החל בשינה מאוחרת ב2 בלילה וקימה בחמש בגלל הימח"ש האלה...
הורים עייפים, ילדים מותשים והרי לכם קוקטייל גרוע לבוקר נפלא.
ניסיתי שעות להחזיר אותן לישון, בעלי יצא בבוקר, וזהווו מלא עצבים רצונות לא ברורים - רוצים לאכול, רוצים רחלי הקטנה, רוצים לשחק , רוצים טושים והכל בו זמנית.
ואני בכלל עוד לא שתיתי מים מי מדבר בכלל על קפה.
אוף היה בוקר גרוע.
גולת הכותרת שאני בלי מכונת כביסה שבועיים, למרות שהתחייבו למשלוח תוך יומיים וגם שילמנו עלזה - לדברי החברה כמובן בגלל המצב, והיא הייתה אמורה להגיע היום וכבר תיאמו הגעה והופפ - נדחה ליום חמישי. בתקווה שזה אכן יקרה.
איכשהו זה הקש ששבר את גב הגמל, כבר רציתי לעשות סדר הכל הבלאגן של הכביסות המצטברות ובעלי החמוד מאוד מבין אותם במקום להתבאס איתי וזה עוד יותר מעצבן .
אין לי כח להגיד לעצמי דברים טובים ולהודות על הככ הרבה טוב שיש, אני יודעת את זה מאחורי הראש שם למטה את האמת הזו הפשוטה - שהשם באמת מיטיב איתי אישית ואיתנו כעם.
אבל עכשיו באלי פשוט לשחרר קיטור על כל הדברים הפשוטים והמרגיזים האלה.
הפיצית שלי החמודה (שעיצבנה אותי הבוקר על לא עוול בכפה) אמרה לי - אמא את כועסת? לא כיף לכעוס זה עושה לבכות.
אז אמרתי לה שנכון ובאמת אני רוצה לבכות לכן זה יוצא שאני כועסת ומתעצבנת. אז היא אמרה - בואי נבכה ביחד.
בזכותה קצת בסוף חייכתי למרות שמעלליה דקה קודם היו מציקים במיוחד - כמו להפשיט לגמרי את אחותה הקטנה מהטיטול והבגדים ולנסות להעיר את התינוקת (עד שהרדמתי אותה!!)
עד כאן הקפה א
מקווה להמשך יום נעים יותר.
וכן, שוב לא הצלחתי בכלל להתפלל, למרות שמאוד רציתי .
הבוקר הזה מטורלל לכולנו
