האמצעי שלי מתוק מאוד. ילד סנדוויץ' כזה רגיש ויפהייפה. בן שלוש וקצת.
העניין הוא דהןא מאוד רגיש.
ונעלב. ואוהב ללכת לחדר ולקרוא לי משהם שאבוא לפייס אותו.
בינתיים אני באה, כי חשוב לי שהוא ירגיש שאני רואה אותו.
השאלה היא מה יחזק אותו?
אם אני אמשיך לבוא, מתישהו זה ייפסק?
או שאם לא אבוא אז הוא יבין שאין מה להתחיל עם זה?
בינתיים אני מרגישה רחמים, ואולי קצת משליכה עליו ממני. כשאני הייתי קטנה גם הייתי כזו, והיה לי חשוב שאמא תעלה אליי לחדר,תלטף ותחבק.
במקרים שהיא לא עלתה לחדר זה הרגיש כמו נטישה.
הוא עדיין לא בר-שיח, ולא ברור לי איך להסביר לו בשפה שלו ככה שהוא יבין.
