לפעם אחרת..

לק"י

וחוץ מהגדול שלא ידע להירדם אחרת, השאר נרדמו בצורות אחרות כשלא הייתי.

לק"י

אם לך לא נוח להרדים בהנקה, תנסי לעשות שינוי.

אם לך זה בסדר, אבל לסבתא/ השכנה/ מומחיות למיניהן- זה מפריע, תעשי מה שנוח לך.

בזמנו המליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות". אני אהבתי את הגישה ואת העיצות שנתנו בו. בפועל לא היה לי כח ליישם.

יש שם גישה מאוד הדרגתית עם מגוון של עיצות, שאת יכולה לבחור מה מתאים לך.

יש גם את לריסה גינת שמדברת על זה. אולי יש לה סרטון חינמי בגוגל.

וקחי בחשבון שזה תהליך. זה לא הוקוס פוקוס. אם זה חשוב לך, אז קחי את הזמן ואל תתייאשי.

בהצלחה!!

לק"י

את צריכה כח רצון לעשות שינוי, כי אחרת גם גם יועצת שינה זה תאוריה בערך כמו הספר הזה (בעיני. כי גם הוא נותן מגוון עיצות, ולא אחת וזהו).

בסוף את העבודה את תצטרכי לעשות בעצמך.

אל תקראי לפני השינה. תקראי בזמנים אחרים.

בגדול השיטה היא הדרגתית: לנתק את התינוק ממך שניה לפני שהוא ישן עמוק ולהניח במיטה, ככה עד שהוא מתרגל. ואז לעבור להניח אותו שלב לפני וכו'.

ואם הוא בוכה, אז שוב להחזיר להניק, ולנתק שוב.

יכול להיות שהוא יבכה, כי זה שינוי וככה הוא מביע את עצמו. אז אני לא בעד להשאיר לבכות לבד יותר מדקה נניח, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך של להרגיע, ושוב לנסות וכו'.

לק"י

גם סביב 5.5 חודשים הבת שלי נכנסה למסגרת ולמדה להירדם אחרת. לא זוכרת איך בעלי הסתדר איתה.

אצל הקטן חזרתי לעבודה בגיל חצי שנה והוא נשאר עם בעלי, והוא היה נרדם לו בידיים או לידו במיטה.

אולי שבעלך ינסה יותר פעמים להרדים אותו בדרך שהולכת לו. שיתרגל.

אני לא מרדימה בהנקה בכלל. אף פעם. לא מוכנה לתלות הזאת. ה' עשה איתי חסד ונתן לילדיי ריפלוקסים כדי שהרדמה בהנקה לא תהייה אפשרית כי לאחר ההנקה הם פולטים אמבטיות של חלב... 

לק"י

אבל יש דברים שכן משתנים עם הזמן או הגיל.

(לא תמיד אפשר לדעת מתי זה הרגל ומתי שינוי שבא עם הגיל).

וההרגל יכול להתחרבש ברגע בגלל חולי, או שיניים או חופשה או בגלל התפתחות טבעית של יותר סקרנות וכו'.

אבל זה לא הכל או כלום,

אפשר להירדם עם עזרה אבל לא בהכרח בהנקה.

למשל לשים אותו חצי ינשנוני במיטה ואז לשים עליו יד ודברים כאלה..

בעיני נדנוד זה הכי קשה כי התינוק הכי מרגיש את הפסקת הנדנוד מתוך שינה ואז מרבה להתעורר.

בגיל הזה ממליצה לבעלך להתרגל להרדים אותו במנשא.

וגם שהתינוק יהיה רגיל להיות על אבא ולהירגע עליו לא רק בהקשר של להירדם כשאמא לא נמצאת.

זה פשוט לא הוגן שברגעים הכי רגישים, דווקא כשאת אמורה להרגיש עטופה ובטוחה, את מקבלת מבטים, הערות, ספקות... רק כי המשקל שלך לא מתאים ל"ציפיות" של מישהו אחר.
וזה בכלל לא קשור למה שאת באמת.

את יפה. נקודה. לא "למרות" המשקל, לא "ביחס ל..." – את יפה כי את את.
אני יודעת כמה זה מתיש להרגיש שוב ושוב שצריכים "להוכיח" שמגיע לך יחס נורמלי,
 ותזכרי – מי שבאמת רואה אותך, רואה הרבה מעבר למה שאחרים בוחרים לשפוט.

אבל ממש בר לי להתחיל לענות לאנשים,גם לרופאים

זה נורא בעיניי להרגיש כך ובמיוחד מצוות רפואי

בסקירה מאוחרת בהריון. הרופא כתב במכתב:" יש לציין שהאשה בעלת עודף משקל קל"

לא הבנתי מה הקשר

והוא גם לא דיבר כלום

במכתב שהוציא שזה סיכום ביקור כתב את מה שכתב

לא הבנתי למה זה קשור אם הכל תקין

גם אם רופא צריך להגיד לפציינט שהוא בעודף משקל, זה צריך להיעשות בצורה מכבדת.

ולגבי חמותך- שתהיה בריאה🤦‍♀️ אין לי מילים....

כנראה...

אבל יש כאלה שנהנים לחזור על זה שוב שוב

וכל דבר הקשור איכשהו משייכים לזה בהריון

הדמיה קשה בגלל אובסיטי

יש לציין שבאותו זמן שקלתי 80, בעיני ממש סביר

לדעתי זה סתם לכסתח את עצמו

העולם לא פייר

הוא לא יודע להכיל כל כך הרבה דברים

צבע שונה

משקל שונה

ועוד הרבה דברים

והגיעה הזמן שמערכת הרפואה תתקדם צעד קדימה

באמת לפעמים כל כך בא לי לענות לרופאים לא במקום ואני תמיד משפילה ראש ובולעת מילים

שק שינה כזה שהגוף מכוסה והידיים משוחררות

וזה לא זז, משהו טוב שהזמנתי בשיין פעם

וביום בלי שמיכה, אז להלביש בהתאם…

ולא לשים בסביבה שלה בדים…

זה מה שאני עושה

הילדה הגדולה שלי הייתה במעון (כמה ימים ואז פרשתי לחינוך ביתי מאז על כל מי שנולד חח)

אז יום אחד באתי לקחת אותה ואמרו לי שהיא ישנה בלול…

באתי והיא הייתה עם חיתול על הראש אבל ממש על כל הראש…

והם לא שמו לב… אם בכלל בודקים תינוקות ישנים בכללי במעונות, לא יודעת.

כן זה היה מלחיץ.

אז אולי לעדכן את הצוות? שהלול יהיה ריק לא לשים לה חיתול או שמיכה 

פשוט משתדלת לשמור תמיד על סביבה בטוחה כשהילדים קטנים. אבל בטוח שזה עובר עם הגיל! אל תדאגי ❤️ גיל שנה אולי? משו כזה… וגם גג.

מציעה לך לשמור על הסביבה שלה בטוחה ולעדכן את הצוות 

יש כלל במעונות ובמשפחתונים שאסור בכלל להשכיב עם שמיכה, כנראה בגלל סיפורים כאלה

גם בתינוקיה.
בחורף- קר
בקיץ0 המטפלות מדליקות מזגן כי חם ממש, והילדים יקפאו בלי שמיכה.

צריך צוות שיסתכל מידי פעם על הילדים בזמן שנתם.

אולי לקנות שק שינה ולבקש מהגן להשתמש בזה?

כיסוי זה לא רק שיהיה חם, לדעתי יותר כיף לישון עם משהו שעוטף אותך גם אם זה קיץ.

הכי בטיחותי זה שמיכה ומטפלות צריכות כל פעם להסתכל על התינוקוץת- אין מנוס מזה.

אפשר לא לשים שמיכה בקיץ.

ואם בכל זאת צריך, יש שמיכת שק שינה, שמלבישים על התינוק ואי אפשר להזיז.

אם יש לה צורך במשהו על הפנים, אפשר לתת לה חיתול בד דק ומאוורר.

בגיל תינוק קניתי לה שק שינה וכל הזמן קמתי לבדןק אותה

היום היא בת שנה וחצי וכבר לא שמה על הפנים אבל היא חייבת להחזיק שמיכה ביד תמיד גם בשינה

אז לרוב זה עובר

האמת הייתי נותנת לה חיתול בד מאוורר מאוד ואז הייתה ישנה איתו בכייף.

אבל אצלי היא לא היתה משתנקת. ראו שהיא נושמת מצויין עם החיתול על הפרצוף שלה.

מתישהו עבר לה...

היום בת שנה כמה חוד' בקושי מסכימה שמיכה על עצמה כשהיא ישנה

לדעתי עבר בערך בגילאי חצי שנה פלוס

אם את מרגישה שחשוב לך שעוד מישהו יהיה, אז זו כן סיבה לגיטימית לבקש מאמא או חברה

מבינה את החשש, אבל אני משתדלת להאמין שהכל בסדר.. וגם יודעת שהרופא שאני הולכת אליו מקסים וגם אם משהו חריג, הוא יודע להגיד את זה בצורה עדינה.

בהריון הנוכחי בגלל שיצא פער גדול בין הדופק לשקיפות וחששתי לשמוע שבזמן הזה ח"ו קרה משהו לקחתי איתי את חמותי.. 

לק"י

מבחינתי זה בסדר.

אבל אם יש לך צורך רציני לא להיות לבד, אז למה לא לספר לחברה טובה, ושתהיה איתך?

זר הכוונה היא כל מי שהוא לא בעלי.

אני מבינה אותך שלא באתלך ללכת לבד - אני בשתי ההריונות לא הלכתי לבד לסקירות או שקיפות. זה המעט שהוא צריך להיות בו חלק חחח

אם אין ברירה כמו במקרה הזה, לא הייתי מתחרפנת (קל להגיד. בפועל? הוא היה מגיע איתי)

אבל גם בלי זה, את משתפת שאת מרגישה שלא טוב לך, שהיית רוצה להוריד מהעומס, שאת מרגישה שזה פוגע במשפחה - אז מה זה משנה אם נניח לא היה מקובל לקחת את זה כשיקול לגבי בחירה תעסוקתית? הרי זו המסקנה האישית שהגעת אליה. אז זה שיקול עבורך. אני לא אומרת שזה בהכרח מה שאת צריכה לעשות, רק אומרת שבעיניי ברור שזה שיקול מאוד משמעותי בהחלטה!

לגבי מה להחליט, כמו שכתבתי בדיוק - אני לא יודעת מה ההחלטה הנכונה - גם אין לנו את כל הפרטים (כמו כמה בעלך מרוויח וההוצאות, לגבי העניין הכלכלי, למשל), וגם בסוף רק את יודעת כמה משקל יש לכל רכיב במשוואה. רק רוצה לציין שחוגים זה בעיניי הרבה פחות חשוב מאמא נינוחה ופנויה... זה דבר שהוא בכלל לא חובה וכמה קומות מעל לבסיס. 

מה יותר חשוב מהמשפחה שלנו?

ילדים לא צריכים את כל המותרות האלו, ואם אני זוכרת נכון שלך בני ארבע?

הם צריכים את אמא שלהם בנחת ופניות אליהם.

אני גם באותה התלבטות כמוך לגבי משרה. אבל ממה שכתבת זה נשמע שאת רוצה להוריד אבל פוחדת איך תתפסי בעיני החברה, וצריכה אישור חיצוני.

האישור הכי גדול זה הילדים שלך. 

והלוואי הלוואי שמורים כמוך היו מתוגמלים על עבודה כזו כמו שצריך. אבל אנחנו לא. וזה נראה לי פשוט מטורף לעבוד ככה בתור מורה. אם תלכי לעבוד בבי"ס פחות דורש ותעבדי את אוות מספר שעות, את תקבלי אותה משכורת בדיוק!

אני לא מבינה איך את יכולה להמשיך ככה?

אני ממש מרגישה שאלו השנים שלי להתרכז במשפחה, וזה שנים אינטנסיביות גם אם 'רק' מגדלים ילדים, אז כרגע אני ממש לא מתכוונת להעמיס בעבודה.

כי בתואר שלי- חינוך- זה בעיקר מה שמתאפשר, וזה בעיקר מה שאני רואה בדרושים שמתאים לתואר שלי,

אבל כל השנים לא רציתי

וגם עכשיו לא..

הייתי בבחירה עם הילדים כשהם היו קטנים, בין לבין עבדתי בעבודות קטנות כדי לשמור על שפיות.

ועכשיו אני מחפשת משרה 4 ימים בשבוע: או 5 אבל לסיים מוקדם: וחוץ מהוראה אני לא מוצאת כלום!!

אבל אווןף כמה עבודה את מתארת!!!

וזה בדיוק מה שאני לא רוצה!!

תודה לך על הפירוט הזה..

חשוב..

למה לא למדתי עבודה סוציאלית למשל.. רואה מלא משרות פנויות.. 

זה תלוי איזה מקצוע מלמדים, מה הציפיות של ביה"ס, תיכון מול יסודי וכו'.. 

כן יש תקופות מאוד ספציפיות שהן עמוסות יותר (כמו תקופת התעודות, או לאחר תקופת מבחנים) אבל גם זה לאט לאט מתאזן ככל שאני יותר מנוסה ולומדת לנהל את הזמן שלי *בבית הספר* בצורה נכונה. 
נשמע שהפותחת עובדת בבית ספר מאוד מאוד תחרותי ודוחף למצויינות ולא כל בתי הספר הם כאלו בכלל ..  כן יש מבחנים ועבודות אבל לא באינטנסיביות שהיא מתארת ואולי זה גם תלוי מקצוע. (למרות שגם אני מלמדת אחד ממקצועות הליבה - בתיכון ומגישה לבגרות )
וגם בתוך ההוראה יש בחירה האם לקחת חינוך - שזה הרבה יותר אינטנסיבי או לא. אני הייתי מורה מקצועית השנה אחרי כמה שנים כמחנכת וזה עוד יותר הוסיף לתחושת הרוגע. כשאת מחנכת הכל מופנה אלייך מצד כל המורים ובעיניי זה לא שווה את הכסף (אפשר לעשות קצת מילויי מקום ולהגיע בקלות לתוספת הזאת של השכר)  ובנוסף באיזה בית ספר עובדים - האם הצוות של המקצוע הוא משמעותי ? כי אם כן ויש רכזת שעושה את עבודתה זה חוסך המון עבודה. (כל מורה למשל בונה מבחן אחד במחצית בליווי הרכזת - הרבה יותר קל מלבנות הכל בעצמך) 
ועוד דבר שהבנתי שלצערי ככל הנראה בבתי ספר חילוניים מבינים הרבה יותר את הגבולות ומתייחסים אל העבודה כאל עבודה וזה בא לידי ביטוי בהפרדה בין החיים לעבודה ובציפיות ממך ולכן אני כרגע מאוד מרוצה.. אני אומרת לצערי כי ברור שכיף לעבוד במסגרת שמתאימה לאורח החיים שלך ורוב המורות כמוך .. אבל זה שווה את זה. 

יש לי כמה חברות מורות, ולא כולן סובלות עד כדי כך. גם אחותי מורה, מחנכת גם, ולא מתארת כזו אינטנסיביות

זה נכון שיש עבודה מהבית, ומבחנים וכו,  אבל לא כל שנה צריך להמציא את כל מערכי השיעור מחדש. יש הרבה מורות שממחזרות פשוט, משתמשות בשעות השהייה, מנהלות זמן בצורה אחרת. ובכללי הרבה מזה תלוי באופי המורה

מי שהיא פרפקציוניסטית - תעשה מעל גבול הסביר, גם בעבודה אחרת, ותסבול גם שם.

לדעתי זה עניין של גישה לדברים ותעדופים בחיים.

שבה הפחתתי עומס בעבודה היתה בעיקר למידה של

הבחנה בין עיקר לטפל

תיעדוף משימות

תקשורת ברמה גבוהה מול בוס/ קולגות/ עובדים תחתי/ ספקים

אח"כ גם הפחתתי קצת שעות

הרבה אנשים נמצאים במרוץ שאת מתארת

עובדים קשה כדי לצרוך הרבה

המרוץ הזה מתיש בפני עצמו

הדרך לצאת ממנו היא קודם כל ללמוד לצרוך פחות מהיכולת הכלכלית

למצוא את האושר במקום אחר מכסף וצריכה

לאיזורי פריפריה/ יו"ש וככה לפנות תקציב.

לא קל אבל יכול לשנות חיים.

הייתי מתחילה מזה.

תפס אותי המשפט: "מעמיס גם עליו ועדיין באופן תמוה הוא מעדיף שאעבוד יותר".

הוא יודע את הרצונות שלך? שהיית רוצה להיות יותר נוכחת ופנויה לבית?

בסוף כל בעל נורמלי רוצה שאישתו תהיה מאושרת, אולי

הוא חושב שזה מה שעושה אותך מאושרת להיות כל כל כך הרבה בעשייה ובקריירה?

אבל קודם כל את צריכה בעצמך לברר מה הרצונות שלך ותתפלאי שבעלך יכול ממש לעזור לך להגשים אותם, את לא חייבת לקחת הכל על הכתפיים שלך.

בקיצור נראה לי זו נקודה מאוד חשובה.

אני עשיתי החלטות תעסוקתיות לא שגרתיות, אבל זה התאפשר לי רק בגלל שבעלי עמד לצידי. ואז גם הסביבה פחות הצליחה להשפיע עליי.

אבל אני חושבת שאת נמצאת בקצת מלכודת דבש- בגלל שמערכים ומייקרים אותך בעבודה...

זה עונה לך על צורך נפשי עמוק, אז קשה לך לוותר על זה.

אבל תחשבי שיהיה לך יותר זמן לעצמך, יותר פניות לחיים, תוכלי לחיות פחות במרדף יותר בהנאה מהרגע.

אם בעלך עובד במשכורת מכובדת שעונה לכם על הצרכים, למה לא בעצם?

לק"י

ובית הספר שלך נשמע חונק...

גם לצוות וגם לתלמידים.

את עם שני ילדים היית בחופשת לידה אחת,

בד"כ אחרי שני ילדים יש שתי חופשות לידה שמאפשרות להיכנס לזה יותר ברוגע, עם יוצר פסק זמן ותקופת למידה והתאקלמות להורות יותר מדורגת.

בנוסף שאלה חשובה, האם בעלך שותף בגידול הילדים?

אני אפשר להשוות מצב שהכל עלייך לעומת מצב שהעומס מתחלק.

ולמה את נעולה על 4 ימים בשבוע אם זה מה שמעמיס? הילדים במסגרות 5 ימים בשבוע כדאי לנצל את זה לאיזון נכון של כמות השעות כל יום. (תחשבי שאפילו אם תעבדי יום מקוצר של 4 שעות, זה יקצר לך שעה כל יום.

שעה לאיפוס בים העבודה לבית זה המון.

לגבי הכנה של דברים, אין לי ניסיון בהוראה, אבל בד"כ עם הזמן יש דברים מוכנים, יותר קל לאלתר, יש יותר ניסיון וביטחון שפחות צריך את הדברים המושקעים בשביל לתפוס כיתה.

אבל צריך לחתור לזה שההשקעה עכשיו תוריד מהעומס בהמשך.

הטלתי ווטו על הבלנדסטון כי הן מסריחות נורא בחום הזה

קניתי לו נעלי ספורט פשוט. 

אם הוא לא מוכן נעלי ספורט, שיהיה לו בהצלחה.

אצלנו אחרי שנתיים הבחור החליט לחזור לנעלי ספורט.

לבן 3 שלי קניתי נעלי נייטיב וממש נוח לנו.

נוח לו, הן נוחות (נראה שנוח, הוא בכל מקרה לא מתלונן. נעלי שבת למשל של פאפאיה לא מסכים ללבוש ואת הנייטיב כן) לא נופלות מהרגל

מכבסת במכונה כמעט כל יום ונראות ממש חדשות

לא נהרסות בנסיעה בבימבה

הן עם חורים

אפשר עם ובלי גרביים

בקיצור אני אוהבת. 

גם אצלי אוהבים

עכשיו עברו לסנדלים אבל לקח להם זמן והם משתמשים גם וגם

אני לא חושבת שאפשר להשוות בין אמא לחמות וזה טבעי ומובן.

זה לא להשאיר אותם מאחור, את שיתפת את אמא שלך לא בעובדה שעוד כמה חודשים יהיה לה נכד בע"ה, אלא בעובדה שעכשיו קורה לך משהו בגוף. כמו שהיית משתפת אותה בעניין רפואי אחר שהיה מתעורר והיית רוצה להתייעץ איתה לגביו ולא משתפת את חמותך.

אני באופן אישי בהריון הראשון שיתפתי את אמא שלי שמאחר לי המחזור ואני חושדת בהריון ולא יודעת מה עושים מפה..

תספרו הלאה בשלב שאת מרגישה בשלה לכך. הריון זה חתיכת אירוע משנה חיים וזה בסדר גמור עדיין להתבשל עם הידיעה הזאת לפני שמשתפים אחרים.

לגבי שיתוף חברות, תלוי מה מטרת השיתוף. אם זה בשביל עזרה עכשיו, הייתי משתפת חברה טובה או שתיים.

אם זה בשביל ההתרגשות ממה שעתיד לבוא בע"ה, הייתי מחכה וקודם מספרת להורים שלו ואז לאנשים אחרים.

לא הייתי מחכה לספר להורים שלו הכי מאוחר שאפשר, אלא דווקא הכי מוקדם שאת מרגישה עם זה בנוח.

אנחנו סיפרנו סביב שבוע 12-13, אפשר גם קצת אחרי, נניח אחרי סקירה ראשונה, לא חושבת שכדאי לנסות למשוך מעבר בסיטואציה הזו.

שיהיה בשעה טובה!

זהו שהייתי מספרת להם כבר מזמן אם לא הייתי חוששת שזה יעבור הלאה לכל המשפחה המורחבת

ומבחינתי לא משתפים כרגע אנשים.

אוף לא נעים לי

ומעליב זה סובייקטיבי.. יש כאלה שיעלבו מזה שלא סיפרת להם ברגע שגילית (או קצת אחרי) ויש כאלה שיבינו שאת מספרת כשמתאים לך.

אני מצטרפת לתגובה של @אמאשונישהכי מוקדם שאת מרגישה בנוח, תספרי