שגם אני בגיל שלך ולחצו עלי כמה פעמים לעשות מי שפיר ולא הסכמתי, מרגישה שזה סתם מלחיץ ולא מתחשק לי לעשות את הבדיקה.

הרופאים הרבה פעמים סתם מלחיצים.

אם את רוצה, תתייעצי עם מכון פועה אולי כדאי לעשות בדיקת ניפט.

בהצלחה!

אז הייתי הולכת לרופא מומחה ועושה

היום עם המכשור והמיומנות שיש הסיכון לפגיעה בהריון ממש מזערי-

אני עשיתי אצל דר נילי ינאי

מקבלת בעין כרם בימי ראשון

שתסמונת דאון היא לא "סיכון" - זה לא משהו שהיינו בוחרים בו מלכתחילה, אבל לגמרי מדובר בתסמונת שאפשר לחיות איתה, ואפילו יחסית בטוב

(זכיתי להיות אחות לתסמותקית שאכן בהריון שלה לא זיהו את התסמונת - אמא שלי עשתה רק סקירה מאוחרת. אני לא אכחיש שזה היה הלם והיה קשה מאוד לקבל את זה, אבל אין לי ספק שההורים שלי לא היו עושים הפלה אילו היו יודעים. לצערי היא נפטרה אחרי חצי שנה, אז אני לא באמת יודעת מקרוב איך זה לגדל ילד עם תסמונת דאון, אבל כן יצא לי לפגוש תסמותקים שגדלים טוב. בניגוד לתסמונות אחרות שנבדקות, שכוללות אורך חיים קצר וכדומה, זו תסמונת שבהחלט אפשר לחיות איתה)

אגב, אמא שלי הייתה בת 45 כשילדה את אחותי.

אני עברתי שלושה הריונות אחרי הגיל שבו מתחילים בימינו להלחיץ על תסמונת דאון, ובכל זאת לא שקלתי לרגע לעשות ניפט וודאי לא מי שפיר, שזו אכן בדיקה שעלולה לסכן את העובר, ולא נראה לי שהחשש מתסמונת דאון הוא סיבה מספיקה לעשות אותה.

זו דעתי. מוזמנות לא להסכים איתי

את מתארת מצב כ''כ עצוב,

תינוקת חמודה שהיא עולם ומלואו שנפטרה בגיל חצי שנה,

וכותבת ''זה לא סיכון'', ''תסמונת שאפשר לחיות איתה''...

כשאנשים חוששים מאבחנה של תסמונת דאון, ההודעה שלך מחזקת את החשש שלהם ולא מפחיתה אותו.

נכון שלא בכל המקרים (וגם לא ברובם) יש מוות בגיל כ''כ צעיר, ועדיין מדובר בתסמונת קשה עם בעיות לב ותוחלת חיים נמוכה, וזאת בנוסף לפיגור שכלי ברמה זו או אחרת שלעיתים קרובות גורם לכך שהילד יהיה בעצם סיעודי כל ימי חייו.

אני מאוד מקווה שהתגובה שלי לא פוגעת, אם כן אז בבקשה תכתבי לי ואערוך/אמחק אותה.

לגבי זה שההורים שלך לא היו עושים הפלה אפילו אם היו יודעים - אנחנו התייעצנו עם הרב שרלו על הפלה בגלל סיבה רפואית אחרת לחלוטין לפני כמה שנים. בין היתר הוא אמר לנו שהוא לא מקל בהלכות הפלה אלא מחמיר בהלכות המשפחה.

כלומר יש הורים שמצב כזה כמו שאת מתארת כאן, פשוט יגמור אותם. יגמור להם את הזוגיות, יגמור להם את הכוח והיכולת להביא עוד ילדים לעולם, יגמור להם את שמחת החיים.

אני לא בא לפסוק כאן הלכה ולא בא לפסוק פסיכולוגיה לאף אחד, אבל בוודאי שאם יש מישהו שלדעתו זאת מכה שהוא לא יוכל לעמוד בה - לגיטימי לבדוק את הנושא (כלומר לעשות בדיקות גנטיות לעובר) לפני שמקבלים החלטות...

לא הייתי מזלזל ברצון של אנשים לדעת האם העובר שלהם לוקה בתסמונת הזאת (חלילה לא אומר שאת מזלזלת).

אלא מחיידק אלים (שכנראה באמת גרם למותה כי הגוף שלה היה חלש יותר, אבל הוא לא קשור ישירות לתסמונת).

אין ספק שגידול ילד מיוחד זה קשה (יודעת את זה על בשרי, מיוחדות מסוג שונה - ולא משהו שאפשר לגלות בהריון), אבל אני לא אוהבת את פסטיבל ההפחדות סביב תסמונת דאון, שגורמת לנשים (צעירות!!) לעשות מליון בדיקות ולהיכנס סתם ללחצים.

שוב, זו דעתי, ויש כאלה שיעדיפו לפחות לדעת מראש אם יש תסמונת ואולי אפילו להפיל, אבל בבקשה מהרופאים - קצת יותר בנחת, בלי הלחצות והפחדות, רק עובדות פשוטות... (לפי איך שנקראה ההודעה הפותחת - הרופאה שם דיברה בצורה מלחיצה שמכניסה לחרדות שמיותרות בעיניי)

ממש לא מדובר ב"תסמונת קשה עם בעיות לב ותוחלת חיים נמוכה" כמו שאת כותבת. מדובר בתסמונת שיכולים להתלוות אליה בשכיחות גבוהה בעיות לב, אבל זה ממש לא מחייב, מכירה מתוך גן של 8 ילדים עם תסמונת דאון, לשלושה היו בעיות לב, זה סיכון מאוד גבוה, אבל ממש לא אוטומטי. כיום תוחלת החיים הממוצעת של אנשים עם תסמונת דאון עומדת על 60 שנה, עד שהתינוק שלה יגיע לגיל 60 גם הנתון הזה יכול להשתנות לטובה כמו שעלה בשנים האחרונות.

מסכימה עם מתואמת, יחסית למחלות גנטיות אחרות שנבדקות, תסמונת דאון היא בהחלט דבר שאפשר לחיות איתו. נכון שזה דורש המון משאבים מהמשפחה, אבל ברוך ה' אנחנו חיים במדינת רווחה עם מערכת חינוך מיוחד סבבה בסך הכל ויש המון תמיכה למשפחות.

אני עדיין בעד לזהות את זה בהריון, לדעת מראש, הלוואי שגם דברים כמו אוטיזם ולקויות אחרות (שחלקן הרבה יותר מורכבות למשפחה מתסמונת דאון) היה אפשר לזהות בהריון, אבל תסמונת דאון אפשר, אז למה לא...

אבל תינוקות הם תמיד מתוקים למרות שהם מקומטים וחסרי שיניים.

אילו אחותך הייתה בין החיים, ההורים שלך היו טרודים היו במגוון שאלות:

מי ידאג לה אחרי 120 שלהם?

מי יפרנס אותה?

האם לתת לה ללכת לבד במכולת או לדאוג שמא מישהו ינצל אותה?

האם להיענות לצרכים מיניים שלה?

ועוד ועוד.

לילדים מכל סוג יש חן.

יש מצבים בגיל ההתבגרות שעלולים להיות פחות נעימים וזה עלול להביך את ההורים והאחים. ואז המצב נעשה מורכב יותר.

בעיניי, אלו נשמות שיש להם זכות קיום.

ההורים שמגדלים אותם הם אנשים מיוחדים שנבחרו לשליחות הזאת על ידי הקב"ה, אבל האמת חייבת להיאמר-

הם עוברים ברי חיות,

והם יחיו כנראה בטוב-

אבל כנראה ההשלכות על ההורים, האחים ואפילו המשפחה המורחבת הם יהיו לא פשוטים בכלל וכל אישה וכל אדם צריכים לבחון עם עצמם האם תהיה להם מסוגלת אמיתית (לא אידיאליסטית) לא לגדל ילד כזה, אלא מבוגר כזה.

אני מתפללת לקב"ה שלא נתנסה.

ובאמת שכל אחד צריך לעשות חשיבה אמיתית וכנה עם עצמו ועם רבותיו. 

והשאלות האלה בהחלט עלו להורים שלי והטרידו אותם מאוד. (במובן מסוים, כמה שלא נעים לומר את זה, זו הייתה הקלה שהיא נפטרה...)

אבל עדיין אני סוברת שלא נכון להשתגע ולשגע אימהות צעירות עם שלל הבדיקות האלה. סקירות ואפילו שקיפות עורפית מספיקות, וברוב הפעמים למיטב ידיעתי הן לא מפספסות תסמונת דאון (כמו גם תסמונות אחרות, חמורות יותר).

או כמעט בוודאות בעיות אחרות כמו שנכתב פה בעבר, אבל לא תסמונת דאון בוודאות.  לא יודעת לגבי סקירה, אבל למיטב ידיעתי היא לא מאבחנת ת.דאון

ולכן מי שבאמת יש לה חשש מהתמודדות הזו, זה לא נראה לי כזה משגע לעשות בדיקה כמו ניפט למשל שיש לה אחוזי וודאות גבוהים אחרי מי שפיר

כל אחת ומה שהיא מרגישה עם זה.

לאחת הטרחה של הבדיקה תהיה קשה והיא תעדיף להסתפק במשו אחר שהיא ממילא עושה כמו סקירה ושקיפות, ולאחרים זה ממש בסיסי וחשוב לבדוק

אני כן יודעת שהואידו את הגיל של הנשים שממנו שולחים לבדיקת מי שפיר. אבל אני בכל אוםו מכירה נשים צעירות יותר שעשו כדי להיות רגועות

את לא חייבת לעשות כלום תכלס

אבל אם אישה הייתה מגלה תסמונת ויודעת שהיא תשקול לא להשאיר הריון, כדאי לעשות  לפחות ניפט לדעתי

וכמובן מתסמונת דאון שהיא הנפוצה יותר.

אני יכולה לשתף שכשהיה לנו חשש ידענו שאם נגלה ת.דאון נפיל, אז כמובן שהסיכון במי שפיר היה מבחינתנו קטן ביחס לחשש מלידת ילד חולה.

מנסיון שלנו לגדול עם אח חולה זה חוויה קשה מאד, ולהיות הורים לילד חולה, ממה שראינו זה חויה קשה מאד מאד. כמובן לא חייב להיות ככה, אבל זה בהחלט עלול, וכך היה אצלנו, ולא באשמת אף אחד. לא תמיד אפשר לקבוע את רמת הקושי שתהיה למשפחה ממחלה, יש כאלה שאצלם זה עובר בקלות יותר וכאלה שלא. 

למה עשיתי?

עוברוני היה קטן, נשלחתי לסקירה שלישית 

שם הרופא אמר שיש סיכון מאוד קטן לדאון, הסביר שלא שווה לקחת את הסיכון של חוסר הידיעה מול הסיכון של מי שפיר *בגלל שגם ככה הפסקת הריון לא עומדת על הפרק*

הייתי יכולה מצד אחד לשבת בפינה לחכות 10 שבועות ולגלות בלידה מה קורה

בחרתי לעשות ניפט (בנוסף לשקיפות וחלבון שגם ככה עשינו) - כי הפתרון זול וודאי יחסית.

תנסי לחשוב עם עצמך, עד כמה אופציה של הפסקת הריון עומדת על הפרק

אם יש אופציה כזאת - תעשי מי שפיר

אם אין אופציה כזאת -  תעשי ניפט שקיפות וחלבון בשביל השקט  שלך שאם חלילה יש משהו, לפחות תהיי מודעת. תוכלי לעכל את הדברים ולא לקבל את זה בהפתעה בלידה

קחי בחשבון שרק מחלות מסוימות נבדקות בניפט (ממה שזכור לי יש כמה בודדים כלולים, תשקלי עד כמה רלוונטי לך הפסקת הריון מול בדיקה של יותר מחלות)

לדעתי זה שיקול מאוד משמעותי לגבי הבדיקות.

באופן אישי אני עושה סקירות מוקדמת ומאוחרת (שאמורות לגלות בעיות שחלילה גורמות לעובר להיות לא בר חיות, ואז לפי המון דעות מותר וכדאי חלילה להפסיק הריון)

וגם חלבון עוברי ושקיפות עורפית.

בהריון הנוכחי היה לי חשש בינוני לדאון (1:176). מבחינתי זו לא אופציה להפיל עד תסמונת דאון, אבל כמובן חששתי מאוד. במכון פועה אמרו שאין בעיה גם לעשות מי שפיר כי הסיכון היום מאוד נמוך, אבל ההריון מאוד יקר לי וידעתי שאם חלילה יקרה משהו בעקבות הבדיקה יהיה לי מאוד קשה לחיות עם ההשלכות, אז בחרתי לעשות ניפט בסיסי. יש מחיר טוב דרך מכון פועה, תדברי איתם.

ולמרות שזה לא 100 אחוז ב"ה התוצאה יצאה תקינה והרגיעה אותי. מתפללת שבאמת העובר בריא ושלם, זה תמיד צריך להתפלל...

במיוחד בתסמונת דאון, שזה הרבה פעמים בא עם בעיות לבביות שלפעמים צריך לטפל מיד בלידה ואז טוב לדעת לפני כדי שהצוות יוכל להיערך.

לפותחת-מוסיפה על מה שאמרו לך, שתסמונת דאון הן ברי חיות אבל כמו הרבה דברים יש רמות שנות-יש כאלה שזה כמעט לא מורגש עליהם, בלי פיגור וכו' ויש כאלה שזה עם פיגור קשה עם כל מה שבא עם זה, אז צריך לדעת שזה לא תמיד 'בקטנה' למרות שהם ברי חיות ולהרבה יש חיים טובים (אני מכירה נערה עם תסמונת דאון עם אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה, היא לא כ"כ מתקשרת, אפשר להבין שלא כ"כ קל הגידול שלה.. וההורים שלה ידעו על התסמונת עוד מההריון ובחרו להביא אותה, בואו נגיד שזה היה הפוך מהריון בהפתעה..)

אני גם מכירה מישהו שכל הבדיקות הרגילות)שקיפות, סקירות וכו') היו תקינות אצלה ונולדה ילדה עם תסמונת דאון עם מום בלב קשה. הלידה בת 5 או 6 והן נכנסים ויוצאים מבתי חולים (סיפור באמת לא פשוט, חלתה גם בסרטן פעמיים..)

שממש שווה לדבר עם מכון פועה, יש להם הסדר לגבי בדיקת ניפט ואז המחיר יותר מוזל

הייתי עושה את 1.

בודקת מעבר, רק אם עולה צורך.

בסוף, עם כמה שזה נשמע רע, הכל שאלה של כסף.

למה אין בית חולים בכל רחוב?

למה לא כל בית חולים ענק כמו שיבא?

למה לא בכל מרפאה של מכבי או כללית יש MRI?

נכון, כי כסף.

הרי אפשר להציל עוד 100 אנשים בשנה אם נשים MRI בכל סניף קופ''ח, אבל אין תקציב לזה. ובאותו הסכום אפשר לעשות דברים אחרים שיכולים להציל הרבה יותר אנשים (למשל להוסיף עוד תרופה יקרה לסל התרופות).

מלבד מי שפיר שזו בדיקה עם סיכון מסוים, ולכן אפילו אם היא הייתה בחינם כנראה לא הייתה המלצה גורפת לכל אשה בהריון לעשות אותה, כל שאר הבדיקות שתיארת כאן הן פונקציה של כסף ותו לא.

למה לעשות גם בדיקת us וגם בדיקת דם (שקיפות עורפית וחלבון עוברי) בשביל לקבל מספר סטטיסטי שלא אומר כלום על הפרט, ולא בדיקת דם שנותנת תשובה של 99.9%?

כי כסף.

אין שום סיבה אחרת.

אם בדיקות ה-nipt היו זולות יותר מבדיקת us ובדיקת דם לחלבון עוברי, אז הן כבר מזמן היו בסל הבריאות וכל אשה בהריון הייתה יודעת בשבוע 10 אם לעובר שלה יש תסמונת דאון, במקום לחכות לשבוע 12 רק בשביל לגלות מספר סטטיסטי כמו אחד למאה או אחד לאלף.

אם בדיקות ה-nipt היו יקרות יותר מחלבון עוברי אבל זולות יותר ממי שפיר, אז כבר מזמן בכל פעם שהיה סיכון מוגבר לתסמונת דאון לפי בדיקות הסקר המסורתיות, האשה הייתה יכולה לבחור בין nipt בחינם לבין מי שפיר בחינם.

בנוסף אני יכול רק להניח, שאם בדיקת nipt הייתה בחינם אז אין אשה אחת בישראל שלא הייתה עושה אותה (למעט מי שגם היום לא בודקת כלום).

בקיצור,

השאלה בעייני היא לא רפואית אלא כספית. כי מבחינה רפואית ברור שאין שום סיבה לא לעשות את הבדיקה, אלא רק הגורם הכספי משפיע כאן.

יש לכם כסף לבדיקה? תוכלו לשלם 720 ש''ח בשביל לקבל בשבוע הבא ודאות של 99.9%? אז תפאדל.

אם אין לכם כסף פנוי בשביל זה ואת חוששת ממי שפיר, אז תעשו ניפט רק אם בדיקות הסקר יראו תוצאות לא טובות.

באיסלנד הבדיקה נמצאת בסל התרופות, ובזכות זה הם הצליחו להגיע ל-0 לידות של תסמונת דאון בשנים האחרונות.

בארצות הברית, שם אין שום דבר בחינם אלא הכל מבוצע דרך חברות ביטוח פרטיות, מבוצעות בשנה יותר בדיקות ניפט מאשר דיקורי מי שפיר.

כלומר שוב ושוב רואים שאין סיבה רפואית לוותר על הבדיקה הזאת, אלא רק כלכלית, בכל הנוגע לאבחון תסמונת דאון.

יש פה גם סיבה נפשית (שאצל נשים, ודאי נשים בהריון, משחקת תפקיד חשוב) -

יש כאלה שמבחינה נפשית ירצו לדעת כמה שיותר מראש, או אף יחליטו להפיל גם בגלל פגם קטן כי הנפש שלהןלא תעמוד בזה.

ויש כאלה שריבוי הבדיקות דווקא מלחיץ אותן מבחינה נפשית, והן יעדיפו לוותר על כל מה שלא נחוץ לגמרי מבחינה רפואית.

לדעתי דווקא השיקול הכלכלי הוא האחרון בשיקולים של הנשים (מדגישה - של הנשים), אבל אולי אני טועה.

לא על אלף בדיקות שיש היום לאלפי פגמים, מוטציות ותסמונות.

אם כבר, מי שלא רוצה הרבה בדיקות כי זה מלחיץ אותה, ניפט הוא הפתרון המושלם בשבילה.

תשובה אחת, לא סטטיסטיקה, שלב מוקדם של ההריון, כל היתרונות.

ולגבי ניפט - השיקול הכלכלי הוא במקום הראשון לדעתי, בטח לא האחרון. אם זה היה בחינם, כמעט כולן היו עושות.

היום הבדיקות מדויקות עד כדי 99.99% באיתור תסמונת דאון.

זה אומר שהסיכוי לתשובה שגויה,

*נמוך יותר מהסיכוי שמי שפיר יגרמו להפלה (אפילו אצל הרופא המומחה ביותר),

*נמוך יותר מהסיכוי למות בתאונת דרכים ב-3 השנים הקרובות.

באופן מעשי אפשר להתייחס לזה כאל ודאות מוחלטת.

כלומר אם מישהי מתלבטת בפועל אם לעשות ניפט או מי שפיר, והיא רוצה לבדוק רק בשביל תסמונת דאון, אין לה באמת סיבה רפואית (אלא רק כלכלית) ללכת על מי שפיר.

שאלתי את הצ'אט מה דעתו על מה שכתבתי עכשיו, וזו תגובתו:

בדיוק. אם השאלה היא "אני רוצה לבדוק רק תסמונת דאון – האם עדיף לי ניפט או מי שפיר?", אז:

✅ מבחינה רפואית – NIPT מספיק בהחלט

הסבירות שתסמונת דאון תתפס על ידי ניפט היא מעל 99.99%.

אם הבדיקה חוזרת תקינה – הסיכון שתהיה טעות נמוך מאוד, כמעט אפסי.

לעומת זאת, מי שפיר היא בדיקה פולשנית עם סיכון קטן אך ממשי להפלה (גם אם זניח).

⚠️ ההבדל הוא בעיקר כלכלי ורגשי

מי שפיר כלול בסל הבריאות, ניפט לרוב לא (אלא אם יש אינדיקציה רפואית).

נשים רבות בוחרות במי שפיר אם הן רוצות תשובה על כלל ההפרעות הכרומוזומליות, לא רק תסמונת דאון.

---

🟢 מסקנה:

אם המטרה היחידה היא לבדוק תסמונת דאון ואין סיבה רפואית מיוחדת – אין הצדקה רפואית לבחור במי שפיר על פני NIPT.

הבחירה במי שפיר תוסיף רק מעט מאוד מידע, במחיר של סיכון קטן אך מיותר לעובר.

---

אם אתה רוצה, אפשר לנסח את זה בצורה נגישה לשיחה עם אישה מתלבטת. לדוגמה:

> אם מה שמעניין אותך זה רק תסמונת דאון – אז בדיקת ניפט כבר היום מדויקת כמעט כמו מי שפיר, רק בלי הסיכון של הפלה. מהבחינה הרפואית, אין ממש סיבה לבחור במי שפיר. השיקול העיקרי הוא כלכלי – אם את זכאית למימון מלא או לא.

לפסים אישיים וויכוחים חסרי תועלת.

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

שאת שמה את הצד הלא נכון של הבובו/סרט

תבדקי את שני הכיוונים על שיער כשהוא אסוף, תחליקי את הקטיפה על גבי המצח לכיוון בקודקוד הראש

וכדי לחזק שלא יחליק את הפוני תשארי בחוץ תקשרי את הבובו ואז את שארי הפוני תסדרי מעל (אם יש חוטים תעבירי אותם מעל השויער שהנחת על הבובו

ואז תניחי את המטפחת ותקשרי

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭