נכון לכרגע המשיכו הטילים גם כשהיתה אמורה להתחיל הפסקת אש, אז לא הייתי ממהרת לחשוב ולהתנהל כאילו יש שגרה.

שיש הפסקת אש אבל היא עלולה להיות מופרת כמו בבוקר

גם אם יהיו טילים יהיו פחות

כי מהיום הראשון אין בעיה לצאת (מלבד זמני ההתראה) למרחק שאפשר תוך כמה דקות להגיע למרחב מוגן. בשביל זה יש את ההתראה המקדימה.

אם את מתכוונת למרחק יותר גדול מזה (נניח נסיעה מחוץ לעיר) אז אם התאפקת עד עכשיו, כדי להתאפק עוד יום כדי להבין מה קורה.

כבר שבוע שעבר

פשוט היה קשה מידי...

תלוי איפה את גרה

בגדול גם אם יורים זה ממש קצת...

הכי מחכה לעדכון אם יש מחר גן

שיהיו לפחות כמה ימים לסיים יפה את השנה

לק"י

ואז הרשות המקומית.

נקווה שיתנו תשובה לפני חצות....

לק"י

אצלינו לא חוזרים.

אם יהיה שקט, אז נחזור בחמישי בעז"ה.

היינו די בשגרה אז זה לא דרמטי עבורנו

מי שלא שיצא מהבית זה באמת דרמטי עבורו

לא היו לימודים

אני גרה בישוב קטן שאין בו חנויות אז גם לא היה לאן לצאת.

וגם אם ממש רציתי לא היה איך לצאת מהישוב. אלא א"כ רכבים פרטיים.

הבעל במילואים- איזו שגרה זו???

רק יצאנו לגינה להתאוורר. ולמכולת לקנות לחם וחלב.

אני אוהבת אותך נשמה, את מפתיעה אותי כל פעם מחדש בצורת חיים המעניינת שלך

אבל-

זה מנותק מהמציאות ואפילו טיפה מרגיז ו שאנשים אומרים בכזו שלווה שהיתה להם שגרה רגילה , 

כשיש אנשים שכל עולמם חרב עליהם עכשיו.

אין להם בית לחזור, אין להם בית ספר ללמוד בו ונהרגו להם השכנים.....

גם גרה ביישוב והיתה תחבורה ציבורית

נכון שלמנו מחירים כבדים

אבל

השגרה או האי שגרה שלי או של אחרים

לא פוגעת באף אחד אלא רק עוזרת לשמור על שפיות 

במלחמה כ"כ הרבה זמן

רוב האנשים והרכוש לא נפגעו פיזית

בעיניי הכי חשוב לשמור על הנפש

להודות על מה שכן יש לנו ולהמשיך הלאה

אין דרך אחרת

רואה את זה כל הזמן סביבי

וגם בתגובות פה

החיים שלהן לרוב לא הסתחררו ..לא עד כדי כך

זה עובדה..

וקשה להבין מבחוץ למה בעל מגוייס זה כל כך קשה..מעבר לעזרה פיזית פה ושם

אי אפשר להסביר את החוויית נפש השונה

,הבדידות המתמשכת, ההשפעה על הזוגיות.. השחיקה עם כל הסבבים וכ ו וכו

אני לא מאשימה כי גם אני לא יודעת אם היתי מבינה לעומק אם לא היתי בסיטואציה

וקשה לפעמים לפגוש את הפער הזה בין

מי 'שעולמו התהפך לבין אנשים שלא

אבל זה המציאות

אגב הז מציאות קיימת  גם בהקשרים אחרים לש נסיונות בחיים

רק ההבדל שפה זה מציאות משותפת להרבה ולא רק נסיון פרטי

לק"י

גם כשהבעל לא מגוייס, ובלי שיתהפכו עליהם החיים.

זה פשוט שינוי אחר בחיים, וגם קל יותר כשיש עוד מבוגר בבית.

(לי למשל היה די נוח בבית. אבל זו לא השגרה הרגילה. והיו קשיים מעצם זה שרוב היום היינו בבית אחד על השני).

סה''כ חלק גרו בדרום-בצפון ולאחרונה גם במרכז ובהחלט השתנה לא מעט

אבל לא לזה התכוונתי ..

להיות עם בעל מגוייס לסרוגין לשנה וחצי+

זה לא שינוי..

זה טלטלה קיומית..

זה לצאת לחלוטין מכל מרחבי החיים שהכרנו לפני, זה שבירת כל החוקיות ,הנחות יסוד שהיו לנו..

וזה משפיע על כל המרחבים..גם פיזי גם נפשי, גם זוגי וגם על הילדים והעבודה וכו

זה לא רק חוסר נעימות או קצת קושי פה ושם

אני אישית עברתי תקופות ארוכות של נסיונות בחיים

אבל שום דבר לא השתווה לשנה וחצי האחרונות ..

כי ההבדל הוא לא הפיזי רק ומי שוטף כלים

הרבה הרבה מעבר

קשה לי להסביר וגם זה לא היתה המטרה...

אני לא כתבתי את זה אגב למי שלא מגוייסת כדי לומר לה- אה לך הכל קל ורגיל

לכל אחת י ש נסיונות ואתגרים בחיים❤️

אלא כתגובה לפליאה של מי כן על זה שאיך יכל להיות שאנשים מרגישים שהשגרה שלהם ממשיכה

אז ניסיתי להסביר לה שכן, יש אנשים שהשגרה שלהם לא התהפכה

לא אשמתם אגב

ולא חייב שתתהפך

פשוט עובדה

וכמגוייסת- יודעת שזאת עובדה שקשה לעיכול לפעמים

לק"י

התגובה הראשית של החלק הזה בשרשור מדבר על שגרה כמעט רגילה במלחמה הזאת.

ולענ"ד זה לא היה המצב הרווח, בלי קשר למגוייסים או לא.

בשבוע וחצי האחרונים זה אגן השפיע על גולם בצורה זאת או אחרת

אני כן מודה שאצלי אם בעלי היה פה אז 90% היה לי קל יותר

אבל מבינה מה אמרת.ומסכימה

סליחה על החוסר הבנה 

לק"י

לי באופן אישי היה נחמד בבית, וממש קשה לי לחזור.

אבל זה שונה מהשגרה הרגילה. שוני זה לא תמיד קשה.

קודם מקומות עבודה ןאז מסגרות חינןכיות? זה היה יוצר בלאגן לכל ההורים.  האמת שאני ממש רציתי שהגדולה תחזור לגן ותסיים את השנה נורמלי כי הגננת שלה לא ממשיכה איתה.

וגם הגן ממש קרוב הביתה ויש להם ממד בגן אז מרגישה רגועה. 

התמזל מזלך שהגן קרוב ויש ממ"ד. זה באמת די מרגיע. למרות שאזעקה בגן לא נשמעת לי אטרקציה בכלל (ובטח שלא בתור הגננת).

שזו החלטה מדינית להראות שישראל רצינית לגבי הפסקת האש.

מקווה שיהיה בסדר בע"ה.

שה' ישמור אותנו. 

עכשיו יירטו כטבמים מאיראן וגם אמרו שלמרות הפסקת האש כל הבכירים נשארים עם אבטחה …

ואנחנו העם צריכים מחר לצאת בלי לפחד מכלום?

לא יודעת קצת לא נראלי

או שזה הפחדים שלי

הזוי המצב 

אני באופן אישי רגועה לשלוח 3 מתוך 4 ילדים,

אחת אולי אשאיר איתי לפחות כמה שעות עד שיתבהר המצב.

בתקווה שעד 8:00 מחר יהיה רלוונטי בכלל.

מניחה שלא באמת כולם ישלחו ב8:00

יש הבנה שזו הפסקת אש רצינית בגלל שטראמפ אוכף אותה בתקיפות

באופן תיאורטי אירן יכלה לזרוק טילים בעבר ותוכל בכל רגע נתון בעתיד

ככה שכל יום עתידי אינו 100% בטוח

ההבדל הפעם זה שצריך להשאר יותר זמן

לק"י

ושהטילים יותר מסוכנים.

ושה' ישמור! זה מה שהכי חשוב...

אצלנו למשל חלק מהילדים לומדים רחוק, אז אולי לתלמידים שגרים רחוק לאפשר לא להגיע...

וכן, גם לאפשר לאנשים עובדים לא להדיע מחר, לפחות לא לכל היום...

שלא לדבר על זה שהילדים וגם המורים צריכים רגע לנחות מחדש למציאות - עד לפני כמה שעות הם היו בטוחים שמחר הם עומדים ללמוד וללמד מרחוק!

לדעתי זו טלטלה כמעט כמו הידיעה הפתאומית של השבתת הלימודים בתחילת המתקפה...

גם אותם לימי הסתגלות של תחילת שנה.. מבחינתי לחזור לשגרה זה הכי בריא לילדים.

הבנות שלי לא הפסיקו לשגע אותי שהן מתגעגעות לגננות/ מטפלות שלהן

לק"י

וגם אני הייתי שמחה לחזור רק בראשון או שני וזהו. בשני עדיף😅 כי בחמישי וראשון אני מתחילה בשמונה, וזה קשה אחרי חופש.

ילדת הגן שמחה שחוזרים. ונראה לי שגם ילדת כיתה א.

והקטן אומנם טען שהוא מתגעגע לחברים, אבל אני לא בטוחה שהחזרה תהיה לו קלה...

ובשני מקבלים תעודות?

ובשלישי חופש גדול?

חח כבר איבדתי את זה עם המצב ההזוי..

רובם היו בסדר עם החזרה. אבל הבן שלי בכיתה א' ממש התקשה עם החזרה לשגרה.

כל השנה הוא דווקא ממש אוהב בית ספר, מעולם לא היה לו קושי ללכת ללימודים (ואפילו קרה כמה פעמים שלא רצה להפסיד לימודים, כשאני רציתי לתת לו יום חופש - כשנסענו לשבת, או לבדיקה וכדו').

אבל השינוי הזה פתאום כנראה היה לו קשה. אז כל הבוקר הוא מצא תירוצים מתחת לאדמה למה הוא לא יכול ללכת לכיתה (כי אולי יעשו כל היום רק שיעורי קריאה והוא לא אוהב את זה, כי אולי לא יגיעו שאר החברים, כי אולי יגיעו רק החברים שלו שירתו לשחק איתו במשחק מסוים בהפסקה אבל הוא בכלל רוצה לשחק מחבואים ולא בטוח שיגיעו ילדים שירצו לשחק מחבואים, ועוד...).

בסוף ליוויתי אותו עד הכיתה (מזל שבית הספר קרוב...), והמורה גם קצת עזרה לי. אבל היה מתיש...

מקווה שעכשיו כבר עבר לו והוא נהנה...

ממש מזכיר את ההתמודדות עם הבת שלי.

מאז שקראתי על "אנשים רגישים מאוד" (זה מונח מקצועי)

אמנם לא אבחנתי את הבת שלי, אבל הרבה יותר קל לי להבין אותה ולנסות להקל על הקושי עוד לפני שהוא מתבטא, להבין את ההצפה.

אצלנו זה בכלל היה מאבק פנימי בינה לבין עצמה בלבד. אני אפשרי לה מה שטוב לה.

ועדיין המאבק הפנימי שלה בין החרדה מלא לחזור, לבין השינויים, לבין מכה שהיא קיבלה אתמול שהשאירה סימן מכוער, ולא היה לה חשק להתמודד על השאלות.

כל התחושות האלו בו זמנית גמרו עליה.

בטוח יותר קל לו עכשיו.

החרדה מכל התרחישים יותר קשה להכלה מהאירוע עצמו שבו צריך להתמודד רק עם מה שקורה.

אם כי יכול להיות שהוא יחזור מותש מהמעבר וההסתגלות וזה ממש בסדר,

מקווה שיהיו לך הכוחות לעבור איתו את זה.

כדאי להכין מראש דברים שעוזרים לו ובכלל לכולם להירגע שיהיה בהישג יד.

אם זה סיפור/ בובה/ פרי חתוך מראש/ קוביות קרח לנשנוש או כל דבר דומה.

או להתקלח ולישון יותר מוקדם

בהצלחה 🤍

אני מכירה את ההגדרה של ילדים רגישים. לא יודעת אם הוא לגמרי עונה להגדרה (אני פחות חווה אצלו רגישות תחושתית וכדו'), אבל אני בהחלט חושבת שהוא כן רגיש יותר מילדים אחרים, וזה מתבטא מאוד בעיקר סביב שינויים.

גם כשיוצאים לחופש תמיד יש כמה ימים בהתחלה שאני קוראת להם 'תואנה הוא מבקש' - הוא תמיד ימצא על מה לבכות, גם כשזה באמת חסר היגיון...

מנסה למצוא את הדרך לתמוך בו ולעזור לו לעבור את השינויים האלו בצורה טובה.

תודה על הטיפים שלך...

מודה שאני לא הייתי בבוקר כדי לשלח את הילדים🙈 (הלכתי לישון מאוד מאוחר, אז בעלי עשה את זה)

אבל הבן הגדול חזר הביתה אחרי התפילה, וביקש כמתנת יום הולדת (שהוא חוגג היום) שאאפשר לו להישאר בבית... בסוף הוא הלך, מקווה שיסתדר...

לא סגורה שזה נכון

יש לי תחושת בטן שבקרוב נחזור לממדים.

עדכנתי את אמא שלי שהחדר שמור לנו 😉

לא נותנים לכל אחד לקנות...

שצריך אישור מיוחד מתחת לגיל 55.

שכנעה אותי שלא כדאי לתת לילד הורמונים…

אוף, למישהי יש רעיון אחר? הילד (בן 10) פשוט לא נרדםםם. גם בימים עם ריטלין וגם בימים בלעדיו

דוד שלי רופא ילדים בארהב.

שם זה חוקי מגיל שנה או שנתיים...

שניםםםםם שאני מכירה ילדים שלוקחים וזה עוזר להם.

יש מלטונין ממקור טבעי. שזה יותר טוב.

יש בבתי טבע וכאלה.

לשים לב לקנות מינון מותאם לילדים.

אפשר לנסות דברים טבעיים אבל

לזכור שגם חוסר שינה אצל ילדים יש לו השפעה שלילית לטווח ארוך.

אני מחזיקה בבית ונותנת לילדים בהתחלות של שגרה כדי להתאפס מחופש חגים וכו.

הרבה פעמים אחרי כמה ימים של שינה טובה הגוף מסתנכרן ולא צריך להמשיך לקחת...

אז לדעתי אפשר לסמוך על זה,

לנו לפני כמה שנים רופא מומחה לבעיות שינה המליץ על מלטונין למתבגרת, אמר שקניה שלו בארץ מורכבת מאוד מבחינה בירוקרטית, ולכן עדיף להזמין מארה"ב (הזהיר לא להזמין מסין).

אנחנו הזמננו מאתר iherb.

https://il.iherb.com/

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

לפני 11.5 שנים, ערב שבת הגדול, נולדה מלי בשעה טובה!!

אבל לאמא של מלי, היה חשוב לספר את אותו סיפור 40 פעם ביום!!

זה היה כזה בלתי!!

אני זוכרת עד היום את הטקסט שהיא היתה מספרת שוב ושוב ושוב..

סביר שהיא לא שמה לב וזה יהיה בסדר מבחינתה לשים על רטט..

ומזל טוב!!

יש במדינה בערך 10 נשים שאני מכירה היטב את סיפור לידתן לפרטי פרטים.
הן היו איתי בחדר וסיפרו שוב ושוב לכל החברות ונאלצתי להקשיב, לפעמים מעניין, לפעמים רק רציתי לישון.
אף פעם לא הערתי, אבל מסכימה עם מי שכתבה שכדאי לומר לה... זה מה שהייתי עושה ממרומי גילי כיום. למה שתסבלי?
ומזל טוב...

אם זה משהו חד פעמי שעבר, רוב הסיכויים שזה בסדר.

זה השלב שבו את אמורה לדמם קצת כדימום השתרשות.

עד שבוע 8.

חוצמזה, שדימום קל שלא מצריך פד הוא לא מאיים מבחינה רפואית, אחרי שהגעתי למוקד בגלל כתם בתחתון הסבירו לי פעם הבאה לא לחזור אם אין דימום שמצריך פד.

אז גם אם הם קצת הפריזו ברור שזה לא נורא ולרב לרב מסתיים בטוב.

והיו לי דימומים בשבועות הראשונים של ההריון לסירוגין, כולל כמה קרישי דם קטנים..

תודה לה' לי ולעובר שלום😊

מאחלת לך הריון תקין ובריא, בידיים מלאות בעז"ה❤️

פעמיים. פעם אחת אחרי האיחור והייתי בטוחה שזה התחלה של מחזור. כשזה לא התגבר עשיתי למחרת בדיקה ויצא חיובי. ופעם אחת עוד לפני הדופק. ב"ה אחכ ראו דופק. כרגע שבוע 8 ב"ה.

אני אישית הייתי מחכה ליום שני.

גם לא חושבת שקריטי להיבדק.

היו לי הכתמות חומות באחד ההריונות והכל בסדר ב"ה.

מקווה שגם אצלך

לי היה דימום שכן הצריך פד ,בערך סביב האיחור וגם אחכ .  והרופא ממש זלזל , אמר שרואה המון כאלה. ואמר שלדעתו בשלב הזה גם ככה אין מה לעשות אז לא לבוא.  אני מבינה שיש עוד גישות כנראה אבל הוא מנהל מרפאה, די מומחה .

הסתיים ב"ה בידיים מלאות .

בשורות טובות

לא תמיד רואים דופק בשלב כזה.

וגם הכתם שהיה לך- ממש תואם בתיאור שלו לדימום השתרשות: בצבע, בכמות, בשבוע ההריון ובמשך שלו.

שיהיה המשך הריון בריא ורגוע.