אני גם לא הולכת לבריכה עם הבנות שלי, אבל בגלל שיש לי פחד ממים (שמבוסס על טראומה שחוויתי).

כנראה שבמקרה שלך כדאי כן לעבוד על התחושה העצמית... את מדהימה שאת חושבת בכיוון הזה, ולא בכיוון של איך להמשיך להסתיר! חשבת אולי על טיפול רגשי בנושא?

כי הבעיה זה איך לחשוף את זה החוצה בלי להרגיש בושה. בתכלס? לא שיש לי מה לעשות עם זה, זאת המציאות שיש צריכה רק לשעת איך להתמודד עם הסיטואציה.

השנה אני יןכל לא ללכת לבריכות עוד אבל שנה הבאה הבנות לא יוותרו לי.

וגם סתם, מה אני יגיד לבעלי שאני הולכת לטיפול רגשי בגלל הדבר הספציפי הזה? נראלי קצת מזור

כל עוד זה לא גורם להימנעות מסיטואציות מסויימות הכל טוב, אבל כאן זה ממש מפריע לך

הוא עוזר בעבודה עצמית ובקבלה עצמית - ולא משנה בגלל איזו סיבה בדיוק הוא נצרך.

יכול להיות שתספיק לך רק פגישה אחת, אפילו, או מספר קטן של פגישות...

בעלך לא מודע לבושה שיש לך? למה בעצם את צריכה "להסביר" לו?

אפשר להגיע איתם עד שפת הבריכה ואפילו להיכנס איתם פנימה.

לא שמעניין מישהו איך נראות הרגליים שלך, אבל אם לך מפריע וזה מעסיק אותך, לא חייבים לחשוף רגליים בציבור. אפשר להנות מהבריכה גם ככה.

קודם תשחררי את המועקה של ללכת לבריכה, אח"כ אם תהיי, תשתחררי ויהיה לך כיף ותרגישי שהנעליים מגבילות אותך בכל רגע תוכלי לבחור אחרת.

ובלי קשר לבריכה. אולי תעשי לק מגניב שיהיה לך חשק לראות את הרגליים שלך וככה תתרגלי וזה פחות יטריד אותך.

ואם ה' נתן לי בנות סימן שהוא יודע שאני מסןגלת, רק איך? 

אפשר בהתחלה רק ללוות אותן ולשבת על שפת הבריכה ולשכשך רגליים.

אח"כ להגיע עם נעליים קרוב לשפת הבריכה,

ואולי בפעמים האחרות זה כבר יפתח לך..

כרגע מהבית מרחוק זה נראה הר.

לכן אני אומרת תתקרבי, תראי אם זורם ולפי המצב תחליטי. אל תדחקי בעצמך להרגיש משהו שאת לא מרגישה. ככל שתנסי להיאבק בזה, זה יכול להשיג ההיפך.

אם הבת דרך הייתה אומרת לך שהיא רוצה אבל חוששת להיכנס למים, מה היית אומרת לה? מניחה שאותו רעיון:

זה בסדר לחשוש, בואי נלך, ומה שיזרום יזרום.. לפעמים עם האוכל בא התיאבון והחששות פחות תופסים מקום.

חוץ מזה שיש כמו שכתבו נעלי מים, אמנם לא זכור לי שראיתי נשים במים עם נעליים כאלה, אבל בחוף זה מקובל, ואם הייתי רואה בבריכה אולי הייתי חושבת לרגע אחד שזה ייחודי ואחר כך הייתי עוזבת את זה, לא אישית זה לא היה נראה מוזר. 

זה יכול להיראות שיקי מגניב דווקא.

מעניין מה עושות בנות עם פטרייה ברגליים

באופן אישי אין לי משהו כזה מטורף שאני מתביישת בו. כן יש לי בליטה לא יפה בעצם של כף הרגל, במקום לא שגרתי וכל פעם שאני מודדת נעליים בחנות המוכרות שואלות אותי על זה... ברור שאם הייתי יכולה לבחור, הייתי בוחרת שזה לא יהיה... היה חוסך לי הרבה כסף (בגלל זה גם יש לי חוסר יציבות וצריכה נעליים יציבות וכפכפים פחות)

וגם בנראות הייתי מרגישה שהן יותר יפות

מה שעזר לי זה לשמוע הרצאה מעלפת של הרבנית דנה תירוש, על יופי, דימוי גוף וכו'... שינתה לי את צורת המחשבה לגמרי...

אני מאמינה שה' מביא לנו אתגרים כדי שאחכ נודה לו עליהם, כי אחרי ההתמודדות גדלנו לדבר גבוה יותר... וזה בזכות באתגר... 

ולחבק אותך מכאן

מה שאני עושה (גם לי אין כפות רגליים רגילות מה שנקרא ולא משנה למה כרגע)

פשוט לא נותנת לזה במה- זה לא מה מגדיר זהות שלי ויופי פנימי וחיצוני

הולכת לי בכיף לבריכה עם חמותי והבנות ועם כפכפי אצבע במתחם הברכה

וסליחה שכותבת ככה- מי שלא נעים שידום!

אנשים שמעזים. אולי ילדים לא, הם יכולים לשאול שאלות של ילדים, אבל מבוגרים כן.

אני זוכרת איך התפעלתי פעם מחברה שלא הורידה שיער בבריכה ואמרה, מי שיש לה בעיה עם זה שתסתדר.

אני זוכרת חברה עם גוף מלא באיזה מסיבת נשים מסתכלת מהצד על מישהי במידותיה ואומרת, אני מאוד מעריכה את זה שהיא מרגישה בנוח לרקוד, ואני, בכלל לא חשבתי שהיא אמורה להרגיש שלא בנוח, כי כשמישהו עושה משהו שמשמח אותו, זה מקרין ביטחון עצמי ויופי שמגיע מבפנים, לאישה הזו יש סנטר, היא לא צריכה אחרים כדי לדעת מה היא שווה.

ברור שזו דרך לעשות, אם את עד כדי כך מובכת מזה כרגע, זה לא כל כך פשוט מן הסתם להחליף בבת אחת ממקום של הסתרה למקום של חשיפה פומבית. ובעניין ההדרגה כבר כתבו לך דברים יפים. אבל אני מחזקת אותך מאוד לנסות מה שבכוחותייך למען עצמך ולמען הבנות שלך שבזכות העבודה שאת תעשי יקבלו קיצור דרך בדימוי גוף חיובי וחמלה כלפי הפגמים שלנו כי הן יספגו את מה שאת תיישמימעל עצמך.

וגם, אם את מגיעה עם קרוקס או כפכף מסוג סגור באיזור האצבעות, חולצת סמוך לכניסה למים ונועלת מיד ביציאה, מאמינה שמי שתראה את צורת כפות הרגליים שלך יהיו 3-4, לא יותר. אני הולכת עם כפכפים עד קו המים כי יותר נוח לי לא ללכת יחפה על הרצפה/ מדשאות, זה לא מוזר.

בהצלחה

אפילו מהברכיים ומטה

משו מושך עין...

האמת מבינה אותך, גם לי לא כזה כיף לחשוף...

אבל דווקא מול המשפחה מאוד קל לי, הם רגילים למראה שלי, אני הולכת הרבה בבית בלי גרביים.. (זה גם חשוב במצב שלי ללכת כמה שיותר בלי גרביים, אז אני באמת משתדלת כמה שיותר להיות בלי)

ומול אנשים זרים אני משתמשת במנגנון ההגנה של "הם לא מכירים אותי ולא אכפת לי..."

אני תוהה אם הקושי שלך הוא מול הבנות שלך, מול אנשים זרים, או מול אנשים מהשכונה שתפגשי שם?

כי אם הבעיה היא אנשים מוכרים מהשכונה, את יכולה להציע לבנות שלך ללכת לבריכה בשכונה מרוחקת יותר - כי שמעת ששם יש בריכה ווואו! והרבה יותר שווה...

סתם מציעה כיוון, אם רלוונטי...

בהצלחה וחיבוק!!

אסתטית.

קני סנדלים או נעליים עם מפרידי אצבעות, כאלו שכל אצבע נכנסת בחור אחר.

אם ישאלו תגידי שאלו נעליים אורתופדיות שעוזרות ל..... משהו.

באופן אישי לא חושבת שמישהו בכלל ישים לב.

אפשר לשים קרוקס שהמקדימה יחסית סגור ולהוריד בשפת הבריכה

בנוסף אמא שלי היתה לוקחת אותנו לבריכות ולא נכנסת- אז נשארה עם גרביים נעליים וכו' - למה? תגידי כל סיבה שנראת לך

היא היתה אומרת לנו שהיא רוצה להשגיח מבחוץ ליתר ביטחון כי היא חוששת

וגם שהיא לא אוהבת להיות בבריכה עם הרבה אנשים מוכרים

והיתה נכנסת איתנו לבריכות אחרות- לדוג' שכרנו פעם בירכה קטנה רק למשפחה שלנו או בריכה כשהולכים לצימר וכו

אני לא יודעת עד היום מה הסיבה שלה באמת היתה. 

והוא סיפר שפעם ממש היה לו תסביך עם זה ( עד כדי כך שהיה חושב אם אישתו לעתיד לא תפסול אותו על זה)

עכשיו הוא פגש אותי😆ולי יש רווח בין האצבע הגדולה לשאר האצבעות ואני לא עושה מזה עניין בכלל, להיפך, אומרת שזה הייחודיות שלי (גם אצלנו זה גנטי ועובר מדור לדור חחח

הוא קורא לי "רווח", אני קוראת לו "אצבע על אצבע"

בקיצור הקלילות ולצחוק על זה נראה לי ממש עוזר

במיוחד כשנולדנו ככה, אין מה לעשות עם זה🤷‍♀️, זה לא כמו בהשמנה שלפעמים כן אפשר לשנות.

זה "מה יגידו" בגלל שאנחנו כמשפחה נחשבים מאוד באזור-קהילה שלנו , בעלי מתנדב המון שנים ואין איש לא מכיר ומעריך אותו כנ"ל אני וחוששת שזה יפגע אולי במיתןג שלנו ? נקרא לזה ככה

יכול להיות שהכל אצלי סתם בראש אבל זאת ההרגשה שלי

ולא מבחינה חיצונית -

אז אין סיבה שפגם חיצוני כלשהו יפגע בשם הטוב שלכם... להפך, אולי זה אפילו יכול לגרום להערכה לגדול?

בכל אופן, במצב כמו שאת מתארת, הייתי הרבה יותר חוששת אם היו מגלים, נניח, שאני צועקת על הילדים🤭 כי זה משהו שקשור לערכים. שוני חיצוני כלשהו לא קשור לזה בכלל...

עשית משהו רע?

זה שמישהו קצת שונה במראה שלו אומר משהו על המידות שלו?

ואם היית מגלה שלמישהי שאת מאוד מעריכה יש 3 אצבעות ברגל/ כתם לידה גדול/ שיער דליל זה היה גורם לך לפקפק במידותיה ולהוריד מערכה?

מתחברת למה שמתואמת כתבה שצריך להתבייש בהתנהגויות ולא במראה שלא אנחנו בחרנו...

ובמחילה, אם למישהו זה גורם להסתכל בעין עקומה אז ששאר עם עין אחת מעוקמת מה שנקרא... זה לא שלך

אותי השיער מאוד מביך, הצבע, המראה- תלתלים מנופחים מכוערים.
לא מעיזה ללכת לבריכה בלי מטפחת הדוקה, וחושבים עליי שאני דוסית ממש, אבל עם בגדים בלי חצאית וזה, בטח אני נראית מוזר.
תמיד התביישתי בשיער שלי, מפה ההבנה שלי אלייך. אבל אצלי זה לא חוכמה, אני מכסה אותו וזהו, גם בפילאטיס שאני עושה הוא תמיד מכוסה, והמורה אומרת לי, כולנו פה בנות את יכולה לשחרר, אבל ממש לא!!!!  
לאחותי גם יש אצבע על אצבע ברגל, אז אולי זה נראה לי רגיל ובסדר...
מציעה לך ללכת עם כפכפי מים כמו שהציעו לך פה. ואז לא יראו את מה שמציק לך. כמו שאני מכסה מה שאני לא רוצה שיראו)
זה או לכסות ולהסתיר (ויש דרכים...)
או ללמוד להתמודד עם זה, ולדעתי, אף אחת לא תשים לב, ואם כן, לא יתנו לזה כזה משמעות. כל אחת וה"דפקט" שלה. חחחחח
ותאמיני לי שאלו יהיו הבעיות שלך לנצח!!!!

סליחה על הבוטות אבל לאף אחד לא אכפת מהאצבעות שלך ברגליים 😂

(אני לא כותבת בזלזול פשוט מנסה לשקף לך בהומור את המצב. זה באמת לא מעניין אף אחד ובטח שלא "יוריד" מבעלך הצדיק)

זה כ''כ נפוץ, אפילו ברמה כזאת שאמרתי לעצמי שכמעט אין כזה דבר כפות רגליים יפות. זה איבר כזה שעובד קשה,ונמצא במקום מלוכלך תמיד, הוא סוחב את כל הגוף עליו אז הגיוני שיראה לא טוב. והמון עיוותים של רגליים רחבות מידי, אצבעות עקומות, אחת על השניה... תאמיני לי כשאני רואה כף רגל מעוותת אצל מישהי הזה לא ישנה לי עליה בכהוא זה, זה לא שאני אחשוב פתאום - וואי, איזה רגליים עקומות, בטח היא אישה לא חכמה... או לא יודעת מה. פשוט רואה כף רגל עקומה ובזה זה נגמר. אז נגיד שיראו כף רגל עקומה יש לך, ואז? אז מה יקרה עם זה? מה יעשו עם המידע הזה? יפיצו אותו? יחשבו עלייך דברים רעים? לא. פשוט יראו שזה הרגל שלך וזהו.

גם הכפות הרגליים שלי נראות זוועה אבל לא מסתירה אותן, אם מישהו בובה לי ברגל אני כן מרגישה אי נוחות, אבל לא בגלל זה אני אחנק.

חוצמיזה, . מבטיחה לך שאף אחד לא מסתכל על זה בבריכה!! זה ממש לא מעניין אף אחד, אולי יסתכלו על בגד הים וכיסוי הראש, או איך את מתנהגת.. זה הרבה יותר מעניין אנשים. 

שזה גרב ולא גרביון.. אין סיבה שיהיו שקופים.

ובאמת שלכולן יש משהו לא מושלם בגוף..

אני גם לא מבינה למה חייב ללכת לבריכה. אני לא הולכת.

אם הבת שלי רוצה היא הולכת עם חברות

צלקת גדולה ומכוערת (כאילו שיש צלקות יפות🤭)

אבל היא לא מביכה אותי האמת. זה חלק ממני

היום אני כבר הולכת עם גרביונים גם לבריכות וכאלה אז מן הסתם זה מסתיר איכשהו אבל גם כשלא, זה היה בסדר. כי אני מי שאני. זה כן היה מושך מבטים, אבל מה אני יכולה לעשות🤷

כילדה זה באמת היה קצת אישיו. אבל אמא שלי באמת עודדה אותי הי"ו

בכל אוםן, הבעיה שלך מאוד נפוצה. לאחותי ואמא שלי יש והן לא נמנעות מכלום אבל בכל אופן זה גם עניין פתיר אם תרצי.

לדעתי זו הזדמנות מעולה לחזק אצלך את מה שחשוב, וגם לתת דוגמה לבנות. את מכלול שלם, נשמה של השם,  ולא רק אצבעות עקומות. מציעה בלי קשר לעבוד על עניין של ערך עצמי וראיית הטוב שבך. כשזה מתעצם אצלנו,הפגמים מקבלים יותר פרופורציות

עזר לי להבין שהבעיה כנראה אצלי-לשחרר...נשאר לחשוב  איך עושים את זה בצורה הכי קלה עבורי

יש לי עוד שנה לעבד ולעכל את זה שאצטרך להיחשף ככה כמו שאני 

זה בסדר גם אם לא ישתחרר עד הסוף. בסוף אנחנו לא רובוטים.

אבל כן היה לי חשוב גם להציג את היתרונות שבזה.

מבטיחה לך, אין שחרור יותר גדול מלהרגיש בנח in your own skin

ואפילו יותר מזה אגיד לך, זה לא הרתיע אף אחד מלהתקרב אליי ואף אחד לא התבייש בסביבתי. זה מאוד מעוות בעיניי לשנות קו מחשבה שלם ותפיסה על אדם מסוים בגלל משו שלא בשליטתו.

והפוך - זה מאוד מעיד על המצוקה שלך, המחשבה שבגלל העניין הפעוט הזה (שבעינייך הוא ענק. אני כותבת כי ככה זה בעיניי מבחוץ לעומת אישיות שלמה ומכלול) אנשים יחשבו מה שאת חושבת שהם יחשבו

בקיצור, הרבה מזה נמצא בראש שלנו.

מעדיפה צלקת על פני מה שיש לי... צלקת לרוב אחרי מכה או ניתוח אבל אני נולדתי ככה וזה מה שמקשה עליי

אולי בגלל שאני לוקחת את הנושא הזה קשה מידי קשה לי .

איך שהבנות שלי נולדו הדבר הראשון שהסתכלתי זה היה כפות רגליים לראות שהכל בסדר , מנשקת להם כל יום את הרגליים ואומרת תודה לה' שהם לא צריכות לעבור את הסבל שלי, כי זה נוראי. הלקאה עצמית 

זה?

בניתוח או טיפול כלשהו? 

המחשבה שאילולא היית עושה כך או אחרת זה היה נחסך ממך והיית "רגילה" כביכול. שלא נדבר על החלמה מפציעה. וכמה פצע גדול הוא סיוט מבחינת הטיפול של חבישה,הוצאת תפרים (כאבי תופת. 60 תפרים בלי אלחוש). , תחבושות שנדבקות.. באמת ב"ה שאת לא יודעת מה זה

( יש לי צלקת אחרת של ניתוח והיא באמת נראית אחרת ומחלימה אחרת.)

ובכל אופן, אני כן חושבת ששווה ללכת לטיפול בגלל זה. והסיבה היא לא הרגל העקומה אלא איך את תופסת את עצמך ורואה את עצמך בעקבות.. וכמה זה משפיע על הדימוי העצמי שלך ועל התחושות שלך.

זה פשוט מלווה אותי כל החיים אז אולי ההסתכלות שלי שונה

אני מתנצלת ❤️

וכן, אתם צודקות

לא כתבתי מכעס. רק כדי לשתף במה זה כרוך לתת פרופורציות. (בסוף צלקת לא מגיעה מעצמה הרי.)

אני מבינה שזה מלווה אותך כל החיים. הצלקת שלי מלווה אותי מגיל 8.

ועדיין, כתבתי כדי שתדעי שגם 2 אנשים עם התמודדות כביכול דומה, לוקחים את זה למקום אחר. זה באמת עניין מנטלי נפשי יותר. ולכן המיקוד צריך להיות שם. (או שתחליטי לעבור תיקון. לדעתי עדיין צריך ליווי רגשי. מה שתחליטי. העיקר שיהיה לך טוב)

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

הצעת כיוונים ממש טובים לגיוון המשחקי בתחום הבטוח שלה. מקווה ממש שאצליח ליישם.

ותודה גם על הכיוונים לשמירת הדובי...

בקשר למשחקים - באופן כללי הילדים שלי לא משהו בשמירה על משחקים, בלי קשר לגיל שלהם... (אולי רק הבכורה יודעת לשמור על החפצים שלה) בכל אופן, אמנם עכשיו אין הרבה קטנים, אבל שתי הקטנות שיש - הן סופר בלגניסטיות... (ובת הארבע וחצי - אם היא מחליטה משהו, כמו שלא בא לה לאסוף, אז היא לא תזוז ממנו אלא לאחר הרבה שכנועים. ואני מעדיפה לשמור את הוויכוחים איתה לדברים מהותיים יותר...)

בכל אופן, קניתי לה היום משחק של דיג דגים מגנטי כזה, ומקווה שנצליח לשמור עליו טוב.

הקטע המצחיק הוא שקצת אחרי שיצאתי מהחנות - אני שומעת את בעלי ואת בת השבע וחצי שלנו מאחוריי😅 מסתבר שהם נכנסו לאותה חנות, כי הבת החמודה רצתה גם כן לקנות לאחותה מתנה🥰 והיא קנתה לה בובת ארנב...

אז בסופו של דבר היא עומדת לקבל את שני סוגי המתנות😊

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

האמת שנראה לי שיש לנו מעין מנשא לבובות בבית... צריכה לחפש, ולבדוק אם הוא בכלל יתאים לדובי.

אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים

תלות מוחלטת בחפץ שאין לו תחליף לדעתי זה סיוטי ברמות.

לא יודעת אם בגיל הזה אפשר לעשות שינוי או רק להתפלל לנס שלא תצא תקלה ושיעבור לה מהר,

אבל בהחלט כדאי להקדים תרופה למכה וככל האפשר להגדיל את האופציות. אם לא עובד עכשיו, אז לפחות כשתגדל.

פשוט מהסיבה הטכנית. זה לא דומה בכלל לטטרה וכד'

אגב כשלבן שלי הייתה תקופה שלא הסכים להחליף נעליים, קניתי 3 זוגות, תמיד 2 בשימוש לסירוגין כדי שיהיו בלויות באותה המידה ולא אחת בלויה ואחת חדשה.

ככה ככל שגדל זוג נזרק וזוג נקנה ויחסית הצלחתי לשלב בלי פערים גדולים

אבל זה קשהההההה

והיה צריך מלא פרסים ולהרים על הידיים והכלה עד שהתרגל.

והייתה לי ילדה עם תלות אפילו יותר גדולה וסיוטית מנעליים.

לגבי הדובי אולי אפשר לתפור לו אפודות ולהלביש אותו כל יום באפודה בצבע אחר ככה זה אמנם אותו דובי, אבל כן יש קצת שוני ויזואלי מיום ליום.. מעניין אם היא תזרום עם זה.

כן הייתי מנסה להכין את הקרקע ככל שזה תלוי בך (למשל אם קשה או קל להשיג דובי זהה ואם היא בכלל תסכים שחדש יכול להוות תחליף לקיים) וכן מנסה קצת להרגיל לגמישות.

לא בלחץ אבל גם לא לדרוך במקום. מדי פעם ליזום איזה שינוי קטן ולראות איך היא מגיבה אליו.

ננסה ליישם (לא יודעת אם יהיה לי כוח לתפור, אבל אולי נחפש בבגדי הבובות הקיימים שלנו, או שנסתפק בצעיף שונה כל יום).

באמת מעניין איך היא תזרום עם זה...

ואכן, זה קשה כשיש תלות בחפץ מסוים וזהו... אותו דבר היה עם הכרית האהובה על הילדונת (נראה לי שהתייעצתי גם על זה בזמנו כאן). באמת חיתול טטרה זה שונה, כי היו לנו הרבה כאלה...

בכל אופן, מה שהיה אצלכם נשמע גרוע יותר😬

למרות שלא תמיד זה עובד להחליף גם לאותו דבר...

אז כדאי לקנות עכשיו מראש 2-3 העתקים, ולא לחכות שיאבד/ יתבלה כי אז עוד יותר קשה להחליף ישן בחדש.

לכן גם עם הנעליים של הבן שלי הקפדתי להחליף כל שבוע לפני שהסוג הקודם התבלה, שיהיה חייב להתרגל לשניהם עד שלא שכבר לא הייתה העדפה לאחד הזוגות.

ואולי הקטנטונת תסכים לבובה אחרת.

לדעתי כדאי לנסות כדי לדעת מה האופציות בכלל מבחינתה.

אף שהוא כבר לא ייראה אותו דבר - כי הדובי הנוכחי מרוט...

בכל אופן, אנחנו לא מגיעים לאיקאה באופן קבוע (היינו שם רק פעם אחת, למעשה), אז כרגע לא נצליח לקנות לה דובי זהה...

אם מישהו מגיע לאיקאה. זה להוסיף משהו קטן (ראיתי כמה פעמים ששאלו כאן)

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

בקניון מלחה יש חנות

אולי גם בעוד קניונים בעיר

זה חנות שכולה בייסיק בכל מיני צבעים

ממש מעריכה את כל התגובות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..

(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים

אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.

צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה

ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום

דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה

לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.