ואין לכם אישור ממני לתקוף באירן.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחח
עוד כמה לוחמים הרוגים ונתניהו יכנע לחלוטין .
נתניהו לפני שיהיו בחירות והשמאל עוד פעם יביא אסון על העם היהודי למה שלא תודה שאתה חרא של מנהיג ונכשלת להנהיג את עם ישראל במלחמה הזאת. למה שלא תתפטר ותעביר את התפקיד לבן גביר מעוצמה יהודית כי הוא היחיד בממשלה העלובה הזאת שצדק לכל אורך הדרך ואתה טעית לכל אורך הדרך.
למה שלא תעביר את הלפיד לעוצמה יהודית?
והלפיד יגיע לעוצמה יהודית, אם מספיק ציבור יבחר בה כך שהיא תוכל לרכז סביבה קואליציה. ככה זה במדינה דמוקרטית...
(לא שאני חושב שהם מסוגלים, אבל לא זאת הנקודה)
פייגלין.
להזכירכם, בבחירות 2019 א' הוא סיים פחות או יותר כמו בנט ...
הדמיונות שכיוון שלמישהו יש רעיונות יפים - הוא גם מתאים להיות ראש ממשלה, הם דמיונות שווא.
צודק, שלהיות מייד ראש ממשלה זאת אולי קפיצה גדולה מדי, נסתפק ב 15 מנדטים בפעם הבאה.
שלגטימי לחלוק על תוכנו.
בניגוד לנוכל ששילם למישהו כסף כדי שיכתוב לו איזה קשקוש על קורונה.
מצד שני אין מוכשר ממנו לייצר חובות בסך עשרות מיליוני שקלים, ואחר כך לחזור לפוליטיקה תחת שם אחר, ושוב לייצר חובות על חשבון הציבור.
בעוד בנט הוא נוכל מקצועי, מאחז עיניים, המושג 'אידיאולוגיה' אצלו הוא רק כלי לצרכים העכשוויים שלו והיכולת שלו לחמוק מכל מה שנחשב בסביבתו ערך היא מדהימה.
אבל ההבדלים הללו לא רלוונטיים לכשרון תפיסת ההזדמנויות הפוליטי - בזה נוכל כמו בנט, מוצלח במציאת הנקודה בה הוא מסוגל לנצל כאוס לטובתו בעוד לפייגלין אין את כושר הנוכלות הזה...
אם היה מוותר על ההתמודדות הסדרתית שלו מול נתניהו.
הוא נבעט, וההמשך ידוע.
שאם הוא לא היה עושה פייגלין, הוא היה כמו כל שאר שרי הליכוד, פופוליזם וג'ובים, אבל בלי לשנות ולהשפיע באמת.
ודווקא עכשיו, יכול להיות שמשפיע יותר, גם אם הוא פחות "מצליח"...
כך שלהגיד שהוא יכל להיות מספר 2 ולגבור על אנשים כמו לוין, אוחנה וכדומה - בעיניי זה קצת מרחיק לכת.
בס"ד
אסביר על רגל אחת -
מתפקד ליכוד צריך לסמן בפריימריז 12 שמות. לא יותר ולא פחות. בנוסף, רוב מתפקדי הליכוד התפקדו דרך גורם מסוים - קבוצת לחץ (הליכוד שלי, הליברלים בליכוד וכדומה), ח"כים, וועדי עובדים וכו'.
מה שקורה זה שערב הפריימריז קבוצות וח"כים סוגרים זה עם זה דילים. אתה תבקש מהאנשים שלך את האנשים שלי ואני אבקש מהאנשים שלי להצביע לאנשים שלך. כך עובדת השיטה.
פייגלין חשב לפני עשור, בבחירות 2015, שהוא יכול להמציא את השיטה מחדש - וסרב לעשות דילים. גם לא עם קבוצות אידיאולוגיות אחרות בליכוד שקרובות בהרבה מובנים לעמדות שלו. בגלל זה הוא נכשל, לא בגלל נתניהו.
אני מניח פה דברים שכתבתי לאחר פרסום תוצאות הפריימריז. דברים שחטפתי עליהם לא מעט מהמקורות שלי שראו שהוצאתי את המידע הזה החוצה, אבל זה משקף את המציאות-
כי הוא פגע בעצמו ואכל את הדייסה שבישל - אקטואליה וחדשות
(כפי שניתן לקרוא באחת מהודעות ההמשך, יצא שהייתי בעצמי באירוע שבו פייגלין השיק את קמפיין הבחירות שלו לפריימריז בליכוד באותה מערכת בחירות)
*** אגב, דני דנון גם התמודד מול נתניהו, לא פעם אחת, ובכל זאת הגיע למקומות יותר גבוהים מפייגלין. פייגלין טען אז שדנון רץ מטעם נתניהו כדי לחלק בינהם את הקולות, אך אין בדל של אמת בטענה הזאת. (למען הגילוי הנאות, דנון עצמו היה בחתונה שלי בהמשך של אותה השנה. כך שבאותה התקופה הייתה למשפחתי קרבה מסויימת אליו)
שאפשר לערוק למחנה נגדי תמורת תופינים.
והיה מקרה נוסף שמדברים עליו פחות- במועצת עירית נצרת. מתוך 15 חברי מועצה נבחרו 7 מרשימת רק"ח, 7 נוספים מרשימת המערך, ו- 1 מרשימת מפ"מ. המפ"מניק דרש לעצמו את ראשות העיריה תמורת הקמת קואליציה, וכך היה. בעקבות מקרה זה תוקן החוק, ולפיו ראש העיריה נבחר ישירות ללא דילים פוליטיים.
הנוכל בנט נטש את הבית היהודי בדיל שנרקח בנוכחות סמוטריץ', שאמור היה לקבל את ההנהגה הזמנית עד שיתברר אם המהלך של הנוכל הצליח.
אלא שמשהו השתבש, וחברי הבית היהודי הצניחו מבחוץ את הרב רפי.
הנוכל כשל והלך לחפש פתקים בועדת הבחירות המרכזית, מה שלא עזר לו והוא נותר בחוץ עם חברתו איילת.
בצלאל איך שהוא חזר לכנסת, אבל מעולם לא קיבל את הנהגתו של הרב רפי. לאורך כל התקופה הוא שמר אמונים לנוכל, ובלחץ נתניהו קם מנגנון/ בלוק חדש אליו צורף הרב רפי כסרח עודף.
כך ואחרת, הרב רפי יושב בבית, לא יקראו לו לחזור, אבל יוכל להתנחם בגורל פוליטי דומה שממתין לחבר של בנט.
אני אהיה בעד שמישהו יהיה ראש ממשלה, כשיהיו לי ערובות שכשיעירו אותו באמצע הלילה עם הודעה ביטחונית חריגה ובמקביל ארה"ב מאיימת לא להטיל ווטו - הוא ידע להגיב ולא יתאבן.
(אני בהחלט גם לא חושב שבן גביר בשל להיות ראש ממשלה. הוא מאוד רחוק משם)
נכון שביחס לחזון הרחב שלו, נראה שהוא עדיין לא הגשים לגמרי.
אבל נראה לי שהוא כן הצליח להכניס רעיונות לתודעה, ואחרי המפץ של ה 7 לאוקטובר זה זמן למהפכות (גם בגין היה נחשב קוריוז לפני המהפך של 77, למרות שידע לנאום)
הוא אומר שאם הייתה לו מטרה לקדם את עצמו כמו פוליטיקאי קלאסי, הוא יכול היה בקלות להשתלב בליכוד ולקבל טובות הנאה, ו/או לרוץ עם בנט שהבטיח לו הרים וגבעות.
אז יש לו מטרה אידאולוגית לקדם חזון, אבל הוא לא נשאר רק איש חזון, אלא משתמש בפוליטיקה כדי לנסות לקדם אותו, לאט לאט מתקדם, ובעז"ה תגיע הפריצה.
כל פעם שהוא נכשל פוליטית הדעות שלו והמעשים התקדמו עוד שלב. רואים את זה במידה רבה בעבודה של ממשלת בנט בצד הכלכלי ורואים את זה בעוד מקומות.
בדיוק כמו הרב ד"ר בן ארי - ההשפעה שלו על עולם הרעיונות (שצריכים דיוק וברירה ובכל זאת) בהחלט משמעותית. חבל על הכסף והזמן שהוא בזבז ומתעתד לבזבז בפוליטיקה. שידבר, ירצה, יכתוב, יתראין, הוא משפיע הרבה יותר כך.
להוריד את הרעיונות, אחרי זיכוך ואחרי התאמה למציאות שאין לה כנפיים כמו לדמיון - אחרים עושים הרבה יותר טוב.
הוא כנראה משפיע פחות מפייגלין, ברגע שפרש מהפוליטיקה.
אם רוצים שידוד מערכות אחרי ה7/10, כדאי לנסות משהו קצת שונה.
אומנם הוא מעולם לא זז מעמדותיו, אבל זה ממש לא נכון ביחס למסרים שלו וביחס לקהל שהוא פונה אליו. אם הזכרת את בחירות 2019, אז הוא רץ על לגליציה ועם דמויות מפוקפקות, מנגד היום המסרים שלו מזכירים את מנהיגות יהודית. זה לא נתפס אמין אז, ואני בספק אם זה יהיה אמין הפעם.
גם הזגזג עם הליכוד לא עושה לו טוב.
אבל מי שמכיר אותו יודע, שכמו שאמרת הוא בן אדם שלא זז מעמדותיו כבר 30 שנה (ומבחינה מסוימת דווקא זה החיסרון שלו).
נכון שיש כאלו שמתקשים להבין את מורכבות הגישה שלו, המדברת על חירות וזהות, כשזה כולל גם חירות מהחלטת המדינה האם אצרוך קנאביס בשוק הלבן או בשוק השחור, כשגם החירות מהפרוגרס ומה"אילוצים הבינלאומיים", ועוד קונספציות למיניהן מגיעה כנראה ממקור דומה.
גם ברור לי שיש לו חסרונות, אבל מעדיף את החסרונות שלו מאשר של פוליטיקאים אחרים, ואם אחרי 7 באוקטובר לא יהיה שידוד מערכות במקום עוד מאותו דבר (למען הסר ספק, בנט/משיח תורן אחר זה עוד מאותו דבר), מתי כן יהיה?
עריכה: ספציפית ב-2019, הוא גם דיבר על מנהיגות יהודית, צודק שזה לא היה בפרונט.
הסיפור להבנתי היה שהיות ויש לו קטע שהוא היחיד בימין שמצליח למשוך גם אנשים מהשמאל ואפילו מהשמאל העמוק מצד אחד, ומצד שני אנשים על כל הקשת הדתית - חרדית כולל בעלי השקפה הנוטה לנטורי קרתא וסאטמר (מכיר אישית כמה כאלו).
הוא קצת התאהב בזה אז וכנראה יותר מדי, ואכן חלקם "הבריזו" לו ברגע האחרון, והוא למד את הלקח, ממשיך לפנות לאנשים מכל ציבור, אבל עדיין שם בפרונט את המקום בו הוא נמצא ואת כלל המסרים שלו.
בתור מצביע ימין מאוד משנה לי איזה דגל הוא מרים ומה הוא מתכוון לקדם, גם אם הוא עצמו אותו משה פייגלין של לפני 30 שנה. בסוף, בפועל, הקו הפלגתי שלו משתנה על פי הרוח. זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו.
הוא תמיד בעד ארץ ישראל, ותמיד גם בעד הפחתת המעורבות של המדינה בחיי האזרחים, כולל בנושא הקנאביס.
תמיד ארץ ישראל קדמה, ספציפית בשנת 2019 הוא שם דגש גם על נושא הקנאביס כי חשב שזה יותר מעשי, אבל הבהיר כל הזמן שלא יתן יד לשום מעשה שנוגד את ערכי הימין (גלעד אלפר אמר שזה היה הנושא הראשון שהוא הבהיר מולו לפני שצירף אותו).
שוב, צודק שבמבט לאחור, זה כנראה היה היפ קצת מוגזם, אבל הקווים לא השתנו ולא משתנים, אולי סדר העדיפויות קצת משתנה (לדוגמה- הוא תמיד היה בעד תכנית סדורה של טרנספר מרצון, אבל אם ב- 2019 זה היה נראה כמו "הלכתא למשיחא", שאמנם נכתבה במצע אבל לא הייתה הצעד הראשון המתוכנן ליישום [לבושתי- גם לי כתומך שלו, חלק זה היה נראה לי הזוי], עכשיו יש שעת כושר, אז טבעי שיתכנן להתמקד בזה קודם.
אבל גם ב-2019 כאמור, הוא הבהיר כל הזמן שאין סיכוי בעולם שהוא יסכים להתדרדרות כלשהי בשאלות של ימין-שמאל קלאסיים.
מה שכן מדוייק זה שהוא מרים דגלים סותרים מבחינה ציבורית פוליטית ולכן זה קצת מסוכן.
לגליזציה תמורת נסיגה
חופש כלכלי בתמורה לאיזה אסון....
וודאי לא בנושא ארץ ישראל, גלעד אלפר אמר שהוא הבהיר לו את בשיחה הראשונה ביניהם, שאין סיכוי בעולם שיסכימו לנסיגה, ולגלעד אלפר זה גם התאים.
אתם מפתיעים אותי, אני הגעתי מהחברה החרדית, אבל אתם אמורים להכיר את הפעילות של פייגלין מתקופת הסכמי אוסלו והמחירים שהוא שילם על פעילותו, מוזר לי שאתם חושדים בו דווקא בנושאי ארץ ישראל.
חלקים שונים בחברה (גילוי נאות- כמי שבא מרקע חרדי, הנקודה שמשכה אותי אליו, היא באמת החזון שלו לדת ומדינה, יחסי חרדים-חילונים וכו'. היחיד שהחזון שלו יגרום לכולם להרגיש כאן יותר נוח ולהפסיק לפחד אחר מהשני).
אבל כמו שאמרתי, הוא למד את הלקח, וחזר ל"מקום" שלו, כשמשם הוא מנסה להשפיע על כולם, אבל כשהכול על השולחן.
השאלה זה על היכולת שלו לקדם את המודל הזה בפועל. ופה אני לא סגור על זה שהוא מסוגל לעשות את זה כמו שחשבתי פעם.
זהות קמה לפני הימין החדש 
טראמפ אסר על נתניהו לתקוף באירן כל עוד ולא עברו 60 הימים שהוא הקציב לשיחות המשא ומתן.
למה ל' ? לרמז על ה*ל*שעברים הממורמרים שיושבים באולפנים זעופי פנים וממורמרים.
דבר אחר, ל' לרמז על -3 פעמים אידיוטים שימושיים של השמאל שמחלישים בוקר צהריים וערב כנגד ל' בגימטריה קטנה. ודו"ק והבן היטב.
כי בן גביר בעצמו הליצן הראשי בקרקס של עוצמה יהודית. פזיז חסר אחריות
ובאופן כללי כדורגל.
הרי התפקיד של בחור זה ללמוד
שמצד האמת לא.. כי באמת צריך לעמול ולהשקיע בתורה ובלימוד וזה קצת לשרוף זמן על דברים שאין בהם תכלית.
מהצד השני, עדיף אולי לראות מונדיאל מדברים אחרים.
נראה לי שזה תלוי בך, גם איפה אתה מונח בעבודת ה' שלך והאם זה סתם בילוי? או בריחה? או גם וגם?
נראה לי יותר עמוק מסתם לראות משחק כדורגל.
1,000 ימי מלחמה: נחישות מול התשה
אנחנו מציינים 1,000 ימי מלחמה. עבור מי שמכיר את ההיסטוריה של מדינת ישראל, המספר הזה אולי נראה חסר תקדים, אך מאז הקמת המדינה עברנו פי כמה וכמה ימי קרב ומערכות. אנחנו לא נבהלים מאורך הדרך.
ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שיעור קריטי בנחישות:
לאחר מלחמת ששת הימים, התנהלה במשך שלוש שנים מלחמת התשה שגבתה מחירים כבדים. בסופו של דבר, הממשלה דאז התעייפה, נשברה והלכה להסכם הפסקת אש. האויב ניצל את השקט הזה בדיוק כדי להתעצם, להתחמש ולהכין את הקרקע למתקפת הפתע ההרסנית של מלחמת יום כיפור.
במבחן התוצאה, עדיף היה לנהל עוד עשר שנות מלחמת התשה מאשר לקבל את המחדל של 1973.
העובדה שאנחנו נמצאים כיום עמוק בתוך מערכה של 1,000 ימי מלחמה, והממשלה הנוכחית אינה מתעייפת ואינה נסוגה, עומדת לחלוטין לזכותה.
הלקח ההיסטורי ברור: אם המנהיגות שלנו הייתה מתעייפת ומסכימה לפשרות זמניות, האויב היה מנצל את הזמן כדי להיערך למלחמת הפתע הבאה. המשך המערכה הוא לא גזירת גורל – הוא תעודת הביטוח של המדינה מול מי שמבקשים להשמידנו.
שבת שלום, שבת חזק. חזק חזק ונתחזק.
כי יבוא מישהו ויגיד לך שעדיף שכולם יכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים.
כי במקום המצב היום שבו המון כוחות נמצאים בכל מקום ביהודה ושומרון כדי לאפשר לכל ההשתיישבות היהודית- מהגושים והיישובים המבודדים ועד החוות והגבעות- ביטחון בבית וביישוב, ובחוץ בכבישים, את כל אלה יוכלו במקום להציב על הגבולות. (אפרט עוד, בהמשך הדברים).
וגם בפן הכלכלי הדבר יפנה הרבה תקציבים לצה"ל לתחמושת ועוד.
ואפילו למדינה זה ישתלם כי זה יחסוך תקציב בביטחון ולא רחוק שאפשר למטרה רעה כזאת להשיג תקציבים ממדינות שונות.
ובטח אם ישאירו גושי התיישבות שממש יושבים על הקו הירוק כמו ביתר עלית ועוד.
-ואם תגיד אז יהיה טבח שמחת תורה שתים2!
אז הוא יגיד לך- וכשחיילים בתוך השטח זה ישנה את זה? אם יש קונספציה זה לא ישנה בכלל. אבל אל דאגה, אנחנו נדאג שזה לא יקרה וכו וכו...
-ואם תגיד זה לעשות עזה וחיזבאללה על תל אביב!
אז יגיד לך שנשמור טוב טוב שזה לא יקרה. נעשה הסדר ביטחוני שיסדיר את העניין. וגם נעשה פשיטות כשצריך כמו שעושים בשטח A.
וחוץ מזה, מה אתה רוצה שנעשה? ככה נראית המדינה שלך. גם צילה מאד ארוכה וצרה ועם זה מתמודדים. אדרבא ככה זה יוודא
שלא נסכים ל'טיפטופים', כמו כל מדינה נורמלית אגב, כי זה כבר יהיה על תל אביב ולא סתם איזה שדרות או קרית שמונה 'נידחים'.
לכן אפשר וצריך לצרף טענות כאלה, אבל תמיד שזה יהיה על בסיס ההבנה שזה שלנו מדורי דורות עוד מהתנ"ך ולעולם לא ויתרנו על ארצנו ואנו חוזרים ולוקחים את ארצנו מידי מי שהשתלטו שם בכח הזרוע ממש כמו רשעי העולם בשואה שרצחו וגם ירשו.
לא להתבייש להזכיר את עברנו המפואר ואת התנ"ך.
אפילו חילוני יכול להזדהות עם נצח ישראל בהיסטוריה.
נ"ב- אני יודע שזה ארוך לא חייבים לקרוא..
@hamedinai כתבת בעניין אולי יעניין אותך
מה שכתבת:
"עדיף שכולם ייכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים".
זו טענת סרק, כי ניסינו את זה עם עזה, וזה ממש לא עבד, גם מול ארגון טרור בלי טנקים ובלי מטוסים. וגודל יו"ש הוא פי 5.2 מהגבול עם עזה.
אי אפשר להגן על הערים מתוך הערים, אנחנו לא כמו בימי הביניים שהיה אפשר להגן מאחורי חומות. בעצם, גם אז היו צריכים שטח.
חייבים להשתמש בטיעון הביטחוני, כי אם תלך רק עם הטיעון של קדושת הארץ, לא תוכל לשכנע יהודים חילונים. אתה לא יכול להגיד שעד שהוא לא יחזור בתשובה, אין לו מקום אצלנו בימין, זו לא אהבת ישראל. גם אם יש לימין רוב גדול בלי החילונים, אהבת ישראל מחייבת לקרב אותם, שגם להם תהיה הזכות על ארץ ישראל.
וגם מתוך היהודים הדתיים, יהיו כאלה שיגידו לך: "פיקוח נפש דוחה את כל התורה גם מצוות יישוב הארץ". אבל האמת היא שזה בדיוק הפוך: נסיגה מארץ ישראל מסכנת את קיומנו ושמה את כולנו במצב של פיקוח נפש.
אבל אתה גם צודק שצריך לא לשכוח שזו ארצנו, כי בנוסף לזה שזו האמת, ואת האמת לא צריך להסתיר, זה לא נראה טוב שבגלל שזה מסוכן לנו, בגלל זה עלינו לקחת ארץ של מישהו אחר.
בפעם הבאה ש @איתן גיל, חוזר על הקשקוש של 'רק אנטנות', תראו לו את הדו"ח המשמח הזה.
לצטט מדו"ח של שלום אך שוא זה כמו לקרוא מהפרוטוקולים של זקני ציון. מטרתם להלך אימים על ארגונים עויינים בחו"ל שגונבים להם את "הגדה המערבית" ומנשלים "פלסטינים צדיקים" מזכויותיהם.
האמת חייבת להאמר שדיויד פרידמן דחף פרוייקטים בכל הכח, ומייק האקבי דוחף עוד יותר.
כך או כך מספר בעזה, וכבר כתבתי כאן לא אחת ולא שתיים שמלקחת קרדיט על עשיה של אחרים אף אחד עוד לא מת.
אני לא בטוח שהימין ירכיב את הממשלה הבאה, אבל אם סמוטריץ' ירצה לנכס לעצמו משהו ממשי, מוטב שילך לתחבורה או לשיכון וכיוצא בהם.
יש בארץ עשרות מוסדות לחולי נפש. רק תבחר.
וכדאי ללכת לטיפול מקצועי באובססיה.
לגופם של דברים - אם אינך רוצה לסמוך על שלום עכשיו, צא בעצמך לסיור. תראה את הכבישים הסלולים והנסללים, את החוות הפרושות לאורך הדרכים, את צפון השומרון שעשרים שנה מאז שהליכוד החריב, כמעט לא היה אפשר לדרוך בו והיום ישובים בנויים ונבנים, תשאל את כל העוסקים במלאכה, בזכות מי הדחיפה לכל המהפך.
תתפלא לגלות שוודאי שיש שותפים רבים, אבל כולם - מקיצוני הגבעות שכבר שנים לא מצביעים בבחירות ועד ליברלי גוש עציון שמצביעים שמאל (ולא יצביעו לחרד"לי, יתהפך העולם) - יסכימו שעיקר הקרדיט על המהפך הוא לבצלאל ואנשיו.
ארץ בנימין יתומה כי בצלאל רצח מטאפורית ופוליטית את ההורים שלה.
חאן אל אחמר מצפצפת עליו (לפי שלום אך שוא היא פונתה).
תחנות בידוק נמצאות על כביש 443 ולא 10-15 ק"מ צפונה.
גבעת זאב לא מוכרזת עיר ואם בישראל.
מרכז אקדמי במורדות הר שמואל- אין.
רצף בנוי בין מודיעין לירושלים- אין.
סיפורים וקשקושים, וטפיחות שכם עצמיות- יש, מכאן עד קדומים וחזרה.
נ.ב. "התמונה" של בצלאל היתה דחקה נקודתית, שזמנה עבר.
משום מה אתה לא מתפדח לשקר, גם בדברים שכל מי שלא עיוור, רואה שהם קשקוש.
כמות החוות בבנימין - עצומה. אין שום השוואה בין נסיעה בכביש אלון לפני שלוש וחצי שנים, לנסיעה בו היום.
בבנימין הוקמו כמה ישובים חדשים והוכרו רבים אחרים ששנים חיכו להכרה.
בשבילך, ידיעה מהיום:
מועצת בנימין נערכת להקמת היישוב החדש "נאות הרים" | ערוץ 7
כביש 60, בבנימין (כמו בכל שאר המקטעים שלו) עובר הרחבה עצומה וגם כביש הטבעת שלפני שנה וחצי קיטרת עליו - נסלל.
גבעת זאב בהליכי הכרזה שלוקחים זמן.
תשאל את יוסי (שאין לי שום מחלוקת על כך שהוא בולדוזר של עשיה ויש לו הרבה זכויות), בזכות מה ומי הוא מצליח לקדם בקדנציה הזאת, דברים רבים מאוד שלא הצליח בקודמות.
הבדיחה המגוכחת, שביזת רק אותך, החזיקה בתור תמונת הפרופיל שלך, שבועות ארוכים. בדיוק כמו ש'תמונת הפרופיל' המטאפורית של בן כספית/פלג/רביד ודומיהם, היא קריקטורה מעוותת של נתניהו.
סמוטריץ' ולהקת המעודדות שלו לא מכירים אגדות חז"ל, או שחושבים שכולנו מטומטמים.
התמונה הוסרה היום, כי היום העלית אותה לסדר (ואל תגיד שאני לא מחשיב את ההגיגים שלך).
לא אומר שלום למלך - גם זו אגדת חז"ל.
כמה אתה יכול להיות פתאטי. כל מה שהוא יעשה או לא יעשה - אתה תפרש לרע. ואחרי זה תצפה שנתייחס לאובססיה שלך ברצינות.
אתה חופר וחופר על כמה הוא לא עושה, ואז כשמאלצים אותך להכיר בעובדות, אתה מצטט ציטוט שכולנו מכירים מהגן, שהמשמעות שכנראה אתה רוצה לדחוף אליה, זה שרע שהוא בונה את ארץ ישראל.
אז ברכות על הצטרפותך ל'שלום עכשיו', אתה מוזמן, כמוהם, לשמח את עם ישראל בפרסום בניית ארץ ישראל ודחיקת האויב ממנה.
זה מהיום, נוסף על אתמול - מוקם ישוב, נוסף על שלשום וכו'.
כן ירבה וכן יפרוץ.
כל כביש וכל ישוב חדש בבנימין הוא עוד מסמר בארון הקבורה של העם המומצא.
במאמר מוסגר, חבל שנותנים לדוברת הגירוש להתעסק בבנין ארץ ישראל במקום להושיב אותה בבית.
ועדיין בנימין יתומה, אין מקומות תעסוקה. התושבים צריכים לנדוד למודיעין או לירושלים.
מעבר לזה, די עם ההתאוננות וחיפוש חצי הכוס הריקה, בעלי עין רעה הם תלמידיו של וכו'.
יש הרבה יותר מקומות תעסוקה באין ספור תחומים - בחינוך והוראה יש המון עבודה ומוסדות לכל הגילאים שמגיעים אליהם תלמידים הן מהאזור והן מכל הארץ. יש תיירות שהולכת וצומחת ומספקת המון תעסוקה לתושבי האזור ובנתיים מביאה את עם ישראל בהמוניו לשטח. איזורי תעשיה ומסחר קיימים וחדשים, שהולכים ומתפתחים (מירושלים באים לקניות בשער בנימין!). ועוד ועוד. זה ממש לא המצב מהקמת גוש אמונים, שחוץ מכמה מוסדות חינוך ובית ספר שדה אחד - כל תושבי יו"ש יצאו לעבוד בחוץ.
ואחרי שאמרנו את זה, הגיוני ביותר שחלק גדול מתושבי הישובים הקרובים לירושלים/מודיעין, יעבדו בערים הגדולות הסמוכות. גם רוב מוחלט של תושבי מושבי 'פרוזדור ירושלים' שבתוך הקו הירוק עובדים בירושלים ורוב מוחלט של תושבי מועצת 'גזר' עובדים במודיעין/רחובות/ראשון וכד'. אלו החיים.
קצת עין טובה לא תזיק לך
בנימין צריכה להיות מסופחת לישראל, אם לא דה יורה, אז דה פאקטו, אבל זה לא בתכנית של הימין שמימין לימין.
לא מבין למה מגבעת זאב למבשרת צריך לנסוע דרך ירושלים. כביש פה ושם זה מרנין, אבל לא עשיה מדינית נחרצת.
לאויב יש את תכנית פיאד, ואצלנו ישנים על האף..
ועל זה אני מלין, אין שום סיבה שגוש ירושלים לא יגיע עד פאתי מודיעין, ויכיל 500 אלף תושבים ומקומות עבודה.
.
האם יש *עוד* מה לעשות? בוודאי, הארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה. יש לך רעיונות ספציפיים - תציע למנהלת ההתיישבות, רק תבין בהסתכלות קצת בוגרת, שאף אחד שם לא במדריגת 'הוא אמר ויהי', תהליכים לוקחים זמן, תכנון לוקח זמן, בניה לוקחת זמן. לא מעט ממה שהלוננת כאן לפני שנתיים - נעשה, פשוט היה צריך סבלנות.
בעז"ה בקדנציה הבאה, המהלך ימשך לייעדים הבאים, ביו"ש ובעזה, בנגב ובגליל. אא"כ כל מיני בעלי עין רעה, הבזים ליום קטנות כי נדמה להם שלא הכל כמו שדמיינו - יפילו ויחלישו.
כך או כך, מספר קילומטרים של כביש שנסללו ביו"ש (לשיטתם) מגיע לכדי שליש ממספר קילומטרים של מנהרות בעזה תחתית, וכבר כתבתי כאן, וכו'.
ואוסיף: במצב אידיאלי, כל כפר ישמעאלי צריך להיות מוקף בארבעה כבישים כדי למנוע התפשטות וגניבת קרקעות, ומי שצפוף לו יתכבד לארוז, ולעבור לסוריה או לעירק.
בכל הכבוד, אנטנות יכולות להיות תשתית מעולה לעירוב שבת, ואין לזלזל, אבל לא בשביל לסמן לאויב מי הוא בעל הבית האמיתי על האדמות.
חובה לקרוא הכול
רגע לפני הגעה לבית החולים!!!
וווווווו
להערכתי יש מצב ובסיכויים די גבוהים.
שחייל שנפצע ועל אחת כמה וכמה אם הוא גם בעל דרגה גבוהה. שמגיע לטיפול בבה"ח בהרכב האתני של הרופאים, הרוקחים, טכנאי-הרנטגן הקיים (אלו מ'העדפה-המתקנת').
בסיכויים גבוהים, שיש מצב שמי מהם (אולי לא כולם, זה מעין הימור, רולטה-רוסית) יבצעו וידוא הריגה במטופל (זה תואם בול את אמונתם ואת דתם).
כשחלקם, בכלל קיבלו את התואר שלהם מאחת מהאוניברסיטאות של אבו-מאזן (זה שמשלם משכורת חודשית למשפחות של רוצחי יהודים).
זהו, רק משתף אתכם במחשבותיי.
ואם כבר יוצא לכם להגיע לבה"ח, תאמרו לפקידת הקבלה (עוד לפני שאתם מספרים לה מה הבעיה) שאתם פציפיסטים ושאתם נגד הכיבוש הציוני (לא בטוח שזה יעזור, אבל אולי זה יציל לכם את החיים).
בתמונה:
תנחשו בעצמיכם (זה לא כל כך קשה) מה המוצא האתני של הרופאים ש"התרשלו בתפקידם" בטיפול באותו בכיר ביטחוני (גם הייתי בודק אם הם לא מקבלים בונוס מאיראן).
.https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/20892711
כפיפות מול נאמנות
הסערה התקשורתית האחרונה סביב דבריו של ראש השב"כ, דוד זיני, שביקש להדגיש את ערך **הנאמנות** של הארגון לממשלה, נתקלה מיד במתקפה חריפה מצד השמאל. הטענה שלהם הייתה יבשה וטכנית: בחוק השב"כ כתוב שהארגון "כפוף" לממשלה, לא "נאמן".
הוויכוח הזה הוא לא סמנטי – הוא חושף פער תפיסתי עמוק. השמאל מקדש את ה**כפיפות**, אך שוכח שבלעדי **נאמנות**, כפיפות היא מתכון לאסון.
### 1. עבד מול בן: מי באמת מגן על הבית?
* **העבד והמשרת – כפופים:** העבד הולך שחוח, ראשו מורכן. הוא צייתן, אבל פועל מתוך פחד או משמעת עיוורת. אין לו אחריות אישית על התוצאה.
* **הבן – נאמן:** הבן הולך בקומה זקופה. הוא אינו כפוף לאביו במובן המשפיל, אלא קשור אליו במחויבות אמת. דווקא משום שהוא בן נאמן, כשהמצב מחייב זאת והוא רואה סכנה או טעות, יש לו את העוז ואת החובה לעמוד מול אביו ולהגיד לו: *"אבא, אתה טועה"*.
### 2. המבחן של השביעי באוקטובר: כשכולם כפופים, כולם הולכים לישון
במחנה השמאל ובמערכות המושפעות ממנו, תרבות הכפיפות לקונספציה ולמשמעת המערכתית החליפה את הנאמנות למהות. כתוצאה מכך, נעלמה הביקורת הפנימית והיכולת לערער על הסמכות בזמן אמת.
התוצאה הטראגית התגלאה בליל השביעי לאוקטובר: כאשר מישהו בצמרת המערכת ה"כפופה" והממושמעת הזו קיבל החלטה שגויה ואמר "הולכים לישון" – כולם, כמו עדר כפוף, הלכו לישון. איש לא קם ואמר "אתם טועים, יש כאן סכנה".
### 3. גם בטבע: כפיפות של חמור מול נאמנות של כלב
ההבדל בין שני המושגים ניכר היטב גם בבעלי החיים:
* **החמור** הוא חיה כפופה – הוא מרכין ראש, הולך לאן שמושכים אותו, וסוחב את המשא שכפו עליו בלי להבין ובלי לשאול.
* **הכלב** הוא סמל הנאמנות – הוא לא כפוף בצורה עיוורת. נאמנותו לבעלים היא אקטיבית ושומרת. אם הכלב יזהה שבעל הבית עושה שטות ומכניס אדם מסוכן לחצר, הוא לא יוותר בקלות; הוא ינבח, יתריע וינסה למנוע את האסון.
> הדוגמה הטובה ביותר לכך היא **כלב נחייה**: הוא נאמן בצורה מוחלטת לעיוור שמוליך אותו, אך אם העיוור יצעד בטעות לעבר כביש סואן או תהום, הכלב הנאמן יסרב פקודה, ייעמד במקומו ויחסום אותו בגופו כדי להציל את חייו. זהו ההבדל בין כפיפות עיוורת לנאמנות אמיתית.
>
בס"ד
הכרזתו בשבוע שעבר של חגי לובר על כניסתו לחיים הפוליטיים, החזירה בשבוע האחרון לקדמת הבמה רעיון שתמיד מתגלגל טוב על הלשון: ממשלת אחדות. המחשבה סביב הרעיון הזה היא מאוד פשוטה מאוד: החברה הישראלית קרועה, הפוליטיקה משוסעת, והפתרון הוא ממשלה שתאגד את כולם סביב שולחן אחד. אלא שכמעט בכל פעם שהרעיון הזה עולה, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם ממשלות אחדות באמת הועילו למדינת ישראל, או שמא הן בעיקר יצרו ממשלות שלא הצליחו להכריע בשום סוגיה משמעותית?
הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס שכיהנה באמצע שנות השמונים. אי אפשר להתעלם מכך שהממשלה הזאת רשמה הישגים חשובים, ובראשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהצליחה לבלום את האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה. גם הסכם הרוטציה הוכיח שאפשר לנהל שותפות בין יריבים פוליטיים מרים. ובכל זאת, רוב שנות כהונתה התאפיינו במאבקים בלתי פוסקים, בווטו הדדי ובקושי לקדם מהלכים משמעותיים בנושאים המדיניים והפוליטיים, משום שכל צד חשש להעניק הישג משמעותי ליריבו. דוגמה לכך היה הסכם לונדון הסודי שחתם פרס ב-1987 וטורפד על ידי שמיר
עשרות שנים לאחר מכן חזרה ישראל לאותה נוסחה עם ממשלת נתניהו-גנץ. גם אז היו נסיבות חריגות: משבר פוליטי מתמשך לצד מגפת הקורונה שהשתוללה ברחבי העולם. גם אז דובר על "שעת חירום" שמחייבת אחדות, אלא שבפועל הממשלה הפכה במהירות לזירת התכתשות. חוסר האמון בין הצדדים ליווה כמעט כל החלטה, התקציב לא עבר, הסכמים הופרו, והרוטציה כלל לא יצאה אל הפועל. במקום יציבות, קיבלה ישראל עוד מערכת בחירות תוך זמן קצר.
גם הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, הוצגה כממשלת הסכמות. תומכיה טענו שהיא מוכיחה שאפשר לחבר ימין (בנט, סער וליברמן), מרכז, שמאל ואף מפלגה ערבית סביב אינטרס משותף. אלא שבפועל הכנסת כמעט והייתה משותקת לחלוטין. כמעט כל סוגיה נפיצה הוצאה מהמשחק מראש. שינויים במערכת המשפט, סוגיות מדיניות וביטחוניות, דת ומדינה ונושאים נוספים הונחו בצד כדי לא לפרק את הקואליציה מתוך אמירה שעוסקים רק בנושאים שכולם מסכימים עליהם.
בפועל זה היה בעיקר הסכמה סביב רק נושא אחד - רק לא ביבי. התוצאה הייתה ממשלה שעסקה בעיקר במה שאפשר להסכים עליו, ופחות במה שהמדינה באמת נדרשה להכריע בו. גם הממשלה הזאת, שמלכתחילה נשענה על רוב דחוק בכנסת, לא הצליחה להחזיק מעמד. הרוטציה אומנם יצאה אל הפועל, אבל כל כהונת לפיד בתפקיד, מיומה הראשון, היה כראש ממשלת מעבר וכל ההשלכות שנוגעות לכך.
וזו בדיוק הבעיה בממשלות אחדות. הן נשמעות נפלא בסיסמאות, משום שאיש אינו מתנגד לאחדות. עם זאת צריך לזכור שממשלה היא אינה מועצת פיוס וגם אינה סדנת הידברות. תפקידה של ממשלה הוא למשול, לקבל החלטות, לקבע מדיניות ולהכריע גם בסוגיות שמעוררות מחלוקת. כאשר מראש יש תחומים שאסור לגעת בהם מחשש שהשותפות תתפרק, הציבור אמנם מקבל שקט פוליטי זמני, אבל משלם עליו בשיתוק מדיני, חברתי או כלכלי.
כמובן שזה לא אומר שממשלה צריכה לדרוס מחצית העם או את כל מי שלא מסכים איתה. במדינה דמוקרטית ראוי שהרוב ינהג באחריות, יקשיב גם לצד השני ויחפש הסכמות רחבות ככל האפשר בנושאים העומדים על הפרק. אבל יש הבדל גדול בין הקשבה לבין ויתור מראש על היכולת למשול. הכרעה היא לא מילה גסה, והיא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של קבלת אמון הציבור בבחירות. האופציה של אחדות צריכה להישמר למקרה שאין אפשרות להקים ממשלה אחרי הבחירות כי אף צד לא הצליח להשיג את 61 המנדטים הרצויים, אבל בטח שלא להפוך את זה להפוך את זה לכרטיס סחיטה עוד לפני הבחירות, בניגוד לדעת הרוב.
ויש גם נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה דווקא בימים שבהם קמות עוד ועוד מסגרות פוליטיות חדשות כמו היוזמה של חגי לובר, תנועת "נקראים לדגל" שאליהם הצטרף בסוף השבוע האחרון גם יולי אדלשטיין לאחר פרישתו מהליכוד. לפני שמפלגות קטנות דורשות לכפות ולסחוט ממשלת אחדות על מדינה שלמה, אולי כדאי שיביטו קודם פנימה. אם גופים הקרובים מאוד זה לזה אידאולוגית אינם מצליחים להתאחד בינם לבין עצמם, קשה לקבל מהם שיעורים על אחדות לאומית. אחדות היא ערך חשוב, אבל היא מתחילה קודם כל ביכולת לחבר את הקרובים - ורק אחר כך לנסות לחבר את הרחוקים.
נקודות קודמות:
• https://www.inn.co.il/forum/t1437080#1747098
אחרי שהוא "יכפה על הליכוד ואייזנקוט לשבת ביחד", הוא גם יכפה על משובטי אהרון ברק שאחד מתשעת השופטים שימונו בקדנציה הקרובה, יהיה ביטון או בקשי? או שרק הממשלה לא יכולה להיות "ממשלת חצי העם" ובג"ץ (בתמיכת אייזנקוט או כל אחד אחר, ש'המחיר' לישיבתו בממשלה יהיה 0 שינויים במערכת המשפט) יכול להמשיך לנהל את המדינה כרצונו?
בכלל, מה יעשו חגי לובר, הרב קלמנזון ואחרים, שכאבם באמת גדול מנשוא, אבל מעולם לא היו בתוך הביצה הפוליטית, כשביום שאחרי הקמת הממשלה, כל ממשלה, יתברר שאין באמת שום דרך אפקטיבית לגייס את החרדים? מה הם יעשו כשהפוליטיקאים הכושלים שיגויסו בשמם יטענו ש"התברר שההבטחות שהבטחנו סותרות" (כן, איילת שקר, אני מדבר אלייך, נוכלת), כש"התברר שאי אפשר להכריח פוליטיקאים לשבת ביחד", או כש"התברר, שהמקסימום שאפשר לעשות בנושא גיוס החרדים, זה להחזיר את המס על החד פעמי"?
אין היום שמאל ציוני ואין היתכנות לממשלה רחבה.
זה שדדי שמחי אמר עליו שבצבא הוא היה הסגן של בן-גביר (ושמעתי עליו עוד דברים טובים דומים מעוד כיוונים)
גולן הוא שמאל. מי שמאשים את צה"ל בהריגת תינוקות כתחביב, לא עושה זאת סתם בתור תעמולת בחירות, אלא הוא באמת חושב כך.
באזרחות הם מתגלים במלוא שמאלניותם (שאותה ירצו לממש כשיעלו לשטלון).
כשעשרים שנה קודם במבצע אנטבה, עומר בר לב, פיצץ את המטוסים החונים של צבא אוגנדה 'ליתר ביטחון', הוא בהחלט עשה כראוי, אבל בלי פקודה.
אבל אצלנו טוהר הנשק הוא ביטוי לגיטימי למרות שנשק הוא הדבר הטמא ביותר עלי אדמות.
כי מי שרוצה באמת אחדות צריך להציע שכולם, אבל כולם יתלכדו תחת שתי מפלגות, כדי שתמיד יהיו בחירות ותשמר הדמוקרטיה, ולהראות דוגמה אישית.
ספציפית לגבי לובר, זה פייגלין נוסף תחת שם אחר. אם חלילה יכנס לכנסת הוא יתישב על משבצת הסחיטה באיומים...
רבני המגזר לא עובדים אצלי, כמובן, ועדיין אני מצפה לאמירה נחרצת מהם נגד רסיסי מפלגות שיקוששו במקרה הטוב כמה אלפי קולות. כל אחת.
