בשעה טובה, הוציאו אותי מהאדישות 

אמא שלי שתחיה קבעה לי תור לרופא כדי להתקדם עם ההסרה של הגידול למי שזוכרת.

כי כבר דיייי זה גדל, אנשים שמים לב 

ובאופן כללי המליצו להוריד ככה שאין סיבה להשאיר.

כמה גרוע יהיה ללכת אליו עם התינוק?

הוא בן 10 חודש. ילד רגוע בסה"כ

הבית חולים רחוק מהבית ולא יכולה/רוצה להשאיר אותו אצל גיסתי (הגדול יהיה אצלה)

הבייבי שלי ובאלי אותו איתי. אם אשאיר אותו אצל אחרות לא אהיה רגועה.

מתלבטת כי זה מרגיש לי קצת מזלזל,

מדובר בפרופ, בשר"פ. 

בעלי יהיה איתי ככה שבמקרה הכי גרוע יוכל לצאת איתו..

ועדיין - מה נראה לכן?

חפרתי להיום

נשבעת שזה מהלחץ

בת שלושה שבועות

היא היתה מעולה והאורתופד (שגם היה בפרטי) לא אמר על זה כלום 

אם רק שיחה זה כאמור לא מזלזל... כשאת כמובן מקדימה בפתח התור ומציינת את זה, ולא מתעלמת מזה שהכנסת אותו...

שונאת התנצלויות

אנסה למצוא לו סידור

בהצלחה אהובה

רק בריאות

אבל כמובן תעשי רק מה שתרגישי איתו בנוח

לחפש בייביסיטר שתבוא איתכם

או בייביסיטר שגרה בסביבת בית החולים

שתוכלו להשאיר איתה את התינוק לתור עצמו

אבל שכל שאר הזמן הוא יהיה איתכם..

את יכןלה לנסןת לחפש פה בפורום אולי למישהי יש בת/אחות/שכנה במקום המתאים..

תבואי כרגיל עם התינוק בעגלה לא אמור להפריע בעיקרון

לגבי לקחת את התינוק. מובן בהחלט!!!!!!! אני לוקחת תינוק קטן לכל מקום אפשרי

גם בדיקות 

לשמוע מה יש לפרופ להגיד לשאול שאלות

לפעמים בדברים האלה ההבדל בין אם היית מרוכזת ושאלת את השאלות החשובות או לא זה שמיים וארץ

קבעתי תור? כדאי למצות אותו..

ולרשום את כל השאלות מראש, אחרת שוכחים!!!

למה שלא תשאירי אצל אמא נגיד?

ויצאתם לאחרונה ?

אם לא אז תעצרו גם לשתות משהו חצי שעה זה שווה זהב

אני גם הייתי מהלחוצות לחזור ולהיות איתי וזה

אבל יש עוד דברים חשובים וחשוב להיות מאוזנים...

בהצלחה ממש בכל מקרה!!!

וחיבוק

אם זה רק לשיחה, אז אפילו לא תמיד עם בעלי.

אם יש צורך בבדיקה פיזית אז בעלי גם מגיע כדי לשמור על התינוק.

אף פעם לא חשבתי להתנצל על זה. נראה לי מובן מאליו...

וגם אף פעם לא העירו לי על זה.

היינו אצל הרופא, הלכתי עם הבייבי ומצאתי דרך אחיינית שלי בת 12, בת דודה שתהיה איתו מחוץ לחדר

הילד החליט ליצור חרדת זרים / נטישה בדיוק באותו יום ככה שהוא נכנס איתנו לחדר

הפרופ היה בהתחלה מזה נחמד, קיבל אותנו ממש יפה ולגמרי הבין את הסיטואציה (זוג שמגיע מירושלים לבית חולים במרחק שעתיים נסיעה - הבין מצוין למה הוא הגיע איתנו)

אבל מה - אחרי כמה דקות התהפך עליי, בצדק שהתעכבתי עד עכשיו ולמה לא מיהרתי ואיזה רופא הזוי ומוזר שאמר לי שבסדר לחכות

בקיצור, אחרי שהבנתי כמה אני מטומטמת וחסרת אחריות שדחיתי את הניתוח עד עכשיו (שלא תטעו, רופא בקופה אמר לי שאפשר לחכות עוד קצת, אף אחד לא אמר לי כמה שנים == קצת)

הוא קבע לי תור לסיטי בראשון, ב"ה אשרו התחייבות

בהתאם לסיטי הוא יחליט אם הניתוח חייב להיות במיידי בהיסטריה או רק במיידי (אם התוצאות יהיו טובות הוא לדבריו מתפשר על ניתוח בעוד שלושה שבועות, החופש של הילדים בדיוק מתחיל!!!!! ויש מצב שאחרי הניתוח תלך לי ההנקה - תלוי בסוג הגידול ובללה. נכון שמדובר "כולה" בהנקה. אבל וואי אין לי איך לתאר לכן כמה הדבר הזה עושה לי טוב בחיים. ברור שמתישהו אפסיק להניק אבל לא רוצה עכשיו, לא רוצה בתזמון הזה ולא רוצה בגלל סיבה כזאת. עזבו - כרגע עד שבוע אחרי הניתוח אני מניקה )

איך שכחתי, יש לנו סבך בירוקרטיה לפני. 

רק חייגתי ללאומית לקבל התחייבות אומרים לי רק פה ולא שם

אבל הועילו בטובם לשלוח את הבקשה (ב"ה שיש לי ביטוח פרטי ככה חצי מזה הביטוח משלם. הבעיה שלא הכל)

התעייפתי.

שונאת את החיים שלי עכשיו.

לא באלי על חיבוק, לא רוצה כלום ת'אמת

רק לפרוק ולהתעורר אחרי הכל.

ויאללה - חזרתי לשיין

כלכך כיף לי להיות שם

(ולא הבנתי את הסוגריים: כשאמרו לך שזה בסדר לחכות - כן אמרו או לא אמרו שכמה שנים זה סבבה? וכמה בעצם חיכית?)

ולעשות אס חוזר.

חצי שנה אחרי הרגשתי שהגידול ממש ממש גדל אז חזרתי מיוזמתי לעוד בדיקה. נבדקתי

ראינו באמת גדילה

אמרה לי שזה לא מפריע לאיברים ליד ככה שלא קריטי להוריד במיידי,

הביאה הפנייה לרופא בבית חולים אם אשקול להוריד ואם לא אמרה לי כזה "תמשיכי לעקוב"

היא לא אמרה לי מתי לחזור, בסיכום ביקור אני רואה שכתוב שנה אחרי או אם יש שינוי אחר אז לחזור

תאמת היו שינויים.. אני אשימה, אני יודעת.

אם כי עדיין זה באמת לא היה לי ברור לאורך כל התקופה כמה זה דחוף

בינינו, מי לא דוחה מטלות לא נעימות??

אני אחת מהן וכן - למדתי עכשיו שיעור

ממש תחושת ג'יפה.

שתתאוששי מהלידה וקצת תגדלי אותם בנחת. 

אל תאכלי את הלב עכשיו, זה לא יעזור לכלום!!!!

תשמחי שאמך האהובה דחפה אותך וקבעה לך תור עכשיו

קחי נשימה עמוקה, תתפנקי במה שעושה לך עכשיו טוב, הכי טוב

כולל קניה פרועה בשיין (תמיד אפשר להחזיר)

לכי לסניף של לאומית, תבקשי לשבת עם מנהלת הסניף, תסבירי לה את הסיטואציה

תגידי לה שאת זקוקה לעזרתה

ובעז"ה נקווה שתפגשי בדרך רק שליחים טובים ונעימים

אתן לך בכ"א חיבוק על ההנקה

ועוד חיבוק על כל העניין

בשורות טובות

החלמה מהירה וקלה

שיהיה הכל לבריאות

ובקשר להנקה, לא יודעת מה הסיבה שאולי לא תוכלי להניק. אבל אם זה קשור לתרופות או לחומרי ההרדמה- תבררי מול המבינים.

שלפעמים אם הם נותנים הנחה, זה רק עד סכום מסויים, ואם את עוברת את הסכום, ההנחה צונחת.

נגיד, היה לי מקרה שלא הזמנתי משיין כלום איזה 4 חודשים והם ממש רצו שאקנה שוב, אז רשמו לי הנחה של 35%. אז הכנסתי פריטים לסל, וגיליתי שאם אני מוסיפה פריטים מעבר ל60 שח, ההנחה יורדת לאיזה 17% הנחה לכל פריט. אז פשוט הזמנתי רק שני פריטים בשווי כולל של 60 שח וקיבלתי את ההנחה המקסימלית 😂

אני לא פראיירית, עכשיו מחכה שיתגעגעו אליי שוב 😉

מעל 350 בערך/400 המחיר לפריט עולה משמעותית

כי הקופון מוגבל עד נגיד להנחה של 100 ש"ח(משתנה)

הפתרון הוא לפצל סלים.

כשאת מגיעה לגבול ממנו פריטים מתחילים לעלות, לעשות קניה ולהתחיל סל חדש...

אני שונאת את זה ממש

ושונאת את ההתמכרות שלי גם

אבל זה עושה לי טוב

האמת שרוב הדברים אני בכלל מחזירה

בעיקר בבגדי נשים.

אבל כל מיני ג'אדג'טים קטנים לבית עושים לי שמח

אז מרשה לעצמי להתפנק בזה.

וכן- לפעמים יש מציאות שוות בבגדים.

לעניין התור- אין שום בעיה להביא תינוק. זה רק ייעוץ. אם יפריע שבעלך יצא איתו

ואיזו אמא מתוקה יש לך שאכפת לה והיא דואגת לך

רק בריאות

בשורות טובות

אולי לעשות רשימה של כל הדברים שאת רוצה/ צריכה.

וכל פעם שצורך כלשהו מתמלא למחוק מרשימה,

עצם הכתיבה הזאת משחררת ואז אין דחף לקנות מהר ומצד שני את לא מרגישה שוויתרת על הרצון, כי הוא קיים ובסוף יגיע הזמן ויתממש. אפשר גם למלא סל ופשוט לחכות למחרת,לפעמים למחרת תגלי שעבר לך החשק חח, לפחות ככה זה אצלי.

וגם תראי אם המלתחה שלך משרתת אותך, אני מאוד אוהבת מלתחת קפסולה ע"פ פריטים שמשתלבים בינהם. וגם קונה בשיין, אבל אם הייתה לי בחירה לקנות המון פריטים בשיין או לקנות משהו אחד איכותי וטוב , אז כנראה שהייתי בוחרת באיכות ובמשהו שיהיה לי פרקטי.

אולי אני מפסידה דברים אבל נמאס לי להפסיד כסף על כמ הדברים שלא באמת שווים את הסכום אבל לא תמיד יוצא לי להחזיר או שמתלכלך או שמתפספס וכאלה...

אבל כן נהנית מבגדים שהזמנתי בעבר..

דברים לבית לא ראיתי שהחזיק מעמד כ"כ...

קודם כל יפה שאת שמה לב לעניין הדופמין זה באמת הרבה עניין של ריגוש

אבל גם אם את משתמשת בהכל, זה לא אומר שצריך הכל. זה אומר שיש מבחר ענק ושקשה לעמוד בפיתוי. תנסי לתרגל את זה, את העניין של דחיית סיפוקים.

וגם, כשבונים קולקציית קפסולה, הצורך בהכל מהכל יורד

אני כבר שנים ככה, מאז שאני נערה, וכל פעם כשהתפתיתי למשו אחר  - יצא שסתם שילמתי

אני כבר שנים לובשת שמלות. כל שמלה לוק אחד אין איםה לגוון.

לאחרונה נכנס בציבור החרדי הקטע של סט חולצה וחצאית - יש לי כמה סטים כאלה ושוב, איך לא - הכל הולך אחד עם השני.

סופסוף התחדשתי בחצאית סאטן שחורה חלקה, גזרת איי - פעמון מהממת,

היא יכולה ללכת עם הכל ומוצאת את עצמי ממש מסתבכת.

איך עושים את זה נכון?

כל פריט שאני בוחרת, יכול להשתלב עם כמה פריטים קיימים בארון וככה אני לא חייבת לקנות הופעות שלמות שאם אין לי את חולצה x, אז גם הפריט הזה לא שווה כלום

או בקיצור - לא קונה פריטים חד פעמיים

בנוסף, הולכת על די קזואלי. לא שמלות כי אני לא אוהבת האמת ומה שכן בצבעים ניטרליים שיתאימו לערב וככה אני צריכה לגוון רק בכיסוי.

רוב הארון שלי מורכב מחולצות לבנות למשל. אני יכולה לשלב איתן ווסטים/ קרדיגנים/ גקטים מחויטים

זה לא סותר צבע אחר כמו וורוד למשל אם את מעדיפה, אבל הכלל הוא - אין פריטים חד פעמיים. אפשר לשלב הכל עם הכל וליצור לוק של ערב עם פריטים של בוקר, ולוק ליציאה עם פריטים של לוק יומיומי

הטוויסט הוא יותר בנעליים, כיסוי וכד.

לדוגמה - יש לי חצאית סאטן בצבע חמרה. יצא לי ללבוש אותה ליומיום עם חולצה לבנה פשוטה ווסט מעל. אפשר ללבוש אותה גם לערב עם עקב וחולצה יותר אלגנטית

בשמלות כאמור אינני מתמחה. יש לי כמה קלאסיות לערב ואני לובשת אותן כבר 3 שנים ולא מרגישה צורך להתחדש כל פעם. הן בגוונים נייטרלים של שחור,אבן וכחול נייבי

אם זה מעניין אותך.

בעקרון פחות הדפסים פרחים וכו',

גזרות קלאסיות פשוטות ולא מסובכות ,

עם צבעים אפשר לשחק, כי זה חלק אחד ולא צריך להסתבך, אז אם את אוהבת צבעוניות אין בעיה

זה אמור להיות פריט לבוש שהולך עם עוד שניים שלושה פריטים, לא?

עם עוד פריטים וכך ליצור גיוון

תראי מה שפירטתי לך בתגובה שלי 

משהו בלי להסתבך ושלא יהיה חם🙂

בחורף אפשר יותר ליצור מראה שכבות.

שמלת קפסולה בשבילי יותר הגזרה שלה וצבע חלק (פסים, פרחים קטנים גם סבבה) גזרה קלאסית שלא תיצא מאופנה ופחות קשקושים

שאני מגוונת בהן עם הנעליים

אבל זה יוצא הרבה יותר יקר

השמלה עלתה 150 בסייל של בננה

במקום שיהיה זוג נעליים אחד מוגדר קניתי לו 3 זוגות

וזה לא ממש מגוון את הלוק, כולה החלפה של זוג נעליים

אני רוצה להרגיש בנוח עם השמלה הזאת, ללבוש אותה בראשון ושלישי עם גיוון

בקיץ בטח אין איך לגוון אותה 

נראה לי זה באמת פחות מתאים עם פאות..

לי יש ככה כמה שמלות בודדות(לא ידעתי שקוראים לזה קפסולה חח)

ואני משחקת עם המטפחת וזה משנה ממש את כל המראה..

אצלנו "מקובל" לחבוש פאה, הפאה לא נוחה לי ברמות במיוחד בקיץ וגם עם הילדים

ככה שאני כן באמצע השבוע עם מטפחות לונג / צעיפים וכאלה

אבל הבגדים שלי לא מאפשרים גיוון עם כמה צבעי מטפחות (שמלה מבננה מקושקשת, תקוע לי ששמים אותה רק עם מטפחת אחת ספציפית)

אותי משמחת מלתחת קפסולה (אבל יש לי יותר חצאיות, מאשר שמלות), כי יותר מדי גיוון דווקא מעמיס עליי,אוהבת לפתוח את הארון לראות צבעים נייטרליים, מעט פריטים אבל מדויקים,

אבל יש לי חברות שחייבות את הגיוון, את הצבעוניות, את ההדפסים... נראה לי עניין של אופי🙂

אני כן רוצה תקופה לעבור לבגדים בצבעים יותר רגועים אבל לא מצליחה

תמיד חוזרת לצבעוני, הייחודי והמוזר

אולי בחורף אנסה, זה יהיה יותר פשוט בגלל כמות השכבות והבלייזרים שאפשר לגוון איתם

מעניין ממש לנסות

עם שמלות לדעתי. כי מאוד קשה להוסיף עוד פריט לבוש חוץ מהשמלה לעומת החורף שאפשר יותר לתמרן בין סגנון מחויט לקזואל

חם נורא

אז אם את הולכת רק עם שמלות, צריך יותר מ2. 

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.

גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי

הגדול שלי כבר בן 11.

את הכל.

חידשת לי!

לק"י

חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.

בינתיים יש גם וגם.

לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.

בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי

לק"י

ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.

אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).

כי אין לי מושג אם הפנקס הפיזי שלי בכלל נמצא איפשהוא..

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...

ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח

פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו. 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

באמת יכול להיות שזה משהו אחר..

אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..

וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

זה ממש נורמאלי, הם צריכים לעבור מתישהו

בשביל הרוגע שלך- תלכי.

מכירה את החשש הזה

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק