הילד שלי היום בכה שהוא רוצה ללכת לבית הספר

נורא קשה לעבוד איתם בבית

וגם שאין הרבה לאן לצאת

הם משתעממים

וצריך להכין מלא אוכל

ולסדר

ויש אזעקות בלילה אז לא ישנים

ומתוח

וב"ה שלפחות אנחנו לא צריכים להתמודד עם להתפנות מבית וכד. 

זהו אז אצלינו כן צריך להתמודד עם לצאת מהבית באזעקה למקלט

אז נסענו להורים שלי

וקשה לי פה, עם כמה שזה מקום שאני רגילה אליו, כבר החיים שלי מתנהלים אחרת וממש מאתגר לי פה.

על כולם.

זה שילוב של חוסר שינה נוראי

אבא לא נוכח

ילדים שמטפסים על הקירות וכבר ניסו את כל סוגי התעסוקות

ובדידותתתתתת

שיש עוד זמן למלחמה הזו

כדאי להערך לזה

מבחינה נפשית ולוגיסטית 

אבל בלי שום הכנה מצידי- לא הצטיידתי במשחקים וחומרי יצירה, וגם לא בסבלנות...

והעייפות... פייי... למה לי אין כח כמו לילדים שלי?

בינתיים כל עוד מאפשרים עבודה מהבית אני מחוברת כי יש מצב שזה ישתנה והיום כבר הוצאתי את נשק יום הדין ואפשרתי בריכה במרפסת. מזל שחם😅

יותר מאוחר כנראה אלך לקנות ברבצק ופלסטלינה וכאלה

שבוע עם תינוקת וכולם בבית

לא ישנה בלילה מספיק ולא ביום

מזכיר את כל אלו שילדו בקורונה...

זה כנו חופש אבל עם אוירת נכאים ובלי הפעילויות ועם זומים מעיקים

מבוגרת הקורונה- שחררי את הזומים.

לכתוב למורים בצורה מכבדת שההשתדלות שלהם מאוד מוערכת, אבל למשפחה שלכם זה לא עוזר.

במילא לא לומדים שם כלום.

אם צריך קשר עם חברים/מורים- אפשר ליצור קשר ישירות בוואטסאפ, בשעות הנוחות לך.

אצלנו נכנסו רק לזום אחד מתחילת המלחמה.

עם אפס ייסורי מצפון. זה מה שטוב למשפחה שלנו ולכן זה מה שיקרה.

אל תכתבי למורה שזה מיותר,

פשוט לענות תשובות סתמיות כאלה של:

אולי מחר, ואז אה כן נכון, ואז בע"ה בהמשך, ואז לא לענות, ואז כן כן תודה על הדאגה, ואז את ממש צודקת, ואז את ממש צודקת!!!

וזהו תוך שניה יגיע ה1.7 ופתאום כל האידאלים יתנדפו ולא תשמעי מילה מאף גורם חינוכי.

רק אומרת שזה לא המורות, זה המערכת.

לא כנגד אף אחד, רק לטובת התלמידים.

את ההשקעה אבל כרגע הם מתמקדים במשפחתיות ולא יכנסו לזום.
 

אה אה. זה תלוי גיל. אני מדברת על גיל צעיר.

בצד של המורה, אנחנו רוצות לדעת שהבת בסדר, שהמשפחה שלה תומכת ורואה אותה בבית.

איפשהו באזור כיתה ה'+ מאמינה שהמורות באמת מצפות יותר ללמידה

(לנו בבית יעקב יש מרחב קולי ולא זום)

דורשים מאיתנו ללמד, אנחנו מתחננות שהילדות לא פנויות ללמידה

גם אם לא הייתה מלחמה- זה שבועיים אחרונים של השנה וכולם כבר אבדו את זה.

אבל מאתנו דורשים להיות סופרמן, להכין שיעורים שירתקו אותם

לבוא לביה"ס לצלם ערכות, (בוודאות 4 בנות מתוך 100 באו לקחת!!!!)

וההורים- לא מעוניינים בכל זה

וכאילו צריך להתנצל למורים שהילדים לא לומדים

שחררו וזהו

תורידו לנו ימים, תורידו משכורת, העיקר שתהיה לנו מנוחת הגוף והנפש.

גם ככה המשכורת שלנו לא מכסה את החודש.

מאושר מהמרחב הקולי ומהערכה שהוא קיבל

אבל הוא בגן זה כנראה שונה 

יש לי ילדה שנכנסת רק לשיעורים החברתיים - כי החברות חסרות לה והלימודים בכלל לא. וילדה שלעומתה עושה בשקדנות את כל המשימות שהן מקבלות, אף שבשגרה היא לא אוהבת ללכת למסגרת... (כי קשה לה חברתית, אבל לימודית ממש לא)

יש לי ילדים שמקפידים גם וגם ויש ילדים שלא רוצים לא את זה ולא את זה

אבל גם אני למדתי את הלקח מהקורונה, כמו ש @עוד מעט פסח כתבה, שהזומים והשיעורים הקוליים הם רק בגדר המלצה בתקופות כאלו, ואי אפשר באמת ללמוד ככה. (בקורונה בכלל בנינו להם בית ספר משלנו. עכשיו לא ממש יש לנו כוח לזה)

ועכשיו בכל מקרה סוף שנה, זה לא שיש עוד הרבה מה ללמוד...

היום כבר לא היה בא לו🤷

אז ויתרנו

מבחינתי הלמידה הזו אינה הכרחית בעת הזו. רק אם הוא היה רוצה 

וזו הייתה ההרגשה שלי מהזומים החל המקורונה ועד כה, גם בתחילת ואמצע השנה ולא רק בסוף.

אבל איכשהו, ילדת כיתה ב' השתתפה בזומים השבוע, ממש למדה, הכינה שיעורים, ונראה לי שיותר מחצי כיתה שלה עשתה את זה.

אז כנראה שלפעמים זה כן מצליח. 

שמפילים עליכם המורים את הלימוד המקוון,

במקום שיהיה צוות מצומצם מאוד שאחראי על החומרים.

להוא לביה"ס להכין ערכות, להגדיר צורך בשיעורים "מרתקים"

זה פשוט הזוי.

במקום זה שיכינו חוברות מותאמות מראש לכל נושא (הרי את ספרי הלימוד מכינים מקבצים דיגיטליים ושולחים להדפסה)

לא יכול להיות שאין למשרד החינוך שיעורים "מרתקים" עבור כל נושא בתוכנית הלימודים.

שיעורים שהוקלטו או נבנו מראש לצורך לימוד מקוון.

במקום מרחב קולי שיבנו מאגר פודקאסטים, לשמוע פרק פודקאסט זה באמת מרתק. רק שלהקליט פודקאסט זה מקצוע, שצריך לשבת תחת משרד החינוך והמורות צריכות לדעת להשתמש בו, לא לייצר אותו.

המורות יכולות להיות אפקטיבית בדיון שמתפתח אחרי השמיעה, בזמנן החופשי, ולא להעביר את החומר עצמו.

וגם קבוצות הדיון לא חייבות להיות במסגרת כיתה אורגנית. להיפך, יותר מרגש לדון עם תלמידות ממסגרות אחרות.

אפשר גם לנטר תגובות, אפשר לעשות מלא דברים,

אומת הסטארטפ מעבירה שיעורים בטלפון, זה פשוט פדיחה להגיד את זה בקול.

והקדמת שנת הלימודים בשבועיים.

ואני אומרת את זה כמורה. (שלא חוזרת בתחילת שנה בעז"ה בגלל חל"ד ובכל זאת)

הלמידה עכשיו מיותרתתתתת

לעומת זאת, לפתוח את השנה מוקדם יותר זה להספיק חודש אלול שלם של למידה לפני החגים, למידה יעילה, אפקטיבית.

אבל זה לא היה עובר בחיים את יפה בן דוד🤦‍♀️

לעומת זאת למידה מרחוק כאסטרטגיה זה רעיון גאוני בעיקרון, אם היו עושים את זה נכון ולא מנסים להעתיק למידה פרונטלית לזום.

הילדים שלי למדו במרכז מחוננים לאורך תקופה ארוכה בלמידה מקוונת פעם בשבוע, וכשערוכים לזה והביצוע ברמה גבוהה, הלמידה אפקטיבית ומעניינת ושוברת שגרה ויש לזה המון יתרונות, שרק אחד מהם היא היערכות ללמידה בחירום.

כל פעם כשאני שומעת פודקאסט בהיסטוריה אני אומרת לעצמי איך בבית ספר פשוט חיבלו במושג שנקרא לימוד היסטוריה. מחוץ לכיתה אפשר ללמוד בצורה פי אלף יותר מעניינת מאשר בכיתה.

ובלי לבדוק חותמת לך 90% כשמלמדים היסטוריה בזום עושים את זה בצורה משעממת עם ספר מלווה כמו בכיתה. (במקרה הכי מתקדם מכינים מצגת ברמה נמוכה)

זה פספוס פוטנציאל גדול, הרבה יותר מהשאלה אם לוותר על שבועיים למידה או לא.

לק"י

מאז הקורונה, פרצה מלחמה, ועכשיו עוד מערכה נוספת במלחמה.

במקום לבקש מהמורים לעשות תרגול של למידה מרחוק פעם בשנה🤦‍♀️

שהטענה היא לא למורים,

אני לא מצפה ממורה שיכין שיעור מרתק מקוון ברמה גבוהה, כ99% מהעיסוק שלו הוא למידה פרונטלית על מגוון האתגרים שלה.

צריך להכשיר צוות ייעודי להכנת מערכי למידה מקוונים שישמשו את כל תלמידי ישראל גם שנים קדימה.

המורים רק יצטרכו לבחור ממאגר קיים ולשבץ בתוכנית ייעודית כהמלצה ולעקוב אחרי ביצוע כדי לספק משוב להשתפרות עתידית.

זה משהו שאפשר לעשות שעה ביום, בכל שעה.

לא צריך שמורה יכין שיעור מקוון בעצמו.

זה לא יעיל ולא חכם, זה לא תחום ההתמחות שלו. זה תחום אחר ולכן זה נראה כזה צולע.

אני כן יודעת שיש למכון דוידסון, הורייזון, בית אביחי תוכניות טובות.

מאמינה שיש עוד תכני לימוד נהדרים.

רק לא תחת המטרה של משרד החינוך ולכן לא הרבה נחשפים ונהנים מהלימוד האפקטיבי שלהם.

יש כל-כך הרבה מאגרי תוכן מקוונים, שבית הספר רק צריך לבחור מה הוא קונה והמורה רק צריך לבחור מה הוא משייך לתלמידים.

אולי הבעיה שהמורים לא למדו בעצמם ולא לימדו את הילדים איך לפתוח את האתרים, איך לשייך משימות...

לא יודעת

באמת השימוש בזה יחסית צולע.

בשנים האחרונות השתלמתי המלא בהסטוריה רק בזכות הדוקומנטרי של כאן 11 למשל

ספרי היסטוריה זה משעמם. וגם לא מציג את המציאות על המורכבות שבה

יש ילדים שאין סיכוי שיקלטו משהו בלמידה מרחוק (בטח בלמידה מרחוק בסגנון חרדי - דרך הטלפון).

מסכימה איתך שמשרד החינוך מזמן היה צריך לשפר את מערכת הלמידה מרחוק, אבל עדיין לא לכולם היא תועיל

פשוט בגלל שיש להם תכנית ייחודית אז הם משתמשים בלימוד מקוון,

אבל דווקא לדעתי לתגבור זה הרבה יותר יעיל. ובכלל לעידוד למידה בנושא חופשי לבחירה.

נגיד גם לימוד לפסיכומטרי בסגנון "בריינווש" (שטיפת מוח) הוא עוזר לתרגול שליפה מהירה והרבה יותר אטרקטיבי מלימוד רגיל להכתבה.

דווקא ילדי קשב יכולים לפרוח מלימוד כזה, שווה לנסות.

למשל אתר עשר אצבעות הוא חמוד. כבר כיוון טוב, אבל אפשר לקחת את זה כמה צעדים קדימה.

תתארי לך שיעור היסטוריה באתר ארכאולוגי שמצולם בטכנולגיית 360 מעלות,

שילד בוחר לאן לפנות, ונתקל בהסברים ורמזים בסגנון חפש את המטמון ולומד מה קרה באתר. משולב עם סרטונים וקטעי אודיו קצרים. אם משולב איסוף יהלומים ודברים כאלה, זה הרבה יותר מעניין משיעור שבו מורה מספר בקולו את האירוע ללא אפקטים וללא עריכה.

או אפילו שיעור גאומטריה שלא צריך לצייר משולש על הלוח, אלא כמטה קסם מופיע משולש ויתר וגובה וזוויות והכל בהמחשה יותר מדוייקת ויותר ויזואלית בעין.

ומה שלא צריך עף מהלוח במגע ולא המורה מוחקת והיד שלה הופכת לשחורה..

ואנגלית בכלל הרבה יותר מעניין עם סרטונים ומשחקים ואפשר לתרגל גם דיבור מול הקלטה של תוכנה שבודקת ומתקנת כשצריך.

ואפשר לשלב תרגול בסגנון קהוט עם צבירת נקודות ואפשר לעשות עוד מלא דברים אם זה היה מספיק חשוב להשקיע בזה.

דווקא לילדים שפחות מחבבים את הכיתה יש לזה פוטנציאל גדול.

הילדים שלי לומדים המון מפודקאסטים - תנ"ך, הסטוריה, מדע...

זה כלי מדהים

וממש פשוט לשימוש, לא צורך במסך.

כמורה, אני משתדלת לצמצם הקניה פרונטלית למינימום, וגם את זה קשה להעביר בגלל ענייני משמעת. בפודקאסט הילד מקשיב בלי הסחות וזה ממש מעניין.

ובטח שיש כלים עשירים יותר

אנחנו ממש תקועים מאחורה במערכת החינוך עם למידה פסיבית בפורמט מיושן.

מה ששמענו ונהנינו (החלוקה לגילאים גמישה. אצלנו שומעים יחד מגיל שנתיים עד 11)

לילדי גן - סיפורי אמיתי המספר

לילדי יסודי:

היסטוריה לילדים - יובל מלחי

סיפורי תנ"ך לילדים - הרב עקיבא צוקרמן

סיפורי רבי נחמן לילדים - הרב אלעד טאוב

יותר לכיוון חטיבה:

"אבא למה" - אורן פרבר

הפודקאסט נקרא:

סיפורים לילדים | אגדה - בית סיפורי העם היהודי

נדמה לי שהוא כתב את הסיסמא באתר עצמו.

אבל האמת שאני מעדיפה דברים ברוח דתית...

ובכלל - אפשר להוריד פודקאסטים כדי לשמוע בנגני מוזיקה?

ויש המון פודקאסטים תורניים...

אפשר לשמוע ביוטיוב, אז מניחה שאפשר להוריד לנגן.

יציאת אתיופיה של יובל מלחי בעיני סדרה חובה לגיל חטיבה-תיכון.

שילוב של היסטוריה ואזרחות וקבלת השונה, הקרבה וציונות.

אפשר לקיים דיון על שאלות מהותיות אבל קודם לדעת מה קרה שם בכלל.

(מומלץ מפרק 4 והלאה)

שהם תענוג לשמיעה.

זה לא ברוח דתית, אבל לא רואה סיבה שתהיה בהם בעיה,

רק בשביל החוויה של למידה בכיף לגילאי סוף יסודי ומעלה:

עושים טכנולוגיה

ובעושים היסטוריה יש סדרות ממש טובות.

עלייה ונפילתה של האימפריה הרומית, אלכסנדר הגדול ועוד.

יש גם פרקים בודדים שמאוד מוצלחים. יש נושאים לא מתאימים. אז לא כל פרק מומלץ לילדים.

כהעשרה נחמדה יש את הסדרה על שוד השעונים הגדול, אומנות של בניית סיפור ואפקטים.

שמעתי עם הילדים שלי לפחות פעמיים את כל הסדרה, הם יודעים לספר סיפור.

גם קטעים בהיסטוריה של יובל מלחי מומלץ לגילאים הבוגרים יותר. (חטיבה, תיכון) ומצטרפת להמלצה על היסטוריה לילדים לגילאי יסודי.

ילדי טבע יודעים לספר על מדע וטבע לילדים קטנים באופן ברור ונגיש. כל העניין האבולוציוני הסברתי לילדים שלי מראש מה גישת המדע ושהיא לא סותרת את בריאת העולם ויש דברים שממשיכים לגלות כל הזמן. ומשם לומדים איך המדע מתייחס לנושאים האלה.

מבחינתי הרווח עולה בהרבה על ההפסד. הבת שלי למשל (בת 8) אמרה שהיא לא מבינה איך יש אנשים שלא מבינים שרק ה' יכול לברוא את העולם, אמא תביני שבלי הפוטוסינתזה של הצמחים, החיות לא היו יכולות לנשום!

אבל מבינה מי שלא מתאים לה לחשוף את הילדים לגישה המדעית הזו באופן הזה.

לא מכירה את קדמא

אבל יובל מלחי הוא דתי?

היא ביקשה רוח דתית,

ולדעתי יציאת אתיופיה הוא ברוח דתית גם אם היוצרים אינם דתיים.

כל הפעילות של המוסד, זה לא דתי ולא לא דתי, אבל כל המאמץ לעלות לארץ וכל הרוח של קהילת ביתא ישראל בהחלט עונה לטעמי על ההגדרה של רוח דתית.

(לא המלצתי על הפודקאסט הכללי שלו אלא ספציפית על הסדרה הזו)

אז אותם בוודאי שאפשר להוריד.

מפלטפורמות אחרות אני לא בטוחה.

אבל הבעיה שאצלנו זמן המסכים מוגבל... (חינוכית וטכנית - יש שלושה מחשבים בלבד, ששניים מהם הם מחשבי עבודה של ההורים ועוד אחד הוא חצי מחשב עבודה שלי)

אני כן נותנת להם זמן מסך - אבל בעיקר בשביל יצירה בתוכנות המחשב (ולא באינטרנט).

שיש לגוגל כלי AI שהופך טקסטים וסרטונים לפודקאסט.

השתמשתי בזה לקראת מבחן של הבת שלי בכיתה ה'- ביקשנו מהמורה את דפי הסיכום בקובץ וורד, ותוך דקות בודדות היה לנו פודקאסט על החומר.

נכון, לא מושלם ועם טעויות מצחיקות של AI, אבל זה כלי ממש יעיל ומגניב.

יש גם תוכנות שמכינות שירים שלמים ב-AI. מכירה ילד שהכינו לו ככה שיר לבר מצווה, אבל באותה מידה אפשר גם לבקש שיר על חומר לימודי.

זה מצחיק, קליל, ובעיקר- מלמד בדרך שונה, שלילדים מסוימים מתאימה הרבה יותר מאשר למידה פרונטלית.

את צודקת בהחלט. ילד שמכין שיר על חומר הלימוד זה ערך מוסף בפני עצמו, ומוסיף עוד כלים לחווית הלמידה.

בטח אם התוצרים כיפיים.

לגבי להפוך טקסט לפודקאסט, אם זה עבד לכם אז אחלה,

אבל אני נגד לקרוא לכל קובץ שמיעה פודקאסט.

יש היום הצפה של המושג. כל תוכנית רדיו או ראיון מוקלט קוראים לזה פודקאסט וזה עוול לדעתי לפודקאסטים אמיתיים.

לבנות פודקאסט זה מקצוע,

זה לדעת איך לבנות את הסיפור, איך לייצר את המתח והריכוז, לשלב אפקטים ועריכה מוזיקלית שמעבירה את השומע חוויה מסויימת. זה לדעת איך לתת פאנצ', סיכום נושא וגירוי הסקרנות לשמוע ולחקור עוד. לגרום לשומע להלך עוד זמן עם המחשבות על מה שהוא שמע עכשיו. זו חווית למידה אחרת.

מי שמעוניין להיחשף לידע כלשהו ברמה גבוהה ועשירה מבחינת מה שפודקאסט יכול להביא, כדאי שידע על ההבדלים הללו.

לא דומה תוכן שהושקעה בו הכנה, חשיבה ועריכה, לתוכן שממיר טקסט לשמע.

שזה גם טוב, אבל אפשר לשאוף יותר גבוה.

(אולי הAI עושה גם עבודת עריכה אבל לא נראה לי, סביר להניח שהוא יותר עושה המרת טקסט לקובץ קולי)

זה לא תוכנה שממירה טקסט לשמע. ממש לא.

היא לוקחת את הטקסט, יוצרת על בסיסו דיאלוג בין שני אנשים (בתוכנה החינמית, בתשלום הבנתי שאפשר לגוון), והם מחפשים את הרעיון המרכזי, מביאים עוד ידע מסביב וכו'.

זה לא פודקאסט ברמה של יובל מלחי ואין שם אפקטי סאונד, אבל זה כמו שיח בין מגישים בתכנית רדיו.

לק"י

שעובדות עד אמצע אוגוסט?

או שמהקייטנה ישר לתחילת שנת הלימודים הבאה?

(לא מתלוננת אלייך. רק מזכירה שיש גם אותנו כחלק ממערכת החינוך😅).

סתם

לא, לא חשבתי על חנ"מ כי השיח פה היה על לימוד בזום וכו ואני מניחה שאתם פחות מנסים ללמד ככה, לא?

וגם בד"כ מחזירים קודם את החנ"מ לפני החינוך הרגיל

לק"י

בעיקר שולחות חומרים מתאימים.

אבל כן עשינו זום לכיתה היום, והיה נחמד. הילדים דוקא התעניינו. ויש אצלינו עוד כיתות שעשו ואמרו שהיה מוצלח.

כי כל עוד לא הסתיימה השנה, יש סיכוי שנקבל תשלום מתישהו על הימים שנעדרים בהם בשל הוראות פיקוד העורף

בכל זאת, לא כל האמהות מורות😅

באמת

יש לך אחלה רעיונות

אולי תשקלי הסבת מקצוע?😅

'תודה רבה על ההשקעה בבניית המערכת והעברת הזומים. ממש מוערך!!!

רציתי לשתף שהכניסה לזום מפריעה לשגרת המלחמה שאנחנו יוצרים כאן בבית, ולכן בחרתי לשחרר את x מהזומים.

נשמח לשמור על קשר בדרכים אחרות'.

לא מתחמקת.

אומרת את האמת, קובעת עובדה, ודי.

קצת לא נעים לי כי אני פריווילגית בטירוף

(גרה בבית אמיתי עם ממ"ד, בעלי לא מגוייס, אני חצי מורה... למעשה הוא הלך השבוע לעבודה רק יום אחד שזה אומר נוכחות גבוהה מאד ביחס לממוצע)

וממש מבינה שהקושי הוא גדול.

אבל אוירת נכאים??

אני ממש מרגישה את פעמי המשיח

איך ההסטוריה נכתבת

איך סוף סוף קמנו כאריות

והקב"ה עושה לנו ניסים

אויבנו ניגפים לפנינו כמו זבובים..

ואיך סוף סוף העם מתאחד

אז כן

גם אני מסתובבת כמו זומבי הלומת חוסר שינה

וכבר לילה רביעי שמתארחת אצלנו משפחה בלי ממ"ד

והילדים שלהם נרדמים מוקדם משלי, ככה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לצעוק עליהם בהשכבות.

אבל ההרגשה הכללית היא התרוממות רוח מדהימה.

לק"י

אני מבינה את הקושי ותחושת החנק, שאי אפשר להתרחק מהבית יותר מידי (מבחינתי).

אבל לא מחכה שיעצרו את המלחמה, אלא שיסיימו מה שצריך בצורה הטובה ביותר.

(וגם אין לי כח לחזור לעבודה🙊 אבל נתעלם מזה😅).

ולנו יש מקלט בבניין, ובעלי עבד כמעט כל השבוע, כך שאני חצי פריווילגית).

רני גם לא מרגישה אוירת נכאים

חושבת שבהתחלה נסהלתי

מהישנוי הקיצוני מהחשש מהתקובה

ובכלל מהלא נודע

וגם מהישנויים הטכניים לש חופש גדול במפ.יע ורוב המזן בבית וכל התוכניות שהיו לי..

ובעיקר םחדתי מלהיות לבד ו

במצב ההז כי בעלי מגויס

וכו

אבל מגלה שעם כל יום באמת המהלך ההיסטורי ההז דוקא נותן לי כח

וגם תקווה קדימה

שיפתח באמת משהו אחר בעולם

שבאמת נראה ניסים

שבאמת יהיה ישנוי ואמן גם גאולה

וכן קשה לי

אני משקשקת מהלהיות לבד

בעיקר בלילות

והחוסר ישנה וכהשוא פה בכלל לא נרדמת

ואני בסוף הקיון וחלשההה והכל כואב לי והיום ביליתי במיטה בכלל

אבל באמת מרגישה שזאת הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול

לי קשוח בלי מסגרות

עם כל השאר יכולה להתמודד

אין לי זמן לטפל בעצמי ולהתאושש ואני ממשיכה לצלוע

אני אצל ההורים וזה עוזר וגם מחרפןןן

מחכה שבעלי יצא מהמילואים וגם לא רוצה לראות אותו בכלל

עייפה

עצבנית

חסרת סבלנותתת

ואין אופק נראה לעין לטירוף הזה

זה מפחיד אותי מאוד

חלילה למצוא את עצמי עד תחילת שנה באותו המצב 😩

נשימה עמוקה,

כן, קשוח, מעייף, צרחתי היום מלא

(והבת שלי שאלה- למה את כועסת הרבה, בגלל שאבא במילואים? מיותר לציין שנאלמתי דום בושה ונכלמת).

אבל,

בל נשכח....

אנחנו היינו רגע לפני השמדה של כל מדינת ישראל. (תוך פחות מחצי שנה איראן היו אמורים לסיים להכין את פצצת האטום!)

ולקחנו סיכון מטורף להכנס לשמי איראן, תוך כדי שיש לנו כבר חזית אחת פתוחה (עזה) ועוד אחת פתוחה רק במצב 'השתק' (לבנון). ופשוט ניסי ניסים ידינו על העליונה, ממש. אנחנו ממוטטים את המעצמה הנוראית הזאת, מספיק להתבונן בגודל של ישראל ובגודל של איראן וחברותיה מסביב כדי להבין שזה לא הגיוני להילחם מולם.... אבל הקב''ה איתנו... אז כן, זה מעייף כי זה באמת צירי לחץ כבר וזה קשההה. אבל בואו ננשום עמוק יחד ונודה לאלוקים. מזמור לתודה... 

שלושה ימים הראשונים הכי קשים, ואח"כ כל השבוע הראשון, ובע"ה זה ילך וישתפר.

אי אפשר להתעלם מזה

עם כל הרצון הטוב 

חשבתי שזה מעודד לשקף שאנחנו ממש בשיא הקושי ובע"ה עוד קצת כבר יהיה טוב יותר.

ברגע שימות השבוע מתחילים לחזור על עצמם, יש איזה פרספקטיבה. יום ראשון הקרוב אצל רובנו יהיה קצת יותר שפוי מראשון שהיה השבוע,

ויום שני הבא יותר מעודד מיום שני שלפניו וכן הלאה.

זה ככה מניסיון עבר.

זה לא אומר שלא קשה, זה אומר שהקושי לא יהיה באותה רמה לאורך התקופה.

השחור לא יהפוך ללבן, אבל השחור יהיה פחות סמיך.

אני באופן אישי לא רואה איך אני עוברת את השבת הקרובה, תחושה של ערפל ומחנק.

אם כל יום הייתי צריכה לדאוג רק ליום הקרוב, אז עכשיו אני חייבת לדאוג בבת אחת ליומיים, ועוד לא סתם יום, יום בלי קניות ותקשורת ומסכים, עם קידוש וארוחות, יום שיש ציפיות לגביו, רק לבד.

אבל אני יודעת שכבר עברנו 13 שבתות ברצף לבד,

עברנו לבד סגרים ואזעקות. עברנו לבד הלם ופחד ומה לא עברנו. ומפעם לפעם השתכללנו וקצת התרגלנו והתחושה הכללית השתפרה.

אז כרגע אני לא רואה איך אנחנו יוצאים מזה, אבל כן יש לי ביטחון לצעוד לתוך הערפל שנקרא שבת לבד אחרי שבוע כזה קשוח.

כי אני יודעת שבסוף נעבור את זה ואפילו בטוב, ומיום ראשון נחוש הקלה.

כבר עכשיו אני מצליחה קצת יותר לדבר עם אנשים ולהתעדכן וקצת לחוות חיים רגילים. וכבר עכשיו חנויות פתוחות וזה טיפה משפר את המצב רוח.

ובדיוק עכשיו קיבלתי עדכון שסדרת פגישות חשובה שיש לנו בימי ראשון ובוטלה בראשון הקודם, תתקיים בשבוע הבא שזו בשורה מעולה.

וגם אם לא היה אפשר פיזי במשך השבוע אני מניחה שהיו מוצאים פתרון אלטרנטיבי,

כי ככה זה בהתחלה קשה מכל הבחינות, ואח"כ כבר קצת מתרגלים/ המצב משתפר/ מוצאים פתרונות.

 אמנם שבת אני לא לבד..אז חיבוק לך❤️כי ממש מבינה לליבך שבת זה .מיד קשוח לבד..ובמצב ההז בכלל.

אבל באמת קולטת ששבת שעברה כשהוא נסע היתי ממש בחרדה כזאת מה יהיה

והכל היה נראה לי כזה סוף העולם ובעיקר- לא ידוע ולא מוכר

ועכשיו זה לאט לאט נהיה יותר מוכר

לא אומר שקל

אבל קצת יותר טוב מלפני שבוע

שהמילים שלך נותנות לי הרבה כוח.

וזה לא פעם ראשונה

תודה

חצי שבת ראשונה עברה גרוע, אבל נקודת האור שיצאתי עם מסקנות אופרטיביות:

1. לתת לילדים לדבר עם אבא ביום שישי בבוקר לפני זמן סרט. (לתת להם לדבר כדי לפרוק את הגעגוע, לפני סרט כדי לצמצם משברים של אחרי שיחה)

2. להכניס שבת מוקדם.

לגבי 3, אני מתלבטת אם יעשה לנו טוב להתארח לאחר"צ- סעוד"ש. מצד אחד זה בהחלט יכול לעזור לגוון ולהקל על שבת ארוכה, מצד שני היה לנו טוב שהכנסתי את הילדים להתקלח ולישון לפני מוצ"ש.

ועוד מסקנה לשמר, לפרגן בפירות. כל שעתיים הוצאנו משהו:

ענבים

אבטיח

מלון

תפוחים

משמשים/ נקטרינות

וושב אבטיח,

היה גם מתוקים בגזרת הגלידוניות/ עוגת שוקולד,

אבל הפירות היה הצלחה אחרת. משאיר את הילדים רגועים.

החצי השני של השבת עבר בטוב ולי בלתמי"ם משוגעים.

שיהיה לנו שבוע טוב!

באמת מדהימה!!!!

פירות זה להיט

וקטע התובנה שזה מתוק שמשאיר אותם רגועים, מעניין...

מלא מלא הצלחה השבוע בע"ה!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

גם בקיץ אני שמה מכנס ארוך בגן ולרוב גם חולצות ארוכות, מקסימום מקפלים להם בשרוולים. בגן מקפיאים לכן אני צריכה כמות

יש לי לעכשיו קצת אבל אחרי שעשיתי סדר רואה שזה הרבה פחות משחשבתי

תודה רבה , נחשוב על מה שכתבתן פה 

כן הצלחנו לסדר הנשה שבעלי מפזר ב7 בבוקר, מקל ילי מאוד ונותן לו זמן משמעותי עם הילדים

עבדתי בעבודות בחצי משרה ו/או בשכר נמוך. זה היה יותר השלמת הכנסה לבית מאשר פרנסה משמעותית.

כי זה לא רק השעות, זה גם להיות זמינה אם קורה משהו וקוראים לך, והייתי יותר זמינה אם ילד חולה או יש חופש. במקרים של חופש או מחלה גם הוא לקח ימים אבל מלכתחילה עבודה תובענית היא פחות גמישה מעבודה כזאת.

את יכולה להיות -

סייעת בבית ספר

מזכירה בחצי משרה או במקום גמיש

עבודה בחנות - אבל אז בדכ צריך לתת משמרות צהריים או שישי

עבודה מהבית - מגייסת למשרות, מתאמת פגישות וכו

עצמאית - אם יש לך רעיון ורצון לעסק

עד מתי נשארים לעבוד בעבודות כאלה...

ואם רוצים לעבוד בעבודה אחרת אחרי שנים, זה יעבוד?

כל זוג ומציאות החיים שלו והצפי לאיך החיים יראו בהמשך, כמובן בהתאם לשאיפות. אם השאיפה שלו להמשיך במצב הנתון ולך אין בעיה עם זה - זה לא ישתנה עד שהילדים יהיו עצמאיים. אם מבחינתכם זו מציאות זמנית אז נושמים עמוק וקובעים דד ליין.

אני חושבת שאם אתם יודעים שזו מציאות לשנה שנתיים זה לא משנה ככ. קשה לי להאמין שלא תצליחי חזור לשוק העבודה אחכ. אולי גם תלוי מה המקצוע המקורי שלך.

אם המציאות הזו הולכת להימשך יותר זמן, אז הייתי בונה את זה באופן אסטרטגי - חושבת במה אני רוצה לעבוד אחרי, כשאשתלב חזרה בשוק העבודה ושואפת למצוא משרות חלקיות שיקדמו אותי לשם.

אם את רוצה להיות מחנכת בביס, אז תמצאי עכשיו משרה חלקית של מורה מקצועית נגיד.

גם משרות מזכירות יכולות לקדם אותך לעבר משהו. כל משרה זוטרה היא בעצם מתחת למשהו גדול ואחראי יותר, ואז זה פשוט עניין של לאן את רוצה להתקדם. 

שיום אחד הוא יוציא את הילדים ויחזור יותר מאוחר?

ואת תביאי בייביסיטר יומיים שתפזר ותוכלי לצאת מוקדם?

ואז עוד יומיים חופשיים.

מורה, אחות, עוס- זה בטוח מתאפשר

ואת זו שחייבת להתגמש?

הסידור הזה מתאים לך שהכל עלייך?

גם בלי קשר לעבודה שלך, מה עם המעבר? זמן זוגי/ פנאי לעצמו / זמן עם הילדים כו

אני חושבת שאם זה מתאים לך אז משרה חלקית של חצי יום, והייתי רושמת לצהרונים אם אפשר כדי לחסוך א. צהריים שחייב להכין כל יום וישאר לך גם קצת זמן לעצמך בין לבין

כי שנינו עובדי חינוך

אבל חמי וחמותי שניהם עבדו כל השנים בעבודות משרדיות עמוסות ומטבע העולם והדברים חמותי הייתה זו שאוספת את הילדים. עד שהיא קלטה שלאח הגרוש של חמי יש יומיים קבועים בשבוע שהוא חייב לצאת מהעבודה מוקדם כדי להיות עם הילדים כי זו המשמורת שלו והפלא ופלא הוא מצליח לצאת בימים האלה מוקדם מהעבודה.

אז היא פנתה לחמי וביקשה ממנו שהילדים יזכו לזמן איתו גם בלי שהם יתגרשו. ובאמת חמי החליט על יום קבוע שבו הוא יוצא מוקדם מהעבודה, אוסף את הילדים ונמצא איתם אחהצ

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שאפשר לבחון מחדש הנחות יסוד. 

אני מרגישה שלאט לאט זה נהיה פחות ברור מאליו שמי שיאסוף את הילדים תהיה האישה.

אני למשל כנראה אצטרך ההפך (בואי נראה איך יסתדר גם עם העבודה שלו חחח)

אבל כן, שמעתי כמה וכמה שאמרו- גברים גרושים מוצאים יומיים בשבוע להגיע בזמן לאסוף את הילדים. אז בוא נעשה את זה *לפני* הגירושים😂

שזה צריך להיות בדיבור ביניכם.

זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה.

אם אחד מבני הזוג חוזר כל יום ב20:00, נראה לי די הכרח שהשני נמצא יותר בבית.

אבל השאלה היא אם זה מתאים לך, ואם את מרגישה שזה חונק / מגביל שווה לדבר על זה ולראות אם יש עוד אפשרויות בשבילכם.

בעלי חוזר בדר"כ בחמש וחצי

והעבודה שלי הרבה יותר גמישה

אז אני מפזרת ואוספת.

מגיעה לעבודה בשמונה וחצי ויוצאת בשלוש ורבע.

אבל עובדת מלא פעמים בשעות הערב (נגיד עכשיו פתחתי מחשב כדי לעבוד)

לדעתי זה שבעלך חוזר קבוע כ"כ מאוחר זה ממש מקשה.

אין לו אפשרות לעבוד פחות או שזה אילוץ של פרנסה?

בישראל המס מחושב בנפרד לכל אחד מבני הזוג, ללא תלות בהכנסה של השני.

ובגלל מדרגות המס, עדיף בהחלט שניים שמרוויחים 15 כל אחד מאשר אחד שמרוויח 30. (ברוטו זהה, נטו שונה).

בנוסף, אם מתוכננים עוד ילדים אז חופשות לידה וכו.

אבל כן, יש משרות שזה הכל או כלום. שלא יתנו לו לעבוד בהיקף מצומצם יותר. ואז זה סיפור אחר.

הערה חשובה לפותחת- חייב חייב שיעשה ביטוח אובדן כושר עבודה. הוא המפרנס היחיד, אם חלילה יקרה משהו שמונע ממנו להמשיך לעבוד- אתם תהיו חייבים את זה. 

כי הבית צריך את הכסף הזה או בגלל שזה דרישות המשרה.

אם זה בגלל כסף אז כנראה שעדיף שהוא יוריד אחוזי משרה וגם אשתו תעבוד.

שואלת ברצינות

אם הוא עובד כל כך הרבה שעות וזה עדיין לא מספיק- זה מעלה סימן שאלה

או שהמשכורת לא גבוהה 

או שהוא מבזבז הרבה זמן על נסיעות

ואם זה מספיק- אז לכי תמצאי משהו שממלא אותך

בלי שעות התיצבות (זה יכול ואולי צריך להיות בתשלום... אבל לא השיקול )

במה את טובה?

ואין לי מושג מה ממלא אותי...

הלוואי וידעתי

לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם ומה הצורך הכלכלי. אבל אולי זה יותר עניין של לעשות משהו שאת טובה בו, נהנית ממנו, מסופקת ממנו?

כלומר מעבר לאימהות.

ואז אולי אפילו משרה חלקית מאוד בתחום שמעניין אותך, תהיה עדיפה בהרבה על משרה מלאה במשהו שאין לך תשוקה אליו. 

אני עושה הרבה שעות נוספות.

כל אחד עובד יום או יומיים מהבית, סה"כ שנינו ביחד 3 ימים מהבית בד"כ.

כשהיו לי רק קטנים נעזרתי בבייביסיטר,

עכשיו הגדולים אוספים את הקטנים ככה שגם כשעובדים מהבית יש רצף.

כששנינו מהמשרד בד"כ אחד מפזר והשני אוסף וימים אחרים מתחלפים.

שעות העבודה גמישות.

יש המון משרות כאלו שאמנם יש הספקים אבל יש גמישות מסויימת ואפשר להמשיך בערב.

בעיני מציאות של "אבא של שבת" זה פספוס. השאלה אם זה זמני/ קבוע ואם אתם רוצים לעשות משהו לגבי זה.

יש משרות חלקיות אם את רוצה.

לא עבדתי כמה שנים שאני בעיקר הייתי איתם

והשנה התחלתי משהו כעצמאית ואז זה ממש סבבה כי אני זמינה תמיד בתקופות עמוסות שלו אני עובדת הרבה פחות ברמת היום בשבוע 

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

האמת שבשבת הוא דיבר איתי דווקא דיבר על יישובים אחרים אפילו לא ביהודה ושומרון, לא דווקא גבעות,

כשלפני זה זה מה שתמיד הוא דיבר.

אני לא יכולה לפרט את השמות של המקומות שהאחים גרים כי אתן אולי תזהו אבל אני חושבת שאחד מהם נחשב כבר יישוב רק שאין שם סופר, בית ספר, מרפאה וגם סתם לא מתחברת לסגנון שם.

באופן כללי מפריע לו שאין קשר עם השכנים

גם היו שכנים שהיה ממש עניין שגרם לבעלי להתעצבן איך שהם התנהלו, אני לא אפרט בגלל אאוטינג.

וגם שכחתי לציין שהיינו גרים בבית אחר ביישוב, ששם בעלי יותר נהנה, כי הרגיש יותר בקשר עם השכנים וכשעברנו דירה אני חושבת שהוא מאוד התבאס שכל אחד בתוך עצמו, ניסנו פעם להזמין שכנים בשבת והם לא שיתפו פעולה.

נשמע כמו קשיי הסתגלות.

לדעתי תשקפי לו את המחירים שאת והילדים תשלמו ואת הטרחה הכרוכה במעבר ותבקשי ממנו עוד שנה לנסות להסתגל לפני שמדברים על זה שוב.

אם חשוב לו הקשר עם האחים אפשר להזמין או להתארח קצת יותר.

אולי לסבלט את הבית.

לא הייתי עוברת ומשנה הכל מאפס בטח לא במקום שאין את כל השירותים שהתרגלת אליהם.

אם האזורים בתוך הישוב שונים מאוד מבחינת הסגנון אולי שווה לשקול מעבר בתוך הישוב.

וכדאי לך להתאמן על נהיגה לפחות בתוך הישוב אין את המגבלה הבטחונית וזה יעזור לך לפחות בתול הישוב אם האיזור שהוא יותר אוהב יותר רחוק מכל השירותים שציינת.

אם אחרי שנה תראי שאין מנוס, לפחות את תהיי יותר שלמה עם זה.

של הביצית המופרית (העובר בימיו הראשונים) שנצמדת לרירית הרחם ונקשרת לכלי הדם שם.  

שיהיה לך הריון בבריאות שלמה וטובה, ובידיים מלאות!

ובמיון אמרו לי שזה כנראה דימום השתרשות קטן וזה יכול לקרות גם בשלב הזה.

אני בדיוק יושבת בספה , בעלי קרס מעייפות עם הילדים, הבית שקט והמחשבות מתרוצצות. הפיתוי לראות סדרה או לקרוא איזה ספר קורצים ומצד שני באלי פשוט ראש ריק … ולתת לדברים לצוף. יש משהו בתרבות הפנאי שלא משאיר לנו פנאי לחשבון נפש, מצד שני מרגישה שעולות בי גם מחשבות שיכולות לגרור אותי לעצבות (דאגות מיותרות

כמו מה יהיה כשאחזור מחופשת

הלידה, האם אני אמא מספיק טובה, מה התכלית פה וכו'). השורש של המחשבות האלו טוב אבל הגבול בין לתהות כדי להשתפר לבין לתהות ולשקוע הוא דק נורא 

אבל כן מדברת עם חברה או כותבת פה

גם תוך כדי סדר ערב בבית עם עצמי

באמת חשוב

לאורך היום

מתי שיש לי צורך

בכתיבה

עם גיפיטי

לפעמים בדיבור עם אנשים

לפעמים קמה עם תובנות בבוקר ממחשבות בלילה

לא מחכה לסוף יום או להצטברות

הכי בסיסי בעיניי

לחשוב על דברים

לנתח

מסקנות

לשפר דברים

להסתכל על הדרך

אבל הייתה תקופה שכתבתי כל יום שלוש תודות על מה שהיה היום (לפעמים הייתי צריכה להכריח את עצמי למצוא משהו... ולפעמים הייתי צריכה דווקא להגביל את עצמי ולא להוסיף עוד

זה סיכם את היום גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית...

עכשיו בימים אלו של ספירת העומר אני לומדת על הספירות מתוך ספר שמסכם אותן בקצרה.

אבל לפעמים גם זה שאני מסדרת את הבית ושומעת תוך כדי משהו מעניין - גם יוצר לי סגירה של היום...

(אבל ייקח עוד זמן עד שאגיע לזה היום - יותר מחצי בית ער🤦‍♀️)

מיועד לילדות, אבל ראיתי אותו והתלהבתי. יש עמוד לכל יום עם שאלות מכוונות כמו - על מה אני רוצה להודות היום? למה אני מצפה? מה היה מאתגר? משהו שהאיר לי את היום, משהו טוב שעשיתי היום וכדומה. השאלות משתנות קצת כל יום אז זה מעניין. בנוסף יש שם שני משפטי השראה כל יום ואיך שהוא זה תמיד המשפט המדויק בשבילי לאותו רגע. הייתי שולחת תמונה או קישור, אם זה לא היה מניו יורק, אז לא רלוונטי. אבל מאמינה שיש כל מיני סוגים דומים שאפשר למצוא.

אני בשאיפה לכתוב שם כל יום, בפועל זה יוצא בסביבות פעם בשבוע-שבועיים, אבל כשאני מצליחה להתיישב לכתוב זה עושה לי הרגשה ממש טובה לראות את הטוב בחיים שלי, לזהות צעדים של התקדמות, לפרוק את מה שהיה פחות נעים.

ודש ❤️