הילד שלי היום בכה שהוא רוצה ללכת לבית הספר

נורא קשה לעבוד איתם בבית

וגם שאין הרבה לאן לצאת

הם משתעממים

וצריך להכין מלא אוכל

ולסדר

ויש אזעקות בלילה אז לא ישנים

ומתוח

וב"ה שלפחות אנחנו לא צריכים להתמודד עם להתפנות מבית וכד. 

זהו אז אצלינו כן צריך להתמודד עם לצאת מהבית באזעקה למקלט

אז נסענו להורים שלי

וקשה לי פה, עם כמה שזה מקום שאני רגילה אליו, כבר החיים שלי מתנהלים אחרת וממש מאתגר לי פה.

על כולם.

זה שילוב של חוסר שינה נוראי

אבא לא נוכח

ילדים שמטפסים על הקירות וכבר ניסו את כל סוגי התעסוקות

ובדידותתתתתת

שיש עוד זמן למלחמה הזו

כדאי להערך לזה

מבחינה נפשית ולוגיסטית 

אבל בלי שום הכנה מצידי- לא הצטיידתי במשחקים וחומרי יצירה, וגם לא בסבלנות...

והעייפות... פייי... למה לי אין כח כמו לילדים שלי?

בינתיים כל עוד מאפשרים עבודה מהבית אני מחוברת כי יש מצב שזה ישתנה והיום כבר הוצאתי את נשק יום הדין ואפשרתי בריכה במרפסת. מזל שחם😅

יותר מאוחר כנראה אלך לקנות ברבצק ופלסטלינה וכאלה

שבוע עם תינוקת וכולם בבית

לא ישנה בלילה מספיק ולא ביום

מזכיר את כל אלו שילדו בקורונה...

זה כנו חופש אבל עם אוירת נכאים ובלי הפעילויות ועם זומים מעיקים

מבוגרת הקורונה- שחררי את הזומים.

לכתוב למורים בצורה מכבדת שההשתדלות שלהם מאוד מוערכת, אבל למשפחה שלכם זה לא עוזר.

במילא לא לומדים שם כלום.

אם צריך קשר עם חברים/מורים- אפשר ליצור קשר ישירות בוואטסאפ, בשעות הנוחות לך.

אצלנו נכנסו רק לזום אחד מתחילת המלחמה.

עם אפס ייסורי מצפון. זה מה שטוב למשפחה שלנו ולכן זה מה שיקרה.

אל תכתבי למורה שזה מיותר,

פשוט לענות תשובות סתמיות כאלה של:

אולי מחר, ואז אה כן נכון, ואז בע"ה בהמשך, ואז לא לענות, ואז כן כן תודה על הדאגה, ואז את ממש צודקת, ואז את ממש צודקת!!!

וזהו תוך שניה יגיע ה1.7 ופתאום כל האידאלים יתנדפו ולא תשמעי מילה מאף גורם חינוכי.

רק אומרת שזה לא המורות, זה המערכת.

לא כנגד אף אחד, רק לטובת התלמידים.

את ההשקעה אבל כרגע הם מתמקדים במשפחתיות ולא יכנסו לזום.
 

אה אה. זה תלוי גיל. אני מדברת על גיל צעיר.

בצד של המורה, אנחנו רוצות לדעת שהבת בסדר, שהמשפחה שלה תומכת ורואה אותה בבית.

איפשהו באזור כיתה ה'+ מאמינה שהמורות באמת מצפות יותר ללמידה

(לנו בבית יעקב יש מרחב קולי ולא זום)

דורשים מאיתנו ללמד, אנחנו מתחננות שהילדות לא פנויות ללמידה

גם אם לא הייתה מלחמה- זה שבועיים אחרונים של השנה וכולם כבר אבדו את זה.

אבל מאתנו דורשים להיות סופרמן, להכין שיעורים שירתקו אותם

לבוא לביה"ס לצלם ערכות, (בוודאות 4 בנות מתוך 100 באו לקחת!!!!)

וההורים- לא מעוניינים בכל זה

וכאילו צריך להתנצל למורים שהילדים לא לומדים

שחררו וזהו

תורידו לנו ימים, תורידו משכורת, העיקר שתהיה לנו מנוחת הגוף והנפש.

גם ככה המשכורת שלנו לא מכסה את החודש.

מאושר מהמרחב הקולי ומהערכה שהוא קיבל

אבל הוא בגן זה כנראה שונה 

יש לי ילדה שנכנסת רק לשיעורים החברתיים - כי החברות חסרות לה והלימודים בכלל לא. וילדה שלעומתה עושה בשקדנות את כל המשימות שהן מקבלות, אף שבשגרה היא לא אוהבת ללכת למסגרת... (כי קשה לה חברתית, אבל לימודית ממש לא)

יש לי ילדים שמקפידים גם וגם ויש ילדים שלא רוצים לא את זה ולא את זה

אבל גם אני למדתי את הלקח מהקורונה, כמו ש @עוד מעט פסח כתבה, שהזומים והשיעורים הקוליים הם רק בגדר המלצה בתקופות כאלו, ואי אפשר באמת ללמוד ככה. (בקורונה בכלל בנינו להם בית ספר משלנו. עכשיו לא ממש יש לנו כוח לזה)

ועכשיו בכל מקרה סוף שנה, זה לא שיש עוד הרבה מה ללמוד...

היום כבר לא היה בא לו🤷

אז ויתרנו

מבחינתי הלמידה הזו אינה הכרחית בעת הזו. רק אם הוא היה רוצה 

וזו הייתה ההרגשה שלי מהזומים החל המקורונה ועד כה, גם בתחילת ואמצע השנה ולא רק בסוף.

אבל איכשהו, ילדת כיתה ב' השתתפה בזומים השבוע, ממש למדה, הכינה שיעורים, ונראה לי שיותר מחצי כיתה שלה עשתה את זה.

אז כנראה שלפעמים זה כן מצליח. 

שמפילים עליכם המורים את הלימוד המקוון,

במקום שיהיה צוות מצומצם מאוד שאחראי על החומרים.

להוא לביה"ס להכין ערכות, להגדיר צורך בשיעורים "מרתקים"

זה פשוט הזוי.

במקום זה שיכינו חוברות מותאמות מראש לכל נושא (הרי את ספרי הלימוד מכינים מקבצים דיגיטליים ושולחים להדפסה)

לא יכול להיות שאין למשרד החינוך שיעורים "מרתקים" עבור כל נושא בתוכנית הלימודים.

שיעורים שהוקלטו או נבנו מראש לצורך לימוד מקוון.

במקום מרחב קולי שיבנו מאגר פודקאסטים, לשמוע פרק פודקאסט זה באמת מרתק. רק שלהקליט פודקאסט זה מקצוע, שצריך לשבת תחת משרד החינוך והמורות צריכות לדעת להשתמש בו, לא לייצר אותו.

המורות יכולות להיות אפקטיבית בדיון שמתפתח אחרי השמיעה, בזמנן החופשי, ולא להעביר את החומר עצמו.

וגם קבוצות הדיון לא חייבות להיות במסגרת כיתה אורגנית. להיפך, יותר מרגש לדון עם תלמידות ממסגרות אחרות.

אפשר גם לנטר תגובות, אפשר לעשות מלא דברים,

אומת הסטארטפ מעבירה שיעורים בטלפון, זה פשוט פדיחה להגיד את זה בקול.

והקדמת שנת הלימודים בשבועיים.

ואני אומרת את זה כמורה. (שלא חוזרת בתחילת שנה בעז"ה בגלל חל"ד ובכל זאת)

הלמידה עכשיו מיותרתתתתת

לעומת זאת, לפתוח את השנה מוקדם יותר זה להספיק חודש אלול שלם של למידה לפני החגים, למידה יעילה, אפקטיבית.

אבל זה לא היה עובר בחיים את יפה בן דוד🤦‍♀️

לעומת זאת למידה מרחוק כאסטרטגיה זה רעיון גאוני בעיקרון, אם היו עושים את זה נכון ולא מנסים להעתיק למידה פרונטלית לזום.

הילדים שלי למדו במרכז מחוננים לאורך תקופה ארוכה בלמידה מקוונת פעם בשבוע, וכשערוכים לזה והביצוע ברמה גבוהה, הלמידה אפקטיבית ומעניינת ושוברת שגרה ויש לזה המון יתרונות, שרק אחד מהם היא היערכות ללמידה בחירום.

כל פעם כשאני שומעת פודקאסט בהיסטוריה אני אומרת לעצמי איך בבית ספר פשוט חיבלו במושג שנקרא לימוד היסטוריה. מחוץ לכיתה אפשר ללמוד בצורה פי אלף יותר מעניינת מאשר בכיתה.

ובלי לבדוק חותמת לך 90% כשמלמדים היסטוריה בזום עושים את זה בצורה משעממת עם ספר מלווה כמו בכיתה. (במקרה הכי מתקדם מכינים מצגת ברמה נמוכה)

זה פספוס פוטנציאל גדול, הרבה יותר מהשאלה אם לוותר על שבועיים למידה או לא.

לק"י

מאז הקורונה, פרצה מלחמה, ועכשיו עוד מערכה נוספת במלחמה.

במקום לבקש מהמורים לעשות תרגול של למידה מרחוק פעם בשנה🤦‍♀️

שהטענה היא לא למורים,

אני לא מצפה ממורה שיכין שיעור מרתק מקוון ברמה גבוהה, כ99% מהעיסוק שלו הוא למידה פרונטלית על מגוון האתגרים שלה.

צריך להכשיר צוות ייעודי להכנת מערכי למידה מקוונים שישמשו את כל תלמידי ישראל גם שנים קדימה.

המורים רק יצטרכו לבחור ממאגר קיים ולשבץ בתוכנית ייעודית כהמלצה ולעקוב אחרי ביצוע כדי לספק משוב להשתפרות עתידית.

זה משהו שאפשר לעשות שעה ביום, בכל שעה.

לא צריך שמורה יכין שיעור מקוון בעצמו.

זה לא יעיל ולא חכם, זה לא תחום ההתמחות שלו. זה תחום אחר ולכן זה נראה כזה צולע.

אני כן יודעת שיש למכון דוידסון, הורייזון, בית אביחי תוכניות טובות.

מאמינה שיש עוד תכני לימוד נהדרים.

רק לא תחת המטרה של משרד החינוך ולכן לא הרבה נחשפים ונהנים מהלימוד האפקטיבי שלהם.

יש כל-כך הרבה מאגרי תוכן מקוונים, שבית הספר רק צריך לבחור מה הוא קונה והמורה רק צריך לבחור מה הוא משייך לתלמידים.

אולי הבעיה שהמורים לא למדו בעצמם ולא לימדו את הילדים איך לפתוח את האתרים, איך לשייך משימות...

לא יודעת

באמת השימוש בזה יחסית צולע.

בשנים האחרונות השתלמתי המלא בהסטוריה רק בזכות הדוקומנטרי של כאן 11 למשל

ספרי היסטוריה זה משעמם. וגם לא מציג את המציאות על המורכבות שבה

יש ילדים שאין סיכוי שיקלטו משהו בלמידה מרחוק (בטח בלמידה מרחוק בסגנון חרדי - דרך הטלפון).

מסכימה איתך שמשרד החינוך מזמן היה צריך לשפר את מערכת הלמידה מרחוק, אבל עדיין לא לכולם היא תועיל

פשוט בגלל שיש להם תכנית ייחודית אז הם משתמשים בלימוד מקוון,

אבל דווקא לדעתי לתגבור זה הרבה יותר יעיל. ובכלל לעידוד למידה בנושא חופשי לבחירה.

נגיד גם לימוד לפסיכומטרי בסגנון "בריינווש" (שטיפת מוח) הוא עוזר לתרגול שליפה מהירה והרבה יותר אטרקטיבי מלימוד רגיל להכתבה.

דווקא ילדי קשב יכולים לפרוח מלימוד כזה, שווה לנסות.

למשל אתר עשר אצבעות הוא חמוד. כבר כיוון טוב, אבל אפשר לקחת את זה כמה צעדים קדימה.

תתארי לך שיעור היסטוריה באתר ארכאולוגי שמצולם בטכנולגיית 360 מעלות,

שילד בוחר לאן לפנות, ונתקל בהסברים ורמזים בסגנון חפש את המטמון ולומד מה קרה באתר. משולב עם סרטונים וקטעי אודיו קצרים. אם משולב איסוף יהלומים ודברים כאלה, זה הרבה יותר מעניין משיעור שבו מורה מספר בקולו את האירוע ללא אפקטים וללא עריכה.

או אפילו שיעור גאומטריה שלא צריך לצייר משולש על הלוח, אלא כמטה קסם מופיע משולש ויתר וגובה וזוויות והכל בהמחשה יותר מדוייקת ויותר ויזואלית בעין.

ומה שלא צריך עף מהלוח במגע ולא המורה מוחקת והיד שלה הופכת לשחורה..

ואנגלית בכלל הרבה יותר מעניין עם סרטונים ומשחקים ואפשר לתרגל גם דיבור מול הקלטה של תוכנה שבודקת ומתקנת כשצריך.

ואפשר לשלב תרגול בסגנון קהוט עם צבירת נקודות ואפשר לעשות עוד מלא דברים אם זה היה מספיק חשוב להשקיע בזה.

דווקא לילדים שפחות מחבבים את הכיתה יש לזה פוטנציאל גדול.

הילדים שלי לומדים המון מפודקאסטים - תנ"ך, הסטוריה, מדע...

זה כלי מדהים

וממש פשוט לשימוש, לא צורך במסך.

כמורה, אני משתדלת לצמצם הקניה פרונטלית למינימום, וגם את זה קשה להעביר בגלל ענייני משמעת. בפודקאסט הילד מקשיב בלי הסחות וזה ממש מעניין.

ובטח שיש כלים עשירים יותר

אנחנו ממש תקועים מאחורה במערכת החינוך עם למידה פסיבית בפורמט מיושן.

מה ששמענו ונהנינו (החלוקה לגילאים גמישה. אצלנו שומעים יחד מגיל שנתיים עד 11)

לילדי גן - סיפורי אמיתי המספר

לילדי יסודי:

היסטוריה לילדים - יובל מלחי

סיפורי תנ"ך לילדים - הרב עקיבא צוקרמן

סיפורי רבי נחמן לילדים - הרב אלעד טאוב

יותר לכיוון חטיבה:

"אבא למה" - אורן פרבר

הפודקאסט נקרא:

סיפורים לילדים | אגדה - בית סיפורי העם היהודי

נדמה לי שהוא כתב את הסיסמא באתר עצמו.

אבל האמת שאני מעדיפה דברים ברוח דתית...

ובכלל - אפשר להוריד פודקאסטים כדי לשמוע בנגני מוזיקה?

ויש המון פודקאסטים תורניים...

אפשר לשמוע ביוטיוב, אז מניחה שאפשר להוריד לנגן.

יציאת אתיופיה של יובל מלחי בעיני סדרה חובה לגיל חטיבה-תיכון.

שילוב של היסטוריה ואזרחות וקבלת השונה, הקרבה וציונות.

אפשר לקיים דיון על שאלות מהותיות אבל קודם לדעת מה קרה שם בכלל.

(מומלץ מפרק 4 והלאה)

שהם תענוג לשמיעה.

זה לא ברוח דתית, אבל לא רואה סיבה שתהיה בהם בעיה,

רק בשביל החוויה של למידה בכיף לגילאי סוף יסודי ומעלה:

עושים טכנולוגיה

ובעושים היסטוריה יש סדרות ממש טובות.

עלייה ונפילתה של האימפריה הרומית, אלכסנדר הגדול ועוד.

יש גם פרקים בודדים שמאוד מוצלחים. יש נושאים לא מתאימים. אז לא כל פרק מומלץ לילדים.

כהעשרה נחמדה יש את הסדרה על שוד השעונים הגדול, אומנות של בניית סיפור ואפקטים.

שמעתי עם הילדים שלי לפחות פעמיים את כל הסדרה, הם יודעים לספר סיפור.

גם קטעים בהיסטוריה של יובל מלחי מומלץ לגילאים הבוגרים יותר. (חטיבה, תיכון) ומצטרפת להמלצה על היסטוריה לילדים לגילאי יסודי.

ילדי טבע יודעים לספר על מדע וטבע לילדים קטנים באופן ברור ונגיש. כל העניין האבולוציוני הסברתי לילדים שלי מראש מה גישת המדע ושהיא לא סותרת את בריאת העולם ויש דברים שממשיכים לגלות כל הזמן. ומשם לומדים איך המדע מתייחס לנושאים האלה.

מבחינתי הרווח עולה בהרבה על ההפסד. הבת שלי למשל (בת 8) אמרה שהיא לא מבינה איך יש אנשים שלא מבינים שרק ה' יכול לברוא את העולם, אמא תביני שבלי הפוטוסינתזה של הצמחים, החיות לא היו יכולות לנשום!

אבל מבינה מי שלא מתאים לה לחשוף את הילדים לגישה המדעית הזו באופן הזה.

לא מכירה את קדמא

אבל יובל מלחי הוא דתי?

היא ביקשה רוח דתית,

ולדעתי יציאת אתיופיה הוא ברוח דתית גם אם היוצרים אינם דתיים.

כל הפעילות של המוסד, זה לא דתי ולא לא דתי, אבל כל המאמץ לעלות לארץ וכל הרוח של קהילת ביתא ישראל בהחלט עונה לטעמי על ההגדרה של רוח דתית.

(לא המלצתי על הפודקאסט הכללי שלו אלא ספציפית על הסדרה הזו)

אז אותם בוודאי שאפשר להוריד.

מפלטפורמות אחרות אני לא בטוחה.

אבל הבעיה שאצלנו זמן המסכים מוגבל... (חינוכית וטכנית - יש שלושה מחשבים בלבד, ששניים מהם הם מחשבי עבודה של ההורים ועוד אחד הוא חצי מחשב עבודה שלי)

אני כן נותנת להם זמן מסך - אבל בעיקר בשביל יצירה בתוכנות המחשב (ולא באינטרנט).

שיש לגוגל כלי AI שהופך טקסטים וסרטונים לפודקאסט.

השתמשתי בזה לקראת מבחן של הבת שלי בכיתה ה'- ביקשנו מהמורה את דפי הסיכום בקובץ וורד, ותוך דקות בודדות היה לנו פודקאסט על החומר.

נכון, לא מושלם ועם טעויות מצחיקות של AI, אבל זה כלי ממש יעיל ומגניב.

יש גם תוכנות שמכינות שירים שלמים ב-AI. מכירה ילד שהכינו לו ככה שיר לבר מצווה, אבל באותה מידה אפשר גם לבקש שיר על חומר לימודי.

זה מצחיק, קליל, ובעיקר- מלמד בדרך שונה, שלילדים מסוימים מתאימה הרבה יותר מאשר למידה פרונטלית.

את צודקת בהחלט. ילד שמכין שיר על חומר הלימוד זה ערך מוסף בפני עצמו, ומוסיף עוד כלים לחווית הלמידה.

בטח אם התוצרים כיפיים.

לגבי להפוך טקסט לפודקאסט, אם זה עבד לכם אז אחלה,

אבל אני נגד לקרוא לכל קובץ שמיעה פודקאסט.

יש היום הצפה של המושג. כל תוכנית רדיו או ראיון מוקלט קוראים לזה פודקאסט וזה עוול לדעתי לפודקאסטים אמיתיים.

לבנות פודקאסט זה מקצוע,

זה לדעת איך לבנות את הסיפור, איך לייצר את המתח והריכוז, לשלב אפקטים ועריכה מוזיקלית שמעבירה את השומע חוויה מסויימת. זה לדעת איך לתת פאנצ', סיכום נושא וגירוי הסקרנות לשמוע ולחקור עוד. לגרום לשומע להלך עוד זמן עם המחשבות על מה שהוא שמע עכשיו. זו חווית למידה אחרת.

מי שמעוניין להיחשף לידע כלשהו ברמה גבוהה ועשירה מבחינת מה שפודקאסט יכול להביא, כדאי שידע על ההבדלים הללו.

לא דומה תוכן שהושקעה בו הכנה, חשיבה ועריכה, לתוכן שממיר טקסט לשמע.

שזה גם טוב, אבל אפשר לשאוף יותר גבוה.

(אולי הAI עושה גם עבודת עריכה אבל לא נראה לי, סביר להניח שהוא יותר עושה המרת טקסט לקובץ קולי)

זה לא תוכנה שממירה טקסט לשמע. ממש לא.

היא לוקחת את הטקסט, יוצרת על בסיסו דיאלוג בין שני אנשים (בתוכנה החינמית, בתשלום הבנתי שאפשר לגוון), והם מחפשים את הרעיון המרכזי, מביאים עוד ידע מסביב וכו'.

זה לא פודקאסט ברמה של יובל מלחי ואין שם אפקטי סאונד, אבל זה כמו שיח בין מגישים בתכנית רדיו.

לק"י

שעובדות עד אמצע אוגוסט?

או שמהקייטנה ישר לתחילת שנת הלימודים הבאה?

(לא מתלוננת אלייך. רק מזכירה שיש גם אותנו כחלק ממערכת החינוך😅).

סתם

לא, לא חשבתי על חנ"מ כי השיח פה היה על לימוד בזום וכו ואני מניחה שאתם פחות מנסים ללמד ככה, לא?

וגם בד"כ מחזירים קודם את החנ"מ לפני החינוך הרגיל

לק"י

בעיקר שולחות חומרים מתאימים.

אבל כן עשינו זום לכיתה היום, והיה נחמד. הילדים דוקא התעניינו. ויש אצלינו עוד כיתות שעשו ואמרו שהיה מוצלח.

כי כל עוד לא הסתיימה השנה, יש סיכוי שנקבל תשלום מתישהו על הימים שנעדרים בהם בשל הוראות פיקוד העורף

בכל זאת, לא כל האמהות מורות😅

באמת

יש לך אחלה רעיונות

אולי תשקלי הסבת מקצוע?😅

'תודה רבה על ההשקעה בבניית המערכת והעברת הזומים. ממש מוערך!!!

רציתי לשתף שהכניסה לזום מפריעה לשגרת המלחמה שאנחנו יוצרים כאן בבית, ולכן בחרתי לשחרר את x מהזומים.

נשמח לשמור על קשר בדרכים אחרות'.

לא מתחמקת.

אומרת את האמת, קובעת עובדה, ודי.

קצת לא נעים לי כי אני פריווילגית בטירוף

(גרה בבית אמיתי עם ממ"ד, בעלי לא מגוייס, אני חצי מורה... למעשה הוא הלך השבוע לעבודה רק יום אחד שזה אומר נוכחות גבוהה מאד ביחס לממוצע)

וממש מבינה שהקושי הוא גדול.

אבל אוירת נכאים??

אני ממש מרגישה את פעמי המשיח

איך ההסטוריה נכתבת

איך סוף סוף קמנו כאריות

והקב"ה עושה לנו ניסים

אויבנו ניגפים לפנינו כמו זבובים..

ואיך סוף סוף העם מתאחד

אז כן

גם אני מסתובבת כמו זומבי הלומת חוסר שינה

וכבר לילה רביעי שמתארחת אצלנו משפחה בלי ממ"ד

והילדים שלהם נרדמים מוקדם משלי, ככה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לצעוק עליהם בהשכבות.

אבל ההרגשה הכללית היא התרוממות רוח מדהימה.

לק"י

אני מבינה את הקושי ותחושת החנק, שאי אפשר להתרחק מהבית יותר מידי (מבחינתי).

אבל לא מחכה שיעצרו את המלחמה, אלא שיסיימו מה שצריך בצורה הטובה ביותר.

(וגם אין לי כח לחזור לעבודה🙊 אבל נתעלם מזה😅).

ולנו יש מקלט בבניין, ובעלי עבד כמעט כל השבוע, כך שאני חצי פריווילגית).

רני גם לא מרגישה אוירת נכאים

חושבת שבהתחלה נסהלתי

מהישנוי הקיצוני מהחשש מהתקובה

ובכלל מהלא נודע

וגם מהישנויים הטכניים לש חופש גדול במפ.יע ורוב המזן בבית וכל התוכניות שהיו לי..

ובעיקר םחדתי מלהיות לבד ו

במצב ההז כי בעלי מגויס

וכו

אבל מגלה שעם כל יום באמת המהלך ההיסטורי ההז דוקא נותן לי כח

וגם תקווה קדימה

שיפתח באמת משהו אחר בעולם

שבאמת נראה ניסים

שבאמת יהיה ישנוי ואמן גם גאולה

וכן קשה לי

אני משקשקת מהלהיות לבד

בעיקר בלילות

והחוסר ישנה וכהשוא פה בכלל לא נרדמת

ואני בסוף הקיון וחלשההה והכל כואב לי והיום ביליתי במיטה בכלל

אבל באמת מרגישה שזאת הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול

לי קשוח בלי מסגרות

עם כל השאר יכולה להתמודד

אין לי זמן לטפל בעצמי ולהתאושש ואני ממשיכה לצלוע

אני אצל ההורים וזה עוזר וגם מחרפןןן

מחכה שבעלי יצא מהמילואים וגם לא רוצה לראות אותו בכלל

עייפה

עצבנית

חסרת סבלנותתת

ואין אופק נראה לעין לטירוף הזה

זה מפחיד אותי מאוד

חלילה למצוא את עצמי עד תחילת שנה באותו המצב 😩

נשימה עמוקה,

כן, קשוח, מעייף, צרחתי היום מלא

(והבת שלי שאלה- למה את כועסת הרבה, בגלל שאבא במילואים? מיותר לציין שנאלמתי דום בושה ונכלמת).

אבל,

בל נשכח....

אנחנו היינו רגע לפני השמדה של כל מדינת ישראל. (תוך פחות מחצי שנה איראן היו אמורים לסיים להכין את פצצת האטום!)

ולקחנו סיכון מטורף להכנס לשמי איראן, תוך כדי שיש לנו כבר חזית אחת פתוחה (עזה) ועוד אחת פתוחה רק במצב 'השתק' (לבנון). ופשוט ניסי ניסים ידינו על העליונה, ממש. אנחנו ממוטטים את המעצמה הנוראית הזאת, מספיק להתבונן בגודל של ישראל ובגודל של איראן וחברותיה מסביב כדי להבין שזה לא הגיוני להילחם מולם.... אבל הקב''ה איתנו... אז כן, זה מעייף כי זה באמת צירי לחץ כבר וזה קשההה. אבל בואו ננשום עמוק יחד ונודה לאלוקים. מזמור לתודה... 

שלושה ימים הראשונים הכי קשים, ואח"כ כל השבוע הראשון, ובע"ה זה ילך וישתפר.

אי אפשר להתעלם מזה

עם כל הרצון הטוב 

חשבתי שזה מעודד לשקף שאנחנו ממש בשיא הקושי ובע"ה עוד קצת כבר יהיה טוב יותר.

ברגע שימות השבוע מתחילים לחזור על עצמם, יש איזה פרספקטיבה. יום ראשון הקרוב אצל רובנו יהיה קצת יותר שפוי מראשון שהיה השבוע,

ויום שני הבא יותר מעודד מיום שני שלפניו וכן הלאה.

זה ככה מניסיון עבר.

זה לא אומר שלא קשה, זה אומר שהקושי לא יהיה באותה רמה לאורך התקופה.

השחור לא יהפוך ללבן, אבל השחור יהיה פחות סמיך.

אני באופן אישי לא רואה איך אני עוברת את השבת הקרובה, תחושה של ערפל ומחנק.

אם כל יום הייתי צריכה לדאוג רק ליום הקרוב, אז עכשיו אני חייבת לדאוג בבת אחת ליומיים, ועוד לא סתם יום, יום בלי קניות ותקשורת ומסכים, עם קידוש וארוחות, יום שיש ציפיות לגביו, רק לבד.

אבל אני יודעת שכבר עברנו 13 שבתות ברצף לבד,

עברנו לבד סגרים ואזעקות. עברנו לבד הלם ופחד ומה לא עברנו. ומפעם לפעם השתכללנו וקצת התרגלנו והתחושה הכללית השתפרה.

אז כרגע אני לא רואה איך אנחנו יוצאים מזה, אבל כן יש לי ביטחון לצעוד לתוך הערפל שנקרא שבת לבד אחרי שבוע כזה קשוח.

כי אני יודעת שבסוף נעבור את זה ואפילו בטוב, ומיום ראשון נחוש הקלה.

כבר עכשיו אני מצליחה קצת יותר לדבר עם אנשים ולהתעדכן וקצת לחוות חיים רגילים. וכבר עכשיו חנויות פתוחות וזה טיפה משפר את המצב רוח.

ובדיוק עכשיו קיבלתי עדכון שסדרת פגישות חשובה שיש לנו בימי ראשון ובוטלה בראשון הקודם, תתקיים בשבוע הבא שזו בשורה מעולה.

וגם אם לא היה אפשר פיזי במשך השבוע אני מניחה שהיו מוצאים פתרון אלטרנטיבי,

כי ככה זה בהתחלה קשה מכל הבחינות, ואח"כ כבר קצת מתרגלים/ המצב משתפר/ מוצאים פתרונות.

 אמנם שבת אני לא לבד..אז חיבוק לך❤️כי ממש מבינה לליבך שבת זה .מיד קשוח לבד..ובמצב ההז בכלל.

אבל באמת קולטת ששבת שעברה כשהוא נסע היתי ממש בחרדה כזאת מה יהיה

והכל היה נראה לי כזה סוף העולם ובעיקר- לא ידוע ולא מוכר

ועכשיו זה לאט לאט נהיה יותר מוכר

לא אומר שקל

אבל קצת יותר טוב מלפני שבוע

שהמילים שלך נותנות לי הרבה כוח.

וזה לא פעם ראשונה

תודה

חצי שבת ראשונה עברה גרוע, אבל נקודת האור שיצאתי עם מסקנות אופרטיביות:

1. לתת לילדים לדבר עם אבא ביום שישי בבוקר לפני זמן סרט. (לתת להם לדבר כדי לפרוק את הגעגוע, לפני סרט כדי לצמצם משברים של אחרי שיחה)

2. להכניס שבת מוקדם.

לגבי 3, אני מתלבטת אם יעשה לנו טוב להתארח לאחר"צ- סעוד"ש. מצד אחד זה בהחלט יכול לעזור לגוון ולהקל על שבת ארוכה, מצד שני היה לנו טוב שהכנסתי את הילדים להתקלח ולישון לפני מוצ"ש.

ועוד מסקנה לשמר, לפרגן בפירות. כל שעתיים הוצאנו משהו:

ענבים

אבטיח

מלון

תפוחים

משמשים/ נקטרינות

וושב אבטיח,

היה גם מתוקים בגזרת הגלידוניות/ עוגת שוקולד,

אבל הפירות היה הצלחה אחרת. משאיר את הילדים רגועים.

החצי השני של השבת עבר בטוב ולי בלתמי"ם משוגעים.

שיהיה לנו שבוע טוב!

באמת מדהימה!!!!

פירות זה להיט

וקטע התובנה שזה מתוק שמשאיר אותם רגועים, מעניין...

מלא מלא הצלחה השבוע בע"ה!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️

בשעות הערב הרבה פעמים תינוקות סובלים מכאבי גזים ובאופן כללי דורשים ידיים והנקה לאו דווקא מרגיעה אותם.

זה אכן מתיש נורא...❤️❤️

ומרגישה שאין לי הרבה בכלל

וכשהבאתנ לו נוטריליון עם 90 הוא בלע הכל ושתק 😳😳😳

בכיתי מהתסכוללל

דווקא לפי התיאור שלך נשמע שהוא כן רעב, ואנחנו לחלוטין יכולות להרגיש אם יש או אין חלב.

מה שאת יכולה לעשות זה לשאוב במהלך היום לאחר ההנקה אפילו חמש דקות (לא חייבת אחרי כל 

הנקה כי זה ממש מתיש) ולאגור כמות של חלב שתספיק לך לערב, כך במקום לתת בקבוק תמ"ל תתני לו 

חלב שאוב ועל הדרך תגבירי את החלב שלך.

את העצה הזאת קיבלתי מיועצת הנקה כשלא האמנתי ששאיבה אחרי הנקה יכולה להניב משהו, 

תמיד הרגשתי מרוקנת אחרי הנקות, אבל ככל ששאבתי יותר גיליתי שהחלב מתגבר וגם אחרי הנקה מלאה, הרבה פעמים יצא לי כמות יפה של חלב

ויש המון חלב וגודש

גם שהם לא רעבים הם יכולים לבלוע בקבוק

אבל יכול להיות שזה שונה אצל כל אחת

הבכי זה לא תמיד רעב

אם את סוחטת חלב יוצא?

אם כן אז הבכי זה לא רעב

מה שעזר לי לישון ליד התינוק או לשים אותו עלי שאני שוכבת . מידי פעם מנסה להניק 
 

בהתחלה יש המון בכי

מאוד שכיח בשעות הערב

היניקה מרגיעה אותם ותוסף יכול להגביר אפילו את הגזים כי זה מעמיס להם על הבטן

בגדול הנקה לפי דרישה זה דרך המלך

תני לו כמה שהוא צריך ואל תמהרי לתת תוספים אחרת זה ימעיט לך את החלב כי הגוף לא ייצר לפי הביקוש

להגביר חלב זו הנקה.

לפני שבוע-שבועיים היו לנו כמה ערבים קשים כאלה, שכל הערב ישבתי עם התינוקת והרגשתי שפשוט אין כלום אבל אחרי יומיים שלושה הגוף קלט את הצורך וחזרנו למסלול.

אם נותנים בקבוק הגוף מתרגל שבשעות האלה אין ביקוש והייצור הולך ופוחת

ולהפך- אם התינוקישן פתאום יותר מהרגיל ו"מדלג" ארוחה כדאי מיד לשאוב, וזה עוזר להגביר את היצור

(לי גם אין המון חלב, וכל עוד אני מניקה הולך בסדר, אבל ברגע שמוסיפה בקבוק זה תחילת הסוף של ההנקה...)

וגם הרבה פעמים צריך למצוא משאבה טובה שמתאימה לך.

שאיבת כל הנקה+הנקה אפילו על ריק העיקר שהגוף יקלוט שיש ביקוש לייצור

לשתות חליטת עלי פטל

לאכול שיבולת שועל דייסה

לשתות הרבה מים

הרפיות לאורך זמן ונשימות עמוקות

השיפור נצפה מיום ליום אז צריך סבלנות

יכול להיות שזה כל מיני דברים שאמרו לך פה, וכמות החלב היא לא באמת הבעיה, ויכול להיות שאולי באמת צריך קצת עזרה עם להגביר את החלב.

דברים שעוזרים להגביר חלב - הנקה, כמוסות חילבה, מורינגה, להוסיף שאיבות. אבל לא בטוח שצריך…

רק אם מישהי מנוסה תראה אותך, היא תדע לומר לך מה יכול לעזור, והאם כמות החלב היא הבעיה כאן.

עוד דבר חשוב - לחץ זה אחד מהדברים שיכול למנוע מהחלב להשתחרר. אם את נכנסת ללופ של לחץ מהבכי שלו, זה יכול להשפיע.

כל פעם שאת מניקה לחבר לצד השני

ואת החלב שיצטבר לשמור לערב אם את מרגישה רעב וההנקה לא משביעה.

גם יעזור לך לצבור חלב בלי לשאוב (לי זה מאוד קשה השאיבות, אולי לך לא)

וגם יאותת לגוף על יותר צורך בחלב.

אני מכירה מיועצות הנקה שהשעות הקשות של ההנקה זה אחה"צ ערב

גם יש פחות חלב וגם התינוק סובל לעיתים קרובות מכאבי בטן.

השעות היותר רגועות וטובות זה לפנות בוקר ושעות הבוקר.

אפשר אז לשאוב בין הנקות כדי לעודד את הגוף ליצור יותר חלב.

וחיבוק גדול אהובה!!!

הימים הראשונים מאוד קשים!!

הגוף ילמד לייצר... אגב זה מאוד נפוץ שבשעה הזאת כבר יש פחות כי אנחנו רחוקות מהשינה שהיתה בלילה/בוקר ולא תמיד אוכלות ושותות מספיק...

אז להקפיד על שתיה, מנוחה ואכילה.. (בזה הסדר)

ולהניק כמה שיותר.

אגב, תינוק צורח בערב נשמע קלאסי לגזים....

בהצלחה יקירתי! 

של שבעה נקיים - בבוקר ולפני השקיעה.

בדיעבד או אם יש לאשה הנחיה הלכתית מיוחדת בדיקה אחת תספיק, ואז למיטב הבנתי זה לא משנה מתי היא נעשית (אנא תקנו אותי אם טעיתי כאן)

בדיקה אחת בכל שעה ביום השביעי- כשרה.

אולי זה לא בעדיפות ראשונה אבל לא נחשב בדיעבד

תמיד עדיף לבדוק בבוקר כדי לא לשכוח

מאוד מאוד אהבתי את הבייבי גוגר (לי היה 3 גלגלים הקלאסי מיד שניה). יציב, מתקפל מאוד בקלות וכשמקופל תופס פחות מקום ממה שנראה. נכנס לנו לרכב פצפון שיש בו בקושי בגאז.

לא נחשב הכי קל בטיולונים, אני לא חזקה והיה מבחינתי איזון טוב בין יציבות למשקל. וינה על "אחים גדולים יתפסו ".

אני קונה טיולונים של עגלות משולבות במשקל יחסית קל

כי אחרת מרגישה תמיד שהם בחשש התהפכות

הילדים שלי מלא מטפבים נשענים קופצים על העגלות ... אומרת להם שלא אבל זה סוג של אוטומט

וגם לא אוהבת טיולונים שמכל אבן או קצת דרך לא סלולה מתהפכים או הגלגל נתקע

היא קלה וחזקה

לא מכירה אישית אבל בגלל זה לא קניתי אותו

מתהפך מכל אבן /מדרכה קטנה

לא הייתי קונה אותה בשנית אם היה צורך

מחזיק לנו כבר ארבע שנים (קודמיו בתפקיד החזיקו פחות, אבל התעללנו בהם יותר - שני ילדים יחד באופן די קבוע).

לי הוא מרגיש יציב מספיק. רק אם ממש אעמיס עליו דברים מאחור הוא עלול ליפול. (השבוע פעמיים העמסתי עליו תינוקת+ארגז מלא בספרים+כיסא מתקפל קל - והוא שרד יפה. ובשגרה יוצא שהילדים האחרים נתלים עליו והייתה תקופה שלפעמים הייתי שמה שתיים ביחד בתוכו, אבל לא הרבה)

מתקפל בנוחות. לא הכי קטן בעולם, אבל יותר קטן מעגלה משולבת.

טכנו xt הוא דגם מצויין.

קנינו לפני עשר שנים, לא יודעת מה ההיצע היום, אבל מקלארן זה מקלארן..

המרצדס של העגלות.

(לא יודעת מחירים היום אבל שווה לקנות יד 2 במצב שמור, זאת עגלה לשנים)

לא לצום

כרגע זה מה שמחזיק אצלי את ההנקה 🤭

וגם תוהה איך לעשות את זה בלי שישימו לב, כי אני דוסית

וההריון לא ידוע כרגיע

מחכה לזה

לא חשבתי שאגיב ככה להריון

יצא למישהי ש"ידעה" מה יש לה עוד לפני שאפשר לדעת?

מין תחושת בטן שכזו

אני פתאום מקווה שאני טועה

כי בעצם בא לי בת ולא בן כמו שחשבתי עד היום

פשוט "ידעתי" שזה בן. (בחרתי לא לדעת עד הלידה)

כשהמיילדת אמרה לי שזו בת בעלי עמד בצד וצחק.

בהריון השלישי טעיתי,

בשאר ההריונות ביקשנו לדעת באולטראסונד...

מה עושים?

מרפים, משחררים, נהנים מהתחושות החדשות. נשמע שזה הריון ראשון אז תנצלי עד הסוף את הפריבילגיה להיכנס למיטה עם נטפליקס וגלידה, לסנן אנשים חופשי ולבכות מתי וכמה שאת רוצה.

מנסיון רב- שבת תיכנס בכל מקרה, גם אם תאכלו בה חלה עם סלט ויהיו כלים בכיור.

תשקפי לבעלך מה שאת מרגישה ושהוא יעשה את מה שהוא מסוגל (זה מן הסתם לא יהיה בסטנדרטים שלך, אז מה? גם את לא בסטנדרטים שלך)

תחילת הריון זה התחתית של התחתית...

תחושה שלעולם לא נחזור לתפקד כאחד האדם.

אבל בעז"ה עוד שבועיים פלוס מינוס זה ישתפר ותרגישי יותר טוב.

חיבוק 🫶

אני מדברת על צעירות יחסית.. כיתה ה'ו'.

הן מספיק כוח עזר אבל לא תמיד יכולות לתפקד לבד..

לפזר את הילדים בין חברים ואת הקטן לקחת איתך.

גם אם את חושבת שאת לא צריכה לנסוע להיבדק לשאול שכנה אם יש סיכוי שהיא לוקחת ילד 1 לארוחת ערב רק כדי לאפשר לך להתאושש קצת ולצבור כוח להשכיב..

אבל כבר כמעט שלושה חודשים אחרי..

לא חושבת שאני צריכה להיבדק..אלא אם ימשיך עד מחר אולי

להתפלל לה' שייתן לך כוח לארוחה והשכבות. לחם עם גבינה לארוחת ערב וזהו.

אפילו להשכיב בלי פיג'מה אלא עם הבגדים שלבשו היום.

אולי באמת אני לא אקלח אותם למרות שבקיץ זה די מסריח

אבל מחר שישי

החלטתי לקחת גם נורופן וב"ה שעה אחרי אני מרגישה הרבה יותר טוב

עדיין ויתרתי על מקלחת😅ועכשיו שני הגדולים כבר במיטות בתקווה להירדמות מהירה (שלא לדבר על זה שהאמצעי נגמל עכשיו מחיתול בלילה🥴)

נראה איך יתקדם הערב עם הקטני

קודם כל חיבוקק

איזהסיוט זה להרגיש טוב ואין במי להעזר להתמך....

בממוחד כשבעלך במילואים.

קוראת שאת מרגישה טוב יותר ב"ה

חיבוק ענק

אם יקרה שוב... אין חברה עם לב זהב שאפשר לקרוא לה?

בטוח שיש ממי לבקש

אבל זה כאילו כבר ערב וזה אז הרגשתי שהעיקר זה  לארגן אותם ופחות יעזור לי שמישהו תיקח לחצי שעה 

קמתי בטוב בה

לקראת הצהריים ככה התחיל לכאוב לי שוב אבל לקחתי כדור וכבר

והכי חשוב שהגענו להורים שלי לשבת והקטני נרדם לשינה ארוכה אז היה לי זמן לשנצ של שעה ומשהו😁

גם שבת היה שיפור?

אז לא יודעת מה לומר

לא כיף בכלל בכלל

מקווה שיבואו חכמות ממני

מקווה בשבילך שיעבור על הצד הטוב ביותר

אולי בפייסבוק יהיו?

יש שם יותר קבוצות של כל מיני...

בהצלחה גדולה וחיבוק ענק!!!!!

אין לך יציאות מהבית בלי נסיעה? אם יש, אז עגלת אמבטיה תשמש אותך הרבה, לא רק לשינה בבית.

לא בריא לתינוק להיות בדונה לאורך זמן (אם אני לא טועה, ההמלצה היא עד חצי שעה רצוף ולא יותר).

הדונה עוזרת מאוד בהתניידות

אבל כשתינוק נרדםבעיני ברור שאמבטיה

וגם לאורך זמן לא בריא בדונה

דונה היא סלקל. סלקל עפ גלגלים שמאפשר ביציאות קצרות לא לקחת עגלה (קפיצה לטיפת חלב, פיזור ילדים בגנים, קפיצה לסופר)

אבל זה לא מחליף עגלה כי זה לא בריא שילד יהיה שם לאורך זמן.

עגלה את לוקחת כשאת יוצאת ברגל, לפעמים שינה במהלך היום, יוצאת לאירוע של כמה שעות שברובו הילד יהיה בעגלה וכו' וכו'.. 

ולמכור את מה שיש לי עכשיו האמבטיה והודנה הקודםמת

יש לי כרגע את הדונה הרגילה מהילד הקודם והיה נח ברמות כמעט לא יצאתי עם עגלה

רק בבית

השאלה מה אני אעשה בבית עכשיו בלי אמבטיה

ואין קשר בין דונה לעגלה בכלל

וזה ממש ממש לא בריא לילד

עדין מבולבלת

שמעתי כשהבכור נולד (לפני 15 שנים) שלא בריא לילד להיות בסלקל יותר משעתיים ברצף,

יוצא נורא יקר גם וגם, מצאתי דונה יד שניה בפחות מ1000

אולי שווה לקנות רק את הנשכבת?