בשעה טובה, הוציאו אותי מהאדישות 

אמא שלי שתחיה קבעה לי תור לרופא כדי להתקדם עם ההסרה של הגידול למי שזוכרת.

כי כבר דיייי זה גדל, אנשים שמים לב 

ובאופן כללי המליצו להוריד ככה שאין סיבה להשאיר.

כמה גרוע יהיה ללכת אליו עם התינוק?

הוא בן 10 חודש. ילד רגוע בסה"כ

הבית חולים רחוק מהבית ולא יכולה/רוצה להשאיר אותו אצל גיסתי (הגדול יהיה אצלה)

הבייבי שלי ובאלי אותו איתי. אם אשאיר אותו אצל אחרות לא אהיה רגועה.

מתלבטת כי זה מרגיש לי קצת מזלזל,

מדובר בפרופ, בשר"פ. 

בעלי יהיה איתי ככה שבמקרה הכי גרוע יוכל לצאת איתו..

ועדיין - מה נראה לכן?

חפרתי להיום

נשבעת שזה מהלחץ

בת שלושה שבועות

היא היתה מעולה והאורתופד (שגם היה בפרטי) לא אמר על זה כלום 

אם רק שיחה זה כאמור לא מזלזל... כשאת כמובן מקדימה בפתח התור ומציינת את זה, ולא מתעלמת מזה שהכנסת אותו...

שונאת התנצלויות

אנסה למצוא לו סידור

בהצלחה אהובה

רק בריאות

אבל כמובן תעשי רק מה שתרגישי איתו בנוח

לחפש בייביסיטר שתבוא איתכם

או בייביסיטר שגרה בסביבת בית החולים

שתוכלו להשאיר איתה את התינוק לתור עצמו

אבל שכל שאר הזמן הוא יהיה איתכם..

את יכןלה לנסןת לחפש פה בפורום אולי למישהי יש בת/אחות/שכנה במקום המתאים..

תבואי כרגיל עם התינוק בעגלה לא אמור להפריע בעיקרון

לגבי לקחת את התינוק. מובן בהחלט!!!!!!! אני לוקחת תינוק קטן לכל מקום אפשרי

גם בדיקות 

לשמוע מה יש לפרופ להגיד לשאול שאלות

לפעמים בדברים האלה ההבדל בין אם היית מרוכזת ושאלת את השאלות החשובות או לא זה שמיים וארץ

קבעתי תור? כדאי למצות אותו..

ולרשום את כל השאלות מראש, אחרת שוכחים!!!

למה שלא תשאירי אצל אמא נגיד?

ויצאתם לאחרונה ?

אם לא אז תעצרו גם לשתות משהו חצי שעה זה שווה זהב

אני גם הייתי מהלחוצות לחזור ולהיות איתי וזה

אבל יש עוד דברים חשובים וחשוב להיות מאוזנים...

בהצלחה ממש בכל מקרה!!!

וחיבוק

אם זה רק לשיחה, אז אפילו לא תמיד עם בעלי.

אם יש צורך בבדיקה פיזית אז בעלי גם מגיע כדי לשמור על התינוק.

אף פעם לא חשבתי להתנצל על זה. נראה לי מובן מאליו...

וגם אף פעם לא העירו לי על זה.

היינו אצל הרופא, הלכתי עם הבייבי ומצאתי דרך אחיינית שלי בת 12, בת דודה שתהיה איתו מחוץ לחדר

הילד החליט ליצור חרדת זרים / נטישה בדיוק באותו יום ככה שהוא נכנס איתנו לחדר

הפרופ היה בהתחלה מזה נחמד, קיבל אותנו ממש יפה ולגמרי הבין את הסיטואציה (זוג שמגיע מירושלים לבית חולים במרחק שעתיים נסיעה - הבין מצוין למה הוא הגיע איתנו)

אבל מה - אחרי כמה דקות התהפך עליי, בצדק שהתעכבתי עד עכשיו ולמה לא מיהרתי ואיזה רופא הזוי ומוזר שאמר לי שבסדר לחכות

בקיצור, אחרי שהבנתי כמה אני מטומטמת וחסרת אחריות שדחיתי את הניתוח עד עכשיו (שלא תטעו, רופא בקופה אמר לי שאפשר לחכות עוד קצת, אף אחד לא אמר לי כמה שנים == קצת)

הוא קבע לי תור לסיטי בראשון, ב"ה אשרו התחייבות

בהתאם לסיטי הוא יחליט אם הניתוח חייב להיות במיידי בהיסטריה או רק במיידי (אם התוצאות יהיו טובות הוא לדבריו מתפשר על ניתוח בעוד שלושה שבועות, החופש של הילדים בדיוק מתחיל!!!!! ויש מצב שאחרי הניתוח תלך לי ההנקה - תלוי בסוג הגידול ובללה. נכון שמדובר "כולה" בהנקה. אבל וואי אין לי איך לתאר לכן כמה הדבר הזה עושה לי טוב בחיים. ברור שמתישהו אפסיק להניק אבל לא רוצה עכשיו, לא רוצה בתזמון הזה ולא רוצה בגלל סיבה כזאת. עזבו - כרגע עד שבוע אחרי הניתוח אני מניקה )

איך שכחתי, יש לנו סבך בירוקרטיה לפני. 

רק חייגתי ללאומית לקבל התחייבות אומרים לי רק פה ולא שם

אבל הועילו בטובם לשלוח את הבקשה (ב"ה שיש לי ביטוח פרטי ככה חצי מזה הביטוח משלם. הבעיה שלא הכל)

התעייפתי.

שונאת את החיים שלי עכשיו.

לא באלי על חיבוק, לא רוצה כלום ת'אמת

רק לפרוק ולהתעורר אחרי הכל.

ויאללה - חזרתי לשיין

כלכך כיף לי להיות שם

(ולא הבנתי את הסוגריים: כשאמרו לך שזה בסדר לחכות - כן אמרו או לא אמרו שכמה שנים זה סבבה? וכמה בעצם חיכית?)

ולעשות אס חוזר.

חצי שנה אחרי הרגשתי שהגידול ממש ממש גדל אז חזרתי מיוזמתי לעוד בדיקה. נבדקתי

ראינו באמת גדילה

אמרה לי שזה לא מפריע לאיברים ליד ככה שלא קריטי להוריד במיידי,

הביאה הפנייה לרופא בבית חולים אם אשקול להוריד ואם לא אמרה לי כזה "תמשיכי לעקוב"

היא לא אמרה לי מתי לחזור, בסיכום ביקור אני רואה שכתוב שנה אחרי או אם יש שינוי אחר אז לחזור

תאמת היו שינויים.. אני אשימה, אני יודעת.

אם כי עדיין זה באמת לא היה לי ברור לאורך כל התקופה כמה זה דחוף

בינינו, מי לא דוחה מטלות לא נעימות??

אני אחת מהן וכן - למדתי עכשיו שיעור

ממש תחושת ג'יפה.

שתתאוששי מהלידה וקצת תגדלי אותם בנחת. 

אל תאכלי את הלב עכשיו, זה לא יעזור לכלום!!!!

תשמחי שאמך האהובה דחפה אותך וקבעה לך תור עכשיו

קחי נשימה עמוקה, תתפנקי במה שעושה לך עכשיו טוב, הכי טוב

כולל קניה פרועה בשיין (תמיד אפשר להחזיר)

לכי לסניף של לאומית, תבקשי לשבת עם מנהלת הסניף, תסבירי לה את הסיטואציה

תגידי לה שאת זקוקה לעזרתה

ובעז"ה נקווה שתפגשי בדרך רק שליחים טובים ונעימים

אתן לך בכ"א חיבוק על ההנקה

ועוד חיבוק על כל העניין

בשורות טובות

החלמה מהירה וקלה

שיהיה הכל לבריאות

ובקשר להנקה, לא יודעת מה הסיבה שאולי לא תוכלי להניק. אבל אם זה קשור לתרופות או לחומרי ההרדמה- תבררי מול המבינים.

שלפעמים אם הם נותנים הנחה, זה רק עד סכום מסויים, ואם את עוברת את הסכום, ההנחה צונחת.

נגיד, היה לי מקרה שלא הזמנתי משיין כלום איזה 4 חודשים והם ממש רצו שאקנה שוב, אז רשמו לי הנחה של 35%. אז הכנסתי פריטים לסל, וגיליתי שאם אני מוסיפה פריטים מעבר ל60 שח, ההנחה יורדת לאיזה 17% הנחה לכל פריט. אז פשוט הזמנתי רק שני פריטים בשווי כולל של 60 שח וקיבלתי את ההנחה המקסימלית 😂

אני לא פראיירית, עכשיו מחכה שיתגעגעו אליי שוב 😉

מעל 350 בערך/400 המחיר לפריט עולה משמעותית

כי הקופון מוגבל עד נגיד להנחה של 100 ש"ח(משתנה)

הפתרון הוא לפצל סלים.

כשאת מגיעה לגבול ממנו פריטים מתחילים לעלות, לעשות קניה ולהתחיל סל חדש...

אני שונאת את זה ממש

ושונאת את ההתמכרות שלי גם

אבל זה עושה לי טוב

האמת שרוב הדברים אני בכלל מחזירה

בעיקר בבגדי נשים.

אבל כל מיני ג'אדג'טים קטנים לבית עושים לי שמח

אז מרשה לעצמי להתפנק בזה.

וכן- לפעמים יש מציאות שוות בבגדים.

לעניין התור- אין שום בעיה להביא תינוק. זה רק ייעוץ. אם יפריע שבעלך יצא איתו

ואיזו אמא מתוקה יש לך שאכפת לה והיא דואגת לך

רק בריאות

בשורות טובות

אולי לעשות רשימה של כל הדברים שאת רוצה/ צריכה.

וכל פעם שצורך כלשהו מתמלא למחוק מרשימה,

עצם הכתיבה הזאת משחררת ואז אין דחף לקנות מהר ומצד שני את לא מרגישה שוויתרת על הרצון, כי הוא קיים ובסוף יגיע הזמן ויתממש. אפשר גם למלא סל ופשוט לחכות למחרת,לפעמים למחרת תגלי שעבר לך החשק חח, לפחות ככה זה אצלי.

וגם תראי אם המלתחה שלך משרתת אותך, אני מאוד אוהבת מלתחת קפסולה ע"פ פריטים שמשתלבים בינהם. וגם קונה בשיין, אבל אם הייתה לי בחירה לקנות המון פריטים בשיין או לקנות משהו אחד איכותי וטוב , אז כנראה שהייתי בוחרת באיכות ובמשהו שיהיה לי פרקטי.

אולי אני מפסידה דברים אבל נמאס לי להפסיד כסף על כמ הדברים שלא באמת שווים את הסכום אבל לא תמיד יוצא לי להחזיר או שמתלכלך או שמתפספס וכאלה...

אבל כן נהנית מבגדים שהזמנתי בעבר..

דברים לבית לא ראיתי שהחזיק מעמד כ"כ...

קודם כל יפה שאת שמה לב לעניין הדופמין זה באמת הרבה עניין של ריגוש

אבל גם אם את משתמשת בהכל, זה לא אומר שצריך הכל. זה אומר שיש מבחר ענק ושקשה לעמוד בפיתוי. תנסי לתרגל את זה, את העניין של דחיית סיפוקים.

וגם, כשבונים קולקציית קפסולה, הצורך בהכל מהכל יורד

אני כבר שנים ככה, מאז שאני נערה, וכל פעם כשהתפתיתי למשו אחר  - יצא שסתם שילמתי

אני כבר שנים לובשת שמלות. כל שמלה לוק אחד אין איםה לגוון.

לאחרונה נכנס בציבור החרדי הקטע של סט חולצה וחצאית - יש לי כמה סטים כאלה ושוב, איך לא - הכל הולך אחד עם השני.

סופסוף התחדשתי בחצאית סאטן שחורה חלקה, גזרת איי - פעמון מהממת,

היא יכולה ללכת עם הכל ומוצאת את עצמי ממש מסתבכת.

איך עושים את זה נכון?

כל פריט שאני בוחרת, יכול להשתלב עם כמה פריטים קיימים בארון וככה אני לא חייבת לקנות הופעות שלמות שאם אין לי את חולצה x, אז גם הפריט הזה לא שווה כלום

או בקיצור - לא קונה פריטים חד פעמיים

בנוסף, הולכת על די קזואלי. לא שמלות כי אני לא אוהבת האמת ומה שכן בצבעים ניטרליים שיתאימו לערב וככה אני צריכה לגוון רק בכיסוי.

רוב הארון שלי מורכב מחולצות לבנות למשל. אני יכולה לשלב איתן ווסטים/ קרדיגנים/ גקטים מחויטים

זה לא סותר צבע אחר כמו וורוד למשל אם את מעדיפה, אבל הכלל הוא - אין פריטים חד פעמיים. אפשר לשלב הכל עם הכל וליצור לוק של ערב עם פריטים של בוקר, ולוק ליציאה עם פריטים של לוק יומיומי

הטוויסט הוא יותר בנעליים, כיסוי וכד.

לדוגמה - יש לי חצאית סאטן בצבע חמרה. יצא לי ללבוש אותה ליומיום עם חולצה לבנה פשוטה ווסט מעל. אפשר ללבוש אותה גם לערב עם עקב וחולצה יותר אלגנטית

בשמלות כאמור אינני מתמחה. יש לי כמה קלאסיות לערב ואני לובשת אותן כבר 3 שנים ולא מרגישה צורך להתחדש כל פעם. הן בגוונים נייטרלים של שחור,אבן וכחול נייבי

אם זה מעניין אותך.

בעקרון פחות הדפסים פרחים וכו',

גזרות קלאסיות פשוטות ולא מסובכות ,

עם צבעים אפשר לשחק, כי זה חלק אחד ולא צריך להסתבך, אז אם את אוהבת צבעוניות אין בעיה

זה אמור להיות פריט לבוש שהולך עם עוד שניים שלושה פריטים, לא?

עם עוד פריטים וכך ליצור גיוון

תראי מה שפירטתי לך בתגובה שלי 

משהו בלי להסתבך ושלא יהיה חם🙂

בחורף אפשר יותר ליצור מראה שכבות.

שמלת קפסולה בשבילי יותר הגזרה שלה וצבע חלק (פסים, פרחים קטנים גם סבבה) גזרה קלאסית שלא תיצא מאופנה ופחות קשקושים

שאני מגוונת בהן עם הנעליים

אבל זה יוצא הרבה יותר יקר

השמלה עלתה 150 בסייל של בננה

במקום שיהיה זוג נעליים אחד מוגדר קניתי לו 3 זוגות

וזה לא ממש מגוון את הלוק, כולה החלפה של זוג נעליים

אני רוצה להרגיש בנוח עם השמלה הזאת, ללבוש אותה בראשון ושלישי עם גיוון

בקיץ בטח אין איך לגוון אותה 

נראה לי זה באמת פחות מתאים עם פאות..

לי יש ככה כמה שמלות בודדות(לא ידעתי שקוראים לזה קפסולה חח)

ואני משחקת עם המטפחת וזה משנה ממש את כל המראה..

אצלנו "מקובל" לחבוש פאה, הפאה לא נוחה לי ברמות במיוחד בקיץ וגם עם הילדים

ככה שאני כן באמצע השבוע עם מטפחות לונג / צעיפים וכאלה

אבל הבגדים שלי לא מאפשרים גיוון עם כמה צבעי מטפחות (שמלה מבננה מקושקשת, תקוע לי ששמים אותה רק עם מטפחת אחת ספציפית)

אותי משמחת מלתחת קפסולה (אבל יש לי יותר חצאיות, מאשר שמלות), כי יותר מדי גיוון דווקא מעמיס עליי,אוהבת לפתוח את הארון לראות צבעים נייטרליים, מעט פריטים אבל מדויקים,

אבל יש לי חברות שחייבות את הגיוון, את הצבעוניות, את ההדפסים... נראה לי עניין של אופי🙂

אני כן רוצה תקופה לעבור לבגדים בצבעים יותר רגועים אבל לא מצליחה

תמיד חוזרת לצבעוני, הייחודי והמוזר

אולי בחורף אנסה, זה יהיה יותר פשוט בגלל כמות השכבות והבלייזרים שאפשר לגוון איתם

מעניין ממש לנסות

עם שמלות לדעתי. כי מאוד קשה להוסיף עוד פריט לבוש חוץ מהשמלה לעומת החורף שאפשר יותר לתמרן בין סגנון מחויט לקזואל

חם נורא

אז אם את הולכת רק עם שמלות, צריך יותר מ2. 

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.