מברך אותך שתשתלב בחברה בה תגדל בעזרת ה' ובעזרתך

ככל שתדע מי אתה, תמצא את הסביבה שנוחה ומכילה אותך.

אין טעם קודם לבחור קבוצה ואז כל החיים לרצות אותה. אתה לא אישה מוכה.

לא מחפש לבחור קבוצה

לא שחקן קבוצתי...

סתם. בגדול הציבור החרדי הוא ציבור נפלא אבל אתה צריך לחשוב מה מתאים לך.

אז כמו שאמרת ההבדל הגדול בין שני הציבורים הוא לא דווקא ההקפדה על ההלכה, כי באמת יש חלקים אצלנו שנמצאים הרבה מעל הממוצע אצלם. ההבדל הגדול הוא הלאומיות. ברגע שאתה מגדיר את עצמך לאומי, שאתה מבין שיש בדורות האחרונים מהלך כללי של גאולה, כל היחס שלך לחיים משתנה.

ואפשר וצריך לאהוב את החרדים וגם ללמוד מהם הרבה דברים יפים, אבל לדעת גם שיש שוני, לדעת את המהות הדתית לאומית שלך שאולי ביום יום היא לא נוכחת אבל פתאום שיש מלחמה רואים איך דברים שנראים לנו ברורים לאחרים הם ממש לא. פתאום שצריך ליישב את יהודה ושומרון או להקים גרעינים תורניים בערים החלשות הציבור שלנו נרתם באופן טבעי למשימות כשאחרים בכלל לא מבינים מה נשתנה עכשיו מהימים שישבנו בליטא ופולין.

הכלליות הזאת, המשיחיות, הרצון להביא את הגאולה בעצמנו זה הבסיס שמגדיר את הציבור הדתי לאומי. וכמובן שביחד עם זה באות המון חולשות ואתגרים שקורים למי שמוריד את הכפפות. הדרך ארוכה וקשה אז חלקנו מתבלבלים וחושבים שאנחנו המכף המחבר, שאנחנו חלק מהתרבות החילונית ורק צריך להדביק לה כיפה... ואז כדאי לחזור למאה שערים ולהיזכר מאיפה באנו, ולצורך איזה מטרות יצאנו מהשטיבל אל הים הסוער.

זהו בגדול. תבחר את הדרך שהכי נכונה לך ואם תרצה אוכל לייעץ לך בפרטי על תובנות מקבוצת התמיכה שלנו 😉

כל הכבוד על הקבוצת תמיכה

האמת ככל שחולפות השנים אני פוגש יותר ויותר חרדים מיואשים, והם איכשהו נזקים לזרועותיה הפתוחות של החברה הדתלית. יש לזה כל מיני נסיבות, ובעיניי מה שמדהים זה שאין לאנשים להם פה ולובי, כי לרוב אלו אנשים שרק מחפשים את האמת שלהם ואת השקט שלהם לחיות בתוכה. מה אני עדייין מסופק, זה אם מדובר בחרדים שגילו את האור או באנשים שמרגישים יותר בנוח בחברה פחות לוחצת (אם נתנסח בשפה ישיבתית - השאלה אם זה בגברא שמצא את עצמו, או בחפצא של החברה שמתאימה/לא מתאימה לו). הנפקא מינה היא האם האנשים האלה עוגנים בצהד ויהיו חלק ממנה, או שהם אופורטוניסטים שעכשיו נוח להם כאן (והם אנשים מוסריים אז בינתיים הם מאוד בסדר עם הצהד), אבל מחר הם ימשיכו הלאה או ייהפכו לקהילה בתוך קהילה.

בכל מקרה, אני לא בטוח שכיום הצהד כולה משיחית ולאומנית, אני חושב שככלל יש יותר הסתכלות קונקרטית על המציאות, וטבעי שההסבר האולטימטיבי של רובם יהיה ראשית צמיחת גאולתנו וכו, אבל אני לא בטוח שכל דתל חייב לחשוב ככה. דווקא בהסתכלות שלי, בצהד יש את היופי הזה שכל אחד מסתכל ובוחן בעצמו וכל אחד יכול למצב את עצמו איפה שהוא רוצה בסקאלה הדתית/תורנית/ערכית/תרומתית. ככל שנהיים יותר חרדים זה משתנה, ואז כלפי חוץ כולם נראים צדיקים ומטיפים אחד לשני אבל בפנים הרבה רקוב או שיש חוסר במוטיבציה הפנימית. זה לדעתי מאפיין הרבה יותר רחב ונכון לצהד, לדעתי, ולכן גם הרבה חרדים שאפילו אם יש להם השקפות חרדיות, הם מגיעים לצהד כי הם פשוט מעוניינים לחיות בחופש מחשבתי ודתי.

אבל אני חוזר להתחלה - הנושא של חרדים שפרשו לצהד הוא מרתק וחבל שאין לזה מספיק מודעות

ברור החרדים האלה הם מיעוט זניח אבל בכל זאת קיים.

בעבר, דתלים שעברו צד היה מאוד נפוץ. אל תשכח שהיו מערכות שלמות שעסקו בזה (מחנה בני תורה, ישיבות תיכוניות-צבועות כמו המדרשיה, המשרפות הרבות, ישיבות חרדיות שמקפידות לקלוט דתלים כדי להציל אותם, וכו). אני חושב שעם השנים גם זה פחת, מהסיבה הפשוטה שכיום קשה להם לשכנע שהם יותר תורניים מהדתלים (כמובן שתלוי איזה, אבל גם תלוי איזה חרדים ). שמעתי שרוב המשרפות כיום עוסקות בגיור של תיכוניסטים חרדים (שזו גם תופעה שהתרחבה מאוד). אבל עדיין זה נבלע יותר טוב...

מעולם לא הייתי חרדי, מאז שחזרתי בתשובה דאגתי לומר

שאני בעל תובה ולא מעוניין להשתייך לשום זרם או השקפה

כי הצלחת יותר לדייק את עצמך.

כשאני התפקחתי אחרי שנתיים מהתשובה (שהייתי מאוד חרדית אנטי ציונית), מצאתי איזשהי שלווה, כי ידעתי שמשהו לא מסתדר.. איך אפשר לרצות להיות עובד ה' מבלי להיות חלק מעמ"י במובן הפיזי של שטחי א"י+ החברתי.

כיום ב"ה הגומל לחייבים טובות, בוודאי שרואה את החשיבות של הקמת המדינה וכו' ואהבת ארץ ישראל שלי פשוט בוערת.. האם אני מסכימה על התנהלות שהיא לא תורנית מבחינה ממשלתית? לא.

וגם לא יכולה להכחיש שאין שאריות חרדיות (בעיקר במקומות שזה מתנגש עם הלכה לדוג'- הלל בברכה לספרדים בעצמאות ויום ירושלים),

המוח שלי מתחרפן חח

ואז כלפי חוץ זה יכול להיראות שיש לי 'תפיסה חרדית', אבל בהחלט מדובר בשאריות.

ודווקא מעניין שאתה במובן מסויים רוצה "להשתחרר" מההגדרה של חוזר בתשובה...

זה מה שמייחד אותנו, אפשר להיות שייכים לציבור הדת"ל תורני/ חרדי וכן הלאה-

אבל יש ייחודיות מסויימת בחוזרים בתשובה, שאני לא חושבת שצריך להוריד אותה ממי שאתה.

וההבנה הנ"ל שלך, זאת רק חזרה בתשובה לחזרה בתשובה.

וזה כאמור לענ"ד.

אני אישית לא הייתי יכולה להגיד את עצמי דת"ל תורנית או משהו אחר לפני שאני חוזרת בתשובה.

כי כמו שיש שאריות חרדיות, יש גם שאריות חילוניות- והלימוד של החברה הדוסית זה באמת להצליח להבין איך לאזן בין כל השגעונות האלה.. גם אחרי שנים.

נ.ב.

עכשיו שאני חושבת על זה, לרוב חוזרים בתשובה נדבקים בצד החרדי לכתחילה ומי שמתחבר אחר כך לציבור הדת"ל מקיים את "אל תיטוש תורת אימך"...

בעיקר מה שמגדלים עליו בציבור החילוני זה המדינה, הצבא, לאומיות וכו'..

טוב במובן מסויים. וזה בפני עצמו שגעונות.

קיצור חח

אהבתי את החידוש שלי לעצמי.

תודה לך!

תבואי תמיד

ותודה(:

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות