דברי ה"שפת אמת":
אך י"ל דכתיב התאוו תאוה. ומשמע שלא הי' להם תאוה. שהיו למעלה מהטבע. חירות מיצה"ר. ולכך הי' נראה להם שנכון שיהי' להם תאוה ושיזכו לעשות נחת רוח להשי"ת על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי. וז"ש נפשנו יבשה כו' שלא קיימו בכל נפשכם. כמ"ש במד' בכל נפש ונפש שברא בך. שהוא ביטול כל הרצונות ותאוות להשי"ת. וזה לא הי' להם שהיו למעלה מבחי' הנפש. אבל לא הוטבו דבריהם להשי"ת שצריך האדם להיות חרד יותר לירא פן יבטל ח"ו רצון השי"ת ולא יביא עצמו לידי נסיון אף שיוכל לזכות למדריגה ע"י זה שזה נקרא לגרמייהו קצת. כי מי שירא באמת לעבור רצון השי"ת מרוצה יותר בפשיטות. [ובאמת כל הנסיונות משום מאן דאכיל לאו דילי' בהית לאסתכולי כו' וזהו טובת השי"ת אבל כשכן רצון האדם נק' לגרמייהו]:
שבני ישראל התאוו שתהיה להם תאווה, כי בזה רצו לעבוד את השי"ת מתוך קשיים ומניעות - תאווה. ומתוך כך לשבור אותה, לקיים את מצוות ה', ולהתעלות למעלה יותר מקודם.

מה הבעיה בגישה כזאת? היא משבר חינוכי עמוק ממה שמשה רצה להנחיל לעם. - האדם מצווה לעבוד את ה', בלי חכמות, אלא כעבד לפני רבו. זה שלימותו. החיפוש אחר תאוות כדי כביכול לעשות נחת רוח לקב"ה, הוא בדיוק ההפך מזה, וכמו שכותב השפת אמת יש בזה נגיעה עצמית. אם האידיאל הגדול של בני ישראל היה לעבוד את ה', היו עובדים בתנאים שה' סיפק להם במדבר וזהו. אך בני ישראל רצו יותר, וזה היה לא לדעת המקום ולא לדעת משה.

נפתחו פה לאחרונה כמה שירשורים בעניין.

בגלל שזו הייתה הפעם היחידה שהוא באמת נשא הכל לבד. לפני ואחרי היו את הזקנים איתו.

אגב משה מאוד האמין בהאצלת סמכויות, רשי אומר (בפר' פינחס או וזה"ב  לא זוכר כעת) שמשה הציע ליהושע להקשיב לזקנים ואפילו ה' רצה שיהושע יהיה דומיננטי יותר.

ה' "נשבר" כביכול, ומשה הוא זה שמחזק אותו, בעוד שבקברות התאווה זה הפוך

במתאווים זה היה ילדותי. משה אומר שם כאשר ישא האומן את היונק. הם תינוקות. לה' זה לא כזה מפריע (אולי בשלב זה) אבל למשה כמנהיג זה קשה ושובר.

במרגלים זה חוסר אמונה מובהק וצועק יותר מהכל.  לה' זה הכי קשה וכואב החוסר אמונה וביטחון בו 

משה יכול להתמודד עם היצר הטבעי של האדם לחטוא, קורה לכולם.

מה שהיה קשה למשה זה היצר העל טבעי שהיה לבני ישראל, שהם חיפשו על מה להתלונן.

זה מה ששבר את משה

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

לשעוני המים החכמים החדשים יש היתר של מכון צומת.  

לא מזמן התקינו אצלנו בבית, החליפו מהמכני, ונחשפתי למידע ששלחו (ואפילו איפשרו לבחור בין דגם שומר שבת רגיל לשומר שבת למהדרין) + קראתי במכון צומ"ת על הנושא.  

מערכות בבניינים ובתים המושפעות מפתיחת ברז מים - אכן נושא בעייתי בשנים האחרונות.  

יש פתרונות טכנולוגיים והתאמות - שעולים כסף וצריך לדרוש ולוודא בבנינים חדשים שיש התייחסות לכך.

בית יהודי חכם | מדריך הבניה המלא למערכות מותאמות לשבת | מכון צומת

1. נראה לי שזה די נבלע בתוך דמי השימוש החודשיים הגם שזה לפי מונה. אפשר גם לקנות אוכל בשבת כמו שבת חתן...

2. אצלי מכני. בדיגיטליים זה לכל היותר זה פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן (היינו שמחים יותר אם לא היה נרשם...) ראיתי שיש גם פתרונות kosher למי שרוצה.

3. ברז ביתי לא מפעיל ישירות כלום. זה בסך־הכל שסתום מפחית לחץ, מבחינת המשתמש בבית זה כמו למזוג מים מברז חבית. יש אמנם משאבות אבל הן עובדות בקנה מידה הרבה יותר גדול וברז קטן לא מזיז להן לכל היותר זה גרמא או דבר שאינו מתכוון (=> סבירות נמוכה למדי שהמשאבה "תידלק" כתוצאה מהפעלת הברז + אין כוונתנו להפעיל את המשאבה כדי שיתווסף לחץ למים...)

4. עצם פתיחת הברז יש שאמרו שיש בה צד של גרמא כי זה הסרת מונע ולא פעולה ממש.

המשאבה היא של הבניין ספציפית וסבירות גבוהה שפתיחת ברז תפעיל משאבה לשירותך

משאבת לחץ לאספקת מים בבניין מגורים בשבת - צומת

שמי שמפתח פתרונות ספציפיים לעניין הזה, מן־הסתם זה נובע מתוך הדעה המחמירה.

"יש מקרים נדירים" יעני 99% משומרי השבת בארץ (שאינם טכנאי מערכות מים / מבינים בזה) מחללים שבת? ואף־אחד לא מדבר על זה? לא נראה לי. אם זה היה כל־כך חילול שבת אז היו אוסרים את זה כמו שידוע שאסור להפעיל חשמל.

כאמור אם זה לא וודאי מפעיל אז זה דבר שאינו מתכוון = מותר לכתחילה

וייתכן שגם אם וודאי, זה נחשב גרמא

בשבת נדמה לי שהוא מעדכן רק עם צאתה.

את מתכוונת לסוף של האדרא זוטא?

לא חושב שכתוב שהבית נשרף פשוט הייתה בו אש

ולגבי השאלה הראשונה

אני לא מהמתכוננים לא יודע אם לצערי או שאני בסדר עם זה

אבל יש מדרש שממש מחבר אותי לדמות של רשב"י

שיר השירים רבה א':ד'

דָּבָר אַחֵר, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, תַּמָּן תְּנֵינַן, נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה וְשָׁהָהּ עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל (מפרו ורבו),

אָמַר רַבִּי אִידֵי מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצִידוֹן שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעֲלָהּ וְלֹא יָלְדָה,

אֲתוֹן גַּבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בָּעַיִן לְמִשְׁתַּבְקָא דֵּין מִדֵּין (רצו להתגרש),

אֲמַר לְהוֹן חַיֵּיכוֹן כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה.

הָלְכוּ בִּדְרָכָיו וְעָשׂוּ לְעַצְמָן יוֹם טוֹב וְעָשׂוּ סְעוּדָה גְדוֹלָה וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדַּאי,

כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ בִּתִּי רְאִי כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת, וּטְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ,

מֶה עָשְׂתָה הִיא, לְאַחַר שֶׁיָּשַׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם, שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשִּׁנְתֵיהּ כֵּיוָן דְּפָג חַמְרֵיהּ (התפקח מניין),

אָמַר לָהּ בִּתִּי הֵיכָן אֲנִי נָתוּן, אָמְרָה לֵיהּ בְּבֵית אַבָּא,

אָמַר לָהּ מַה לִּי לְבֵית אָבִיךְ,

אָמְרָה לֵיהּ וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב, כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ.

הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקָדוּ,

לְלַמֶּדְךָ מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת אַף צַדִּיקִים פּוֹקְדִים עֲקָרוֹת,

וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם בָּשָׂר וָדָם עַל שֶׁאָמַר לְבָשָׂר וָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ אֵין לִי חֵפֶץ בָּעוֹלָם טוֹב מִמְךָ נִפְקְדוּ, יִשְׂרָאֵל הַמְחַכִּים לִישׁוּעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים אֵין לָנוּ חֵפֶץ טוֹב בָּעוֹלָם אֶלָּא אַתָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.

לי זה מאוד מחבר את היום הזה ואת רבי שמעון לזה שעצם זה שאנחנו רוצים את הקב"ה זה דבר עצום שפועל ישועות ומשנה את המציאות

זה גם מאוד מופיע בחסידות וברב קוק שכמובן כל דבריהם נובעים מתורת הסוד והפנימיות שרבי שמעון הופיע

וזה נראלי גם משהו שהוא כ"כ הדור שלנו

ולכן באמת היום זה אחד האירועים הגדולים בישראל (לפחות עד לפני ההגבלות בעקבות האסון...) כי הדור שלנו כ"כ צריך את התורה הזאת של הלב

אפשר לומר שספירת העומר מבטאת את ההכנה לקבלת התורה, ומחולקת לשתי תקופות - עד יום לב בעומר, המיקוד הוא בהכנה לרובד הנגלה של התורה, והחל מל"ג בעומר, מתמקדים יותר ברובד הנסתר של התורה, וההשתוקקות לתורה גוברת, וכמו כן ההכרה בערכה ונחיצותה של השגת התורה והאדרתה.

לגבי הדרשה האחרונה של רשב"י, נדמה לי שהכל כתוב באידרא. אם קשה לך עם ארמית תחפשי תרגום טוב לעברית (אולי יש בסולם או מתוק מדבש?).

לגבי המקורות ללג בעומר, את תמיד יכולה לקרוא בחוברת של הרב זעליג מרגליות, שמצורפת לספר "טעמי המנהגים" מהדורת אשכול. רק קחי בחשבון שהרב מרגליות בכלל והספר הזה בפרט, זכו להרבה ביקורות לא חיוביות.

משהו יותר קליל וכיף וממש מעניין, שבי לשמוע את הפודקסט הזה: פרק 67 • ל"ג בעומר במירון

ברמה האישית אני נוטה להאמין שה"חג" הזה נולד מתוך טעות דפוס, לכן אני לא מייחס לו משמעות. אבל אני בהחלט מעריך אנשים שמחפשים משמעות רוחנית ומתעלים ומתדבקים לה' מכל דבר.

אז אוסיף עוד שני דברים:

1. לגבי אנשים שמתעלים ומתדבקים מכל דבר, יש מאמר יפה של ר' צדוק בצדקת הצדיק, על "ההוא דהוה אזיל ואמר". שלכל דיבור יש שורש, גם לדיבורים פשוטים ושטותיים, אם הם מחזקים זו המטרה שלהם.

2. סתם משהו יפה שמצאתי ואנשים לא מכירים. יש בספר של ר' משה מבויאן-קראקוב הי"ד (נרצח בשואה), בשם זקני החסידות. ששאלו למה בז' אדר עצובים ובל"ג בעומר שמחים. וענו שאנחנו ממשיכים את התפיסה של הנפטר: משה היה עצוב כשנפטר, כי הוא רצה להיכנס לארץ. רשב"י היה שמח כשנפטר כי הוא השיג את המעלה הכי גבוהה שהוא יכל ולא היה צריך יותר (יש קטע כזה של הרמ"ק, שברגע שהפרי נהיה הכי בשל ומתוק, קוטפים אותו מהר לפני שיירקב).

זהו, זה מה שעומד לי בראש.

בהצלחה יקרה, בהכל!

החלק באידרא?🤔

מעניין על המחלוקות לגבי היום הזה...

דווקא שמעתי שיעור של הרב יהושע שפירא שליט"א על כמה אירועים שהתרחשו ביום הזה.

כל האידרא זה על היום שרבי שמעון מת

הסוף ממש זה המוות שלו

מה את מחפשת בדיוק בדרשה שלו?

עמודים קסא-קסו

אשתדל לחפש.

יש הרבה דברים שאירעו ביום הזה, אבל נוצרה עיסה שלימה שאיכשהו הפכה למסיבת אוכל ושירים במירון (וזה ממש נחמד! אני לגמרי בעד!). מצד שני, לא כל מה שאת חושבת קרה ביום הזה ולא כל מה שקרה ביום הזה מאוזכר כיום.

אני חושב שבתפיסה חסידית פשטנית (בסגנון של אבות החסידות), כשיש מסיבה עממית גדולה והיא מיוחסת למשהו טוב, צריך לשמוח שיש את זה ולהאמין שזה משרת משהו טוב.

כל ההוא יומא, לא אפסיק אשא מן ביתא, ולא הוה מאן דמטי לגביה, דלא יכילו דנהורא ואשא הוה בסוחרניה. כל ההוא יומא נפילנא על ארעא, וגעינא.

בתר דאזיל אשא, חמינא לבוצינא קדישא קדש הקדשים, דאסתלק מן עלמא, אתעטף שכיב על ימיניה, ואנפוי חייכין.

קם רבי אלעזר בריה, ונטיל ידוי ונשיק לון, ואנא לחיכנא עפרא דתחות רגלוי. בעו חברייא למבכי, ולא יכילו למללא. שארו חברייא בבכיה, ורבי אלעזר בריה נפיל תלת זמנין, ולא יכיל למפתח פומיה. לבתר פתח ואמר, אבא אבא. תלת הוו, חד אתחזרו.

השתא תנוד חיותא, צפראן טאסין, משתקען בנוקבאן דימא רבא, וחברייא כלהו שתיין דמא.

קם רבי חייא על רגלוי ואמר, עד השתא, בוצינא קדישא מסתכל (ס"א משתדל) עלן. השתא לאו הוא עדן, אלא לאשתדלא ביקריה. קם רבי אלעזר ורבי אבא, נטלו ליה בטיקרא דסיקלא.

מאן חמא (ס"א ערעורא וערבוביא) ערבוביא דחברייא, וכל ביתא הוה סליק ריחין. סליקו ביה בפורייה, ולא אשתמש ביה, אלא רבי אלעזר ורבי אבא. אתו טריקין, ומארי תריסין דכפר צפרי וטרדאן בהו (ס"א דצפרי וטרדיא והוו) בני מרוניא, צווחין בקטירין, דחשיבו דלא יתקבר תמן.

בתר דנפק פורייא, הוה סליק באוירא. ואשא הוה להיט קמיה? שמעו קלא, עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון, (ישעיה נז): "יבא שלום ינוחו על משכבותם".

כד עאל למערתא: שמעו קלא במערתא, זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, כמה פטרין ברקיעא משתככין (ס"א ולא משתכחין) ביומא דין בגינך.

דנא רבי שמעון בן יוחאי, דמאריה משתבח ביה בכל יומא. זכאה חולקיה לעילא ותתא. כמה גניזין עלאין מסתמרן ליה, עליה אתמר: (דניאל יב): "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".

שאנשים היום בהילולה צועקים "טיהר את טבריה" ובכלל לא בכוונה של מה מה שהתרחש..

בסופו של דבר הילולה, גם אם יש מחלוקות על מה אירע ומה לא אירע ביום הזה- זה ממש קיבוץ (במיוחד במירון) של כל הגוונים והזרמים, עם ובלי כיפה.

וזה מרגש ממש!

וכמו כל אירוע, תמיד יהיו קבוצות שינסו להפוך את הקדושה למשהו אחר. מיעוט.

אנחנו מתייחסים למה שטוב בקיבוץ היהודים. רע אפשר למצוא בכל מקום...

מלמד