יש איזה הילה סביב מגויסים.

וצריך קצת להרגיע עם זה..

כל אחד עושה מה שביכולתו. נקודה. אין לך שום סיבה להרגיש לא נעים.

אני בחיים לא שאלתי חברה האם בעלה מגויס באופן ישיר, זאת שאלה שיכולה לדרוך במקומות רגישים. אי אפשר לדעת אם יש איזה בעיה עם הבעל, איזה עניין רפואי, איזה עניין משפחתי, איזה עניין נפשי או ווטאבר. צריך תמיד רגישות מול הזולת.

תשחררי את זה מול *עצמך*, הרי את יודעת שזה לא שהוא מתחמק, זה שהוא פשוט לא יכול, אז מה לעשות? ואח''כ גם מול העולם זה ישתחרר.

אם את מרגישה שאת לא מספיק תורמת, תקחי על עצמך משהו רוחני (תהילים, שמירת הלשון..). בטוחה שזה ישפיע על עמ''י. ואת לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד! 

כמה אני זקוקה למילים האלה

מגוייסים עושים מעל ומעבר

באמת מגיעה להם אינסוף הערכה

אבל אני צריכה לראות איך אני לא פוגעת בעצמי

עם יותר מדי חוסר נעימות

גם אני מגויסת (רוב הזמן לפחות) ושמחה מאוד שיש לא מגויסים

חסכת לי לכתוב באריכות

אולי ביישובים יש הילה.

יש מקומות שמסתכלים על מגוייסים בתור חוליה חלשה ומחלישה שצורכת משאבים ומביאה תועלת מוגבלת.

קצת כמו שמסתכלים על נכים ונזקקים.

נגיד בספריה פתחו לכמה שעות (בשעות שיא של טיפול בילדים)

וביקשו שרק מבוגר יגיע בלי ילדים להחזיר ספרים.

אז התקשרתי להסביר שזה לא אפשרי-

או שאגיע עם הילדים,

או שאשלח את הגדול לבד

או שיאריכו את ההשאלה ללא קנס.

לא הסכימו, הסברתי שבעלי במילואים ואין סיכוי לבוא בלי הילדים בשעות האלה,

ומקבלת תשובות בסגנון של:

אם אתם לא מסוגלים להיות אחראים להחזיר ספרים, אל תשאילו.. (כאילו שידענו מראש בעת ההשאלה שיהיה סגר ותנאים לא אפשריים להחזרה, וגם אם כן, יאללה גם לילדי מגוייסים מותר להנות מהמעט שעוד נותר ומותר)

או בסופר אם הילדים קצת משתוללים אז אנשים רוטנים ומתלוננים, וגם כשאני מסבירה שאבא שלהם במילואים 24/7 וגם הם צריכים לאכול משהו, אז אין ברירה אלא לערוך קניות איתם, התגובות מאוד לא אוהדות, בסגנון של תפתרי את הבעיות שלך לבד ואל תפילי על קונים תמימים בסופר את בעיות החינוך של הילדים שלך. דברים בסגנון הזה.

פשוט למדתי שאם אני משתפת עוד יותר כועסים עלי.

אפילו הרופאת שיניים שהגזימה עם הביקורת שלה על אי הקפדה על צחצוח שיניים (ובד"כ אני ממש לא מתרגשת מהערות כאלה)

הרגשתי שהיא עלתה לי עד הראש, באתי לטיפול לא לסדרת חינוך, עניתי לה שאני מבינה את הבעיה ומסכימה איתה, אבל אבא שלהם מגוייס תקופה ארוכה ומטבע הדברים לא מצליחים להיות 100% בהכל, ומה לעשות יש נזקים זה נכון ובאנו לטפל בדיוק בזה.

היא לא ענתה לי אבל הסתלבטה עם הסייעת שתמיד לדתיים האלה איפה שאין אחריות יש תשובות, משהו בסגנון הזה.

שלא לדבר שבמקום העבודה ברגע ששמעו שבעלי מגוייס, בודקים אותי כל הזמן שאני עובדת רגיל ומטרידים אותי על שטויות בדיוק בחלון הזמן של איסוף הילדים. פשוט שקוף שהם בודקים שאני עובדת את כל השעות שאמורה, ממש התחרטתי שסיפרתי.

וזה לא שיש בעיה עם המשימות. תמיד ניהלתי את המשימות שלי בעצמי, והם גם מודים בזה שהתפקוד שלי לא נפגע.

הם מצדיקים את ההתנהלות שלהם בזה שהתפקיד שלי הוא גם דוגמה אישית לשאר העובדים בחברה והם צריכים להרגיש שהם יכולים לפנות אלי בנחת בכל זמן וכל מיני בלה בלה כאלו שברור שהמטרה שלהם להתיש אותי שננסה לוותר על המילואים ולהשתחרר מה"תיק" הזה.

ועכשיו קארמה התחילה מלחמה וכולם מהבית.

מחריגה את הקהילה המהממת שלנו שהם בעצמם ברובם המוחלט הורים למגוייסים ומעריכים ממש. אבל הקהילה זה סוג של יישוב מהבחינה הזאת.

אני מתכוונת לאינטראקציות שלא קשורות למעגל חברתי ספציפי שבחרנו להשתייך אליו.

לפעמים כשיש פה שרשורי ארוחות למשפחות מגוייסים זה מרגיש לי כאילו מדובר על פלנטה אחרת.

אני רואה בזה הזדמנות לחוות איך אחרים שאין להם סיבה "טובה" למה הם לא ממש בתפקוד רגיל מרגישים,

נניח סתם לא עלינו נפלו בסטטיסטיקה שיש ילד חולה במשפחה או איזה אירוע שמקשה על החיים,

איך העולם מתייחס לאנשים כאלו?

פתאום הבנתי למה אנשים מסתירים קשיים והתמודדויות בחיים.

מודה שבלי החוויה הזו לא הייתי מצליחה להבין.

כאילו כשאתה משתף, האחרים עוד יותר רומסים כי הם מבינים שממך כבר לא יצא להם משהו טוב אלא עוד מקרה שצריך טיפול פרטני.

אני זוכרת כשהייתי אמא צעירה עם שני פעוטות בתור לאוטובוס ואנשים דוחפים בלי הבחנה לתפוס מקום בלי שניה לחשוב איפה אמא עם שני ילדים קטנים תשב, זה היה לי כאפה למציאות שגדלתי בה. הבנתי שיש לנו עוד הרבה מה לתקן בעולם.

ב"ה שאנחנו לא נזקקים ויש לנו כוחות להתמודד לבד עם החיים בשגרה, אבל מה עם אלה שלא יכולים להיות בטוחים שיום אחד כל זה ייגמר? האם מגיע להם היחס הזה?

זה באמת משנה למה אמא לא מצליחה להקפיד על צחצוח שיניים אפקטיבי של הילד שלה?

מקווה מאוד שהחוויה האישית שלי, תסייע לי לראות את האחר בכל מקום שהוא נמצא.

מה שנקרא היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

על איך שונים/מוגבלים מרגישים ולמה להסתיר את השונות.

( ורק לגבי רופאת בשיניים, זן פשוט התנהגות רופאי שיניים טיפוסית וזו הסיבה העיקרית לכך שאני שונאת רופאי שיניים.

אני לא אוהבת את הכאב ואת תחושת החפירה בשיניים, אבל זה לא מה שמפריע לי. אני שונאת את הטפות המוסר שלהם. זה מאפיין כללי שלהם).

ביישוב בו אני גרה, מגויסים הם גיבורי על.

בעלי במילואים אבל לתקופות קצרות ובתפקיד עורפי, לא לוחם, ואני לא צריכה עזרה.

אתמול כתבתי למישהי, בצחוק, שהגיע לי משלוח של עוף ושזה בדרך כלל התפקיד של בעלי לנקות ולחלק ולהקפיא, אז אולי אשלח הודעה שאני צריכה עזרה למגויסים שמישהי לבוא לטפל לי בעוף. זו היתה בדיחה, והיא הבינה אבל כתבה לי שבהחלט יבואו. והיא צדקה לגמרי, אם הייתי שולחת הודעה היו באים לעזור לי. 

מסתירים קשיים מהרבה סיבות:

בושה

חוסר סבלנות להתמודד עם תגובות של אחרים

וגם

הבנה ששיתוף הבעיות לא עוזר ולפעמים אף פוגע

אם היית יודעת איך גופים שאמורים לעזור לאנשים חולים/ עם מוגבלות מתנהלים..

בירוקרטיה רשלנות ואטימות

כשחווים את זה אין שום ציפייה להתייחסות מיטבית

אני לקחתי את זה ללמידה

להיות אסרטיבית

לשקול תמיד עלות תועלת

לפתח עור פיל

לפני שבועיים רופאה צעקה עלי בטלפון כי בקשתי ממנה אישור דיגיטלי במקום לבוא פיזית לחתום על מסמך

היא אמרה שהיא לא מזכירה ועוד מעט לא יהיו רופאים

לא התרגשתי (אם כי זה היה מפתיע הטון והדברים שאמרה) ובקשתי שתוציא את האישור

היא אמרה שהיא לא יודעת אם היא תוציא ונתקה את הטלפון

החלטתי שאם היא לא מוציאה אתלונן עליה

אחרי כמה דקות האישור היה באפליקציה

זה מקרה אחד מני רבים עם התמודדות עם

קופת חולים

ביטוח לאומי

מועצה

משרדי ממשלה

ועוד ועוד

מודה שזה הפתיע אותי.

לא שציפיתי שכולם יצאו מגדרם לעזור אחד לשני, אבל להרשות לעצמך לדבר בצורה דורסנית למי שגם ככה במצב פגיע, זה אטימות.

לוקחת לגמרי את כל תהליך הלמידה שכתבת.

ולא נעים להם להרגיש חייבים. זה דבר ראשון.

דבר שני , הם לא מבינים שהקושי הוא לא תפקודי אלא נפשי.

שלישית, בגלל שאת בדרך כלל אישה מאוד חזקה , מחושבת מושלמת מכל הכיוונים , את סוג של מצפה ( ובצדק ) שאנשים ישימו לב ויתחשבו. כי את  במצב הזה בשביל כולנו. אבל בפועל , יש הרבה אנשים שצריכים עזרה פה ושם והם באים ומבקשים.

את לא רוצה להיות בצד הזה. ראיתי שלבקש חלב מהשכנים בשבילך זה משהו שמור למצבי חירום. אבל בפועל אנשים בשגרה מבקשים חלב מהשכנים ועוד דברים... זה טבעי להיעזר.

אצלנו ממש נותנים למגוייסים מקום של כבוד.

אם החזרת ספרים היא רק עי מבוגר- יתפרסמו לפחות 4-5 הודעות של אנשים שמציעים לאסוף מהמגוייסים ולהחזיר.

בעבודה כבר יצא לי לעשות כמה פעמים משימות במקום חברה שבעלה מגוייס, למרות שדרש ממני לעבוד הרבה שעות בערב מחוץ לשעות עבודה שלי וזאת היתה בקשה/ דרישה מהמנהל- היה לו ברור שהיא מורידה כרגע משימות והדבר היחיד שהוא דרש זה לוודא שיש מי שלוקח אחריות עליהן, וכולם התנדבו בשמחה.

(וגם מחליפה לא מעט עובדים שאיתי שהם עצמם במילואים במשימות שלהם, אבל זה כבר בתשלום...)

ואני לא חושבת שקשור לזה שיישוב, כי העבודה לא קשורה לזה.

אולי יותר לציבור המגוייס (אלו שחווים מהמשפחה הקרובה/ חברים קרובים את הקשיים של הגיוס)

אבל מודה שבהתחלה הייתה לי מן תחושה של אם אנחנו מגוייסים אז זה יותר נסלח,

מן משוואה כזאת שאנחנו שומרים עליכם, אתם סולחים לנו

ואח"כ מן משאלת לב של: בבקשה אל תחלישו אותנו שלא נישבר ונפרוש, גם ככה יש מספיק מגוייסים שקשה להם גם בלי כל זה, אז לפחות מי שעוד יכול להמשיך אל תערימו עליו קשיים מיותרים.

ועכשיו זה מן תחושה של מבחן אישיות כמה אני נאמנה לערכים שלי, וכמה אני מוכנה לספוג כולל לעג והחלשה וכולל הפסדים כאלו ואחרים כדי לדבוק במה שאני מאמינה שחשוב.

נגיד יהודים בחול ויתרו על עבודה בחגי ישראל והם מדברים על זה כמובן מאליו, לא ציפו מאף אחד לשלם להם על אובדן ימי העבודה האלו.

או הקפדה על אוכל כשר, בארץ כמעט בכל מקום יש אוכל כשר אז זה לא באמת התמודדות כמה חשוב לי אוכל כשר כי כמעט תמיד יהיה כזה. אנחנו לא מתמודדים עם דברים מהסוג הזה, אז עכשיו מתמודדים עם השלכות של "בעיה פרטית" שלנו שנוצרה בשל האמונה בערכים שבחרנו לחיות על פיהם.

היה ראוי שיפרסו לכם שטיח

בספרייה

בסופר

ובכל מקום

ולפותחת- מבינה אותך מאד ומחזקת שלכל אחד יש שליחות בכל מקום ומצב.

שימי את ייסורי המצפון בצד ותחשבי במה את יכולה להוסיף טוב

נוראית הרופאה.

אישה שנותנת שירות לא יכולה לדבר ככה למטופלים שלה בודאי שלא בפניהם.

במקרה כזה לדעתי את צריכה להגיב ואם אפשרי גם לקום וללכת שהילדים שלך ידעו שזה דבר שלא מתקבל על הדעת.

אנחנו מגזר עובד, תורם, מתגייס ונופל - ומה שיש לה להגיד זה הדתיים האלו?

באמת שהייתה מקבלת ממני שטיפה. 

ראוי ומתקבל לקחת את הילדים וללכת, תוך הסבר שבעלך מגן עליה שתעבוד בשקט ותוכל לצחצח לילדים שלה שיניים היטב כל בוקר.

ואף להתלונן עליה.
בושה!!!צורה לה.
בטוחה שזו לא רופאה ערביה??

אני גרה בעיר וזה ממש ממש לא המצב כאן

בכללי אני עושה קניות עם ילדים תמיד , בד"כ שואלים אותי אם אני רוצה לעקוף/ מנסים לדבר איתם וכו.

בד"כ שיש מגויסים ממש נותנים להם הרגשה טובה

חוויות מהרחוב כן? לא מדברת על הקהילה

אולי בכללי את גרה במקום לא נחמד 🤨

  ממש לא נתקלתי בשום דבר מהסוג הזה, כנראה כי רוב המעגלים שלי נמצאים על ציר 60...

חיבוק גדול, אני בקושי מצליחה להרגע שזו תגובה של אנשים למי ששומר עליהם

אני חושבת שאת גרה במקום מעט חריג מהבחינה הזו, לא?
אצלנו בקהילה, בעיר יש הבנה גדולה סיוע ועזרה למגויסים.
שומעים מגויס- ונעמדים כולם דום

גם בעבודה איפה שאני, מפרגנים, מפנקים במשלוחים לבית.
חבל שיש כאלה שלא, הם לא מבינים שבזכות המגויסים האלו והאימהות הקורסות המדינה עוד מתקיימת..

אולי בהתחלה

עכשיו

בעיקר אומרים לי כמה זה מיותר

ואיזה חסר אחריות בעלי שעוזב אישה וילדים

לא כולם

יש כאלה שמעריכים כמובן

וגם

אם יש הילה

לרוב זה משאיר אותי בודדה

כמו מישהו שמתמודד בגבורה עם מחלה-אובדן וכו

שמה ד מתפעלים וואי איזה גיבור וחזק וכו

אבל בפועל

הוא לבד עם זה

כי אף אחד לא מעז לגשת בטבעיות לשבת לקפה

להתעניין באמת, לאפשר לו לפתוח את הלב בכנות

לק"י

לא חייבים להעריץ, אבל מפה ועד מה שאת כותבת.

הזוי.

כי אין פה משהו אישי

אבל לא רוצה שיצא שפתחתי את השרשור ולא התייחסתי למה שהעלית...

מזעזע ברמות אחרות!!!!!!

את אומרת שזה גם מכמה כיוונים ולא מקרי

הזוי!!!!!!!!!!!!

ומזעזע כ"כ!!!!!!

אני כל כך מבינה אותך וחושבת על זה המון!

קשה לי ומורכב לי במילואים ומשמח שחברות מציעות עזרה.

אבל! לגמרי אשמח לשמוע מהן על הקשיים שלהן.

כל אחת והסיפור שלה.

כל אחת והמסע שלה.

אין מה להשוות

ובאמת יכולים להיות פה נושאים רגישים בסיבה למה לא מגוייסים, וזה לא ענייני. באמת כל אחד תורם בדרכו לעם ישראל.

ואני לא מדברת על עזרה למגויסות או קשירת ציציות לחיילים . אלא על להתמיד בעבודה, להסביר פנים, להיות אנשים יותר טובים, להשקיע במשפחה שלך..

וזה ממש לא תלונה טיפשית, זה מובן לגמרי.

ש...מה 'את מתארת  זה בעצם

רגש שעולה בך למול המפגש עם זה שבתחושה שלך להן קשה

ולך לא

אז מה הז אומר עליך לדעתך?

תנסי להתבונן.לעומק בתחושות 'לך

להבין מה מסתתר שם

שה שזה גורם לך לעצבנות או לאי שקט זה סימפטום לזה שיש בפנים רגש שלא מקבל מקום

מי שלא קשה לה אז היא לא שווה?

5ולי תחושה של- לא רואים אותי ..כי מה הקושי הרגיל נחשב מול אנשים שעוברים כל כך הרבה ה'נה..וזה נותן תחושה שלא נשאר לי מקום..

ואולי זה את בפנים שלא מאפשרת לעצמך להכיר בעצמך ובערכך

בכל מקרה נראה לי נכון להתבונן ולהבין כי הבנה מייצרת רוגע

ואחרי זה

אפשר לנתב את הרצון ההז לקחת חלק למשהו מעשי שביכלתך לעשות

ואגב- כמגויסת- צריך את זה מאוד

לא דוקא 'את עצמך תשמרי על ילדים או תבשלי

אבל יש כל מיני יוזמות שאפשר לעשות

ממגבית בפייבוקס ולקנות צ'ופר לכל משפחה מגויסת בשכונה

או סתם לקנות עכשיו חומרי יצירה ולהביא לשכנה המגויסת 'יהיה לילדים תעסוקה

או סתם שוקולד או בקבוק מיץ ופתק חמוד

אפשר גם פשוט להתעניין ,להאיר פנים לחברה

לי זה באמת רוב מה 'חסר שרק ישאלו באמת מה 'לו י ויאפשרו קצת לפרוק מהלב( לא כל אחד..כמובן..מדברת על חברות שיש לי איתן קשר)

וכמגויסת אומרת לך שיש לי כמה וכמה חברות לא מגויסות

הרוב אפילו

ואני אולי בלב קצת מקנאה לפעמים כי לי המילואים האלה הפכו את החיים לא רק לכאן ועכשיו אלא גם הלאה ...וכרגע לא לטובה..

אבלל

אין לי בלב כלום מולן

כשזה באמת כמו שתארת לא מבחירה

אז באמת מה את יכולה לעשות אחרת

נכון כשמאוד קשה לי כרגע ואין לי פניות רגשית להקשיב לקשיים הרגילים של החיים- אני קצת מתרחקת מהן

זמנית...עד שעובר לי

אבל זה לא מופנה כנגדן

פשוט לא מצליחה תמיד להכיל הכל בו זמנית

ולפעמים פשוט מקנאה

אפילו ששמחה בחלקי ובזכות לקחת חלק

אבל ברגעים קשים כן הלב כוסף לחסור לחיים הפשוטים של פעם

מודה שרק מול חברה אחת או שתיים שמונעות מהבעל להתגייס כי הן אומרות שקשה להן...

קשה לי  יותר

ומהן התרחקתי רוב השנה כי זה מעל לכוחות שלי לשמוע את זה כי באמת שמבחינתי זה קושי שהמון מעבר לכוחות +++

ולא מסוגלת להכיל אותן שם

אבל באמת חושבת שאת באמת בעיקר מחפשת מקום

עד כה היינו כולנו שוות בין שווים

ופתאם נוצרו כאלו פערים

זה באמת מאוד מבלבל וממש יכולה להבין את התחושות שלך

ומגיע להן חיבוק❤️

גם הייתי שמחה אילו היינו תורמים יותר למלחמה הזו

אבל אני יודעת שזה לא בהשפעה שלי

אז אני לא מרגישה רע

(לא מבזבזת אנרגיות שליליות)

ועושה רק מה שכן בהשפעה שלי

וואו כתבת אותי כמעט לגמרי. זה באמת קושי להיות לא מגוייס.

אצלנו הוא מתגייס פעם ב ליומיות בתפקיד גוב לגמרי, וזה מבאס אותי ממש. והאמת שאצלנו זה כן קצת תלוי בו, הוא היה יכול לעשות הכשרה לקרבי, אבל מרגיש מספיק משמעות במה שהוא עושה היומיום שאם לא תהיה לו איזושהי דחיפה רצינית הוא לא ילך על זה. וזה מבאס אותי ממש. כל הזמן בא לי שיבוא מישהו מבחוץ ופשוט יכריח אותו להיכנס למערכת בצורה הרבההה יותר רצינית ממה שיש עכשיו.

בתחילת המלחמה היו לנו המון דיונים על זה, בשלב מסוים הבנתי שזה לא תורם וירדתי ממנו. אבל כן. מבאס אותי ממש, לא נעים לי מאחרים שקורסים במלחמה הזו ובעיקר הייתי רוצה להיות חלק הרבה יותר משמעותי.

יש תפקידי "ג'וב" ממש משמעותיים ותורמים ברמה של הצלת חיי חיילים, שאם הם לא היו אז אשכרה לוחמים היו מתים בקרב. אם הוא מרגיש משמעות הוא כנראה עושה משהו חשוב, אז למה בעצם להקטין אותו?

אני מכירה את זה מקרוב גם בעלי כביכול בפקיד ג'ובניק אבל אני יודעת שחיילים חייבים לו את חייהם בלי שהם יודעים על זה כמובן ומעריצה את המסירות לתפקיד, למרות שעכשיו כבר לא עושה מילואים מסיבות כאלה ואחרות (בהתחלה עשה הרבה). וכן, ברוך ה' אין לי את החרדה של אשת לוחם, ליבי עם נשות הלוחמים, באמת. אבל סיכון החיים הוא לא הקריטריון היחיד לתרומה

ברור שיש תפקידי גוב קריטיים מאוד. ספיציפית זה באמת תפקיד לא מאוד משמעותי, הוא בעצמו אומר כל פעם שמרגיש לו בזבוז זמן המילואים. עושה, אבל הרבה פחות ממה שהיה יכול. עניין של ניצול גרוע של כוח אדם ושל תפקיד באמת לא קריטי.

הוא מרגיש משמעותי מספיק במה שהוא עושה מחוץ למילואים, וזו באמת עשיה משמעותית, ולכן לא רואה עניין לדחוף למצוא תפקיד מילואים משמעותי יותר.

בעלי נכה צהל, נפצע במהלך השירות הצבאי שלו ואפילו כשניסה עכשיו במלחמה להתגייס חזרה למרות הפציעה הוועדה הרפואית דחתה אותו.

אז אני משתדלת להגיד לעצמי שזה לא הניסיון שלי פשוט.

הקב"ה שולח לי את הניסיונות שמתאימים לי. זה לא אחד מהם.

מה כן? אני משחררת אותו להיות יותר בישיבה כדי להחליף את כל הצוות שלא נמצא. בתחילת המלחמה הוא ממש היה כמעט כל היום בישיבה, למעט שעה וחצי בערך סביב השכבות מקלחות שהיה חוזר הביתה.

עכשיו קצת יותר מאוזן אבל עדיין רוב היום אני לבד עפ הבנות

ופשוט באמת משתדלת להתרכז בידיעה שזה לא בידיים שלי ולכן זו לא אשמתי ולא מעיד על משהו עליי או עלינו.

הקב"ה מצפה מאיתנו למשהו אחר 

גם אני לא "מגוייסת"

אבל כן אני חושבת שכשעושים דברים שהמטרה שלהם זה להיטיב במעגלים של השפעה חיובית

וזה יכול להיות הכל (מה שמתאים באותו זמן) למשל

אמירת תהילים

תפילות

חיזוק אמונה

אוירה נעימה בבית

חיוך

בוקר טוב

עזרה לשכנים אם מתאפשר

זה משפיע

ובעיניי, הגבורה של העבודת מידות

לא פחות משפיעה מאשר להיות לוחמים.

אפשר להסביר את זה לילדים

ואם הם רוצים לתרום 

אז לתת להם להתנדב בדברים שקשורים או אפילו בבית (הבית פחות אטרקטיבי מבחוץ... ככה זה )

זה נקרא החיזוק בעורף שלגמרי משפיע על החזית.

וממילא כל אחד והיכולות שלו

כל אחד וההשפעות שלו

כל משפחה והיכולות שלה.

זה לא הופך את מי שלא מגוייס לפחות שווה

מה פתאום?

זה כמו שטבח יגיד שזה פחות שווה שהוא לא לוחם קרבי

את שניהם צריך. וכל אחד הכרחי 

לא משנה מה הוא עושה בפועל

העיקר להיות יצרני

ולהיות בעין טובה על כל אחד ותפקידו, ומעשיו.

בציפייה לגאולה שלימה. 

בעלי שירת שלוש שנים בתפקיד סתמי וקיבלו פטור שנתיים אחרי שחרור. דווקא בעבודה הוא בתפקיד שכן חשוב וצריך אותו.

גדול שלי גם אומר דברים בסגנון. יש אנשים במגזר דתי לאומי שהם גם קרבי ,גם עשרה ילדים , גם התנדבות, גם התישבות וגם קריירה. אבל גדול עלינו. כל אחד בא מרקע אחר. אי-אפשר הכל.

ואני מלאת הכרת תודה לכל המגויסות , שה' יראה אותן ויברך בכל וכל.

הדבר היחיד שכמגוייסת כואב לי,

זה שאנשים שלא מגוייסים מדברים על המלחמה בעין שלילית...

סתם חיילים מתים וכו וכו

חוץ מזה הכל נפלא

חלק מהקושי יוצא בצורה לא ראויה על הסביבה.

אם זה בצורה ישירה או בצורה שיוצא עת מגזר שלם.

מציע לך לגשת לביקורת הזו שמופנית כלפיך באופן סלחני יותר. פשוט להבין את הצד שקשה לו ולהבין שזה לא הוא, זה המצב.

אם כי נשמע שרוב המועקה נובעת מביקורת עצמית על הסיטואציה, וזה משהו שכדאי לפתור ולחזק.

האמת שאני לא מכירה אנשים שהם לא מהמגזר הדת"ל שמרגישים מצפון על זה שהם לא מגוייסים.

כנראה זה משהו בגישה/ בחינוך של הציבור וצריך להתמודד עם זה.

גם את הילדים כדאי לחזק. להסביר שלכל אחד יש ייעוד וה' נותן כלים בהתאם לכך.

ואם יש סיבה טכנית/פיזית שאתם לא חלק מהמערך הלוחם, כנראה שלה' יש סיבה טובה לזה.

לא כל שליחות באה לידי ביטוי בכל תקופה.

אתם נרתמים למאמץ המלחמתי ככל יכולתכם, אבל אין סיבה שהמוראל יהיה ירוד בגלל זה.

לנו יש ממד בבית, ויש כאלו שלא, אז אני צריכה לפנות את הבית שלי כדי להרגיש מה עמ"י מרגיש?

לא.

מציעה לך לקחת איזה פסק זמן לברר עם עצמך איפה את בתוך ההתמודדות הזו, ומתוך תשובות שיעלו לך בתוך עצמך, תחזקי אותך ואת הילדים.

הקב"ה שולח לכל אחת ואחד את התפקיד שלו.

יודע פי אמה ממ וממני מה מתאים לכל אחד,

ואפילו לא מבחיה טכנית.

מתאים כי יהיה לי קשה מידי וכזה,

באמת מבחינת התוכנית שלכם בעולם.

בסוף אנחנו לא פה בשביל למלא לעצמנו את החסכים,

או הרצונות.

אפילו לא בשביל למלא שק מצוות.

אנחנו פה חלק מתכנית אלוקית אדירה, שיש לה משמעות עצומה.

אם הקב"ה שלח אתכם לא להתגייס,

מן הסתם שזה פשוט לא שלכם.

לא יועיל לכם.

לא יועיל לתכנית.

ממש אין לך מה להיות ם מצפונים על זה.

הוא שולח לכל אחד את החלק שלו להועיל לתכנית הזאת.

וזה תכנית כל כך עצומה ומטורפת שאין מצב שהתפספסת.

כולנו בתוכה ולכל אחד יש את החלק שלו.

תהיי גאה בעצמך,

שאת חלק מהעם הכי גבוה בעולם.

שאת חלק מתכנית אלוקית אין סופית.

שהקב"ה בחר דווקא בך להיות בתקופה הפסיכית הזאת של גאולה אחרי כל כך הרבה שנים.

אני רואה את זה לגמרי כמו מישהי שממשיכה את עמ"י עם ילדים ומי שלא מצליחה להיכנס להיריון.

וזה עוד דוגמא לא כל כך טובה כי ברור שהרצון הוא להביא ילדים...

אבל גם אם לא.

מי שיש לה יכולת לגור בגבעה ולכבוש שטחים מארץ ישראל ומי שזה בכלל לא באופציות שלה.

מי שיש לה יכולת לתת חינוך לדור הבא של עם ישראל ומי שאין לה.

כל דבר שהוא טוב וחיובי אבל מתחלק בין חלקים שונים בעם.

מקווה שהועלתי לך ❤️

אם מגויסת שואלת אותי אם בעלי מגויס, אני תמיד עונה, גויס פעם בכל המבצעים השונים, נכנס לעזה, נלחם כמו כולם
עכשיו? זקן.
זה לא הזמן שלו, אז כולנו בבית, ומשתדלים לעזור למגויסים בעיקר בפן השמרתפות, בעיקר למי שאחרי לידה בשכונה, וזו ההתגיסות שלי, זה התפקיד שלנו כרגע, כי להילחם אני לא יכולה ובעלי לא יכול.
אבל תמיד אני אומרת לעצמי, אני מגדלת פה כמה בנים, ויבוא יום והם יתגייסו, עצם זה שאני פה כאמא מגדלת בצורה הכי בריאה שאני יכולה את ילדיי, אני כבר תורמת למדינת ישראל, לעתיד של כולנו, ומנסה ומשתדלת לסייע לאימהות נפשית, בכך שנותנת להם זמן מנוחה ושקט מהילדים. (כן זה נצרך)...
את לא צריכה להרגיש אשמה, תחיי כאן ועכשיו תסתכלי סביבך, וגם אם כעת את לא יכולה לתרום לסביבה שלך, תעניקי את כל כולך לילדיך שלך, תעצימי אותם, תשמרי על הבריאות הנפשית שלהם- זו כבר תרומה לעם ישראל!
מתלבטת אם לכתוב, אבל אכתוב, אני רואה סביבי מגויסים שגם טוב להם, האבא חוזר כל יום לבית, משלב עבודה וצבא(לא תפקיד קרבי, משהו משרדי, כך שגם אין לחץ ופחד מצד המשפחה), מקבל 2 משכורות(משלה עבודה וצבא), מענקים וכו 
אני יודעת שאין הרבה כאלה, אבל בכל זאת בחרתי לכתוב זאת, למען הפרופורציה, שלא צריך להיות לך מצפון, בפרט שבעלך לא כשיר לגיוס.
ושיהיו בשורות טובות והבנים שלנו יעסקו בשמירה על גבולות ולא מלחמה.
 

קראתי מישהו שאומר שבמלחמה הזאת נולדו אינספור רגשות אשם.

רגשות אשם של מי שניצל מהנובה וחברים שלו נהרגו.

רגשות אשם של מי שלא מגויס.

רגשות אשם של מי  שמגויס לתפקיד לא קרבי.

רגשות אשם של מגויס לקרבי שחור הביתה לשבת וחברים שלו נשארים בשטח.

רגשות אשם של מי שנשבר ובוכה.

רגשות אשם של מי שלא נשבר ומרגיש מנותק.

ואפילו רגשות אשם של הורים שכולים שלא שמרו על הבנים שלהם מספיק...

תמיד יש על מה להרגיש 'אשמים'. זה לא בגלל שאנחנו באמת אשמים. זה פשוט רגש.

אפשר לתת לו מקום, ולבדוק מאיפה הוא מגיע, מה הוא מנסה להגיד לנו, ואחר כך לשחרר אותו.

זה לא אומר עלייך כלום, כלום, כלום!!!

ואם זה מעיד עלייך משהו, זה רק על הרצון המדהים שלך להיות שותפה עם עם ישראל הנכונות לשלם מחיר.

אהובה שאת.

גם בעלי לא מגוייס וזה נושא כאוב אצלנו מאוד, ואחרי כל כך הרבה זמן השלמנו לצערנו שזה גם לא יקרה.

משתדלים להתחזק בשליחות של להחזיק את המשק ולעזור בדברים שיכולים, גם אם זה דברים קטנים- כמו לקחת עוד חבילה מהדואר, לגבות חברה בעבודה, להכין ארוחה, להכפיל את הכמות של העוגה ולהביא למישהי, לתת בשמחה דברים כשמגוייסות נתקעות ומחפשות בצל/ עגבניה/ ביצה- גם אם זה אומר שאצטרך להכין ארוחת ערב אחרת ממה שתיכננתי...

ולגבי עין רעה-

אני גם חווה את זה שלאנשים קשה שבעלי לא מגוייס.

קיבלתי על זה תגובות בעבודה, בסופר ואפילו בגינה...

ויש לי גם גיסים מגוייסים שהגיבו על העניין (הם לא יודעים את הסיבה שלא מגייסים אותו, ומבחינתם הוא יכול פשוט להתקשר לבקש שיקראו לו... רק שזה לא המצב)

למדתי לשחרר, ולהבין שזה כאב שאני לא מבינה אותו.

כמו שאחרים לא יכולים להבין את הכאב שלי שלפעמים גורם לי לעשות דברים לא רציונלים או כאב של מישהי בלי ילדים שגורם לה להגיב בצורה לא נעימה כלפי נשים בהריון.

זה קושי גדול מנשוא, שנמשך כבר מעל 600 ימים, וגם אם אני כל היום אבשל לה ואשמור על הילדים שלה ואסדר לה את הבית ואפתור את כל הקשיים הטכניים והפיזיים- הקושי הנפשי של המגוייסות עומד על תילו ואין לי את היכולת לפתור אותו. אולי טיפה להקל.

אז להבין אותה שלא פשוט לה לראות אחרים שלא בתוך הקושי הזה,

ויחד עם זה לא לקחת את זה למקום מחליש אלא להתחזק במה שאת כן יכולה לעזור, אפילו אם זה דברים קטנים, כי זה דברים קטנים שמצטברים לגדולים.

לבעלי אין פרופיל קרבי. הוא היה תקופה בתפקיד ג'וב (יומיות) במלחמה הזו, ועכשיו כבר לא צריך שם מילואימניקים. הוא ניסה להתגייס לתפקיד תומך לחימה שמתאים ממש לכישורים שלו, אבל לא הסכימו לגייס אותו בגלל הפרופיל.

אז לו זה קשה, ולי זה קשה, אבל בדיעבד אנחנו מבינים שכנראה התפקיד שלנו לא שם (אלא בבית, עם אתגרים לא קלים שיש לחלק מהילדים שלנו).

עדיין לא נעים לנו, במיוחד שאנחנו שומעים על משפחות מגויסים שגם מתמודדות עם אתגרים לא פשוטים בחיים הפרטיים, אבל זה מה יש...

בעלי משתדל לעזור ולהתנדב במקומות שהוא יכול (אני לצערי פחות), וזהו זה...

מתפללים שהמלחמה (או מלחמות) תסתיים מהר, ושאף אחד לא יצטרך להילחם ולהיות רחוק מהבית...❤️

לא עונה אחת אחת כי באמת זה פאזל שיצא מההודעות שלכן, כל אחת ועוד זווית שהוסיפה וחידדה וחיזקה

וואו נתתן לי מלא כוחות

הורדתן לי אסימון קריטי

במקום לכעוס על בעלי שיש לו את הבעיה הזו ובגלל זה אנחנו לא מגוייסים

להבין שזו ההתמודדות שלנו!!

וזה מה שה' רוצה ממני

להתמודד עם הדבר הזה

בטוב

לשמור על שלום בית

לא להתמרמר שיש לנו את הבעיה ובגלל זה אנחנו לא מגוייסים

אלא בדיוק להיפך-

לעשות את הכי טוב בהינתן שזה משמיים

ואי אפשר לשנות את זה

אז *זה* מה שה' רוצה ממני!!!

וזה באמת בעיה מאתגרת, מאוד,

שלגמרי מלמעלה...

והמרחב שיש לנסות לשנות את המצב הוא מאוד קטן ומצומצם..

אז במקום בלהיתקע בלכעוס על בעלי שהוא לא ממצה עד תום את המרחב הקטן,

לזכור שבגדול העניין הוא 99 אחוז שלא תלוי בנו

ולהתמודד עם זה הכי טוב

בלי להתמרמר שהמצב הוא לא שונה

ואז הייתי יכולה לקבל את ההתמודדות של הגיוס...

בקיצור וואו

כבר שנתיים אני בתסכול מזה

וממש הושעתן אותי בסיעתא דשמיא

אלפי תודות!!!!!!!!!!

זה הגיוני.. זה שלה, לא שלך..

אני עכשיו אחרי הפלה וממש קשה לי לראות נשים בהריון. ואני יודעת שזה ממש ממש שלי ולא שלהן

אז בעיניי זה אותו דבר

כשיש קושי אתה נבלע בתוך הבועה שלך ומי שמחוץ קשה לך לראות אותו

גם לי קשה לראות חברות שלי לא מגויסות בתקופת המילואים. זה לגמרי לגמרי שלי

מסכימה לנצלש ?

גם מתלבטים אם לנסוע להורים במרחק של שעתיים שאצלםםם יש יותר אזעקות בהרבה, אבל להם יש ממד בבית ולנו אין לא מקלט ולא ממד.

בעיקר כמוך מפחדת מהדרך... 

תכננו לפני כן מה עושים אם יש אזעקה

קוראים תהלים בדרך ויהיה לכם שבת רגועה בע"ה 

תראי, זה לא שכל 10 דק' יש אזעקה, נכון?

תנסי לחשוב בלי פחד, רק בהגיון פשןט-

מה הסיכוי שתהיה בדיוק אזעקה באזורכם בנסיעה ?

באמצע הדרך יש מס' מקלטים ויש התרעה מוקדמת די זמן מראש. צריך לרשום בwaze אני לא זוכרת מה בדיוק רושמים אז יש איזשהו איתור מקלטים קרובים.

יש עניין סטטיסטי של מה הסיכוי חלילה להיפגע... נכון שאנחנו רוצים לשמור על עצמנו מאוד אבל יש עוד דברים.

למשל את עושה קניות לבית, את סוג של מסכנת את עצמך.

נוסעת למרפאה, יש סכנה בדרך... היום אני לוקחת ילד לרופא שיניים, חייב לסיים טיפול, כן, יש נסיעה 20 דק' לא בטוחה... מה לעשות. אבל הכי חשוב שאם כבר נסעת - בלי פחד! אל תחשבי על שניה- אמאל'ההה.... רק שלא תהיה אזעקההה.... אני מאמינה המחשבה יוצרת מציאות.

תנסי כמה שיותר לעבוד על המחשבה, חיובי, חיובי, חיובי.

גם כשאדם נוסע בדרכים סטטיסטית הוא עלול למות, ה' ישמור, ואף אחד לא נמנע מנסיעות למרות שזה נראה לי לא פחות מסוכן!

לצערי כל שבוע נהרגים אנשים.

מתחילת המלחמה כל יום לפחות פעמיים (ויש ימים שיותר)

אני לא מפחדת וגם לא עוצרת באזעקות

(צריך להיזהר יותר כי נהגים מתנהלים בחוסר הגיון/ זהירות סביב אזעקות)

נסעתי גם עם ילדים והיתה אזעקה ונשארתי באוטו (כי זה קרה בזמן חיפוש חניה ואז חניה וילדים רבים)

זו ההתנהלות שלי

אכן ההנחיות אומרות אחרת

והן גם גורמות לסכנה גדולה בכבישים

הייתי הרבה על בינעירוני

רוב המכוניות ממשיכות לנסוע

אלה שעוצרות

חלקן מתנהלות בצורה מסוכנת ביותר

הסכנה העיקרית בכביש בזמן אזעקה

זו תאונה בגלל בהלה של אנשים

אותי על מהירות גבוהה ממש

אנשים עצרו בבת אחת

אנשים נסעו מהר ממש בשוליים עד שהצליחו לעצור (והיו אנשים על השוליים)

היו שם הרבה ניסים שלא קשורים לטילים

כמובן לא עצר

ונפל רסיס לא רחוק ממנו, בקל אפשר לאבד שליטה בנהיגה מהבהלה.

בלהמשיך לנסוע

זה ניהול סיכונים

עלות תועלת של כל סיטואציה

אבל אם זה לצאת מטווח האזעקות למקום שקט יותר, לדעתי זה שווה את זה.

אולי כדאי לנסות לבדוק איזה דרכים "יותר" בטוחות.

וגם איך נוסעים.

יכול להיות שליסוע ברכבת למשל יכול להקל על הנסיעה.

לעשות נגלות או משהו בסגנון.

היא הבינה את הסיטואציה ושבמציאות כזאת סדרי העדיפויות משתנים גם אם זה אומר לנקות שוב.

ב.אני נסעתי להורים. התפללתי שלא תהיה אזעקה. ב"ה היה בסדר בנסיעה.. הייתה התראה קצת אחרי שהגענו.

ג. אם זה למקום עם פחות אזעקות או לשפר מיקום לממד ממש כדאי בעיני.

ד. מה עושים בדרך? עוצרים בצד ומתרחקים מהרכב בעיקרון..

בתחושה הפנימית שלי עדיף להישאר בבית, אבל אני כל כך רוצה רענון בשביל הילדים שלי וכן גם בשבילי

למרות שאנחנו לא באמת יודעים עוד כמה זמן זה הולך להיות

ובליל הסדר השנה אנחנו אמורים להתארח בעזרת ה'

ופשוט ברגע שיש התרעה בודקת בווייז איפה המקלט הקרוב. אם אין עוצרים בצד שוכבים בתעלה של הכביש.

רק לשים לב אם אתם בנסיעה לא לחכות האזעקה כדי לעצור אלא לעצור קודם.

אם זה יתן לכם התעוררות מאזעקות זה לגמרי שווה את זה בעיני

פוחדת באופן כללי לנסוע

במרחק של שעה עם כל האזעקות הייתי חושבת פעמיים

יהיה קשוח להשכיב אותם בצד הכביש

נישאר בבית כנראה

תודה על התגובות הצלחתי להסיק את המסקנות הנכונות 🙂

לכאורה אם הם גרים שעה נסיעה מכם, אחרי כ20 דקות נסיעה כבר תגיעו לאיזור הרבה יותר רגוע מהאזור שלכם. זה לא שעה נסיעה באותו איזור.

באופן אישי אני גם מעדיפה לא לנסוע, אבל במקרה הצורך צריך לדעת שהנסיעה באיזור המסוכן היא כנראה כ20 דקות ולא שעה שלימה.

אותי הכי מלחיץ מוצש.

בלילה הכל מפחיד יותר, גם את הילדים 

בגלל הדרך הארוכה והמסוכנת לדעתי.

ובאמת אומרת בזהירות מרובה (כי אני לא מכירה את החמות ספציפית אבל מכירה כל מיני סוגים של אנשים) שאולי החמות הזמינה ככה באויר מתוך הנחה מוקדמת שתגידו לא כי לא תסתכנו. 

מאצלנו.

אני לא מוכנה ליסוע אך ורק בגלל הדרך.

למרות שהייתי שמחה מאד לאיזו הפוגה קלה.

דבר ראשון, תודה @אמהלה  ו @כורסא ירוקה  , ריגשתן אותי!

יצא לי בטא 87.
לפני יומיים היה 47.

זה נחשב עליה איטית, לא?
חשבתי שזה אמור להכפיל את עצמו, ואם כן היה מצופה שיהיה לפחות 94.

מה אתם אומרות?

אני לא מבינה בזה אבל את יכולה להתייעץ עם הרופא/אחות (עכשיו מאמינה שיש מוקד טלפוני)

או לעשות עוד בדיקה בעוד כמה ימים. 

וגם משל אמהלה שזה מספיק הכפלה של 1.5.
משום מה הייתי בטוחה שצריך הכפלה של פי 2.

תודה!

הריונות תקינים בהכפלה של 1.5.

לכן אמרתי אופטימיות זהירה

אז כדאי לעשות עוד יומיים שוב, כדי להבין טוב יותר את המגמה.

חיבוק גדול גדול

מחזיקה לך אצבעות.

בואי ננסה להיות באופטימיות זהירה....

אז אם כן, זה נשמע בסדר.

אבקש מהרופאה עוד בדיקה.

תודה רבה!

יכולה רק לעודד אותך שלי הייתה הכפלה גם כמו שלך, מספרים אחרים אמנם אבל הכפלה של 1.8.

(אצלך זה אפילו קצת יותר )

וגם דאגתי וחששתי

אמרו לי במוקד שזה נחשב תקין לגמרי לגמרי

אחרי כמה ימים עשיתי שוב

ב"ה עכשיו בשבוע 19♡

מתפללת איתך שיהיה הריון קל תקין ובידיים מלאות!!!

תודה! ❤️

מאחר ויצא חיובי בבדיקה כבר בשישי שעבר אומר השיתה בטא חלשה. נגיד 10 לדוגמא

ואם אחרי שבוע יצא 47

. וההכפלה עדיין תקינה אבל מינימלית

לא יודעת

יכל להיות שזה תקין מממש

אבל אני כן היתי נוטה לחשוש לכימי

תבדקי עוד יומיים שוב

ועד אז

שה באמת מותח ההמתנה המתוחה

עברתי את זה הרבה זה קשוח

הסחות דעת בעיקר...

יש הרבה הריונות תקינים שהתחילו כך.

הייתי עושה עוד בדיקה עוד כמה ימים.

ובינתיים מתפללת לה' שנותן לנו בדיוק מה שמתאים לנו בזמן שמתאים.

הרבה בריאות ובידיים מלאות

אין לנו מקום לארח אפילו אותם, ויש עוד אחים רווקים בבית ואחות שאצלם בגלל שאין לה ממ"ד.

ובכללי לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אז הם לא ירצו להגיע

אני מתלבטת אם להציע שניסע לאחותו, אבל זה גם נסיעה מסובכת יותר, גם יש להם יותר אזעקות מאצלנו (פחות מאשר במרכז אבל עדיין) וגם אני לא בטוחה שזה יחליף בשבילו את הצורך בנסיעה להורים

לק"י

גם הדרך, וגם זה שיש שם מלא אזעקות.

זה בעיקר הוא

אני חושבת שמה שמפריע זה קודם כל שאני רואה כמה זה חשוב לו, וגם שאני יוצאת הרעה שלא רוצה לנסוע להורים שלו... הוא מבחינתו לנסוע בכיף, והוא די משאיר לי את ההחלטה ולא מוכן להחליט. ואני לא יודעת אם הוא מוכן לנסוע למרות האזעקות או שהוא פשוט לא מודע למצב ולמה שהולך במרכז אז זה נראה לו סבבה לנסוע לשם (למרות שאמא שלו אמרה לו שהיו אצלם מלא אזעקות ולא מומלץ לבוא, אבל גם אמרה שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים)

פשוט לא נעים לי להיות זאת שמחליטה לא לנסוע להורים שלו למרות שאני יודעת שהוא מאוד רוצה, במיוחד שזה יוצא כבר כמה פעמים ולא משהו חד פעמי

לק"י

מבינה אותך.

אבל לא הייתי נוסעת....

בעז"ה זה ייגמר ותסעו.

זאת אחת הבעיות, שאני לא יכולה לדעת שניסע בקרוב. עד פסח הגיוני שאו שתהיה המלחמה או שאמא שלו תהיה בלחץ מהנקיונות ולא יהיה לך כוח לארח אותנו, ובפסח אני אמורה ללדת אז לא יודעת מתי יהיה לי כוח לנסוע אליהם לשבת

אולי אם הוא יחזור אני אציע לו, אבל האמת שאם הוא יחזור באמצע שבוע אנחנו כנראה נרצה לנצל את הזמן להיות ביחד

ואיך אתם מסתדרים עם זה? או שלבעלך זה לא מפריע

באמת הזמנים של הביחד שלכם הם יקרים

בעלי היה מאוד שמח ליסוע מצד שני הוא מבין את הסיטואציה..

בעיני זה הגיוני ממש לא ליסוע בסיטואציה כזאת.

כן מנסה לחשוב על פתרונות אחרים, אולי להזמין אליכם רק לאמצע שבוע או מוצ"ש, ואז מקסימום יורדים למקלט וזה לא אמצע הלילה..

ולא הייתי נוסעת אם אצלי אין אזעקות ואצלם כן

הייתי מבינה מאוד את הרצון של בעלי אבל מסבירה לו מה הסיבה שמבחינתך לא כדאי.

לקסטרו וגולף יש לפעמים אבל גם המלאי שלהם שונה בין סניפים.

אין מבצעי סוף עונה/תחילת עונה/פסח?

גם אני מחפשת מכנסיים מידה 6-12.

במחיר נורמלי. (ראיתי השבוע בגולף ב 109 ש"ח).

תבחרי גזרה סקיני

רק את זה.

תנור

טפשר לנקות עם עד משומן

לפי פסיקה שלנו צריך לחכות אחכ 10 דק עד לבדיקה עצמה

חח כן

אם את יכולה להיות עם טמפון או גביעונית ביום של ההפסק

האזור של הנרתיק פחות מוכתם ומלוכלך בדם ישן

האלה אני עושה

ותכלס נתקעת כל פעם שעה לפני שקיעה שעוד עד ועוד עד מלוכלך ומרגיש לי סתם

מנסה להבין איך כולן מנקות בצורה שעובדת כמו בספרים

ושמה זרם חזק שם

ומחכה 10-15 דקות אחרי המקלחת ואז עושה הפסק

לא תמיד זה עוזר למוך דחוק

בדרך כלל רק ביום השישי יוצא לי באמת נקי

וגם צריך לדעת שעד לא צריך להיות נקי אלא טהור, כלומר יש צבעים שהם מותרים.

עם זרם חזק. אני גם מנגבת טוב לפני, אבל לרוב בשלב של ההפסק אין לי כתמים בכלל, וזה גם ההעדפה אישית שלי, שאם אני אראה כתם שיהיה על טישו ולא על עד.

איפה קונים כזה?

אם אני מבינה נכון זה כמו בקבוק קטן שמיועד לזה בצורה שלו

אבל במקלחת לפעמים יש אופציות שונות של זרמים

אז על האופציה שזה רק האמצע, זרם דק וחזק יותר, זה מצויין

זה נקרא "משטף וגינאלי". מוכרים בסופר פארם.

https://www.aliexpress.com/p/tesla-landing/index.html?scenario=c_ppc_item_bridge&productId=1005007126075188&_immersiveMode=true&withMainCard=true&src=google&aff_platform=true&isdl=yhttps://www.aliexpress.com/p/tesla-landing/index.html?scenario=c_ppc_item_bridge&productId=1005007126075188&_immersiveMode=true&withMainCard=true&src=google&aff_platform=true&isdl=y&src=google&albch=shopping&acnt=272-267-0231&isdl=y&slnk=&plac=&mtctp=&albbt=Google_7_shopping&aff_platform=google&aff_short_key=UneMJZVf&gclsrc=aw.ds&&albagn=888888&&ds_e_adid=740337195588&ds_e_matchtype=search&ds_e_device=c&ds_e_network=g&ds_e_product_group_id=296303633664&ds_e_product_id=he1005007126075188&ds_e_product_merchant_id=109103315&ds_e_product_country=IL&ds_e_product_language=iw&ds_e_product_channel=online&ds_e_product_store_id=&ds_url_v=2&albcp=22367044726&albag=175489853663&isSmbAutoCall=false&needSmbHouyi=false&gad_source=1&gad_campaignid=22367044726&gbraid=0AAAAAoukdWNsfVjTbABvxvnB2qUO7y6u_&gclid=CjwKCAjwpcTNBhA5EiwAdO1S9ncBqU-r7Omnir0RgZxrkdQBT7yOIxDptZYWdv6tXYMiy4MkqtwNZhoCcmYQAvD_BwE

נראה משהו ממש מוצלח ועדין

כאילו

לא מתקדם יום או יומיים (רק אוסר) ורק אח"כ מתחיל?

איך אפשר לעשות שפשוט יתחיל כבר?

מאז הלידה האחרונה משהו שובש אצלי...

ואעשה גוגל

האמת שבפעם האחרונה הייתה הרקדה

ובבת אחת הרגשתי שהכל מתחזק ונוזל ונוזל

אולי אני פשוט בטטה ברגיל

באותו יום או יום לפני, מתקלחת ומנקה מבפנים עם האצבע.

ביום של ההפסק כבר מהבוקר, אני כל פעם מנקה בפנים עם טישו או עד רטוב. (לא עם נייר טואלט, כי זה מתפורר).

מנסה לעשות הפסק קצת לפני הזמן ולא ברגע האחרון, כדי שאם לא יצא טוב, יהיה לי זמן לנסות שוב.

ואם היה קושי לעשות את ההפסק, לפעמים אני מוותרת על מוך (בהנחיית רב), ואת הבדיקה של היום הראשון אני לא עושה על הבוקר, אלא מחכה קצת.

לפעמים זה לא עוזר, וצריך לחכות עוד יום.

אבל די חזק.

אז יכול להיות שזה חיובי, אבל לא בטוח.

הבקרה ואז חלש יותר.

מזה?

ולפעמים היה מחזור

יום יום ביוץ ויצא שלילי חוץ מלפני 6 שבועות וחוץ מהשבוע.

מחזור אמור להגיע אחרי בערך שבןעים ואז היה שלילי אצלי בבדיקת ביוץ

2. במקרה קניתי בדיקה של savvytest - משהו כזה היה השם - והיא דרשה דברים שהיו חדשים לי, בשביל רמת הדיוק. נניח לא לשתות שעתיים צפני הבדיקה, לא לעשות פיפי 4 שעות לפני... 47 שח לשבע בדיקות אז לא זול, אבל שווה לשקול.

של מחזור...

אני אחרי גולולת ללא מחזורים. כבר כמה ימים עם הקו הזה

צרפתי עכשיו תמונה שוב מהבדיקה של היום בעצם 4 ימים עם אותו חוזק של קו..

עדיין קו משמעותי...

מענין דוקא לגבי הסמנים ב" ביוץ" הקודם היה לי את כל הסמנים של הפרשות וכל זה. הפעם כלום.

לכן  לא ברור לי מה קורה.

תודה לך ממש על העזרה

בדיקות ביוץ חיוביות

לשך אגב לא חיוביות

רק לא חלשות

גם לי כשהיה נגיד הריון יצא לי כמה פעמים שזיהיתי ביוץ לבד וגם עם מעקב זקיקים

ואז אחרי שבועיים בערך היה עוד בדיקות ביוץ חיוביות ממש אפילו למשך כמה ימים כשבהתחלה בדיקות הריון היו שליליות ובסוף נהיה פס שני..

וקרה לי ככה פעם אחת והיה גם מחזור רגיל אז לא יודעת להסביר

בסוף אין לדעת כרגע מלבד לחכות קצת