מה זה אומר לא לעשות פאדיחות?

אני אישית מרגישה מאוד לא טוב עם עצמי אם מזהה שמה שמניע אותי לעשות משהו זה רק הפחד ממה יחשבו עלי....

זה נכון שזה קיים ומשפיע אבל לבחור במודע להתנהל מזה?

אז יחשבו שלא נתת מספיק אז....?

בעיני החשיבה צריכה להיות אחרת

כמה נכון לכם לתת?

מה היכולת שלכם?

מה מידת הקרבה בינכם?

אם אבחר לתת הרבהזה כי רוצה לפרגן ולהביע אהבה כי לי זה חשוב

לא כדי לצאת בסדר בעיני הסביבה

אבל אכן שמעתי שיש מקומות שמקובל לשים ממש הרבה. ומכירה אנשים שבגלל זה לפעמים לא באים לחתונה כי אין את היכולת הכלכלית או הרצון לשים כאלו סכומים.

אבל תעשי מה שבא לך וזורם לך

נגיד את באה לבד ויושבת

אז אנשים שמים לפחות 200

תלוי מה רמת האולם ...

לא בקיאה בסכומים היום. אבל יותר מזה לא הייתי נותנת למישהי לא קרובה.

אם לא, אז 200-300 זה ממש לא הכיוון. עדיף לא ללכת מאשר שיגידו "הדתיים האלו"

גם 500 זה מעט לחתונה ספרדית חילונית, אבל יותר ניתן להכלה מהצד הלא דתי שמסתכל על כמה דתיים נותנים.

אם לא מדובר במישהי קרובה אלייך אולי עדיף לא ללכת. ואם היא קרובה אז כמשהו חד פעמי זה הסכום..

ב''ה יש יכולת כלכלית, אבל כמו שכתבה סבב ולא סבבה, לא בא לי להרגיש שאני מתנהלת מפחד או מאי נעימות.

לא יקרה משהו לכיס שלי אם אני אוציא משם 300 שח אבל זה פשוט מוזר לי להוציא כזה סכום על מישהו שאני לא מכירה... מצד שני, היא כן מחכה שיגיע לחתונה. 

אני עובדת עם חילוניים תל אביביים ויש לזה את האתגרים ואת המחירים של זה, לצד הרבה ברכה ושליחות.

מבחינתי זה חלק מהמחיר, וזה החלק הקל של הסיפור אז עושה את זה בשמחה.

להוסיף עוד 200 שקל על מה שהייתי מביאה, פעם בחצי שנה בשביל לאחות את הקרעים והסטיגמות בעם זה כמעט לא מחיר בשבילי.

200 שקל זה מה שאני אוציא על נסיעה ובילוי ערב איתם, לא כולל אוכל (לא כשר) שיכול להיות בעייתי מהרבה כיוונים אחרים אז עדיף שילך על חתונות.

לכן שאלתי אם הם דתיים או לא כי זה שם את השאלה במקום אחר.

בכל אופן, מבחינתי בשביל קשרי עבודה ויחסים טובים יש מחירים.

לא יודעת להגיד לך כמה בדיוק, סביר סביב 350-400 כנראה תלוי באיזה איזור ואיזה סגנון אוכלוסיה.

אני עובדת במקום מאוד חילוני והיו פה כמה אירועים כבר. 300 שח זה לגמרי בנורמה. מה אנחנו עשירים? 500 זה כבר זוג

מי שיותר קרוב נותן יותר

אבל ממש לא בושה לתת פחות מ500

אצלנו ושמעתי את זה מכמה אנשים ולא לארג'ים במיוחד, פחות מ500 זה בושה.

כשרציתי להביא 400 מישהי אמרה לי, תראי היא תבין שאת דתייה וזה וחוץ מזה היא זורמת אז אם קשה לך לתת יותר, 400 זה בסדר.

וגם אחרים אמרו לי את זה.

ולא מדברת על זוג.

(אולי זה גם שונה כי אצלנו החברים מהעבודה זה אלו שהתחתנו ולא ההורים של..? למרות שלא נראה לי, אבל אולי)

וטוב לשמוע שיש מקומות שזה לא הרף המינימלי..

או שהוא מחתן ילד, מן הסתם

מה לי ולילד שלו? כדי לכבד את ההורה אני לא שמה שום 500 שח, וכאמור זה גם לא הסטנדרט באזורינו

אם זה הוא עצמו מתחתן, אז אז אולי אפשר לתת קצת יותר. אבל גם אז, פחות מ500 שח ממש לא מבייש. אני מוקפת חברות לא דתיות. זה לא הסטנדט פה בכל אופן 

אז יגידו

'את דתיה

נו

אז?

לעולם לא תצליחי למחוק לאנשים את כל התוויות ישש להם על דתיים

ובעיני הז גם לא נכון לנסות

להפך

אני מאמינה שכמה שלך י שיותר בטחון במי שאת

אז זה מה שמקרין החוצה

ולא כמה שמנסים להתרפס ולעמוד בנורמות לא לנו

(אני אגב מעולם לא רשמתי צ'ק

לא מאמינה במסחרה סביב חתונות

כאידאל. לא קשור לדת... לחברות טובות קניתי מתנה מהלב כדי להביע אהבה

לשאר . מבחינתי באתי לשמוח בשמחתם ולא לממן הפקות.

ואם תשאלו ומה כשזה ההפך- התחתנו מאותו אידאל בחתונה פשוטה לפי היכולות שלנו בלי אף ציפיה לשקל מאף אחד. ובחיים לא היתי רוצה שמישהו לא יבא בגלל כסף.

זה לא צריך להתאים לכולם

אבל באמת חושבת שצריך גם לעצור את החקיינות לש נורמות מבחוץ

ולהחליט לפי מה שנכון לך

אפשר להחליט לתת סכומים גדולים אם יש יכולת

אבל לא כמחויבות. מבחירה

ולדעת על מה לעמוד ועל מה להבליג,

ואם אני בוחרת להבליג אז זו לא התרפסות.

במובן מסויים ללכת על הקצה של לעשות רק מה שנכון בעיני ולא להכיל מורכבות, זה החלק הקל בחיים (רואים את זה בפוליטיקה למשל)

דווקא להפעיל שיקול דעת מתי לומר ואיך לומר ומתי לעשות ואיך לעשות, זה המתאגר יותר.

ולא חסר לי ביטחון עצמי. זה לא העניין פה.

בעיני לשים עוד 200 פעם ב.. בשביל לסגור את הפינה הזו, זה צעד קל עם תועלת גדולה.

מבינה שבשבילך שלא כותבת צ'קים זה לא לעשות עוד צעד, זה להרחיק לכת.

וסתם שאלה, את עובדת בחברה חילונית? (כלומר לא שיש גם חילונים אלא שתרבות העבודה היא חילונית?)

כי אני לא ממש מרגישה צורך לבא לחברה החילונית בגישה של 'להראות להם שאנחנו גם בסדר'

או להתאים את עצמי אליהם

אז פחות מתחברת לסוג כזה של בחירה

מעבר לזה שאין לי אף תקציב לטובת דברים כאלה

מבחינתי גם 200 זה המון

אבל מבינה את הבחירה שלך וזכותך..ובאמת ציינתי שהעיקר שזה לא מכניעה ןמחיקה עצמית אלא מבחירה

ברור שחשוב להראות את הצד היפה אצלנו ולהמנע מחילול השם, 

אבל להתנהג בסטנדרט שונה, לא עונה בשום אופן על הגדרה של חילול השם.

אפילו קצת פוגע.

אני לא חושבת שצריך להשתגע ולתת הרבה כשאין יכולת, ואם הזמינו אותי לאירוע יוקרתי , אני לא חושבת שאני חייבת לכסות מנה, במקרה כזה אני שמה את אותו סכום שאני שמה בחתונה רגילה.

אבל לא לתת בכלל, מרגיש לי פוגע  המתנה בעיני היא סוג של השתתפות בשמחה.

קרה לי שאנשים שהיו באירןע שלנו לא נתנו מתנה( לא מחשבנת, לא מצפה , זה היה מישהו קרוב משפתית ולכן שמתי לב). היה לי מוזר, ניסיתי ללמד זכות שאולי יש,קושי כלכלי שאני לא יודעת עליו( עובד בהי טק...) שכחו וכו...

ובאמת כבר,שכחתי מזה.

אבל כן היה לי קצת מוזר , כי שנה לפני באירוע שלו באנו כל המשפחה ונתנו בהתאם , לא נעים לי להביא את כל המשפחה , לאכול ולא לתת מתנה מכובדת, גם אם קשה לי ( אפילו אם לא מכסה לגמרי).

וברור לי שכשיהיה עוד אירוע שלהם אתן מתנה יפה, לא מסוגלת לא לתת , מרגיש לי לא מכבד.

כתבתי כי נראה לי שבעיניך מספיק שבאת לשמח, לא בטוח שהצד השני תופס את זה ככה. 

בכללי לא יוצא לי כמעט להגיע לחתונות

במשפחה של בעלי כולם כמונו..חיים על השקל ..אף אחד לא נותן צ'קים

לאחים שמתחתנים קונים מתנה משותפת מכולם..ככה שיוצא לא יקר לאף אחד.

גם אצלי במשפחה אף אחד לא מצפה שאתן... וגם אין חתונות בכלל..כבר שנים לא היה

החתונות בעיקר של המשפחה שלו

אחת ל מגיעה לחתונה של תלמידה  או מכרה רחוקה לא מגיעה עם ילדים אף פעם..ומעולם לא קבלתי צ'ק לחתונה מחברות.. וזה הרגיש לי נורמלי..והדדי..

לחברות טובות אי שם בעבר קניתי מתנה אישית וכתבתי מכתב אישי ומחבק

באמת אין לי חתונות של קולגות או משהו

לא חיה בחברה חילונית

ובמשפחה המורחבת שלו כולם כמונו

מי אמר לך שלכולם יש תקציב מתנות? לא כולנו הייטקיסטים..

כשיש משפחה ברוכה .. עובדים בחינוך או עבודות פשוטות..אני לרוב עובדת שליש משרה כי זה מה שיכולה

אז פשוט אין

אין אפילו שקל מיותר בחשבון

ב''ה לא חיים במסכנות בכלל יש אוכל ובגדים לילדים ומה שצריך

אבל אין לי מאות שקלים לשים בצד

ואני בטוב עם זה

ולא מתכוונת להכנס לחובות עבור מה יחשבו

התיחסתי לזה שאמרת שלפעמים את לא נותנת בכלל  מתנה ועצם זה שבאת לשמח מספיק.

לתת מתנה שעלתה 100 שקל זה גם מכבד בעיני. כשאין אפשרות אחרת, אם כי בשנים האחרונות לא רואה מקום לשים בו מתנות בחתונות, רק תיבת צקים אלא אם כן אנחנו בעולמות ממש שונים, ואם כן זה מוזר לי כי אני ממש לא בחברה של היטקסטים( כתבתי שזה זלא נתן לנו מתנה הוא היטקיסט) יותר בכיון שכתבת, פריפריה, משפחות ברוכות, אנשי חינוך. ובכל זאת אין תיבות של מתנות בחתונות.

בכל אופן ממש לא חושבת שצריך לתת ממה שאין( אני כן נותנת 200- 250 כשבאה לבד , גם אם לחוץ לי כלכלית, מתבישת לא לתת).

התכוונצי שלא לתת בכלל מרגיש לי פוגע, אפילו קצת מנצל.

ושוב שימי לב שבאמת לא יוצא לי להגיע לחתונות מלבד למשפחה קרובה -גיסים וגיסות

וכאמור אז קונים מתנה משותפת המשפחה

א. מבחינתי 200 שח זה סכום גבוה

אולי קשה לך להבין.. אבל שוב זה עניין של נורמות והרגלי חיים.

ומאחר ונגיד ברווקות אף חברה לא היתה מביאה -לא כסף..ולרוב גם לא מתנה

אז זה לא היה חריג או מעליב. מובן מאליו אפילו. והאוכל לא עניין אותנו ולפעמים אפילו לא ישבתי בשולחן ..ואצלינו מקובל מנות משמחים זולות .

והיתי בעשרות חתונות כאלה כרווקה..

כנשואה באמת יצא רק בשנים הראשונות (התחתנתי בגיל מבוגר..אז רובן התחתנו לפני) ולחברות קרובות הבאתי מתנה.

כאלה רחוקות לא

ב. בעבר כל חתונה שהיתי נוסעת -בגלל שגרתי רחוק מאוד -היתי יוצאת מהצהרים נוסעת שעות וחוזרת באמצע הלילה

תוך הפסד עבודה שלי או של בעלי

הכסף לנסיעות הלוך חזור

והתשישות למחרת מהחוסר שינה הנסיעה

כל אלו מבחינתי היו השקעה רצינית שלא תמיד אפילו בחרתי להשקיע

מבחינתי עבור חתונה לא קרובה זה השקעה מספיקה

ושוב -בקהילה שחייתי בה אף אחד לא התנהל אחרת ככה שזה באמת לא היה חריג..

ושוב אני לא עושה חשבונות של מה יחשבו

זה פשוט לא מעניין אותי ..

ואין מבחינתי מושג של לנצל

אני לא תופסת חתונות כארוע כלכלי אני באמת באה לשמוח עם הכלה בחופה. ובריקודים.

האוכל מבחינתי זה כלום

ולא מוכנה לשתף פעולה עם נורמות שבעיני מעוותות ושייכות לתרבות מערבית שאני סולדת ממנה.

ולחברה קאובה המתנה בעיני מספיקה כאמצעי להבעת אהבה ושמחה .

ואגב אם אהיה באיזה ארוע יוקרתי וארגיש ששם יש ציפיות גבוהות מהמוזמנים..אולי פשוט אבחר לא לשבת לשולחן.. לשבת לפטפט עם חברה בכורסאות .. האוכל בקבלת פנים מספיק לי בהחלט

ויצא לי לעשות את זה אגב-בעיקר מטעמי כשרות בחתונות כאלה ככה שבמילא לא הוציאו עלי שקל.

ואני באמת לא חריגה בנוף

ככה מתנהלים כל מי שאני מכירה

גם חזל דיברו על זה , וזה הוזכר פה בשרשור.

ממש מסקרן אותי באיזו חברה הנורמות כאלה? ( את לא חייבת לענות , סתם נסקרן).

כי אני חיה בחברה דתית לאומית בפריפריה, הרוב אנשי חינוך וכו  .

ואין אפילו מקום לשים מתנה בחתונות, וגם לי הרבה פעמים 200 שקל זה הרבה, אבל אין שום מצב בעולם לתת פחות, אפילו 200 אני שמה עם מבוכה קלה בלב.

ומתווסף לזה שכבר חיתנו בת , אז נתנו לנו...

ויהיו עוד חתונות בעזרת ה, אז אין מצב לא לתת למי שנתן לי/ יתן לי, וזו הנורמה המובנת מאליה פה , בקהילה, במקום העבודה ,ולכן זה ניצול בעיני , אם לא נותנים מתנה , כי הם יתנו לי , גם אם לא אתן להם.  אנחנו ממש לא חברה מפונפנת של אנשים עשירים.

ולשים על זה פס , בעיני , זה כמו להתלבש בצורה מוזרה ולשים פס על איך זה נראה, ממש מענין שזו לא הנורמה בכל מקום.

קודם כל מתחתנים צעירים אז לחברים ולחברות אין כסף לשים, והנורמה שיש מנות משמחים זולות, ולא מביאים כסף.

משפחות תורניות- נראה לי שונה בין ספרדים לאשכנזים.. אצל ספרדים יותר מקובל לשים כסף, אצל אשכנזים פחות.. למרות שזה כן נכנס קצת, יש תמיד מקום לשים כסף ובאמת מקבלים הרבה פחות מתנות מבעבר, אבל עדין כן אפשר בדרך כלל לראות מקום לשים בו מתנות. אבל גם אם לא זה יותר מקובל שלא מביאים...

משפחות ברוכות, עונה על כל ההגדרות פה, ואפילו אשכנזיה, חיה בפריפריה, ורוב החברה מסביב בסגנון ספרדי  אבל זו הנורמה גם אצל האשכנזים שאני מכירה.

ממש מענין, איפה זה לא ככה?

ובאמת אין ציפיה מחברות בנות 20 לשים כסף.

אני כבר בגיל אחר, רוב החתונות הן של ילדים של חברות מהעבודה או מהקהילה..

אני לא עובדת אין לי קולגות מהעבודה

החברים לשנו עוד לא חגגו בר מצווה אז בטח לא מחתנים ילדים

כשהלכתי בעבר לחתונות של תלמידות- הן רק עפו על זה שבכלל השקעתי ונסעתי שעותת להגיע ומעולם לא חלמו לצפות למתנה

אז אחים או בני דודים לש בעלי זה היה כל החתונות 'יצא לי להיות בעשור האחרון

ובמשפחה שלו בכלל אין נורמות כסף

אפילו ליומולדת לא קונים מתנות

זה אופי כזה מאוד פשוט וצנוע

אצלי זה אחרת במשפחה וכן נותנים כי הם חילונים אבל מאותה הסיבה אין חתונות בכלל

כבר עשור לא התחתנה לי אף בת דודה

בעלי היה נוסע לחתונות לש בחורים מהישיבה - והם בכללל לא שמים כלום אף אחד..צעירים ..

אז באמת כרגע כאמא למשפחה חתונות זה לא הארוע..ובאמת לא חושבת מה ואם יתנו לי- כי עד שהילדים שלי שטרם הגיעו למצוות יתחתנו לא חושבת שאותם האנשים יהיו בכלל חלק מחיי

יכל להיות שבעתיד הרחוק יותר כשיהיו מעגלי חתונות אחרים

כשנתקרב ללשב אחר בחיים

כשיהיה לנו יותר יכולת

אז אנהג אחרת..

וכן זה מנטליות יותר של אברכים במקומות עם אופי לא עירוני

ותורני

ואני אישית באמת גם השקעתי בזה כשהתחתנו בחרנו אולם בעיקר לפי הדיל שמצאנו יחד עם איהז קייטרינג למנות ממש זולות(ומכובדות ואפילו טעימות!) והשקענו בשביל זה

ולא רק מחוסר יכולת

אחים של בעלי התחתנו בהרבה יותר יקר

אנחנו מאוד מאמינים בזה כאידאל. לא כאילוץ.

והלוואי והיתה לנו השפעה לייצר תרבות שונה

של פחות שימת לב לחיצוניות ויותר למהות של הארוע.

של בכללי התנהלות בחיים לא נגררת אחרי מה העולם אומר שאמור להיות וצריך

אלא התבוננות מה נכון ונצרך לנו

ולא סתם פזרנות

ולא להציב רף שאנשים נכנסים לחובות כדי לעמוד בו וחיים בלחץ תמידי ושעבוד

זה עם הרבה עומק ותוכן בעיני

אני לא יודעת איך לשנות עם הז את המציאות

אבל גם לא מוכנה להכנע לזה ולתת כסף בסכומים שאין לי

ויש יוצאי דופן שבהם ארגיש שנכון לתת יותר

וכו

מדברת באופן כללי

כשהיינו בנות 20-26 נגיד, היינו מגיעות לחתונות של חברות והיה מקובל לא לתת, באנו רק לשמח את הכלה ולרקוד, ולאף אחת לא היה כסף להוציא כל חודש על מתנה.

אבל כשמגיעים לגיל אחר כבר כן מצופה ומכובד לתת מתנות יותר רציניות. 

יש לי רק ילדים קטנים כמו למישהי בת 25-30

אני לא עובדת

ויש לי את כל הילדים לפרנס

אז מבחינתי המצב שלי לא יותר טוב ממישהי בת 26

אלא להפך

ולא מתנהלת לפי מה שמצפים..אלא לפי היכולות שלי.

אז יתאכזבו

בסדר

אני כאמור לא בשלב של לחתן בעצמי ככה שלא מתנהלת עוד בפאדיחות אם יתנו לי ואני לא..

מבחינתי להגיע לאירוע זה מאמץ גדול מאוד,

להשקיע כמה שעות יקרות,

לשלם דלק ובייביסיטר,

אז מילא לחתונות שכיף לי להגיע אליהן,

אבל יש אירועים שאני מגיעה כדי לכבד ולשמח את בעלי השמחה.

נראה לך שמעדיפים שלא אגיע בכלל, אם אני לא מביאה מתנה מכובדת?

לחתונות של קולגות בעבודה, חתונות חילוניות יקרתיות - זה גם ככה מאמץ גדול, לא אוכלת שם, יוצאת לפני הריקודים,

אז אם אני שמה סכום קטן שלא מכסה את המנה, היה עדיף שלא אגיע בכלל?

אני מגיעה רק כדי לכבד.

ואם מבחינת בעלי השמחה עדיף כבר שלא אגיע,

אני שואלת את עצמי למה לא לחסוך לי גם זמן יקר גם מאמץ וגם כסף, ופשוט להישאר בבית.

עונה לגבי חתונות שאני מכירה, ובתור אחת שכבר עשתה כמה בר מצוות וחתונה אחת.  בעיני , זה מאוד משמח שמגיעים, גם אם לא נותנים משהו שמכסה את המנה, אני רק חושבת שלא מכובד לא לתת כלום.

ברור,שעדיף לבוא ולשמח, לא חושבת שאנשים בודקים מי כיסה מנה ומי לא.

כשאנחנו באים כזוג, אנחנו נותנים סכום גדול יותר מיחיד, אבל במחירי המנות היום אני לא חושבת שאנחנו מכסים 2 מנות.

גם בחתונה משפחתית , עם כל הילדים, אם אנסה לכסות מנות יצא לי סכום מטורף, אז נותנת סכום מכובד, וברור לי שלא מכסה.

נראה לי שבעלי השמחה לא מצפים שכולם יכסו להם מנות, ולוקחים את זה  בחשבון. ואם את עדין בהגדרת זוג צעיר, אז בכלל אין ענין , ומספיק מתנה פשוטה.

לא מבינה בחתונות חילוניות יוקרתיות. אני עובדת וחיה בחברה דתית .

אבל יצא כבר לי ו/או לבעלי ( ביחד או בנפרד)

לומר שלא בטוחים שנצליח להגיע ולכן לא לשמור לנו מקום, ואז לקפוץ רק לקבלת הפנים לומר מזל טוב. ככה נראה לי שבאמת לא משלמים עליך. זה כמובן בחתונות בתפר הזה של אנשים לא ממש קרובים, אבל שאולי לא נעים לא להגיע.

אז אולי זו גם אופציה כדי שבאמת לא 'יבזבזו' עליך מנה אם ממילא בקושי תישארי... 

גם בחיים האחרים שלי לא לכל חברה מביאה 500 אלא רק לקרובות ממש.
 

לחברה מהעבודה שהולכת רק בשביל לכבד הייתי שמה 200

וזה לא משנה לי מה הרקע שלהם או איפה מתקיים האירוע, אני שמה כמה שאני יכולה ונשמע לי הגיוני.

מי שבוחר לעשות באולם של הביוקר או שחי ברמת חיים אחרת משלי- זאת לא בעיה שלי....

זה לא שמביאים לפי הקרבה ולכן ההשוואה לא רלוונטית.

חתונה של עמיתים בעבודה זה אירוע של ציפייה חברתית (לפחות חתונות חילוניות) ולכן מביאים לפי מה שמצופה נטו. 200 שקל אגב זה הפסד למזמין אז לא בטוח שזה יתפס כמכבד אלא יכול להתפרש כחוסר כבוד ונטל.

(לא ש400 מכסה, אבל לפחות מכסה את המנה)

אלא אם את מתכוונת שאת לא תופסת מקום בשולחן שזה משהו אחר.

לקפוץ להגיד מזל טוב, ממה שאני מכירה זאת לא התרבות

אז לא לתפוס מקום בשלחן גם פחות רלוונטי..

אז שלא יזמין.

אני יוצאת מנקודת הנחה שמזמינים כי חשוב שאהיה ולא כי סומכים עליי שאכסה את המנה שלי.

אם מישהו מזמין אותי וחושב שאתן מתנה לפי המנה, בעיה שלו.

כשאני עושה אירוע אני לא לוקחת מנות יקרות כי סומכת על זה שיכסו לי את האירוע אלא עושה אירוע ביכולות שלי ומבינה שאולי המתנות יכסו ואולי לא.

אז זה קצת תיאורטי.

ולא להגיע זו גם אופציה. תלוי בדינמיקה ובתפקיד.

אם את מנהלת או עובדת בכירה בארגון את לא יכולה לא לבוא, ולא יכולה לתת לפי מה נראה לך אלא לפי מה שמקובל.

מה את עושה עם האירועים שלך זו שאלה אחרת לחלוטין.

אני גם לא אעשה חתונה מפוארת עם מנות שופוני שצריך זכוכית מגדלת לראות מה יש לך בצלחת ועולות מאות שקלים.

אבל זה לא רלוונטי לשאלה כמה לתת לאירועים שקשורים למקום העבודה.

ועדיין אני חושבת שלתת לפי מה שמקובל זאת לגמרי בחירה ולא כורח המציאות.

אם מישהי לא יכול להרשות לעצמה לתת 500 לחברה חילונית בעבודה אז עדיף שלא תגיע? מקובלות מעוותת בעיניי.

אנשים שבאים מעולם ערכים שונה, זה לא מעוות בעיניהם.

ברור שזה עניין של בחירה. אבל בעיני הבחירה היא לא אם לשים 300 כי זה מה שנראה לי או 500 כי זה מה שהמקבל מצפה,

הבחירה היא איפה לעמוד על העקרונות ואיפה להשתלב בדינמיקה רווית אתגרים ממילא ואני חושבת שזו סיטואציה שנכון להשתלב בה כשמדובר על אירוע של פעם ב..

לא מזמן היה לנו אירוע לכבוד שבועות שאנשים הביאו דברים מהבית, וכמה דחקו בי שאטעם ממה שהם הביאו והצהירו בריש גלי שזה כשר. אני לא סמכתי על הכשרות אבל כן לקחתי בלי לאכול כדי לא להעליב.

זה גם מעוות אם מסתכלים על זה בהסתכלות צרה, לקחת אוכל בשביל לזרוק.

אבל כשמדובר על קשר לטווח ארוך, ואנשים מתוך ראיית עולמם מצפים להתנהגות אחרת, אז לעמוד על העקרונות בפומבי זה לא תמיד הצעד החכם מבחינתי גם מתוך תועלת אישית של בניית קשרים וגם מתוך שלפעמים עמידה על עקרונות כשהצד השני לא יכול להבין ולקבל את שיקול הדעת, עלול לגרום לחילול השם ולכן לפעמים עדיף לעשות דברים מתחת לרדאר כמו לא להגיע ולתרץ את זה שהילד היה חולה או משהו, או לעשות מאמץ שהוא מעבר לסביר שלא הייתי עושה בסיטואציה אחרת שהיא לא קשרי עבודה.

נגיד יש לנו אירוע חברה של יומיים עוד מעט בתקופה שבעלי במילואים, מבחינת מה סביר לעשות, ברור שלא סביר לבוא. גם מבחינת הטרחה וגם מבחינת שאין שום פעילות שאני אוכל לקחת בה חלק פעיל, אולי רק רפטינג. לא שחיה, לא מסיבת אלכוהול, לא כלום.

מבחינת מקום העבודה הם לא מסוגלים בכלל להבין את השיקולים הדתיים/ תרבותיים ולא את המאמץ למצוא סידור לילדים בחופש.

אני לא מצפה שהם יבינו את השיקולים שלי, ואני יודעת כמה חשוב שכן אגיע להראות שיתוף פעולה, אז אני באה למרות שזה מאמץ עילאי מבחינתי לעשות את זה.

זה לגמרי בחירה, מסכימה, אבל הבחירה היא ממקום אחר..

נשמע שאת מתאימה את עצמך מאוד

אני שוב חוזרת למקום העבודה שלי רגע - אצלנו יודעים שמי שדתי לא אוכל אוכל שאחרים מביאים. (למעט אוכל שהדתיים מביאים) וגם לא כל כשרות שמזמינים לאירועי חברה כאלה ואחרים

זה לא שיזמינו אירוע חברה בדצ בשבילי לצורך העניין, אצלנו הדתיים הם באמת מיעוט, אבל גם לא יצפו ממני להגיע למסיבת בריכה (קרה) או לאירוע של יומיים

קרה שהזמינו ספא שווה בדרים איילנד למשל אבל זה מעורב אז הבינו שאני מגיעה לזמן קצר כדי להראות נוכחות ולא מעבר

אני מבינה את השיקולים שאת עושה מאוד כי כל חיי עבדתי בחברה חילונית. ועם זאת, לדעתי מותר לנו להציב גבולות. לא יכול להיות שרק אנחנו נוותר, כשלצד השני זה לא באמת וויתור אפילו. ואם הצורך לא יעלה מהשטח, זה לא יקרה

אצלנו למשל לפני שהגעתי לא הזמינו משלוחי מנות לפורים שהם בדצ / חלב ישראל

הארתי לתשומת לב הוועד, והם באמת באו לקראת.

לא כל דבר אפשר לפתור והגיוני שאני יותר צריכה להשתלב כי אני מיעוט, אבל יש מחיר ויש מחיר.. נגיד טיול יומיים אין סיכוי גם בלי מילואים. אז אפשר לבוא יום אחד ולסיים את הסיפור.

בקיצור אני חושבת שזה הרבה תלוי בך גם

כמו ציפייה שאני אשתתף בדרינק נייט כל חודש על אלכוהול (לא שותה) ושרמפסים (מה הבעיה תזמיני סלט..)

ולא על אי השתתפות בשיעורי פילאטיס

ולא על מה הבעיה להדליק חנוכה במשרד ב15:00, למה צריך ללכת הביתה בשביל זה.

ולא על מלא דברים אחרים.

שאגב לא הכל קשור לדת, למשל המונדיאל מה לי ולזה.. אבל מבחינת ההווי החברתי זה תפס חזק אצלנו והHR ניסתה לשכנע אותי להצטרף למשחק הימורים של החברה, היא אמרה לי מה אכפת לך סתם תמלאי ניחושים בלי להבין בקבוצות. אבל לא היה לי כוח לשטות הזאת ולא ראיתי איזה תועלת תצא מזה חוץ מזה שהיא תהיה מרוצה.

כנראה שזה תלוי גם כמה חילוניים החבר'ה והתרבות הארגונית.

ללכת לחתונה של גבר ואשה עם חופה וקידושין בשעה נורמלית ובמקום נורמלי וכשר, זאת הזדמנות פז מבחינתי דווקא כן להשתתף בלי לסתור דברים שיותר עקרוניים לי. יש מספיק מה שאי אפשר.

באמת שקנס של 200 זה לא אישיו מבחינתי להוסיף, ולתת פחות כי זה מה שאני נותנת באירועים מהסגנון שלי, בעיני זה סתם לשים עלי כוכבית מיותרת שאפשר לחסוך בקלות.

יש מקומות פחות מעיקים

לא הייתי שורדת בארגון כזה בחיים

בלבד

רק מה שנגד רצון השם

באמת באסה בעיניי

אני גם עובדת במקום חילוני למהדרין

אבל בפריפריה ולא בתל אביב וואלה הם מאוד מתחשבים ונעימים

ואני לא אוכלת מכיבוד שמביאים אלא אם כן זה מכשרות מהדרין

ולא מתכבדת מאוכל שמביאים. הציעו פעם פעמיים והיום כבר יודעים להגיד טוב זה לא בשבילך.

ולא הולכת לאירועים שאני מרגישה בהם פחות בנח (ולא הכוונה למסיבות בריכה, אלא לערבי בשר ואלכוהול)

ואני בתפקיד די בכיר ואני חרדית וזה ממש סבבה.

אבל נראה לי זה קשור לבועה התלאביבית שבטוחים שכל מי שלא כמוהם הוא חייזר.

הם פשוט לא מנסים לכבד.

אני עובדת במקום חילוני לגמרי, וכשיוצאים מידי פעם למסעדה אין מצב שזה יהיה לא כשר. גם כשביקשתי לשחרר, הם פשוט לא מסכימים. כשמישהו מביא עוגה אוכיבוד כלשהו הוא יגיד לי אם קנוי ומאיפה, אם לא זה ברור שאני לא אוכל, הם באמת לא נפגעים. נשמע שמרוב רצון לכבד הם לא יודעים מה הגבולות.

אגב, לגבי חנוכה אני לא רואה בעיה בלהדליק נרות חנוכה במשרד ב3, ואז שוב בבית כשמגיעה, זה מה שאני עושה. לא מדליקה בעצמי במשרד, רק משתתפת בטקס.

הם עושים פרצוף על יציאה מוקדמת

גם כשאני מסבירה שחנוכה וזה אז הם אומרים מה הבעיה תדליקי איזהו במשרד (לא משנה שבשנים האחרונות הדלקנו לבד בבית כי בעלי היה במילואים)

כל הדוגמאות האלו הם דברים שאני לא עושה למרות שהם מצפים, שזה מסביר למה יש דברים שכן אפשר להתגמש.

אם לא מצפים ממך לבוא למסעדה לא כשרה, אז את לא חיה את הקונפליקט.

אם היו מצפים, היית מבינה מה ההרגשה ומה ההשפעה לסרב כל הזמן על כל דבר.

אבל טבעוני אוכל אוכל טבעוני במקום לא טבעוני,

ואני לא אזמין אוכל כשר במקום בלי תעודת כשרות,

אז זו לא בדיוק אותה השוואה.

ערבים מכבדים אצלנו דווקא מהמקום של ציפיות נמוכות, לא ממקום של שוויון והכלה.

מעדיפה שלא יתייחסו לדתיים ככה אז אולי בעצם עדיף כמו שזה.

ולא מוותר גם כשהוא רואה אחרים שנהנים וכד'

אני לא רואה את זה כחילול ה' בכלל, בדיוק הפוך

כגבורה ואדם שראוי להערכה, שהערכים שלו חשובים לו

והוא יישאר רעב ולא ילך להנות כי אסור לו.

כשאת מציגה את זה מתוך תחושה של אלו הערכים שלי, אני מכבדת אתכם מאד אבל לא יכולה לאכול

זה לא פוגע, זה מכבד.

ולהפך, אני בטוחה שאלו שדחקו בך לקחת גם עקבו אם אכלת... הם הרי יודעים שאת נוהגת לא לאכול.

כאשר זה לא מגיע מתחושת עליונות אלא אני ככה, אתם אחרת ואנחנו מכבדים אחד השני, זה בן אדם לחברו.

אנשים לא מעריכים אנשים שעומדים על שלהם. אנשים מעריכים אנשים שמוצאים פתרונות ומשתפים פעולה עם מה שחשוב לארגון.

במקרה הכי טוב הם מוכנים לבלוע את זה.

זה ידוע שאנשים ליברלים אדוקים, ליברלים לדעות כמוהם לא לדעות שונות.

לגבי ההכשר, מבחינתם זה כשר. זה לא מכבד שאני אומרת שמבחינתי המטבח שלהם לא כשר או שהם לא באמת יודעים את ההלכה. גם ככה הם מתייחסים להלכה כאל ocd

ואין הרבה שמצהירים שהאוכל שהם מביאים הוא כשר, הרבה אומרים במפורש שהוא הכל חוץ מכשר.

ואלה וגם אלה מצפים ממי ששומר כשרות שיאכל מהאוכל הכשר (בעיניהם הוא כשר)

וכשגם מזה לא אוכלים זה נתפס כקנאות ודווקאות לא בריאה.

יש אצלנו עוד דתיה שהיא מצאה פתרון קל, היא רגישה לגלוטן אז אסור לה לאכול ממטבח של אחרים וזה תירוץ מתקבל. אבל היא מסכימה איתי לגבי איך שאני פותרת את זה.

ויש אחת מסורתית שהיא מבית דתי ומבינה בהלכות והיא גם אמרה שאין סיכוי שהם בכלל יבינו למה בעיני זה לא כשר למרות שברור שאני צודקת.

אז זה היה הפתרון הכי פשוט בשבילי באותו רגע, וכמובן שהסתובבתי עם הצלחת בין כולם (היה גם אוכל מקייטרינג שאותו כן אכלתי) דאגתי לא להסתובב עם צלחת ריקה אבל גם לא מלאה באופן חשוד. דווקא זה לא היה כ"כ בעיה, וגם לא היה סיבה שיחשדו שאני לא מתכוונת לאכול. האישיו היה סביב האלכוהול כמו תמיד. אבל זה אני כבר רגילה שזה ההלם הקבוע כל פעם.

לק"י

לסרב לגמרי. אפשר למצוא תירוצים לפעמים.

אני גם לפעמים לוקחת ואחר כך זורקת...

לבין חברה שמחתנת ילד. אירוע שונה לגמרי בעיני, ובהתאמה גם הציפיה שתבואי.

וגם אם בשני המקרים רמת החברות חלשה עדיין יש הבדל בין להתחתן לבין לחתן ילד.

שתמיד אפשר לעשות מה שרוצים גם בתפקידים בכירים

זה לא תלוי בתפקיד אלא בתפיסת חיים

האם החברה מנהלת אותך או את

זה לא נכון להגיד אני יכולה לעשות מה שבא לי.

כלומר כן, אפשר, אבל יש לזה מחיר.

אם יש לי קליקה טובה עם האנשים שאיתי, זה משפיע על קידום ועל קשרים בהמשך שהם שווים הרבה יותר מעוד 200 שקלים הוצאה חד פעמית.

אנשים שרואים רק את עצמם, את האינטרסים שלהם ואת מה שחשוב להם, בסוף מוצאים את עצמם מתמודדים לבד.

אולי מיעוטם גם מצליחים, אבל אין ספק שהשתלבות בתרבות ארגונית זה כלי חזק שמביא תועלת בפיתוח קריירה.

בשביל להשתלב טוב, צריך לדעת מתי ואיך לעשות דברים, במיוחד ככל שהפער התרבותי גדול ממילא, זה חלק מניהול עצמי.

גמישות היא לא תכונה רעה.

בעיני להוציא על מתנה עוד 200 על מה שתכננתי כדי לעמוד בציפיות, זה ממש סבבה.

חוסר ניהול עצמי זה כשמישהו מחליט בשבילי.

לא כשהוא אומר לי מה הציפייה שלו ואני מחליטה אם להענות לציפייה או לא.

שהשתלבות וקשרים לא נבנים מיישור קו עם מדיניות חברתית

אלא

מיכולות תקשורת (אישית ומקצועית) מפותחות ויכולת ביצועית טובה

אבל לשפר יכולות תקשורת לרמה מקסימלית דורש הרבה יותר אנרגיה מאשר יישור קו עם מדיניות חברתית.

לגבי יכולת ביצועית, לא מסכימה. חוץ ממנהל ישיר אנשים מודדים אחד את השני לפי שאיך שהם נתפסים אחד בעיני השני ולא לפי באמת המקצועיות שלהם.

יש אנשים שנתפסים כטאלנטים בעיני אחרים כשמבחינה מקצועית הם ממש לא משהו מיוחד,

ויש אנשים שנתפסים כבינוניים למרות שמבחינה מקצועית הם מעולים, כי הם לא משקיעים בפוליטיקה ארגונית.

(אצלנו אני במקרה חשופה לסקרי עמיתים אז רואים את הפער בין איך המנהל הישיר תופס אותך לעומת העמיתים)

העניין הוא שגם למנהל ישיר חשוב התדמית ולא רק הביצוע.

לצורך העניין שלא יהיה תיאורטי מדי,

המנהל הישיר שלי סומך עלי ב100% שאני עושה את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר, אבל חשוב לו גם שגם אחרים ירגישו את זה (סוג של נותנת שירות לכל המחלקות)

אז חשוב לו שאהיה זמינה לטלפונים גם בשעות פחות נוחות רק בשביל ההרגשה שלהם ולא כי באמת יש עניין לפתור בשעות האלו.

אז במקום לענות הרבה לטלפונים בשעות לא נוחות, יותר קל לענות מעט ולנפח את זה הרבה או למסמס איכשהו.

היום למשל בדיוק יזמתי שיחה עם מנהל מחלקה בלי שהיה לי מידע אמיתי לעזור לו (כלומר יכולת ביצועית לא מרשימה)

רק בגלל שהרגשתי שהנושא הזה הולך להתפוצץ בישיבת הנהלה מתישהו והיה חשוב לי שישמע ממני על אופן הטיפול למרות שלא היו תוצאות משביעות רצון, זה הרגיע אותו וגייסתי אותו לצד שלי וחלק מזה יותר קל לעשות כשאין מוקשים מיותרים באוויר. לא על כמה מקובל לתת לאירוע ולא על דעות פוליטיות ולא על איך מנצלים את שעות ארח"צ ולא כל מיני דברים שמעמיקים פערים תרבותיים ותיוגים סתם.

לי יש יכולות תקשורת טובות ורוב הארגון חשוף לטיב העבודה שלי

ככה שאלה הגורמים הישירים להתקדמות שלי

וזה קורה למרות שאני אנטי בכל הקשור להשתלבות חברתית שדורשת ממני התאמות כלשהן

אגב ליזום שיחה שאין בה משהו משמעותי מלבד להרגיע אתת הרוחות או למנוע אותם זו יכולה להיות יכולת ביצועית טובה 

אני מסתכלת על עובדים בכירים אחרים

כולם עם יכולות תקשורת גבוהות ויכולת ביצועית גבוהה

ככה שגם למישהו קשה להגיע לזה וחושב שהשתלבות חברתית תהווה קיצור דרך

נראה לי שהוא טועה

יחד עם פערים תרבותיים קטנים ממילא.

כמה מנהלים אצלכם ההתנהלות שלהם שונה מהותית מהתרבות הארגונית הכללית?

כשיש פערים קטנים זה לא האתגר.

כשיש פערים גדולים, אפשר לתקשר את כולם, ואפשר להתיישר עם מה שלא שווה את האנרגיה של הדברור.

אצלנו כל המנהלים מגיעים יותר לאירועי חברה או אירועים משפחתיים מחתונות ועד הלוויות גם כשהטרחה היא גדולה אבל זה אירועים בסגנון שלהם אז אין פה איזה קונפליקט שהם מתמודדים איתו.

אבל למשל אם רוב המנהלים אצלנו הם גברים שהאשה שלהם היא זאת שלוקחת על עצמה את גידול הילדים, (מורות או עובדות משרה חלקית) אז הם לא מרגישים את הפער למשל של להגיע לאירוע חברה בחופש הגדול.

אני כבין הנשים היחידות בצוות הניהול (והאמא היחידה)

אולי יכולה לתקשר את זה נכון ולצאת בסדר בלי עיקום אף ובלי לגרוע את מקומי ממוקד ההשפעה סביב שולחן ההנהלה, מבחינתי זה ידרוש תמרון לא פשוט.

כבר יותר קל למצוא סידור לילדים ולהיות שם נוכחת פיזית ולא להזכיר בכלל את הנושא של החופש הגדול.

(ובטח לא את עניין המילואים שכבר נכוויתי מזה)

הבדל גדול בין אירוע חברה להשתתפות באירוע שעובד עושה

מסכימה איתך שלנשים יש יותר קשיי נוכחות שגברים לא חווים

לכן יש הרבה יותר גברים במשרות ניהוליות

אני אגב לא חווה את הקשיים הללו כי בעלי מאד נוכח בבית וזה גם פרמטר שעזר לי בהתקדמות בעבודה 

המנהלים האחרים אני רואה התנהלויות מגוונות

לא יודעת כמה הם משתתפים באירועים כי כאמור אני לא משתתפת

אבל כן רואה שהערכה וקידום בארגון קורים רק ע"ס עניינים מקצועיים ולא לפי עניינים חברתיים

אצלנו לפחות

לחתונה של בני דודים 150-250

אנחנו קונים מתנה משותפת כל האחים, כל אחד מביא מקסימום 150 ש"ח.

אין לי אפשרות כלכלית ליותר מזה.

ואמא שלי שאלה אם אני רוצה שהיא תוסיף לי ואשים גם אלף.

העדפתי שלא.

כי מה? כל החיים אשווה את עצמי לאחים שלי? ב"ה אלף פעם שיש להם יכולת כלכלית, לי אין אלף שקל לשים לארוע של אחי...

(חוץ מזה שההורים שלמו את הארוע, לא הוא)

ככה אני מרגישה בנח לשים כמה שאני יכולה, אולי קצת יותר. 

אבל אם הייתי שמה לחתונה אלף, לברית הייתי צריכה לשים 500, לא? מעדיפה להתחיל בקטן...

(מידי פעם כשיש מעשרות אני נותנת "לכבוד החג", אבל ממש לא משהו קבוע)

אנחנו בהחלט מביטים מתנות

500?? ליחיד וודאי שלא, אולי לזוג

כן, "הדתיים האלו" משלמים פחות, אז מה? זה לא גורע מערכם, הם מבינים שזה עניין של מנטליות

לא פחות

לפי מה שתיארת

פחות מתחברת לאירועים המוניים ולא הולכת לחתונות של ילדים של קולגות

הולכת רק לאירועים של אנשים קרובים ממש

וגם כשהולכת אני לא נותנת מה שמקובל אלא מה שאני רוצה

לרוב זה יהיה סכום קטן אלא אם קבלתי לאירוע שלי סכום יותר גדול אז אני משווה

קיבלתי החלטה, שאני לא מגיעה לחתונות שבהן אני לא מתרגשת בחופה.

כלומר- אם אין לי קשר קרוב לחתן וכלה, אני מרגישה מיותרת שם.

ולכן, במצבך- פשוט לא הייתי הולכת.

(ואני חושבת שכל השיח למעלה מראה כמה מרחק יש בין תפיסות העולם. יש תפיסת עולם שהיא בהכללה יותר אשכנזית, שההורים חוסכים לחתונה מהרגע שהילד נולד- ומשם מממנים את האירוע. ואז כשהולכים לחתונה אחרת, מביאים מתנה/צ'ק לפי מה שמתאים למי שמביא. אמשיל לאירוח של משפחה לשבת- שברור שהצד המזמין מממן, והצד השני מביא מה שמתאים לו.

אבל יש גם תפיסת עולם שהיא בהכללה יותר ספרדית, שבה האירוע אמור להחזיר את עצמו. אומנם גדלתי בתפיסה האשכנזית, אבל עם השנים למדתי להכיר מקרוב את התפיסה השניה. ובה זה יכול ממש להעליב אם לא לפחות תכסה את המנה. אמשיל לפגישות עבודה שמתקיימת בבית קפה, שבה הנורמה אומרת ששני הצדדים ישלמו, אבל אז צד אחד קם והולך לפני ששילמו את החשבון.

נכון, זה אפשרי לעשות את זה. אבל צריך להבין שיש מי שחווה את זה כזלזול עמוק, התנהגות לא נורמטיבית וכאמירה שלא אכפת לך מהמארח (כי תקעת אותו עם חובות).

באינטואיציה שלי המזמינים מעוניינים בכך יותר מהמוזמנים... אבל אולי אני טועה...

לזמינים יש יותר אינטרס בקיום האירוע, אבל יש נורמה שבאירוע שלך אני אממן לך, ובאירוע שלי אתה תממן לי.

אז לכאורה זה מתקזז.

זה גם מסביר את הסיפורים על המחברות של הסבתות שהן היו רושמות איזה אורח הגיע וכמה כל אחד נתן.

זו לו התחשבנות מגוחכת על מתנות.

זו תפיסה בסיסית אחרת, שכל אחד מהאורחים אמור לקחת חלק בעלות של האירוע.

(מסייגת שלא גדלתי בגישה הזו, ואני לומדת אותה כאדם בוגר עם סקרנות אנתרופולוגית... אבל אצלי זה שחרר משהו ועזר לי להבין טוב יותר את הצד השני).

שהמחברות לא שייכות רק לסבתות

גם לנו יש כאלה מהחתונה והברית של הבן

וזה לא ככה בגלל שצריכים לממן לנו את האירוע (אעפ שקיבלנו מתנות בסדר גודל של רווח אפילו), זה כדי להחזיר למי שהגיע ולכבד אותו לפחות באותו מטבע. אף פעם לא פחות.

אגב זו לא רק תפיסה של סבתות. יש דיעה בהלכה שמתנה שניתנה לאירוע היא בגדר חוב של בעל האירוע כלפי הנותן

אני אגב בכלל הייתי בדיעה שאירוע מלא מוזמנים שלא קשורים כביכול הוא מיותר, עד שנתקלתי בחתונה שלי במוזמנים שהגיעו למרות שלא הוזמנו, ובכאלה שלא הוזמנו ואף נפגעו שהוא לא הוזמנו

ויש אנשים שאצלם השתתפות באירוע משפחתי של חבר קרוב/ חבר ילדות זה ברור מאליו והם שמחים להגיע לערב חברים שכזה, גם באיצטלה של אירוע, גם כשהם משלמים

עם מתנה היא חוב, לא הייתי רוצה לקבל מתנות...

אבל ממש מעניין להכיר דעות שונות. לא העליתי על דעתי שמחובתי להחזיר.

ולגבי המוזמנים שלא שייכים- אני מכירה את התפיסה הזו.

אני לא שותפה אליה. לא מעוניינת לערוך מפגש מחזור בשמחות שלי, ולא מעוניינת להיות באירועים שלא קרובים אלי אישית.

מקבלת שיש אנשים שונים ממני בתפיסה הזו, אבל שמחה מאוד שעוד לא נתקלתי במישהו שנעלב שלא הגעתי.

אבל בעיניי מין הנימוס להחזיר מתנה דומה

לא שאני מנהלת מחברת אבל זוכרת בערך אנשים שנתנו יותר ממה שאני רגילה כדי להחזיר להם יותר

הגיוני שיהיו אנשים שיעלבו (לי היו כבר כמה מקרים כי אני לא משתתפת ברוב האירועים)

זה לא אומר שצריך להגיע בגלל ההעלבות שלהם

זה רק אומר שהם לא יודעים לכבד רצון של אחרים 

מפגש חברים זה יותר עניין של ההורים האמת ולא אכפת לי שיזמינו. אני לא מחויבת להחזיר להם גם, זה בין ההורים שלי לבינם. מזמינים רק לחתונות של הילדים.

מאוד מאוד תלוי איזור, תלוי מגזר, תלוי מנטליות

איזור המרכז ולא דוסים (כלומר חילונים/דתיים לא דוסים) - אני לא שמה פחות מ350 וגם זה כי אני סטודנטית וזוג צעיר וכו. ולא, 350 זה לא מכסה את המנה אבל אני לא באה לכסות. (וגם לא ציפיתי שיכסו אצלי)

זוגות לא צעירים (נניח 35-40 ומעלה) שמים איזור ה1000-1500 (אבל לזוג)

דוסים דוסים - גם 200-300 זה סבבה ממה שמכירה (לאדם בודד)

אם באים משפחה שלמה זה כבר חישוב אחר

וכמובן תלוי קרבה

עוד משהו שחשוב להבין - אצל חילונים הרבה פעמים הזוג משלם מעצמו על כל האירוע, כלומר בלי עזרה של ההורים או עזרה מועטה, ולכן השאיפה הזאת "לכסות" (שאני לא מתחברת אליה). זה לא שההורים משלמים ואז יש להם יותר יכולת להוציא כסף מאשר לזוג מתוק בתחילת הקריירה.

ממה שמכירה אצל דתיים יותר מקובל שההורים מממנים את החתונה, לפעמים גם כל המתנות מגיעות רק לזוג וההורים משלמים את כל העלות.

וברוב האולמות הטובים במרכז (ואני לא מדברת על חוות רונית), המחירים לא נופלים מ400-450 למנה. וחוץ מזה יש את הצלם, מאפרת, די גיי וכו וכו.

זה לא אומר שאת צריכה לכסות. אבל אם שאלת כמה שמים - אז כן, יש קהילות שבהן זה המקובל

לק"י

הזוי...

טוב שאני לא גרה במרכז. לא שאני הולכת להרבה חתונות של אנשים לא דתיים. אבל גם אם כן, אני לא אשים 500-750.

ואני יודעת שהמבוגרים אצלינו במשפחה (אולי גם חלק מבני הדודים) גם יכולים לתת כמה מאות בחתונה במשפחה (לא יודעת מה עם חברים וכו'). ועדיין אני לא אוציא סכומים כאלו לחתונות לא קרובות.

(אנחנו ספרדים דתיים).

אח"כ אנשים מתבכיינים שהם לא גומרים את החודש

נצמדים לכללים שמישהו המציא בלי יכולת חשיבה עצמאית 

וחבל להכליל

אנחנו נותנים סכומים כאלה כזוג כי ככה אנחנו רואים לנכון. הכל לפי הקרבה. לפעמים גם יותר האמת אבל מבחינתנו זה בסדר ואת השיקולים הכלכליים שלנו אנחנו עושים מצוין.

זה שלא מדובר בסטנדרטים של אחרים לא אומר שזה ראוי לגנאי. או שאנחנו נצמדים לכללים שמישו אחר המציא. הראש שלנו עובד מעולה והחשיבה שלנו עצמאית  ב"ה,  זה פשוט סטנדרטים אחרים ואפשר להתייחס אליהם ככאלה ותו לא

שבאמת המחירים משוגעים

לפחות היו משאירים את המנה של הבורקס עם הרוטב פטריות

איך אהבתי אותה!!

לק"י

במקום כל מיני מנות מפונפנות, ועם פחות אפשרויות בחירה.

אני מגיעה מעולם האולמות של הדרום (עיר מסויימת), ששם תמיד היה בשפע ולא יקר יחסית....

האמת הצלחתי לשחזר בערך את הרוטב, אבל זה לא שאשב לאכול את זה באמצע שבוע חח

ונכון! את מי מעניין סיגר שקדי עגל או איזה פילו פרגיות? או מושט? רק בורקס!!! תוחזר עטרה ליושנה! 😂

וגם סיגרים ואגרולים בבופה זה הכי שווה...

(ובברית של הקטן באמת הזמנתי למנה ראשונה בורקסים😅).

המחירים היו נמוכים באיזה 70 ש"ח למנה (מדברת איתך על בדיקה באותם אולמות, כן?)

ושנתיים וחצי זה כלום

אז מן הסתם ב8 שנים זה עלה ממש…

וכן, זה חד-משמעית הזוי

אח שלי התחתן לפני שנתיים ואני לפני שש שנים

המחירים לא מתקרבים.. הבדל של כמעט מאה שקל למנה

הסטנדרט בתקופתינו היה 90-100

המחירים עלו..

זה גם תלוי באזור בארץ....

הצלחנו למצוא אולם שהסכים לשלם רק על שכירת המקום

והבאנו קייטרינג חיצוני -שהיה ממש איכותי וטעים אבל עסק שהיה פעיל בציבור החרדי וממש רצה להתפרסם גם בציבור הדת''ל אז הוא בעצם השתמש בנו ככלי פירסום ועשה לנו מחיר ממש טוב

וגם- בגלל 'החופה היתה בשעה מאוחרת וידענח שתהיה אקוכה

אז מלכתחילה לא היו 2 מנות

אלא סלטים וכו ומנה עיקרית

ידענו שאחרת רובה תזרק ממילא כי אנשים כבר יסעו

ואגב- נס שככה

כי גם בלי עוד מנה החתונה הסתימה מאוחררר

אז זה גם הוישל

אה ולחברים עישנו בלי מלצרים אלא בבופה

אבל אוכל סבבה

אבל אין להשיג היום ככה

אפילו באולמות הכי זולים ,  זה פי 3 ממה ששילמתם, בדיוק,שאלתי חברה שהבת שלה מתחתנת בקרוב מה טווח המחירים, היא אמרה ש 250- 280 למנה, באולמות רגילים באזור שלנו, אולמות שכולם פה מתחתנים בהם. ומדבר במשפחות ברוכות ילדים, הורים אנשי חינוך.

זה לשמור את כל הקרנות השתלמות לחתונות, ולהשתמש גם במתנות של האורחים( לפחות בחלקן). וחתונה זה לא רק עלות מנה, זה עוד הרבה הוצאות מסביב.

כשאני יודעת שאלו המחירים באולמות הרגילים, אני משתדלת לתת 250, לפחןת לכסות את המנה שלי.

מאז,שהתחתנתי( יותר מ 20 שנה) יש דיבורים של : צריך לשנות את הנורמות האלה.... אפילו הקורונה לא הצליחה לשנות אותן.

ו..עוד קרוב לעשור כשאני אחתן בעז''ה ילדים אז לא יודעת כבר לאן נגיע🫢🫢

בכל מקרה עניתי מספיק מה המקום שלי בעניין..

וכרגע עם כל הרצון לעזור לאנשים בהוצאות החתונה

אין לי יכולת

כי בשלב שהחיים דורשים גם ככה יותר צדי ויכולת העבודה שלי כרגע מוגבלת עם ההריונות הלידות התינוקות והמילואים

וכתבתי שיגיע גם שלב אחר

שמאמינה שכן אתן..

ושוב הכלל תאורטי פה אני מוכנה לשלם רק תזמינו אותי לאיזו חתונה

כבר שניםםם לא הייתי😂

עם מנה הרבה יותר זולה

מי שעושה חתונה עם מנה יקרה מעבר ליכולתו זה הבעיה שלו ולא של האורחים שלו

ויש יחידים ששמים ככה וי ששמים גם 200

לפי הכיס והקרבה של כל אחד

זוג צעיר שמתחתן, עושה חתונה מפונפנת שלא קרובה ולא תואמת לרמת חיים שלו ומצפה שהאורחים יממנו לו את החתונה ברף שהוא החליט.

פשוט הזוי.

ועוד באים בתלונות על זה שהאורחים העיזו לא לשים את עלות המנה...

סליחההה אתם מתחתנים ומבקשים שנבוא לשמוח אתכם.

אני מצידי בכייף הרבה יותר אשמח להישאר בבית בספה במזגן.....

ובאופן כללי התרבות הזאת שבאירועים מוציאים כל כך הרבה כסף על ערב שנגמר תוך כמה שעות.....

אני מסכימה איתך. בעיניי מי שמתחתן צריך לראות כמה בכללי עולה לו החתונה, ולהבין האם הוא עומד בזה…

בנוגע לחתונה מפונפנת - זה נכון, אבל גם הרבה מהחתונות המפונפנות הן עם הרבה פחות מוזמנים. אז כאילו, אם את שילמת חצי ממה שאני שילמתי על אדם אבל הזמנת פי 2 - יצא לנו אותו מחיר…

וככל שיותר דוסים בדרכ יש יותר משפחה ויותר מוזמנים (אולי אני טועה, אבל ממה שאני רואה בסביבה שלי ככה זה)

אני לא מסכימה עם התרבות ברעיון (בעצמי מעדות המזרח וחלק מהלופ הזה של הוצאות האירועים), אבל בפועל נגיד חברה מהעבודה שמתחתנת אני שמה 400. בת דודה שמתחתנת אז אשים 500, אם היא בת דודה קרובה אני יכולה לשים גם 600 … 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..