הילד שלי היום בכה שהוא רוצה ללכת לבית הספר

נורא קשה לעבוד איתם בבית

וגם שאין הרבה לאן לצאת

הם משתעממים

וצריך להכין מלא אוכל

ולסדר

ויש אזעקות בלילה אז לא ישנים

ומתוח

וב"ה שלפחות אנחנו לא צריכים להתמודד עם להתפנות מבית וכד. 

זהו אז אצלינו כן צריך להתמודד עם לצאת מהבית באזעקה למקלט

אז נסענו להורים שלי

וקשה לי פה, עם כמה שזה מקום שאני רגילה אליו, כבר החיים שלי מתנהלים אחרת וממש מאתגר לי פה.

על כולם.

זה שילוב של חוסר שינה נוראי

אבא לא נוכח

ילדים שמטפסים על הקירות וכבר ניסו את כל סוגי התעסוקות

ובדידותתתתתת

שיש עוד זמן למלחמה הזו

כדאי להערך לזה

מבחינה נפשית ולוגיסטית 

אבל בלי שום הכנה מצידי- לא הצטיידתי במשחקים וחומרי יצירה, וגם לא בסבלנות...

והעייפות... פייי... למה לי אין כח כמו לילדים שלי?

בינתיים כל עוד מאפשרים עבודה מהבית אני מחוברת כי יש מצב שזה ישתנה והיום כבר הוצאתי את נשק יום הדין ואפשרתי בריכה במרפסת. מזל שחם😅

יותר מאוחר כנראה אלך לקנות ברבצק ופלסטלינה וכאלה

שבוע עם תינוקת וכולם בבית

לא ישנה בלילה מספיק ולא ביום

מזכיר את כל אלו שילדו בקורונה...

זה כנו חופש אבל עם אוירת נכאים ובלי הפעילויות ועם זומים מעיקים

מבוגרת הקורונה- שחררי את הזומים.

לכתוב למורים בצורה מכבדת שההשתדלות שלהם מאוד מוערכת, אבל למשפחה שלכם זה לא עוזר.

במילא לא לומדים שם כלום.

אם צריך קשר עם חברים/מורים- אפשר ליצור קשר ישירות בוואטסאפ, בשעות הנוחות לך.

אצלנו נכנסו רק לזום אחד מתחילת המלחמה.

עם אפס ייסורי מצפון. זה מה שטוב למשפחה שלנו ולכן זה מה שיקרה.

אל תכתבי למורה שזה מיותר,

פשוט לענות תשובות סתמיות כאלה של:

אולי מחר, ואז אה כן נכון, ואז בע"ה בהמשך, ואז לא לענות, ואז כן כן תודה על הדאגה, ואז את ממש צודקת, ואז את ממש צודקת!!!

וזהו תוך שניה יגיע ה1.7 ופתאום כל האידאלים יתנדפו ולא תשמעי מילה מאף גורם חינוכי.

רק אומרת שזה לא המורות, זה המערכת.

לא כנגד אף אחד, רק לטובת התלמידים.

את ההשקעה אבל כרגע הם מתמקדים במשפחתיות ולא יכנסו לזום.
 

אה אה. זה תלוי גיל. אני מדברת על גיל צעיר.

בצד של המורה, אנחנו רוצות לדעת שהבת בסדר, שהמשפחה שלה תומכת ורואה אותה בבית.

איפשהו באזור כיתה ה'+ מאמינה שהמורות באמת מצפות יותר ללמידה

(לנו בבית יעקב יש מרחב קולי ולא זום)

דורשים מאיתנו ללמד, אנחנו מתחננות שהילדות לא פנויות ללמידה

גם אם לא הייתה מלחמה- זה שבועיים אחרונים של השנה וכולם כבר אבדו את זה.

אבל מאתנו דורשים להיות סופרמן, להכין שיעורים שירתקו אותם

לבוא לביה"ס לצלם ערכות, (בוודאות 4 בנות מתוך 100 באו לקחת!!!!)

וההורים- לא מעוניינים בכל זה

וכאילו צריך להתנצל למורים שהילדים לא לומדים

שחררו וזהו

תורידו לנו ימים, תורידו משכורת, העיקר שתהיה לנו מנוחת הגוף והנפש.

גם ככה המשכורת שלנו לא מכסה את החודש.

מאושר מהמרחב הקולי ומהערכה שהוא קיבל

אבל הוא בגן זה כנראה שונה 

יש לי ילדה שנכנסת רק לשיעורים החברתיים - כי החברות חסרות לה והלימודים בכלל לא. וילדה שלעומתה עושה בשקדנות את כל המשימות שהן מקבלות, אף שבשגרה היא לא אוהבת ללכת למסגרת... (כי קשה לה חברתית, אבל לימודית ממש לא)

יש לי ילדים שמקפידים גם וגם ויש ילדים שלא רוצים לא את זה ולא את זה

אבל גם אני למדתי את הלקח מהקורונה, כמו ש @עוד מעט פסח כתבה, שהזומים והשיעורים הקוליים הם רק בגדר המלצה בתקופות כאלו, ואי אפשר באמת ללמוד ככה. (בקורונה בכלל בנינו להם בית ספר משלנו. עכשיו לא ממש יש לנו כוח לזה)

ועכשיו בכל מקרה סוף שנה, זה לא שיש עוד הרבה מה ללמוד...

היום כבר לא היה בא לו🤷

אז ויתרנו

מבחינתי הלמידה הזו אינה הכרחית בעת הזו. רק אם הוא היה רוצה 

וזו הייתה ההרגשה שלי מהזומים החל המקורונה ועד כה, גם בתחילת ואמצע השנה ולא רק בסוף.

אבל איכשהו, ילדת כיתה ב' השתתפה בזומים השבוע, ממש למדה, הכינה שיעורים, ונראה לי שיותר מחצי כיתה שלה עשתה את זה.

אז כנראה שלפעמים זה כן מצליח. 

שמפילים עליכם המורים את הלימוד המקוון,

במקום שיהיה צוות מצומצם מאוד שאחראי על החומרים.

להוא לביה"ס להכין ערכות, להגדיר צורך בשיעורים "מרתקים"

זה פשוט הזוי.

במקום זה שיכינו חוברות מותאמות מראש לכל נושא (הרי את ספרי הלימוד מכינים מקבצים דיגיטליים ושולחים להדפסה)

לא יכול להיות שאין למשרד החינוך שיעורים "מרתקים" עבור כל נושא בתוכנית הלימודים.

שיעורים שהוקלטו או נבנו מראש לצורך לימוד מקוון.

במקום מרחב קולי שיבנו מאגר פודקאסטים, לשמוע פרק פודקאסט זה באמת מרתק. רק שלהקליט פודקאסט זה מקצוע, שצריך לשבת תחת משרד החינוך והמורות צריכות לדעת להשתמש בו, לא לייצר אותו.

המורות יכולות להיות אפקטיבית בדיון שמתפתח אחרי השמיעה, בזמנן החופשי, ולא להעביר את החומר עצמו.

וגם קבוצות הדיון לא חייבות להיות במסגרת כיתה אורגנית. להיפך, יותר מרגש לדון עם תלמידות ממסגרות אחרות.

אפשר גם לנטר תגובות, אפשר לעשות מלא דברים,

אומת הסטארטפ מעבירה שיעורים בטלפון, זה פשוט פדיחה להגיד את זה בקול.

והקדמת שנת הלימודים בשבועיים.

ואני אומרת את זה כמורה. (שלא חוזרת בתחילת שנה בעז"ה בגלל חל"ד ובכל זאת)

הלמידה עכשיו מיותרתתתתת

לעומת זאת, לפתוח את השנה מוקדם יותר זה להספיק חודש אלול שלם של למידה לפני החגים, למידה יעילה, אפקטיבית.

אבל זה לא היה עובר בחיים את יפה בן דוד🤦‍♀️

לעומת זאת למידה מרחוק כאסטרטגיה זה רעיון גאוני בעיקרון, אם היו עושים את זה נכון ולא מנסים להעתיק למידה פרונטלית לזום.

הילדים שלי למדו במרכז מחוננים לאורך תקופה ארוכה בלמידה מקוונת פעם בשבוע, וכשערוכים לזה והביצוע ברמה גבוהה, הלמידה אפקטיבית ומעניינת ושוברת שגרה ויש לזה המון יתרונות, שרק אחד מהם היא היערכות ללמידה בחירום.

כל פעם כשאני שומעת פודקאסט בהיסטוריה אני אומרת לעצמי איך בבית ספר פשוט חיבלו במושג שנקרא לימוד היסטוריה. מחוץ לכיתה אפשר ללמוד בצורה פי אלף יותר מעניינת מאשר בכיתה.

ובלי לבדוק חותמת לך 90% כשמלמדים היסטוריה בזום עושים את זה בצורה משעממת עם ספר מלווה כמו בכיתה. (במקרה הכי מתקדם מכינים מצגת ברמה נמוכה)

זה פספוס פוטנציאל גדול, הרבה יותר מהשאלה אם לוותר על שבועיים למידה או לא.

לק"י

מאז הקורונה, פרצה מלחמה, ועכשיו עוד מערכה נוספת במלחמה.

במקום לבקש מהמורים לעשות תרגול של למידה מרחוק פעם בשנה🤦‍♀️

שהטענה היא לא למורים,

אני לא מצפה ממורה שיכין שיעור מרתק מקוון ברמה גבוהה, כ99% מהעיסוק שלו הוא למידה פרונטלית על מגוון האתגרים שלה.

צריך להכשיר צוות ייעודי להכנת מערכי למידה מקוונים שישמשו את כל תלמידי ישראל גם שנים קדימה.

המורים רק יצטרכו לבחור ממאגר קיים ולשבץ בתוכנית ייעודית כהמלצה ולעקוב אחרי ביצוע כדי לספק משוב להשתפרות עתידית.

זה משהו שאפשר לעשות שעה ביום, בכל שעה.

לא צריך שמורה יכין שיעור מקוון בעצמו.

זה לא יעיל ולא חכם, זה לא תחום ההתמחות שלו. זה תחום אחר ולכן זה נראה כזה צולע.

אני כן יודעת שיש למכון דוידסון, הורייזון, בית אביחי תוכניות טובות.

מאמינה שיש עוד תכני לימוד נהדרים.

רק לא תחת המטרה של משרד החינוך ולכן לא הרבה נחשפים ונהנים מהלימוד האפקטיבי שלהם.

יש כל-כך הרבה מאגרי תוכן מקוונים, שבית הספר רק צריך לבחור מה הוא קונה והמורה רק צריך לבחור מה הוא משייך לתלמידים.

אולי הבעיה שהמורים לא למדו בעצמם ולא לימדו את הילדים איך לפתוח את האתרים, איך לשייך משימות...

לא יודעת

באמת השימוש בזה יחסית צולע.

בשנים האחרונות השתלמתי המלא בהסטוריה רק בזכות הדוקומנטרי של כאן 11 למשל

ספרי היסטוריה זה משעמם. וגם לא מציג את המציאות על המורכבות שבה

יש ילדים שאין סיכוי שיקלטו משהו בלמידה מרחוק (בטח בלמידה מרחוק בסגנון חרדי - דרך הטלפון).

מסכימה איתך שמשרד החינוך מזמן היה צריך לשפר את מערכת הלמידה מרחוק, אבל עדיין לא לכולם היא תועיל

פשוט בגלל שיש להם תכנית ייחודית אז הם משתמשים בלימוד מקוון,

אבל דווקא לדעתי לתגבור זה הרבה יותר יעיל. ובכלל לעידוד למידה בנושא חופשי לבחירה.

נגיד גם לימוד לפסיכומטרי בסגנון "בריינווש" (שטיפת מוח) הוא עוזר לתרגול שליפה מהירה והרבה יותר אטרקטיבי מלימוד רגיל להכתבה.

דווקא ילדי קשב יכולים לפרוח מלימוד כזה, שווה לנסות.

למשל אתר עשר אצבעות הוא חמוד. כבר כיוון טוב, אבל אפשר לקחת את זה כמה צעדים קדימה.

תתארי לך שיעור היסטוריה באתר ארכאולוגי שמצולם בטכנולגיית 360 מעלות,

שילד בוחר לאן לפנות, ונתקל בהסברים ורמזים בסגנון חפש את המטמון ולומד מה קרה באתר. משולב עם סרטונים וקטעי אודיו קצרים. אם משולב איסוף יהלומים ודברים כאלה, זה הרבה יותר מעניין משיעור שבו מורה מספר בקולו את האירוע ללא אפקטים וללא עריכה.

או אפילו שיעור גאומטריה שלא צריך לצייר משולש על הלוח, אלא כמטה קסם מופיע משולש ויתר וגובה וזוויות והכל בהמחשה יותר מדוייקת ויותר ויזואלית בעין.

ומה שלא צריך עף מהלוח במגע ולא המורה מוחקת והיד שלה הופכת לשחורה..

ואנגלית בכלל הרבה יותר מעניין עם סרטונים ומשחקים ואפשר לתרגל גם דיבור מול הקלטה של תוכנה שבודקת ומתקנת כשצריך.

ואפשר לשלב תרגול בסגנון קהוט עם צבירת נקודות ואפשר לעשות עוד מלא דברים אם זה היה מספיק חשוב להשקיע בזה.

דווקא לילדים שפחות מחבבים את הכיתה יש לזה פוטנציאל גדול.

הילדים שלי לומדים המון מפודקאסטים - תנ"ך, הסטוריה, מדע...

זה כלי מדהים

וממש פשוט לשימוש, לא צורך במסך.

כמורה, אני משתדלת לצמצם הקניה פרונטלית למינימום, וגם את זה קשה להעביר בגלל ענייני משמעת. בפודקאסט הילד מקשיב בלי הסחות וזה ממש מעניין.

ובטח שיש כלים עשירים יותר

אנחנו ממש תקועים מאחורה במערכת החינוך עם למידה פסיבית בפורמט מיושן.

מה ששמענו ונהנינו (החלוקה לגילאים גמישה. אצלנו שומעים יחד מגיל שנתיים עד 11)

לילדי גן - סיפורי אמיתי המספר

לילדי יסודי:

היסטוריה לילדים - יובל מלחי

סיפורי תנ"ך לילדים - הרב עקיבא צוקרמן

סיפורי רבי נחמן לילדים - הרב אלעד טאוב

יותר לכיוון חטיבה:

"אבא למה" - אורן פרבר

הפודקאסט נקרא:

סיפורים לילדים | אגדה - בית סיפורי העם היהודי

נדמה לי שהוא כתב את הסיסמא באתר עצמו.

אבל האמת שאני מעדיפה דברים ברוח דתית...

ובכלל - אפשר להוריד פודקאסטים כדי לשמוע בנגני מוזיקה?

ויש המון פודקאסטים תורניים...

אפשר לשמוע ביוטיוב, אז מניחה שאפשר להוריד לנגן.

יציאת אתיופיה של יובל מלחי בעיני סדרה חובה לגיל חטיבה-תיכון.

שילוב של היסטוריה ואזרחות וקבלת השונה, הקרבה וציונות.

אפשר לקיים דיון על שאלות מהותיות אבל קודם לדעת מה קרה שם בכלל.

(מומלץ מפרק 4 והלאה)

שהם תענוג לשמיעה.

זה לא ברוח דתית, אבל לא רואה סיבה שתהיה בהם בעיה,

רק בשביל החוויה של למידה בכיף לגילאי סוף יסודי ומעלה:

עושים טכנולוגיה

ובעושים היסטוריה יש סדרות ממש טובות.

עלייה ונפילתה של האימפריה הרומית, אלכסנדר הגדול ועוד.

יש גם פרקים בודדים שמאוד מוצלחים. יש נושאים לא מתאימים. אז לא כל פרק מומלץ לילדים.

כהעשרה נחמדה יש את הסדרה על שוד השעונים הגדול, אומנות של בניית סיפור ואפקטים.

שמעתי עם הילדים שלי לפחות פעמיים את כל הסדרה, הם יודעים לספר סיפור.

גם קטעים בהיסטוריה של יובל מלחי מומלץ לגילאים הבוגרים יותר. (חטיבה, תיכון) ומצטרפת להמלצה על היסטוריה לילדים לגילאי יסודי.

ילדי טבע יודעים לספר על מדע וטבע לילדים קטנים באופן ברור ונגיש. כל העניין האבולוציוני הסברתי לילדים שלי מראש מה גישת המדע ושהיא לא סותרת את בריאת העולם ויש דברים שממשיכים לגלות כל הזמן. ומשם לומדים איך המדע מתייחס לנושאים האלה.

מבחינתי הרווח עולה בהרבה על ההפסד. הבת שלי למשל (בת 8) אמרה שהיא לא מבינה איך יש אנשים שלא מבינים שרק ה' יכול לברוא את העולם, אמא תביני שבלי הפוטוסינתזה של הצמחים, החיות לא היו יכולות לנשום!

אבל מבינה מי שלא מתאים לה לחשוף את הילדים לגישה המדעית הזו באופן הזה.

לא מכירה את קדמא

אבל יובל מלחי הוא דתי?

היא ביקשה רוח דתית,

ולדעתי יציאת אתיופיה הוא ברוח דתית גם אם היוצרים אינם דתיים.

כל הפעילות של המוסד, זה לא דתי ולא לא דתי, אבל כל המאמץ לעלות לארץ וכל הרוח של קהילת ביתא ישראל בהחלט עונה לטעמי על ההגדרה של רוח דתית.

(לא המלצתי על הפודקאסט הכללי שלו אלא ספציפית על הסדרה הזו)

אז אותם בוודאי שאפשר להוריד.

מפלטפורמות אחרות אני לא בטוחה.

אבל הבעיה שאצלנו זמן המסכים מוגבל... (חינוכית וטכנית - יש שלושה מחשבים בלבד, ששניים מהם הם מחשבי עבודה של ההורים ועוד אחד הוא חצי מחשב עבודה שלי)

אני כן נותנת להם זמן מסך - אבל בעיקר בשביל יצירה בתוכנות המחשב (ולא באינטרנט).

שיש לגוגל כלי AI שהופך טקסטים וסרטונים לפודקאסט.

השתמשתי בזה לקראת מבחן של הבת שלי בכיתה ה'- ביקשנו מהמורה את דפי הסיכום בקובץ וורד, ותוך דקות בודדות היה לנו פודקאסט על החומר.

נכון, לא מושלם ועם טעויות מצחיקות של AI, אבל זה כלי ממש יעיל ומגניב.

יש גם תוכנות שמכינות שירים שלמים ב-AI. מכירה ילד שהכינו לו ככה שיר לבר מצווה, אבל באותה מידה אפשר גם לבקש שיר על חומר לימודי.

זה מצחיק, קליל, ובעיקר- מלמד בדרך שונה, שלילדים מסוימים מתאימה הרבה יותר מאשר למידה פרונטלית.

את צודקת בהחלט. ילד שמכין שיר על חומר הלימוד זה ערך מוסף בפני עצמו, ומוסיף עוד כלים לחווית הלמידה.

בטח אם התוצרים כיפיים.

לגבי להפוך טקסט לפודקאסט, אם זה עבד לכם אז אחלה,

אבל אני נגד לקרוא לכל קובץ שמיעה פודקאסט.

יש היום הצפה של המושג. כל תוכנית רדיו או ראיון מוקלט קוראים לזה פודקאסט וזה עוול לדעתי לפודקאסטים אמיתיים.

לבנות פודקאסט זה מקצוע,

זה לדעת איך לבנות את הסיפור, איך לייצר את המתח והריכוז, לשלב אפקטים ועריכה מוזיקלית שמעבירה את השומע חוויה מסויימת. זה לדעת איך לתת פאנצ', סיכום נושא וגירוי הסקרנות לשמוע ולחקור עוד. לגרום לשומע להלך עוד זמן עם המחשבות על מה שהוא שמע עכשיו. זו חווית למידה אחרת.

מי שמעוניין להיחשף לידע כלשהו ברמה גבוהה ועשירה מבחינת מה שפודקאסט יכול להביא, כדאי שידע על ההבדלים הללו.

לא דומה תוכן שהושקעה בו הכנה, חשיבה ועריכה, לתוכן שממיר טקסט לשמע.

שזה גם טוב, אבל אפשר לשאוף יותר גבוה.

(אולי הAI עושה גם עבודת עריכה אבל לא נראה לי, סביר להניח שהוא יותר עושה המרת טקסט לקובץ קולי)

זה לא תוכנה שממירה טקסט לשמע. ממש לא.

היא לוקחת את הטקסט, יוצרת על בסיסו דיאלוג בין שני אנשים (בתוכנה החינמית, בתשלום הבנתי שאפשר לגוון), והם מחפשים את הרעיון המרכזי, מביאים עוד ידע מסביב וכו'.

זה לא פודקאסט ברמה של יובל מלחי ואין שם אפקטי סאונד, אבל זה כמו שיח בין מגישים בתכנית רדיו.

לק"י

שעובדות עד אמצע אוגוסט?

או שמהקייטנה ישר לתחילת שנת הלימודים הבאה?

(לא מתלוננת אלייך. רק מזכירה שיש גם אותנו כחלק ממערכת החינוך😅).

סתם

לא, לא חשבתי על חנ"מ כי השיח פה היה על לימוד בזום וכו ואני מניחה שאתם פחות מנסים ללמד ככה, לא?

וגם בד"כ מחזירים קודם את החנ"מ לפני החינוך הרגיל

לק"י

בעיקר שולחות חומרים מתאימים.

אבל כן עשינו זום לכיתה היום, והיה נחמד. הילדים דוקא התעניינו. ויש אצלינו עוד כיתות שעשו ואמרו שהיה מוצלח.

כי כל עוד לא הסתיימה השנה, יש סיכוי שנקבל תשלום מתישהו על הימים שנעדרים בהם בשל הוראות פיקוד העורף

בכל זאת, לא כל האמהות מורות😅

באמת

יש לך אחלה רעיונות

אולי תשקלי הסבת מקצוע?😅

'תודה רבה על ההשקעה בבניית המערכת והעברת הזומים. ממש מוערך!!!

רציתי לשתף שהכניסה לזום מפריעה לשגרת המלחמה שאנחנו יוצרים כאן בבית, ולכן בחרתי לשחרר את x מהזומים.

נשמח לשמור על קשר בדרכים אחרות'.

לא מתחמקת.

אומרת את האמת, קובעת עובדה, ודי.

קצת לא נעים לי כי אני פריווילגית בטירוף

(גרה בבית אמיתי עם ממ"ד, בעלי לא מגוייס, אני חצי מורה... למעשה הוא הלך השבוע לעבודה רק יום אחד שזה אומר נוכחות גבוהה מאד ביחס לממוצע)

וממש מבינה שהקושי הוא גדול.

אבל אוירת נכאים??

אני ממש מרגישה את פעמי המשיח

איך ההסטוריה נכתבת

איך סוף סוף קמנו כאריות

והקב"ה עושה לנו ניסים

אויבנו ניגפים לפנינו כמו זבובים..

ואיך סוף סוף העם מתאחד

אז כן

גם אני מסתובבת כמו זומבי הלומת חוסר שינה

וכבר לילה רביעי שמתארחת אצלנו משפחה בלי ממ"ד

והילדים שלהם נרדמים מוקדם משלי, ככה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לצעוק עליהם בהשכבות.

אבל ההרגשה הכללית היא התרוממות רוח מדהימה.

לק"י

אני מבינה את הקושי ותחושת החנק, שאי אפשר להתרחק מהבית יותר מידי (מבחינתי).

אבל לא מחכה שיעצרו את המלחמה, אלא שיסיימו מה שצריך בצורה הטובה ביותר.

(וגם אין לי כח לחזור לעבודה🙊 אבל נתעלם מזה😅).

ולנו יש מקלט בבניין, ובעלי עבד כמעט כל השבוע, כך שאני חצי פריווילגית).

רני גם לא מרגישה אוירת נכאים

חושבת שבהתחלה נסהלתי

מהישנוי הקיצוני מהחשש מהתקובה

ובכלל מהלא נודע

וגם מהישנויים הטכניים לש חופש גדול במפ.יע ורוב המזן בבית וכל התוכניות שהיו לי..

ובעיקר םחדתי מלהיות לבד ו

במצב ההז כי בעלי מגויס

וכו

אבל מגלה שעם כל יום באמת המהלך ההיסטורי ההז דוקא נותן לי כח

וגם תקווה קדימה

שיפתח באמת משהו אחר בעולם

שבאמת נראה ניסים

שבאמת יהיה ישנוי ואמן גם גאולה

וכן קשה לי

אני משקשקת מהלהיות לבד

בעיקר בלילות

והחוסר ישנה וכהשוא פה בכלל לא נרדמת

ואני בסוף הקיון וחלשההה והכל כואב לי והיום ביליתי במיטה בכלל

אבל באמת מרגישה שזאת הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול

לי קשוח בלי מסגרות

עם כל השאר יכולה להתמודד

אין לי זמן לטפל בעצמי ולהתאושש ואני ממשיכה לצלוע

אני אצל ההורים וזה עוזר וגם מחרפןןן

מחכה שבעלי יצא מהמילואים וגם לא רוצה לראות אותו בכלל

עייפה

עצבנית

חסרת סבלנותתת

ואין אופק נראה לעין לטירוף הזה

זה מפחיד אותי מאוד

חלילה למצוא את עצמי עד תחילת שנה באותו המצב 😩

נשימה עמוקה,

כן, קשוח, מעייף, צרחתי היום מלא

(והבת שלי שאלה- למה את כועסת הרבה, בגלל שאבא במילואים? מיותר לציין שנאלמתי דום בושה ונכלמת).

אבל,

בל נשכח....

אנחנו היינו רגע לפני השמדה של כל מדינת ישראל. (תוך פחות מחצי שנה איראן היו אמורים לסיים להכין את פצצת האטום!)

ולקחנו סיכון מטורף להכנס לשמי איראן, תוך כדי שיש לנו כבר חזית אחת פתוחה (עזה) ועוד אחת פתוחה רק במצב 'השתק' (לבנון). ופשוט ניסי ניסים ידינו על העליונה, ממש. אנחנו ממוטטים את המעצמה הנוראית הזאת, מספיק להתבונן בגודל של ישראל ובגודל של איראן וחברותיה מסביב כדי להבין שזה לא הגיוני להילחם מולם.... אבל הקב''ה איתנו... אז כן, זה מעייף כי זה באמת צירי לחץ כבר וזה קשההה. אבל בואו ננשום עמוק יחד ונודה לאלוקים. מזמור לתודה... 

שלושה ימים הראשונים הכי קשים, ואח"כ כל השבוע הראשון, ובע"ה זה ילך וישתפר.

אי אפשר להתעלם מזה

עם כל הרצון הטוב 

חשבתי שזה מעודד לשקף שאנחנו ממש בשיא הקושי ובע"ה עוד קצת כבר יהיה טוב יותר.

ברגע שימות השבוע מתחילים לחזור על עצמם, יש איזה פרספקטיבה. יום ראשון הקרוב אצל רובנו יהיה קצת יותר שפוי מראשון שהיה השבוע,

ויום שני הבא יותר מעודד מיום שני שלפניו וכן הלאה.

זה ככה מניסיון עבר.

זה לא אומר שלא קשה, זה אומר שהקושי לא יהיה באותה רמה לאורך התקופה.

השחור לא יהפוך ללבן, אבל השחור יהיה פחות סמיך.

אני באופן אישי לא רואה איך אני עוברת את השבת הקרובה, תחושה של ערפל ומחנק.

אם כל יום הייתי צריכה לדאוג רק ליום הקרוב, אז עכשיו אני חייבת לדאוג בבת אחת ליומיים, ועוד לא סתם יום, יום בלי קניות ותקשורת ומסכים, עם קידוש וארוחות, יום שיש ציפיות לגביו, רק לבד.

אבל אני יודעת שכבר עברנו 13 שבתות ברצף לבד,

עברנו לבד סגרים ואזעקות. עברנו לבד הלם ופחד ומה לא עברנו. ומפעם לפעם השתכללנו וקצת התרגלנו והתחושה הכללית השתפרה.

אז כרגע אני לא רואה איך אנחנו יוצאים מזה, אבל כן יש לי ביטחון לצעוד לתוך הערפל שנקרא שבת לבד אחרי שבוע כזה קשוח.

כי אני יודעת שבסוף נעבור את זה ואפילו בטוב, ומיום ראשון נחוש הקלה.

כבר עכשיו אני מצליחה קצת יותר לדבר עם אנשים ולהתעדכן וקצת לחוות חיים רגילים. וכבר עכשיו חנויות פתוחות וזה טיפה משפר את המצב רוח.

ובדיוק עכשיו קיבלתי עדכון שסדרת פגישות חשובה שיש לנו בימי ראשון ובוטלה בראשון הקודם, תתקיים בשבוע הבא שזו בשורה מעולה.

וגם אם לא היה אפשר פיזי במשך השבוע אני מניחה שהיו מוצאים פתרון אלטרנטיבי,

כי ככה זה בהתחלה קשה מכל הבחינות, ואח"כ כבר קצת מתרגלים/ המצב משתפר/ מוצאים פתרונות.

 אמנם שבת אני לא לבד..אז חיבוק לך❤️כי ממש מבינה לליבך שבת זה .מיד קשוח לבד..ובמצב ההז בכלל.

אבל באמת קולטת ששבת שעברה כשהוא נסע היתי ממש בחרדה כזאת מה יהיה

והכל היה נראה לי כזה סוף העולם ובעיקר- לא ידוע ולא מוכר

ועכשיו זה לאט לאט נהיה יותר מוכר

לא אומר שקל

אבל קצת יותר טוב מלפני שבוע

שהמילים שלך נותנות לי הרבה כוח.

וזה לא פעם ראשונה

תודה

חצי שבת ראשונה עברה גרוע, אבל נקודת האור שיצאתי עם מסקנות אופרטיביות:

1. לתת לילדים לדבר עם אבא ביום שישי בבוקר לפני זמן סרט. (לתת להם לדבר כדי לפרוק את הגעגוע, לפני סרט כדי לצמצם משברים של אחרי שיחה)

2. להכניס שבת מוקדם.

לגבי 3, אני מתלבטת אם יעשה לנו טוב להתארח לאחר"צ- סעוד"ש. מצד אחד זה בהחלט יכול לעזור לגוון ולהקל על שבת ארוכה, מצד שני היה לנו טוב שהכנסתי את הילדים להתקלח ולישון לפני מוצ"ש.

ועוד מסקנה לשמר, לפרגן בפירות. כל שעתיים הוצאנו משהו:

ענבים

אבטיח

מלון

תפוחים

משמשים/ נקטרינות

וושב אבטיח,

היה גם מתוקים בגזרת הגלידוניות/ עוגת שוקולד,

אבל הפירות היה הצלחה אחרת. משאיר את הילדים רגועים.

החצי השני של השבת עבר בטוב ולי בלתמי"ם משוגעים.

שיהיה לנו שבוע טוב!

באמת מדהימה!!!!

פירות זה להיט

וקטע התובנה שזה מתוק שמשאיר אותם רגועים, מעניין...

מלא מלא הצלחה השבוע בע"ה!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)