שהמשיח בסופו של דבר אולטימטיבית יפתור את כל הבעיות, הסבל והכאב שבעולם.

זוגיות, בעל לתפארת, משפחה וילדים - לא.

אל תתייאשי או תאבדי תקווה, אבל גם אל תשלי את עצמך בצורה כזאת.

תקדישי לעצמך זמן להרהר, האם לאמיתו של דבר לא פשוט הפכת לסוג אחר של נערה מכחישה? גם אם בלחית...

לא התייחסתי למונח גאולה כפתרון קסם לכל הבעיות, אלא כאל דבר שציפיתי לו ואני מחכה ומאמינה שיבוא בקרוב.

אני חושבת שגם גאולת עם ישראל היא לא פתרון כל הבעיות אלא רק המלכת ה' בעולם, אבל עולם כמנהגו נוהג.. וכמנהגו של עולם טבעי שיש בעיות (:

לכן הרשתי לעצמי להשתמש באנלוגיה הזאת.. 

וכשמבינים את זה, זה שופך אור על ההבדלים בין המגזרים.

אני לא יודע מה יותר נכון. אני יודע שאני אישית רוצה הכל, רוצה להידבק באינסוף בשלימות שכזאת ללא תכלית.

אחד התגובות פה דיברה מהבעל שם טוב שמתנה גאולה כללית בגאולה פרטית.

אפשר למצוא הבדלים ניכרים בין הרעיון הזה, ה"גלותי" קצת לכאורה, לבין תורת ה"כלל" של הרב קוק, ואולי ייצוג של רעיון הפוך, דווקא בגאולה הכללית (או לכל הפחות בחיים כאידאל בשאיפה לה), מוצא האדם את גאולתו הפרטית.

בכל מקרה, עוד עניין מקובל מהבעל שם טוב, שבקץ הגאולה אפילו תועלת קטנה שבאדמה לא תסבול יותר ולא תצטרך לטרוח כל רגע כדי לשרוד. נקודה למחשבה.

(הכוונה היא, תרשי לעצמך יותר חופש ויותר דימיון כשאת מציירת לעצמך את הגאולה. אולי יש בכך גם חסרונות, אבל לענ"ד, אנחנו בשלב כזה בהיסטוריה, שזה כמעט מוכרח, והיתרונות עולים על החסרונות).

זה נחמד להתחתן, זה מדהים, זה בניין בית, זה משל לייחוד קוב"ה ושכינתיה. אבל עדיין אל לנו לשכוח ששוברים כוס בחתונה, ומניחים אפר על ראש החתן, באירוע הכל כך משמעותי הזה, אלו לא דברים של מה בכך.

מסכימה, ועובדים על עצמנו עכשיו כדי שבעז"ה נהיה כשירים מוכנים ומחושלים לקראת האתגרים שבהמשך 🙂

והרמב"ם פוסק כמו דעת שמואל מול רב (שני אמוראים חשובים מהדור הראשון של האמוראים) שהמשיח לא יפתור את כל הבעיות, אלא שההבדל היחיד בין ימות המשיח למצב לפני הוא אם יש לנו ריבונות יהודית שלנו או לא.

זה נשמע עולם אוטופי ללא בעיות כלל. או כמו שאומר הנביא "ובלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים"

מוזמן להסיק מה שתרצה ממנו, אבל המשפט הראשון זה העתקה מדויקת של דברי שמואל, כך שקשה לטעון שהוא פסק אחרת.

"אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו."

(רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב)

בכל מקרה מחויב המציאות שבסוף אחרי תחיית המתים יהיה עולם טוב לגמרי ללא בעיות כלל

"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"

(דברים טו יא)

נשמע לי כמו התייחסות לבעיות.

אחר המחילה, הגמרא אומרת שרב ושמואל חולקים, לטעון אחרת זה מגוחך ומנוגד לגמרא. (אמנם יש מקומות שנהגו להעלים מחלוקות כי הם לא מוכנים לקבל שהיהדות מורכבת, אבל מצד האמת כאשר הגמרא אומרת בפירוש שזה מחלוקת לטעון שלא מלמד על חוסר הבנה או לימוד של גמרא)

"תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר (ישעיהו ב, ד) לא ישא גוי אל גוי חרב ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא ופליגא דשמואל דאמר שמואל באין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד שנאמר (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא גכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך ואיכא דאמרי אמרו לו לר' אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה אביי לרב יוסף מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו דכתיב (תהלים מה, ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר:" (בבלי מסכת שבת דף סג עמוד א)

א. שמואל מדבר על ימות המשיח לפני תחיית המתים, אבל אחרי התחייה יחדל אביון.

ב. שמואל רוצה להביא הוכחה שלא ישתנו הטבעים ולכן תמיד יהיו אנשים שאין להם מצד עצמם. אבל בגלל צדקות העוחם לעתיד לבוא אז העשירים יממנו את העניים בכל מחסורם ומותרותיהם כפסוק "כי פתוח תפתח את ידך לו די מחסורו...כי לא יחדל אביון..." וראיה לכך היא "למען לא תקחו עוד חרפת רעב" ביחזקאל. כלומר העשירים יממנו את העניים ואף אחד לא ידע מחסור. יש בכי לא יחדל מימד אמוני - תמיד לכל אדם חסר משהו והוא אביון בדבר מסוים (כלכלי נפשי חברתי וכו), וזה מצוין כי הוא מזדקק לאנשים אחרים וכך נוצרים קשרים בעולם. היינו רוצים לחיות בעולם שלכל אדם יש הכל ושאי אפדר לעזור אחד לשני?

והרבתי את פרי הארץ למען לא תדעו עוד חרפת רעב.

יואל - ואכלתם אכול ושבוע ולא יבושי עמי לעולם. ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר... השמש יהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום ה הגדול. ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן וכו עד סוף הפרק.

והיה ביום ההוא הגבעות תלכנה חלב וההרים יטפו עסיס ומעיין מבית ה יצא.

ישמרו את כל חוקי התורה לעתיד לבוא.

חלק מחוקי התורה הוא לדאוג לעני לכל מחסורו, אפילו סטס לרכב עליו. אם כן לא יהיה מחסור בעתיד.

זה כמו שלעתיד ישראל מומשלים לתינוק והגוים למניקות שמפרנסים את ישראל בחומר

אז בעצם אתה אומר שהנבואה היא אליגוריה, איך אתה מגדיר מה אליגוריה ומה הבטחה?

ואגב, לא יחדל אביון זה כפשוטו (למרות שגם ניתן לומר בפשט שלא יחדל כל עוד המציאות הנוכחית כך, אבל לעתיד לבוא כבר לא. כמו לא ימיש עמוד הענן יומם לפני העם. ואולי שמואל סובר,שבימי המשיח יהיו אביונים אבל לא אחרי תחיית המתים). אבל הפסוק הבא מייד אומר "על כן אנכי מצווך פתוח תפתח את ידך לענייך ולאביונך והענק תעניקנו די מחסורו אשר יחסר לו" אם כן לאביון לא אמור להיות חסר כלום, ואולי שמוטל סובר שגם אחרי התחיה יהיו אביונים מצד הטבע שלא ישתנה, אבל העשירים יממנו את כל מחסורם כך שלא יהיו הבדלים כלכליים בפועל

כי ה' הוא מושלם ומה' מושלם חייב לצאת עולם טוב לגמרי, מכאן שכל רע הוא זמני

הכתוב באותו פסוק שדבריו לגיטימיים:

"גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ-לֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו" (איוב פרק ב פסוק י)

כי רע נצחי לא יכול להיות מאלוקים מושלם. רע זמני עתיד לחלוף ולכן כל דבר,שחולף הרי הוא כאינו, כי בעתיד לבוא שהכול יהיה טוב ונסתכל על העבר אז כבר לא יהיה אכפת לנו שהיה רע כי חלף.

אגב איוב גם אצלו הרע היה זמני וחלף ובסוף היה לו טוב ו ה ברך את אחרית איוב מראשיתו

והרבתי את פרי השדה למען לא תקחו עוד חרפת רעב.

אגב יש,פסוק אחר בתורה "אפס כי לא יהיה בך אביון"

נמצאנו למדים שפתרון בעיות העולם כולו תלוי בעצמאות העם היהודי, אבל זה לוקח זמן ולא קורא מייד, במיוחד שהמדינה עדיין חילונית

המדברים עח המון דברים מלבד שעבוד מלכויות  בפרשנות ברורה שאינה משתמעת לשני פנים. ידוע ששמואל אינו כופר ומאמין בדברי הנביאים.

על קצה המזלג "כי מלאה הארץ דעה את ה"

"יבוא כל בשר להשתחוות לפני" "והתגדלתי והצקדשתי לעיני הגוים וידעו כי אני ה"

"וגר,זאב עם כבש" שמינימום זה משל על שלום עולמי. "לא ישא גוי אל גוי חרב" "ובלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים" "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה" "והרבתי את תבואת השדה למען לא תקחו עוד חרפת רעב" "וישבו לבטח" "ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" "וזרחה לכם שמש צדקה ומרפא בכנפיה" "כן אנכי אנחמכם ובירושחים תנוחמו" "ונגלה כבוד ה וראו כל בשר כי פי ה דיבר".

דברי הרמבם "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח ... עד סוף הפרק"

מאמרי חזל, ועוד רבים. סברת השכל הוודאית.

הפשט בגמרא מאוד ברור, לדעת שמואל הנביאים לא התנבאו על ימות המשיח.

או ששמואל סובר שגדר ימות המשיח זה רק שעבוד מלכויות, ואחר כל נכנסים בתחית המתים לתקופה המתקרית לעתיד לבוא או עולם הבא. או ששמואל סובר שכל בעיות העוחם תלויות בשעבוד מלכויות, ובמילא שאין שעבוד מלכויות (עם עצמאות מלאה כולל העצמאות בהר הבית לבנות מקדש ללא פחד האומות ושאר הדברים) אז לאט לאט זה יפצור את על בעיות האנושות.

הנביאים מספיק מדברים על עוחם אוטופי ללא מלחמות ורשעה וסבל ועוני וצער חומרי, זה לא נתון לפרשנות אחרת.

האמירה שיהיה סבל לעתיד לבוא היא שקר, סותרת את השכל והמציאות, ומעיין כפירה

אבל בגדול, שמואל סובר שכל דברי הנבואה לא שייכים לימות המשיח אלא לעולם הבא.

בכל מקרה, יפה שאתה מכיר את דברי הנביאים

רואה שאתה סובר שכל דברי נביאים אלו שיייכים לתקופה הגשמית הקרויה "עולם הבא" (לפי מה שהבנתי את דבריך) כן אז זו מחלוקת טרמינולוגית על שם התקופה ותו לא.

כמובן אי אפדר לומר שאשפוך את רוחי על כל בשר זה עולם הנשמות

האם זה עולם הנשמות או עולם פיזי אחר או עולם פיזי חדש פה?

לא יודע

ובאופן פשוט ביותר, כבר עכשיו יש במדינת ישראל שנמצאית בארץ ישראל ריבונות יהודית מובהקת. (אלא אם כן אתה מגדיר אחרת יהודי, גם זה רעיון).

אנחנו בגאולה? זה יחסי. לעומת לפני 100-150 שנה, כן. אבל בתור ילידים לדור הזה? אני חד משמעית סובר שאנחנו צריכים להאמין ולשאוף ליותר.

אלא במי המחליט, האם אנחנו כפופים לעם זר או לא.

יש לך שאלה טובה על שמואל, מוזמן לחפש תשובה בנושא אצל רבותינו, אבל זה שיש לך שאלה טובה לא אומר שהוא לא חשב ככה.

זה הבנת הנקרא בדברי שמואל. כמו "רצונינו לעשות רצונך אלא ששעבוד מלכויות ויצר הרע מעכבים"

אבל אני מבין מדבריך שאתה לא מכיר פרשן שפירש כמוך אלא רק כך נראה להבנתך, הבנתי נכון?

אלא לסוברים שאחרי תחיית המצים העולם כולו יתעלה ממציאות גשמית למשהו אחר, אבל בכל מקרה אף אחד לא סובר שתחיית המתים תהיה בעולם הנשמות. להפך זו כפירה

מה בעצם אתה סובר?

לזרז את הגאולה שלך?

הבעל שם טוב אומר שאדם חייב להגיע לגאולה פרטית בכדי להגיע לגאולה הכללית

גאולת העולם תלויה בזיווג שלך(;

אני על זה! (: 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.