ועדיף לא בריאים כי לא באלי בריא

ועדיף בריא כי אני לא יכולה להשמין עכשיו!

ועדיף ממשהו שיש בבית

מרק בצל

חביתה עם מלא בצל

סלט שווה עם בטטה מטוגנת

שקשוקה

בלנצסים/ פנקיקיים

חביתה עם ירקות

שקשוקה

שוקולד

סתם

חביתה

כמה ירקות חתוכים וגבינה ליד

הכי מהיר שלי

להזמין פיצה

(סתם כי בא לי בעצמי)

אבל פיצה ביתית. לא להזמין ולא היה לי כח להכין.

בסוף אכלתי לחם עם ממרח והכנתי אחר כך וופל בלגי!

ופתאום נזכרתי בו....

לק"י

גלידה עם ביסקוויטים וממרח/ סירופ שוקולד/ ריבת חלב.

מעדן עם קורנפלקס

ככה לא תדע בזמן אמת שאת בשבעה נקיים ואז אולי פחות יפריע לבעלך

אני חושבת שזה מה שהייתי עושה

וגם מסכמת איתה אם זה בסדר שבפעם הבאה אקח ולא אעדכן

ואולי יעזור לך, לנו יש מזוודה קבועה שנוסעים איתה לשבת.

יש שם תא קטן עם רוכסן שיש בו עדים תמיד. אפילו בהיריון הם נשארים שם.

ככה אין מצב שנוסעת שבת ונתקעת בלי.

(ויש גם באוטו תמיד. ובתיק של היום יום)

זה אמא, ברור שלא יהיה אכפת לה, וברור שהיא גם תבין למה לא ביקשת...

זה מה שאני הייתי עושה

אצל ההורים שלי יש בשירותים בחדר אורחים תמיד פדים/אדים וכו' והאמת שזה מוצלח! יכולה לבקש ממנה אולי לעשות את זה שיהיה קבוע

אבל לגמרי הייתי לוקחת מאצלה אם הייתי צריכה 🤭

או שהייתי מאלתרת עד מאיזה חתיכת בד

לא נראה לי שחשוב לאמא לדעת שנלקח ממנה

היית שואלת גם על לקחת פד?..

ממש TMI מבחינתי 🫣

(גם את השני...)

בתור אמא הייתי שמחה שהבת שלי תיקח ולא תעדכן אותי

ויודעת שגם אמא שלי ממש תשמח שכך אעשה.

דרך אגב אחיות וגיסות שלי שמתארחות אני תמיד אומרת להן שיש במגירה במקלחת ציוד נשי ושיקחו חופשי אם יצטרכו בהווה או בעתיד. 

א. אם לאמא שלך לא אכפת אז סבבה.

ב. השאלה מה נח לך!!! ומה ילחיץ אותך פחות. בסוף המצווה היא שלך וצריך שיהיה לך נח. ולא תכניסי לעצמך עוד סטרס. במצב רגיל אני גם ממש מאמינה שבעלך יסכים עם זה.

כמובן שאפשר למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה שאמא שלך לא תדע בדיוק מתי את טובלת ואז זו לא תהיה ככ חדירה לאינטימיות שלכם.   

אם את מעדיפה כן שזה יהיה ברשות בוודאות, אז תגידי לה בהזדמנות שלקחת.

שזה בסדר מצידה שתקחי בלי להגיד..

חמותי דאגה להראות לי איפה היא שומרת אותם כשהייתי כלה.

אמא שלי עשתה בשירותים מסויימים בבית קופסה עם תחבושות ועדים ואמרה לי להגיד לבנות המשפחה שזה לשימוש הציבור.

(לכלות עוד לפני החתונה )

שאחרי החתונה זה מביך לומר..

אבל זה המקום בבית של העדים והפדים.

ואפשר לקחת בלי רשות.

ולדעתי, הייתי לוקחת בלי לשאול

ומקסימום מספרת מאוחר יותר

הרי כמו שאמרת לא אכפת לה

זה בשווי שנדמה לי לגיטימי

וזה לא שונה בהרבה מזה שאתם אצלם ואת משתמשת בטישיו/מגבונים/ווטאבר...

גם לא להגיד לי שנים קדימה. . .

כמו מחזור לוקחת חופשי מהארון של אמא אם שכחתי. לפחות הייתי לוקחת..  לא הפריע לה מעולם. גם שהתחתנתי. 

שבתור מורה התארחתי בשבת עם התלמידות בדירת ארוח של בנות שגרו בה ,בנות שרות כאלה שפינו את הדירה עבורינו

חוץ מהתלמידות לא היו איתי נשים מבוגרות

ו..קבלתי מחזור ראשון אחרי לידה בליל שבת בהפתעה גמורההה

ובכמות גדולה שממש פחדתי להסתובב בלי ..פאדיחות עולם.. ועוד עם תלמידות

לא היה לי ממי לבקש

מהן אין מצב..אני מורה שלהן..

ולא ידעתי מה לעשות

בסוף החלטתי שגם בדיני גזל יש הגדרה של דבר שבוודאי יסכימו לתת..כמו סידור נגיד ולכן לא נחשב גזל

ובאמת לא מכירה מי לא תסכים לעזור במצב כזה שמישהי תקועה ממש ויש לה חבילה כמעט מלאה

קיצר לקחתי 2 בלי רשות

ואפילו לא יכלתי להתנצל או להחזיר כי לא מכירה אותן

קיצר..מה אתן אומרות? נהגתי נכון??🙏🙏

אבל אם לא היתה, מניחה שהייתי נוהגת כמוך... 

זה מאוד בדיעבד אז להבא

הייתי משאירה פתק עם כמה שקלים

לאמא שלי לא הייתי מחזירה

אני יודעת בוודאות שהיא לא מקפידה

ואין מצב שתשים לב שחסר לה אחד

(האמת אמא שלי מזמן כבר לא בקטע בגלל גיל אבל הרעיון)

אבל אם מפריע לך החשש ההלכתי אז פשוט תחזירי למגירה שם עד אחד בהזדמנות (רק תשימי לב לשמור על סטריליות)

וגם, אם זה לא היום הראשון או האחרון לא חושבת שזה בעיה לא לבדוק

כלומר ברור שמלכתחילה לבדוק

אבל הרי אם שכחת בדיקה באמצע שבעה נקיים עדיין את יכולה לטבול

אז באותה מידה פשוט שכחת את העדים.

וביקשה פדים כי נתקעה.

אמרתי לה שהם בארון במקלחת (היא גם ככה מכירה את הארון ותכולתו, מוציאה משם פריטים כשעוזרת לרחוץ את הקטנים), ולהבא היא לא צריכה לבקש בכלל, הרי אני אחותה!

כלומר, הרי ברור שאסכים לה, ואשמח לעזור לה, אז היא לא צריכה להתפדח לבקש.

לכן ברור לי שגם לאמא זה ככה, היא תשמח שישתמשו בזה ומותר להיכנס לשירותים שלהם, אז להבנתי היא תשמח שהבת שלה לא תיתקע ולא תובך.

ממש מצא חן בעיניי הרעיון לספר לה לאחר כמה זמן.

אם לא, תחכי שיחזור.

אם כן, האם הוא סדיר?

אצלי ההנקה מנעה עד זמן מסוים (כל פעם זמן אחר).

פעמיים חזר המחזור אחרי שהפסקתי להניק בלילה.

זה מאוד משתנה בין נשים, וגם אצל אותה אישה יכולים להיות הבדלים.

יש פעמים שכל עוד אישה מניקה, אפילו פעם ביום, ההנקה מונעת.

או שאת לא מצליחה להיקלט בלי קשר?

אם את כבר שנה עם מחזור סדיר, את יכולה לפנות לבירור רפואי.

תצייני שהנקת במשך התקופה.

ותשמעי מה הרופא אומר על זה.

רוב הפעמים נקלטתי די מהר אחרי שהמחזור חזר, גם כשעדיין הנקתי.

בפעם שהמחזור חזר הכי מוקדם, והיה לא סדיר, לקח לי יותר זמן להיקלט.

יכול להיות שההנקה עדיין מנעה לי, למרות שהיו מחזורים.

ויכול להיות שהתעכבתי בלי קשר.

אני לא יכולה לדעת מה באמת היתה הסיבה.

לא התכוונתי להנקה שמונעת בלי מחזור, זה לא ממש המקרה. תודה בכל מקרה 😘

יכול להיות מצב שבו יש מחזור, אבל עדיין ההנקה מונעת.

אבל לא נראה לי שזה נפוץ.

יכול להיות שזה מה שהיה לי אחרי הלידה הראשונה.

אבל לא בדקתי את זה בזמנו, ואין לי דרך לדעת.

אם עכשיו בכל מקרה את כבר לא מניקה, זה לא כל כך רלוונטי.

אולי יקח עוד קצת זמן, עד שהגוף יתאפס.

ולא אמורה להיות יותר השפעה של ההנקה, גם אם היתה לפני.

יש מצב יותר נדיר שההנקה מפריעה להיקלט גם כאשר יש ביוץ ומחזור סדיר. פרופיל הורמונלי ופרולקטין בודקים את זה, ואפשר גם לבדוק את מצב רירית הרחם.

יש רופאים שיגידו שכל עוד הנקת זה לא נחשב לזמן ניסיון. לרופאים כאלו לא הייתי אומרת שהנקתי...

ברגע שיש מחזור סדיר אי אפשר להגדיר את ההנקה כ"מונעת". נשים שאפילו הנקה אחת ביום מונעת להן לחלוטין בד"כ לא מקבלות מחזור בזמן הזה.

בגלל שיש נשים שמעידות אחרת קשה לשלול את זה ( מודה שלא בדקתי וחקרתי לעומק בספרות, למרות שמעניין לעשות את זה).

אם את כבר שנה עם מחזור את יכולה לפנות לבירור רפואי ולציין שהנקת.

בע"ה בשורות טובות בקרוב!

האמת שאני כמוך

הבייבי שלי עוד מעט בת שנתיים אני בלי מניעה.

כבר בערך 8 חודשים שהפסקתי לגמרי את ההנקה שגם קודם היתה חלקית מאוד

ואיכשהו אין הריון.

ממש ממש מבאס אותי כל חודש מחדש.

ואני עם מחזור סדיר כבר יותר משנה פלוס.

בהריונות קודמים הלך ב"ה ממש בקלות

עכשיו קצת יותר לוקח זמן.

לאיודת אם עודדתי אותך. לפחות גמני פרקתי.

מכירה מקרוב ממש את ההאכזבה והכאב כל חודש ולמה לעזאזל זה לא מצליחחח

בעז"ה בקרוב אצל שתינו!!

לא בדיוק מה שתארת

אבל גם לי זה נושא רגיש עם הרבה היסטוריה והרבה בדידות..

לא יודעת ליעץ כרגע..

רק לומר שלא בטוח שבך יש בעיה

חושבת שלנשים עם אופי יותר פנימי או ששקט או ביישן יותר קשה לייצר קשרים

כי קשר מצריך מיומנויות שלהן יותר קשה  איתן

ובכללי בחיים לכל אחד יש אזורים שבאים לו בקלות ויש שבמאמץ

אבל זה לא שמשהו בך לא תקין או לא טוב

ואני איתך בתחושות...❤️זה באמת מבאס וכואב. אוד לפעמים

שזה לאו דווקא קושי חברתי. את מתארת שאת יודעת ליצור קשרים חברתיים, לפטפט, לדבר.

נשמע לי שמשהו תקוע ספציפית בנקודה שאת דואגת

"היא עסוקה בטח, או מה להגיד או איך זה יישמע"

נראה לי שזאת החומה שצריך לפרוץ.

אם יש אישה חמודה שפיטפטת איתה בגינה והיית רוצה משהו מעבר- זה דורש אומץ להזמין לבית קפה או הופעה.

אז אולי להתחיל בקטן- להיפגש עם הילדים אחה"צ, להזמין לסעודת שבת, לצאת להליכה, ואחר כך תעברי להופעה או בית קפה.

וקראתי שהרבה פעמים דווקא אנשים רגישים, שיותר רגישים גם כלפי הזולת, מרגישים קצת קושי חברתי כי הרבה יותר שמים לב לאיך מה שאני עושה יכול להשפיע על האחר ויכול לחסום אותם הרצון לא להפריע לאחר.

ואני כותבת הכל מתוך מקום של הזדהות, כן?❤️

גם אני טיפוס שקצת קשה לו חברתית.

לדעתי לאנשים כמונו צריכה להיות מסגרת מאוד ברורה של הקשרים.

הכי נח קשרים בעבודה, אנשים שנפגשים איתם יום יום ואז הקשר קרוב וצפוף.

אפשר גם שכנות קרובות בבניין או נשים שנפגשים איתן בשיעור קבוע מידי שבוע (כמו הפילאטיס, אבל עדיף קבוצה קבועה)

הציפייה שלך לפתח קשרים שאח"כ יהיה לך נח להרים טלפון, לדבר או להזמין לקניות

לדעתי זה שלב הרבה יותר רחוק ולוקח לו זמן כדי להתפתח אם בכלל.

גיסות שלך נגיד זה באמת הרבה יותר מתאים.

אם בא לך לצאת להופעה עם מישהי אז לדבר על זה במסגרת הזמן של הקשר.

עכשיו לגבי לשמר קשרים

תנסי לשלוח הודעה קבועה של שבת שלום לחברות שהיית רוצה לשמור איתן על קשר.

אפשר מדבקה יפה, אפשר לשלוח אחרי שבת הודעה מתעניינת איך היה שבת.

ככל הנראה רוב הפעמים זה יישאר בשבת שלום שבת שלום

מידי פעם יתפתח לשיח יותר מתעניין שאח"כ מתאים גם להתקשר ולשמוע מה נשמע

יכולה להגיד לך שיש לי חברה שאני שומרת איתה על קשר בעיקר כי כל שבת היא שולחת לי שבת שלום

אחרת הקשר היה מתמוסס

ובאמת שנורא נחמד לנו יחד אבל החיים עמוסים וסוחפים.

זה נכון.

באמת אני בעבודה גם הנוכחית גם הקודמת במקום שאין לי בו פוטנציאל חברתי

וזה חלק מהקושי

מרגישה שלכולם יש חברות בעבודה ואני אין לי

(בעבודה הקודמת כול ן היו חילוניות בנות 50 או ערביות בנות גילי.. ועכשיו אני כמעט לבד)

אבל לשלוח שבת שלום מרגיש לי סבתא שלי...

אני אגב שמרתי את כל הימי הולדת שחשובים לי ויש לי תזכורת בטלפון כל שנה לשלוח מזל טוב

וכולם מה זה מתלהבים וואו איך את זוכרת

אז אני לא זוכרת, בטח לא תאריכים עבריים

אבל אני פשוט רוצה לשמר את הקשר וזה גם דרך.

אני גם השלמתי שאני לא יודעת ליצור קשרים קרובים

יש לי במשפחה כאלו שמספקים לי את הקשר שאני רוצה (אחיות גיסות וכו')

וכמה חברות שאני שומרת בכח על הקשר, חוץ מהחברה עם השבת שלום שהיא יותר יוזמת ממני.

אבל אני חושבת שזה עניין של אימון והייתי מתאמנת על הבנות בעבודה.

כנראה לא תהיי חברה שלהן לכל החיים, אבל הייתי מתאמנת על בנות גילך מכל מוצא.

מרגישה שקצת יותר קשה לי חברתית מאחרות.

כשאין מסגרת לימודית כמו תיכון/תואר, והשיחות הן בדרך כלל סמול טוק גינה, הדרך הכי טובה היא פשוט ליזום.

לסמס למכרה "היי דיברנו בגינה, אני מחפשת פרטנית  לקפה למטה, מתחשק לך לצאת? / להליכה /לקניות?

אפשרי גם להזמין לארוחת שבת.

עם חלק זורם, עם חלק פחות, אמנם לא מצאתי חברת נפש כמו אחות אבל זה לגמרי עונה לי על הצורך.

חברתיים .. למחוייבות וההשקעה שהם דורשים...

קצת מרגיש לי מעייף ומעמיס...

לפעמים חסר לי, אבל קשה לי להשקיע בזה... מתיש בשבילי..

"מיץ אומץ" כי נשמע שהרבה קשרים פשוט נופלים על זה. להתעניין, להתקשר, ליזום, לפנות, ולסמוך על אנשים שאם לא נח להם הם לא יענו.

רוב האנשים ( ובעיקר הנשים) אוהבים שמתעניינים בהם.

סתם שאלה, את גם קצת בן אדם של "לא נעים"? ח"ו לא בביקורת, אבל נראה לי זה עוזר להבין מנגנונים.

אני למשל תמיד אומרת לחברות שלי, אתן מוזמנות להתקשר אלי 24/6 אם לא נח לי אני לא אענה לכן! ואותו דבר אני מבקשת מהן- כשאני מתקשרת, תרגישו חופשי לסנן אותי!

ומרגיש לי שרק ככה אפשר לשמור על קשרים טובים לאורך שנים, כשיש שחרור וכנות.

וחושבת ששווה להשקיע בזה אפילו כמה מפגשים אצל מישהי כמו אודליה אלקובי או משהו בסגנוֹן, נטו לקבל כלים פרקטיים על יצירת קשרים חברתיים.

בהצלחה רבה!

צריך הרבה סבלנות עם תרופות

אצלנו (בתחום אחר) היה ניסוי וטעייה עם תרופות הרבה זמן עד שמצאו את הדרך

נוירולוג לא צריך רעיונות

יש לו את כל המידע

תגידי לו למה את לא רוצה לעלות מינון

ותשאלי אותו על ההמשך ועל החששות שלך

אמור להיות לו מענה לזה

לנסות. אבל אם נניח אני שומעת מכמה אנשים מסביבי, שלפי הניסיון שלהם דווקא תרופה מוסיימת עזרה יותר או מינון מסויים עזר יותר, אני יכולה להתייעץ עם הרופא דווקא על הכיוון הזה.
אני מרגישה שהרופאים בעצמם זורקים כל מיני כיוונים של ניסוי ותהיה.
וגם הרבה יותר משקף לדעתי זה לשמוע מניסיון של הורים.

שזה לא לפי משקל. זה כמו מספר בעין לכל אחד מתאים מינון אחר.

הורידה את התופעות לוואי!
אז באמת אנסה להעלות את המינון של הויואנס.

כשהוא לקח ריטלין, רק 30 מג LA באמת עשה שיפור בהתנהגות שלו, והוא גם בן 6 שוקל 20 קילו. איזה יופי שאצלכם 20 כבר עוזר!
 

עם אחד הילדים שלי בכיתה ג.

עוברים בלי סוף שינוי בתרופות ומינונים.

אצלי הוא לוקח עכשיו אטנט 0.5 מג. יש שיפור אבל לא מספיק. לפחות אין לו את התופעות לוואי הנוראיות שהריטלין והפוקלין עשו לו בחילות כאבי בטן וכו'.

בהצלחה לנו. בעזרת ה' יום אחד יהיה לנו הרבה נחת מהם...

תחזיקי מעמד. 

בא לי כבר להגיע אל הנחלה, ולמצוא מה שטוב.
מאחלת לך גם!
תודה על ההזדהות.

אטנט 0.5 זה נשמע ממש נמוך. התכוונת ל-5 מג?

כאשר המינון לא מתאים והוא נמוך אז זה לכשעצמו עלול לעשות תופעות לוואי חזקות

נכון שזה נשמע לא הגיוני

ומלחיץ שאם יקח מינון גבוה יותר אז התופעות יתגברו

אבל זה בדיוק ההפך.

נשמע לי שיש מצב גדול שזה הסיפור אצלו עכשיו עם הויונס. 

קודם כל חיבוק אני מבינה אותך

בסוף זה השותף שלך לחיים להכל דמיינת משהו מסוים (אני מניחה..) ובפועל המציאות רחוקה משם..

יחד עם זה אני מסתכלת על כל מה שכתבת

הוא איש חכם

אוהב

מפרנס

אנטליגנט

אבא לילדיו

איש טוב 

את אוהבת אותו.

המציאות הרוחנית שלו לא באמת קשורה אליך

אני יודעת שזה נורא קשה להניח את זה ככה

אבל אולי תנסי לשאול על זה את 4 השאלות של ביירון קייטי

מה הוא צריך, לדעתך?

ז"א יכול להות שכלפי שמיא הוא לא בסדר

אבל כלפיך, כלפי הילדים

איפה זה פוגע בך?

עכשיו ברור מהסיפור שלך איפה- את מתמסרת מאד בשביל זה, והוא לא מספק את ה'תמורה'

הענין הוא שאת לא אמורה להתמסר לתפילה שלו

אלא אליו. זו המחויבות שלך כאישה תומכת.

אם לו לא חשובה התפילה, וממה שאת מתארת אפשר, בצער, להניח, שזה אכן לא חשוב לו, או לא ביכולות הנפשיות שלו כרגע,

אז ההתמסרות הזו יכולה לייצר אצלו רק עצבים ואנטי.

הוא יודע שאת תשמחי לתמוך בו וברוחניות שלו נכון?

אז זהו. תרפי.

אני יודעת זה קל לכתוב קשה לבצע (אצלי זה בדברים אחרים לגמרי אבל מן הסתם לכל אחת פה יש דוגמא קטנה או גדולה בשבילך)

ציפיות מהבעל הן חשובות וטובות כאשר הן מולינו

מה שלא מולינו- 

העבודה היא שלנו לעשות הפרדה.

אני אפילו לא אומרת לך 'תתפללי על זה' כי לדעתי אי אפשר להתפלל ולרצות במקביל לעבודה על השחרור

אחרי שיש שחרור וקבלה כמו שהוא תוכלי לשתף את הקב,ה בתפילות שלך,

שאת רוצה צביון אחר של בית

עם אבא שמתנהג כך או אחרת,

ואולי להשפיע בצורה כזו.

ומול הילדים- אני לא יודעת בני כמה הם, אבל הייתי מחפשת פתרון טכני אחר.

את אמורה להיות גאה בו (יש לך מלא על מה ממה שאת מתארת!) 

ולחלוטין לא אמורה לסנגר/לדבר עליו עם הילדים למה לא הלך לתפילה

זה בכלל לא נושא ולא נכון להכניס ילדים למקום הזה.

אם הוא רוצה לשתף בעבודה ה' שלו בגיל גדול קצת יותר- זה שלו. ממש ממש לא שלך.

אם יש משהו שילדים צריכים להרגיש ולדעת- זה שאמא מעריכה את אבא (וכן להפך)

לגמרי.

דמיינת בית מסוג מסוים וקיבלת משהו אחר...

אבל, לדעתי האישית, זה יותר אתגר אישי שלך.

רצית משהו, ה' כיוון את הדברים וקיבלת משהו אחר.

במובן מסוים זה קורה לכל אחד, רצינו וכיוונו לבן זוג עם תכונות מסוימות, למספר ילדים מסוים, לסגנון מסוים של ילדים ומשפחה, לבריאות שלמה,

ובסוף יצא שלבן הזוג יש מידות שונות, שיש מעט מדי או יותר מדי ילדים (יש כאן שרשורים על הריונות למרות מניעה), שהילדים מאתגרים, יש בעיות בריאותיות... אין לזה סוף.

את מתארת שקיבלת המון המון טוב, באופן כללי בחיים שלך וגם בבעלך( הוא עוזר עם הילדים, הוא חכם ומוצלח, הוא משתדל להתפלל וללמוד למרות שלא מתחבר). הילדים שלכם מתוקים וגם צדיקים.

זה פחות או יותר הזמן, בעיני, להודות על כל מה שיש, ולהבין שלא כל פרטי החלום יתגשמו אחד לאחד. אפשר לנסות לשנות את בעלך ולהיות מתוסכלת ועצובה עד שלא ישתנה. ואפשר לשמוח בכל הטוב ולראות איך את מוסיפה את התורה והתפילה בבית, לפחות בכל מה שתלוי בך.

מקווה שלא תסכלתי יותר, אם כן אז סליחה, את נשמעת באמת מעוררת הערכה, חיבוק ובהצלחה 

ואולי בגלל שאני לא דתיה כ"כ גדולה ואני עצמי במשבר אמונה מתמשך, אני לא רואה בעיה בהתנהגות של בעלך.

דין וחשבון יש לו לתת רק מול הקב"ה.

דבר אחד אני כן חושבת שהייתה לי אישית בעיה בנושא שאת מפרטת והוא שאין ביניכם פתיחות מלאה שבעלך לא יכול להגיד לך במילים ברורות:

אני לא שם כרגע

אני לא שם בכלל

אני במשבר

אני לא מתפלל/לומד בגלל עצמי (ולא בגללך)

בסה"כ משבר באמונה הרבה פעמים הוא זמני.

כל הזמן יש עליות ומורדות ושניכם צריכים לדעת את זה.

הכי חשוב שתהיה ביניכם פתיחות,

אי כפיה ואהבה.

וגם הילדים צריכים לדעת שיש כל מיני אנשים בעולם.

יש חילונים, דתיים, חרדים.

חלק גם במשפחה הגרעינית שלהם וזה בסדר. 

שזה בסדר שנוצר שוני דתי עם השנים

וצריך לכבד את זה

כמו כל פער אחר

או להלחם מלחמות כנראה אבודות שגם לא ישיגו את מטרתן וגם יפגעו בזוגיות/ באווירה בבית 

לא סתם אומרים שתפילה היא עבודה שבלב.

את מתארת את בעלך כאדם שתחום העניין העיקרי שלו הוא מדע. הוא נמשך לזה ואוהב את זה מאוד.

יכול להיות מאוד שקשה לו אמונית, כי אמונה זה יותר חוויה פנימית,

ואפשר להאמין מתוך חקירות שכליות- אבל השכל הוא בעיקרו פקפקן ומטיל ספק.

אני חושבת שכדאי לך מעט להיזהר בהשוואה מול הילד. היא גורמת לך לחיה מול בעלך, וחבל.

כנראה שבעלך אכן מרגיש חוויה של ריקנות בתפילה, חוסר חיבור, חוסר שייכות לעולם שלו

וזה בסדר.

אגב, למה שלא תפתחי את זה אתו?

"משה אתה יודע? אני לפעמים נדהמת לראות כמה אתה משקיע בלימודים ובעבודה שלך. תראה לאיזה הישגים הגעת. אני בטוחה שהסטודנטים ממש נהנים לשמוע אותך, כי אתה כזה טיפוס מעניין.

אתה יודע מה חשבתי? שאולי בגלל שהכישרון השכלי שלך הוא כל כך עיקרי, אולי בגלל זה אתה לא מרגיש מחובר לתפילה, ורק עושה כדי לסמן וי.

אני צודקת?

איך אתה מרגיש עם זה?"

קיצור שיח שלא מביא רק את השורה התחתונה- מה קורה עם הנושא הזה של התפילה,

אלא שיח מחבר, שקודם כל רואה אותו, ושבא כדי להבין ולא כדי להביע את המקום שלך בנושא. 

לגבי הזיקה הכללית שלו לקודש, זה באמת מורכב.

ספציפית לגבי היום, אולי כן אפשר לדבר  שחשוב לך שהילדים יראו את אבא הולך לתפילה בשבת בבוקר כי זה בעינייך נושא מרכזי  בעיצוב הדרך הרוחנית של הבית, ואת מוכנה להשקיע בשביל זה, והיה לך צער שהוא לא הלך בשבילך, כי את באמת מוכנה להשקיע בזה כי זה חשוב לך. ותמיד אם יש משהו שאת יכולה לעזור בשביל התפילות, שירגיש בנוח לבקש ממך, כי את תשמחי שייעזר בך. 

כדאי לך לעשות הפרדה ברורה בין האישי לזוגי.

ונכון שגם זה שהוא לא מתפלל נורמלי זה משפיע על הבית. אבל עדיין, זה שלו. ואת לא יכולה לקחת אחריות על כל ההשפעות שלו על הבית. 

תעשי את מה שביכולתך להוסיף רוחניות וחיוניות בקדושה בבית. קחי אחריות על החלק שלך.

ומה ששלו- שלו. כן כמובן תבהירי לו, במידה וזה לא ברור, שאת מעדיפה שילך לתפילה/ לשיעור מאשר שיעזור לך וזה הרבה יותר משמעותי בעינייך. אבל מכאן כבר הוא בוחר לעצמו.

וגם לגבי הילד, אם הוא בא אלייך בנושא הזה, אז תבהירי לו שהתפילות של אבא הן לא עניין שלך ואם יש לו טענות ומענות, הוא מוזמן לפנות לאבא שלו.

תעריכי את בעלך על הדברים שאת אוהבת בו. ואם יש נקודות שזה מתנגש לך ישירות ממש עם הנושא הזוגי, אז תפרקי אותן מהכיוון הזוגי.

ובסוף, וזה גם אני אומרת לעצמי, שנכון, זה באסה שבעלי לא דוס ות"ח כמו שרציתי וחלמתי. אבל ב"ה הוא בעל מקסים ויש לנו זוגיות טובה. ואני יכולה להשאר "אברכית" במהותי, גם אם בעלי עזב את הישיבה לפני הרבה שנים. 

ועד כמה שזה נכון ואמיתי שהתפילות של האבא זה נושא מרכזי בעיצוב הדרך הרוחנית של הבית, אין לך איך לשלוט על זה. 

אני יכולה לומר לך שכשאני שחררתי את זה, זה עשה טוב. לצערי זה לא גרם לו יותר לקום למניין או להתפלל יותר בכוונה. אבל זה גם כשהתעצבנתי הוא לא היה עושה, ועכשיו לפחות יש אוירה נעימה וזוגיות טובה...

ועוד נקודה אחת, זה שאת יכולה לומר לו שהנושא הרוחני חשוב לך, ולשאול האם יש לך איך לעזור לו בזה. לשמוע אותו באמת. ולקבל כל תשובה. אם אין לך איך לעזור אז לשחרר ואם יש אז לעזור ע"פ בקשתו, אפילו אם זה לא כמו האידאל. (לא יודעת, נניח להעיר אותו לפני סוף זמן תפילה, או להזכיר לו ללמוד משנה אחת בערב... אבל שוב, רק ע"פ בקשתו)

הכי חשוב לשחרר

זה לגמרי שלו

ואנחנו לא אלוקים ולא יודעים.. יכול להיות שדווקא הקב"ה מאוד מרוצה מעבודת ה' שלו שקורית בדרך אחרת, נסתרת, ששאר האנשים לא רואים...

הכי חשוב לקב"ה זה שלום בית ואהבה בין בני הזוג, אז עדיף להתרכז בזה וככה לעשות קורת רוח למעלה..

אולי לשקול, יכול להיות שאפשר בלי ביקורתיות לדבר עם בעלך על זה שהבן העלה את זה שהוא לא מבין כך וכך ומה הוא מגיע..  וכמובן להדגיש שאת מבינה שזה מה שהוא יכול עכשיו בנקודת הזמן של החיים אבל איך הוא מציע לתווך את זה לבן...

לא מצאתי לזה פיתרון לצערי

לפעמים אם אני יכולה אני מוצאת לי עיסוק אחר או לא יושבת באותו מקום אם לא מדובר בסעודה משותפת

אבל כמה אפשר להתעלם מזה

במיוחד שהבית שקט ובעלי באיזור מנשנש משו

כמה אפשר לספוג 

אני מתה מזה

ולכן רואים משהו תוך כדי

אם לא אפשרי, הולכים למקום אחר.

בעיקר לזכור שהבעיה אצלי ולא אצלו. לרוב האנשים זה לא מפריע.

וזה מפריע יותר כשאני רעבה / עצבנית/ עייפה.

אזל לא רעיון טוב לשבת לסעודת שבת כשאני כבר ממש ממש רעבה.

ועוד משהו, יש מאכלים שמפריעים יותר ויש שפחות. אז אני שמה לב גם לזה

בעלי מיזופוני

אבל כשהוא אוכל מרק......... אני בורחת לחדר אחר...

קניתי לו אוזניות חוסמות רעש

אפשר גם לשים אוזניות עם מוזיקה, אטמי אוזניים...

לק"י

2 לידות הייתי עם אפידוראל, ו-2 בלי. ולקראת האחרונה החלטתי מראש שאני לוקחת, כי לא היה לי שום חשק לסבול.

ב"ה הלידה היתה בסדר גמור (עד כמה שלידה זה בסדר בשבילי😅, פשוט דומה לאחרות. וצירי הלחץ היו רק כמה דקות, כשבקודמות זה נע בין 20 דקות לשעה....).

ועם האפידוראל הפעם יכולתי להזיז את הרגליים, אבל הן היו רדומות. ותוך כמה שעות גם קמתי להתקלח כבר.

אז מזדהה עם חוסר החשק ללדת ועם הפחד.

מאחלת לך לידה קלה ומהירה, בעיתה ובזמנה, בנחת וביידים מלאות ובריאות!!

מאשר להתעלם...

לנסות לחקור על פרקטיקות שיכולות לעזור לך להתמודד עם הכאב...

כותבת מתוך הזדהות כמובן..

ואפ מעניין אותך ארחיב מחר בע"ה על דברים שקראתי ומתפללת שיעזרו לי... אני גם בחששות גדולים...

בספוטיפיי פרקים על זה..

לעשות קולות של שששששש

ססססססּס

5 נשימות עמוקות של ספירה של 12, וככה עוברת דקה של ציר,  שיטה גל @בארץ אהבתי

הרבה מנטרות ודיבור אל התודעה

זה כאב טוב

כאב שמביא חיים

כאב שמקרב אותי לתינוק שלי

דמיון מודרך- הגוף שלי נפתח עכשיו כדי לאפשר לתינוק לצאת החוצה

לדמיין את התינוק רוצה לצאת ומחכה שהתעלה תיפתח ותאפשר לו יציאה

תפילות על מישהו אחר שאת דואגת לו נותנות כוח תוך כדי, כך הציעו לי..

לנסות לקחת את הכאב של הציר ולהתרכז בו לתפילה על שם אחד. מישהו אחד שאת מתרכזת בו בזמן הזה.

אם אזכר בעוד אכתוב לך...

ותודה שבזכותך אני נעצרת רגע לנסות לסדר את הדברים בראש כי גם לי הם לא מסודרים....

עד כמה שאפשר.

לזכור שסהכ זה סיפור של כמה שעות ואת אחרי.

אני מאוד אהבתי את הספר של היפנוברתינג. ממש מכין ומכניס לאוירה.

ואם את מפחדת מהכאב לשקול ברצינות את האפידורל. או לפחות לבוא בגישה של " אם יהיה כואב מדי אני אקח אפידורל"

לפרק את הפחד ולמצוא תשובות מעשיות לפחדים.

כאב? - אפידורל סיבוכים? - בי"ח שאת הכי סומכת עליו. וכו וכו

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

לק"י

אם כן, לוקח לצבע הצהוב זמן לרדת.

(הבן שלי בן 5 שבועות, ועדיין טיפה טיפה צהוב).
 

מתייגת לך את @פה לקצת שזכור לי שהבנים שלה פיתחו צהבת אחרי כמה ימים (אבל לא בגיל חודש מן הסתם).

מכירה מישהי שהתינוקת שלה היתה ככה.

מציעה ללכת לרופא ילדים