שבוע למלחמה החדשה ומרגיש שכולם על הקצהלומדת כעת
לגמרי על הקצההמקורית

הילד שלי היום בכה שהוא רוצה ללכת לבית הספר


נורא קשה לעבוד איתם בבית

וגם שאין הרבה לאן לצאת

הם משתעממים

וצריך להכין מלא אוכל

ולסדר

ויש אזעקות בלילה אז לא ישנים

ומתוח


וב"ה שלפחות אנחנו לא צריכים להתמודד עם להתפנות מבית וכד. 

באמת קשוח ♥️לומדת כעת

זהו אז אצלינו כן צריך להתמודד עם לצאת מהבית באזעקה למקלט

אז נסענו להורים שלי

וקשה לי פה, עם כמה שזה מקום שאני רגילה אליו, כבר החיים שלי מתנהלים אחרת וממש מאתגר לי פה.

מזדהה כל כך😓אם_שמחה_הללויה
ההורים ממש מפנקים אותנו, אבל אין כמו בבית. בבית שלך אפשר לשחרר את הילדים לאכול אבטיח על הספות, את בעלי לישון שנ"צ בלי לדפוק חשבון, את עצמי להרים את הקול ולהתעצבן על כל העולם.
מסכימה אני מעדיפה להתחבא בחדר מאשר להתעצבןאמהלה

על כולם.

זה שילוב של חוסר שינה נוראי

אבא לא נוכח

ילדים שמטפסים על הקירות וכבר ניסו את כל סוגי התעסוקות

ובדידותתתתתת

אוף...לומדת כעת
לא פשוט בכלל ♥️
נראהoo

שיש עוד זמן למלחמה הזו

כדאי להערך לזה

מבחינה נפשית ולוגיסטית 

אני מרגישה שהתחיל החופש הגדולמאוהבת בילדי

אבל בלי שום הכנה מצידי- לא הצטיידתי במשחקים וחומרי יצירה, וגם לא בסבלנות...

 

והעייפות... פייי... למה לי אין כח כמו לילדים שלי?

לגמריהמקורית

בינתיים כל עוד מאפשרים עבודה מהבית אני מחוברת כי יש מצב שזה ישתנה והיום כבר הוצאתי את נשק יום הדין ואפשרתי בריכה במרפסת. מזל שחם😅

יותר מאוחר כנראה אלך לקנות ברבצק ופלסטלינה וכאלה

אני לדמרי כל הקצהמקקה

שבוע עם תינוקת וכולם בבית

לא ישנה בלילה מספיק ולא ביום

מזכיר את כל אלו שילדו בקורונה...

זה כנו חופש אבל עם אוירת נכאים ובלי הפעילויות ועם זומים מעיקים

המלצה שלי,עוד מעט פסח

מבוגרת הקורונה- שחררי את הזומים.

לכתוב למורים בצורה מכבדת שההשתדלות שלהם מאוד מוערכת, אבל למשפחה שלכם זה לא עוזר.

במילא לא לומדים שם כלום.

אם צריך קשר עם חברים/מורים- אפשר ליצור קשר ישירות בוואטסאפ, בשעות הנוחות לך.

אצלנו נכנסו רק לזום אחד מתחילת המלחמה.

עם אפס ייסורי מצפון. זה מה שטוב למשפחה שלנו ולכן זה מה שיקרה.

מסכימה ומסייגתאמאשוני

אל תכתבי למורה שזה מיותר,

פשוט לענות תשובות סתמיות כאלה של:

אולי מחר, ואז אה כן נכון, ואז בע"ה בהמשך, ואז לא לענות, ואז כן כן תודה על הדאגה, ואז את ממש צודקת, ואז את ממש צודקת!!!

וזהו תוך שניה יגיע ה1.7 ופתאום כל האידאלים יתנדפו ולא תשמעי מילה מאף גורם חינוכי.

רק אומרת שזה לא המורות, זה המערכת.

לא כנגד אף אחד, רק לטובת התלמידים.

אני מורה, ומאוד הערכתי אמא שכתבה לי שהיא מעריכהלומדת כעת

את ההשקעה אבל כרגע הם מתמקדים במשפחתיות ולא יכנסו לזום.
 

אה אה. זה תלוי גיל. אני מדברת על גיל צעיר.

בצד של המורה, אנחנו רוצות לדעת שהבת בסדר, שהמשפחה שלה תומכת ורואה אותה בבית.

איפשהו באזור כיתה ה'+ מאמינה שהמורות באמת מצפות יותר ללמידה

הדיון על הזומים פשוט מצחיק אותי בתור מורהאמהלה

(לנו בבית יעקב יש מרחב קולי ולא זום)

דורשים מאיתנו ללמד, אנחנו מתחננות שהילדות לא פנויות ללמידה

גם אם לא הייתה מלחמה- זה שבועיים אחרונים של השנה וכולם כבר אבדו את זה.

אבל מאתנו דורשים להיות סופרמן, להכין שיעורים שירתקו אותם

לבוא לביה"ס לצלם ערכות, (בוודאות 4 בנות מתוך 100 באו לקחת!!!!)

וההורים- לא מעוניינים בכל זה

וכאילו צריך להתנצל למורים שהילדים לא לומדים

שחררו וזהו

תורידו לנו ימים, תורידו משכורת, העיקר שתהיה לנו מנוחת הגוף והנפש.

גם ככה המשכורת שלנו לא מכסה את החודש.

הבן שליoo

מאושר מהמרחב הקולי ומהערכה שהוא קיבל

אבל הוא בגן זה כנראה שונה 

זה משתנה גם בין ילדיםמתואמת

יש לי ילדה שנכנסת רק לשיעורים החברתיים - כי החברות חסרות לה והלימודים בכלל לא. וילדה שלעומתה עושה בשקדנות את כל המשימות שהן מקבלות, אף שבשגרה היא לא אוהבת ללכת למסגרת... (כי קשה לה חברתית, אבל לימודית ממש לא)

יש לי ילדים שמקפידים גם וגם ויש ילדים שלא רוצים לא את זה ולא את זה

אבל גם אני למדתי את הלקח מהקורונה, כמו ש @עוד מעט פסח כתבה, שהזומים והשיעורים הקוליים הם רק בגדר המלצה בתקופות כאלו, ואי אפשר באמת ללמוד ככה. (בקורונה בכלל בנינו להם בית ספר משלנו. עכשיו לא ממש יש לנו כוח לזה)

ועכשיו בכל מקרה סוף שנה, זה לא שיש עוד הרבה מה ללמוד...

הבן שלי גם אתמול היה מאושר (כיתה א)המקורית

היום כבר לא היה בא לו🤷

אז ויתרנו

מבחינתי הלמידה הזו אינה הכרחית בעת הזו. רק אם הוא היה רוצה 

נראה לי באמת שלרוב את צודקתקופצת רגע

וזו הייתה ההרגשה שלי מהזומים החל המקורונה ועד כה, גם בתחילת ואמצע השנה ולא רק בסוף.


אבל איכשהו, ילדת כיתה ב' השתתפה בזומים השבוע, ממש למדה, הכינה שיעורים, ונראה לי שיותר מחצי כיתה שלה עשתה את זה.

אז כנראה שלפעמים זה כן מצליח. 

חושבת ששרשרתי לא במקום... מצטערתקופצת רגע
הטמטום הגדולאמאשוני

שמפילים עליכם המורים את הלימוד המקוון,

במקום שיהיה צוות מצומצם מאוד שאחראי על החומרים.

להוא לביה"ס להכין ערכות, להגדיר צורך בשיעורים "מרתקים"

זה פשוט הזוי.

במקום זה שיכינו חוברות מותאמות מראש לכל נושא (הרי את ספרי הלימוד מכינים מקבצים דיגיטליים ושולחים להדפסה)

לא יכול להיות שאין למשרד החינוך שיעורים "מרתקים" עבור כל נושא בתוכנית הלימודים.

שיעורים שהוקלטו או נבנו מראש לצורך לימוד מקוון.


במקום מרחב קולי שיבנו מאגר פודקאסטים, לשמוע פרק פודקאסט זה באמת מרתק. רק שלהקליט פודקאסט זה מקצוע, שצריך לשבת תחת משרד החינוך והמורות צריכות לדעת להשתמש בו, לא לייצר אותו.

המורות יכולות להיות אפקטיבית בדיון שמתפתח אחרי השמיעה, בזמנן החופשי, ולא להעביר את החומר עצמו.

וגם קבוצות הדיון לא חייבות להיות במסגרת כיתה אורגנית. להיפך, יותר מרגש לדון עם תלמידות ממסגרות אחרות.

אפשר גם לנטר תגובות, אפשר לעשות מלא דברים,

אומת הסטארטפ מעבירה שיעורים בטלפון, זה פשוט פדיחה להגיד את זה בקול.

הטמטום הגדול הוא שלא הכריזו על פתיחת החופשהשקט הזה

והקדמת שנת הלימודים בשבועיים.

ואני אומרת את זה כמורה. (שלא חוזרת בתחילת שנה בעז"ה בגלל חל"ד ובכל זאת)


הלמידה עכשיו מיותרתתתתת


לעומת זאת, לפתוח את השנה מוקדם יותר זה להספיק חודש אלול שלם של למידה לפני החגים, למידה יעילה, אפקטיבית.


אבל זה לא היה עובר בחיים את יפה בן דוד🤦‍♀️

כן אבל זה מקרי עניין התזמוןאמאשוני

לעומת זאת למידה מרחוק כאסטרטגיה זה רעיון גאוני בעיקרון, אם היו עושים את זה נכון ולא מנסים להעתיק למידה פרונטלית לזום.

הילדים שלי למדו במרכז מחוננים לאורך תקופה ארוכה בלמידה מקוונת פעם בשבוע, וכשערוכים לזה והביצוע ברמה גבוהה, הלמידה אפקטיבית ומעניינת ושוברת שגרה ויש לזה המון יתרונות, שרק אחד מהם היא היערכות ללמידה בחירום.

כל פעם כשאני שומעת פודקאסט בהיסטוריה אני אומרת לעצמי איך בבית ספר פשוט חיבלו במושג שנקרא לימוד היסטוריה. מחוץ לכיתה אפשר ללמוד בצורה פי אלף יותר מעניינת מאשר בכיתה.

ובלי לבדוק חותמת לך 90% כשמלמדים היסטוריה בזום עושים את זה בצורה משעממת עם ספר מלווה כמו בכיתה. (במקרה הכי מתקדם מכינים מצגת ברמה נמוכה)

זה פספוס פוטנציאל גדול, הרבה יותר מהשאלה אם לוותר על שבועיים למידה או לא.

ולמשרד החינוך היו כמה שנים להיערך לזהיעל מהדרום

לק"י


מאז הקורונה, פרצה מלחמה, ועכשיו עוד מערכה נוספת במלחמה.

במקום לבקש מהמורים לעשות תרגול של למידה מרחוק פעם בשנה🤦‍♀️

ושוב רק להבהיראמאשוני

שהטענה היא לא למורים,

אני לא מצפה ממורה שיכין שיעור מרתק מקוון ברמה גבוהה, כ99% מהעיסוק שלו הוא למידה פרונטלית על מגוון האתגרים שלה.

צריך להכשיר צוות ייעודי להכנת מערכי למידה מקוונים שישמשו את כל תלמידי ישראל גם שנים קדימה.

המורים רק יצטרכו לבחור ממאגר קיים ולשבץ בתוכנית ייעודית כהמלצה ולעקוב אחרי ביצוע כדי לספק משוב להשתפרות עתידית.

זה משהו שאפשר לעשות שעה ביום, בכל שעה.

לא צריך שמורה יכין שיעור מקוון בעצמו.

זה לא יעיל ולא חכם, זה לא תחום ההתמחות שלו. זה תחום אחר ולכן זה נראה כזה צולע.


אני כן יודעת שיש למכון דוידסון, הורייזון, בית אביחי תוכניות טובות.

מאמינה שיש עוד תכני לימוד נהדרים.

רק לא תחת המטרה של משרד החינוך ולכן לא הרבה נחשפים ונהנים מהלימוד האפקטיבי שלהם.

בקורונה בנו מאגר של שיעורים מקווניםהשקט הזה
אבל לפחות במקצוע שלי הם ממש מגוכחים
איפה הם נמצאים?יעל מהדרום
אבל זה כבר קייםלומדת כעת

יש כל-כך הרבה מאגרי תוכן מקוונים, שבית הספר רק צריך לבחור מה הוא קונה והמורה רק צריך לבחור מה הוא משייך לתלמידים.

אולי הבעיה שהמורים לא למדו בעצמם ולא לימדו את הילדים איך לפתוח את האתרים, איך לשייך משימות...

לא יודעת

באמת השימוש בזה יחסית צולע.

מסכימה לגבי ההיסטוריה ממשהמקורית

בשנים האחרונות השתלמתי המלא בהסטוריה רק בזכות הדוקומנטרי של כאן 11 למשל

ספרי היסטוריה זה משעמם. וגם לא מציג את המציאות על המורכבות שבה

אבל לא כולם מחוננים...מתואמת

יש ילדים שאין סיכוי שיקלטו משהו בלמידה מרחוק (בטח בלמידה מרחוק בסגנון חרדי - דרך הטלפון).

מסכימה איתך שמשרד החינוך מזמן היה צריך לשפר את מערכת הלמידה מרחוק, אבל עדיין לא לכולם היא תועיל

זה לא קשור למחונניםאמאשוני

פשוט בגלל שיש להם תכנית ייחודית אז הם משתמשים בלימוד מקוון,

אבל דווקא לדעתי לתגבור זה הרבה יותר יעיל. ובכלל לעידוד למידה בנושא חופשי לבחירה.

נגיד גם לימוד לפסיכומטרי בסגנון "בריינווש" (שטיפת מוח) הוא עוזר לתרגול שליפה מהירה והרבה יותר אטרקטיבי מלימוד רגיל להכתבה.

דווקא ילדי קשב יכולים לפרוח מלימוד כזה, שווה לנסות.

למשל אתר עשר אצבעות הוא חמוד. כבר כיוון טוב, אבל אפשר לקחת את זה כמה צעדים קדימה.

תתארי לך שיעור היסטוריה באתר ארכאולוגי שמצולם בטכנולגיית 360 מעלות,

שילד בוחר לאן לפנות, ונתקל בהסברים ורמזים בסגנון חפש את המטמון ולומד מה קרה באתר. משולב עם סרטונים וקטעי אודיו קצרים. אם משולב איסוף יהלומים ודברים כאלה, זה הרבה יותר מעניין משיעור שבו מורה מספר בקולו את האירוע ללא אפקטים וללא עריכה.

או אפילו שיעור גאומטריה שלא צריך לצייר משולש על הלוח, אלא כמטה קסם מופיע משולש ויתר וגובה וזוויות והכל בהמחשה יותר מדוייקת ויותר ויזואלית בעין.

ומה שלא צריך עף מהלוח במגע ולא המורה מוחקת והיד שלה הופכת לשחורה..


ואנגלית בכלל הרבה יותר מעניין עם סרטונים ומשחקים ואפשר לתרגל גם דיבור מול הקלטה של תוכנה שבודקת ומתקנת כשצריך.

ואפשר לשלב תרגול בסגנון קהוט עם צבירת נקודות ואפשר לעשות עוד מלא דברים אם זה היה מספיק חשוב להשקיע בזה.

דווקא לילדים שפחות מחבבים את הכיתה יש לזה פוטנציאל גדול.

מסכימה ממשאפונה

הילדים שלי לומדים המון מפודקאסטים - תנ"ך, הסטוריה, מדע...

זה כלי מדהים

וממש פשוט לשימוש, לא צורך במסך.

כמורה, אני משתדלת לצמצם הקניה פרונטלית למינימום, וגם את זה קשה להעביר בגלל ענייני משמעת. בפודקאסט הילד מקשיב בלי הסחות וזה ממש מעניין.


ובטח שיש כלים עשירים יותר

אנחנו ממש תקועים מאחורה במערכת החינוך עם למידה פסיבית בפורמט מיושן.

אפשר לנצל להמלצות לפודקאסטים מעניינים לילדים?שבעבום
בהחלטאפונה

מה ששמענו ונהנינו (החלוקה לגילאים גמישה. אצלנו שומעים יחד מגיל שנתיים עד 11)


לילדי גן - סיפורי אמיתי המספר


לילדי יסודי:

היסטוריה לילדים - יובל מלחי

סיפורי תנ"ך לילדים - הרב עקיבא צוקרמן

סיפורי רבי נחמן לילדים - הרב אלעד טאוב


יותר לכיוון חטיבה:

"אבא למה" - אורן פרבר

איפה יש את סיפורי אמיתי המספר?ממשיכה לחלום
בספוטיפייאפונה

הפודקאסט נקרא:

סיפורים לילדים | אגדה - בית סיפורי העם היהודי

תודה קבה!ממשיכה לחלום
בימים האלה כל האתר פתוח בחינם לכולםיעל מהדרום
לק"י


נדמה לי שהוא כתב את הסיסמא באתר עצמו.

תודה שכתבת!וואלה באלה
אשמח גם להמלצות, מעניין אם יהיה משהו שיעניין אצלנומתואמת

אבל האמת שאני מעדיפה דברים ברוח דתית...

ובכלל - אפשר להוריד פודקאסטים כדי לשמוע בנגני מוזיקה?

אין לי מושגאפונה
מאמינה שיש דרך אבל כדאי שתתיעצי עם מישהו שמבין בזה.


ויש המון פודקאסטים תורניים...

תודה רבה! אנסה לבדוק...מתואמת
אני אוהבת את קדמא עם נועם אשכוליאמאשוני

אפשר לשמוע ביוטיוב, אז מניחה שאפשר להוריד לנגן.


יציאת אתיופיה של יובל מלחי בעיני סדרה חובה לגיל חטיבה-תיכון.

שילוב של היסטוריה ואזרחות וקבלת השונה, הקרבה וציונות.

אפשר לקיים דיון על שאלות מהותיות אבל קודם לדעת מה קרה שם בכלל.

(מומלץ מפרק 4 והלאה)

תודה רבה!מתואמת
חייבת להוסיף עוד המלצות לפודקאסטיםאמאשוני

שהם תענוג לשמיעה.

זה לא ברוח דתית, אבל לא רואה סיבה שתהיה בהם בעיה,

רק בשביל החוויה של למידה בכיף לגילאי סוף יסודי ומעלה:


עושים טכנולוגיה

ובעושים היסטוריה יש סדרות ממש טובות.

עלייה ונפילתה של האימפריה הרומית, אלכסנדר הגדול ועוד.

יש גם פרקים בודדים שמאוד מוצלחים. יש נושאים לא מתאימים. אז לא כל פרק מומלץ לילדים.


כהעשרה נחמדה יש את הסדרה על שוד השעונים הגדול, אומנות של בניית סיפור ואפקטים.

שמעתי עם הילדים שלי לפחות פעמיים את כל הסדרה, הם יודעים לספר סיפור.


גם קטעים בהיסטוריה של יובל מלחי מומלץ לגילאים הבוגרים יותר. (חטיבה, תיכון) ומצטרפת להמלצה על היסטוריה לילדים לגילאי יסודי.


ילדי טבע יודעים לספר על מדע וטבע לילדים קטנים באופן ברור ונגיש. כל העניין האבולוציוני הסברתי לילדים שלי מראש מה גישת המדע ושהיא לא סותרת את בריאת העולם ויש דברים שממשיכים לגלות כל הזמן. ומשם לומדים איך המדע מתייחס לנושאים האלה.

מבחינתי הרווח עולה בהרבה על ההפסד. הבת שלי למשל (בת 8) אמרה שהיא לא מבינה איך יש אנשים שלא מבינים שרק ה' יכול לברוא את העולם, אמא תביני שבלי הפוטוסינתזה של הצמחים, החיות לא היו יכולות לנשום!

אבל מבינה מי שלא מתאים לה לחשוף את הילדים לגישה המדעית הזו באופן הזה.

מגיבה כדי לשמור את ההמלצות, תודה!קופצת רגעאחרונה
היא ביקשה אבל רק דתי..טארקו

לא מכירה את קדמא

אבל יובל מלחי הוא דתי?

קדמא הוא דתי בהחלטאמאשוני

היא ביקשה רוח דתית,

ולדעתי יציאת אתיופיה הוא ברוח דתית גם אם היוצרים אינם דתיים.

כל הפעילות של המוסד, זה לא דתי ולא לא דתי, אבל כל המאמץ לעלות לארץ וכל הרוח של קהילת ביתא ישראל בהחלט עונה לטעמי על ההגדרה של רוח דתית.

(לא המלצתי על הפודקאסט הכללי שלו אלא ספציפית על הסדרה הזו)

יש פודקאסטים שמועלים ליוטיובעוד מעט פסח

אז אותם בוודאי שאפשר להוריד.

מפלטפורמות אחרות אני לא בטוחה.

את צודקת, זה באמת יכול לעזור לילדי הקשב שלימתואמת

אבל הבעיה שאצלנו זמן המסכים מוגבל... (חינוכית וטכנית - יש שלושה מחשבים בלבד, ששניים מהם הם מחשבי עבודה של ההורים ועוד אחד הוא חצי מחשב עבודה שלי)

אני כן נותנת להם זמן מסך - אבל בעיקר בשביל יצירה בתוכנות המחשב (ולא באינטרנט).

בהקשר לזה רציתי לספרעוד מעט פסח

שיש לגוגל כלי AI שהופך טקסטים וסרטונים לפודקאסט.

השתמשתי בזה לקראת מבחן של הבת שלי בכיתה ה'- ביקשנו מהמורה את דפי הסיכום בקובץ וורד, ותוך דקות בודדות היה לנו פודקאסט על החומר.

נכון, לא מושלם ועם טעויות מצחיקות של AI, אבל זה כלי ממש יעיל ומגניב.

יש גם תוכנות שמכינות שירים שלמים ב-AI. מכירה ילד שהכינו לו ככה שיר לבר מצווה, אבל באותה מידה אפשר גם לבקש שיר על חומר לימודי.

זה מצחיק, קליל, ובעיקר- מלמד בדרך שונה, שלילדים מסוימים מתאימה הרבה יותר מאשר למידה פרונטלית.

לגבי שיתוף הילדים בעשייהאמאשוני

את צודקת בהחלט. ילד שמכין שיר על חומר הלימוד זה ערך מוסף בפני עצמו, ומוסיף עוד כלים לחווית הלמידה.

בטח אם התוצרים כיפיים.


לגבי להפוך טקסט לפודקאסט, אם זה עבד לכם אז אחלה,

אבל אני נגד לקרוא לכל קובץ שמיעה פודקאסט.

יש היום הצפה של המושג. כל תוכנית רדיו או ראיון מוקלט קוראים לזה פודקאסט וזה עוול לדעתי לפודקאסטים אמיתיים.


לבנות פודקאסט זה מקצוע,

זה לדעת איך לבנות את הסיפור, איך לייצר את המתח והריכוז, לשלב אפקטים ועריכה מוזיקלית שמעבירה את השומע חוויה מסויימת. זה לדעת איך לתת פאנצ', סיכום נושא וגירוי הסקרנות לשמוע ולחקור עוד. לגרום לשומע להלך עוד זמן עם המחשבות על מה שהוא שמע עכשיו. זו חווית למידה אחרת.

מי שמעוניין להיחשף לידע כלשהו ברמה גבוהה ועשירה מבחינת מה שפודקאסט יכול להביא, כדאי שידע על ההבדלים הללו.

לא דומה תוכן שהושקעה בו הכנה, חשיבה ועריכה, לתוכן שממיר טקסט לשמע.

שזה גם טוב, אבל אפשר לשאוף יותר גבוה.

(אולי הAI עושה גם עבודת עריכה אבל לא נראה לי, סביר להניח שהוא יותר עושה המרת טקסט לקובץ קולי)

לא, לאעוד מעט פסח

זה לא תוכנה שממירה טקסט לשמע. ממש לא.

היא לוקחת את הטקסט, יוצרת על בסיסו דיאלוג בין שני אנשים (בתוכנה החינמית, בתשלום הבנתי שאפשר לגוון), והם מחפשים את הרעיון המרכזי, מביאים עוד ידע מסביב וכו'.

זה לא פודקאסט ברמה של יובל מלחי ואין שם אפקטי סאונד, אבל זה כמו שיח בין מגישים בתכנית רדיו.

מגניב, תודה על השיתוף!אמאשוני
אבל איך את עושה את זה לכמה ילד במקבילסבב ולא סבבה
זה לא שיש לי אלף מכשירים
יש לך גם פתרון למסגרות חנ"מיעל מהדרום

לק"י


שעובדות עד אמצע אוגוסט?

או שמהקייטנה ישר לתחילת שנת הלימודים הבאה?


(לא מתלוננת אלייך. רק מזכירה שיש גם אותנו כחלק ממערכת החינוך😅).

לגייס מתנדבים שיעבדו במקומכםהשקט הזה

סתם

 


 

לא, לא חשבתי על חנ"מ כי השיח פה היה על לימוד בזום וכו ואני מניחה שאתם פחות מנסים ללמד ככה, לא?

 

וגם בד"כ מחזירים קודם את החנ"מ לפני החינוך הרגיל

אנחנו לא חייבים ללמד בזום למזלינויעל מהדרום

לק"י


בעיקר שולחות חומרים מתאימים.

אבל כן עשינו זום לכיתה היום, והיה נחמד. הילדים דוקא התעניינו. ויש אצלינו עוד כיתות שעשו ואמרו שהיה מוצלח.

האמת שלחלק מההורים זה טובהמקורית

כי כל עוד לא הסתיימה השנה, יש סיכוי שנקבל תשלום מתישהו על הימים שנעדרים בהם בשל הוראות פיקוד העורף

בכל זאת, לא כל האמהות מורות😅

כבר חשבו על זה לפנייך 😆תוהה לעצמי

מערכת החינוך שלנו צריכה בנייה מחדשממשיכה לחלום

באמת

יש לך אחלה רעיונות

אולי תשקלי הסבת מקצוע?😅

אני כתבתי משהו בסגנון-עוד מעט פסח

'תודה רבה על ההשקעה בבניית המערכת והעברת הזומים. ממש מוערך!!!

רציתי לשתף שהכניסה לזום מפריעה לשגרת המלחמה שאנחנו יוצרים כאן בבית, ולכן בחרתי לשחרר את x מהזומים.

נשמח לשמור על קשר בדרכים אחרות'.


לא מתחמקת.

אומרת את האמת, קובעת עובדה, ודי.

למה אוירת נכאים?אפונה

קצת לא נעים לי כי אני פריווילגית בטירוף

(גרה בבית אמיתי עם ממ"ד, בעלי לא מגוייס, אני חצי מורה... למעשה הוא הלך השבוע לעבודה רק יום אחד שזה אומר נוכחות גבוהה מאד ביחס לממוצע)

וממש מבינה שהקושי הוא גדול.

אבל אוירת נכאים??

אני ממש מרגישה את פעמי המשיח

איך ההסטוריה נכתבת

איך סוף סוף קמנו כאריות

והקב"ה עושה לנו ניסים

אויבנו ניגפים לפנינו כמו זבובים..

ואיך סוף סוף העם מתאחד


אז כן

גם אני מסתובבת כמו זומבי הלומת חוסר שינה

וכבר לילה רביעי שמתארחת אצלנו משפחה בלי ממ"ד

והילדים שלהם נרדמים מוקדם משלי, ככה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לצעוק עליהם בהשכבות.

אבל ההרגשה הכללית היא התרוממות רוח מדהימה.

אני גם חושבת שאפשר להסתכל על זה אחרתיעל מהדרום

לק"י


אני מבינה את הקושי ותחושת החנק, שאי אפשר להתרחק מהבית יותר מידי (מבחינתי).

אבל לא מחכה שיעצרו את המלחמה, אלא שיסיימו מה שצריך בצורה הטובה ביותר.

(וגם אין לי כח לחזור לעבודה🙊 אבל נתעלם מזה😅).


ולנו יש מקלט בבניין, ובעלי עבד כמעט כל השבוע, כך שאני חצי פריווילגית).

ואני בלי אף פריבילגיה- ומסכימה איתךסבב ולא סבבה

רני גם לא מרגישה אוירת נכאים


חושבת שבהתחלה נסהלתי

מהישנוי הקיצוני מהחשש מהתקובה

ובכלל מהלא נודע

וגם מהישנויים הטכניים לש חופש גדול במפ.יע ורוב המזן בבית וכל התוכניות שהיו לי..

ובעיקר םחדתי מלהיות לבד ו

במצב ההז כי בעלי מגויס

וכו


אבל מגלה שעם כל יום באמת המהלך ההיסטורי ההז דוקא נותן לי כח

וגם תקווה קדימה

שיפתח באמת משהו אחר בעולם

שבאמת נראה ניסים

שבאמת יהיה ישנוי ואמן גם גאולה


וכן קשה לי

אני משקשקת מהלהיות לבד

בעיקר בלילות

והחוסר ישנה וכהשוא פה בכלל לא נרדמת

ואני בסוף הקיון וחלשההה והכל כואב לי והיום ביליתי במיטה בכלל


אבל באמת מרגישה שזאת הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול

אשרייךמקקה

לי קשוח בלי מסגרות

עם כל השאר יכולה להתמודד

אין לי זמן לטפל בעצמי ולהתאושש ואני ממשיכה לצלוע

וואי כ"כ על הקצהואני שר

אני אצל ההורים וזה עוזר וגם מחרפןןן

מחכה שבעלי יצא מהמילואים וגם לא רוצה לראות אותו בכלל

עייפה

עצבנית

חסרת סבלנותתת

ואין אופק נראה לעין לטירוף הזה

הכי מדאיג שאין צפי לסיוםמולהבולה

זה מפחיד אותי מאוד

חלילה למצוא את עצמי עד תחילת שנה באותו המצב 😩

בנות... אנחנו בימים של ניסים מטורפים. בואו ניקחבאתי מפעם

נשימה עמוקה,

כן, קשוח, מעייף, צרחתי היום מלא

(והבת שלי שאלה- למה את כועסת הרבה, בגלל שאבא במילואים? מיותר לציין שנאלמתי דום בושה ונכלמת).

אבל,

בל נשכח....

אנחנו היינו רגע לפני השמדה של כל מדינת ישראל. (תוך פחות מחצי שנה איראן היו אמורים לסיים להכין את פצצת האטום!)

ולקחנו סיכון מטורף להכנס לשמי איראן, תוך כדי שיש לנו כבר חזית אחת פתוחה (עזה) ועוד אחת פתוחה רק במצב 'השתק' (לבנון). ופשוט ניסי ניסים ידינו על העליונה, ממש. אנחנו ממוטטים את המעצמה הנוראית הזאת, מספיק להתבונן בגודל של ישראל ובגודל של איראן וחברותיה מסביב כדי להבין שזה לא הגיוני להילחם מולם.... אבל הקב''ה איתנו... אז כן, זה מעייף כי זה באמת צירי לחץ כבר וזה קשההה. אבל בואו ננשום עמוק יחד ונודה לאלוקים. מזמור לתודה... 

תודה על החיזוק. כל מילה 👍מולהבולה
חד משמעית, צודקתלומדת כעת
לעניות דעתי הקושי המרכזי פה הוא העייפות. העייפות לפעמים היא הורגת ממש כל רגש ואנחנו הופכים להיות פקעת עצבים גם כשבשכל אנחנו מבינים שב"ה יש הרבה ניסים וטוב לנו בחיים ויש משפחה תומכת סביבנו. 
ההתחלות הכי קשותאמאשוני

שלושה ימים הראשונים הכי קשים, ואח"כ כל השבוע הראשון, ובע"ה זה ילך וישתפר.

אבל מותר גם לתת מקום לקושימולהבולה

אי אפשר להתעלם מזה

עם כל הרצון הטוב 

זה לא להתעלםאמאשוני

חשבתי שזה מעודד לשקף שאנחנו ממש בשיא הקושי ובע"ה עוד קצת כבר יהיה טוב יותר.

ברגע שימות השבוע מתחילים לחזור על עצמם, יש איזה פרספקטיבה. יום ראשון הקרוב אצל רובנו יהיה קצת יותר שפוי מראשון שהיה השבוע,

ויום שני הבא יותר מעודד מיום שני שלפניו וכן הלאה.

זה ככה מניסיון עבר.


זה לא אומר שלא קשה, זה אומר שהקושי לא יהיה באותה רמה לאורך התקופה.

השחור לא יהפוך ללבן, אבל השחור יהיה פחות סמיך.


אני באופן אישי לא רואה איך אני עוברת את השבת הקרובה, תחושה של ערפל ומחנק.

אם כל יום הייתי צריכה לדאוג רק ליום הקרוב, אז עכשיו אני חייבת לדאוג בבת אחת ליומיים, ועוד לא סתם יום, יום בלי קניות ותקשורת ומסכים, עם קידוש וארוחות, יום שיש ציפיות לגביו, רק לבד.


אבל אני יודעת שכבר עברנו 13 שבתות ברצף לבד,

עברנו לבד סגרים ואזעקות. עברנו לבד הלם ופחד ומה לא עברנו. ומפעם לפעם השתכללנו וקצת התרגלנו והתחושה הכללית השתפרה.

אז כרגע אני לא רואה איך אנחנו יוצאים מזה, אבל כן יש לי ביטחון לצעוד לתוך הערפל שנקרא שבת לבד אחרי שבוע כזה קשוח.

כי אני יודעת שבסוף נעבור את זה ואפילו בטוב, ומיום ראשון נחוש הקלה.

כבר עכשיו אני מצליחה קצת יותר לדבר עם אנשים ולהתעדכן וקצת לחוות חיים רגילים. וכבר עכשיו חנויות פתוחות וזה טיפה משפר את המצב רוח.


ובדיוק עכשיו קיבלתי עדכון שסדרת פגישות חשובה שיש לנו בימי ראשון ובוטלה בראשון הקודם, תתקיים בשבוע הבא שזו בשורה מעולה.

וגם אם לא היה אפשר פיזי במשך השבוע אני מניחה שהיו מוצאים פתרון אלטרנטיבי,

כי ככה זה בהתחלה קשה מכל הבחינות, ואח"כ כבר קצת מתרגלים/ המצב משתפר/ מוצאים פתרונות.

נכון גם מרגישה ככהסבב ולא סבבה

 אמנם שבת אני לא לבד..אז חיבוק לך❤️כי ממש מבינה לליבך שבת זה .מיד קשוח לבד..ובמצב ההז בכלל.


אבל באמת קולטת ששבת שעברה כשהוא נסע היתי ממש בחרדה כזאת מה יהיה

והכל היה נראה לי כזה סוף העולם ובעיקר- לא ידוע ולא מוכר


ועכשיו זה לאט לאט נהיה יותר מוכר

לא אומר שקל

אבל קצת יותר טוב מלפני שבוע

חייבת להגידאישהואימא

שהמילים שלך נותנות לי הרבה כוח.

וזה לא פעם ראשונה

תודה

וחיבוק על הקושי וההתמודדותאישהואימא
מאחלת לכולנו שבת טובה ורגועה!
תודה רבה שכתבתאמאשוני
חיזקת, תודה רבה!
^^^מצטרפת, נהנית לקרוא תגובות שלך.צפורה
את מדהימה ומסבירה בצורה מדוייקת ככאוהבת את השבת
מקווה ששבת עברה עליכם בטוב!!❤️❤️❤️
תודה רבהאמאשוני

חצי שבת ראשונה עברה גרוע, אבל נקודת האור שיצאתי עם מסקנות אופרטיביות:

1. לתת לילדים לדבר עם אבא ביום שישי בבוקר לפני זמן סרט. (לתת להם לדבר כדי לפרוק את הגעגוע, לפני סרט כדי לצמצם משברים של אחרי שיחה)

2. להכניס שבת מוקדם.

לגבי 3, אני מתלבטת אם יעשה לנו טוב להתארח לאחר"צ- סעוד"ש. מצד אחד זה בהחלט יכול לעזור לגוון ולהקל על שבת ארוכה, מצד שני היה לנו טוב שהכנסתי את הילדים להתקלח ולישון לפני מוצ"ש.


ועוד מסקנה לשמר, לפרגן בפירות. כל שעתיים הוצאנו משהו:

ענבים

אבטיח

מלון

תפוחים

משמשים/ נקטרינות

וושב אבטיח,


היה גם מתוקים בגזרת הגלידוניות/ עוגת שוקולד,

אבל הפירות היה הצלחה אחרת. משאיר את הילדים רגועים.


החצי השני של השבת עבר בטוב ולי בלתמי"ם משוגעים.


שיהיה לנו שבוע טוב!

וואו אלופההה שאת!! איזה פרקטיות ישר למרות הקושיאוהבת את השבת

באמת מדהימה!!!!


פירות זה להיט

וקטע התובנה שזה מתוק שמשאיר אותם רגועים, מעניין...


מלא מלא הצלחה השבוע בע"ה!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !