הייתי מגיבה כמו הרעיון החיובי.. ולי זה בא בקלות ובזרימה

לא רואה את עצמי מגיעה למצב של הרהורים של הבחורה בסימולציה , התגובה שלה נשמעת כמו של גבר..

היא באמת תיארה שם שהיא היתה במוד יותר "גברי"

וטיפ לבנים

תחמיאו לנו על האופי שלנו אין זה הכי הכי

בנות רוצות להרגיש שרואים אותן

בנים רוצים להרגיש שצריכים אותם 

גבריות שמה דגש על מסוגלות, יכולת, יציבות

נשיות שמה דגש על דינמיות, רגש, שייכות

כאשר בן/בת המין השני מדגיש בנו את התכונה המגדרית אז אנחנו מרגישים טוב עם הזהות המגדרית שלנו.

כאשר גבר מתייחס לאישה כ"נשית" - רגישה, דנימית, מביע שייכות - אז זה מרים לה.

כאשר אישה מתייחסת לגבר כ"גברי" - מסוגל, בעל יכולות, יציב - אז זה מרים לו.

לכן מצד אחד, כל אחד ירצה לראות איך השני תופס אותו כמתאים למגדר שלו.

אבל מצד שני, כל אחד יחפש את התכונות המגדריות שיש בצד השני ולא בו.

אישה תבקש מהגבר שלה שיעניק לה יציבות, מסוגלות, תחושת יכולת

גבר יבקש מאשתו שתעניק לו רגש ושייכות

בעצם ככה כל אחד מרגיש שהוא בתפקיד הנכון בקשר וגם כל אחד מרגיש שיש לו מה לקבל במה שחסר לו עצמו ומה לתת לצד השני שאין לצד השני.

אני לא "מגדר" או סטראוטיפ, אלא אני.

חושבני גם שהסטראוטיפים של "גבר" או "אישה" שדובר עליהם, מייצגים בסך־הכל נישה חלקית. זאת אומרת, יש בזה משהו, כי יש אנשים שמתנהגים ככה, אבל זה לא מייצג אלא חלק מהאוכלוסיה (כנראה פשוט הוא הכי בולט), ויש עוד כמה מודלים נוספים.

לכן אין לי מה "להרגיש טוב עם הזהות המגדרית שלי" כי אין לי זהות מגדרית, זה לא חלק מהזהות שלי, וזה לא משהו שמגדיר אותי.

לגופו של־עניין, אם מישהי תתייחס אליי כ"מסוגל" "בעל יכולת" ושהיא "צריכה אותי" ו"סומכת עליי", בעיניי זה מציב ציפיות ומאיים, ואם היא תגיד "יאללה קטן עליך", זה לא עושה לי "וואו", אלא לא אומר לי כלום. יש דברים אחרים שכן, אבל זה לא אחד מהם.

מבחינה פסיכולוגית, יש כמה מודלים של אהבה, אחד מהם זה הערצה (כנ"ל, מה שמלמדים נשים לומר לבעליהן כמה הם חכמים וחזקים ונפלאים, ו"יהיה בעיניה כשר או מלך", כי זה "מעלה" להם) שמתחבר יפה לאישיות עם אלמנטים נרקיסיסטיים (לא במובן הרע)

מודל אחר זה הענקת חום (nurture, יעני לתת תשומת לב ורוך וחום כמו שנותנים לתינוק), יש גם מודל של תלות (במובן של הימשכות לתחושת ביטחון ויציבות; כלכלית, רגשית, או אחרת) או מודלים אחרים שאינם מרוכזים בנתינה שבמערכת היחסים, כמו למשל חברים טובים שמחליטים להתחתן והיסוד של הקשר הוא יותר אפלטוני (ועליו "מורכבים" גם משיכה וכו')

לגבי קבלה, אני חושב שקבלה היא לא פחות מאומנות, וזה נוגע גם לגבר וגם לאישה. לדעת לקבל זאת תכונה מדהימה.

זה לא מחייב אופי ספציפי, למרות שבדרך כלל יש נטיות גוברות אצל אנשים ונשים בהתאמה, לעיתים מובהקות ולעיתים מעורפלות, זה דבר הנראה בחוש, כמובן שיש יוצאים מהכלל, וכמובו שיש נטיות המשותפות לאנשים ונשים

יש גם הבדלים התנהגותיים בין חתולים בנים לבין חתולות בנות.

בכל־מקרה, אני לא נפגש עם ארכיטיפים וסטטיסטיקות, אלא עם אנשים אינדיבידואליים מאוד.

נקבעו כאן שלל קביעות כמו הקביעה שנשים מחפשות משהו ספציפי, וגברים מחפשים משהו ספציפי, שכל אחד מרגיש טוב בתפקיד הנכון לו, שכל אחד מחפש מה שאין בו, ושאנשים צריכים "אישור" לזהות המגדרית שלהם.

אני טוען שכל אחד מחפש משהו אחר, "גברים ממאדים" זאת אמנם נישה בתוך זה אבל המגוון הוא רחב, ולא לכל האנשים חשובה הזהות המגדרית שלהם, כמו שלא לכולם חשובה הזהות הפוליטית, או העדתית שלהם. יש אנשים שפשוט לא חושבים על־זה כל־כך.

אין מה להשוות בין הבדלים בין חתולים לחתולות לבני אדם. אצל חתולים זה רק הבדל בין אומץ יותר או פחות של נוכחות טטוסטרון.

אצל בני אדם הנפש עשירה ומורכבת פי מליארד ובמילא ההבדלים בין גברים לנשים שונים פי מליארד מחתולים.

יש הבדלים אמיתיים ויש הבדלים שהם סתם סטריאוטיפ

מעשית, כל אדם הוא שונה וחלוקת העולם לשתי הארכיטיפים הנ"ל לא מדויקת.

כמובן יש גם נשים גבריות וגברים נשיים.

כשאמרתי אופי גברי לא התכוונתי דווקא למצ'ואיסטי, כי בסוף גם קצין בסיירת וגם בייניש מרכזניק סטרואיטיפי הם גבריים ולא נשיים, כל אחד בדרכו

שאתה אומר שלא לכולם חשובה הזהות למה אתה מתכוון? ואם לא חשובה לי הבריאות של הגוף זה אומר שזה בסדר?

אני חושב שהאמירה היא שזו הזהות שלך, שלא הכל תלוי בבחירה ובדעה שלך, כמו בריאות של הגוף.

בבחירתך להתחבר אליה ולפתח אותה ובבחירתך לא להתחשב בה ולהתרחק מעצמך...

או עוד עובדות ביולוגיות...

אין צורך לומר שהביולוגיה משפיעה על ה"אני". או שהנשמה מתלבשת ופועלת דרך הגוף הביולוגי.

אבל העניין הוא שזה כבר קורה. אם אני גבר, אז אני ממילא גבר, וממילא הביולוגיה הגברית שלי משפיעה על המוח שלי (ברמה כזאת או אחרת), זה לא הופך אותי ל"מוביל", "יוזם", או כזה שצריך שירימו לו ויעופו עליו, או שירגישו שצריכים אותו וכו' או כל סטראוטיפ "גברי" אחר, כאשר העניינים האלה אינם אלא נישה ספציפית בתוך מגוון של מודלים של מערכות יחסים.

כך גם אישה היא אישה מעצם היותה אישה, אין צורך "להוכיח" את זה. אם היא יותר גברית, הרי שהביולוגיה של המוח שלה, מלכתחילה, על־אף היותה אישה, היא גברית יותר, אז למה להילחם בזה?

אני הגבתי לטענות מאוד ספציפיות. אני לא חושב שגברי זה יוזם או מוביל מהסיבה הפשוטה שאני לא מכיר במונח הזה. "גברי" זה בסך־הכל קונספט מילולי, איזשהו ארכיטיפ, או אוסף ארכיטיפים, שנשען על רעיונות בתרבות שאנחנו חיים בה.

יש הרבה "גיבורי תרבות" "גבריים", כמו לוחם קשוח, חכם מזוקן, סוחר ממולח, נסיך יפיפה ורומנטי, וכן הלאה וכן הלאה, ששונים זה מזה בתכלית. החכם המזוקן כולו שכל והבנה עמוקה וסטואיוּת ונזירות. הלוחם הקשוח הוא מוביל יוזם ומנהיג, מחוספס וחזק. הנסיך היפיפה שלנו הוא מאוד עדין ורגיש ושרמנטי.

בהתאם לכך, גם אני "גיבור" מהסגנון שלי, אני לא צריך להתחבר לאיזשהו סגנון מסוים בדווקא, ובכל־מקרה, אני ממש לא צריך שיאשרו את הגבריות שלי, לפי אף אחד מהמודלים האלה.

השרשור, ולא מרגיש צורך שיעופו עליי או יחמיאו לי בסגנון "יאללה קטן עליך". אבל אני כן מרגיש יותר טוב אם אני היוזם למשל בקשר, למרות שבאופי שלי אני לא כזה יוזם ומוביל (אבל גם לא מחפש מישהי שתוביל אותי, אלא שנוביל יחד)

מסכים לגמרי, אבל יש הרבה פנים לגבריות שהם כלל לא נשיים.   יש גם עדינות גברית שהיא כלל לא נשית.  הרב קוק לא היה נשי אבל היה עדין

עם מספר ביטויים כמספר הגברים בעולם.

לגבריות עדינה שקטה ופסיבית של קור רוח, וגם לגבר "קצין בסיירת" באופיו, יש מכנה משותף - למשל קור רוח ומשדר תחושת בטחון ויציבות כמשענת איתנה

כאמור, בסוף אני מי שאני, ואני נמשך למה שאני נמשך, וכך גם כל אדם בעולם.

אני לא נמשך לאידיאה נשית ערטילאית או משהו. ואני לא צריך מישהי שתתחיל לשדר לי אנרגיות נשיות או וואטאבר. לא שאני גיי, פשוט זה לא מרכז ערך אצלי. יש אנשים שאצלם זה כן, ואוהבים את משחקי התפקידים האלה, לבריאות להם.

השתמשתי בביטוי מגדר - שמעצם הוויתו הוא מדבר על השפעות תרבותיות.

ז"א אני מודע לזה שיש פער בין הביולוגיה לתרבות (לאו דווקא רע) ואני גם לא מוחק את האדם האישי.

האם אתה יכול להגיד שאתה חסין מהתרבות שקיימת כיום? ז"א עליך מודל הגבריות ונשיות בכלל לא עובד? אם הוא לא משפיע עליך ואתה מזדהה עם מה שכתוב פה - אשריך. אני לא כבתי בתור משהו מחייב המציאות אלא הצעה בלבד שמי שטוב שיקח אותה

ואם אני מסתכל טיפה יותר לגבי העניין - אני מזהה משהו בביולוגיה (כנראה, אני לא מדען שעוסק במוח או גוף האדם) של נשים וגברים ששונה ובאמת התרבות זורמת איתו ומבנה סביב תפקיד. הסף רגש של גברים ונשים הוא שונה. זה לא אומר שנשים יותר יתרגשו בהכרח או שיהיו יותר רגישות מגברים (ממש לא!) אלא זה אומר שבשלב מוקדם יותר הם יזהו גירוי וישפעו ממנו. את זה נראה לי אפשר לראות בחוש. התלהבות מילדים, פחד מג'וקים... 

איפה זה פוגש אותנו בדייטים? 

לקבוע מקום לדייט - תפקיד של הגבר. ווואלה נשמע לי הגיוני. תמיד הייתי לחוץ בגלל האחריות... עד שפעם אחת יצאתי עם מישהי שניסתה לקחת את האחריות הזאת וראיתי עד כמה זה מכניס אותה ללחץ אז אמרתי לעצמי "וואו, יש סיבה אמיתית שזה התפקיד שלי". זה לא מדע מדוייק, וזה מכליל. אבל זה בכל זאת רלוונטי - כי ככה אפשר לזהות דפוסים למערכות יחסים שונות. אם וכאשר בנאדם "מרגיש גבר" וזה עושה לו טוב - מעולה. אני הגדרתי את זה על ידי מסוגלות ויציבות, אתה רוצה לקחת את זה או שאתה מציאות שונה סביבך ואתה לא מושפע מהמציאות שאני מציג - מעולה, מדהים, אין פה שום בעיה.

בזכות הראיה הזאת הצלחתי להבין שיש בנות שיצאתי איתם שהיה קשה להן לשחרר את הצד של הקבלה, דווקא בגלל שהם תופסות אותו כמאוד משמעותי. ברגע שאני מזהה שהיא מגדירה את עצמה כאישה דרך התכונות הללו אז אני יכול להבין דברים בהתנהלות שלה וביחס לציפיות שלה.

עולם בו אנחנו לא מופעים מתבניות מגדריות, נשמע לי מדי אוטופי מדי. מסכים, לא צריך לקחת כל הנחת יסוד תרבותית ולקדש אותה. כן אפשר להבין דרכה איך הרבה אנשים פועלים וגם איך היא משפיעה עלינו, בצורה לא מודעת/מכוונת בהכרח. 

ובסוף, גם לשיטתך, יש הבדל בין גברים לנשים במערכת יחסים, אחרת זאת מערכת יחסים זוגית בין גבר לאישה אמורה להתנהל מול כל מערכת יחסים אחרת בין חברים. גם אתה תצטרך להבדיל את המערכות היחסים החברית לזוגית... אלא אם כן אתה רק רוצה לצמצם אותה למישור המין ולא למישור הריגשי.

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

שיש לזה משמעות אבל לא לבחון דרך זה את הבן אדם.

שמעניין מה שאמרת בסוף אם הייתי רוצה שאשתי תתלבש כמוני, נקודה למחשבה.

תודה רבה!

נשמע לי סיסמא

אף אחד לא חושב על ערך כזה או אחר שהוא שם חולצה.

וחיבור לעצמיות נמדדת באדידס או בפולו? נו באמת

הכוונה שבחירת הלבוש מגיעה ממידות ותנועות נפשיות, אני בוחר בגד מסויים כי הוא מבטא בעיניי משהו.

יכל להיות שבחירת המילים לא הייתה מדוייקת... אבל תחשוב על מישהו שחשוב לו לשדר חוזק וקור רוח הגיוני שהוא יבחר בגדים שמשדרים את זה, גם אם זה לא במודע. 

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

תמיד מדברים על צניעות בלבוש של בנות, אבל אצל בנים זה גם חצי קטע של צניעות וחצי קטע של סגנון.

לך בטח לא מציעים כאלה, אבל אני מקבלת כל מיני הצעות של בחורים בסגנון של ללבוש שרשרת מארינס בשיער ומכנס סקיני ואמא שלי לא מבינה למה אני פוסלת על זה. או שקיבלתי מספר של בחור שהוא "ירא שמיים" וכו' ובוואטסאפ תמונת פרופיל שלו בלי חולצה. ממש עושה רושם שאנשים יודעים מה שהם מדברים.

מה הקשר?

דובר על סגנון לבוש

זה לא הנושא

ציינתי שיש לזה עוד השלכות.

לצורך העניין - כנראה שללכת עם חמשת אלפים עגילים באוזן לא נופל תחת הגדרה יבשה של צניעות.

עם זאת מי שהולכת ככה היא לא בדיוק צנועה.

הקשר לנושא ברור יותר? 

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

שסגנון לבוש מעיד גם על סגנון חיים

לא הייתי אומרת לפסול בחורה אם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאתה אוהב

אבל כן להתמקד יותר בבחורות שלבושות בסגנון כזה

בסוף מי שאוהבת ללבוש מותגים שונה ממי שאוהבת ללבוש זרוק

לנשים זה דבר שהוא משתנה

אישה יכולה ללבוש יום אחד סגנון מסוים יום אחר סגנון אחר , אני מאמינה שנשים מושפעות יותר לפי מצב רוח וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש..

הלבוש הנשי בסוף זו תורה ענקית ..

לדעתי לא יהיה נכון להשוות אותו לגברי, ששם הדברים הרבה יותר ברורים וחוזרים על עצמם , אם זה בפלטת הצבעים אם זה סגנון .

אתה תראה הרבה יותר הטרוגניות אצל האישה .

וזה בריא וזה טוב ונכון לנפש האישה ...

דווקא אישה שלא תרצה לבטא בלבוש שלה / אקססוריז/ חפצים שהיא בוחרת

סגנון מאוד מאוד ספציפי , זה קצת מוזר.

לדוגמא אישה שאוהבת מראה קלאסי והיא קונה *רק* אותו.  צבעים עדינים , סגנון מחויט , עקבים בסגנון מסויים ..

זה מעורר תמיהה חלק מהיופי של האישה

זה שהיא יכולה להיות גם וגם

את יכולה לאהוב סגנון מחויט ובמקביל להרגיש נינוחה בסגנון בהו שיק וזה בסדר.

בקיצור

לא להשוות

לפי היהדות יש כוח מאוד גדול

לפלטת צבעים שאישה בוחרת ...

יש כוח לכל צבע וצבע

ברגע שיש גם וגם זה מדהים מאוזן

ברגע שיש רק צבע אחד בעייתי - חוסר איזון , עצבות.

נשים לפעמים חושבות שבגדים צבעים אבזרים רהיטים זה משהו שטחי חיצוני.

לא ..

אם מקשיבים טוב הוא מסמל דברים

וממש לא הדברים שהגברים חושבים ..

זה קשור גם לספירות

בקיצור המלצה שלי לשחרר

לא כדאי לשים על זה את הדגש.

אחרי שיש קשר רציני ובודאי בקשר נישואין - יש לזה יותר מקום.

ועכשיו אפשר להבין גם על הדוגמא שלך, אם יש סגנון לבוש שאתה נמשך אליו וכו, תנסה ואם תמצא, ברכה, אבל להגביל את עצמך רק אליו? נראה לי פחות ריאלי, אם לקשר לדוגמא שכתבתי לעיל- נניח שאני ממש אוהב קיווי-אז כל היום אני אוכל רק את זה? ממש לא..וכו

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו