שהמשיח בסופו של דבר אולטימטיבית יפתור את כל הבעיות, הסבל והכאב שבעולם.

זוגיות, בעל לתפארת, משפחה וילדים - לא.

אל תתייאשי או תאבדי תקווה, אבל גם אל תשלי את עצמך בצורה כזאת.

תקדישי לעצמך זמן להרהר, האם לאמיתו של דבר לא פשוט הפכת לסוג אחר של נערה מכחישה? גם אם בלחית...

לא התייחסתי למונח גאולה כפתרון קסם לכל הבעיות, אלא כאל דבר שציפיתי לו ואני מחכה ומאמינה שיבוא בקרוב.

אני חושבת שגם גאולת עם ישראל היא לא פתרון כל הבעיות אלא רק המלכת ה' בעולם, אבל עולם כמנהגו נוהג.. וכמנהגו של עולם טבעי שיש בעיות (:

לכן הרשתי לעצמי להשתמש באנלוגיה הזאת.. 

וכשמבינים את זה, זה שופך אור על ההבדלים בין המגזרים.

אני לא יודע מה יותר נכון. אני יודע שאני אישית רוצה הכל, רוצה להידבק באינסוף בשלימות שכזאת ללא תכלית.

אחד התגובות פה דיברה מהבעל שם טוב שמתנה גאולה כללית בגאולה פרטית.

אפשר למצוא הבדלים ניכרים בין הרעיון הזה, ה"גלותי" קצת לכאורה, לבין תורת ה"כלל" של הרב קוק, ואולי ייצוג של רעיון הפוך, דווקא בגאולה הכללית (או לכל הפחות בחיים כאידאל בשאיפה לה), מוצא האדם את גאולתו הפרטית.

בכל מקרה, עוד עניין מקובל מהבעל שם טוב, שבקץ הגאולה אפילו תועלת קטנה שבאדמה לא תסבול יותר ולא תצטרך לטרוח כל רגע כדי לשרוד. נקודה למחשבה.

(הכוונה היא, תרשי לעצמך יותר חופש ויותר דימיון כשאת מציירת לעצמך את הגאולה. אולי יש בכך גם חסרונות, אבל לענ"ד, אנחנו בשלב כזה בהיסטוריה, שזה כמעט מוכרח, והיתרונות עולים על החסרונות).

זה נחמד להתחתן, זה מדהים, זה בניין בית, זה משל לייחוד קוב"ה ושכינתיה. אבל עדיין אל לנו לשכוח ששוברים כוס בחתונה, ומניחים אפר על ראש החתן, באירוע הכל כך משמעותי הזה, אלו לא דברים של מה בכך.

מסכימה, ועובדים על עצמנו עכשיו כדי שבעז"ה נהיה כשירים מוכנים ומחושלים לקראת האתגרים שבהמשך 🙂

והרמב"ם פוסק כמו דעת שמואל מול רב (שני אמוראים חשובים מהדור הראשון של האמוראים) שהמשיח לא יפתור את כל הבעיות, אלא שההבדל היחיד בין ימות המשיח למצב לפני הוא אם יש לנו ריבונות יהודית שלנו או לא.

זה נשמע עולם אוטופי ללא בעיות כלל. או כמו שאומר הנביא "ובלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים"

מוזמן להסיק מה שתרצה ממנו, אבל המשפט הראשון זה העתקה מדויקת של דברי שמואל, כך שקשה לטעון שהוא פסק אחרת.

"אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו."

(רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב)

בכל מקרה מחויב המציאות שבסוף אחרי תחיית המתים יהיה עולם טוב לגמרי ללא בעיות כלל

"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"

(דברים טו יא)

נשמע לי כמו התייחסות לבעיות.

אחר המחילה, הגמרא אומרת שרב ושמואל חולקים, לטעון אחרת זה מגוחך ומנוגד לגמרא. (אמנם יש מקומות שנהגו להעלים מחלוקות כי הם לא מוכנים לקבל שהיהדות מורכבת, אבל מצד האמת כאשר הגמרא אומרת בפירוש שזה מחלוקת לטעון שלא מלמד על חוסר הבנה או לימוד של גמרא)

"תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר (ישעיהו ב, ד) לא ישא גוי אל גוי חרב ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא ופליגא דשמואל דאמר שמואל באין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד שנאמר (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא גכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך ואיכא דאמרי אמרו לו לר' אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה אביי לרב יוסף מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו דכתיב (תהלים מה, ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר:" (בבלי מסכת שבת דף סג עמוד א)

א. שמואל מדבר על ימות המשיח לפני תחיית המתים, אבל אחרי התחייה יחדל אביון.

ב. שמואל רוצה להביא הוכחה שלא ישתנו הטבעים ולכן תמיד יהיו אנשים שאין להם מצד עצמם. אבל בגלל צדקות העוחם לעתיד לבוא אז העשירים יממנו את העניים בכל מחסורם ומותרותיהם כפסוק "כי פתוח תפתח את ידך לו די מחסורו...כי לא יחדל אביון..." וראיה לכך היא "למען לא תקחו עוד חרפת רעב" ביחזקאל. כלומר העשירים יממנו את העניים ואף אחד לא ידע מחסור. יש בכי לא יחדל מימד אמוני - תמיד לכל אדם חסר משהו והוא אביון בדבר מסוים (כלכלי נפשי חברתי וכו), וזה מצוין כי הוא מזדקק לאנשים אחרים וכך נוצרים קשרים בעולם. היינו רוצים לחיות בעולם שלכל אדם יש הכל ושאי אפדר לעזור אחד לשני?

והרבתי את פרי הארץ למען לא תדעו עוד חרפת רעב.

יואל - ואכלתם אכול ושבוע ולא יבושי עמי לעולם. ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר... השמש יהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום ה הגדול. ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן וכו עד סוף הפרק.

והיה ביום ההוא הגבעות תלכנה חלב וההרים יטפו עסיס ומעיין מבית ה יצא.

ישמרו את כל חוקי התורה לעתיד לבוא.

חלק מחוקי התורה הוא לדאוג לעני לכל מחסורו, אפילו סטס לרכב עליו. אם כן לא יהיה מחסור בעתיד.

זה כמו שלעתיד ישראל מומשלים לתינוק והגוים למניקות שמפרנסים את ישראל בחומר

אז בעצם אתה אומר שהנבואה היא אליגוריה, איך אתה מגדיר מה אליגוריה ומה הבטחה?

ואגב, לא יחדל אביון זה כפשוטו (למרות שגם ניתן לומר בפשט שלא יחדל כל עוד המציאות הנוכחית כך, אבל לעתיד לבוא כבר לא. כמו לא ימיש עמוד הענן יומם לפני העם. ואולי שמואל סובר,שבימי המשיח יהיו אביונים אבל לא אחרי תחיית המתים). אבל הפסוק הבא מייד אומר "על כן אנכי מצווך פתוח תפתח את ידך לענייך ולאביונך והענק תעניקנו די מחסורו אשר יחסר לו" אם כן לאביון לא אמור להיות חסר כלום, ואולי שמוטל סובר שגם אחרי התחיה יהיו אביונים מצד הטבע שלא ישתנה, אבל העשירים יממנו את כל מחסורם כך שלא יהיו הבדלים כלכליים בפועל

כי ה' הוא מושלם ומה' מושלם חייב לצאת עולם טוב לגמרי, מכאן שכל רע הוא זמני

הכתוב באותו פסוק שדבריו לגיטימיים:

"גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ-לֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו" (איוב פרק ב פסוק י)

כי רע נצחי לא יכול להיות מאלוקים מושלם. רע זמני עתיד לחלוף ולכן כל דבר,שחולף הרי הוא כאינו, כי בעתיד לבוא שהכול יהיה טוב ונסתכל על העבר אז כבר לא יהיה אכפת לנו שהיה רע כי חלף.

אגב איוב גם אצלו הרע היה זמני וחלף ובסוף היה לו טוב ו ה ברך את אחרית איוב מראשיתו

והרבתי את פרי השדה למען לא תקחו עוד חרפת רעב.

אגב יש,פסוק אחר בתורה "אפס כי לא יהיה בך אביון"

נמצאנו למדים שפתרון בעיות העולם כולו תלוי בעצמאות העם היהודי, אבל זה לוקח זמן ולא קורא מייד, במיוחד שהמדינה עדיין חילונית

המדברים עח המון דברים מלבד שעבוד מלכויות  בפרשנות ברורה שאינה משתמעת לשני פנים. ידוע ששמואל אינו כופר ומאמין בדברי הנביאים.

על קצה המזלג "כי מלאה הארץ דעה את ה"

"יבוא כל בשר להשתחוות לפני" "והתגדלתי והצקדשתי לעיני הגוים וידעו כי אני ה"

"וגר,זאב עם כבש" שמינימום זה משל על שלום עולמי. "לא ישא גוי אל גוי חרב" "ובלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים" "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה" "והרבתי את תבואת השדה למען לא תקחו עוד חרפת רעב" "וישבו לבטח" "ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" "וזרחה לכם שמש צדקה ומרפא בכנפיה" "כן אנכי אנחמכם ובירושחים תנוחמו" "ונגלה כבוד ה וראו כל בשר כי פי ה דיבר".

דברי הרמבם "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח ... עד סוף הפרק"

מאמרי חזל, ועוד רבים. סברת השכל הוודאית.

הפשט בגמרא מאוד ברור, לדעת שמואל הנביאים לא התנבאו על ימות המשיח.

או ששמואל סובר שגדר ימות המשיח זה רק שעבוד מלכויות, ואחר כל נכנסים בתחית המתים לתקופה המתקרית לעתיד לבוא או עולם הבא. או ששמואל סובר שכל בעיות העוחם תלויות בשעבוד מלכויות, ובמילא שאין שעבוד מלכויות (עם עצמאות מלאה כולל העצמאות בהר הבית לבנות מקדש ללא פחד האומות ושאר הדברים) אז לאט לאט זה יפצור את על בעיות האנושות.

הנביאים מספיק מדברים על עוחם אוטופי ללא מלחמות ורשעה וסבל ועוני וצער חומרי, זה לא נתון לפרשנות אחרת.

האמירה שיהיה סבל לעתיד לבוא היא שקר, סותרת את השכל והמציאות, ומעיין כפירה

אבל בגדול, שמואל סובר שכל דברי הנבואה לא שייכים לימות המשיח אלא לעולם הבא.

בכל מקרה, יפה שאתה מכיר את דברי הנביאים

רואה שאתה סובר שכל דברי נביאים אלו שיייכים לתקופה הגשמית הקרויה "עולם הבא" (לפי מה שהבנתי את דבריך) כן אז זו מחלוקת טרמינולוגית על שם התקופה ותו לא.

כמובן אי אפדר לומר שאשפוך את רוחי על כל בשר זה עולם הנשמות

האם זה עולם הנשמות או עולם פיזי אחר או עולם פיזי חדש פה?

לא יודע

ובאופן פשוט ביותר, כבר עכשיו יש במדינת ישראל שנמצאית בארץ ישראל ריבונות יהודית מובהקת. (אלא אם כן אתה מגדיר אחרת יהודי, גם זה רעיון).

אנחנו בגאולה? זה יחסי. לעומת לפני 100-150 שנה, כן. אבל בתור ילידים לדור הזה? אני חד משמעית סובר שאנחנו צריכים להאמין ולשאוף ליותר.

אלא במי המחליט, האם אנחנו כפופים לעם זר או לא.

יש לך שאלה טובה על שמואל, מוזמן לחפש תשובה בנושא אצל רבותינו, אבל זה שיש לך שאלה טובה לא אומר שהוא לא חשב ככה.

זה הבנת הנקרא בדברי שמואל. כמו "רצונינו לעשות רצונך אלא ששעבוד מלכויות ויצר הרע מעכבים"

אבל אני מבין מדבריך שאתה לא מכיר פרשן שפירש כמוך אלא רק כך נראה להבנתך, הבנתי נכון?

אלא לסוברים שאחרי תחיית המצים העולם כולו יתעלה ממציאות גשמית למשהו אחר, אבל בכל מקרה אף אחד לא סובר שתחיית המתים תהיה בעולם הנשמות. להפך זו כפירה

מה בעצם אתה סובר?

לזרז את הגאולה שלך?

הבעל שם טוב אומר שאדם חייב להגיע לגאולה פרטית בכדי להגיע לגאולה הכללית

גאולת העולם תלויה בזיווג שלך(;

אני על זה! (: 

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו