נכון לכרגע המשיכו הטילים גם כשהיתה אמורה להתחיל הפסקת אש, אז לא הייתי ממהרת לחשוב ולהתנהל כאילו יש שגרה.

שיש הפסקת אש אבל היא עלולה להיות מופרת כמו בבוקר

גם אם יהיו טילים יהיו פחות

כי מהיום הראשון אין בעיה לצאת (מלבד זמני ההתראה) למרחק שאפשר תוך כמה דקות להגיע למרחב מוגן. בשביל זה יש את ההתראה המקדימה.

אם את מתכוונת למרחק יותר גדול מזה (נניח נסיעה מחוץ לעיר) אז אם התאפקת עד עכשיו, כדי להתאפק עוד יום כדי להבין מה קורה.

כבר שבוע שעבר

פשוט היה קשה מידי...

תלוי איפה את גרה

בגדול גם אם יורים זה ממש קצת...

הכי מחכה לעדכון אם יש מחר גן

שיהיו לפחות כמה ימים לסיים יפה את השנה

לק"י

ואז הרשות המקומית.

נקווה שיתנו תשובה לפני חצות....

לק"י

אצלינו לא חוזרים.

אם יהיה שקט, אז נחזור בחמישי בעז"ה.

היינו די בשגרה אז זה לא דרמטי עבורנו

מי שלא שיצא מהבית זה באמת דרמטי עבורו

לא היו לימודים

אני גרה בישוב קטן שאין בו חנויות אז גם לא היה לאן לצאת.

וגם אם ממש רציתי לא היה איך לצאת מהישוב. אלא א"כ רכבים פרטיים.

הבעל במילואים- איזו שגרה זו???

רק יצאנו לגינה להתאוורר. ולמכולת לקנות לחם וחלב.

אני אוהבת אותך נשמה, את מפתיעה אותי כל פעם מחדש בצורת חיים המעניינת שלך

אבל-

זה מנותק מהמציאות ואפילו טיפה מרגיז ו שאנשים אומרים בכזו שלווה שהיתה להם שגרה רגילה , 

כשיש אנשים שכל עולמם חרב עליהם עכשיו.

אין להם בית לחזור, אין להם בית ספר ללמוד בו ונהרגו להם השכנים.....

גם גרה ביישוב והיתה תחבורה ציבורית

נכון שלמנו מחירים כבדים

אבל

השגרה או האי שגרה שלי או של אחרים

לא פוגעת באף אחד אלא רק עוזרת לשמור על שפיות 

במלחמה כ"כ הרבה זמן

רוב האנשים והרכוש לא נפגעו פיזית

בעיניי הכי חשוב לשמור על הנפש

להודות על מה שכן יש לנו ולהמשיך הלאה

אין דרך אחרת

רואה את זה כל הזמן סביבי

וגם בתגובות פה

החיים שלהן לרוב לא הסתחררו ..לא עד כדי כך

זה עובדה..

וקשה להבין מבחוץ למה בעל מגוייס זה כל כך קשה..מעבר לעזרה פיזית פה ושם

אי אפשר להסביר את החוויית נפש השונה

,הבדידות המתמשכת, ההשפעה על הזוגיות.. השחיקה עם כל הסבבים וכ ו וכו

אני לא מאשימה כי גם אני לא יודעת אם היתי מבינה לעומק אם לא היתי בסיטואציה

וקשה לפעמים לפגוש את הפער הזה בין

מי 'שעולמו התהפך לבין אנשים שלא

אבל זה המציאות

אגב הז מציאות קיימת  גם בהקשרים אחרים לש נסיונות בחיים

רק ההבדל שפה זה מציאות משותפת להרבה ולא רק נסיון פרטי

לק"י

גם כשהבעל לא מגוייס, ובלי שיתהפכו עליהם החיים.

זה פשוט שינוי אחר בחיים, וגם קל יותר כשיש עוד מבוגר בבית.

(לי למשל היה די נוח בבית. אבל זו לא השגרה הרגילה. והיו קשיים מעצם זה שרוב היום היינו בבית אחד על השני).

סה''כ חלק גרו בדרום-בצפון ולאחרונה גם במרכז ובהחלט השתנה לא מעט

אבל לא לזה התכוונתי ..

להיות עם בעל מגוייס לסרוגין לשנה וחצי+

זה לא שינוי..

זה טלטלה קיומית..

זה לצאת לחלוטין מכל מרחבי החיים שהכרנו לפני, זה שבירת כל החוקיות ,הנחות יסוד שהיו לנו..

וזה משפיע על כל המרחבים..גם פיזי גם נפשי, גם זוגי וגם על הילדים והעבודה וכו

זה לא רק חוסר נעימות או קצת קושי פה ושם

אני אישית עברתי תקופות ארוכות של נסיונות בחיים

אבל שום דבר לא השתווה לשנה וחצי האחרונות ..

כי ההבדל הוא לא הפיזי רק ומי שוטף כלים

הרבה הרבה מעבר

קשה לי להסביר וגם זה לא היתה המטרה...

אני לא כתבתי את זה אגב למי שלא מגוייסת כדי לומר לה- אה לך הכל קל ורגיל

לכל אחת י ש נסיונות ואתגרים בחיים❤️

אלא כתגובה לפליאה של מי כן על זה שאיך יכל להיות שאנשים מרגישים שהשגרה שלהם ממשיכה

אז ניסיתי להסביר לה שכן, יש אנשים שהשגרה שלהם לא התהפכה

לא אשמתם אגב

ולא חייב שתתהפך

פשוט עובדה

וכמגוייסת- יודעת שזאת עובדה שקשה לעיכול לפעמים

לק"י

התגובה הראשית של החלק הזה בשרשור מדבר על שגרה כמעט רגילה במלחמה הזאת.

ולענ"ד זה לא היה המצב הרווח, בלי קשר למגוייסים או לא.

בשבוע וחצי האחרונים זה אגן השפיע על גולם בצורה זאת או אחרת

אני כן מודה שאצלי אם בעלי היה פה אז 90% היה לי קל יותר

אבל מבינה מה אמרת.ומסכימה

סליחה על החוסר הבנה 

לק"י

לי באופן אישי היה נחמד בבית, וממש קשה לי לחזור.

אבל זה שונה מהשגרה הרגילה. שוני זה לא תמיד קשה.

קודם מקומות עבודה ןאז מסגרות חינןכיות? זה היה יוצר בלאגן לכל ההורים.  האמת שאני ממש רציתי שהגדולה תחזור לגן ותסיים את השנה נורמלי כי הגננת שלה לא ממשיכה איתה.

וגם הגן ממש קרוב הביתה ויש להם ממד בגן אז מרגישה רגועה. 

התמזל מזלך שהגן קרוב ויש ממ"ד. זה באמת די מרגיע. למרות שאזעקה בגן לא נשמעת לי אטרקציה בכלל (ובטח שלא בתור הגננת).

שזו החלטה מדינית להראות שישראל רצינית לגבי הפסקת האש.

מקווה שיהיה בסדר בע"ה.

שה' ישמור אותנו. 

עכשיו יירטו כטבמים מאיראן וגם אמרו שלמרות הפסקת האש כל הבכירים נשארים עם אבטחה …

ואנחנו העם צריכים מחר לצאת בלי לפחד מכלום?

לא יודעת קצת לא נראלי

או שזה הפחדים שלי

הזוי המצב 

אני באופן אישי רגועה לשלוח 3 מתוך 4 ילדים,

אחת אולי אשאיר איתי לפחות כמה שעות עד שיתבהר המצב.

בתקווה שעד 8:00 מחר יהיה רלוונטי בכלל.

מניחה שלא באמת כולם ישלחו ב8:00

יש הבנה שזו הפסקת אש רצינית בגלל שטראמפ אוכף אותה בתקיפות

באופן תיאורטי אירן יכלה לזרוק טילים בעבר ותוכל בכל רגע נתון בעתיד

ככה שכל יום עתידי אינו 100% בטוח

ההבדל הפעם זה שצריך להשאר יותר זמן

לק"י

ושהטילים יותר מסוכנים.

ושה' ישמור! זה מה שהכי חשוב...

אצלנו למשל חלק מהילדים לומדים רחוק, אז אולי לתלמידים שגרים רחוק לאפשר לא להגיע...

וכן, גם לאפשר לאנשים עובדים לא להדיע מחר, לפחות לא לכל היום...

שלא לדבר על זה שהילדים וגם המורים צריכים רגע לנחות מחדש למציאות - עד לפני כמה שעות הם היו בטוחים שמחר הם עומדים ללמוד וללמד מרחוק!

לדעתי זו טלטלה כמעט כמו הידיעה הפתאומית של השבתת הלימודים בתחילת המתקפה...

גם אותם לימי הסתגלות של תחילת שנה.. מבחינתי לחזור לשגרה זה הכי בריא לילדים.

הבנות שלי לא הפסיקו לשגע אותי שהן מתגעגעות לגננות/ מטפלות שלהן

לק"י

וגם אני הייתי שמחה לחזור רק בראשון או שני וזהו. בשני עדיף😅 כי בחמישי וראשון אני מתחילה בשמונה, וזה קשה אחרי חופש.

ילדת הגן שמחה שחוזרים. ונראה לי שגם ילדת כיתה א.

והקטן אומנם טען שהוא מתגעגע לחברים, אבל אני לא בטוחה שהחזרה תהיה לו קלה...

ובשני מקבלים תעודות?

ובשלישי חופש גדול?

חח כבר איבדתי את זה עם המצב ההזוי..

רובם היו בסדר עם החזרה. אבל הבן שלי בכיתה א' ממש התקשה עם החזרה לשגרה.

כל השנה הוא דווקא ממש אוהב בית ספר, מעולם לא היה לו קושי ללכת ללימודים (ואפילו קרה כמה פעמים שלא רצה להפסיד לימודים, כשאני רציתי לתת לו יום חופש - כשנסענו לשבת, או לבדיקה וכדו').

אבל השינוי הזה פתאום כנראה היה לו קשה. אז כל הבוקר הוא מצא תירוצים מתחת לאדמה למה הוא לא יכול ללכת לכיתה (כי אולי יעשו כל היום רק שיעורי קריאה והוא לא אוהב את זה, כי אולי לא יגיעו שאר החברים, כי אולי יגיעו רק החברים שלו שירתו לשחק איתו במשחק מסוים בהפסקה אבל הוא בכלל רוצה לשחק מחבואים ולא בטוח שיגיעו ילדים שירצו לשחק מחבואים, ועוד...).

בסוף ליוויתי אותו עד הכיתה (מזל שבית הספר קרוב...), והמורה גם קצת עזרה לי. אבל היה מתיש...

מקווה שעכשיו כבר עבר לו והוא נהנה...

ממש מזכיר את ההתמודדות עם הבת שלי.

מאז שקראתי על "אנשים רגישים מאוד" (זה מונח מקצועי)

אמנם לא אבחנתי את הבת שלי, אבל הרבה יותר קל לי להבין אותה ולנסות להקל על הקושי עוד לפני שהוא מתבטא, להבין את ההצפה.

אצלנו זה בכלל היה מאבק פנימי בינה לבין עצמה בלבד. אני אפשרי לה מה שטוב לה.

ועדיין המאבק הפנימי שלה בין החרדה מלא לחזור, לבין השינויים, לבין מכה שהיא קיבלה אתמול שהשאירה סימן מכוער, ולא היה לה חשק להתמודד על השאלות.

כל התחושות האלו בו זמנית גמרו עליה.

בטוח יותר קל לו עכשיו.

החרדה מכל התרחישים יותר קשה להכלה מהאירוע עצמו שבו צריך להתמודד רק עם מה שקורה.

אם כי יכול להיות שהוא יחזור מותש מהמעבר וההסתגלות וזה ממש בסדר,

מקווה שיהיו לך הכוחות לעבור איתו את זה.

כדאי להכין מראש דברים שעוזרים לו ובכלל לכולם להירגע שיהיה בהישג יד.

אם זה סיפור/ בובה/ פרי חתוך מראש/ קוביות קרח לנשנוש או כל דבר דומה.

או להתקלח ולישון יותר מוקדם

בהצלחה 🤍

אני מכירה את ההגדרה של ילדים רגישים. לא יודעת אם הוא לגמרי עונה להגדרה (אני פחות חווה אצלו רגישות תחושתית וכדו'), אבל אני בהחלט חושבת שהוא כן רגיש יותר מילדים אחרים, וזה מתבטא מאוד בעיקר סביב שינויים.

גם כשיוצאים לחופש תמיד יש כמה ימים בהתחלה שאני קוראת להם 'תואנה הוא מבקש' - הוא תמיד ימצא על מה לבכות, גם כשזה באמת חסר היגיון...

מנסה למצוא את הדרך לתמוך בו ולעזור לו לעבור את השינויים האלו בצורה טובה.

תודה על הטיפים שלך...

מודה שאני לא הייתי בבוקר כדי לשלח את הילדים🙈 (הלכתי לישון מאוד מאוחר, אז בעלי עשה את זה)

אבל הבן הגדול חזר הביתה אחרי התפילה, וביקש כמתנת יום הולדת (שהוא חוגג היום) שאאפשר לו להישאר בבית... בסוף הוא הלך, מקווה שיסתדר...

לא סגורה שזה נכון

יש לי תחושת בטן שבקרוב נחזור לממדים.

עדכנתי את אמא שלי שהחדר שמור לנו 😉

אני אוהבת. אולי יש מי שישעמם אותו, נראה לי ענין של מה אתם אוהבים ורגילים.

יש גם מקום בשם שביל התפוזים או משהו דומה, באזור קיסריה, אולי יהיה לכם מענין 

אולי יתאים לכם יותר חיפה.

רכבל, מוזיאונים וכו'.

הילד חינוך מיוחד הולך עצמאית?

ממליצה על חוף גינוסר או חוף אמנון, יחסית סביר מבחינת צניעות אם רלוונטי להיכנס למים.

עם רכב אפשר לעלות לגולן.

לדעתי טבריה משעממת ללא טיולים באיזור.

אם סיבוב של שעה (אולי אפילו פחות) רלוונטי אז שמורת ארבל מהממת.

עין נון נחמד.

הוא בעיקר רוצה פינה שקטה לצפות במסך  אלא אם משהו שמעניין במיוחד בשבילו גינה שווה או חיות. חיות ישעמם את הגדולים..מורכב

רעיונות נחמדים. צריכה לראות מה מתאים..

רכבל הייתי לפני שנים כילדה, היום מרגיש לי מפחיד, לא?

השביל מתחיל צמוד לאתר 'רוב רוי'

חונים שם ויש שביל הליכה סלול ונעים לאורך הירדן עד לסכר.

רמת הנדיב פארק מקסים לדעתי

לא יודעת מה זה אומר משעמם... זה לא אטקציה אקסטרים....

פשוט מקום מאד יפה, עם שבילי הליכה, עם המון פרחים וצמחים ובריכת דגים ויש בכניסה גם מתקנים לילדים לדעתי

חוף יחסית רגוע זה חוף אמנון. במיוחד אם הולכים שמאלה לאזורים שאין שם מציל

בעיקרון יש שם בכניסה גם אזור עם מציל

ויש עוד הרבה חופים עם מצילים לאורך הכינרת.

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

עם גרבי כותנה

כי השעם הזה (כמו טבע הכוונה?) נראלי יכול לגרום להזיע

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

רופאה אמרה שזה התחלה של פטריה.

שלחה אותנו לשטוף רגליים בסבון קשיח, פעמיים-שלוש ביום, עם הקפדה ספציפית על בין האצבעות.

עבר תוך ימים בודדים, ומאז כשמתחיל לחזור, פשוט חוזרים לשטיפות.

כמו כן יש לי משחה שעושה פלאים לרגל, לפטריות  לריח וכל השאר..

מצרפת קישור, אפשר למצוא בכל בית מרקחת. יש לי אותה קבוע בבית.

קרם רגליים טיפולי | 150 מ"ל | מועשר בשמן זית טבעי | 

נראה לי אקנה את המשחה ועוד נעלי בית...

ותראי את ההפרשה הזו או דומה לה תמיד סביב הטבילה והיא שונה ממה שאת רגילה, כנראה שזה הפרשה של ביוץ.

מישהי פה הסבירה טוב- זה ממש נראה כמו חלבון של ביצה.
אגב, תשימי לב לעוד סימנים, דקירות או כאבים באחד מהצדדים בבטן- גם סימן מובהק לביוץ
או לפעמים אפילו כאבים באגן- כמו בעצמות
אם ממש מקשיבים לגוף, יכולים להרגיש, אבל זה לא אצל כל אישה, ולא תמיד...
 

ותמיד זיהיתי ביוץ.

ראשון- לפי הפרשות. כיממה לפני הביוץ יש הפרשה שהיא ממש במרקם של חלבון- נמתחת ושקופה. זה הזמן הכי טוב להיות ביחד..
הפרשות יבשות וצהובות הן לא הפרשות פוריות.
לגבי האם יש ביוץ- אצל פוליצסטיות יש מנעד רחב מאוד של מצבים, החל מכאלו שלא מבייצות לבד וצריכות עזרה תרופתית, עד כאלו שמבייצות, אבל מקבלות מחזור בתדירות נמוכה יותר (אני נניח מבייצת כל 42 יום ולא כל 28-35 )
שבועיים  אחרי הביוץ, במידה ולא נקלטת- מגיע המחזור. ככה שאם את חושדת שזיהית ביוץ- תסמני לך את היום הזה. אם שבועיים אחכ תקבלי מחזור (בתקוה שלא כי נקלטת...) תדעי שזיהית נכון בהצלחה!
 

לא ידעתי.
תודה.

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

גם בקיץ אני שמה מכנס ארוך בגן ולרוב גם חולצות ארוכות, מקסימום מקפלים להם בשרוולים. בגן מקפיאים לכן אני צריכה כמות

יש לי לעכשיו קצת אבל אחרי שעשיתי סדר רואה שזה הרבה פחות משחשבתי

תודה רבה , נחשוב על מה שכתבתן פה 

כן הצלחנו לסדר הנשה שבעלי מפזר ב7 בבוקר, מקל ילי מאוד ונותן לו זמן משמעותי עם הילדים

עבדתי בעבודות בחצי משרה ו/או בשכר נמוך. זה היה יותר השלמת הכנסה לבית מאשר פרנסה משמעותית.

כי זה לא רק השעות, זה גם להיות זמינה אם קורה משהו וקוראים לך, והייתי יותר זמינה אם ילד חולה או יש חופש. במקרים של חופש או מחלה גם הוא לקח ימים אבל מלכתחילה עבודה תובענית היא פחות גמישה מעבודה כזאת.

את יכולה להיות -

סייעת בבית ספר

מזכירה בחצי משרה או במקום גמיש

עבודה בחנות - אבל אז בדכ צריך לתת משמרות צהריים או שישי

עבודה מהבית - מגייסת למשרות, מתאמת פגישות וכו

עצמאית - אם יש לך רעיון ורצון לעסק

עד מתי נשארים לעבוד בעבודות כאלה...

ואם רוצים לעבוד בעבודה אחרת אחרי שנים, זה יעבוד?

כל זוג ומציאות החיים שלו והצפי לאיך החיים יראו בהמשך, כמובן בהתאם לשאיפות. אם השאיפה שלו להמשיך במצב הנתון ולך אין בעיה עם זה - זה לא ישתנה עד שהילדים יהיו עצמאיים. אם מבחינתכם זו מציאות זמנית אז נושמים עמוק וקובעים דד ליין.

אני חושבת שאם אתם יודעים שזו מציאות לשנה שנתיים זה לא משנה ככ. קשה לי להאמין שלא תצליחי חזור לשוק העבודה אחכ. אולי גם תלוי מה המקצוע המקורי שלך.

אם המציאות הזו הולכת להימשך יותר זמן, אז הייתי בונה את זה באופן אסטרטגי - חושבת במה אני רוצה לעבוד אחרי, כשאשתלב חזרה בשוק העבודה ושואפת למצוא משרות חלקיות שיקדמו אותי לשם.

אם את רוצה להיות מחנכת בביס, אז תמצאי עכשיו משרה חלקית של מורה מקצועית נגיד.

גם משרות מזכירות יכולות לקדם אותך לעבר משהו. כל משרה זוטרה היא בעצם מתחת למשהו גדול ואחראי יותר, ואז זה פשוט עניין של לאן את רוצה להתקדם. 

שיום אחד הוא יוציא את הילדים ויחזור יותר מאוחר?

ואת תביאי בייביסיטר יומיים שתפזר ותוכלי לצאת מוקדם?

ואז עוד יומיים חופשיים.

מורה, אחות, עוס- זה בטוח מתאפשר

ואת זו שחייבת להתגמש?

הסידור הזה מתאים לך שהכל עלייך?

גם בלי קשר לעבודה שלך, מה עם המעבר? זמן זוגי/ פנאי לעצמו / זמן עם הילדים כו

אני חושבת שאם זה מתאים לך אז משרה חלקית של חצי יום, והייתי רושמת לצהרונים אם אפשר כדי לחסוך א. צהריים שחייב להכין כל יום וישאר לך גם קצת זמן לעצמך בין לבין

כי שנינו עובדי חינוך

אבל חמי וחמותי שניהם עבדו כל השנים בעבודות משרדיות עמוסות ומטבע העולם והדברים חמותי הייתה זו שאוספת את הילדים. עד שהיא קלטה שלאח הגרוש של חמי יש יומיים קבועים בשבוע שהוא חייב לצאת מהעבודה מוקדם כדי להיות עם הילדים כי זו המשמורת שלו והפלא ופלא הוא מצליח לצאת בימים האלה מוקדם מהעבודה.

אז היא פנתה לחמי וביקשה ממנו שהילדים יזכו לזמן איתו גם בלי שהם יתגרשו. ובאמת חמי החליט על יום קבוע שבו הוא יוצא מוקדם מהעבודה, אוסף את הילדים ונמצא איתם אחהצ

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שאפשר לבחון מחדש הנחות יסוד. 

אני מרגישה שלאט לאט זה נהיה פחות ברור מאליו שמי שיאסוף את הילדים תהיה האישה.

אני למשל כנראה אצטרך ההפך (בואי נראה איך יסתדר גם עם העבודה שלו חחח)

אבל כן, שמעתי כמה וכמה שאמרו- גברים גרושים מוצאים יומיים בשבוע להגיע בזמן לאסוף את הילדים. אז בוא נעשה את זה *לפני* הגירושים😂

שזה צריך להיות בדיבור ביניכם.

זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה.

אם אחד מבני הזוג חוזר כל יום ב20:00, נראה לי די הכרח שהשני נמצא יותר בבית.

אבל השאלה היא אם זה מתאים לך, ואם את מרגישה שזה חונק / מגביל שווה לדבר על זה ולראות אם יש עוד אפשרויות בשבילכם.

בעלי חוזר בדר"כ בחמש וחצי

והעבודה שלי הרבה יותר גמישה

אז אני מפזרת ואוספת.

מגיעה לעבודה בשמונה וחצי ויוצאת בשלוש ורבע.

אבל עובדת מלא פעמים בשעות הערב (נגיד עכשיו פתחתי מחשב כדי לעבוד)

לדעתי זה שבעלך חוזר קבוע כ"כ מאוחר זה ממש מקשה.

אין לו אפשרות לעבוד פחות או שזה אילוץ של פרנסה?

בישראל המס מחושב בנפרד לכל אחד מבני הזוג, ללא תלות בהכנסה של השני.

ובגלל מדרגות המס, עדיף בהחלט שניים שמרוויחים 15 כל אחד מאשר אחד שמרוויח 30. (ברוטו זהה, נטו שונה).

בנוסף, אם מתוכננים עוד ילדים אז חופשות לידה וכו.

אבל כן, יש משרות שזה הכל או כלום. שלא יתנו לו לעבוד בהיקף מצומצם יותר. ואז זה סיפור אחר.

הערה חשובה לפותחת- חייב חייב שיעשה ביטוח אובדן כושר עבודה. הוא המפרנס היחיד, אם חלילה יקרה משהו שמונע ממנו להמשיך לעבוד- אתם תהיו חייבים את זה. 

כי הבית צריך את הכסף הזה או בגלל שזה דרישות המשרה.

אם זה בגלל כסף אז כנראה שעדיף שהוא יוריד אחוזי משרה וגם אשתו תעבוד.

ואת צודקת שיש משרות שדורשות את השעות הארוכות כתנאי, ואין אופציה להוריד אחוזי משרה. 

שואלת ברצינות

אם הוא עובד כל כך הרבה שעות וזה עדיין לא מספיק- זה מעלה סימן שאלה

או שהמשכורת לא גבוהה 

או שהוא מבזבז הרבה זמן על נסיעות

ואם זה מספיק- אז לכי תמצאי משהו שממלא אותך

בלי שעות התיצבות (זה יכול ואולי צריך להיות בתשלום... אבל לא השיקול )

במה את טובה?

ואין לי מושג מה ממלא אותי...

הלוואי וידעתי

לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם ומה הצורך הכלכלי. אבל אולי זה יותר עניין של לעשות משהו שאת טובה בו, נהנית ממנו, מסופקת ממנו?

כלומר מעבר לאימהות.

ואז אולי אפילו משרה חלקית מאוד בתחום שמעניין אותך, תהיה עדיפה בהרבה על משרה מלאה במשהו שאין לך תשוקה אליו. 

אני עושה הרבה שעות נוספות.

כל אחד עובד יום או יומיים מהבית, סה"כ שנינו ביחד 3 ימים מהבית בד"כ.

כשהיו לי רק קטנים נעזרתי בבייביסיטר,

עכשיו הגדולים אוספים את הקטנים ככה שגם כשעובדים מהבית יש רצף.

כששנינו מהמשרד בד"כ אחד מפזר והשני אוסף וימים אחרים מתחלפים.

שעות העבודה גמישות.

יש המון משרות כאלו שאמנם יש הספקים אבל יש גמישות מסויימת ואפשר להמשיך בערב.

בעיני מציאות של "אבא של שבת" זה פספוס. השאלה אם זה זמני/ קבוע ואם אתם רוצים לעשות משהו לגבי זה.

יש משרות חלקיות אם את רוצה.

לא עבדתי כמה שנים שאני בעיקר הייתי איתם

והשנה התחלתי משהו כעצמאית ואז זה ממש סבבה כי אני זמינה תמיד בתקופות עמוסות שלו אני עובדת הרבה פחות ברמת היום בשבוע 

3 ימים בשבוע, כי באמת יש לך המון עול בבית.

חוץ מזה, תבדקו אופציה שיום יומיים בשבוע הוא כן יפזר/ יאסוף זה נשמע מאוד.

לגבי מה לעבוד קודם כל השאלה האם יש לך הכשרה ואיזו...

לי יש קרם עיניים של איל מקיאג', אני רואה שיפור באופן מיידי אחרי שאני שמה אותו שהאזור של העיניים אחיד ומואר יותר. בעיקרון הם אומרים שזה עוזר לטווח הארוך בהעלמת ומניעת השחור מתחת לעיניים אבל הניסיון שלי הוא מהטווח הקצר (כמה חודשים רק). לדעתי זה מוצלח 

לטווח קצר יש כל מיני משחות קוסמטיות שיכולות לעזור, כמו תכשירים עם ויטמין סי/ קפאין 

אגב קונסילר לא מספיק, מתחתיו ממליצה לך לשים קורקטור כתום באזר העפעפיים וזה יטשטש לך הרבה יותר טוב

לשניים שמניחים אחד על השני מבחינת כיסוי

לא מנסיון אישי,. זוכרת שראיתי כמה בנות שהעלו על זה תכנים ברשת

של הביצית המופרית (העובר בימיו הראשונים) שנצמדת לרירית הרחם ונקשרת לכלי הדם שם.  

שיהיה לך הריון בבריאות שלמה וטובה, ובידיים מלאות!

ובמיון אמרו לי שזה כנראה דימום השתרשות קטן וזה יכול לקרות גם בשלב הזה.

לא מחייב שיהיה שבוע אחרי ביוץ.

לי היה מכל הסוגים ובכל הזמנים האפשריים, משתנה בכל פעם.

הקטע שחייבים להפריד ברזל מחלב זה לא בגלל דרך הייצור, זה מהותי בברזל חלב מפריע לספיגה שלו. אז לא תמצאי משהו אחר.

אבל את יכולה לקחת על הבוקר ולשתות נגיד קפה עם סויה בינתיים, לחכות שעה 

יש אפרוס

זה כדורים די קטנים

נבלעים בקלות

צריך לקחת על קיבה ריקה

אני לקחתי כל בוקר כשקמתי

עדיף עם מיץ תפוזים או משהו כזה כי ויטמין C עוזר לספיגה

לפני שההמוגלובין היה מתחת ל9

נראה לי זה תלוי רופא