה. ומובאר באריכות בספרים.

אתה מכניס מושג נוסף "אין סוף". זה לגיטימי ותוכל, ומצינו, להשתמש בו כתיאור תהליכים אלוקיים (כלשונך: השתאבות הרעיה בדוד). אבל רק לצורך זה ולסבר את האוזן, כיוון שלא קיים ציר זמן כלל, ולא מגמה בו, ולכן מכאן ועד לטעון "לא יקרה לעולם כי זה מגמה אינסופית" זו טעות. 

החוקים הפשוטים של בשר ודם (איש ואשתנו כדוגמתך), אינם אותם כללים כלל באלוקות. ולא דייקתי, אין זה נכון שאינם "כלל", אלא שהם אינם מתגלים באופן שכזה. זה בחינת "חיצוניות" וזה בחינת "פנימיות". גם בארבע מקצועות פרד"ס התורה, הפשט והסוד הם הכי קרובים זה לזה בפנימיותם.
אם קשה לך, אתה יכול להעלות על דעתך "רעיה ודוד" נפרדים, אבל זהו מבחינת "חיצוניות" הדברים. מבחינת "פנימיותם" הרי הם ביטויים שונים לדבר אחד - אחדות ה', וכשישתלמו - יהיו אחד. (והביטויים לזה, מופיעים ביותר פירוש (מאשר מהמדרשים בגמרא) כבר בזוהר: הרעיה, הרי היא כנסת ישראל, הרי היא השכינה - הרי היא אות ה"א האחרונה משמו של הקב"ה, וכרגע היא עם עם ישראל בגלות, אבל ברגע שתהיה בהשתלמותה (בחזרתה מהגלות ובתהליכי הגאולה) היא תחזור למקורה כביכול בשמו המפורש של הקב"ה, וכך תשלים אותו ותשתלם על ידו).

לזכרוני הויכוח על צמצום כפשוטו או לאקעלעברימבאר

זה האם האלוקות נעדרת ממש מהעולם אחרי שה' צמצמם את אור אינסוף, והעולם הוא רק האצלה של שפע אלוקי (צמצום כפשוטו).

 

או האם יחסי עולם-אלוקים נותרו בשיווי לפני הבריאה ואחריה,  ובעצם מצד ה' הכל אלוקות, אלא שה' הסתיר זאת מהעולם, ולכן נראה שהעולם קיים עקב הצמצום (מצד הנבראים לפי נפש החיים או כ"אשליה" מצד התניא), כאשר צמצום במובן של הסתרה (כמו צמצמה פניה) ולא של סילוק.   נפש החיים והתניא שניהם סוברים שהצמצום לא כפשוטו

לא שמעתי על הדעה הראשונה בישראל, מעולםשאלה.אחת

חלילה שהאלוקות נעדרת מהעולם אחרי הבריאה (וזו דעתו הכופרת של הפילוסוף בכוזרי).
 

ולגבי החלק השני, נראה שלא ירדת לסוף ההסבר שניסיתי להניח. 

גם מצד התניא העולם מורגש קיים בנפש האדם, מצד הנבראים, ע"י הצמצום, אלא כ"בחינה", כמושג מופשט, ולא כתהליך בפועל. הדגש הוא שברמה מסוימת יש יותר מקום להתייחס לבריאה כ"אין" (מושג העדיף על פני "אשליה").

"נפש החיים והתניא שניהם סוברים שהצמצום לא כפשוטו" - אי אפשר להתעלם שהם שמים דגשים על דקויות שונות, ונפש החיים הרי הוא ספר שנכתב מעיקרו כנגד אותה גישה המקובלת עוד מהבעש"ט. והבאת בעצמך דוגמא שמביא נפש החיים כהוכחה ביחס ל"מבואות המטונפות".

מבין שניהם, אין ספק שנפש החיים מחזיק הרבה יותר בגישה שיש לראות את העולם המצומצם ביחס לאותו אור אלוקי שהצתמצם בו. כלומר על פי סדר ההשלתשלות מדרגה לדרגה, ולא לראות כל דבר בעולם המצומצם ביחס לעצמות הבורא יתברך, שמייד מאיינת אותו כליל.
שניהם סוברים שקיים אור אלוקי בצמצום, שניהם סוברים שהבריאה בכללותה אינו דבר מצד עצמות ה'. אלא שנפש החיים מקבל כל אחד מסדרי ופרטי הבריאה בהקשר לחיות האלוקית המקיימת אותו - והיא החיות המצומצת בו, ואילו בחסידות נוטים להשוות הכל, גדול כקטון, לעצמותו יתברך, מה שמעיד ומרמז על קבלת הצמצום רק כמשל.
יותר מובן?

ושוב, עם כל זאת, גם מחלוקת דקה וקשה שכזאת בין נפש החיים ומצדדיו, והבעש"ט ומצדדיו, יש אפשרות ליישב.

אתמול בדיוקמחפש שם

למדנו באורות של הרב קוק שמבית שני שפסקה הנבואה התחלנו ביהדות לדבר על עולם הבא מה שלפני זה לא היה כי ראינו וחווינו את עולם הבא פה בעולם, ביצירה ובפיתוח שלו, העולם הבא היה פה בהתנהלות החיים שלנו כאומה בארץ ישראל במקדש ובמצוות.

מבית שני שהאור חלש והתרחקנו מהחיים המקוריים שלנו ופחות הרגשנו ופגשנו את עולם הבא (גן עדן?) בחיים שלנו בעולם התחלנו לדבר על עולם הבא כמשהו שמחוץ לעולם ( בריחה אולי מהחושך שיש כאן) וככל שהתרחקנו ממקדש ראשון ככה יותר התרחקנו מהאמון בעולם.

והנה אנחנו עכשו בדורות שחוזרים לאט לאט לתת אמון בעולם הזה שפה נמצא האור והקודש, בפיתוח החיים שלנו אנחנו ובגילוי האור שבתוכם, ואולי גם צריך לקרוא באמת את כל הנדרשים האלו באור חדש מתוך הבנה ואמון שהעולם הבא וכל המושגים האלו התגלו בעולמנו שלנו, בחזרה לחיים המקוריים שלנו מלאי רוח הקודש ונבואה.

זה דוגמא לרמזקעלעברימבאר
שהרב קוק הכריע כמקובלים ולא כרמבם בעניין נצחיות הגוף לעתיד לבוא
ע"פ מה שנאמר אני לא רואה שום רמזשאלה.אחת

בהכרח שהרב קוק שהכריע לצד זה או אחר. 
א. מלבד זאת שברור למדיי שאותו (מתוך התגובה) "אור חדש, הבנה ואמון שהעולם הבא וכל המושגים האלו התגלו בעולמנו שלנו, חזרה לחיים המקוריים מלאי רוח הקודש ונבואה." טרם "התגלו בעולמנו" בשלימותן, מה שנותן אפשרות לצדד בדעת הרמב"ם, שהאורות הרוחניים שכן מתגלים ממש בעולם הזה, אינם אלא שלב בגאולה, הכרחי וחשוב, אך לא סופי, ותכליתה נעלה ומרוממת יותר, וקרובה יותר להיפרדות הגופים. 
ב. גם אם במקומות אחרים בדברי הרב נקבל כהנחות יסוד שעולה מהם נטייה יותר ברורה לדעת המקובלים, עדיין, כיוון שניתן ליישב את המחלוקת הנראית בין הרמב"ם והמקובלים בפני עצמה, עוד לפני הכניסה לדברי הרב, ואדרבא, ללמוד את דברי הרב מתוך יישוב זה או אחר, נמצא שאינם מפריכים אותן מכל וכל (ובמקומות מסויימים אולי אפילו מבטאים יישוב שכזה).

איך ניתן ליישב את הרמבם והמקובלים?קעלעברימבאר
הרי לפי הרמבם גם אין כוח מדמה בעולם הנשמות, רק שכלים מופשטים כמלאכים, ללא שום כלי קיבול גשמי או מעיין גשמי. ואפשר לעיין במחאתו החריפה של הראבד על הרמבם על משל הסעודה לעתיד לבוא
בהחלט עניין רציני אך כבר יושבו מחלוקות סבוכות מזושאלה.אחת

אני לא עיינתי מספיק באפשרויות השונות, והם גם מתייחסות לפעמים לדקי דקויות, לכן אנסה רק להעביר את הרעיונות המרכזיים כפי שאני מצליח לזכור ממה שלמדתי ולתפוס אותם:

 

אפשרות אחת:  תלוי איך אתה -אנחנו - מבינים את שפת המקובלים ושפת הרמב"ם. אם למשל ההבנה הראשונית שלנו היא שדעת המקובלים היא חזרה ל"כלי קיבול גשמי או מעין גשמי" (כלשונך), נבין את דעת הרמב"ם ששולל אף זאת, שכן בוודאי אין קיום ל"כלי קיבול גשמי" בגאולה השלימה, כי הכל יהיה רק אור אחד פשוט, וכל הנשמות יתבטלו לגביו. כלי, הוא מחזיק אור, אך גם מצמצם אותו ומכסה עליו במידת מה. - מה שלא ייתכן בתכלית הגמורה של אחדות ה'. ולאור זאת נבין את הרמב"ם לא כשולל גוף בערכו כגוף ומהותו הנראית כגוף בשר, אלא במהותו הרוחנית של גוף - כיסוי על השכל והרוחניות השלימה, ביטוי חסרונו של האדם. אין סיבה עקרונית לסבור לדעת הרמב"ם שכאשר הגוף אינו מכסה כלל על השכל הפועל ומציאות ה' השלימה, הרי הוא לא נחשב כלל כגוף בלשון הרמב"ם, אלא כמושג חדש, "גוף חדש" שאינו גוף בשפה של "העולם הזה" בה מדבר הרמב"ם. ויסכימו לו המקובלים, אלא שהם בשפתם, לכתחילה מכנים את אותה מציאות רוחנית של גוף ללא מסכים ללא עקבות וללא גשמיות - גם הוא בלשון "גוף". ולכל אחד יש הסיבה שלו להדגיש צד זה או אחר, אלא המחלוקית היא סמנתיקה ולא במהות אופן מציאות האדם לעתיד לבוא.
אפשרות נוספת: אפשר לומר שהרמב"ם והמקובלים מדברים שניהם על "לעתיד לבוא" אבל בדקויות שונות של שלבים שונים, או פנים שונות, במציאות קץ הימין. - אפשר לומר שהמקובלים מקבלים "תחיה הניצחית" אך אותה תחיה למעשה בגופים של ממש עד השלב בו מתבטלים אף הגופים מכלל "גוף" כי הם נכללים לגמרי באחדות ה' כמו השלהבת באש גדולה. מכאן מקבלת יותר מקום ה"תחיה הניצחית" המתוארת על פי הרמב"ם, הרחוקה מהגופים בתכלית, ואינה אלא רוחנית. גם אם אפשר לראות כשני שלבים, לי קשה באופן אישי עם היישוב הזה, כיוון שהמקובלים והרמב"ם נשמעים ברורים בדעתם לקץ הניצחי, ומוזר לערבב פתאום שהקץ בתיאור הרמב"ם הוא למעשה בסופו של דבר גם לשיטת המקובלים. לכן יותר קל לי לראות בשתי השיטות כשתי פנים, שתי התייחסויות, לאותו קץ ניצחי, שמבטאות שניהן מציאות זהה, אלא מכיוונים שונים. באופן שאפשר לתאר ככה בקירוב: הגוף אמנם יהיה, אך כל כך זך, כל כך רוחני, וכל כך בטל במציאות, שלדעת הרמב"ם אפשר לתאר מציאות כזאת כ"שכל בלבד" ללא גוף, והוא כותב כך בדבריו כי הוא רואה לנכון להדגיש ולחזק את הצד והפן הזה באותה תכלית, בהקשר עבודת ה' בעולם הזה מתוך אמונה שכזאת. המקובלים, גם הם, סבורים שאומנם יהיה גוף, אך וודאי לא כפי מציאותו כיום, כיווון שישקף לגמרי את מציאות ה' במהותו, כלומר זך, רחוק מגשמיות שמהותה היא הסתרת האור האלוקי, ובטל באור האלוקי - אלא שהם רואים לנכון להבליט ולהדגיש את העניין שעם ולמרות הכל, הוא יהיה עדיין נחשב כגוף במציאות. גם הם מתוך סברה כי זה הנכון יותר לעבודת ה' בעולם הזה.
אפשר להבין את העניין האחרון, על פי ההגות הכללית של הרמב"ם לעומת ההגות הכללית של המקובלים. הרמב"ם ייחס והמשיל את מקור החסרונות בעולם הזה לעיקר הגוף "שֶׁחֻרְבָּן הַנֶּפֶשׁ בְּתִקּוּן הַגּוּף, וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ בְּחֻרְבָּן הַגּוּף". מתוך כך, וודאי שבתכלית תיקון העולם - אין גוף המחריב את הנפש. -- האופן היותר נפוץ והיותר מקובל לתאר בו את יחסי גוף-נפש, בזמן הרמב"ם.
ואילו המקובלים ייחסו והמשילו את הגוף במהותו כמציאות מדומה, רק מורגשת, שעיקרה להוות מקור לתיקון העולמות בכלל ובפרט. במילותיהם מגוון מיני צורות ופרטי פרטים שהם כמלבושים לנשמה. מתוך כך, וודאי שתכלית תיקון הנפש והעולם הינו לצד קיום הגוף, אלא בצורתו היותר זכה. -- האופן המחודש, על פי דברי הזוהר (שנתגלה במאה ה-13), האר"י ז"ל, וביאורי דבריו בפלגים השונים אחריו.

איפה מצינו שהכל יהיה אור אחד פשוט בגאולה?קעלעברימבאר

להפך, המקובלים מדברים על ריבוי אורות בגוונים שונים, שהכל יוצא ממקום אחד וכולם מאוחדים בסוף בהרמוניה, אבל אחדות אינה אחידות.    תמיד יהיה משפיע ומקבל, אור וכלי.  ומציאות היא רבגונית.  הכלי לעתיד לבוא לא יצמצמם את האור.

 

ייתכן שהרמבם יסבור כך בעתיד, עדיין הרמבם מדגיש יותר את מימד המופשט מאשר את המקבל.

 

אבל כן, עקרונית אפשר ליישב את הרמבם והמקובלים (אבל זה לא נראה לי ההבנה הפשוטה של הרמבמיסטים).

 

מצד שני, בדיוק הענין לדעת המקובלים שהגשמיות לא בטלה לרוחניות, אלא היא תופיע בעתיד את ה' בשיא עוצמתה הגשמית בדיוקמ כמו הרוחניות, והגשמיות והרוחניות יחיו בזוגיות בשלום

 

 

לא רק שמצינו שכך יהיהשאלה.אחת

אלא מצינו באופן חוזר ונשנה בדקויות ובצדדים: האמת לאמיתה - שזהו המצב אף היום! עכשיו ממש!
 

לגבי ריבוי אורות ממקור אחד, או הניצחיות של משפיע ומקבל\ אור וכלי \ מציאות רב גונית: נדמה שאתה מנסה לומר שלעתיד לבוא, צדדים מנוגדים יתקיימו זה לצד זה מבלי לגרוע מאמיתות כל אחד מהם. אני יכול להסכים איתך ב-100%, ועדיין לא להסתייג במילה ממה שכתבתי. הכל הולך אחר נקודת המבט (וכדלהלן). 

 

אני לא מבין את הכוונה הדיקדוקית ב"אחדות אינה אחידות" אלא רק את הכוונה מההקשר. ובנושא הזה נראה לי להעיר: אחדות אינה אחידות - מצד הנבראים, אך מצד עצמותו יתברך - הכל אחד, הכל שווה, "אני ה' לא שניתי" , "כולא קמיה כלא חשיבא" , "אתה הוא אחד קודם שבראת העולם, ואתה הוא אחד לאחר שבראת העולם" ועוד תוכל למצוא ביטויים כאלה.

מכאן לנסות להסביר את ההבדל בין העוה"ז לבין העוה"ב: מצד הנבראים - הבדל תהומי. מצד עצמותו יתברך - אין הבדל.
מכאן לנסות לעמוד על שורש ההבדל שישנו, כלומר מצד הנבראים, בין כעת לעתיד לבוא: התגלות אחדות ה' בעולם. 

אני רוצה להיזהר לטעון, שמשורש זה, וממנו בלבד, מתאפשרים ומשתלשלים גם כל הדוגמאות שלך: קיום הרמוני של הניגודים, קיום ניצחי, כלי שאינו מצמצם אור, וכו' 

העולם מלא מהשי"ת, שברא אותו במושג שלנו "יש מאין". העולם ניחוש לנו כ"יש", ומציאות ה' מוסתרת כ"אין". לעתיד לבוא, יתגלה לעין כל אמת והיא שמציאות ה' היא לבדה "יש" וכל העולמות אינם אלא "אין".
 

ממעט שנתקלתי, לא רק שתיקון העולם הוא איננו נשלם בתיאור "תמיד יהיה משפיע ומקבל, אור וכלי. ומציאות היא רבגונית. הכלי לעתיד לבוא לא יצמצמם את האור". - אלא הרעיון בכללו, להציג מציאות דואלית כאבסולוטית : משפיע ומקבל, אור וכלי, מצד עצמה - אינו מתיישב על הדעת יחד עם ייחוד השם. לא רק לעתיד לבוא, אלא כיום ממש.

 

הגישה היחידה למציאות: "אין מציאות מבלעדי השי"ת כלל", לא שום מושג בעליונים או בתחתונים אינו קיים מצד עצמו, אלא מצד מציאות הנמשלת להעלם השי"ת בצמצום אור אין סוף שלו בבריאת העולמות. כל אין ספור המושגים בספרות הקבלה, אינם אלא כדי לסבר את האוזן מצד אופני גילוי השי"ת בעולמות שברא. ולאמיתו של דבר, אינם דבר ביחס לעצמותו יתברך, וכולם בבחינת משל. אפילו ההרגשה הוודאית ביותר, קיום נפשי או תודעתי שלי, אינה אלא הרגשה גסה של עצמיות כדבר הנפרד מהשי"ת, בעולם החומרי הזה עולם העשייה, תכלית הצמצום. אבל בעצם מהותו - כל אחד אינו נפרד מהשי"ת והרי הוא כמו קרן אור הנכללת בשמש.

 

לעתיד לבוא, "מלאה הארץ דעה את ה'" וזה זה האור, וזה הכלי, וזה הגוף (הארץ -מלכות), וזה הנשמה (דעה את ה'), והכל חד. עצם החידוש יהיה, שלא תהיה עוד הרגשה של דבר יש הקיים ועומד בפני עצמו, כנפרד מהשי"ת חלילה, יהיה זה בטבע ממש, נתפס בחוש ושכל כי ה' אחד ושמו אחד. ההתעקשות על מציאות של משפיע ומקבל (שבעצם אינו אלא על מנת להשפיע), על אור וכלי שלא יצמצם את האור, וכיוצב' - אף שהזכרנו היותה כולה ע"מ לסבר את  האוזן, לא נמנע עצמנו לנסות להבין אותה ביחס המושגים המקובלים. אך נמצא כללו של דבר: הרי "היא כלא חשיבה": כי משפיע המשפיע למשפיע הרי הוא אחד. וכלי שאינו מצמצם את האור הרי הוא לא כלי נמצא גם זה אחד. והכל מחלוקת שאין בה נפקא מינה למציאות צורת העולם שלעתיד לבוא כלל, אלא יש להבין בה דבר מתוך דבר.

 

כמובן יש לומר כשתיארו המקובלים את הלעתיד לבוא, בלא ביטול המציאות להשי"ת, לא ח"ו דיברו שקר. אלא הדגישו כי החידוש בביטול המציאות להשי"ת ("אחידות" בלשונך) אינה בביטול קיומה מכל וכל, אלא ביטולה להשי"ת, שהוא המציאות היותר מוחלטת. א"כ אדרבא, עתה הגיעה אל קיומה היותר שלם ויותר נעלה, בלתי נפרד מהבורא יתברך. ובאופן זה, כשכל מציאות ה"יש" מצד הנבראים, המקבלים, נכזבת, והופכת מציאות "יש" אמיתית להיות מצד הבורא, המשפיע - הכל נכלל באחד. ודווקא, ורק באופן זה, יכולים להתקיים כל הנבואות עד לאחריתן, וכל המדרשים במהותם, וכל התיאורים המקובלים, ותורות החסידות, העוסקים במילים פשוטות או בבחינות דקות, למה שעתיד להיות בכל שלבי הגאולה, עד גומרה, ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ביחוד שלים. ולהבין, כי כשהכל אחד, נמצא שהוא כולל את הכל, ויכול להכיל כל הסתירות, ויכול לקיים כל התורות, והוא ניצחי כמו שהוא קדמון, כי אין שני לו. ותמצא ותראה שהכל הולך רק אחר זה. והקב"ה "למעלה מעלה עד אין קץ, ולמטה מטה עד אין תכלית". וס"א בטלה מימלא מהעולם, שכל מהותה הוא ההעלם. ואולי זה ששוחט הקב"ה ליצה"ר. וכו' וכו'

 

וככל שתרגיש שאני מרחיק ומגזים במופשטות המושג, ובביטול כל הנבראים אליו עד שאינם אלא אחד, תדע שדווקא משום כך נפנה יותר מקום "להגשים" הקץ. ולומר שיחיו האנשים בגוף בשר לנצח, וילמדו וישכילו התורה עד אין קץ, וילכו במצוות ומשפטי התורה תמיד, וכאלה ואלה, כי הם הם המכריחים שיתאחדו הבורא וכל העולמות בתכלית הייחוד. ולזכור תמיד כי הכל הוא מצד גילוי הקץ בנפשנו. כי כבר ישנו עכשיו, אלא שאינו בגילוי, וכל מה שאינו בגילוי ייתכן רק מצד הנבראים. ואם השכלנו, גם כי לא בהשגה, אלא רק בידיעה: כי "אין מציאות בלעדיו יתברך כלל" גם עכשיו, אנחנו לומדים את עצמנו לאור ה', וככה מבקשים להכיר את ה' כי "מבשרי אחזה אלוקה", ובוודאי שנסתתמו כל השאלות והקושיות על לעתיד לבוא, וקרב להיות נשפע עלינו מזה מעין עולם הבא.

דיברתי מצד הנבראים.קעלעברימבאר

גם כ ש ה' יתגלה בעתיד, הצמצום יישאר לנצח, כדברי בעל התניא ונפש החיים.

 


 

כי בלי הצמצום אין עולם, ובלי עולם אין נבראים שיקבלו את טוב ה, ו ה לא יכול לדור בתחתונים

כל הבחינות: "מצד הנבראים"," צמצום", "דירה בתחתוניםשאלה.אחת

שייכות זו בזו. אבל לא קיימות כלל מצד עצמם, לא כיום וקל וחומר שלא לעתיד לבוא.


 

בשלב הזה אני לא חושב שאנחנו חולקים. אלא רק מדגישים בחינות שונות,

אבל חלילה לחשוב שאלו בחינות קוטביות,

אחרת צד אחד חייב להוקיע,

כי אין שניות, ואין חלוקה, ולא יעלה על הדעת "בחינות שונות" ביחס לאמת בתכליתה = אין סוף ב"ה.


 

לגבי המשפט האחרון שלך, הוא נכון לוגית, אבל הקב"ה כאמור, לא מוגבל ללוגיקה שכזאת.


 

אין צמצום, אין עולם, אין נבראים, ובכל זאת רצון ה' (איך שנאמר שהוא) מתקיים בתכליתו.


 

לדעתי ככל שאתה מעמיק יותר אתה צריך להדגיש דווקא את ההיבט הזה יותר, כדי להיזהר ולהתרחק מכל דימיון ביחס לקב"ה שמשליך על עכשיו.

נכון שלא קיימות מצד עצמםקעלעברימבאר

אבל אנחנו כנבראים תמיד נראה את הדבר מהצד הסובייקטיבי ולא מצד העצם.  וזה מצוין כי כך רצה ה' שיהיו ברואים שיהיו בבחינת מקבל ויראו את הדבר מהמימד הסובייקטיבי.  הרב קוק אומר בדעת אלוקים שלא צריך להתיימר לתפוס את הדברים מצד עצמם וזה בלתי אפשרי ויוצר בעיות, אלא ההבנה שלנו היא שכל תודעה היא סובייקטיבית מצד המקבל והעצמות (של ה') תמיד תשאר אינסופית, ושייכיותינו לעצמותו יתברך זה מצד השתוקקות הנשמה לעצמות, אבל המפגש עם ה' הוא תמיד דרך ההתגלות.

 

נכון אלו לא בחינות קוטביות.

 

לא דיברתי לוגיקה אלא חיים - כשאדם אוהב את אשתו הוא אוהב ברוא של ה', שהוא נטף משהפע האלוקי של ה',   הוא לא עסוק בלהכחיש את קיימותה ולטעון שהיא לא קיימת ובעצם יש רק אהבת ה',   אלא שאהבת ה' הולכת ומשתפעת גם על ברואיו

בוא נשאיר את "צד עצמם"\"צד הנברא" כשאלה פילוסופיתשאלה.אחת

נכון, וזו גם מעלתנו כנבראים, וגם חסרוננו כנבראים. מעלתנו - כי כך הוא רצון ה', ולא יתאפשר אחרת. חסרוננו - מקשה עלינו לעבוד את ה', מסתיר ונותן לנו בחירה חופשית דמיונית בין טוב לרע, ואנחנו יכולים לבחור ברע.

עם זאת, כנבראים ה"רואים" את הדבר מצד עצמם הסובייקטיבי ולא מצד העצם, ניתן לנו שכל אלוקי, להשכיל בו ידיעות הפוכות לחווית חיינו ה"נראים", ה"מורגשים", מעלה מעל מעלה, כל חיינו.
 

תכלית עבודת ה' שלנו היא להידמות לבורא יתברך, ועל כן אנחנו לומדים את דרכיו (באופן בו אנו יכולים והוא כפי אשר מתגלה אלינו). -- הבורא יתברך אינו מקבל דבר מן הנבראים, אין בו שום צד של "קבלה". גם בנו, אותו צד "מקבל" הוא לא התכלית, והוא לא ניצחי. בסוף התיקון, כשנדמה לקב"ה לגמרי, גם בנו לא יהיה צד "מקבל", או שיהיה "מקבל על מנת להשפיע", שבמהותו אינו דומה  ל"מקבל".

תודה על דברי הרב קוק שאתה מביא, אך עדיין לא בלבד שאני מרגיש כל כך רחוק מכל תפיסה שהיא (והרי הזוהר אומר "לית מחשבה תפיסה ביה כלל"), אני בכלל לא מציב אותה כמטרה העיקרית שלי, אלא רק כאמצעי לעבודת ה' (וכן דרך חב"ד). אני עפר ואפר וחטאתי נוראות בניסוחים שלי אם נשמעתי מתיימר, השתדלתי להיתלות באילנות גבוהים.
אני מרגיש שדברי הרב קוק שם דורשים עוד ביאור. אך באופן פשוט אפשר להבין שהרב קוק רואה להדגיש זאת, מתוך כך שהיא "ההבנה שלנו". המשפט האחרון שאתה מביא, שוב, מזכיר לי מאוד את המעט שהזכרתי לגבי הגות חב"ד, ולא רואה בו שום סייג גדול שהרב מציב בנוגע לנושאים אלו.

על "איש ואשתו" כבר כתבתי בתגובה אחרת, אך על כל פנים, אין הכי נמי. אלא שיש כמה מיני "חיים". הדוגמא מלאהוב ברוא של ה' היא יפה אך על משקל דומה למדי כאשר אדם אוהב את תאוות העולם הזה, האכילה, והממון וכו', גם, הוא אוהב את ברואי ה' יתברך, ובוודאי שלא עסוק בלהכחיש את קיומן.

אהבת איש לאשתו, שהיא מצווה והיא טהורה, יכולה להיות דבר פשוט שבטבע - ואין בכך פסול. אך היא יכולה להיות גם אהבת ה' לברואיו ממש. בלי צורך להכחיש, רק להבין לעומק.  

דוגמא יפה לכך מסיפור מפורסם אודות אדמו"ר הזקן, שיש לעיין בו:
שאלו לרש"ז מה יותר גדולה: אהבת ה' או אהבת ישראל. וענה להם: אהבת ישראל. והסביר: כי האהבה האמיתית היא שהאהוב אוהב את מה שאוהב אהובו. (המעלה באהבת ישראל היא שהאדם אוהב את עם ישראל כי הקב"ה, אהובו, הוא אוהב את עם ישראל).

אני לא חושב שיש הבדל בין הרב קוק לחבד בענייןקעלעברימבאר

שכל תפיסה של ה' היא התגלות ולא עצמות.   ההבדל היחיד שהרב קוק מנסח זאת בצורה יותר ראציונאלית בשילוב בין קבלה לפילוסופיה.

נראה שעיקר תוספת הרב קוק על חבד במאמר דעת אלוקים זה שהוא מדבר בסוף על איך כלל ישראל חי את ה' לאור הקביעה שלמעלה. 

 

כן, אבל שאדם אוהב את אשתו הוא אוהב את אשתו. ובתוך זה רואה שממש בתוך האהבה הטבעית ביניהם יש גילוי אימננטי של ה' (שכינה ביניהם) ולא מנסה להסתכל עליה אך ורק כגילוי אלוקות טרנצנדנטי ונבדל. כלומר האהבה עצמה היא גילוי אלוקות, ולא רק כלי קיבול לדבר עליון יותר

זה לא העניין, זה מופיע כבר כיסוד מוקדם ומשותףשאלה.אחת

ומקובל בכל הוגי האמונה המרכזיים. 
ההבדל הוא בדקויות. למשל הבדל בין "תפיסה" ל"דבקות".

וניסוחים, תמיד, בין בהוגי דעות מישראל ובין מאוה"ע, הם שורש רציני, כי הם מותירים מקום לפרשנויות (ובלתי אפשרי שיהיה אחרת), ולכן פתח ומקור למחלוקות סביב האישים, שכבר לא בין החיים לחדד טענותיהם.

לא מבין למה אתה חושב שזה עיקר תוספת הרב על חב"ד.

מאיפה לך ההבחנות האלה של אהבת איש את אשתו. אני סבור שאדרבא, ברגע שזוכה לראות באהבתו את אשתו את אהבת ה', הרי אהבתו הטבעית התעלתה והתגברה, לא נחלשה. "לא מנסה להסתכל עליה אך ורק כגילוי אלוקות טרנצנדנטי ונבדל" - הוא לא "מנסה להסתכל עליה", הוא מרגיש. אם הוא מרגיש שאהבת אשתו היא אהבת ה', ולהיפך, מה לך גדול מזה? (וכן כמובן מקיים את ההלכות בהם חייב כלפי אשתו).

"האהבה עצמה היא גילוי אלוקות, ולא רק כלי קיבול לדבר עליון יותר" - זה כבר אנחנו דנו בזה רבות, במילים אחרות, אך בבחינות דומות. אזכיר בקודים מתאימים: סתירה לכאורה - הרגשת עצמי כשייך לגילוי, מול מהותי כדבר עליון ממני. - וכבר הבנו זה אינו אלא אחד.
לכן עקרונית אני לא בא לטעון אחרת, מלבד דבר אחד, חוסר השלימות, בעולם הזה שב"הרגשה". ושוב אצטט אותך "האהבה עצמה היא גילוי אלוקות, ולא רק כלי קיבול לדבר עליון יותר" - האהבה עצמה היא גילוי אלוקות כמו שלל גילויי אלוקות אחרים, ויש לאמץ אותה, ללמוד אותה, לעבוד את ה' מתוכה. עם זאת, היא לא מציאות שלימה (כמו כל מציאות) כל עוד היא גילוי=כלי קיבול לדבר עליון יותר. ואדרבא, מתוך הבנה זו אנחנו חוקרים יותר את האהבה, הגילוי, שואפים ללמוד ממנו על המעלה הבאה, הדבר העליון שמתלבש בה. וכל זה לא פוגם מהאהבה.
 

יש מרחב רב, אינסופי למעשה, בעבודה שכזאת, ביחס ל"גילוי אלוקות טרנצנדנטי ונבדל", אף אחד לא אמר שזה צריך להיות היחס, אלא זו צריכה להיות העבודה. לאור אותה ידיעה שכן, הכל אלוקות ואין לנו נגיעה באלוקות -- אלא דרך קיום רצון ה' בפועל ממש, בעולם העשייה תכלית הצמצום, על ידי מצוות המעשיות הכתובות בתורה ודברי חכמים. 

מענייןמחפש שם

אני מסכים שאנחנו עדיין לא במציאות האידיאלית,

בעיני השאלה החשובה היא איך אנחנו עובדים בהווה ולאן עינינו מכוונות, האם העיניים שלנו נשואות כלפי עולם הבא חוסר אמון וייחס פנימי לעולם הזה, או שאנחנו נותנים אמון בעולם הזה ועמלים לגלות בו אור.

יכל להיות שאתה צודק ואפשר ליישב בין הרמב"ם והמקובלים אבל בסוף השאלה היא איך אתה חי ולאן אתה הולך.

בעיני...

גם הרמבם נותן אמון בעולם הזהקעלעברימבאר
וטוען שבסוף הוא יהיה אוטופי ונעסוק רק בלדעת את ה . רק הוא טוען שכל עוד אנו בגוף אז אי אפשר להשכיל את ה כמו שכשמתנתקים מהגוף, ולכן לשיטתו גם אחרי תחיית המתים אנשים ימותו ויעברו לעולם נשמות ללא גוף נצחי
אני מסכים מאודשאלה.אחת
נ"ל שתלוי עד כמה זה ב"לעתיד לבוא"שאלה.אחת

למעשה, כשיכלו כל הקיצין יהיה עולם אחד, עם אמת אחד = ה' אחד ושמו אחד.
לכן, את יכולה לקרוא לו "העולם פה" ואת יכולה לקרוא לו "גן עדן". אין באמת הבדל אם את מבינה שמהותו הוא גילוי אור אין סוף בתוך הצמצום (גם גן עדן זה צמצום).

אבל אם את מחלקת: "גן עדן"="עולם הנשמות"="למעלה". ו"לעומת זאת" קיים: "העולם פה"="למטה", 
יותר נכון לומר שהתכלית האחרונה היא התגלות ה' דווקא בעולם הגשמי ביותר, בצמצום הגדול יותר, משמע העולם הזה, פה, למטה, עולם המעשה, עולם העשייה.

איזה שלב של תיקון מתארים המדרשים שהבאת? לא יודע. לא בקיא בדיקדוקים שכאלו, אבל בטוח שיש להם מקום. בפשטות, אם נגיד שהמציאות התכליתית האולטימטיבית נקראת "גן עדן" - אז "גן עדן" הוא פה בעולם הזה. אם נגיד שהם מתארים שלב לקראת אותה מציאות תכליתית - אז המושג "גן עדן" יכול להתייחס גם לעולם נסתר, יותר רוחני ופחות מגושם. אך על כל פנים, צ"ל שלאותו שלב יש השפעה ישירה ומוחשית על העולם הזה הגשמי, הירוד. לכן נ"ל שעיקר מה שצריך להבין הוא שאין הפרדה (כמו שנשמע מהשאלה) בין העולמות, אלא השתלשלות והשפעה ישירה. בין כשלב, בין כתכלית סופית.

יש לי כמה רעיונות, אבל קטונתי, יבואו יודעי ספר מלומדי ח"ן ויאירו לנו.

ממליץ לך לקרוא בדרך ה' לרמח"ל את חלק א פרק גנוגע, לא נוגע
תודה אנשים יקרים!הרמוניה
מעניין באמת תגובות מדהימות תודההרמוניה
אני חושב ש2 המושגים האלה יתאחדוזיויק
זה מחלוקת רמב"ם רמב"ןכְּקֶדֶם
בכולופן לא נדע עד שנדע..
גם וגם. א,ל יש בזה עומק, זה לא ממש כפשוטו.חסדי הים
הרמוניהשאלה.אחת

מחילה על לקיחת השירשור לכיוונים לגמרי שונים.

עיקר התשובה לשאלה שלך היא בדעות המתייחסות ישר למדרשים האלה, ולפירושים המקובלים מהראשונים למושגים בהם. כפי שהביאו אותן החברים בתשובות הפשוטות.

כי הרבה פעמים התשובה הפשוטה, היא התשובה הנכונה.

ובמיוחד ששאלת שאלה פשוטה.

הצלחה רבה!

 

תודההרמוניהאחרונה

הכל בסדר תרגישו חופשי...

לא החזקתי ראש בדיון הפילוסופי שערכתם כי הוא קצת עמוס בדברים אחרים...

אבל בהחלט שאלתי שאלה קטנה ואני שמחה אם אפשר להפיק מהשרשור יותר מזה(:

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אמונה בקטע להאמין, או אמונה שם נרדף להגות ואגדתא?קעלעברימבאר

אמונה במובן להאמיןצביקה125

אמונה במובן להאמין !- במה להאמין?- במה לא להאמין?- היכן לומדים אמונה? כיצד לומדים אמונה,?

כל אחד ומה שמתאים לו וגם דיבור עם רבנים על זה.קעלעברימבאר

השאלה אם אתה יותר ראציונאלי או רגשי, ולאן אתה נמשך

אמונה? רגש?- שכל?צביקה125

האם אמונה זה רגש?- שכל,? שניהם יחד??

אמונה נרכשת על ידי שכל או רגש אוקעלעברימבאר

שניהם, אבל זה תלוי לפי סוג האישיות של כל אדם.

אצלי זה היה רק עם שכל (כלומר קביעת האמונה כוודאית ללא ספקות. אבל הרגל האמונה כהרגל היא מחינוך מילדותי)

הלימוד הוא בשכל, אך מטרתו בין היתר להשפיע על הרגשדורש טוב לעמי

כחלק מהשפעתו על מכלול חייו של הלומד.

מתחילים מהתנ"ך, מומלץ בהתחלה להקיף ולאחר מכן ללמוד עם מפרשים נהירים (שקל ללמוד אותם תוך כדי לימוד הפסוקים מבלי להיתקע על כל פסוק)

ולומדים גם מדרשי חז"ל, וראשונים באמונה,

וספרי יסוד כמו ספרי המהר"ל, בהמשך מתקדמים ולומדים ספרים מאוחרים יותר ומתקדמים יותר כמו ספרי רמח"ל ונפש החיים וספרים שמדברים אל האדם בחסידות, כמו גם הוגים מאוחרים יותר, כמו הרב קוק, הרב סולובייצ'יק, ספרים של מחברים בני דורנו, לפי מה שמתחברים.

זו רשימה די מרתיעה וארוכה, וחשוב לזכור שלמרות זאת את רוב הזמן ללימוד תורה חובה להקדיש לענייני גמרא והלכה. אך לא עליך המלאכה לגמור...

הוא שאל נראה לי על איך להגיע לאמונה.קעלעברימבאר

לא על מה סדר לימודי הגות והשקפה (מה שבדורינו מכונה לימודי אמונה).

רוב האנשים בהחלט לימודי השקפה והגות יעזרו להם לאמונה שלימה, אבל לא מחייב. תלוי בסגנון האישיות.

הדרך הכי טובה זה פשוט לדבר עם רב אישית ולראות מה מתאים

אם הכוונה לביסוס הוודאות של האמונה באמיתת מציאות הדורש טוב לעמי

ואמיתת התורה, יש עוד כמה שלבים, כמו התעסקות שכלתנית בטענות הדתות השונות, האתאיזם, הדאיזם, הקראוּת, והקונסרבטיזם. אך אם זה לא נושא בוער אצלך אולי עדיף קודם לשקוע בעולמהּ של תורה, ובהמשך להגיע כמובן גם לזה.

תלוי בגיל/ בשלב בחיים/ בהתמודדויות כאלה ואחרות.

לא מבין למה צריך להתעסק בדתות אחרות. איך זה מקדםקעלעברימבאר

לאמונה?

או שהיהדות נכונה או שלא. ולגבי אמונה באלוקים איך זה קשור?

גם לא מחייב אולי אין דת נכונה. מה גם יש אלפי זרמי דתות צריך לבדוק את כולן?

אבל יכול להיות שיש כאלה שזה עוזר להם.

(דיברתי רק על מה שעוזר/לא עוזר לי)

הכוונה להתמודד עם הטענות של כל החלופותדורש טוב לעמי

לאמונה היהודית.

מי שלא מפריע לו שיש מליוני מאמינים בדתות אחרות - שלא ישקיע בזה, מי שחשוב לו להתמודד עם הטענות שלהם - שיכיר אותן וישלול אותן.

אם לך מעולם לא הציקה האפשרות שהנצרות/איסלאם/בודהיזם/הינדואיזם/שינטואיזם צודקים - אז אדרבה, חסכת לעצמך זמן ועבודה.

אני לא טוען שצריך לעבור דת דת ולשלול, אלא להשקיט שאלות מציקות בטוב טעם ודעת.

ספציפית לגבי הדתות שמקבלות את אמיתת הבחירה בישראל ומעמד הר סיני ומקבלים את אמיתת התנ"ך (במקרה של האיסלאם בערבון מוגבל מאד) - יש יותר עניין לשלול אותן בייחוד, כי הן לא נשללות מעצם השכנוע באמיתת מעמד הר סיני/ אמיתת נבואות התנ"ך.

הדתות הנ"ל הן כמובן

  • הנצרות על זרמיה השונים.

  • האיסלאם

  • זרמי היהדות הלא אורתודקסיים:

    בעיקר הקראות, והקונסרבטיביזם.

    (היהדות הרפורמית רחוקה מלהיות זכאית לתואר 'דת', אם כי גם גישות רפורמיות אחדות מצטרפות לרשימה.

אבל אין לדבר סוף, שהרי אולי בעתיד תצמח דת חדשה, אוקעלעברימבאר

שיש אינסוף אפשרויות לדתות פוטנציאליות שאולי נכונות.

למה ההנחה שזה שיש מליארד מאמינים למשהו הופך אותו לנכון?

אני כן חושב שלימוד התמודות עם דתות אחרות ועם דעות ופילוסופיות המנסרות בחלל העולם מועיל להחכמה, אבל ממש לא תנאי מחייב לאמונה.

לגבי נצרות - התנך בפשט אומר שה' כרת עם ישראל ברית לנצח. זה מספיק לשלול אותה.

כל השאר של העמקה בנצרות והשוואת היהדות מולה (נוסח מה שהרב קוק עושה בישראל ותחיתו) זה מוסיף להחכמה ולהבנת גדולת ישראל ותורתו, אך לא תנאי בסיסי מחייב לאמונה. כמו שלימוד טעמי המצוות לא תנאי מחייב.

לגבי אסלאם - אין להם שום הןכחה לכך שהתנך זויף או שמוחמד קיבל נבואה. כאן זה נגמר מבחינתי לגבי בירור אמונה, כנל כל דת אחרת, אין לה שום הוכחה.

לא טענתי שזה תנאי מחייב לאמונהדורש טוב לעמי

ההנחה היא לא שמליוני מאמינים הופכים אמונה לנכונה, אלא שככל שיותר מאמינים במשהו, גדל הסיכוי שנמצאים ביניהם אנשים חכמים ומשכילים שביררו את העניין בבחינה שכלית, והצורך להתמודד עם הטענות שלהם נעשה משמעותי יותר.

כמובן שמדובר באחוז קטן מאד מכלל אוכלוסיית המאמינים, רובם לא חקרו, וגם לא מאד אדוקים/ משוכנעים/ חכמים/ בעלי מוטיבציה מספקת לסטות מהדרך אליה חונכו.

כמובן שבפועל מדובר בדתות שמבוססות על טיעונים והוכחות חלושים ביותר, כך שאין באמת מה לחשוש מלהתמודד איתם.

מסכים איתך ומכיר את רוב הדתות מהתענינות של החכמה,קעלעברימבאר

אך לא על זה מבוססת אמונתי

כולם מאמינים בה' - אבל השינוי הוא מה ה' רוצהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:48

הגויים פירשו את רצון ה' (אל אחד) על פי מידותיהם הרעות וחטאיהם.

דומה קצת ליהודים שפרשו מהדת ופירשו ההפך לגמרי.

ההבדל הוא שישראל הם עם ה' והגוים לא.קעלעברימבאר

אתה טוען שה' הפקיר את עם ה'?

המצוי הראשון - מיכי אברהםנקדימון

לא הייתי ממליץ על מיכאל אברהםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי דורש טוב לעמי בתאריך כ"ג בחשוון תשפ"ז 18:09

אם באמונה היהודית האורתודוקסית עסקינן.

התייחסותו של הרב ארלה הראל לגישתו של ד"ר מיכאל אברהם, מלפני 6 שנים...

הבהרה עבור מי שלא צופה בסרטון המצורף -

מיכאל אברהם אינו מחזיק בעמדה אורתודוקסית , אלא קונסרבטיבית, (או ניאו קונסרבטיבית).

יש להבחין בין ספריו ודעותיוליפא העגלוןאחרונה

דעותיו ביחס להשגחה וכן למחשבת ההלכה אינן סטנדרטיות. לצד זה, בירוריו הפילוסופיים בעניין העמדת האמונה כאפשרות רציונלית מובהקת, בעוד האתאיזם אינו רציונלי - בזה נראה לי שאין כמוהו.

המליצו כאן על ספרו ''המצוי הראשון'' שעוסק בזה. שני הספרים הנוספים בטרילוגיה שלו עוסקים בנושאים האחרים והם לא תלויים זב''ז.

מאיפה ההנחה המחייבת שלכל דבר יש סיבה?קעלעברימבאר

או שוודאי שיש מצוי ראשון לכל הדברים?

ומה זה בכלל "מצוי". ואיך אפשר לומר על אינסופי "מצוי"?

לא שכל ולא רגשהסטורי

השכל והרגש, הם שניהם כלים, שאפשג וצריך להשתמש בשניהם, כדי להגיע לאמונה מבוססת. אבל כשהאמונה מתבססת - היא וודאית, כמו החיים עצמם.

הוא כותב שםultracrepidam

הוא לא כותב סתם שהוא רצה ללמד אמונה. הוא כותב שם אריכות דברים, ומסביר שאריכות הדברים היא כי חשוב לו ללמד אמונה. ולכן:

  1. קח את מה שהוא כותב שם כדוגמה לאמונה שהיה לו כל כך חשוב ללמד

  2. למד את כל ספרי הרמב"ם - כולל הכל - וממילא תראה את כל מה שהיה חשוב לו ללמד

מש"ל

לא כל אדם יאמין עקב הוכחות הרמבםקעלעברימבאר

השאלה היתה איך מקיימים את המלצת הרמב"םultracrepidam

לא טענתי שזה עוזר. אמרתי שאם אתה רוצה לקיים את מה שהוא המליץ עליו, תבדוק איך הוא יישם את זה

אם אתה חושב שהטכניקה שלו לא עובדת, אין צורך להתעקש לעבוד לפי תוכנית העבודה שלו

(אם למשל הרמב"ם היה ממליץ על אוטובוס לפתח תקווה, אין הגיון לפתוח שרשור שעוסק בדיון בהלכות נדרים מהו פתח ובשאלה הקיומית מהי תקווה, אם בהקשר כתוב שהוא בסך הכל המליץ על אוטובוס. ולכן אם מסתכלים במקור שצוטט בהתחלה, רואים שהוא אומר שיקר בעיניו ללמד יסוד מיסודות האמונה - במקרה הספציפי מדובר בשאלת ההשגחה ושכר ועונש, עם הפניה לשיטות פילוסופיות ספציפיות - יותר מאשר ללמד הלכות ברכות.)

תינוק שנשבה! מה ההגדרה?צביקה125

מה ההגדרה של תינוק שנשבה?- האם אפשר להגיד שרוב היהודים בימינו הם בגדר תינוק שנשבה?

אדם שנתוני הנפש שלו גורמים לו לכךקעלעברימבאר

שהוא כמעט אנוס בהחלטה לקום בבוקר ולקיים מצוות (או מצוות אורתודוקסיות)

מי שגילה בגיל מבוגר שהוא יהודישנונימי

היה נפוץ ברוסיה הקומוניסטית,

בימינו מקרה נדיר אך קיים.

ברגע שגילה זאת,

מטבע הדברים הוא מתחיל לחקור ולהתעניין ביהדות.

חילוני הוא אינו תינוק שנשבה.

החזו"א חולק עליךקעלעברימבאר

הרמבם חולק עליךקעלעברימבאר

הוא פוסק שהקראים הם תינוקות שנשבו, למרות שחיו ליד היהודים הרגילים וידעו את כל הטענות נגדם

אז פתחתי הלכות ממרים פרק שלישי הלכה ג'שנונימי

ומה כתוב שם?

שהקראי לא ידע שהוא יהודי.

חילוני יודע שהוא יהודי.

הקראים ידעו גם ידעו שהם יהודים.קעלעברימבאר

הם חיו תמיד בשכנות ליהודים הרגילים וידעו שהרבניים סוברים שהם חוטאים והכירו את הטענות נגדם.

תסתכל בעוד מקומות ברמבם, הוא מנמק בגלל ש"מעשה אבותיהם בידיהם".

והתעלמת מהחזו"א רוב פוסקי דורותינו ומההגיון הפשוט

נקרא ביחד: אע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי וראה היהודיםשנונימי

"..שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם]...'

שהרי גדלוהו על טעותם...קעלעברימבאר

כלומר גם אם שמע את טענות היהודים, בגלל שחונך לקראות (גם אם ידע שיש רבניים ופגש אותם בילדותו וידע שהם רואים בו חוטא).

גם חילוני בימינו לא חונך בבית ספר דתי.

ודתלש ברוב המקרים מצבו הפסיכולוגי דומה למצב הםסיכולוגי של קראי מלידה בימי הרמבם.

נראה לי החזו"א נימק על דתלשים "שאין ההשגחה ניכרת בימינו וקל לכפור" או משהו דומה

לגבי החזון איששנונימי

אפשר להגיד על כל היהודים שהם תינוקות שנשבו כי אין להם כוח ללחום מלחמת היצר.

או כי בא להם לפטור את עצמם.

אבל זה ממש לא נכון.

וזו לא ההגדרה של תינוק שנשבה.

רק "כמו" או דמיון מקביל.

הרמב"ם או השולחן ערוך לא סוברים כמוהו שיהודי שפרק עול תורה ומצוות בניו הם תינוקות שנשבו.

ואני לא אוחז מהחזון איש.

לא אותו דבר.קעלעברימבאר

חילוני זה לא שיש לו גם יצר טוב לקיים מצוות וגם יצר רע אבל אין לו כוח להלחם.

פשוט במודע אין לו יצר טוב שיאמר לו "יאללה בא נניח תפילין".

אםאין גם יצר טוב וגם יצר רע, אין בחירה חפשית, כי אין בין מה לבחור.

(יש לו בחירה חפשית לקיים מצוות מוסריות בססיות שהוא מבין שזה רע לגנוב. ויש לו בחירה חפשית זעירה לברר קצת על למה להיות דתי, אלא שזה שוגג קרוב לאנוס)

דעת הרבי מליובאוויטש בנושאsemi

דעת הרבי מליובאוויטש היא כי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בדורנו הם בגדר "תינוק שנשבה", - מכוון שחונכו לא לקיים מצוות בדומה לילד קטן שהיה בידי גויים שאיך ידע לקיים מצוות

כנל החזוא ורוב פוסקי דורותינוקעלעברימבאר

---------שנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:40

מה הכוונה?קעלעברימבאר

-------שנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:40

סתם דוגמא למשהו שקפץ לי לראש במקרה...

איפה כתוב בתורה שמותר לגלח זקן?

אין דבר כזה.

זה שיגעון חדש של ימינו.

היהדות החילונית הציונות בישראל תמיד חיו בין יהודים והם יודעים הרבה מאוד מה מותר ומה אסור - כולנו מחוברים לאינטרנט.

אתה לא יכול להכחיש דבר כזה.

התינוקות היחידים שנשבו היחידים הם העלייה הרוסית לפני 40 שנה וזה עבר מן העולם.

לכל אחד יש בחירה - מי שרוצה שמד ילך לשמד.

אני מניח שכוונת השאלה היא מי מוגדר 'כתינוק שנשבה'דורש טוב לעמי

שכן 'תינוק שנשבה לבין הגויים' הוא כפשוטו.

יש כמה מחלוקות וכמה שיטות בין גדולי הדור האחרון בעניין, אך מקובל שחילוני רגיל, דינו כתינוק שנשבה, לפחות בצעירותו. בוודאי חילוני שאין לו ממשק כמעט עם דתיים.

צריך להבדיל גם בין דין בדיני אדם תינוק שנשבה,קעלעברימבאר

לבין דין בדיני שמים תינוק שנשבה.

הראשון דיון הלכתי, השני אמוני

אתה מפריד בין הלכתי לאמוני ואין שום הבדל ביניהםשנונימי

זה אותו דבר.

כמו שמפרידים בין מדינה להלכה כמובן שזה עוד המצאה.

המדינה צריכה ללכת על פי ההלכה.

יש. הדיון ההלכתי מה זה תינוק שנשבה הואקעלעברימבאר

נפקא מינא לגבי ענישה בבית דין תינוק שנשבה ויחס כלפיו וכו'

הדיון בדיני שמים זה לא דיון הלכתי כי זה נוגע לשאלה האם ה' יעניש אותו או לא. אין נפקא מינא.

לכן יכול להיות תינוק שנשבה הלכתי אבל לא בדיני שמים , וכן ההפך.

ב.מסכים איתך שהמדינה צריכה ללכת לפי ההלכה

בשמיים גוזרים על פי חוק ה' זוהי ההלכה בה נלךשנונימי

בשמיים יש 24 בתי דין,

כל הגזירות נגזרו בשמיים עלינו וכולם ביושר.

בית דין של מטה קובע על פי בית דין של מעלה בין אם נקבל את זה או לא.

ועכשיו השאלה איך בשמיים נתנו לחילונים לשלוט על הדתיים?

ואיך בית המשפט החילוני חזק מהדתי?

וזה בדיוק מה שאמרתי קודם - כי הרבנים אינם הגונים.

ואיך עכשיו החרדים מסכימים ללכת לשמאל?שנונימי

השמאל שיקרו שצעקו "משתמטים" "שיוויון" ועכשיו הם קוראים לחרדים בואו ותקבל כרצונכם...

והחרדים מתפתים להם!

חס ושלום אנשי אמת (החרדים) ילכו לשקרנים וישבו בחיקם?

או שהם אינם אנשי אמת כי אם שקר גמור הם...

תוכיח.קעלעברימבאר

הלכה זה רצון ה' מה שנעשה פה בעולם.

ה' לא הולך לפי זה.

למשל ה' ממשיך להוריד גשם בשבת.

ב. גם אם תיאורטית נזרום איתך שתינוק שנשבה שחייב מיתה בידי שמים ימות, אז זה תוצאה, לא עונש. כמו שצדיקים מתים יחד עם הרשעים בעוון הדור למרות שהם צדיקים. או כמו שעוזא מת כי נגע בארון ה למרות שהיה אנוס

ג. השאלה איך בשמים נתנו היא נושא אחר כבר

מסקרן אותי האם יש פשר כלשהו למשפט שכתבתדורש טוב לעמי

סליחה ואני יסביר בהרחבה:שנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 13:02

חוקי התורה ניתנו על ידי משה רבינו בהר סיני,

ואלו הם חוקי ה' והיהודים - אם נרצה לשבת לבטח בארצינו ולא תקיא אותנו הארץ.

בתורה כתוב שוב ושוב, אם ילכו בדרכי ה' יצליחו - ואם ירשיעו יענשו.

לכן, חוקי מדינת ישראל חייבים להיות במקביל לחוקי התורה וההלכה היהודית.

ואם לא, הפך קדושה זה טומאה, וחס ושלום גם דינים וחורבן וכו'.

אבל!

(-----) לא לעשות גדולים וללכת אחריהם כמו עיוורים - (-----) זוהי צביעות ושימוש בתורה כקרדום לחפור בה.

דת תורתנו מאוד רחמנית גם על החוטאים אפילו הקשים ביותר, אז אי אפשר להשוות אותנו לערבים חס ושלום.

ומי שמשווה את דת תורתינו לערבים הוא שונא ישראל מובהק וטיפש.

איך זה קשור להבדלה בין אמוני להלכתי?קעלעברימבאר

בתורה יש שני חלקים : אגדתא והלכתא

ויאמינו בה' ובמשה עבדושנונימי

כי עיקר האמונה היא במשה רבינו!!!

הוא נתן תורה והלכה!!!

מה לך ולה'?

התגלה אליך?

ציווה אותך להודיע לעם דרך ה'?

כל התורה האמונה ההלכה מגיע ממשה!

[יש לך ראש ממשלה יום אחד מצטלם עם טלית ותפילין - וביום אחר מצטלם במסעדת חסילונים וסרטנים עם חבריו האמריקאים]

אתה לא יכול להפריד בין הלכה ותורה לאמונה - לא קיים דבר כזה.

משה גם מסר אגדתא בתורה,קעלעברימבאר

וחכמים המשך שלו.

תורה כוללת אגדתא גם

לא הפרדתי.קעלעברימבאר

אבל כשם שגם בהלכה אתה מפריד בין דיני שמים לאדם, כך גם בתינוק שנשבה, אין חיוב שתינוק שנשבה הלכתית מקביל אחד לאחד לדיני שמים בגדר תינוק שנשבה

הלכה = מצווה = רצון ה' (לא צריך להסתבך)שנונימי

לא.קעלעברימבאראחרונה

הלכה=מצווה=רצון ה ש **אנחנו** נעשה או לא נעשה משהו.

אבל מה הוא יעשה, זה כבר סיפור אחר

"מהשם יצא הדבר"…סיעתא דשמייא1

…. לבן ובתואל עובדי אלילים הכירו בהשגחה העליונה. סיפור הפרשה כולו הוא "הריקוד" התמידי בין ההשתדלות לבין ההשגחה העליונה. מהדברים הפעוטים בחיי היום יום עד לדברים הגדולים.

פסוק ז פרק כד "השם אלוהי השמים אשר לקיני מבית אבי….." מיצג את הבטחון בשם אצל אברהם כלומר הוא סומך על ההשגחה העליונה שהכל יסתדר.

פסוק אחריו "ואם לא תאבה …." מיצג את ההשתדלות . כלומר אני שולח אותך להביא אשה אבל "…רק את בני לא תשב שמה".

אליעזר גם כן משרטט מן תנאי קבלה לנערה המיועדת כאשר הוא מתפלל על פי הבאר.

ואכן ההשגחה העליונה מגשימה את בקשתו.

יפהטיפות של אוראחרונה

שמו של משיח - סנהדרין צח בשנונימי

"רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב, יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו

דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו שנאמר (ירמיהו טז, יג) אשר לא אתן לכם חנינה

ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א, טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי

ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר (ישעיהו נג, ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה

אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא

אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות

אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר שנאמר (ירמיהו ל, ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם..."

פירוש:

  • ינון בתחילה נ' ובסוף נ' = נחמן (נתן) ינון = נ'

  • חנינה / מנחם = נחמן

  • רב נחמן מעיד על עצמו

  • רב אמר "רבינו הקדוש"

  • דוד אחר הוא המלך = מלך המשיח

נ נח נחמ נחמן מאומן

זהו השיר פשוט משולש מרובע מהזוהר הקדוש

על ידו יפקדון מן גלותא.

ואנו רואים ברוך ה' חזרנו לארץ ישראל והתגלה השיר הזה,

והכל בזכות רבי נחמן.

אזקעלעברימבאר

נ=שירת הנפש

נח=שירת האומה

נחמ=שירת האדם

נחמן=שירת העולם

אז ישיר משה - לעתיד לבוא והנה הוא באשנונימי

ברוך ה'שנונימי

אם ירצה ה'נקדימון

אתה צריך לקרוא UNSONGנקדימון

אתה מבין שמשמעות הגמרא היא שאתה תמצא שנחמן שמוהסטוריאחרונה

אבל כל אחד אחר, מבתי מדרש אחרים - ימצא את רבו שלו.

אני הגעתי למסקנהשנונימי

בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.

התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).

אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.

ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.

אין תורה בעולם?טאבי

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 12:04

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי

למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

מעט מן המעטשנונימי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:32

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:41

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי

צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי

..טיפות של אור

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

קח בשבילךשנונימי

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

  1. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

  2. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

  3. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי

יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

בפסוק 4 שציטטתישנונימי

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר

כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי

לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי

כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאראחרונה

אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

זמני היוםצע
עבר עריכה על ידי צע בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 2:20

אשמח לתשובות.

אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.

ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.

א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?

ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.

למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?

ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?

תודה

שאלות טובות (ואני לא בטוח בתשובות שאני כותב)טיפות של אור

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

תפילה בנץה' אלהים אמת

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

המשךטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בחשוון תשפ"ז 23:26

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

רק מעיר שלפי הא"ר וגר"א לפני משאיר נחשב לילהרודף מצוות

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

טיפות של אור

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

יש לי תאוריה שאת איברי תמיד של שחר הקטירו בנץ החמהרודף מצוות

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

עונה מהזיכרוןיהודי שואף לטוב

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

במחילה, זו טענה שקשה מאד לקבל אותהדורש טוב לעמי

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

(והמשנה ביומא על ברקאי ומשהאיר מופיעה מילה במילהטיפות של אור

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

צודק, זו הוכחה טובה יותר.😅דורש טוב לעמיאחרונה

תעשו לי סדר בסוגיית מסיק עצי זית שנטעו ערביםפתית שלג

בעיקר על העצים הרחוקים יותר מהיישובים- אלה שערבים לא מנועים מלמסוק ואלה שאין בהם סכנה בטחונית מיוחדת אם ערבים יבואו למסוק (לדוגמה בצמוד לכביש)

הדין ההלכתי של אצות, אלמוגים ושושנות יםקעלעברימבאר

מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.

ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?

ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?

לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.

(אהבתי את השאלות)טיפות של אור

כל מה שהזכרת הם דברים שיחסית קשה לסוכך איתם טכניתאריק מהדרום

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

לפי מה שהבנתי אצות וכדומה פטורות ממצצוות התלויותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"ז 8:55

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

עוד סברה-קעלעברימבאר

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

(לא בדיוקטיפות של אור

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

תודה.קעלעברימבאר

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

לא הבנתינקדימון

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

פשיטא שלא הולכים לפי הגדרה מדעית מיקרוסקופית.קעלעברימבאר

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

אם הייני הולכים לפי מיקרוסקופית אז גם חיידק יחיד אנקדימון

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

אם כן מה ההגדרה ההלכתית של צמח?קעלעברימבאר

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

איך יודעים שאדם אינו קוף לפי ההלכה?מי האיש? הח"ח!

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

אבל רבי יוסי סובר שאדני השדה מטמאים באוהל כאדם.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 21:48

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

אבל עד כמה דמוי אדם?מי האיש? הח"ח!

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

לכולי עלמא זה לא בני אדם.קעלעברימבאר

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

אמנם היה שזיהה את אדני השדה עם אורנגאוטןרודף מצוות

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בכל מקרה לא מדובר פה באדם תבוניקעלעברימבאר

נכון, אך השאלה מהו תנאי הסף להיחשב תבונירודף מצוות

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

למה הכוונה?מי האיש? הח"ח!

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

תבונה ברמה כזאת המאפשרת שפה עם מילים מופשטותקעלעברימבאראחרונה

ולא רק שמות עצם

השאלה התעוררה בעקבות תמיההקעלעברימבאר

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדaibrainora

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

מסתבר לענ"דרודף מצוות

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

הגיוני. רק תקח בחשבון ששוננת ים זזה כמו חיה, רקקעלעברימבאר

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

לאחר בחינה מחודשת בקשר לשושנות יםרודף מצוות

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

מה ההגדרה של שרץ מול צמח או פטריה?קעלעברימבאר

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

זו בדיוק השאלה שצריך לברר אותה.רודף מצוות

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.