מה זה אומר לא לעשות פאדיחות?

אני אישית מרגישה מאוד לא טוב עם עצמי אם מזהה שמה שמניע אותי לעשות משהו זה רק הפחד ממה יחשבו עלי....

זה נכון שזה קיים ומשפיע אבל לבחור במודע להתנהל מזה?

אז יחשבו שלא נתת מספיק אז....?

בעיני החשיבה צריכה להיות אחרת

כמה נכון לכם לתת?

מה היכולת שלכם?

מה מידת הקרבה בינכם?

אם אבחר לתת הרבהזה כי רוצה לפרגן ולהביע אהבה כי לי זה חשוב

לא כדי לצאת בסדר בעיני הסביבה

אבל אכן שמעתי שיש מקומות שמקובל לשים ממש הרבה. ומכירה אנשים שבגלל זה לפעמים לא באים לחתונה כי אין את היכולת הכלכלית או הרצון לשים כאלו סכומים.

אבל תעשי מה שבא לך וזורם לך

נגיד את באה לבד ויושבת

אז אנשים שמים לפחות 200

תלוי מה רמת האולם ...

לא בקיאה בסכומים היום. אבל יותר מזה לא הייתי נותנת למישהי לא קרובה.

אם לא, אז 200-300 זה ממש לא הכיוון. עדיף לא ללכת מאשר שיגידו "הדתיים האלו"

גם 500 זה מעט לחתונה ספרדית חילונית, אבל יותר ניתן להכלה מהצד הלא דתי שמסתכל על כמה דתיים נותנים.

אם לא מדובר במישהי קרובה אלייך אולי עדיף לא ללכת. ואם היא קרובה אז כמשהו חד פעמי זה הסכום..

ב''ה יש יכולת כלכלית, אבל כמו שכתבה סבב ולא סבבה, לא בא לי להרגיש שאני מתנהלת מפחד או מאי נעימות.

לא יקרה משהו לכיס שלי אם אני אוציא משם 300 שח אבל זה פשוט מוזר לי להוציא כזה סכום על מישהו שאני לא מכירה... מצד שני, היא כן מחכה שיגיע לחתונה. 

אני עובדת עם חילוניים תל אביביים ויש לזה את האתגרים ואת המחירים של זה, לצד הרבה ברכה ושליחות.

מבחינתי זה חלק מהמחיר, וזה החלק הקל של הסיפור אז עושה את זה בשמחה.

להוסיף עוד 200 שקל על מה שהייתי מביאה, פעם בחצי שנה בשביל לאחות את הקרעים והסטיגמות בעם זה כמעט לא מחיר בשבילי.

200 שקל זה מה שאני אוציא על נסיעה ובילוי ערב איתם, לא כולל אוכל (לא כשר) שיכול להיות בעייתי מהרבה כיוונים אחרים אז עדיף שילך על חתונות.

לכן שאלתי אם הם דתיים או לא כי זה שם את השאלה במקום אחר.

בכל אופן, מבחינתי בשביל קשרי עבודה ויחסים טובים יש מחירים.

לא יודעת להגיד לך כמה בדיוק, סביר סביב 350-400 כנראה תלוי באיזה איזור ואיזה סגנון אוכלוסיה.

אני עובדת במקום מאוד חילוני והיו פה כמה אירועים כבר. 300 שח זה לגמרי בנורמה. מה אנחנו עשירים? 500 זה כבר זוג

מי שיותר קרוב נותן יותר

אבל ממש לא בושה לתת פחות מ500

אצלנו ושמעתי את זה מכמה אנשים ולא לארג'ים במיוחד, פחות מ500 זה בושה.

כשרציתי להביא 400 מישהי אמרה לי, תראי היא תבין שאת דתייה וזה וחוץ מזה היא זורמת אז אם קשה לך לתת יותר, 400 זה בסדר.

וגם אחרים אמרו לי את זה.

ולא מדברת על זוג.

(אולי זה גם שונה כי אצלנו החברים מהעבודה זה אלו שהתחתנו ולא ההורים של..? למרות שלא נראה לי, אבל אולי)

וטוב לשמוע שיש מקומות שזה לא הרף המינימלי..

או שהוא מחתן ילד, מן הסתם

מה לי ולילד שלו? כדי לכבד את ההורה אני לא שמה שום 500 שח, וכאמור זה גם לא הסטנדרט באזורינו

אם זה הוא עצמו מתחתן, אז אז אולי אפשר לתת קצת יותר. אבל גם אז, פחות מ500 שח ממש לא מבייש. אני מוקפת חברות לא דתיות. זה לא הסטנדט פה בכל אופן 

אז יגידו

'את דתיה

נו

אז?

לעולם לא תצליחי למחוק לאנשים את כל התוויות ישש להם על דתיים

ובעיני הז גם לא נכון לנסות

להפך

אני מאמינה שכמה שלך י שיותר בטחון במי שאת

אז זה מה שמקרין החוצה

ולא כמה שמנסים להתרפס ולעמוד בנורמות לא לנו

(אני אגב מעולם לא רשמתי צ'ק

לא מאמינה במסחרה סביב חתונות

כאידאל. לא קשור לדת... לחברות טובות קניתי מתנה מהלב כדי להביע אהבה

לשאר . מבחינתי באתי לשמוח בשמחתם ולא לממן הפקות.

ואם תשאלו ומה כשזה ההפך- התחתנו מאותו אידאל בחתונה פשוטה לפי היכולות שלנו בלי אף ציפיה לשקל מאף אחד. ובחיים לא היתי רוצה שמישהו לא יבא בגלל כסף.

זה לא צריך להתאים לכולם

אבל באמת חושבת שצריך גם לעצור את החקיינות לש נורמות מבחוץ

ולהחליט לפי מה שנכון לך

אפשר להחליט לתת סכומים גדולים אם יש יכולת

אבל לא כמחויבות. מבחירה

ולדעת על מה לעמוד ועל מה להבליג,

ואם אני בוחרת להבליג אז זו לא התרפסות.

במובן מסויים ללכת על הקצה של לעשות רק מה שנכון בעיני ולא להכיל מורכבות, זה החלק הקל בחיים (רואים את זה בפוליטיקה למשל)

דווקא להפעיל שיקול דעת מתי לומר ואיך לומר ומתי לעשות ואיך לעשות, זה המתאגר יותר.

ולא חסר לי ביטחון עצמי. זה לא העניין פה.

בעיני לשים עוד 200 פעם ב.. בשביל לסגור את הפינה הזו, זה צעד קל עם תועלת גדולה.

מבינה שבשבילך שלא כותבת צ'קים זה לא לעשות עוד צעד, זה להרחיק לכת.

וסתם שאלה, את עובדת בחברה חילונית? (כלומר לא שיש גם חילונים אלא שתרבות העבודה היא חילונית?)

כי אני לא ממש מרגישה צורך לבא לחברה החילונית בגישה של 'להראות להם שאנחנו גם בסדר'

או להתאים את עצמי אליהם

אז פחות מתחברת לסוג כזה של בחירה

מעבר לזה שאין לי אף תקציב לטובת דברים כאלה

מבחינתי גם 200 זה המון

אבל מבינה את הבחירה שלך וזכותך..ובאמת ציינתי שהעיקר שזה לא מכניעה ןמחיקה עצמית אלא מבחירה

ברור שחשוב להראות את הצד היפה אצלנו ולהמנע מחילול השם, 

אבל להתנהג בסטנדרט שונה, לא עונה בשום אופן על הגדרה של חילול השם.

אפילו קצת פוגע.

אני לא חושבת שצריך להשתגע ולתת הרבה כשאין יכולת, ואם הזמינו אותי לאירוע יוקרתי , אני לא חושבת שאני חייבת לכסות מנה, במקרה כזה אני שמה את אותו סכום שאני שמה בחתונה רגילה.

אבל לא לתת בכלל, מרגיש לי פוגע  המתנה בעיני היא סוג של השתתפות בשמחה.

קרה לי שאנשים שהיו באירןע שלנו לא נתנו מתנה( לא מחשבנת, לא מצפה , זה היה מישהו קרוב משפתית ולכן שמתי לב). היה לי מוזר, ניסיתי ללמד זכות שאולי יש,קושי כלכלי שאני לא יודעת עליו( עובד בהי טק...) שכחו וכו...

ובאמת כבר,שכחתי מזה.

אבל כן היה לי קצת מוזר , כי שנה לפני באירוע שלו באנו כל המשפחה ונתנו בהתאם , לא נעים לי להביא את כל המשפחה , לאכול ולא לתת מתנה מכובדת, גם אם קשה לי ( אפילו אם לא מכסה לגמרי).

וברור לי שכשיהיה עוד אירוע שלהם אתן מתנה יפה, לא מסוגלת לא לתת , מרגיש לי לא מכבד.

כתבתי כי נראה לי שבעיניך מספיק שבאת לשמח, לא בטוח שהצד השני תופס את זה ככה. 

בכללי לא יוצא לי כמעט להגיע לחתונות

במשפחה של בעלי כולם כמונו..חיים על השקל ..אף אחד לא נותן צ'קים

לאחים שמתחתנים קונים מתנה משותפת מכולם..ככה שיוצא לא יקר לאף אחד.

גם אצלי במשפחה אף אחד לא מצפה שאתן... וגם אין חתונות בכלל..כבר שנים לא היה

החתונות בעיקר של המשפחה שלו

אחת ל מגיעה לחתונה של תלמידה  או מכרה רחוקה לא מגיעה עם ילדים אף פעם..ומעולם לא קבלתי צ'ק לחתונה מחברות.. וזה הרגיש לי נורמלי..והדדי..

לחברות טובות אי שם בעבר קניתי מתנה אישית וכתבתי מכתב אישי ומחבק

באמת אין לי חתונות של קולגות או משהו

לא חיה בחברה חילונית

ובמשפחה המורחבת שלו כולם כמונו

מי אמר לך שלכולם יש תקציב מתנות? לא כולנו הייטקיסטים..

כשיש משפחה ברוכה .. עובדים בחינוך או עבודות פשוטות..אני לרוב עובדת שליש משרה כי זה מה שיכולה

אז פשוט אין

אין אפילו שקל מיותר בחשבון

ב''ה לא חיים במסכנות בכלל יש אוכל ובגדים לילדים ומה שצריך

אבל אין לי מאות שקלים לשים בצד

ואני בטוב עם זה

ולא מתכוונת להכנס לחובות עבור מה יחשבו

התיחסתי לזה שאמרת שלפעמים את לא נותנת בכלל  מתנה ועצם זה שבאת לשמח מספיק.

לתת מתנה שעלתה 100 שקל זה גם מכבד בעיני. כשאין אפשרות אחרת, אם כי בשנים האחרונות לא רואה מקום לשים בו מתנות בחתונות, רק תיבת צקים אלא אם כן אנחנו בעולמות ממש שונים, ואם כן זה מוזר לי כי אני ממש לא בחברה של היטקסטים( כתבתי שזה זלא נתן לנו מתנה הוא היטקיסט) יותר בכיון שכתבת, פריפריה, משפחות ברוכות, אנשי חינוך. ובכל זאת אין תיבות של מתנות בחתונות.

בכל אופן ממש לא חושבת שצריך לתת ממה שאין( אני כן נותנת 200- 250 כשבאה לבד , גם אם לחוץ לי כלכלית, מתבישת לא לתת).

התכוונצי שלא לתת בכלל מרגיש לי פוגע, אפילו קצת מנצל.

ושוב שימי לב שבאמת לא יוצא לי להגיע לחתונות מלבד למשפחה קרובה -גיסים וגיסות

וכאמור אז קונים מתנה משותפת המשפחה

א. מבחינתי 200 שח זה סכום גבוה

אולי קשה לך להבין.. אבל שוב זה עניין של נורמות והרגלי חיים.

ומאחר ונגיד ברווקות אף חברה לא היתה מביאה -לא כסף..ולרוב גם לא מתנה

אז זה לא היה חריג או מעליב. מובן מאליו אפילו. והאוכל לא עניין אותנו ולפעמים אפילו לא ישבתי בשולחן ..ואצלינו מקובל מנות משמחים זולות .

והיתי בעשרות חתונות כאלה כרווקה..

כנשואה באמת יצא רק בשנים הראשונות (התחתנתי בגיל מבוגר..אז רובן התחתנו לפני) ולחברות קרובות הבאתי מתנה.

כאלה רחוקות לא

ב. בעבר כל חתונה שהיתי נוסעת -בגלל שגרתי רחוק מאוד -היתי יוצאת מהצהרים נוסעת שעות וחוזרת באמצע הלילה

תוך הפסד עבודה שלי או של בעלי

הכסף לנסיעות הלוך חזור

והתשישות למחרת מהחוסר שינה הנסיעה

כל אלו מבחינתי היו השקעה רצינית שלא תמיד אפילו בחרתי להשקיע

מבחינתי עבור חתונה לא קרובה זה השקעה מספיקה

ושוב -בקהילה שחייתי בה אף אחד לא התנהל אחרת ככה שזה באמת לא היה חריג..

ושוב אני לא עושה חשבונות של מה יחשבו

זה פשוט לא מעניין אותי ..

ואין מבחינתי מושג של לנצל

אני לא תופסת חתונות כארוע כלכלי אני באמת באה לשמוח עם הכלה בחופה. ובריקודים.

האוכל מבחינתי זה כלום

ולא מוכנה לשתף פעולה עם נורמות שבעיני מעוותות ושייכות לתרבות מערבית שאני סולדת ממנה.

ולחברה קאובה המתנה בעיני מספיקה כאמצעי להבעת אהבה ושמחה .

ואגב אם אהיה באיזה ארוע יוקרתי וארגיש ששם יש ציפיות גבוהות מהמוזמנים..אולי פשוט אבחר לא לשבת לשולחן.. לשבת לפטפט עם חברה בכורסאות .. האוכל בקבלת פנים מספיק לי בהחלט

ויצא לי לעשות את זה אגב-בעיקר מטעמי כשרות בחתונות כאלה ככה שבמילא לא הוציאו עלי שקל.

ואני באמת לא חריגה בנוף

ככה מתנהלים כל מי שאני מכירה

גם חזל דיברו על זה , וזה הוזכר פה בשרשור.

ממש מסקרן אותי באיזו חברה הנורמות כאלה? ( את לא חייבת לענות , סתם נסקרן).

כי אני חיה בחברה דתית לאומית בפריפריה, הרוב אנשי חינוך וכו  .

ואין אפילו מקום לשים מתנה בחתונות, וגם לי הרבה פעמים 200 שקל זה הרבה, אבל אין שום מצב בעולם לתת פחות, אפילו 200 אני שמה עם מבוכה קלה בלב.

ומתווסף לזה שכבר חיתנו בת , אז נתנו לנו...

ויהיו עוד חתונות בעזרת ה, אז אין מצב לא לתת למי שנתן לי/ יתן לי, וזו הנורמה המובנת מאליה פה , בקהילה, במקום העבודה ,ולכן זה ניצול בעיני , אם לא נותנים מתנה , כי הם יתנו לי , גם אם לא אתן להם.  אנחנו ממש לא חברה מפונפנת של אנשים עשירים.

ולשים על זה פס , בעיני , זה כמו להתלבש בצורה מוזרה ולשים פס על איך זה נראה, ממש מענין שזו לא הנורמה בכל מקום.

קודם כל מתחתנים צעירים אז לחברים ולחברות אין כסף לשים, והנורמה שיש מנות משמחים זולות, ולא מביאים כסף.

משפחות תורניות- נראה לי שונה בין ספרדים לאשכנזים.. אצל ספרדים יותר מקובל לשים כסף, אצל אשכנזים פחות.. למרות שזה כן נכנס קצת, יש תמיד מקום לשים כסף ובאמת מקבלים הרבה פחות מתנות מבעבר, אבל עדין כן אפשר בדרך כלל לראות מקום לשים בו מתנות. אבל גם אם לא זה יותר מקובל שלא מביאים...

משפחות ברוכות, עונה על כל ההגדרות פה, ואפילו אשכנזיה, חיה בפריפריה, ורוב החברה מסביב בסגנון ספרדי  אבל זו הנורמה גם אצל האשכנזים שאני מכירה.

ממש מענין, איפה זה לא ככה?

ובאמת אין ציפיה מחברות בנות 20 לשים כסף.

אני כבר בגיל אחר, רוב החתונות הן של ילדים של חברות מהעבודה או מהקהילה..

אני לא עובדת אין לי קולגות מהעבודה

החברים לשנו עוד לא חגגו בר מצווה אז בטח לא מחתנים ילדים

כשהלכתי בעבר לחתונות של תלמידות- הן רק עפו על זה שבכלל השקעתי ונסעתי שעותת להגיע ומעולם לא חלמו לצפות למתנה

אז אחים או בני דודים לש בעלי זה היה כל החתונות 'יצא לי להיות בעשור האחרון

ובמשפחה שלו בכלל אין נורמות כסף

אפילו ליומולדת לא קונים מתנות

זה אופי כזה מאוד פשוט וצנוע

אצלי זה אחרת במשפחה וכן נותנים כי הם חילונים אבל מאותה הסיבה אין חתונות בכלל

כבר עשור לא התחתנה לי אף בת דודה

בעלי היה נוסע לחתונות לש בחורים מהישיבה - והם בכללל לא שמים כלום אף אחד..צעירים ..

אז באמת כרגע כאמא למשפחה חתונות זה לא הארוע..ובאמת לא חושבת מה ואם יתנו לי- כי עד שהילדים שלי שטרם הגיעו למצוות יתחתנו לא חושבת שאותם האנשים יהיו בכלל חלק מחיי

יכל להיות שבעתיד הרחוק יותר כשיהיו מעגלי חתונות אחרים

כשנתקרב ללשב אחר בחיים

כשיהיה לנו יותר יכולת

אז אנהג אחרת..

וכן זה מנטליות יותר של אברכים במקומות עם אופי לא עירוני

ותורני

ואני אישית באמת גם השקעתי בזה כשהתחתנו בחרנו אולם בעיקר לפי הדיל שמצאנו יחד עם איהז קייטרינג למנות ממש זולות(ומכובדות ואפילו טעימות!) והשקענו בשביל זה

ולא רק מחוסר יכולת

אחים של בעלי התחתנו בהרבה יותר יקר

אנחנו מאוד מאמינים בזה כאידאל. לא כאילוץ.

והלוואי והיתה לנו השפעה לייצר תרבות שונה

של פחות שימת לב לחיצוניות ויותר למהות של הארוע.

של בכללי התנהלות בחיים לא נגררת אחרי מה העולם אומר שאמור להיות וצריך

אלא התבוננות מה נכון ונצרך לנו

ולא סתם פזרנות

ולא להציב רף שאנשים נכנסים לחובות כדי לעמוד בו וחיים בלחץ תמידי ושעבוד

זה עם הרבה עומק ותוכן בעיני

אני לא יודעת איך לשנות עם הז את המציאות

אבל גם לא מוכנה להכנע לזה ולתת כסף בסכומים שאין לי

ויש יוצאי דופן שבהם ארגיש שנכון לתת יותר

וכו

מדברת באופן כללי

כשהיינו בנות 20-26 נגיד, היינו מגיעות לחתונות של חברות והיה מקובל לא לתת, באנו רק לשמח את הכלה ולרקוד, ולאף אחת לא היה כסף להוציא כל חודש על מתנה.

אבל כשמגיעים לגיל אחר כבר כן מצופה ומכובד לתת מתנות יותר רציניות. 

יש לי רק ילדים קטנים כמו למישהי בת 25-30

אני לא עובדת

ויש לי את כל הילדים לפרנס

אז מבחינתי המצב שלי לא יותר טוב ממישהי בת 26

אלא להפך

ולא מתנהלת לפי מה שמצפים..אלא לפי היכולות שלי.

אז יתאכזבו

בסדר

אני כאמור לא בשלב של לחתן בעצמי ככה שלא מתנהלת עוד בפאדיחות אם יתנו לי ואני לא..

מבחינתי להגיע לאירוע זה מאמץ גדול מאוד,

להשקיע כמה שעות יקרות,

לשלם דלק ובייביסיטר,

אז מילא לחתונות שכיף לי להגיע אליהן,

אבל יש אירועים שאני מגיעה כדי לכבד ולשמח את בעלי השמחה.

נראה לך שמעדיפים שלא אגיע בכלל, אם אני לא מביאה מתנה מכובדת?

לחתונות של קולגות בעבודה, חתונות חילוניות יקרתיות - זה גם ככה מאמץ גדול, לא אוכלת שם, יוצאת לפני הריקודים,

אז אם אני שמה סכום קטן שלא מכסה את המנה, היה עדיף שלא אגיע בכלל?

אני מגיעה רק כדי לכבד.

ואם מבחינת בעלי השמחה עדיף כבר שלא אגיע,

אני שואלת את עצמי למה לא לחסוך לי גם זמן יקר גם מאמץ וגם כסף, ופשוט להישאר בבית.

עונה לגבי חתונות שאני מכירה, ובתור אחת שכבר עשתה כמה בר מצוות וחתונה אחת.  בעיני , זה מאוד משמח שמגיעים, גם אם לא נותנים משהו שמכסה את המנה, אני רק חושבת שלא מכובד לא לתת כלום.

ברור,שעדיף לבוא ולשמח, לא חושבת שאנשים בודקים מי כיסה מנה ומי לא.

כשאנחנו באים כזוג, אנחנו נותנים סכום גדול יותר מיחיד, אבל במחירי המנות היום אני לא חושבת שאנחנו מכסים 2 מנות.

גם בחתונה משפחתית , עם כל הילדים, אם אנסה לכסות מנות יצא לי סכום מטורף, אז נותנת סכום מכובד, וברור לי שלא מכסה.

נראה לי שבעלי השמחה לא מצפים שכולם יכסו להם מנות, ולוקחים את זה  בחשבון. ואם את עדין בהגדרת זוג צעיר, אז בכלל אין ענין , ומספיק מתנה פשוטה.

לא מבינה בחתונות חילוניות יוקרתיות. אני עובדת וחיה בחברה דתית .

אבל יצא כבר לי ו/או לבעלי ( ביחד או בנפרד)

לומר שלא בטוחים שנצליח להגיע ולכן לא לשמור לנו מקום, ואז לקפוץ רק לקבלת הפנים לומר מזל טוב. ככה נראה לי שבאמת לא משלמים עליך. זה כמובן בחתונות בתפר הזה של אנשים לא ממש קרובים, אבל שאולי לא נעים לא להגיע.

אז אולי זו גם אופציה כדי שבאמת לא 'יבזבזו' עליך מנה אם ממילא בקושי תישארי... 

גם בחיים האחרים שלי לא לכל חברה מביאה 500 אלא רק לקרובות ממש.
 

לחברה מהעבודה שהולכת רק בשביל לכבד הייתי שמה 200

וזה לא משנה לי מה הרקע שלהם או איפה מתקיים האירוע, אני שמה כמה שאני יכולה ונשמע לי הגיוני.

מי שבוחר לעשות באולם של הביוקר או שחי ברמת חיים אחרת משלי- זאת לא בעיה שלי....

זה לא שמביאים לפי הקרבה ולכן ההשוואה לא רלוונטית.

חתונה של עמיתים בעבודה זה אירוע של ציפייה חברתית (לפחות חתונות חילוניות) ולכן מביאים לפי מה שמצופה נטו. 200 שקל אגב זה הפסד למזמין אז לא בטוח שזה יתפס כמכבד אלא יכול להתפרש כחוסר כבוד ונטל.

(לא ש400 מכסה, אבל לפחות מכסה את המנה)

אלא אם את מתכוונת שאת לא תופסת מקום בשולחן שזה משהו אחר.

לקפוץ להגיד מזל טוב, ממה שאני מכירה זאת לא התרבות

אז לא לתפוס מקום בשלחן גם פחות רלוונטי..

אז שלא יזמין.

אני יוצאת מנקודת הנחה שמזמינים כי חשוב שאהיה ולא כי סומכים עליי שאכסה את המנה שלי.

אם מישהו מזמין אותי וחושב שאתן מתנה לפי המנה, בעיה שלו.

כשאני עושה אירוע אני לא לוקחת מנות יקרות כי סומכת על זה שיכסו לי את האירוע אלא עושה אירוע ביכולות שלי ומבינה שאולי המתנות יכסו ואולי לא.

אז זה קצת תיאורטי.

ולא להגיע זו גם אופציה. תלוי בדינמיקה ובתפקיד.

אם את מנהלת או עובדת בכירה בארגון את לא יכולה לא לבוא, ולא יכולה לתת לפי מה נראה לך אלא לפי מה שמקובל.

מה את עושה עם האירועים שלך זו שאלה אחרת לחלוטין.

אני גם לא אעשה חתונה מפוארת עם מנות שופוני שצריך זכוכית מגדלת לראות מה יש לך בצלחת ועולות מאות שקלים.

אבל זה לא רלוונטי לשאלה כמה לתת לאירועים שקשורים למקום העבודה.

ועדיין אני חושבת שלתת לפי מה שמקובל זאת לגמרי בחירה ולא כורח המציאות.

אם מישהי לא יכול להרשות לעצמה לתת 500 לחברה חילונית בעבודה אז עדיף שלא תגיע? מקובלות מעוותת בעיניי.

אנשים שבאים מעולם ערכים שונה, זה לא מעוות בעיניהם.

ברור שזה עניין של בחירה. אבל בעיני הבחירה היא לא אם לשים 300 כי זה מה שנראה לי או 500 כי זה מה שהמקבל מצפה,

הבחירה היא איפה לעמוד על העקרונות ואיפה להשתלב בדינמיקה רווית אתגרים ממילא ואני חושבת שזו סיטואציה שנכון להשתלב בה כשמדובר על אירוע של פעם ב..

לא מזמן היה לנו אירוע לכבוד שבועות שאנשים הביאו דברים מהבית, וכמה דחקו בי שאטעם ממה שהם הביאו והצהירו בריש גלי שזה כשר. אני לא סמכתי על הכשרות אבל כן לקחתי בלי לאכול כדי לא להעליב.

זה גם מעוות אם מסתכלים על זה בהסתכלות צרה, לקחת אוכל בשביל לזרוק.

אבל כשמדובר על קשר לטווח ארוך, ואנשים מתוך ראיית עולמם מצפים להתנהגות אחרת, אז לעמוד על העקרונות בפומבי זה לא תמיד הצעד החכם מבחינתי גם מתוך תועלת אישית של בניית קשרים וגם מתוך שלפעמים עמידה על עקרונות כשהצד השני לא יכול להבין ולקבל את שיקול הדעת, עלול לגרום לחילול השם ולכן לפעמים עדיף לעשות דברים מתחת לרדאר כמו לא להגיע ולתרץ את זה שהילד היה חולה או משהו, או לעשות מאמץ שהוא מעבר לסביר שלא הייתי עושה בסיטואציה אחרת שהיא לא קשרי עבודה.

נגיד יש לנו אירוע חברה של יומיים עוד מעט בתקופה שבעלי במילואים, מבחינת מה סביר לעשות, ברור שלא סביר לבוא. גם מבחינת הטרחה וגם מבחינת שאין שום פעילות שאני אוכל לקחת בה חלק פעיל, אולי רק רפטינג. לא שחיה, לא מסיבת אלכוהול, לא כלום.

מבחינת מקום העבודה הם לא מסוגלים בכלל להבין את השיקולים הדתיים/ תרבותיים ולא את המאמץ למצוא סידור לילדים בחופש.

אני לא מצפה שהם יבינו את השיקולים שלי, ואני יודעת כמה חשוב שכן אגיע להראות שיתוף פעולה, אז אני באה למרות שזה מאמץ עילאי מבחינתי לעשות את זה.

זה לגמרי בחירה, מסכימה, אבל הבחירה היא ממקום אחר..

נשמע שאת מתאימה את עצמך מאוד

אני שוב חוזרת למקום העבודה שלי רגע - אצלנו יודעים שמי שדתי לא אוכל אוכל שאחרים מביאים. (למעט אוכל שהדתיים מביאים) וגם לא כל כשרות שמזמינים לאירועי חברה כאלה ואחרים

זה לא שיזמינו אירוע חברה בדצ בשבילי לצורך העניין, אצלנו הדתיים הם באמת מיעוט, אבל גם לא יצפו ממני להגיע למסיבת בריכה (קרה) או לאירוע של יומיים

קרה שהזמינו ספא שווה בדרים איילנד למשל אבל זה מעורב אז הבינו שאני מגיעה לזמן קצר כדי להראות נוכחות ולא מעבר

אני מבינה את השיקולים שאת עושה מאוד כי כל חיי עבדתי בחברה חילונית. ועם זאת, לדעתי מותר לנו להציב גבולות. לא יכול להיות שרק אנחנו נוותר, כשלצד השני זה לא באמת וויתור אפילו. ואם הצורך לא יעלה מהשטח, זה לא יקרה

אצלנו למשל לפני שהגעתי לא הזמינו משלוחי מנות לפורים שהם בדצ / חלב ישראל

הארתי לתשומת לב הוועד, והם באמת באו לקראת.

לא כל דבר אפשר לפתור והגיוני שאני יותר צריכה להשתלב כי אני מיעוט, אבל יש מחיר ויש מחיר.. נגיד טיול יומיים אין סיכוי גם בלי מילואים. אז אפשר לבוא יום אחד ולסיים את הסיפור.

בקיצור אני חושבת שזה הרבה תלוי בך גם

כמו ציפייה שאני אשתתף בדרינק נייט כל חודש על אלכוהול (לא שותה) ושרמפסים (מה הבעיה תזמיני סלט..)

ולא על אי השתתפות בשיעורי פילאטיס

ולא על מה הבעיה להדליק חנוכה במשרד ב15:00, למה צריך ללכת הביתה בשביל זה.

ולא על מלא דברים אחרים.

שאגב לא הכל קשור לדת, למשל המונדיאל מה לי ולזה.. אבל מבחינת ההווי החברתי זה תפס חזק אצלנו והHR ניסתה לשכנע אותי להצטרף למשחק הימורים של החברה, היא אמרה לי מה אכפת לך סתם תמלאי ניחושים בלי להבין בקבוצות. אבל לא היה לי כוח לשטות הזאת ולא ראיתי איזה תועלת תצא מזה חוץ מזה שהיא תהיה מרוצה.

כנראה שזה תלוי גם כמה חילוניים החבר'ה והתרבות הארגונית.

ללכת לחתונה של גבר ואשה עם חופה וקידושין בשעה נורמלית ובמקום נורמלי וכשר, זאת הזדמנות פז מבחינתי דווקא כן להשתתף בלי לסתור דברים שיותר עקרוניים לי. יש מספיק מה שאי אפשר.

באמת שקנס של 200 זה לא אישיו מבחינתי להוסיף, ולתת פחות כי זה מה שאני נותנת באירועים מהסגנון שלי, בעיני זה סתם לשים עלי כוכבית מיותרת שאפשר לחסוך בקלות.

יש מקומות פחות מעיקים

לא הייתי שורדת בארגון כזה בחיים

בלבד

רק מה שנגד רצון השם

באמת באסה בעיניי

אני גם עובדת במקום חילוני למהדרין

אבל בפריפריה ולא בתל אביב וואלה הם מאוד מתחשבים ונעימים

ואני לא אוכלת מכיבוד שמביאים אלא אם כן זה מכשרות מהדרין

ולא מתכבדת מאוכל שמביאים. הציעו פעם פעמיים והיום כבר יודעים להגיד טוב זה לא בשבילך.

ולא הולכת לאירועים שאני מרגישה בהם פחות בנח (ולא הכוונה למסיבות בריכה, אלא לערבי בשר ואלכוהול)

ואני בתפקיד די בכיר ואני חרדית וזה ממש סבבה.

אבל נראה לי זה קשור לבועה התלאביבית שבטוחים שכל מי שלא כמוהם הוא חייזר.

הם פשוט לא מנסים לכבד.

אני עובדת במקום חילוני לגמרי, וכשיוצאים מידי פעם למסעדה אין מצב שזה יהיה לא כשר. גם כשביקשתי לשחרר, הם פשוט לא מסכימים. כשמישהו מביא עוגה אוכיבוד כלשהו הוא יגיד לי אם קנוי ומאיפה, אם לא זה ברור שאני לא אוכל, הם באמת לא נפגעים. נשמע שמרוב רצון לכבד הם לא יודעים מה הגבולות.

אגב, לגבי חנוכה אני לא רואה בעיה בלהדליק נרות חנוכה במשרד ב3, ואז שוב בבית כשמגיעה, זה מה שאני עושה. לא מדליקה בעצמי במשרד, רק משתתפת בטקס.

הם עושים פרצוף על יציאה מוקדמת

גם כשאני מסבירה שחנוכה וזה אז הם אומרים מה הבעיה תדליקי איזהו במשרד (לא משנה שבשנים האחרונות הדלקנו לבד בבית כי בעלי היה במילואים)

כל הדוגמאות האלו הם דברים שאני לא עושה למרות שהם מצפים, שזה מסביר למה יש דברים שכן אפשר להתגמש.

אם לא מצפים ממך לבוא למסעדה לא כשרה, אז את לא חיה את הקונפליקט.

אם היו מצפים, היית מבינה מה ההרגשה ומה ההשפעה לסרב כל הזמן על כל דבר.

אבל טבעוני אוכל אוכל טבעוני במקום לא טבעוני,

ואני לא אזמין אוכל כשר במקום בלי תעודת כשרות,

אז זו לא בדיוק אותה השוואה.

ערבים מכבדים אצלנו דווקא מהמקום של ציפיות נמוכות, לא ממקום של שוויון והכלה.

מעדיפה שלא יתייחסו לדתיים ככה אז אולי בעצם עדיף כמו שזה.

ולא מוותר גם כשהוא רואה אחרים שנהנים וכד'

אני לא רואה את זה כחילול ה' בכלל, בדיוק הפוך

כגבורה ואדם שראוי להערכה, שהערכים שלו חשובים לו

והוא יישאר רעב ולא ילך להנות כי אסור לו.

כשאת מציגה את זה מתוך תחושה של אלו הערכים שלי, אני מכבדת אתכם מאד אבל לא יכולה לאכול

זה לא פוגע, זה מכבד.

ולהפך, אני בטוחה שאלו שדחקו בך לקחת גם עקבו אם אכלת... הם הרי יודעים שאת נוהגת לא לאכול.

כאשר זה לא מגיע מתחושת עליונות אלא אני ככה, אתם אחרת ואנחנו מכבדים אחד השני, זה בן אדם לחברו.

אנשים לא מעריכים אנשים שעומדים על שלהם. אנשים מעריכים אנשים שמוצאים פתרונות ומשתפים פעולה עם מה שחשוב לארגון.

במקרה הכי טוב הם מוכנים לבלוע את זה.

זה ידוע שאנשים ליברלים אדוקים, ליברלים לדעות כמוהם לא לדעות שונות.

לגבי ההכשר, מבחינתם זה כשר. זה לא מכבד שאני אומרת שמבחינתי המטבח שלהם לא כשר או שהם לא באמת יודעים את ההלכה. גם ככה הם מתייחסים להלכה כאל ocd

ואין הרבה שמצהירים שהאוכל שהם מביאים הוא כשר, הרבה אומרים במפורש שהוא הכל חוץ מכשר.

ואלה וגם אלה מצפים ממי ששומר כשרות שיאכל מהאוכל הכשר (בעיניהם הוא כשר)

וכשגם מזה לא אוכלים זה נתפס כקנאות ודווקאות לא בריאה.

יש אצלנו עוד דתיה שהיא מצאה פתרון קל, היא רגישה לגלוטן אז אסור לה לאכול ממטבח של אחרים וזה תירוץ מתקבל. אבל היא מסכימה איתי לגבי איך שאני פותרת את זה.

ויש אחת מסורתית שהיא מבית דתי ומבינה בהלכות והיא גם אמרה שאין סיכוי שהם בכלל יבינו למה בעיני זה לא כשר למרות שברור שאני צודקת.

אז זה היה הפתרון הכי פשוט בשבילי באותו רגע, וכמובן שהסתובבתי עם הצלחת בין כולם (היה גם אוכל מקייטרינג שאותו כן אכלתי) דאגתי לא להסתובב עם צלחת ריקה אבל גם לא מלאה באופן חשוד. דווקא זה לא היה כ"כ בעיה, וגם לא היה סיבה שיחשדו שאני לא מתכוונת לאכול. האישיו היה סביב האלכוהול כמו תמיד. אבל זה אני כבר רגילה שזה ההלם הקבוע כל פעם.

לק"י

לסרב לגמרי. אפשר למצוא תירוצים לפעמים.

אני גם לפעמים לוקחת ואחר כך זורקת...

לבין חברה שמחתנת ילד. אירוע שונה לגמרי בעיני, ובהתאמה גם הציפיה שתבואי.

וגם אם בשני המקרים רמת החברות חלשה עדיין יש הבדל בין להתחתן לבין לחתן ילד.

שתמיד אפשר לעשות מה שרוצים גם בתפקידים בכירים

זה לא תלוי בתפקיד אלא בתפיסת חיים

האם החברה מנהלת אותך או את

זה לא נכון להגיד אני יכולה לעשות מה שבא לי.

כלומר כן, אפשר, אבל יש לזה מחיר.

אם יש לי קליקה טובה עם האנשים שאיתי, זה משפיע על קידום ועל קשרים בהמשך שהם שווים הרבה יותר מעוד 200 שקלים הוצאה חד פעמית.

אנשים שרואים רק את עצמם, את האינטרסים שלהם ואת מה שחשוב להם, בסוף מוצאים את עצמם מתמודדים לבד.

אולי מיעוטם גם מצליחים, אבל אין ספק שהשתלבות בתרבות ארגונית זה כלי חזק שמביא תועלת בפיתוח קריירה.

בשביל להשתלב טוב, צריך לדעת מתי ואיך לעשות דברים, במיוחד ככל שהפער התרבותי גדול ממילא, זה חלק מניהול עצמי.

גמישות היא לא תכונה רעה.

בעיני להוציא על מתנה עוד 200 על מה שתכננתי כדי לעמוד בציפיות, זה ממש סבבה.

חוסר ניהול עצמי זה כשמישהו מחליט בשבילי.

לא כשהוא אומר לי מה הציפייה שלו ואני מחליטה אם להענות לציפייה או לא.

שהשתלבות וקשרים לא נבנים מיישור קו עם מדיניות חברתית

אלא

מיכולות תקשורת (אישית ומקצועית) מפותחות ויכולת ביצועית טובה

אבל לשפר יכולות תקשורת לרמה מקסימלית דורש הרבה יותר אנרגיה מאשר יישור קו עם מדיניות חברתית.

לגבי יכולת ביצועית, לא מסכימה. חוץ ממנהל ישיר אנשים מודדים אחד את השני לפי שאיך שהם נתפסים אחד בעיני השני ולא לפי באמת המקצועיות שלהם.

יש אנשים שנתפסים כטאלנטים בעיני אחרים כשמבחינה מקצועית הם ממש לא משהו מיוחד,

ויש אנשים שנתפסים כבינוניים למרות שמבחינה מקצועית הם מעולים, כי הם לא משקיעים בפוליטיקה ארגונית.

(אצלנו אני במקרה חשופה לסקרי עמיתים אז רואים את הפער בין איך המנהל הישיר תופס אותך לעומת העמיתים)

העניין הוא שגם למנהל ישיר חשוב התדמית ולא רק הביצוע.

לצורך העניין שלא יהיה תיאורטי מדי,

המנהל הישיר שלי סומך עלי ב100% שאני עושה את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר, אבל חשוב לו גם שגם אחרים ירגישו את זה (סוג של נותנת שירות לכל המחלקות)

אז חשוב לו שאהיה זמינה לטלפונים גם בשעות פחות נוחות רק בשביל ההרגשה שלהם ולא כי באמת יש עניין לפתור בשעות האלו.

אז במקום לענות הרבה לטלפונים בשעות לא נוחות, יותר קל לענות מעט ולנפח את זה הרבה או למסמס איכשהו.

היום למשל בדיוק יזמתי שיחה עם מנהל מחלקה בלי שהיה לי מידע אמיתי לעזור לו (כלומר יכולת ביצועית לא מרשימה)

רק בגלל שהרגשתי שהנושא הזה הולך להתפוצץ בישיבת הנהלה מתישהו והיה חשוב לי שישמע ממני על אופן הטיפול למרות שלא היו תוצאות משביעות רצון, זה הרגיע אותו וגייסתי אותו לצד שלי וחלק מזה יותר קל לעשות כשאין מוקשים מיותרים באוויר. לא על כמה מקובל לתת לאירוע ולא על דעות פוליטיות ולא על איך מנצלים את שעות ארח"צ ולא כל מיני דברים שמעמיקים פערים תרבותיים ותיוגים סתם.

לי יש יכולות תקשורת טובות ורוב הארגון חשוף לטיב העבודה שלי

ככה שאלה הגורמים הישירים להתקדמות שלי

וזה קורה למרות שאני אנטי בכל הקשור להשתלבות חברתית שדורשת ממני התאמות כלשהן

אגב ליזום שיחה שאין בה משהו משמעותי מלבד להרגיע אתת הרוחות או למנוע אותם זו יכולה להיות יכולת ביצועית טובה 

אני מסתכלת על עובדים בכירים אחרים

כולם עם יכולות תקשורת גבוהות ויכולת ביצועית גבוהה

ככה שגם למישהו קשה להגיע לזה וחושב שהשתלבות חברתית תהווה קיצור דרך

נראה לי שהוא טועה

יחד עם פערים תרבותיים קטנים ממילא.

כמה מנהלים אצלכם ההתנהלות שלהם שונה מהותית מהתרבות הארגונית הכללית?

כשיש פערים קטנים זה לא האתגר.

כשיש פערים גדולים, אפשר לתקשר את כולם, ואפשר להתיישר עם מה שלא שווה את האנרגיה של הדברור.

אצלנו כל המנהלים מגיעים יותר לאירועי חברה או אירועים משפחתיים מחתונות ועד הלוויות גם כשהטרחה היא גדולה אבל זה אירועים בסגנון שלהם אז אין פה איזה קונפליקט שהם מתמודדים איתו.

אבל למשל אם רוב המנהלים אצלנו הם גברים שהאשה שלהם היא זאת שלוקחת על עצמה את גידול הילדים, (מורות או עובדות משרה חלקית) אז הם לא מרגישים את הפער למשל של להגיע לאירוע חברה בחופש הגדול.

אני כבין הנשים היחידות בצוות הניהול (והאמא היחידה)

אולי יכולה לתקשר את זה נכון ולצאת בסדר בלי עיקום אף ובלי לגרוע את מקומי ממוקד ההשפעה סביב שולחן ההנהלה, מבחינתי זה ידרוש תמרון לא פשוט.

כבר יותר קל למצוא סידור לילדים ולהיות שם נוכחת פיזית ולא להזכיר בכלל את הנושא של החופש הגדול.

(ובטח לא את עניין המילואים שכבר נכוויתי מזה)

הבדל גדול בין אירוע חברה להשתתפות באירוע שעובד עושה

מסכימה איתך שלנשים יש יותר קשיי נוכחות שגברים לא חווים

לכן יש הרבה יותר גברים במשרות ניהוליות

אני אגב לא חווה את הקשיים הללו כי בעלי מאד נוכח בבית וזה גם פרמטר שעזר לי בהתקדמות בעבודה 

המנהלים האחרים אני רואה התנהלויות מגוונות

לא יודעת כמה הם משתתפים באירועים כי כאמור אני לא משתתפת

אבל כן רואה שהערכה וקידום בארגון קורים רק ע"ס עניינים מקצועיים ולא לפי עניינים חברתיים

אצלנו לפחות

לחתונה של בני דודים 150-250

אנחנו קונים מתנה משותפת כל האחים, כל אחד מביא מקסימום 150 ש"ח.

אין לי אפשרות כלכלית ליותר מזה.

ואמא שלי שאלה אם אני רוצה שהיא תוסיף לי ואשים גם אלף.

העדפתי שלא.

כי מה? כל החיים אשווה את עצמי לאחים שלי? ב"ה אלף פעם שיש להם יכולת כלכלית, לי אין אלף שקל לשים לארוע של אחי...

(חוץ מזה שההורים שלמו את הארוע, לא הוא)

ככה אני מרגישה בנח לשים כמה שאני יכולה, אולי קצת יותר. 

אבל אם הייתי שמה לחתונה אלף, לברית הייתי צריכה לשים 500, לא? מעדיפה להתחיל בקטן...

(מידי פעם כשיש מעשרות אני נותנת "לכבוד החג", אבל ממש לא משהו קבוע)

אנחנו בהחלט מביטים מתנות

500?? ליחיד וודאי שלא, אולי לזוג

כן, "הדתיים האלו" משלמים פחות, אז מה? זה לא גורע מערכם, הם מבינים שזה עניין של מנטליות

לא פחות

לפי מה שתיארת

פחות מתחברת לאירועים המוניים ולא הולכת לחתונות של ילדים של קולגות

הולכת רק לאירועים של אנשים קרובים ממש

וגם כשהולכת אני לא נותנת מה שמקובל אלא מה שאני רוצה

לרוב זה יהיה סכום קטן אלא אם קבלתי לאירוע שלי סכום יותר גדול אז אני משווה

קיבלתי החלטה, שאני לא מגיעה לחתונות שבהן אני לא מתרגשת בחופה.

כלומר- אם אין לי קשר קרוב לחתן וכלה, אני מרגישה מיותרת שם.

ולכן, במצבך- פשוט לא הייתי הולכת.

(ואני חושבת שכל השיח למעלה מראה כמה מרחק יש בין תפיסות העולם. יש תפיסת עולם שהיא בהכללה יותר אשכנזית, שההורים חוסכים לחתונה מהרגע שהילד נולד- ומשם מממנים את האירוע. ואז כשהולכים לחתונה אחרת, מביאים מתנה/צ'ק לפי מה שמתאים למי שמביא. אמשיל לאירוח של משפחה לשבת- שברור שהצד המזמין מממן, והצד השני מביא מה שמתאים לו.

אבל יש גם תפיסת עולם שהיא בהכללה יותר ספרדית, שבה האירוע אמור להחזיר את עצמו. אומנם גדלתי בתפיסה האשכנזית, אבל עם השנים למדתי להכיר מקרוב את התפיסה השניה. ובה זה יכול ממש להעליב אם לא לפחות תכסה את המנה. אמשיל לפגישות עבודה שמתקיימת בבית קפה, שבה הנורמה אומרת ששני הצדדים ישלמו, אבל אז צד אחד קם והולך לפני ששילמו את החשבון.

נכון, זה אפשרי לעשות את זה. אבל צריך להבין שיש מי שחווה את זה כזלזול עמוק, התנהגות לא נורמטיבית וכאמירה שלא אכפת לך מהמארח (כי תקעת אותו עם חובות).

באינטואיציה שלי המזמינים מעוניינים בכך יותר מהמוזמנים... אבל אולי אני טועה...

לזמינים יש יותר אינטרס בקיום האירוע, אבל יש נורמה שבאירוע שלך אני אממן לך, ובאירוע שלי אתה תממן לי.

אז לכאורה זה מתקזז.

זה גם מסביר את הסיפורים על המחברות של הסבתות שהן היו רושמות איזה אורח הגיע וכמה כל אחד נתן.

זו לו התחשבנות מגוחכת על מתנות.

זו תפיסה בסיסית אחרת, שכל אחד מהאורחים אמור לקחת חלק בעלות של האירוע.

(מסייגת שלא גדלתי בגישה הזו, ואני לומדת אותה כאדם בוגר עם סקרנות אנתרופולוגית... אבל אצלי זה שחרר משהו ועזר לי להבין טוב יותר את הצד השני).

שהמחברות לא שייכות רק לסבתות

גם לנו יש כאלה מהחתונה והברית של הבן

וזה לא ככה בגלל שצריכים לממן לנו את האירוע (אעפ שקיבלנו מתנות בסדר גודל של רווח אפילו), זה כדי להחזיר למי שהגיע ולכבד אותו לפחות באותו מטבע. אף פעם לא פחות.

אגב זו לא רק תפיסה של סבתות. יש דיעה בהלכה שמתנה שניתנה לאירוע היא בגדר חוב של בעל האירוע כלפי הנותן

אני אגב בכלל הייתי בדיעה שאירוע מלא מוזמנים שלא קשורים כביכול הוא מיותר, עד שנתקלתי בחתונה שלי במוזמנים שהגיעו למרות שלא הוזמנו, ובכאלה שלא הוזמנו ואף נפגעו שהוא לא הוזמנו

ויש אנשים שאצלם השתתפות באירוע משפחתי של חבר קרוב/ חבר ילדות זה ברור מאליו והם שמחים להגיע לערב חברים שכזה, גם באיצטלה של אירוע, גם כשהם משלמים

עם מתנה היא חוב, לא הייתי רוצה לקבל מתנות...

אבל ממש מעניין להכיר דעות שונות. לא העליתי על דעתי שמחובתי להחזיר.

ולגבי המוזמנים שלא שייכים- אני מכירה את התפיסה הזו.

אני לא שותפה אליה. לא מעוניינת לערוך מפגש מחזור בשמחות שלי, ולא מעוניינת להיות באירועים שלא קרובים אלי אישית.

מקבלת שיש אנשים שונים ממני בתפיסה הזו, אבל שמחה מאוד שעוד לא נתקלתי במישהו שנעלב שלא הגעתי.

אבל בעיניי מין הנימוס להחזיר מתנה דומה

לא שאני מנהלת מחברת אבל זוכרת בערך אנשים שנתנו יותר ממה שאני רגילה כדי להחזיר להם יותר

הגיוני שיהיו אנשים שיעלבו (לי היו כבר כמה מקרים כי אני לא משתתפת ברוב האירועים)

זה לא אומר שצריך להגיע בגלל ההעלבות שלהם

זה רק אומר שהם לא יודעים לכבד רצון של אחרים 

מפגש חברים זה יותר עניין של ההורים האמת ולא אכפת לי שיזמינו. אני לא מחויבת להחזיר להם גם, זה בין ההורים שלי לבינם. מזמינים רק לחתונות של הילדים.

מאוד מאוד תלוי איזור, תלוי מגזר, תלוי מנטליות

איזור המרכז ולא דוסים (כלומר חילונים/דתיים לא דוסים) - אני לא שמה פחות מ350 וגם זה כי אני סטודנטית וזוג צעיר וכו. ולא, 350 זה לא מכסה את המנה אבל אני לא באה לכסות. (וגם לא ציפיתי שיכסו אצלי)

זוגות לא צעירים (נניח 35-40 ומעלה) שמים איזור ה1000-1500 (אבל לזוג)

דוסים דוסים - גם 200-300 זה סבבה ממה שמכירה (לאדם בודד)

אם באים משפחה שלמה זה כבר חישוב אחר

וכמובן תלוי קרבה

עוד משהו שחשוב להבין - אצל חילונים הרבה פעמים הזוג משלם מעצמו על כל האירוע, כלומר בלי עזרה של ההורים או עזרה מועטה, ולכן השאיפה הזאת "לכסות" (שאני לא מתחברת אליה). זה לא שההורים משלמים ואז יש להם יותר יכולת להוציא כסף מאשר לזוג מתוק בתחילת הקריירה.

ממה שמכירה אצל דתיים יותר מקובל שההורים מממנים את החתונה, לפעמים גם כל המתנות מגיעות רק לזוג וההורים משלמים את כל העלות.

וברוב האולמות הטובים במרכז (ואני לא מדברת על חוות רונית), המחירים לא נופלים מ400-450 למנה. וחוץ מזה יש את הצלם, מאפרת, די גיי וכו וכו.

זה לא אומר שאת צריכה לכסות. אבל אם שאלת כמה שמים - אז כן, יש קהילות שבהן זה המקובל

לק"י

הזוי...

טוב שאני לא גרה במרכז. לא שאני הולכת להרבה חתונות של אנשים לא דתיים. אבל גם אם כן, אני לא אשים 500-750.

ואני יודעת שהמבוגרים אצלינו במשפחה (אולי גם חלק מבני הדודים) גם יכולים לתת כמה מאות בחתונה במשפחה (לא יודעת מה עם חברים וכו'). ועדיין אני לא אוציא סכומים כאלו לחתונות לא קרובות.

(אנחנו ספרדים דתיים).

אח"כ אנשים מתבכיינים שהם לא גומרים את החודש

נצמדים לכללים שמישהו המציא בלי יכולת חשיבה עצמאית 

וחבל להכליל

אנחנו נותנים סכומים כאלה כזוג כי ככה אנחנו רואים לנכון. הכל לפי הקרבה. לפעמים גם יותר האמת אבל מבחינתנו זה בסדר ואת השיקולים הכלכליים שלנו אנחנו עושים מצוין.

זה שלא מדובר בסטנדרטים של אחרים לא אומר שזה ראוי לגנאי. או שאנחנו נצמדים לכללים שמישו אחר המציא. הראש שלנו עובד מעולה והחשיבה שלנו עצמאית  ב"ה,  זה פשוט סטנדרטים אחרים ואפשר להתייחס אליהם ככאלה ותו לא

שבאמת המחירים משוגעים

לפחות היו משאירים את המנה של הבורקס עם הרוטב פטריות

איך אהבתי אותה!!

לק"י

במקום כל מיני מנות מפונפנות, ועם פחות אפשרויות בחירה.

אני מגיעה מעולם האולמות של הדרום (עיר מסויימת), ששם תמיד היה בשפע ולא יקר יחסית....

האמת הצלחתי לשחזר בערך את הרוטב, אבל זה לא שאשב לאכול את זה באמצע שבוע חח

ונכון! את מי מעניין סיגר שקדי עגל או איזה פילו פרגיות? או מושט? רק בורקס!!! תוחזר עטרה ליושנה! 😂

וגם סיגרים ואגרולים בבופה זה הכי שווה...

(ובברית של הקטן באמת הזמנתי למנה ראשונה בורקסים😅).

המחירים היו נמוכים באיזה 70 ש"ח למנה (מדברת איתך על בדיקה באותם אולמות, כן?)

ושנתיים וחצי זה כלום

אז מן הסתם ב8 שנים זה עלה ממש…

וכן, זה חד-משמעית הזוי

אח שלי התחתן לפני שנתיים ואני לפני שש שנים

המחירים לא מתקרבים.. הבדל של כמעט מאה שקל למנה

הסטנדרט בתקופתינו היה 90-100

המחירים עלו..

זה גם תלוי באזור בארץ....

הצלחנו למצוא אולם שהסכים לשלם רק על שכירת המקום

והבאנו קייטרינג חיצוני -שהיה ממש איכותי וטעים אבל עסק שהיה פעיל בציבור החרדי וממש רצה להתפרסם גם בציבור הדת''ל אז הוא בעצם השתמש בנו ככלי פירסום ועשה לנו מחיר ממש טוב

וגם- בגלל 'החופה היתה בשעה מאוחרת וידענח שתהיה אקוכה

אז מלכתחילה לא היו 2 מנות

אלא סלטים וכו ומנה עיקרית

ידענו שאחרת רובה תזרק ממילא כי אנשים כבר יסעו

ואגב- נס שככה

כי גם בלי עוד מנה החתונה הסתימה מאוחררר

אז זה גם הוישל

אה ולחברים עישנו בלי מלצרים אלא בבופה

אבל אוכל סבבה

אבל אין להשיג היום ככה

אפילו באולמות הכי זולים ,  זה פי 3 ממה ששילמתם, בדיוק,שאלתי חברה שהבת שלה מתחתנת בקרוב מה טווח המחירים, היא אמרה ש 250- 280 למנה, באולמות רגילים באזור שלנו, אולמות שכולם פה מתחתנים בהם. ומדבר במשפחות ברוכות ילדים, הורים אנשי חינוך.

זה לשמור את כל הקרנות השתלמות לחתונות, ולהשתמש גם במתנות של האורחים( לפחות בחלקן). וחתונה זה לא רק עלות מנה, זה עוד הרבה הוצאות מסביב.

כשאני יודעת שאלו המחירים באולמות הרגילים, אני משתדלת לתת 250, לפחןת לכסות את המנה שלי.

מאז,שהתחתנתי( יותר מ 20 שנה) יש דיבורים של : צריך לשנות את הנורמות האלה.... אפילו הקורונה לא הצליחה לשנות אותן.

ו..עוד קרוב לעשור כשאני אחתן בעז''ה ילדים אז לא יודעת כבר לאן נגיע🫢🫢

בכל מקרה עניתי מספיק מה המקום שלי בעניין..

וכרגע עם כל הרצון לעזור לאנשים בהוצאות החתונה

אין לי יכולת

כי בשלב שהחיים דורשים גם ככה יותר צדי ויכולת העבודה שלי כרגע מוגבלת עם ההריונות הלידות התינוקות והמילואים

וכתבתי שיגיע גם שלב אחר

שמאמינה שכן אתן..

ושוב הכלל תאורטי פה אני מוכנה לשלם רק תזמינו אותי לאיזו חתונה

כבר שניםםם לא הייתי😂

עם מנה הרבה יותר זולה

מי שעושה חתונה עם מנה יקרה מעבר ליכולתו זה הבעיה שלו ולא של האורחים שלו

ויש יחידים ששמים ככה וי ששמים גם 200

לפי הכיס והקרבה של כל אחד

זוג צעיר שמתחתן, עושה חתונה מפונפנת שלא קרובה ולא תואמת לרמת חיים שלו ומצפה שהאורחים יממנו לו את החתונה ברף שהוא החליט.

פשוט הזוי.

ועוד באים בתלונות על זה שהאורחים העיזו לא לשים את עלות המנה...

סליחההה אתם מתחתנים ומבקשים שנבוא לשמוח אתכם.

אני מצידי בכייף הרבה יותר אשמח להישאר בבית בספה במזגן.....

ובאופן כללי התרבות הזאת שבאירועים מוציאים כל כך הרבה כסף על ערב שנגמר תוך כמה שעות.....

אני מסכימה איתך. בעיניי מי שמתחתן צריך לראות כמה בכללי עולה לו החתונה, ולהבין האם הוא עומד בזה…

בנוגע לחתונה מפונפנת - זה נכון, אבל גם הרבה מהחתונות המפונפנות הן עם הרבה פחות מוזמנים. אז כאילו, אם את שילמת חצי ממה שאני שילמתי על אדם אבל הזמנת פי 2 - יצא לנו אותו מחיר…

וככל שיותר דוסים בדרכ יש יותר משפחה ויותר מוזמנים (אולי אני טועה, אבל ממה שאני רואה בסביבה שלי ככה זה)

אני לא מסכימה עם התרבות ברעיון (בעצמי מעדות המזרח וחלק מהלופ הזה של הוצאות האירועים), אבל בפועל נגיד חברה מהעבודה שמתחתנת אני שמה 400. בת דודה שמתחתנת אז אשים 500, אם היא בת דודה קרובה אני יכולה לשים גם 600 … 

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

הביתה ועשינו מנגל

אפילו לא עם המשפחה...