לא עברתי קורס אנגלית
בפעם השלישית
שבת שמינית בבית בתוך חודשיים וחצי
העז נכנסה ואז יצאה אז הרגשנו דיי סבבה
אבל עכשיו כולם פה כל היום וזה מתחיל להיות עמוס וצפוף לי ואני צריכה מרחב
לדעת שהכל קורה בזמן שלו ואין לנו אפשרות להקדים או לאחר כי הכל בגזזרת הבורא זה מרגיע אבל גם קשה כי אני לא יודעת כמה עוד להתאמץ על הלימודים
או לוותר וזהו
אבל זה נראה לא הגיוני לוותר בשלב כזה אז אולי לא זהו?
אני צריך עזרה ה' לבד אנלא יכול
אז תעזור לי כמו תמיד עזור לי גם עכשיו
אני יודע שאתה מקשיב מקשיב בכל מצב
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
