פריקה על בעל שלא מגוייס (טריגר - לא למגוייסות)אנונימית בהו"ל

מקווה שזה בסדר לפרוק את זה

מגוייסות אולי עדיף שלא תקראו

שלא תרגישו שמה קורה לה? מה נסגר?

מה היא רוצה? וזה....


 

 

אני כל הזמן מרגישה רע שבעלי לא במילואים

אז הפריקה שלי-

טוב זה ממש מכביד עלי מתחילת המלחמה

הוא לא יכול (לא כותבת סיבה מחשש לאאוטינג)

משהו שלא תלוי בו


 

 

אבל זה פשוט מכביד עלי כ"כ


 

כל פעם שאני מדברת עם מגוייסת שקשה לה

בין אם היא שואלת אותי אם בעלי בבית

ובין אם לא


 

גם לגדולים שלי זה קשה

השכנים, גיסים מגוייסים

ויש לזה וואו כזה

וזה קשה להם שהם לא


 

אבל בלי קשר לילדים

זה ממש קשה לי.אני כל הזמן מרגישה לא בסדר

שאני לא מקריבה וסובלת כמו כולם

ולא מתמודדת עם דאגות וחרדות

וקשיים ומועקות ואתגרים בלי סוף

יש לנו אתגרים משלנו

אבל אני לא מסוגלת להחשיב אותם ביחס לזה

כי מה אני מתלוננת

אני לא מגוייסת


 

ולמה אני פורקת כאן?

כי היום דיברתי עם מישהי מגוייסת שקשה לה

והרגשתי שהיא בעין רעה שבעלי בבית

וזה פשוט מציף אותי.

התפרצתי היום ממש על הילדים בערב

ואני יודעת שזה קשור לזה


 

ולעזור למגוייסות- משתדלת כמה שאני יכולה אבל זה לא המון מסיבה שלא יכולה לפרט


 

 

זהו

בא לי לבכות


 

מרגישה שזה טיפשי ממש, סליחה...


 

 

אני דווקא כן מגויסת, אבל רוצה להגיבבאתי מפעם

יש איזה הילה סביב מגויסים.

וצריך קצת להרגיע עם זה..

כל אחד עושה מה שביכולתו. נקודה. אין לך שום סיבה להרגיש לא נעים.

אני בחיים לא שאלתי חברה האם בעלה מגויס באופן ישיר, זאת שאלה שיכולה לדרוך במקומות רגישים. אי אפשר לדעת אם יש איזה בעיה עם הבעל, איזה עניין רפואי, איזה עניין משפחתי, איזה עניין נפשי או ווטאבר. צריך תמיד רגישות מול הזולת.

תשחררי את זה מול *עצמך*, הרי את יודעת שזה לא שהוא מתחמק, זה שהוא פשוט לא יכול, אז מה לעשות? ואח''כ גם מול העולם זה ישתחרר.

אם את מרגישה שאת לא מספיק תורמת, תקחי על עצמך משהו רוחני (תהילים, שמירת הלשון..). בטוחה שזה ישפיע על עמ''י. ואת לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד! 

בזכותך אני שמחה שלא מחקתיאנונימית בהו"ל

כמה אני זקוקה למילים האלה


מגוייסים עושים מעל ומעבר

באמת מגיעה להם אינסוף הערכה


אבל אני צריכה לראות איך אני לא פוגעת בעצמי

עם יותר מדי חוסר נעימות

מסכימה ממשבוקר אור

גם אני מגויסת (רוב הזמן לפחות) ושמחה מאוד שיש לא מגויסים

חסכת לי לכתוב באריכות

איזה הילה?אמאשוני

אולי ביישובים יש הילה.

יש מקומות שמסתכלים על מגוייסים בתור חוליה חלשה ומחלישה שצורכת משאבים ומביאה תועלת מוגבלת.

קצת כמו שמסתכלים על נכים ונזקקים.

איפה ?צוףלבוב
ממש לא בסדר
בעיקר מול מוסדות ומקומות עבודהאמאשוני

נגיד בספריה פתחו לכמה שעות (בשעות שיא של טיפול בילדים)

וביקשו שרק מבוגר יגיע בלי ילדים להחזיר ספרים.


אז התקשרתי להסביר שזה לא אפשרי-

או שאגיע עם הילדים,

או שאשלח את הגדול לבד

או שיאריכו את ההשאלה ללא קנס.


לא הסכימו, הסברתי שבעלי במילואים ואין סיכוי לבוא בלי הילדים בשעות האלה,

ומקבלת תשובות בסגנון של:

אם אתם לא מסוגלים להיות אחראים להחזיר ספרים, אל תשאילו.. (כאילו שידענו מראש בעת ההשאלה שיהיה סגר ותנאים לא אפשריים להחזרה, וגם אם כן, יאללה גם לילדי מגוייסים מותר להנות מהמעט שעוד נותר ומותר)


או בסופר אם הילדים קצת משתוללים אז אנשים רוטנים ומתלוננים, וגם כשאני מסבירה שאבא שלהם במילואים 24/7 וגם הם צריכים לאכול משהו, אז אין ברירה אלא לערוך קניות איתם, התגובות מאוד לא אוהדות, בסגנון של תפתרי את הבעיות שלך לבד ואל תפילי על קונים תמימים בסופר את בעיות החינוך של הילדים שלך. דברים בסגנון הזה.

פשוט למדתי שאם אני משתפת עוד יותר כועסים עלי.

אפילו הרופאת שיניים שהגזימה עם הביקורת שלה על אי הקפדה על צחצוח שיניים (ובד"כ אני ממש לא מתרגשת מהערות כאלה)

הרגשתי שהיא עלתה לי עד הראש, באתי לטיפול לא לסדרת חינוך, עניתי לה שאני מבינה את הבעיה ומסכימה איתה, אבל אבא שלהם מגוייס תקופה ארוכה ומטבע הדברים לא מצליחים להיות 100% בהכל, ומה לעשות יש נזקים זה נכון ובאנו לטפל בדיוק בזה.

היא לא ענתה לי אבל הסתלבטה עם הסייעת שתמיד לדתיים האלה איפה שאין אחריות יש תשובות, משהו בסגנון הזה.


שלא לדבר שבמקום העבודה ברגע ששמעו שבעלי מגוייס, בודקים אותי כל הזמן שאני עובדת רגיל ומטרידים אותי על שטויות בדיוק בחלון הזמן של איסוף הילדים. פשוט שקוף שהם בודקים שאני עובדת את כל השעות שאמורה, ממש התחרטתי שסיפרתי.

וזה לא שיש בעיה עם המשימות. תמיד ניהלתי את המשימות שלי בעצמי, והם גם מודים בזה שהתפקוד שלי לא נפגע.

הם מצדיקים את ההתנהלות שלהם בזה שהתפקיד שלי הוא גם דוגמה אישית לשאר העובדים בחברה והם צריכים להרגיש שהם יכולים לפנות אלי בנחת בכל זמן וכל מיני בלה בלה כאלו שברור שהמטרה שלהם להתיש אותי שננסה לוותר על המילואים ולהשתחרר מה"תיק" הזה.

ועכשיו קארמה התחילה מלחמה וכולם מהבית.


מחריגה את הקהילה המהממת שלנו שהם בעצמם ברובם המוחלט הורים למגוייסים ומעריכים ממש. אבל הקהילה זה סוג של יישוב מהבחינה הזאת.

אני מתכוונת לאינטראקציות שלא קשורות למעגל חברתי ספציפי שבחרנו להשתייך אליו.

אוי ואבוי! נורא מה שאת מספרתקופצת רגע
זה מרגיש לי כ"כ רגילאמאשוני

לפעמים כשיש פה שרשורי ארוחות למשפחות מגוייסים זה מרגיש לי כאילו מדובר על פלנטה אחרת.

אני רואה בזה הזדמנות לחוות איך אחרים שאין להם סיבה "טובה" למה הם לא ממש בתפקוד רגיל מרגישים,

נניח סתם לא עלינו נפלו בסטטיסטיקה שיש ילד חולה במשפחה או איזה אירוע שמקשה על החיים,

איך העולם מתייחס לאנשים כאלו?

פתאום הבנתי למה אנשים מסתירים קשיים והתמודדויות בחיים.

מודה שבלי החוויה הזו לא הייתי מצליחה להבין.


כאילו כשאתה משתף, האחרים עוד יותר רומסים כי הם מבינים שממך כבר לא יצא להם משהו טוב אלא עוד מקרה שצריך טיפול פרטני.


אני זוכרת כשהייתי אמא צעירה עם שני פעוטות בתור לאוטובוס ואנשים דוחפים בלי הבחנה לתפוס מקום בלי שניה לחשוב איפה אמא עם שני ילדים קטנים תשב, זה היה לי כאפה למציאות שגדלתי בה. הבנתי שיש לנו עוד הרבה מה לתקן בעולם.


ב"ה שאנחנו לא נזקקים ויש לנו כוחות להתמודד לבד עם החיים בשגרה, אבל מה עם אלה שלא יכולים להיות בטוחים שיום אחד כל זה ייגמר? האם מגיע להם היחס הזה?

זה באמת משנה למה אמא לא מצליחה להקפיד על צחצוח שיניים אפקטיבי של הילד שלה?

מקווה מאוד שהחוויה האישית שלי, תסייע לי לראות את האחר בכל מקום שהוא נמצא.


מה שנקרא היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

את צודקת, זה באמת לקח חשובקופצת רגע

על איך שונים/מוגבלים מרגישים ולמה להסתיר את השונות.

( ורק לגבי רופאת בשיניים, זן פשוט התנהגות רופאי שיניים טיפוסית וזו הסיבה העיקרית לכך שאני שונאת רופאי שיניים.

אני לא אוהבת את הכאב ואת תחושת החפירה בשיניים, אבל זה לא מה שמפריע לי. אני שונאת את הטפות המוסר שלהם. זה מאפיין כללי שלהם).


ביישוב בו אני גרה, מגויסים הם גיבורי על.

בעלי במילואים אבל לתקופות קצרות ובתפקיד עורפי, לא לוחם, ואני לא צריכה עזרה.

אתמול כתבתי למישהי, בצחוק, שהגיע לי משלוח של עוף ושזה בדרך כלל התפקיד של בעלי לנקות ולחלק ולהקפיא, אז אולי אשלח הודעה שאני צריכה עזרה למגויסים שמישהי לבוא לטפל לי בעוף. זו היתה בדיחה, והיא הבינה אבל כתבה לי שבהחלט יבואו. והיא צדקה לגמרי, אם הייתי שולחת הודעה היו באים לעזור לי. 

אנשיםoo

מסתירים קשיים מהרבה סיבות:

בושה

חוסר סבלנות להתמודד עם תגובות של אחרים

וגם

הבנה ששיתוף הבעיות לא עוזר ולפעמים אף פוגע


אם היית יודעת איך גופים שאמורים לעזור לאנשים חולים/ עם מוגבלות מתנהלים..

בירוקרטיה רשלנות ואטימות


כשחווים את זה אין שום ציפייה להתייחסות מיטבית


אני לקחתי את זה ללמידה

להיות אסרטיבית

לשקול תמיד עלות תועלת

לפתח עור פיל


לפני שבועיים רופאה צעקה עלי בטלפון כי בקשתי ממנה אישור דיגיטלי במקום לבוא פיזית לחתום על מסמך

היא אמרה שהיא לא מזכירה ועוד מעט לא יהיו רופאים

לא התרגשתי (אם כי זה היה מפתיע הטון והדברים שאמרה) ובקשתי שתוציא את האישור

היא אמרה שהיא לא יודעת אם היא תוציא ונתקה את הטלפון

החלטתי שאם היא לא מוציאה אתלונן עליה

אחרי כמה דקות האישור היה באפליקציה


זה מקרה אחד מני רבים עם התמודדות עם

קופת חולים

ביטוח לאומי

מועצה

משרדי ממשלה

ועוד ועוד

לא ידעתי שזה ככהאמאשוני

מודה שזה הפתיע אותי.

לא שציפיתי שכולם יצאו מגדרם לעזור אחד לשני, אבל להרשות לעצמך לדבר בצורה דורסנית למי שגם ככה במצב פגיע, זה אטימות.

לוקחת לגמרי את כל תהליך הלמידה שכתבת.

אנשים יודעים שהם חייבים לכםצוףלבוב

ולא נעים להם להרגיש חייבים. זה דבר ראשון.

דבר שני , הם לא מבינים שהקושי הוא לא תפקודי אלא נפשי.

שלישית, בגלל שאת בדרך כלל אישה מאוד חזקה , מחושבת מושלמת מכל הכיוונים , את סוג של מצפה ( ובצדק ) שאנשים ישימו לב ויתחשבו. כי את  במצב הזה בשביל כולנו. אבל בפועל , יש הרבה אנשים שצריכים עזרה פה ושם והם באים ומבקשים.

את לא רוצה להיות בצד הזה. ראיתי שלבקש חלב מהשכנים בשבילך זה משהו שמור למצבי חירום. אבל בפועל אנשים בשגרה מבקשים חלב מהשכנים ועוד דברים... זה טבעי להיעזר.


האמת מזעזע בעיניהריונית9

אצלנו ממש נותנים למגוייסים מקום של כבוד.

אם החזרת ספרים היא רק עי מבוגר- יתפרסמו לפחות 4-5 הודעות של אנשים שמציעים לאסוף מהמגוייסים ולהחזיר.

בעבודה כבר יצא לי לעשות כמה פעמים משימות במקום חברה שבעלה מגוייס, למרות שדרש ממני לעבוד הרבה שעות בערב מחוץ לשעות עבודה שלי וזאת היתה בקשה/ דרישה מהמנהל- היה לו ברור שהיא מורידה כרגע משימות והדבר היחיד שהוא דרש זה לוודא שיש מי שלוקח אחריות עליהן, וכולם התנדבו בשמחה.

(וגם מחליפה לא מעט עובדים שאיתי שהם עצמם במילואים במשימות שלהם, אבל זה כבר בתשלום...)


ואני לא חושבת שקשור לזה שיישוב, כי העבודה לא קשורה לזה.

אולי יותר לציבור המגוייס (אלו שחווים מהמשפחה הקרובה/ חברים קרובים את הקשיים של הגיוס)

גועל נפשבאתי מפעם
 גם בלי שאת מגויסת זה התנהגות ממש מכוערת.
לגמריאמאשוני

אבל מודה שבהתחלה הייתה לי מן תחושה של אם אנחנו מגוייסים אז זה יותר נסלח,

מן משוואה כזאת שאנחנו שומרים עליכם, אתם סולחים לנו

ואח"כ מן משאלת לב של: בבקשה אל תחלישו אותנו שלא נישבר ונפרוש, גם ככה יש מספיק מגוייסים שקשה להם גם בלי כל זה, אז לפחות מי שעוד יכול להמשיך אל תערימו עליו קשיים מיותרים.


ועכשיו זה מן תחושה של מבחן אישיות כמה אני נאמנה לערכים שלי, וכמה אני מוכנה לספוג כולל לעג והחלשה וכולל הפסדים כאלו ואחרים כדי לדבוק במה שאני מאמינה שחשוב.

נגיד יהודים בחול ויתרו על עבודה בחגי ישראל והם מדברים על זה כמובן מאליו, לא ציפו מאף אחד לשלם להם על אובדן ימי העבודה האלו.

או הקפדה על אוכל כשר, בארץ כמעט בכל מקום יש אוכל כשר אז זה לא באמת התמודדות כמה חשוב לי אוכל כשר כי כמעט תמיד יהיה כזה. אנחנו לא מתמודדים עם דברים מהסוג הזה, אז עכשיו מתמודדים עם השלכות של "בעיה פרטית" שלנו שנוצרה בשל האמונה בערכים שבחרנו לחיות על פיהם.

לא יאומן.. פשוט חצופים מי שמגיבים ככהיעל...

היה ראוי שיפרסו לכם שטיח

בספרייה

בסופר

ובכל מקום


ולפותחת- מבינה אותך מאד ומחזקת שלכל אחד יש שליחות בכל מקום ומצב.

שימי את ייסורי המצפון בצד ותחשבי במה את יכולה להוסיף טוב

ממש כאב לי לשמוע מה שכתבתאישהואימא
גועל נפש של אנשים והכידיאט ספרייט

נוראית הרופאה.

אישה שנותנת שירות לא יכולה לדבר ככה למטופלים שלה בודאי שלא בפניהם.

במקרה כזה לדעתי את צריכה להגיב ואם אפשרי גם לקום וללכת שהילדים שלך ידעו שזה דבר שלא מתקבל על הדעת.

אנחנו מגזר עובד, תורם, מתגייס ונופל - ומה שיש לה להגיד זה הדתיים האלו?

באמת שהייתה מקבלת ממני שטיפה. 

ממש חושבת גם שמול הרופאה הזוממתקית

ראוי ומתקבל לקחת את הילדים וללכת, תוך הסבר שבעלך מגן עליה שתעבוד בשקט ותוכל לצחצח לילדים שלה שיניים היטב כל בוקר.

ואף להתלונן עליה.
בושה!!!צורה לה.
בטוחה שזו לא רופאה ערביה??

ואי איפה את גרה שזה המצב?לא מחוברת

אני גרה בעיר וזה ממש ממש לא המצב כאן

בכללי אני עושה קניות עם ילדים תמיד , בד"כ שואלים אותי אם אני רוצה לעקוף/ מנסים לדבר איתם וכו.

בד"כ שיש מגויסים ממש נותנים להם הרגשה טובה

חוויות מהרחוב כן? לא מדברת על הקהילה


אולי בכללי את גרה במקום לא נחמד 🤨

ממש עצוב לשמוע על זה 😞מכחול
אני מקווה שלפחות מהתגובות המזועזעות של כולנו את רואה שזה לא היחס הרווח. .
איזה הזיה, אני בשוקשלומית.

  ממש לא נתקלתי בשום דבר מהסוג הזה, כנראה כי רוב המעגלים שלי נמצאים על ציר 60...

חיבוק גדול, אני בקושי מצליחה להרגע שזו תגובה של אנשים למי ששומר עליהם

אני בהלם ממה שאת כותבת, מעניין איפה את גרהממתקית

אני חושבת שאת גרה במקום מעט חריג מהבחינה הזו, לא?
אצלנו בקהילה, בעיר יש הבנה גדולה סיוע ועזרה למגויסים.
שומעים מגויס- ונעמדים כולם דום

גם בעבודה איפה שאני, מפרגנים, מפנקים במשלוחים לבית.
חבל שיש כאלה שלא, הם לא מבינים שבזכות המגויסים האלו והאימהות הקורסות המדינה עוד מתקיימת..

גםלא מרגישה שום הילהסבב ולא סבבה

אולי בהתחלה


עכשיו


בעיקר אומרים לי כמה זה מיותר

ואיזה חסר אחריות בעלי שעוזב אישה וילדים


לא כולם


יש כאלה שמעריכים כמובן


וגם

אם יש הילה

לרוב זה משאיר אותי בודדה


כמו מישהו שמתמודד בגבורה עם מחלה-אובדן וכו

שמה ד מתפעלים וואי איזה גיבור וחזק וכו

אבל בפועל

הוא לבד עם זה

כי אף אחד לא מעז לגשת בטבעיות לשבת לקפה

להתעניין באמת, לאפשר לו לפתוח את הלב בכנות


וואו😳 הזוי להסתכל על זה ככהיעל מהדרום

לק"י


לא חייבים להעריץ, אבל מפה ועד מה שאת כותבת.

הזוי.

מהההה??? ברוך ה' שלא פגשתי.... הזוייםםםםשיפור
הפותחת- אני יודעת שלא אמורים מאנונימיאנונימית בהו"ל

כי אין פה משהו אישי

אבל לא רוצה שיצא שפתחתי את השרשור ולא התייחסתי למה שהעלית...

מזעזע ברמות אחרות!!!!!!

את אומרת שזה גם מכמה כיוונים ולא מקרי


הזוי!!!!!!!!!!!!

ומזעזע כ"כ!!!!!!

ממש לא מסכימה איתך. הילה? איזו הילה?ואז את תראיאחרונה
ההיפך, מקבלים הרבה פחות הערכה ממה שמגיע להם.
עונה בתור משפחה מגוייסת..רוח הרים

אני כל כך מבינה אותך וחושבת על זה המון!

קשה לי ומורכב לי במילואים ומשמח שחברות מציעות עזרה.

אבל! לגמרי אשמח לשמוע מהן על הקשיים שלהן.

כל אחת והסיפור שלה.

כל אחת והמסע שלה.

אין מה להשוות

ובאמת יכולים להיות פה נושאים רגישים בסיבה למה לא מגוייסים, וזה לא ענייני. באמת כל אחד תורם בדרכו לעם ישראל.

ואני לא מדברת על עזרה למגויסות או קשירת ציציות לחיילים . אלא על להתמיד בעבודה, להסביר פנים, להיות אנשים יותר טובים, להשקיע במשפחה שלך..

וזה ממש לא תלונה טיפשית, זה מובן לגמרי.

מצחיק שרק מגויסות עונות בסוף..אבל כן רוצה לומרסבב ולא סבבה

ש...מה 'את מתארת  זה בעצם

רגש שעולה בך למול המפגש עם זה שבתחושה שלך להן קשה

ולך לא

אז מה הז אומר עליך לדעתך?


תנסי להתבונן.לעומק בתחושות 'לך

להבין מה מסתתר שם


שה שזה גורם לך לעצבנות או לאי שקט זה סימפטום לזה שיש בפנים רגש שלא מקבל מקום


מי שלא קשה לה אז היא לא שווה?

5ולי תחושה של- לא רואים אותי ..כי מה הקושי הרגיל נחשב מול אנשים שעוברים כל כך הרבה ה'נה..וזה נותן תחושה שלא נשאר לי מקום..


ואולי זה את בפנים שלא מאפשרת לעצמך להכיר בעצמך ובערכך


בכל מקרה נראה לי נכון להתבונן ולהבין כי הבנה מייצרת רוגע


ואחרי זה


אפשר לנתב את הרצון ההז לקחת חלק למשהו מעשי שביכלתך לעשות

ואגב- כמגויסת- צריך את זה מאוד


לא דוקא 'את עצמך תשמרי על ילדים או תבשלי


אבל יש כל מיני יוזמות שאפשר לעשות

ממגבית בפייבוקס ולקנות צ'ופר לכל משפחה מגויסת בשכונה

או סתם לקנות עכשיו חומרי יצירה ולהביא לשכנה המגויסת 'יהיה לילדים תעסוקה

או סתם שוקולד או בקבוק מיץ ופתק חמוד


אפשר גם פשוט להתעניין ,להאיר פנים לחברה

לי זה באמת רוב מה 'חסר שרק ישאלו באמת מה 'לו י ויאפשרו קצת לפרוק מהלב( לא כל אחד..כמובן..מדברת על חברות שיש לי איתן קשר)


וכמגויסת אומרת לך שיש לי כמה וכמה חברות לא מגויסות

הרוב אפילו

ואני אולי בלב קצת מקנאה לפעמים כי לי המילואים האלה הפכו את החיים לא רק לכאן ועכשיו אלא גם הלאה ...וכרגע לא לטובה..


אבלל

אין לי בלב כלום מולן

כשזה באמת כמו שתארת לא מבחירה

אז באמת מה את יכולה לעשות אחרת


נכון כשמאוד קשה לי כרגע ואין לי פניות רגשית להקשיב לקשיים הרגילים של החיים- אני קצת מתרחקת מהן

זמנית...עד שעובר לי


אבל זה לא מופנה כנגדן

פשוט לא מצליחה תמיד להכיל הכל בו זמנית

ולפעמים פשוט מקנאה

אפילו ששמחה בחלקי ובזכות לקחת חלק

אבל ברגעים קשים כן הלב כוסף לחסור לחיים הפשוטים של פעם


מודה שרק מול חברה אחת או שתיים שמונעות מהבעל להתגייס כי הן אומרות שקשה להן...

קשה לי  יותר

ומהן התרחקתי רוב השנה כי זה מעל לכוחות שלי לשמוע את זה כי באמת שמבחינתי זה קושי שהמון מעבר לכוחות +++

ולא מסוגלת להכיל אותן שם


אבל באמת חושבת שאת באמת בעיקר מחפשת מקום

עד כה היינו כולנו שוות בין שווים

ופתאם נוצרו כאלו פערים

זה באמת מאוד מבלבל וממש יכולה להבין את התחושות שלך

ומגיע להן חיבוק❤️

אניoo

גם הייתי שמחה אילו היינו תורמים יותר למלחמה הזו

אבל אני יודעת שזה לא בהשפעה שלי

אז אני לא מרגישה רע

(לא מבזבזת אנרגיות שליליות)

ועושה רק מה שכן בהשפעה שלי

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

וואו כתבת אותי כמעט לגמרי. זה באמת קושי להיות לא מגוייס.

אצלנו הוא מתגייס פעם ב ליומיות בתפקיד גוב לגמרי, וזה מבאס אותי ממש. והאמת שאצלנו זה כן קצת תלוי בו, הוא היה יכול לעשות הכשרה לקרבי, אבל מרגיש מספיק משמעות במה שהוא עושה היומיום שאם לא תהיה לו איזושהי דחיפה רצינית הוא לא ילך על זה. וזה מבאס אותי ממש. כל הזמן בא לי שיבוא מישהו מבחוץ ופשוט יכריח אותו להיכנס למערכת בצורה הרבההה יותר רצינית ממה שיש עכשיו.

בתחילת המלחמה היו לנו המון דיונים על זה, בשלב מסוים הבנתי שזה לא תורם וירדתי ממנו. אבל כן. מבאס אותי ממש, לא נעים לי מאחרים שקורסים במלחמה הזו ובעיקר הייתי רוצה להיות חלק הרבה יותר משמעותי.

אפשר לשאול אותך למה?חני בנני

יש תפקידי "ג'וב" ממש משמעותיים ותורמים ברמה של הצלת חיי חיילים, שאם הם לא היו אז אשכרה לוחמים היו מתים בקרב. אם הוא מרגיש משמעות הוא כנראה עושה משהו חשוב, אז למה בעצם להקטין אותו?

אני מכירה את זה מקרוב גם בעלי כביכול בפקיד ג'ובניק אבל אני יודעת שחיילים חייבים לו את חייהם בלי שהם יודעים על זה כמובן ומעריצה את המסירות לתפקיד, למרות שעכשיו כבר לא עושה מילואים מסיבות כאלה ואחרות (בהתחלה עשה הרבה). וכן, ברוך ה' אין לי את החרדה של אשת לוחם, ליבי עם נשות הלוחמים, באמת. אבל סיכון החיים הוא לא הקריטריון היחיד לתרומה

חס וחלילה להקטיןאנונימית בהו"ל

ברור שיש תפקידי גוב קריטיים מאוד. ספיציפית זה באמת תפקיד לא מאוד משמעותי, הוא בעצמו אומר כל פעם שמרגיש לו בזבוז זמן המילואים. עושה, אבל הרבה פחות ממה שהיה יכול. עניין של ניצול גרוע של כוח אדם ושל תפקיד באמת לא קריטי.

הוא מרגיש משמעותי מספיק במה שהוא עושה מחוץ למילואים, וזו באמת עשיה משמעותית, ולכן לא רואה עניין לדחוף למצוא תפקיד מילואים משמעותי יותר.

הבנתי עכשיוחני בנני
תכלס אם הוא משעותי באזרחות אז לבריאות. בעיניי זה חשוב גם
מזדהה חלקיתהשקט הזה
בעלי לא מגוייס וכן יש איזשהו קושי עם התחושה שאני לא "סובלת" ושהחיים שלי לא התהפכו מקצה לקצה.


בעלי נכה צהל, נפצע במהלך השירות הצבאי שלו ואפילו כשניסה עכשיו במלחמה להתגייס חזרה למרות הפציעה הוועדה הרפואית דחתה אותו.


אז אני משתדלת להגיד לעצמי שזה לא הניסיון שלי פשוט.


הקב"ה שולח לי את הניסיונות שמתאימים לי. זה לא אחד מהם.


מה כן? אני משחררת אותו להיות יותר בישיבה כדי להחליף את כל הצוות שלא נמצא. בתחילת המלחמה הוא ממש היה כמעט כל היום בישיבה, למעט שעה וחצי בערך סביב השכבות מקלחות שהיה חוזר הביתה.


עכשיו קצת יותר מאוזן אבל עדיין רוב היום אני לבד עפ הבנות


ופשוט באמת משתדלת להתרכז בידיעה שזה לא בידיים שלי ולכן זו לא אשמתי ולא מעיד על משהו עליי או עלינו.


הקב"ה מצפה מאיתנו למשהו אחר 

זה לא טיפשי בכללנפש חיה.

גם אני לא "מגוייסת"


 

אבל כן אני חושבת שכשעושים דברים שהמטרה שלהם זה להיטיב במעגלים של השפעה חיובית

וזה יכול להיות הכל (מה שמתאים באותו זמן) למשל

אמירת תהילים

תפילות

חיזוק אמונה

אוירה נעימה בבית

חיוך

בוקר טוב

עזרה לשכנים אם מתאפשר


 

 

זה משפיע

ובעיניי, הגבורה של העבודת מידות

לא פחות משפיעה מאשר להיות לוחמים.

אפשר להסביר את זה לילדים

ואם הם רוצים לתרום 

אז לתת להם להתנדב בדברים שקשורים או אפילו בבית (הבית פחות אטרקטיבי מבחוץ... ככה זה )

זה נקרא החיזוק בעורף שלגמרי משפיע על החזית.

וממילא כל אחד והיכולות שלו

כל אחד וההשפעות שלו

כל משפחה והיכולות שלה.

 

זה לא הופך את מי שלא מגוייס לפחות שווה

מה פתאום?

 

זה כמו שטבח יגיד שזה פחות שווה שהוא לא לוחם קרבי

את שניהם צריך. וכל אחד הכרחי 

לא משנה מה הוא עושה בפועל

 

העיקר להיות יצרני

ולהיות בעין טובה על כל אחד ותפקידו, ומעשיו.

 

בציפייה לגאולה שלימה. 

 

 

מזדההצוףלבוב

בעלי שירת שלוש שנים בתפקיד סתמי וקיבלו פטור שנתיים אחרי שחרור. דווקא בעבודה הוא בתפקיד שכן חשוב וצריך אותו.

גדול שלי גם אומר דברים בסגנון. יש אנשים במגזר דתי לאומי שהם גם קרבי ,גם עשרה ילדים , גם התנדבות, גם התישבות וגם קריירה. אבל גדול עלינו. כל אחד בא מרקע אחר. אי-אפשר הכל.

ואני מלאת הכרת תודה לכל המגויסות , שה' יראה אותן ויברך בכל וכל.

הכל טוב נשמה112233445566

הדבר היחיד שכמגוייסת כואב לי,

זה שאנשים שלא מגוייסים מדברים על המלחמה בעין שלילית...

סתם חיילים מתים וכו וכו

חוץ מזה הכל נפלא

להיות משפחה מגוייסת זה קשהאמאשוני

חלק מהקושי יוצא בצורה לא ראויה על הסביבה.

אם זה בצורה ישירה או בצורה שיוצא עת מגזר שלם.

מציע לך לגשת לביקורת הזו שמופנית כלפיך באופן סלחני יותר. פשוט להבין את הצד שקשה לו ולהבין שזה לא הוא, זה המצב.


אם כי נשמע שרוב המועקה נובעת מביקורת עצמית על הסיטואציה, וזה משהו שכדאי לפתור ולחזק.

האמת שאני לא מכירה אנשים שהם לא מהמגזר הדת"ל שמרגישים מצפון על זה שהם לא מגוייסים.

כנראה זה משהו בגישה/ בחינוך של הציבור וצריך להתמודד עם זה.

גם את הילדים כדאי לחזק. להסביר שלכל אחד יש ייעוד וה' נותן כלים בהתאם לכך.

ואם יש סיבה טכנית/פיזית שאתם לא חלק מהמערך הלוחם, כנראה שלה' יש סיבה טובה לזה.


לא כל שליחות באה לידי ביטוי בכל תקופה.

אתם נרתמים למאמץ המלחמתי ככל יכולתכם, אבל אין סיבה שהמוראל יהיה ירוד בגלל זה.

לנו יש ממד בבית, ויש כאלו שלא, אז אני צריכה לפנות את הבית שלי כדי להרגיש מה עמ"י מרגיש?

לא.

מציעה לך לקחת איזה פסק זמן לברר עם עצמך איפה את בתוך ההתמודדות הזו, ומתוך תשובות שיעלו לך בתוך עצמך, תחזקי אותך ואת הילדים.

תהיי לגמרי גאה בעצמךאונמר

הקב"ה שולח לכל אחת ואחד את התפקיד שלו.

יודע פי אמה ממ וממני מה מתאים לכל אחד,

ואפילו לא מבחיה טכנית.

מתאים כי יהיה לי קשה מידי וכזה,

באמת מבחינת התוכנית שלכם בעולם.

 

בסוף אנחנו לא פה בשביל למלא לעצמנו את החסכים,

או הרצונות.

אפילו לא בשביל למלא שק מצוות.

 

אנחנו פה חלק מתכנית אלוקית אדירה, שיש לה משמעות עצומה.

אם הקב"ה שלח אתכם לא להתגייס,

מן הסתם שזה פשוט לא שלכם.

לא יועיל לכם.

לא יועיל לתכנית.

 

ממש אין לך מה להיות ם מצפונים על זה.

הוא שולח לכל אחד את החלק שלו להועיל לתכנית הזאת.

וזה תכנית כל כך עצומה ומטורפת שאין מצב שהתפספסת.

כולנו בתוכה ולכל אחד יש את החלק שלו.

 

תהיי גאה בעצמך,

שאת חלק מהעם הכי גבוה בעולם.

שאת חלק מתכנית אלוקית אין סופית.

שהקב"ה בחר דווקא בך להיות בתקופה הפסיכית הזאת של גאולה אחרי כל כך הרבה שנים.

 

אני רואה את זה לגמרי כמו מישהי שממשיכה את עמ"י עם ילדים ומי שלא מצליחה להיכנס להיריון.

וזה עוד דוגמא לא כל כך טובה כי ברור שהרצון הוא להביא ילדים...

אבל גם אם לא.

מי שיש לה יכולת לגור בגבעה ולכבוש שטחים מארץ ישראל ומי שזה בכלל לא באופציות שלה.

מי שיש לה יכולת לתת חינוך לדור הבא של עם ישראל ומי שאין לה.

 

כל דבר שהוא טוב וחיובי אבל מתחלק בין חלקים שונים בעם.

 

מקווה שהועלתי לך ❤️

 

 

עונה לך גם כלא מגויסת.ממתקית

אם מגויסת שואלת אותי אם בעלי מגויס, אני תמיד עונה, גויס פעם בכל המבצעים השונים, נכנס לעזה, נלחם כמו כולם
עכשיו? זקן.
זה לא הזמן שלו, אז כולנו בבית, ומשתדלים לעזור למגויסים בעיקר בפן השמרתפות, בעיקר למי שאחרי לידה בשכונה, וזו ההתגיסות שלי, זה התפקיד שלנו כרגע, כי להילחם אני לא יכולה ובעלי לא יכול.
אבל תמיד אני אומרת לעצמי, אני מגדלת פה כמה בנים, ויבוא יום והם יתגייסו, עצם זה שאני פה כאמא מגדלת בצורה הכי בריאה שאני יכולה את ילדיי, אני כבר תורמת למדינת ישראל, לעתיד של כולנו, ומנסה ומשתדלת לסייע לאימהות נפשית, בכך שנותנת להם זמן מנוחה ושקט מהילדים. (כן זה נצרך)...
את לא צריכה להרגיש אשמה, תחיי כאן ועכשיו תסתכלי סביבך, וגם אם כעת את לא יכולה לתרום לסביבה שלך, תעניקי את כל כולך לילדיך שלך, תעצימי אותם, תשמרי על הבריאות הנפשית שלהם- זו כבר תרומה לעם ישראל!
מתלבטת אם לכתוב, אבל אכתוב, אני רואה סביבי מגויסים שגם טוב להם, האבא חוזר כל יום לבית, משלב עבודה וצבא(לא תפקיד קרבי, משהו משרדי, כך שגם אין לחץ ופחד מצד המשפחה), מקבל 2 משכורות(משלה עבודה וצבא), מענקים וכו 
אני יודעת שאין הרבה כאלה, אבל בכל זאת בחרתי לכתוב זאת, למען הפרופורציה, שלא צריך להיות לך מצפון, בפרט שבעלך לא כשיר לגיוס.
ושיהיו בשורות טובות והבנים שלנו יעסקו בשמירה על גבולות ולא מלחמה.
 

קצת אחרי שהתחילה המלחמהעוד מעט פסח

קראתי מישהו שאומר שבמלחמה הזאת נולדו אינספור רגשות אשם.

רגשות אשם של מי שניצל מהנובה וחברים שלו נהרגו.

רגשות אשם של מי שלא מגויס.

רגשות אשם של מי  שמגויס לתפקיד לא קרבי.

רגשות אשם של מגויס לקרבי שחור הביתה לשבת וחברים שלו נשארים בשטח.

רגשות אשם של מי שנשבר ובוכה.

רגשות אשם של מי שלא נשבר ומרגיש מנותק.

ואפילו רגשות אשם של הורים שכולים שלא שמרו על הבנים שלהם מספיק...


תמיד יש על מה להרגיש 'אשמים'. זה לא בגלל שאנחנו באמת אשמים. זה פשוט רגש.

אפשר לתת לו מקום, ולבדוק מאיפה הוא מגיע, מה הוא מנסה להגיד לנו, ואחר כך לשחרר אותו.

זה לא אומר עלייך כלום, כלום, כלום!!!


ואם זה מעיד עלייך משהו, זה רק על הרצון המדהים שלך להיות שותפה עם עם ישראל הנכונות לשלם מחיר.


אהובה שאת.

איזו תשובה יפה!! אהבתי ממש. תודהממתקית
אני איתך לגמרי.הריונית9

גם בעלי לא מגוייס וזה נושא כאוב אצלנו מאוד, ואחרי כל כך הרבה זמן השלמנו לצערנו שזה גם לא יקרה.


משתדלים להתחזק בשליחות של להחזיק את המשק ולעזור בדברים שיכולים, גם אם זה דברים קטנים- כמו לקחת עוד חבילה מהדואר, לגבות חברה בעבודה, להכין ארוחה, להכפיל את הכמות של העוגה ולהביא למישהי, לתת בשמחה דברים כשמגוייסות נתקעות ומחפשות בצל/ עגבניה/ ביצה- גם אם זה אומר שאצטרך להכין ארוחת ערב אחרת ממה שתיכננתי...


ולגבי עין רעה-

אני גם חווה את זה שלאנשים קשה שבעלי לא מגוייס.

קיבלתי על זה תגובות בעבודה, בסופר ואפילו בגינה...

ויש לי גם גיסים מגוייסים שהגיבו על העניין (הם לא יודעים את הסיבה שלא מגייסים אותו, ומבחינתם הוא יכול פשוט להתקשר לבקש שיקראו לו... רק שזה לא המצב)

למדתי לשחרר, ולהבין שזה כאב שאני לא מבינה אותו.

כמו שאחרים לא יכולים להבין את הכאב שלי שלפעמים גורם לי לעשות דברים לא רציונלים או כאב של מישהי בלי ילדים שגורם לה להגיב בצורה לא נעימה כלפי נשים בהריון.

זה קושי גדול מנשוא, שנמשך כבר מעל 600 ימים, וגם אם אני כל היום אבשל לה ואשמור על הילדים שלה ואסדר לה את הבית ואפתור את כל הקשיים הטכניים והפיזיים- הקושי הנפשי של המגוייסות עומד על תילו ואין לי את היכולת לפתור אותו. אולי טיפה להקל.

אז להבין אותה שלא פשוט לה לראות אחרים שלא בתוך הקושי הזה,

ויחד עם זה לא לקחת את זה למקום מחליש אלא להתחזק במה שאת כן יכולה לעזור, אפילו אם זה דברים קטנים, כי זה דברים קטנים שמצטברים לגדולים.

מזדהה מתואמת

לבעלי אין פרופיל קרבי. הוא היה תקופה בתפקיד ג'וב (יומיות) במלחמה הזו, ועכשיו כבר לא צריך שם מילואימניקים. הוא ניסה להתגייס לתפקיד תומך לחימה שמתאים ממש לכישורים שלו, אבל לא הסכימו לגייס אותו בגלל הפרופיל.

אז לו זה קשה, ולי זה קשה, אבל בדיעבד אנחנו מבינים שכנראה התפקיד שלנו לא שם (אלא בבית, עם אתגרים לא קלים שיש לחלק מהילדים שלנו).

עדיין לא נעים לנו, במיוחד שאנחנו שומעים על משפחות מגויסים שגם מתמודדות עם אתגרים לא פשוטים בחיים הפרטיים, אבל זה מה יש...

בעלי משתדל לעזור ולהתנדב במקומות שהוא יכול (אני לצערי פחות), וזהו זה...

מתפללים שהמלחמה (או מלחמות) תסתיים מהר, ושאף אחד לא יצטרך להילחם ולהיות רחוק מהבית...❤️

הפותחת- רוצה להגיד לכן שעזרתן לי ממש ממש ממש!!!!!אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ד בסיוון תשפ"ה 14:47

לא עונה אחת אחת כי באמת זה פאזל שיצא מההודעות שלכן, כל אחת ועוד זווית שהוסיפה וחידדה וחיזקה


 

וואו נתתן לי מלא כוחות


 

הורדתן לי אסימון קריטי

במקום לכעוס על בעלי שיש לו את הבעיה הזו ובגלל זה אנחנו לא מגוייסים

להבין שזו ההתמודדות שלנו!!

וזה מה שה' רוצה ממני

להתמודד עם הדבר הזה

בטוב

לשמור על שלום בית

לא להתמרמר שיש לנו את הבעיה ובגלל זה אנחנו לא מגוייסים

אלא בדיוק להיפך-

לעשות את הכי טוב בהינתן שזה משמיים

ואי אפשר לשנות את זה

אז *זה* מה שה' רוצה ממני!!!


 

וזה באמת בעיה מאתגרת, מאוד,

שלגמרי מלמעלה...

והמרחב שיש לנסות לשנות את המצב הוא מאוד קטן ומצומצם..


 

אז במקום בלהיתקע בלכעוס על בעלי שהוא לא ממצה עד תום את המרחב הקטן,

לזכור שבגדול העניין הוא 99 אחוז שלא תלוי בנו

ולהתמודד עם זה הכי טוב

בלי להתמרמר שהמצב הוא לא שונה

ואז הייתי יכולה לקבל את ההתמודדות של הגיוס...


 

 

בקיצור וואו

כבר שנתיים אני בתסכול מזה

וממש הושעתן אותי בסיעתא דשמיא

אלפי תודות!!!!!!!!!!

מיועד ממש לכל אחת ואחת שהגיבה !!!אנונימית בהו"ל
נשמה אחת. חיבוק. את כל כך צודקת❤️דפני11
מגוייסת.. מגיבה רק על שהיא הסתכלה עלייך בעין רעהילד בכור

זה הגיוני.. זה שלה, לא שלך..

אני עכשיו אחרי הפלה וממש קשה לי לראות נשים בהריון. ואני יודעת שזה ממש ממש שלי ולא שלהן

אז בעיניי זה אותו דבר

כשיש קושי אתה נבלע בתוך הבועה שלך ומי שמחוץ קשה לך לראות אותו

גם לי קשה לראות חברות שלי לא מגויסות בתקופת המילואים. זה לגמרי לגמרי שלי

חיבוק נשמה❤️❤️❤️דפני11
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדש

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

אני יודעת לבדוק את עצמי פנימית והייתי עושה את זההריון ולידה

תמיד

ועדיין זה קרה, אחרי תקופה שמנע יפה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

המניעה הודאית היחידה היא התנזרותמרגולאחרונה

קודם כל לשאלתך, לפי אתר מכבי:

בשימוש נכון ובשילוב עם קוטל זרע, דיאפרגמות וכובעונים יעילים ב-92-96% מהמקרים במניעת הריון. משמעות הדבר היא שמכל 100 נשים המשתמשות באמצעים אלו, 4-8 נשים תיכנסנה להריון בכל שנה

שימי לב זה לפי שימוש נכון. חייב לדעת להשתמש.

כל אמצעי הוא לא ודאי. למשל גלולות בתנאים אידיאליים זה 99% אבל בשימוש בשטח- פחות (בגלל ששוכחות גלולה, לא מקפידות על מרווחים, וירוס הקאות וכו וכו). לכן יש חשיבות גדולה להקפדה שלך על ההוראות (גם לדיאפרגמה יש הוראות)

וכן, למשל התקנים הורמונליים יעילים באחוז יותר גבוה. אבל מניחה שיש סיבה שאת לא שוקלת אותם.

אם הסיבה למנוע היא רפואית, דיאפרגמה לא אידיאלית כי בכל זאת סיכוי לא פיצי להיכנס להיריון גם בשימוש נכון, אז תלוי מה האלטרנטיבות שלך. ואולי באמת לשלב דיאפרגמה וקוטל עם הימנעות חלקית מהימים שמאוד סביר בהם בחוץ. ולהקפיד בפדנטיות על ההנחיות.