ותודה על החיזוק

הקושי הוא התמדת הירידה שלפעמים מטשטשת את גודל המרחק
אבל את צודקת!
עצם ההתנגדות היא הרצון בתשובה כל פעם
ואמן!

אלו כלי עבודה, אם העבודה או העיסוק הנוכחי שלך כגון היותך סטודנט מצריך ממך או מקל עליך בתהליך שאתה נמצא אז מה טוב.

אני אישית עובד בתחום הטכנולוגיה מגיל 13 ויש לי 13 מחשבים בבית.

האם אני בכל רגע צריך את כולם? האם בכל יום אני צריך את המחשב הנייד עלי? לא!

אבל, שוב, אתה צריך להעריך האם יש לך צורך בזה.

לדעתי היום במציאות שאנחנו נמצאים צריך מכשיר סלולרי חכם מספיק כדי לשרת אותך בכמה תחומים מרכזיים.

לדעתי יש אפילו מכשירים מאוד פשוטים שיש בהם וואטסאפ ועוד כמה כלים מאוד חשובים בימינו אבל חוץ מהם לא הכל פתוח.

אני אישית מאמין שצריך האדם להיות בנוי כדי להחזיק סמארטפון מלא עם כל האפשרויות ועם סינון הגנה יחסית בסיסית כמו אנטיוירוס.

מה הבעיה להיות בעולם התחברותי והחול המדע והטכנולוגיה?

לדעתי זאת לא בעיה וצריך לרכוש כלים כדי להתקיים בעולם ובמציאות שלנו.

זה שאתה לא מצליח להגיע לעונג שבת או להתרוממות נפש זה נושא קשור אבל לא לגמרי.

יכול להיות שאתה צריך להכניס ללוח הזמנים השבועי או דו שבועי משהו שירומם לך את הרוח.

אני אישית לא מאמין שלהישאר בישיבה באופן ארוך זו תמיד הבחירה הטובה.

בסופו של דבר אתה צריך מקצוע ואם אין בידך מקצוע אז לפני שאתה בונה בית תדאג לך שיהיה לך מקצוע ביד.

מנגד תקח בחשבון שאישתך תצטרך שתפרנס את הבית גם בתחום התורה והרוח אז צריך לנסות לבנות לעצמך מסלול זה או אחר בחיים שיכיל את שני הכוחות.

מה אומר?

כן מסכים שמקצוע זה חשוב (בדיוק פרסמתי שרשור על זה בפורום סטודנטים) ופרנסה זה אחד מהיסודות של בית מתפקד - לפחות ככה אני רואה את זה.

לא מסכים על ההכרח לכל אחד להיות עם סמארטפון ומחשב על כל גווניו ותכניו, מבחינתי זה כמו המחשבים של פעם - יש מחשבון, יש תוכנת כתיבה, עוד כמה תוכנות וכו'

לא רואה צורך בלהיות בתוך הרשתות החברתיות בערבוביה (ואפילו רואה בזה משהו שקצת מרחיק מקרבת ה' במובנים מסוימים)

אגב, בעקבות תקלה אין לי וואצפ מיום חמישי שעבר - ווואלה, אני סבבה עם זה לגמרי

יש טלפון וגם סמס לחברים ומשפחה, אני לא חייב לעבור באינסוף קבוצות, עדכונים וסטטוסים ולשכוח את המטרה ואת עצמי בדרך לשם..

אני לא יודע מה אנשים עושים בוואסטסאפ, זה כלי תקשורתי חשוב אם כי יש חלופות.

אימייל היום הוא הכרח כדי לתפעל דברים בסיסיים.

זה שאפשר להסתדר בדרך מסויימת אין זה אומר שזהו רצון הקב"ה.

זה שאתה סבבה בלי וואטסאפ מעולה.

בפועל בתור אדם שעובד ומתפקד כאבא לילדים וכפעיל טכנית ברמה מאוד גבוהה בעבודה אלו כלים מעולים.

זה שיש כלי לא אומר שאתה צריך להשתמש בו בדרך מקולקלת...

מנגד לזה אין אתה יכול להשוות את המציאות שבה אנחנו חיים למציאות שלפני תקופה.

המחשב הוא לא מחשבון וזה לא קשור לתכנים אלו או אחרים אלא ככלי בפני עצמו.

אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך מול הקב"ה כדי לתפוס האם ההתעסקות בתכנים אלו או אחרים מקרבים אותך למה שהקב"ה רוצה שתפעל ותעשה בעולם.

באם ובמידה ולמשל לראות תוכנית מצחיקה מקרב אותך להיות אדם יותר טוב אז זה דבר מבורך ולפעמים עדיף בהרבה על פני לקחת כדורים משמחים.

אני מאמין שצריך גם להשקיע כסף ברמה זאת או אחרת כדי לקדם את המטרות השונות בחיים שלך.

יש מאמר מאוד יפה בזוהר "בחכמה יבנה בית", אתה מוזמן להציץ במשהו שכתבתי:

זוהר חדש בראשית – מאמר בחכמה יבנה בית – הדור הבא טכנולוגיה

אני לא מבטיח שזה יעניין אותך אבל בהחלט זה לפחות יעביר לך את הזמן בפחות קבוצות ;)

ההסתכלות היא לא אובייקטיבית-טכנית, מה יש לי ומה אין לי. אם יש לי ווצפ אני רשע ואם יש לי בלטה בלי קליטה ובכיס של החולצה יש לי פנקס אז אני צדיק. ההסתכלות הזו היא הסתכלות חרדית שמקדשת את החפצים ואת הכאן ועכשיו, כאילו משה רבינו לא הלך עם כובע בורסלינו אז הוא כנראה לא רציני ואם אני רק אשנה איזה בגד או איזה ביטוי באידיש אז אוטומטית אהפוך לצדיק או רשע.

ההסתכלות בעיניי היא איפה הראש נמצא ומה עושים עם הכלים שיש. פעם שמעתי מאיזה רב חרדי, כשהרבנים החרגים ניסו להילחם במחשבים (עוד לפני שהאינטרנט היה נפוץ), שאותו רב אמר: "סכין זה דבר מסוכן, אבל יש אותו בכל בית. ועדיין, אדם חכם יודע באיזה גיל לתת לבן דלו להשתמש בסכין". כלומר, לא הווצפ ממית או מחיה, אלא הראש שלך, אם אתה צריך ווצפ תשאל את עצמך למה; ואם זה באמת כלי תקשורת נטו אז הכל טוב ותהנה (האמת אני לא מבין איך אפשר לנסתדר היום בלי ווצפ; אבל באותה מידה, יהיה מי שיגיד שא"א להסתדר היום בלי פייסבוק ואינסטגרם וטיטוק וכו וכו, זה תלוי באנשים והרגלים ועיסוקים). העיקר הוא שאתה עסוק בדברים משמעותיים ולא בקריאת חדשות ובדיחות חסרות תועלת, ושהמעט שטויות לא תופסות לך את הראש (כמו שאמרו על רבי שמעון, שהמעט שהיה שוכח אלו דברים מיותרים- לא זוכר בדיוק את הניסוח בסוף פרק התקבל במסכת גיטין).

מאידך אם הראש נקי וגם הלב, כדאי לזרום עם החיים ולא ליצור מגבלות שאולי חיוניות למידהו אחר. אם לך זה טוב תעשה מה שמתאים לך, אם לאחר זה לא טוב שיימנע מזה. זה לא חזיר.

להגדיר הגדרה אובייקטיבית, רק שיתפתי בתחושות שלי כלפי זה

אני חושב שיש כאלו שזה מועיל להם ויש כאלו שלא, אני לא מבין עם הקביעה שזה כמו סכין כי יש שם דברים יותר גרועים, ובכל מקרה, הבזבוז זמן קורה גם לאנשים בני 40 ו50 ו60 וכו

ואני חושב שתמיד אפשר להסתדר, רק השאלה כמה אני מחפש נוחות והאם זה מוריד אותי ומעכב אותי ולו במעט מהתכלית והייעוד שלי.

תודה על התגובה המחכימה

וכמובן לא באתי למתוח עליך ביקורת באופן אישי.

כל הכבוד לך שאתה משתדל להתחזק ולהישאר מחובר. הרצונות עוד יתגבשו לכדי קרבה וחיבור אמיתיים ויציבים לקודש!!

תלמדו משהו חצי שעה ביום וכדומה. כדי להיות בעליה וכשעולים לא יורדים. בהצלחה.

וכמובן לזכר שהרב קוק כותב באורות התשובה שהצער על הריחוק הוא מדרגה חשובה  בתשובה. אז מצבך לא כזה רע בע"ה תעלה

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות