ואין לי איפה לפרוק.
כלומר אני פורקת הרבה בסביבה הקרובה אבל מרגישה שנמאס לאנשים לשמוע צרות.
אנחנו במצב מסובך גם חיצונית וגם פנימית (שלום בית). מעדיפה לא לכתוב מה חיצוני, מחשש שיזהו, רק נגיד שזה קשור לגניבה. גם בפן הבריאותי נמצא משהו שלא אפרט אבל נמצא ברקע (מצריך מעקב אבל מאוד מלחיץ).
לצערי, זה מעלה הרבה קושי שכנראה היה מתחת לפני השטח במשך שנים ברמה הזוגית. מבאס אותי שזה המצב. רוצה להסתכל על זה לטובה, שהקב"ה רוצה בטובתי, רוצה להגיד לעצמי שזה הזדמנות לטפל, למרות הקושי ולמרות הניסיון. יחד עם זאת אני עייפה ומותשת וכל... כ-ל העול עלי.
הטיפול הזוגי עוזר אבל לא נוגע במה שממש צריך תיקון דחוף. בכל זאת רק התחלה.. אבל כבר ציפיתי שיהיה שינוי. איך המטפלת אומרת ציפיתי זה מילה גדולה.....
אני עצובה עד עמקי נשמתי.
בא לי רק לבכות ולברוח עד שהכל יגמר.
תודה על המקום לפרוק
