שבחרת כאהבת הבורא כדוג'

ציטוט של מי זה?

ובהתאם לזה, לרצות לטפח / לעזור / לתת / להשקיע באותו ערך. זה יכול להיות ילד או חתול או פרח או אישה, אבל הרעיון הבסיסי דומה.

לפי מה שכתבת היא נתינה?

איני מאמין שנתינה מולידה אהבה, או שאהבה בהכרח תגרום לכך שאתן משהו (לפעמים דווקא לאהוב זה לשחרר, כמו עם ילדים)

השחרור בהקשר של הילדים (נכון גם למע יחסים בעיניי) הוא בשליטה. לתת להם להיות מי שהם בלי להפריע

אני שמעתי פעם מפי הרב דסלר שאהבה היא תולדה של נדיבות. זה אקסטרה מנתינה. מקום אחר בנפש, שהגבולות בו הם אחרים כי הוא כולל גם וויתור. (גם על שליטה).

התחברתי לזה מאוד

כתבתי את זה מתוך מחשבה על אהבה לילדה שלי,

קשה להגדיר מהי אהבה בין בני זוג

זו מילה סודית.

מרגיש לי חילול והוזלה הנסיון למשש אותה, לתת לה מילים, להסביר אותה...

ולמרות זאת...

אהבה תחלס היא עצם הקיום שלנו, משהו אוהב אותי ונותן לי חיים, המקום הכי אינטימי האישי שיש. במקום אהבה אפשר אולי לומר מקום.

הבקשה הכי עמוקה ואנטימית שלנו היא בקשת המקום, היסוד לכל הבקשות שלנו, העשייה שלנו,  בקשת מקום. אפשר לנסות להשיג אותה דרך מעשים ההצלחות, דרך כסף, אוכל בשפע גשמי, דרך עבודה רוחנית או באמונה בנשמתי ובבורא שנתן לי אותה, נתן לי אהבה ומקון.

ממנו אנחנו באים ופונים לעולם ולאליו אנחנו חוזרים.

עצם האהבה בתוכי, ביחס לעולם, לאשתי, לילדי, היא סוד.

סוד שאפשר לפתח אותו, להרחיב אותו, להוציא אותו לפועל, להביע אותו, לתת אותו, להניע איתו מהלכים, אבל הוא בעצמו- סוד.

וקולע

זו תנועה

שמעוררת קירוב ונתינה

ככה אמר הרב במדרשה😉

הרב אמר

 אז הוא יודע.

בפשטות נראה שהוא אומר שזה רגש שמוליד

הייתי חושב שזה דווקא אב ואם לכל הרגשות(:

כי זה יותר מורכב ומופשט.

בכולופן אצלי השפת אהבה זה מתנות, זמן איכות, ודיבור(ביטוים של רגש)

אגב כשאני אומר מתנות הכוונה ללתת,פחות לקבל.

יש הבדלים בשפות האהבה בין בנים ובנות

אני מנסה להגיע לשם דרך רגשות אחרים

מה זה בדידות - נוכל להגדיר את זה באופן מוחלט, או שזה סובייקטיבי?

אני נוטה להרגיש שאם היינו אומרים אני חווה בדידות וכך הזולת מבין אותנו, היה נלקח מהמקום של השיח הרגשי כל העומק שלו.

כלומר- המילים האלו - אהבה, שנאה, בדידות, כעס, אכזבה, געגוע, פחד...

הן מילים שבפשט שלהן יש משהו מאוד גרעיני, אבל הן אוצרות בתוכן הרבה מאוד עומק ווריאציות אפשריות - אולי כשם שפרצופיהם שונים.......

ולכן, בשיח רגשי, אם הזולת אומר אני מרגיש X,  תמיד תגיע פה השאלה - תסביר, תפרט, תספר........

עכשיו אני שמה לב שהרגשות השליליים הרבה יותר מגוונים, כלומר שבאהבה טמון הרבה מאוד, גם הגעגוע שהוא רגש חיובי, למעשה נגזר ומשתלב יחד עם האהבה..

חיכיתי לבת שתבוא להתגונן.

תתני לכאוב בשקט רגע

את החשק

רק יומיים?

יצאת בזול דוד, תנסה תקופה של כמה חודשים ועוד הייתי עדין.

אבל מאשים רק את עצמי בזה האמת.

אני מתאושש מהר יחסית.

אולי שאריות מהצבא

פגישה קצרה

אבל אל תכליל על כל בנות ישראל 

ברור שאין הרבה הבדל בין שעה ורבע וחצי

והכל בסוף קשור לבין אדם לחברו שהתנהל 

לפעמים אני יכול להגזים עם שעתיים, אבל זה מה שנכנס לי בראש בגלל שככה אמרו לנו בישיבה 

אם זה רק יומיים...

בנימה אופטימית זו- מאחלת לך שלא תהיה לך עוד חוויה כזו...

שוב אח.

מתוך השאלה אתה יכול להבין שהשאלה היא לנשואים/ות

בפרטיות בתור ביטויים לאהבה 

2 דוג' כהכוונה

מה הצורך בפרטיות אם זה להוריד זבל?

אין לי שום רצון או כוונה למשהו אישי 

שלא ניתן לומר בפהרסיה.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציות

מהעבודה- מחוץ לשעות העבודה.

חברים/ות שלא יודעים גבולות.

אנשים עסוקים שרוצים לקרוא בנחת את ההודעה פעם נוספת בריכוז בלי הלחץ של "ראו אותי קורא והם רוצים תשובה עכשו ואין לי היכולת להגיב כי..."

מעצבן אותי שמנסים לנהל שיח וזה כמו קטוע ומסתבר שזה מעצבן מלא בנות שימו לב ..

אפילו אם תהיה איתה 3 דקות ברצף רק בהודעות או רק בפלאפון זה כבר מקדם את הקשר .

זה לא תקין לענות אחרי באופן קבוע בלי פידבק של שיח

עדיף טלפון תמיד אם לא אז בהודעות אבל שיהיה מרחב שיתופי לייב
 

מדובר על דייט 3+

מניסיוני הקצר...

ווצאפ זה מתכון  לאסון בכל מה שקשור לתקשורת ריגשית ולא טכנית

אותה.

קצת רגישות

אבל הייתי שם שנה שעברה עם חברות שלי (בטווח גילאים הזה ושומרות הלכה).

בהרגשה. אוף באמת נמאס כבר

ופחות למה בני אדם אומרים.

הרבה פעמים כשקצת חופרים מגלים שאנשים

מדברים על המקרה שלהם בלי שידוע להם על המקרה שלך.

ובעצם מדברים על עצמם עלייך

את לא חייבת להשתתף בזה

לא יוצאים מתוך לחץ!!!

אם מי שלוחץ עלייך קרוב אלייך - לדעתי נכון להגיד לו את זה. אם אני מספיק בוגרת להתחתן, אני מספיק בוגרת כדי להבין את ההשלכה של הבחירות שאני עושה. אשמח אם תייעצו לי כשאני מבקשת, ולא סתם, לא רק שזה לא עוזר - זה מרע את המצב.

אם כל פעם קורה אותו הסיפור - אולי הגיע הזמן לעשות דברים בצורה אחרת. אם את מרגישה שכל הדייטים אותו דבר ולא צומח מזה כלום - בעיני זו נקודה מצוינת לעצור, להתבונן, לדייק. לנסות להבין למה זה קורה. מה אני יכולה לעשות כדי שדברים יקרו אחרת. 

אני מבינה גם את העניין שכל הקטע הזה קצת מאולץ. שני אנשים זרים יושבים יחד ובודקים אם יש כאן פוטנציאל כדי לבנות ביחד את הדבר הכי גדול בחיים שלהם. להיות "אני" בסיטואציה הזו זה לא קל, ולפעמים לוקח כמה פגישות עם אדם עד שמתחילים להרגיש את הנינוחות הזאת.

במילים אחרות - החוסר נינוחות של השיטה זה מחיר שצריך לשלם בעיני כדי להגיע אל המנוחה והנחלה בעתיד, המקום שבו אני הכי אוכל להיות אני.

אז אל תצאי, תצאי כשתרצי.

זה לא טוב ולא מועיל לאף צד לצאת כשאת לא רוצה,

אם הבעיה היא חוסר נעימות מהמציעים כדאי לחשוב איך מתמודדים מולם.

ותראי ישועות.

את יכולה להוסיף: ברגע שארצה לחזור להכיר- אשמח לשתף אתכם בכך.

(לי זה עבד נהדר)

להיות שזה תסכול רגעי

ואם ירצה ה' ושבוע הבא יהיה

שידוך ממש ממש טוב אז תצאי?