אם לא תרגישי שזה מחמאה כשהם משחקים יפה, לא תרגישי מתוסכלת כשהם משתוללים. הם מחונכים מקסימים ומתוקים גם ככה וגם ככה.
יש להם מצבי רוח, לפעמים הם באווירה רגועה ,לפעמים לא, וב"ה שיש להם מקום לפרוק את האנרגיה בפארק.
הם ילדים, תני להם להיות ילדים שגדלים בצורה בריאה ומשתוללת לפעמים.
זה שלך קשה בגלל ההריון לא אומר שהם לא בסדר. חשוב לעשות את ההפרדה הזו.
ובכלל סבלנות זה לא הדבר היחיד שצריך כדי להצליח להוביל נכון את הילדים. צריך גם להבין אותם ומה מניע אותם וגם להפעיל אותם. אי אפשר לצפות מילדים שיעסיקו את עצמם זמן ארוך ולא יתחילו לעשות שטויות..
כדאי לקחת בייביסטר או שבעלך יצא איתם לפארק או שתמצאו פתרון אחר, אבל לקחת בחשבון שחלק מלגדל ילדים זה אומר שזה בסדר להשתולל וזה דורש אנרגיה וצריך להיערך לזה.
הגבולות צריכים להיות סביב דברים מסוכנים באמת בפארק, והתחשבות בזולת.
לא יודעת מה הייתה הסיטואציה של הרמת קול, אבל נשמע לי ממש נורמטיבי בשבת ארוכה וחמה במיוחד אחרי תקופה מתוחה שהיו הרבה בבית.
כששמים את הגבולות במקום הנכון, יותר קל לילדים לעמוד בהם ולא לעשות דברים שבאמת אסור כמו להרביץ להורים.
מציעה לך כרגע לנסות למצוא מישהו אחר שיוציא אותם וככה גם תהיה לך הפוגה וגם לא תצטרכי לסבול בפארק.
ויהיה לך יותר כוחות להיות איתם כשהן חוזרים.
מציעה גם לשקול לשלוח אותם לבד (יש סיטואציות בהם זה יתאפשר בגילאים האלו)
לשבח אותם גם כשהם עושים דברים עם אנרגיה (באופן שעומד בכללים) למשל איך קפצת בחבל יפה, איזה גלגול עשית על המזרון וכד')
ולראות אם ההתנהגות הלא לגיטימית נעלמת.
אם לא, צריך להבין לעומק מה מניע את ההתנהגות הזאת ואם זה משהו שחוזר על עצמו.
עוד כיוון לבדוק, האם יש קשר בין תלונה שלך שאת לא מרגישה טוב להתנהגות הזאת.
לפעמים כשילד קטן (ו5 זה פיצי מהבחינה הזאת)
שומע שאחד ההורים לא מרגיש טוב, זה יכול לגרום לו לחוסר ביטחון וחרדה שמתבטאת באופן הזה, כלומר ההרבצה מצד הילד נועדה "לבדוק דופק" לוודא שאמא בסדר ופעילה ומתייחסת אליו כרגיל.
לכן חשוב לא לשדר "מסכנות" גם כשאומרים להם משהו על ההריון.
למשל אפשר לומר אסור לקפוץ על הספה ליד אמא, כי לאמא יש תינוק בבטן, אבל מותר לקפוץ על הספה השניה או לשמוע סיפור ליד אמא.
ככה זה עושה להם הפרדה שאמא בסדר, רק לקפוץ ליד הבטן שלה אסור.
