נכון לכרגע המשיכו הטילים גם כשהיתה אמורה להתחיל הפסקת אש, אז לא הייתי ממהרת לחשוב ולהתנהל כאילו יש שגרה.

שיש הפסקת אש אבל היא עלולה להיות מופרת כמו בבוקר

גם אם יהיו טילים יהיו פחות

כי מהיום הראשון אין בעיה לצאת (מלבד זמני ההתראה) למרחק שאפשר תוך כמה דקות להגיע למרחב מוגן. בשביל זה יש את ההתראה המקדימה.

אם את מתכוונת למרחק יותר גדול מזה (נניח נסיעה מחוץ לעיר) אז אם התאפקת עד עכשיו, כדי להתאפק עוד יום כדי להבין מה קורה.

כבר שבוע שעבר

פשוט היה קשה מידי...

תלוי איפה את גרה

בגדול גם אם יורים זה ממש קצת...

הכי מחכה לעדכון אם יש מחר גן

שיהיו לפחות כמה ימים לסיים יפה את השנה

לק"י

ואז הרשות המקומית.

נקווה שיתנו תשובה לפני חצות....

לק"י

אצלינו לא חוזרים.

אם יהיה שקט, אז נחזור בחמישי בעז"ה.

היינו די בשגרה אז זה לא דרמטי עבורנו

מי שלא שיצא מהבית זה באמת דרמטי עבורו

לא היו לימודים

אני גרה בישוב קטן שאין בו חנויות אז גם לא היה לאן לצאת.

וגם אם ממש רציתי לא היה איך לצאת מהישוב. אלא א"כ רכבים פרטיים.

הבעל במילואים- איזו שגרה זו???

רק יצאנו לגינה להתאוורר. ולמכולת לקנות לחם וחלב.

אני אוהבת אותך נשמה, את מפתיעה אותי כל פעם מחדש בצורת חיים המעניינת שלך

אבל-

זה מנותק מהמציאות ואפילו טיפה מרגיז ו שאנשים אומרים בכזו שלווה שהיתה להם שגרה רגילה , 

כשיש אנשים שכל עולמם חרב עליהם עכשיו.

אין להם בית לחזור, אין להם בית ספר ללמוד בו ונהרגו להם השכנים.....

גם גרה ביישוב והיתה תחבורה ציבורית

נכון שלמנו מחירים כבדים

אבל

השגרה או האי שגרה שלי או של אחרים

לא פוגעת באף אחד אלא רק עוזרת לשמור על שפיות 

במלחמה כ"כ הרבה זמן

רוב האנשים והרכוש לא נפגעו פיזית

בעיניי הכי חשוב לשמור על הנפש

להודות על מה שכן יש לנו ולהמשיך הלאה

אין דרך אחרת

רואה את זה כל הזמן סביבי

וגם בתגובות פה

החיים שלהן לרוב לא הסתחררו ..לא עד כדי כך

זה עובדה..

וקשה להבין מבחוץ למה בעל מגוייס זה כל כך קשה..מעבר לעזרה פיזית פה ושם

אי אפשר להסביר את החוויית נפש השונה

,הבדידות המתמשכת, ההשפעה על הזוגיות.. השחיקה עם כל הסבבים וכ ו וכו

אני לא מאשימה כי גם אני לא יודעת אם היתי מבינה לעומק אם לא היתי בסיטואציה

וקשה לפעמים לפגוש את הפער הזה בין

מי 'שעולמו התהפך לבין אנשים שלא

אבל זה המציאות

אגב הז מציאות קיימת  גם בהקשרים אחרים לש נסיונות בחיים

רק ההבדל שפה זה מציאות משותפת להרבה ולא רק נסיון פרטי

לק"י

גם כשהבעל לא מגוייס, ובלי שיתהפכו עליהם החיים.

זה פשוט שינוי אחר בחיים, וגם קל יותר כשיש עוד מבוגר בבית.

(לי למשל היה די נוח בבית. אבל זו לא השגרה הרגילה. והיו קשיים מעצם זה שרוב היום היינו בבית אחד על השני).

סה''כ חלק גרו בדרום-בצפון ולאחרונה גם במרכז ובהחלט השתנה לא מעט

אבל לא לזה התכוונתי ..

להיות עם בעל מגוייס לסרוגין לשנה וחצי+

זה לא שינוי..

זה טלטלה קיומית..

זה לצאת לחלוטין מכל מרחבי החיים שהכרנו לפני, זה שבירת כל החוקיות ,הנחות יסוד שהיו לנו..

וזה משפיע על כל המרחבים..גם פיזי גם נפשי, גם זוגי וגם על הילדים והעבודה וכו

זה לא רק חוסר נעימות או קצת קושי פה ושם

אני אישית עברתי תקופות ארוכות של נסיונות בחיים

אבל שום דבר לא השתווה לשנה וחצי האחרונות ..

כי ההבדל הוא לא הפיזי רק ומי שוטף כלים

הרבה הרבה מעבר

קשה לי להסביר וגם זה לא היתה המטרה...

אני לא כתבתי את זה אגב למי שלא מגוייסת כדי לומר לה- אה לך הכל קל ורגיל

לכל אחת י ש נסיונות ואתגרים בחיים❤️

אלא כתגובה לפליאה של מי כן על זה שאיך יכל להיות שאנשים מרגישים שהשגרה שלהם ממשיכה

אז ניסיתי להסביר לה שכן, יש אנשים שהשגרה שלהם לא התהפכה

לא אשמתם אגב

ולא חייב שתתהפך

פשוט עובדה

וכמגוייסת- יודעת שזאת עובדה שקשה לעיכול לפעמים

לק"י

התגובה הראשית של החלק הזה בשרשור מדבר על שגרה כמעט רגילה במלחמה הזאת.

ולענ"ד זה לא היה המצב הרווח, בלי קשר למגוייסים או לא.

בשבוע וחצי האחרונים זה אגן השפיע על גולם בצורה זאת או אחרת

אני כן מודה שאצלי אם בעלי היה פה אז 90% היה לי קל יותר

אבל מבינה מה אמרת.ומסכימה

סליחה על החוסר הבנה 

לק"י

לי באופן אישי היה נחמד בבית, וממש קשה לי לחזור.

אבל זה שונה מהשגרה הרגילה. שוני זה לא תמיד קשה.

קודם מקומות עבודה ןאז מסגרות חינןכיות? זה היה יוצר בלאגן לכל ההורים.  האמת שאני ממש רציתי שהגדולה תחזור לגן ותסיים את השנה נורמלי כי הגננת שלה לא ממשיכה איתה.

וגם הגן ממש קרוב הביתה ויש להם ממד בגן אז מרגישה רגועה. 

התמזל מזלך שהגן קרוב ויש ממ"ד. זה באמת די מרגיע. למרות שאזעקה בגן לא נשמעת לי אטרקציה בכלל (ובטח שלא בתור הגננת).

שזו החלטה מדינית להראות שישראל רצינית לגבי הפסקת האש.

מקווה שיהיה בסדר בע"ה.

שה' ישמור אותנו. 

עכשיו יירטו כטבמים מאיראן וגם אמרו שלמרות הפסקת האש כל הבכירים נשארים עם אבטחה …

ואנחנו העם צריכים מחר לצאת בלי לפחד מכלום?

לא יודעת קצת לא נראלי

או שזה הפחדים שלי

הזוי המצב 

אני באופן אישי רגועה לשלוח 3 מתוך 4 ילדים,

אחת אולי אשאיר איתי לפחות כמה שעות עד שיתבהר המצב.

בתקווה שעד 8:00 מחר יהיה רלוונטי בכלל.

מניחה שלא באמת כולם ישלחו ב8:00

יש הבנה שזו הפסקת אש רצינית בגלל שטראמפ אוכף אותה בתקיפות

באופן תיאורטי אירן יכלה לזרוק טילים בעבר ותוכל בכל רגע נתון בעתיד

ככה שכל יום עתידי אינו 100% בטוח

ההבדל הפעם זה שצריך להשאר יותר זמן

לק"י

ושהטילים יותר מסוכנים.

ושה' ישמור! זה מה שהכי חשוב...

אצלנו למשל חלק מהילדים לומדים רחוק, אז אולי לתלמידים שגרים רחוק לאפשר לא להגיע...

וכן, גם לאפשר לאנשים עובדים לא להדיע מחר, לפחות לא לכל היום...

שלא לדבר על זה שהילדים וגם המורים צריכים רגע לנחות מחדש למציאות - עד לפני כמה שעות הם היו בטוחים שמחר הם עומדים ללמוד וללמד מרחוק!

לדעתי זו טלטלה כמעט כמו הידיעה הפתאומית של השבתת הלימודים בתחילת המתקפה...

גם אותם לימי הסתגלות של תחילת שנה.. מבחינתי לחזור לשגרה זה הכי בריא לילדים.

הבנות שלי לא הפסיקו לשגע אותי שהן מתגעגעות לגננות/ מטפלות שלהן

לק"י

וגם אני הייתי שמחה לחזור רק בראשון או שני וזהו. בשני עדיף😅 כי בחמישי וראשון אני מתחילה בשמונה, וזה קשה אחרי חופש.

ילדת הגן שמחה שחוזרים. ונראה לי שגם ילדת כיתה א.

והקטן אומנם טען שהוא מתגעגע לחברים, אבל אני לא בטוחה שהחזרה תהיה לו קלה...

ובשני מקבלים תעודות?

ובשלישי חופש גדול?

חח כבר איבדתי את זה עם המצב ההזוי..

רובם היו בסדר עם החזרה. אבל הבן שלי בכיתה א' ממש התקשה עם החזרה לשגרה.

כל השנה הוא דווקא ממש אוהב בית ספר, מעולם לא היה לו קושי ללכת ללימודים (ואפילו קרה כמה פעמים שלא רצה להפסיד לימודים, כשאני רציתי לתת לו יום חופש - כשנסענו לשבת, או לבדיקה וכדו').

אבל השינוי הזה פתאום כנראה היה לו קשה. אז כל הבוקר הוא מצא תירוצים מתחת לאדמה למה הוא לא יכול ללכת לכיתה (כי אולי יעשו כל היום רק שיעורי קריאה והוא לא אוהב את זה, כי אולי לא יגיעו שאר החברים, כי אולי יגיעו רק החברים שלו שירתו לשחק איתו במשחק מסוים בהפסקה אבל הוא בכלל רוצה לשחק מחבואים ולא בטוח שיגיעו ילדים שירצו לשחק מחבואים, ועוד...).

בסוף ליוויתי אותו עד הכיתה (מזל שבית הספר קרוב...), והמורה גם קצת עזרה לי. אבל היה מתיש...

מקווה שעכשיו כבר עבר לו והוא נהנה...

ממש מזכיר את ההתמודדות עם הבת שלי.

מאז שקראתי על "אנשים רגישים מאוד" (זה מונח מקצועי)

אמנם לא אבחנתי את הבת שלי, אבל הרבה יותר קל לי להבין אותה ולנסות להקל על הקושי עוד לפני שהוא מתבטא, להבין את ההצפה.

אצלנו זה בכלל היה מאבק פנימי בינה לבין עצמה בלבד. אני אפשרי לה מה שטוב לה.

ועדיין המאבק הפנימי שלה בין החרדה מלא לחזור, לבין השינויים, לבין מכה שהיא קיבלה אתמול שהשאירה סימן מכוער, ולא היה לה חשק להתמודד על השאלות.

כל התחושות האלו בו זמנית גמרו עליה.

בטוח יותר קל לו עכשיו.

החרדה מכל התרחישים יותר קשה להכלה מהאירוע עצמו שבו צריך להתמודד רק עם מה שקורה.

אם כי יכול להיות שהוא יחזור מותש מהמעבר וההסתגלות וזה ממש בסדר,

מקווה שיהיו לך הכוחות לעבור איתו את זה.

כדאי להכין מראש דברים שעוזרים לו ובכלל לכולם להירגע שיהיה בהישג יד.

אם זה סיפור/ בובה/ פרי חתוך מראש/ קוביות קרח לנשנוש או כל דבר דומה.

או להתקלח ולישון יותר מוקדם

בהצלחה 🤍

אני מכירה את ההגדרה של ילדים רגישים. לא יודעת אם הוא לגמרי עונה להגדרה (אני פחות חווה אצלו רגישות תחושתית וכדו'), אבל אני בהחלט חושבת שהוא כן רגיש יותר מילדים אחרים, וזה מתבטא מאוד בעיקר סביב שינויים.

גם כשיוצאים לחופש תמיד יש כמה ימים בהתחלה שאני קוראת להם 'תואנה הוא מבקש' - הוא תמיד ימצא על מה לבכות, גם כשזה באמת חסר היגיון...

מנסה למצוא את הדרך לתמוך בו ולעזור לו לעבור את השינויים האלו בצורה טובה.

תודה על הטיפים שלך...

מודה שאני לא הייתי בבוקר כדי לשלח את הילדים🙈 (הלכתי לישון מאוד מאוחר, אז בעלי עשה את זה)

אבל הבן הגדול חזר הביתה אחרי התפילה, וביקש כמתנת יום הולדת (שהוא חוגג היום) שאאפשר לו להישאר בבית... בסוף הוא הלך, מקווה שיסתדר...

לא סגורה שזה נכון

יש לי תחושת בטן שבקרוב נחזור לממדים.

עדכנתי את אמא שלי שהחדר שמור לנו 😉

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..