קודם כול - אני שולחת לחוג רק אם הילד רוצה. ושנית - אני בודקת שזה באמת נצרך לו ושהוא מצליח להתנהל נכון בשאר הזמן שלו. ושלישית, ולא פחות חשוב - אני בודקת שזה לא גוזל ממני יותר מדי כוחות...

רק פעם אחת בחיינו כמדומני "התאבדתי" על חוג בשביל ילד, כי החוג הזה היה חשוב לו מאוד גם מבחינה רגשית ("להתאבד" - הכוונה שהייתי הולכת בכל שבוע עשרים דקות הלוך וחזור עם חמישה ילדים, ובין לבין מחכה עם ארבעה מהם עד שהוא יסיים... אבל הרבה פעמים חמי וחמותי לקחו אותו - הם הציעו, כמובן, לא הייתי מבקשת מהם)

מעבר לזה - לבנות שלי יש בבית הספר חוגים, שהם גם מסובסדים וגם מתקיימים מיד אחרי הלימודים, כך שלא צריך להביא אותן. וחוגים לבנים - רק אם הם רוצים.

והיום כשיש לי גדולים אני מנסה לסדר שהם ייקחו את הקטנים לחוגים.

כרגע בעצם מתוך תשעה ילדים רק שניים בחוגים - אחת מהם בבית הספר, ולשני אנחנו באמת צריכים להשקיע ולקחת אותו (אבל יש מצב שבקרוב נוותר על החוג במתכונת הזו ונעבור למשהו פרטי בבית). וגם זה קשה לי טכנית, כי צריך בכל פעם למצוא מי שייקח אותו... ילדה בגן שביקשה גם כן חוג - אמרתי לה שתחכה לשנה הבאה, לחוגים של בית הספר...

שורה תחתונה - חוגים זה בעיקר בשביל הכיף, ולא חובה בכלל שיהיה חוג לכל אחד. יש מספיק מה לעשות אחר הצהריים גם בלי חוגים...

מי שעם הילדים קובע כמה כח יש לו לחוגים וחברים.

היה חוג שהבת שלי מאוד רצתה וגם חברות שלה רצו, אבל הוא היה ביום שבעלי איתם ולא התאים לו. אז לא רשמנו.

כשנפתחה אופציה ביום שאני איתם, כן רשמנו.

אני חושבת שמי שעם הילדים הכי יודע אם זה מתאים או לא. כמובן, הכל בכבוד ובדיבור משותף. אבל למי שמבצע בפועל יש הכי הרבה משקל.

אצלנו לכל ילד השנה היה חוג אחד, מרחק רבע שעה נסיעה, וזה ממש העמיס עליי. אני לקחתי את הילדונת והוא את הבן

שאני לא היחידה שזה מעמיס עליה. הטענה המרכזית של בעלי היא למה זה עומס? זה רק פעמיים שלוש בשבוע והשאר חמותי.

מבחינתי זה עושה גם עומס לילד.

את כל הילדים איתך או צריכה למצוא להם סידור זה לא פשוט כלל. אלא אם כן בעלך איתך אחהצ וזה משנה את התמונה.

ובאופן כללי אני בעד כמה שיותר זמן בבית.. כל יום חוג שגם ככה חוזרים בשלוש או בארבע בעצם מעמיס על סדר ערב וכמה זמן נותר לנו להיות עם הילדים נטו.. 

שזה סותם לי את כל אחה"צ, לא מספיקה כביסה בישולים ניקיונות, זה מעייף אותי. ואז הוא אומר, שאמא שלו תסיע אותם. אז אני אומרת- אבל הילדה מתעייפת מזה! היא לא מספיקה שיעורים, אין זמן לחברות, אין זמן להיות עם האחים...

שוחחנו כבר 3 פעמים על זה אבל הוא לא קולט ואני לא משתכנעת

שקשור לפערים בענייני חינוך ופנאי

האמת, מהמקום שלי לפחות - הייתי עומדת על זה שלא מתאים וזהו. ושצריך מינון אחר.

כי אני פשוט מבינה למה את מתכוונת. ויש ניואנסים שגברים לא בהכרח מבינים.

כל היום מחוץ לבית עד 7 יותר מיום אחד בשבוע וגם פעילות בסניף..

אני לא רואה איך זה מתאפשר

ב7 ילדים צריכים כבר להתכוונן לשינה מבחינתי. כשהם רקחוזרים בשעה הזו, זה משבש את כל הלוז

זה אולי מתאים למתבגרים/ ילדים גדולים יותר. 

תתייעצי עם מדריכת הורים שתסביר לו את ההשלכות של לא להיות בבית.

הוא צריך להבין את נקודת המוצא שלך.

את לחלוטין צודקת, הילדים קטנטנים, מה שהם צריכים זה להירגע מהיום בבית.

פעילות נוספת? אפשר גינה, להזמין חברים. יהיה להם המון זמן לחוגים כשיגדלו. 

את בזמן הזה עם הילדים ואת הקובעת.

הוא רוצה לשנות משהו? שיהיה בזמן הזה בבית תקופה מסויימת ואז תהיה לו הפרספקטיבה לקבל החלטה.

זה ממש חמוד שאת מסבירה לו, אבל שזה יהיה ברור שזו החלטה שלך.

את לא צריכה לקבל את הפרופורציות שלנו, את צריכה להיות בטוחה שמה שנכון לך, נכון לך והוא לא צריך לערער על זה.

הילדים עדיין פיציים כל החיים לפניהם ללמוד על מיני דברים, וגם לא כולם יעשו הכל, הכל טוב.

לק"י

אחרי הלימודים.

אם היה משהו במרחק הליכה קצר מהבית, אז גם אולי.

ומסכימה עם מי שאמרה שמי שנמצא עם הילדים בשעות האלה, יש לו יותר מילה בנושא. כי בסוף כל העומס נופל עליו. וחוגים זה נחמד, אבל לא חובה.

לגדולים( 7-10) היה חוג לכל אחד לגדולה היה עוד חוג,

אבל הכל מרחק הליכה/ לפעמים הסעתי הלוך וחזור תלוי ביום ובמזג אויר אבל 3 דק נסיעה

זה היה מעולה

אבל זה משתנה כל שנה בהתאם ליכולת שלנו, לצורך ועוד כל מיני משתנים..

באו איתי

אבל זה קליל כי זה קצר

ארוך יותר כנראה שלא הייתי לוקחת

תכלס אורך הנסיעה לא הכי משנה לי, זה החלק הקל.. אבל לחגור את הקטנים, להכניס עגלה לבגאז', לנסוע, להוציא עגלה, להוריד את הקטנים, חוג, ואז שוב עגלה לבגאז', לחגור קטנים, לנסוע, להוציא עגלה מהבגאז', להוציא את הקטנים,

ה' ירחם,

איך את יכולה להגיד על זה קליל? 😅

לחגור את הקטן והשאר מסתדרים

ואני לא מחכה איתם שם או משהו

מסיעה ואם צריך מחזירה.

עכשיו נזכרת שלפעמים היינו מתחלקות אני ושכנה אז זה גם עזר

אצלי זה אומר להיסחב עם כולם ברגל 10-15 דקות לכל כיוון

כרגע אין אף אחד בשום חוג

מתלבטת על הגדול, יהיה בכיתה ב

והשני בגן חובה

הייתי רוצה לשלוח

קשה לי ההתחייבות באופן קבוע , וללכת עם כולם 

איפה שגדלתי היינו בהרבה חוגים. קשה לי לא לתת לילדים . מצד שני באמת אתגר גם לקחת אותם פיזית לחוג

לק"י

הבן שלי שנתיים היה בחוגים שנערכו בבית הספר אחרי הלימודים. זה היה נחמד ופשוט.

אבל לא חושבת שבלי זה הוא היה מפסיד יותר מידי.

יש לי יותר גדולים משלך, אבל ככלל אני לא שולחת לחוג מתחת לכיתה א וגם אז רק אם הוא רוצה, וגם אז, נותנת לבחירה חוג אחד.

השנה, החוג האחד היה יומיים בשבוע והותשתי! עשר דק נסיעה לצד, עם כולם כולל תינוקת היה קשוח ומתיש ואני מתפללת שלא ירצו להמשיך שם כי זב ממש קשוח!

אז לשאלתך לא הייתי עושה זאת בשום אופן 

אין מצב שהייתי מסכימה להוסיף.

תציעי לו שבוע או שבועיים לקחת אחריות על הלו’’ז של כולם, אח”כ שיחווה את דעתו😉.

ומצטרפת ממש שמי שנמצא אתם יש לו מילה אחרונה.

ואצלי השנה לראשונה הסכמתי חוג שלא במסגרת בי’’ס רק כי זה פה בשכונה מרחק 4 דקות מהבית. מעבר לזה מניסיון העבר זה גומר אותי ומתיש ממש, כשיגדלו יוכלו ללכת בעצמם לאן שירצו.

זה כבר מוגזם ומתיש.

לבן שלי יש חוג אחד בלבד יום אחד בשבוע במרחק נסיעה. בעלי מסיע אותו, מחכה לו שם ומחזיר אותו. אני כביכול לא צריכה לעשות כלום, ובכל זאת זה מתיש אותי לגמרי. כי אני צריכה לזרז אותו להתארגן כשהוא מגיע הביתה, כי זה משבש את זמני הארוחות, כי אחר כך כשהוא חוזר אין לו כח להתקלח, כי אני כמעט לא רואה אותו ביום הזה, כי במקום שבעלי יעזור לי בבית הוא נמצא בחוג, לא חסר סיבות.

עכשיו הבן שאחריו גם רוצה חוג ואני לא רוצה לשמוע על זה.

אם זה חוג פרטי שהמורה מגיעה לבית, זה קצת יוצר שפוי ופחות מפריע לשגרת הערב. 

בעיני, מוגזם ממש.

גם החוגים של השנה..  הם עוד צעירים ממש, צריכים יותר זמן בית, יותר זמן אמא, יותר רגיעה במרוץ המטורף של ימינו. וגם בתור אמא לא הייתי שורדת את זה בכלל. 

זו גם המסקנה שאני הגעתי אליה.

שחייה אני כן רושמת באיזור כיתה א-ב אבל תכלס חוגים צריך שיהיה קרוב לבית ושהילד ילך לבד. הבן שלי בכיתה ד היה השנה בשני חוגי ספורט (3 פעמים בשבוע) ולהכל הוא הלך לבד וזה היה פשוט מושלם.

קודם כל , התחילו אצלי ללכת לחוגים רק מכיתה א.

חוג אחד לילד, ורק חוג שהילד רוצה בו ובקש אותו. גם לא חיבים חןג.

השנה בטופן חריג הרשתי לאחד הילדים 2 חוגים, כי חשבתי ששניהם טובים בשבילו ומפתחים אצלו דברים חשובים, אבל זה ממש חריג אצלנו.

מבחינת הסעות לחוגים, זה מתחלק ביני לבין בעלי, לא הכל עלי. וגם כשאני מסיעה , הרבה פעמים הילדים נשארים עם בעלי בבית וזה זמן איכות עם הילד בנסיעה וזמן שקט בשבילי כשאני מחכה לו. 

אם זה חשוב לבעלך, הוא יכול להיות שותך בהסעות, ואם הוא לא יכול, הוא לא יכול להפיל את זה עליך..

כילדה הינו בהרבה חוגים, זה באמת פיתח אותנו והיה כיף , אבל אני גם זוכרת שבשלב כלשהו כשהיתי בגיל ההתבגרת התחיל להפריע לי שאמא כל הזמן בהסעות, ואין את תחושת הביתיות שאמא בבית, בשעות אחר הצהרים.

אני מרשה חוגים רק בגיל ובמיקום שהילד עצמאי ללכת ולחזור.

לא מתאים לי להיות נהגת הסעות ולהשתעבד ללו''ז של החוגים.

שלא לדבר על העלויות האסטרונומיות...

יוצא דופן רק מקרה שבו יש לילד צורך ספציפי בחוג (למשל, ילד שזקוק לפעילות גופנית, או חוג לשיפור ביטחון עצמי- ואז זה כמו שאשקיע ואקח לריפוי בעיסוק).

(כי לבכור היה פריווליגיה שהוא היה יחיד עם חוגים)

חוגים הולכים באופן עצמאי.

אנחנו גרים במרחק הליכה מהמתנס השכונתי (שם גם יש את פעילויות תנועות הנוער והספריה)

ובמרחק נסיעה באוטובוס אחד מהמרכז המסחרי שם יש את החוגים הרחוקים יותר.

חריג לכלל הזה היה רק חוגים שחיה שבגלל שצריך בריכה. אחרי שמיצינו את כל הבריכות הקטנות באיזור שלנו היה צריך להסיע, וגם זה הסענו רק חזור כי היה כבר מאוחר בלילה.

מי שלא בשל ללכת לבד, מחכים שיגדל בשביל חוגים.

אגב לילדים שלי יש חוגים במסגרות חינוך ובצהרונים.

מה שכן היינו צריכים לג'נגל זה טיפולים לסוגיהם.

זה היה חשוב מאוד, לא היה תחליף קרוב, וזה לגמרי הספיק לי והוציא את החשק להוסיף עוד נסיעות לא הכרחיות. בטח אם זה אומר לגרור איתי עוד ילדים שגם צריכים את השקט והסדר יום שלהם.

נשמע שבעלך פשוט לא מודע בכמה קושי כרוך כל התענוג הזה..

הדבר היחיד שאולי הייתי מסכימה זה שבאותו יום שהחמות לוקחת ילדה אחת, שתיקח גם את השניה.

חצי שעה נסיעה לחוג נשמע לי מטורף אבל אם היא ממילא נהנית מהזמן שתהנה איתן. אם מסתדר שיהיו באותו יום.

האמת שמשום מה יש לי אפילו יותר התנגדות לחוג הרחוק שחמותי לוקחת אליו.. אני פשוט נפשית לא מסוגלת להיות כל היום בעבודה, ואז כשאני חוזרת בדיוק הילדה נוסעת לחוג וחוזרת רק לשינה ובעצם כל היום לא ראיתי אותה.

אני יודעת שבסופו של יום היא תגדל ויהיו לה פעילויות עצמאיות משל עצמה, אבל כרגע אני פשוט משתגעת מהעובדה שהיא כל היום רחוקה ממני

גם לי היה קשה לא לראות כל היום את הבת שלי

היא פיצית! לא בת 17

ואם הסבתא רוצה זמן איכות שתיקח אותה אחת לחודש ולא אחת לשבוע.

נשמע שכבר החלטת שלא טוב לך כל הסיפור הזה. אמרת לבעלך?

אגב, הסכום זה הצד הזניח בכל הסיפור הזה אבל אלף ש"ח בחודש זה המון להוציא על חוגים. 

פתחנו את השנה עם פעמים בשבוע לשיעור אנגלית

(המשפחה של בעלי דוברת אנגלית וזה היה לנו חשוב)

בנוסף היה גם חוג ספורט

שניהם פה במרחק הקפצה

השניה הולכת לחוג בתחום שיש לה בו כישרון שהיה לנו לשוב לפתח במרחק של 10 דק נסיעה

יכולנו לבחור בחוג אחר פה קרוב- אבל הרגיש לנו שנכון להשקיע בכשרון שלה

בפועל החוג ספורט בוטל סביב חנוכה ולי זה היתה הקלה

אצלינו הכלל- שאני מחליטה

רוב הנסיעות נופלות עלי ולכן הלוז נתון להחלטתי

הפועל הוא משתדל לסדר את הלוז שלו (לחזור מוקדם או לעבוד מהבית היום של חוגים) כדי לעזור ואז או שהוא מקפיץ או שהוא נשאר עם התינוק

אבל זה אומר שאני לא צריכה להסחב עם כולם

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

יש מטפלות באמצעות אמנות/מוסיקה/תנועה.

שאז בעצם הרעיון להתשמש בכלים השלכתיים- לפעמים יותר קל להביע ככה מאשר במילים, בייחוד רגשות שקשה לבטא

או אנשים שהם סתם פחות וורבליים.

טוענים שטיפול בכלים השלכתיים קצר יותר מטיפול פסיכולוגי רגיל, אני חושבת שמה שחשוב זה חיבור למטפלת