ולא נכון, עיין ב- אני לא זוכר בדיוק, או מנון או לכס, לאפלטון

הוא מפריך שם את הפנייה לדעת הרוב 

"...that government of the people, by the people, for the people, shall not perish from the earth."

זה ממש ממש מתאים לסיטואציה אגב

סתם אילתרתי, טולקין בטח היה אוטם את אזניו ושולח אותי לבשל במטבח

וזה פחות עובד אם יש עוד כאלה בסביבה

או רציונליסטיים מודרניים

ואני נאו-פלאטוניסט על הגבול המיסטי

תמיד אפלטון הרגיש לי יותר קרוב ליהדות מאשר אריסטו

אריסטו הוא ארצי מדי

וגם תפיסת האלוהות של אפלטון יותר יהודית

מתאר את התכנים הרוחניים באמצעות כוח הדימיון המדמה, דבר המזכיר קצת נבואה

וגם אצל אריסטו אין הרבה רוחניות

היא כמו אנדרטה רוחנית מתה (בתפיסה השכלית היוונית), ואילו אצלינו (כעם הנבואה) המילה המקבילה היא "נשמת הדבר" כלומר משהו חי

פעם התכתבתי עם ד"ר לפילוסופיה (רט כמובן) והוא אמר לי שאפלטון לא דיבר הרבה על האידיאות, ורוב מה שאומרים על האידיאות הגיע מהנאופלאטוניסטים

הפילוסופיה מבקש לתבנת את העולם, וזה קצת מת.  הנבואה היא כמו זרם חיים

אבל הפילוסופיה היוונית אכן

אני מבין את מה שאתה אומר

כאילו הנבואה זו פילוסופיה חיה?

זה אחד המשפטים האהובים עליי בכל ספרי נרניה

"אפלטון! אפלטון! הכל כתוב אצל אפלטון! מה הם מלמדים בבתי הספר בימינו?"

(נקודת סיוג- האהבתי מאד את ההתחלה של הסרט השלישי שחסך את כל העצבים של סוף הספר שנגרם לי)

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.

שהם כן

אבל אני לא בטוח

כאילו, בעידן הרביעי