בשעה טובה, הוציאו אותי מהאדישות 

אמא שלי שתחיה קבעה לי תור לרופא כדי להתקדם עם ההסרה של הגידול למי שזוכרת.

כי כבר דיייי זה גדל, אנשים שמים לב 

ובאופן כללי המליצו להוריד ככה שאין סיבה להשאיר.

כמה גרוע יהיה ללכת אליו עם התינוק?

הוא בן 10 חודש. ילד רגוע בסה"כ

הבית חולים רחוק מהבית ולא יכולה/רוצה להשאיר אותו אצל גיסתי (הגדול יהיה אצלה)

הבייבי שלי ובאלי אותו איתי. אם אשאיר אותו אצל אחרות לא אהיה רגועה.

מתלבטת כי זה מרגיש לי קצת מזלזל,

מדובר בפרופ, בשר"פ. 

בעלי יהיה איתי ככה שבמקרה הכי גרוע יוכל לצאת איתו..

ועדיין - מה נראה לכן?

חפרתי להיום

נשבעת שזה מהלחץ

בת שלושה שבועות

היא היתה מעולה והאורתופד (שגם היה בפרטי) לא אמר על זה כלום 

אם רק שיחה זה כאמור לא מזלזל... כשאת כמובן מקדימה בפתח התור ומציינת את זה, ולא מתעלמת מזה שהכנסת אותו...

שונאת התנצלויות

אנסה למצוא לו סידור

בהצלחה אהובה

רק בריאות

אבל כמובן תעשי רק מה שתרגישי איתו בנוח

לחפש בייביסיטר שתבוא איתכם

או בייביסיטר שגרה בסביבת בית החולים

שתוכלו להשאיר איתה את התינוק לתור עצמו

אבל שכל שאר הזמן הוא יהיה איתכם..

את יכןלה לנסןת לחפש פה בפורום אולי למישהי יש בת/אחות/שכנה במקום המתאים..

תבואי כרגיל עם התינוק בעגלה לא אמור להפריע בעיקרון

לגבי לקחת את התינוק. מובן בהחלט!!!!!!! אני לוקחת תינוק קטן לכל מקום אפשרי

גם בדיקות 

לשמוע מה יש לפרופ להגיד לשאול שאלות

לפעמים בדברים האלה ההבדל בין אם היית מרוכזת ושאלת את השאלות החשובות או לא זה שמיים וארץ

קבעתי תור? כדאי למצות אותו..

ולרשום את כל השאלות מראש, אחרת שוכחים!!!

למה שלא תשאירי אצל אמא נגיד?

ויצאתם לאחרונה ?

אם לא אז תעצרו גם לשתות משהו חצי שעה זה שווה זהב

אני גם הייתי מהלחוצות לחזור ולהיות איתי וזה

אבל יש עוד דברים חשובים וחשוב להיות מאוזנים...

בהצלחה ממש בכל מקרה!!!

וחיבוק

אם זה רק לשיחה, אז אפילו לא תמיד עם בעלי.

אם יש צורך בבדיקה פיזית אז בעלי גם מגיע כדי לשמור על התינוק.

אף פעם לא חשבתי להתנצל על זה. נראה לי מובן מאליו...

וגם אף פעם לא העירו לי על זה.

היינו אצל הרופא, הלכתי עם הבייבי ומצאתי דרך אחיינית שלי בת 12, בת דודה שתהיה איתו מחוץ לחדר

הילד החליט ליצור חרדת זרים / נטישה בדיוק באותו יום ככה שהוא נכנס איתנו לחדר

הפרופ היה בהתחלה מזה נחמד, קיבל אותנו ממש יפה ולגמרי הבין את הסיטואציה (זוג שמגיע מירושלים לבית חולים במרחק שעתיים נסיעה - הבין מצוין למה הוא הגיע איתנו)

אבל מה - אחרי כמה דקות התהפך עליי, בצדק שהתעכבתי עד עכשיו ולמה לא מיהרתי ואיזה רופא הזוי ומוזר שאמר לי שבסדר לחכות

בקיצור, אחרי שהבנתי כמה אני מטומטמת וחסרת אחריות שדחיתי את הניתוח עד עכשיו (שלא תטעו, רופא בקופה אמר לי שאפשר לחכות עוד קצת, אף אחד לא אמר לי כמה שנים == קצת)

הוא קבע לי תור לסיטי בראשון, ב"ה אשרו התחייבות

בהתאם לסיטי הוא יחליט אם הניתוח חייב להיות במיידי בהיסטריה או רק במיידי (אם התוצאות יהיו טובות הוא לדבריו מתפשר על ניתוח בעוד שלושה שבועות, החופש של הילדים בדיוק מתחיל!!!!! ויש מצב שאחרי הניתוח תלך לי ההנקה - תלוי בסוג הגידול ובללה. נכון שמדובר "כולה" בהנקה. אבל וואי אין לי איך לתאר לכן כמה הדבר הזה עושה לי טוב בחיים. ברור שמתישהו אפסיק להניק אבל לא רוצה עכשיו, לא רוצה בתזמון הזה ולא רוצה בגלל סיבה כזאת. עזבו - כרגע עד שבוע אחרי הניתוח אני מניקה )

איך שכחתי, יש לנו סבך בירוקרטיה לפני. 

רק חייגתי ללאומית לקבל התחייבות אומרים לי רק פה ולא שם

אבל הועילו בטובם לשלוח את הבקשה (ב"ה שיש לי ביטוח פרטי ככה חצי מזה הביטוח משלם. הבעיה שלא הכל)

התעייפתי.

שונאת את החיים שלי עכשיו.

לא באלי על חיבוק, לא רוצה כלום ת'אמת

רק לפרוק ולהתעורר אחרי הכל.

ויאללה - חזרתי לשיין

כלכך כיף לי להיות שם

(ולא הבנתי את הסוגריים: כשאמרו לך שזה בסדר לחכות - כן אמרו או לא אמרו שכמה שנים זה סבבה? וכמה בעצם חיכית?)

ולעשות אס חוזר.

חצי שנה אחרי הרגשתי שהגידול ממש ממש גדל אז חזרתי מיוזמתי לעוד בדיקה. נבדקתי

ראינו באמת גדילה

אמרה לי שזה לא מפריע לאיברים ליד ככה שלא קריטי להוריד במיידי,

הביאה הפנייה לרופא בבית חולים אם אשקול להוריד ואם לא אמרה לי כזה "תמשיכי לעקוב"

היא לא אמרה לי מתי לחזור, בסיכום ביקור אני רואה שכתוב שנה אחרי או אם יש שינוי אחר אז לחזור

תאמת היו שינויים.. אני אשימה, אני יודעת.

אם כי עדיין זה באמת לא היה לי ברור לאורך כל התקופה כמה זה דחוף

בינינו, מי לא דוחה מטלות לא נעימות??

אני אחת מהן וכן - למדתי עכשיו שיעור

ממש תחושת ג'יפה.

שתתאוששי מהלידה וקצת תגדלי אותם בנחת. 

אל תאכלי את הלב עכשיו, זה לא יעזור לכלום!!!!

תשמחי שאמך האהובה דחפה אותך וקבעה לך תור עכשיו

קחי נשימה עמוקה, תתפנקי במה שעושה לך עכשיו טוב, הכי טוב

כולל קניה פרועה בשיין (תמיד אפשר להחזיר)

לכי לסניף של לאומית, תבקשי לשבת עם מנהלת הסניף, תסבירי לה את הסיטואציה

תגידי לה שאת זקוקה לעזרתה

ובעז"ה נקווה שתפגשי בדרך רק שליחים טובים ונעימים

אתן לך בכ"א חיבוק על ההנקה

ועוד חיבוק על כל העניין

בשורות טובות

החלמה מהירה וקלה

שיהיה הכל לבריאות

ובקשר להנקה, לא יודעת מה הסיבה שאולי לא תוכלי להניק. אבל אם זה קשור לתרופות או לחומרי ההרדמה- תבררי מול המבינים.

שלפעמים אם הם נותנים הנחה, זה רק עד סכום מסויים, ואם את עוברת את הסכום, ההנחה צונחת.

נגיד, היה לי מקרה שלא הזמנתי משיין כלום איזה 4 חודשים והם ממש רצו שאקנה שוב, אז רשמו לי הנחה של 35%. אז הכנסתי פריטים לסל, וגיליתי שאם אני מוסיפה פריטים מעבר ל60 שח, ההנחה יורדת לאיזה 17% הנחה לכל פריט. אז פשוט הזמנתי רק שני פריטים בשווי כולל של 60 שח וקיבלתי את ההנחה המקסימלית 😂

אני לא פראיירית, עכשיו מחכה שיתגעגעו אליי שוב 😉

מעל 350 בערך/400 המחיר לפריט עולה משמעותית

כי הקופון מוגבל עד נגיד להנחה של 100 ש"ח(משתנה)

הפתרון הוא לפצל סלים.

כשאת מגיעה לגבול ממנו פריטים מתחילים לעלות, לעשות קניה ולהתחיל סל חדש...

אני שונאת את זה ממש

ושונאת את ההתמכרות שלי גם

אבל זה עושה לי טוב

האמת שרוב הדברים אני בכלל מחזירה

בעיקר בבגדי נשים.

אבל כל מיני ג'אדג'טים קטנים לבית עושים לי שמח

אז מרשה לעצמי להתפנק בזה.

וכן- לפעמים יש מציאות שוות בבגדים.

לעניין התור- אין שום בעיה להביא תינוק. זה רק ייעוץ. אם יפריע שבעלך יצא איתו

ואיזו אמא מתוקה יש לך שאכפת לה והיא דואגת לך

רק בריאות

בשורות טובות

אולי לעשות רשימה של כל הדברים שאת רוצה/ צריכה.

וכל פעם שצורך כלשהו מתמלא למחוק מרשימה,

עצם הכתיבה הזאת משחררת ואז אין דחף לקנות מהר ומצד שני את לא מרגישה שוויתרת על הרצון, כי הוא קיים ובסוף יגיע הזמן ויתממש. אפשר גם למלא סל ופשוט לחכות למחרת,לפעמים למחרת תגלי שעבר לך החשק חח, לפחות ככה זה אצלי.

וגם תראי אם המלתחה שלך משרתת אותך, אני מאוד אוהבת מלתחת קפסולה ע"פ פריטים שמשתלבים בינהם. וגם קונה בשיין, אבל אם הייתה לי בחירה לקנות המון פריטים בשיין או לקנות משהו אחד איכותי וטוב , אז כנראה שהייתי בוחרת באיכות ובמשהו שיהיה לי פרקטי.

אולי אני מפסידה דברים אבל נמאס לי להפסיד כסף על כמ הדברים שלא באמת שווים את הסכום אבל לא תמיד יוצא לי להחזיר או שמתלכלך או שמתפספס וכאלה...

אבל כן נהנית מבגדים שהזמנתי בעבר..

דברים לבית לא ראיתי שהחזיק מעמד כ"כ...

קודם כל יפה שאת שמה לב לעניין הדופמין זה באמת הרבה עניין של ריגוש

אבל גם אם את משתמשת בהכל, זה לא אומר שצריך הכל. זה אומר שיש מבחר ענק ושקשה לעמוד בפיתוי. תנסי לתרגל את זה, את העניין של דחיית סיפוקים.

וגם, כשבונים קולקציית קפסולה, הצורך בהכל מהכל יורד

אני כבר שנים ככה, מאז שאני נערה, וכל פעם כשהתפתיתי למשו אחר  - יצא שסתם שילמתי

אני כבר שנים לובשת שמלות. כל שמלה לוק אחד אין איםה לגוון.

לאחרונה נכנס בציבור החרדי הקטע של סט חולצה וחצאית - יש לי כמה סטים כאלה ושוב, איך לא - הכל הולך אחד עם השני.

סופסוף התחדשתי בחצאית סאטן שחורה חלקה, גזרת איי - פעמון מהממת,

היא יכולה ללכת עם הכל ומוצאת את עצמי ממש מסתבכת.

איך עושים את זה נכון?

כל פריט שאני בוחרת, יכול להשתלב עם כמה פריטים קיימים בארון וככה אני לא חייבת לקנות הופעות שלמות שאם אין לי את חולצה x, אז גם הפריט הזה לא שווה כלום

או בקיצור - לא קונה פריטים חד פעמיים

בנוסף, הולכת על די קזואלי. לא שמלות כי אני לא אוהבת האמת ומה שכן בצבעים ניטרליים שיתאימו לערב וככה אני צריכה לגוון רק בכיסוי.

רוב הארון שלי מורכב מחולצות לבנות למשל. אני יכולה לשלב איתן ווסטים/ קרדיגנים/ גקטים מחויטים

זה לא סותר צבע אחר כמו וורוד למשל אם את מעדיפה, אבל הכלל הוא - אין פריטים חד פעמיים. אפשר לשלב הכל עם הכל וליצור לוק של ערב עם פריטים של בוקר, ולוק ליציאה עם פריטים של לוק יומיומי

הטוויסט הוא יותר בנעליים, כיסוי וכד.

לדוגמה - יש לי חצאית סאטן בצבע חמרה. יצא לי ללבוש אותה ליומיום עם חולצה לבנה פשוטה ווסט מעל. אפשר ללבוש אותה גם לערב עם עקב וחולצה יותר אלגנטית

בשמלות כאמור אינני מתמחה. יש לי כמה קלאסיות לערב ואני לובשת אותן כבר 3 שנים ולא מרגישה צורך להתחדש כל פעם. הן בגוונים נייטרלים של שחור,אבן וכחול נייבי

אם זה מעניין אותך.

בעקרון פחות הדפסים פרחים וכו',

גזרות קלאסיות פשוטות ולא מסובכות ,

עם צבעים אפשר לשחק, כי זה חלק אחד ולא צריך להסתבך, אז אם את אוהבת צבעוניות אין בעיה

זה אמור להיות פריט לבוש שהולך עם עוד שניים שלושה פריטים, לא?

עם עוד פריטים וכך ליצור גיוון

תראי מה שפירטתי לך בתגובה שלי 

משהו בלי להסתבך ושלא יהיה חם🙂

בחורף אפשר יותר ליצור מראה שכבות.

שמלת קפסולה בשבילי יותר הגזרה שלה וצבע חלק (פסים, פרחים קטנים גם סבבה) גזרה קלאסית שלא תיצא מאופנה ופחות קשקושים

שאני מגוונת בהן עם הנעליים

אבל זה יוצא הרבה יותר יקר

השמלה עלתה 150 בסייל של בננה

במקום שיהיה זוג נעליים אחד מוגדר קניתי לו 3 זוגות

וזה לא ממש מגוון את הלוק, כולה החלפה של זוג נעליים

אני רוצה להרגיש בנוח עם השמלה הזאת, ללבוש אותה בראשון ושלישי עם גיוון

בקיץ בטח אין איך לגוון אותה 

נראה לי זה באמת פחות מתאים עם פאות..

לי יש ככה כמה שמלות בודדות(לא ידעתי שקוראים לזה קפסולה חח)

ואני משחקת עם המטפחת וזה משנה ממש את כל המראה..

אצלנו "מקובל" לחבוש פאה, הפאה לא נוחה לי ברמות במיוחד בקיץ וגם עם הילדים

ככה שאני כן באמצע השבוע עם מטפחות לונג / צעיפים וכאלה

אבל הבגדים שלי לא מאפשרים גיוון עם כמה צבעי מטפחות (שמלה מבננה מקושקשת, תקוע לי ששמים אותה רק עם מטפחת אחת ספציפית)

אותי משמחת מלתחת קפסולה (אבל יש לי יותר חצאיות, מאשר שמלות), כי יותר מדי גיוון דווקא מעמיס עליי,אוהבת לפתוח את הארון לראות צבעים נייטרליים, מעט פריטים אבל מדויקים,

אבל יש לי חברות שחייבות את הגיוון, את הצבעוניות, את ההדפסים... נראה לי עניין של אופי🙂

אני כן רוצה תקופה לעבור לבגדים בצבעים יותר רגועים אבל לא מצליחה

תמיד חוזרת לצבעוני, הייחודי והמוזר

אולי בחורף אנסה, זה יהיה יותר פשוט בגלל כמות השכבות והבלייזרים שאפשר לגוון איתם

מעניין ממש לנסות

עם שמלות לדעתי. כי מאוד קשה להוסיף עוד פריט לבוש חוץ מהשמלה לעומת החורף שאפשר יותר לתמרן בין סגנון מחויט לקזואל

חם נורא

אז אם את הולכת רק עם שמלות, צריך יותר מ2. 

אני לא רוצה הורמונלית אבל חייבת כמובן מניעה לשנה וחצי

איזה אפשרויות חדשות שמותרות אחרי קיסרי?

מתייגת לי לכל השאלות את @מתואמת

כתבת שעברתי ארבעה ניתוחים שכאלה, אז בטח תדעי לענות❤️

אני הייתי אחרי הניתוח עם התקן לא הורמונלי והיה מצויין ממש

כדור או נובה טי

מה עדיף?

ואיך זה עובד, הולכים לרופאה, היא אומרת איזה התקן, הולכים לקנות וקובעים עוד תור ורק אז מתקינים? או שמגיעים מראש עם ההתקן שאני בוחרת והיא מתקינה?

קבעתי תור לרופאה פרטית שהמליצו לי עליה (ד"ר רחל פיקאר)

אמרתי לה שאני רוצה התקנה של התקן לא הורמונלי והיא שמה לי במקום.

הייתי הולכת לבדוק במיוחד שאמרת שהיה זיהום

זה מין כאב עמום כזה.. אני מתפקדת איתו סבבה.

הוא מוזר, אבל כל הסיטואציה חדשה ומוזרה לי.

אני רק שבועיים אחרי הניתוח. זה משנה? או שעדיין לא נשמע תקין?

אני עוסק בתחום ולכן אני "מעז" לענות בתקווה שאוכל להיות לעזר.

שבועיים אחרי ניתוח קיסרי (עד חצי שנה) זה לגמרי תקין להרגיש כאב. המקום עדיין רגיש והגוף עבר טראומה.

יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מהתכווצות חזרה של הרחם, או הידבקויות של הרקמות שנחתכו. צריך לזכור שנחתכו שרירים ועצבים והם עוברים תהליך של החלמה שמשפיע על הכאבים.

יתכן גם, וזה דבר שקורה המון בעיקר אחרי ניתוחים, סיכון מוגבר לבקע טבורי (הרניה) לשבר כתוצאה מפעילות מאומצת וכו'. לפעמים זה מאוד קטן ורגיש ולא מורגש אך הולך וגדל. לפעמים הכאב הוא רק בנגיעה כמו שתואר פה. לכן כל עוד הצלקת לא מזדהמת או מפרישה או שאין חום וכדו' סביר להניח שמדובר באחד מהמקרים הנ"ל וזה לגמרי תקין.

אצל המון נשים קורה התפתחות של בקע טבורי אפילו בלי לשים לב (הנפיחות מטשטשת את זה) עד שזה בולט וכואב זה אחד הדברים שצריך לשמור ולהיזהר אחרי ניתוח. לשמור שלא להתאמץ יתר על המידה.

מקווה שהייתי לעזר

מאוד נזהרת

גם שקיות מהסופר, ואפילו להרים את התינוק/ת לצורך הנקה נחשב מאמץ.

ההמלצה היא להיזהר במיוחד בחצי שנה הראשונה. ואם יש צורך בהנקה אז שמישהו יגיש את התינוק או להרים אותו בישיבה.

מעבר לזה אם אין משהו חריג אין מה לחשוש כל כך

מותר להרים את התינוק ודברים נוספים ששוקלים כמותו, וצריך להיזהר ממאמץ עד שישה או שמונה שבועות.

אולי במקרים חריגים ההנחיה היא אחרת...

במספר הניתוחים, במצב אחרי הניתוח וכו'.

לרוב ההמלצה היא 3-עד 6 חודשים.

העניין זה לאו דווקא עם המשקל בפני עצמו אלא התנוחה שבה נמצא הגוף. אפשר להרים תינוק על הידיים ולא יקרה דבר אבל אם לצורך העניין מתכופפים לכיוון העריסה ומרימים את התינוק ואחר כך מתכופפים ומחזירים זה עלול ליצור לחץ על הבטן שיכול לגרום לשבר. אלה מקרים שנתקלים בהם יום יום. כמובן שזה לא קורה פעם אחת, וגם צריך להיות מותאם לכל יולדת ולמצבה הרפואי. שבועיים בכל מקרה זה מעט זמן ומומלץ להיזהר ולהימנע.

בכל אופן, באמת שבועיים זה מוקדם מכדי לחזור לתפקוד.

לי לא הזדהם ב"ה אז לא יודעת לענות מניסיון.

אם עברו כבר כמה שבועות, נראה לי שכדאי לבדוק...

בקשר למניעה - בעיקרון אפשר את כל סוגי המניעה. אבל אולי במקרה שלך ספציפית אסור התקן? צריך לשאול רופא שמכיר בעצמו את מה שעברת בקיסרי...

תודה!

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅

כל פעם שמדברים על משהו שאסור בשבת, לדבר גם על הדברים המיוחדים לשבת.

בגדים מיוחדים, מאכלים של שבת, תפילות ודברים שהילד אוהב לעשות בשבת.

אפשר גם במהלך השבוע להזכיר את הדברים המיוחדים של שבת, אליצור ציפייה לקראת שבת.

בלי קשר לשבת.

אז בשבת יש עוד קצת דברים שאסור.

ומצטרפת לזה שבשבת גםמיש דברים מיוחדים שמותר.

למשל הקטנים שבאים להתכרבל איתי בבוקר במיטה, להכין שוקו, לשחק עם השכנים.

למי יש זמן בבוקר שהוא לא שבת לכל הדברים האלה.

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

משחקים מוקצה בדרך כלל נמצאים במקום פחות נגיש

זה גורם שגם בשאר הימים פחות משחקים בהם.

ובכללי, אני מעדיפה פחות משחקים מנגנים, כי זה חופר.

אם בכל זאת ילד קטן לקח משחק מוקצה, אני אשתדל למנוע ממנו לשחק.

בגיל 4 ילד יכול להבין שזה אסור בשבת, ויהיה אפשר ביום אחר.

כלומר עושה את ההשתדלות שלי לפני שבת,

ואם קרה והתפספס אז בפועל 1.

השכנים לא פונקציה בכלל.

לגבי 5 זה מאוד תלוי בשלות, וצריך להיזהר מלהקדים את המאוחר.

יש ילדים בני 4 שעוד אין להם מושג זמנים, אז איך אפשר באמת שהם יבינו שדווקא עכשיו אסור.

לאט לאט. הכי חשוב לא להיבהל.

מתייגת לך את @נגמרו לי השמות המהממת

אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות הכתובת לקושי שלו.

אולי דומה להתמכרות נשית, תארי לך שאת מכורה למשהו (החל ממאכלים מתוקים ועד אלכוהול) ובעלך הוא המפקח.

צריך לטפל בזה, אבל לא בן הזוג/בת הזוג.

את לא זו שבפניה הוא צריך להתנצל/ לעדכן/לתכנן איך להשתפר.

כדאי שזה יהיה איש מקצועי חיצוני.

הוא שיתף אותי מיוזמתו מבלי שעליתי על זה מעצמי

וכבר אז הבטחתי לו שיהיה בשבילי וישתף אותי והוא הבטיח שישתף. מה שהוא לא העיז לעשות בכלל.

וכשגיליתי (לא חיפשתי אותו בכלל, פשוט פתאום ראיתי את הפלאפון שלי פתוח על אתרים בעייתיים- הוא לקח את שלי בסתר כי שלו היה חסום)

ואיזה איש מקצוע?

אני לא יודעת אפילו למי לפנות ומפחדת לפנות בחיים האמיתיים

וחצמיזה, ראוי שהאינטרנט יהיה חסום בכל מקרה

אצלנו הוא חסום גם בלי הצמודדות כזו שאני יודעת עליה. ואני מעדיפה לא להתערבב שם גם מראש.

מספיק להיכנס לכל כתבה ועולות פרסומות אוי ואבוי. אף בית של אנשים יר'ש לא צריך להיות עם אינטרנט לא מסונן. בהכל.

ומציעה לך לעצור את המרדף בשבילו, זה לא עושה לך טוב. תודיעי לו שאת חוסמת הכל כולל טלגרם ושהוא צריך למצוא פתרון לבעיה שלו. מעצמו.

חיבוק♥️

והכאב שלך מובן.

השלב הראשוני בעיניי זה לאבחן האם מדובר בהתמכרות (ששם חייב עזרה חיצונית מסוימת) או בנפילה רגילה שיש לו שליטה עליה (שגם שם צריך עזרה אבל שונה)

יש טיפולים של מכון ארגמן (גם להתמכרות וגם במקרה שלא)

וספציפית להתמכרות יש את שיטת 12 צעדים (זה חינמי ומאוד יעיל)

כדי לעזור לעצמו הוא חייב להכיר בבעיה ולרצות לעשות שינוי, אם הוא לא בשלב כזה או שלא מעוניין בטיפול, יש שם טיפולים לנשים שמתמודדות עם דברים מהסוג הזה.

בכל מקרה לא נכון לך ולו המעקב אחריו, לחסום לו דברים, לפתוח דברים.

במקרה שהוא כן לוקח אחריות ומטפל, ממליצה לך לשחרר ולסמוך על הטיפול.

ולנסות לא לקחת אישית, כי זה כמעט אף פעם לא אישי ולרוב גם לא מגיע מדחף מיני אלא בריחה רגשית.

בהצלחה❤️❤️❤️

אבחון בסיסי לבדוק אם זה התמכרות

למרות שכבר אני חושבת שמדובר בזה.

אני לא עוקבת אחריו, פשוט אצלי הסיסמה של הסינון

וכל פעם אני מגלה בלי לחפש- כנראה פשלות שלו

לדחף מיני נורמלי (ממש לא כל צפייה בתכנים היא התמכרות)

זה בעיקר ביכולת השליטה והכפייתיות (לפעמים אפילו ללא הנאה)

ויש כל מיני תסמינים, כמו החמרה עם הזמן, פגיעה בתפקוד ועוד.

אם זה לא מדבר אליכם תפנו לטיפול אחר, זוגי לדעתי, אבל לפני זה חשוב לשלול התמכרות

מצרפת שאלון

הוא צריך לענות עליו בעצמו

ויכול להיות שהוא מרגיש מכור וחסר שליטה והוא מעוניין להפסיק גם כשעונה בשלילה על רוב התשובות , עדיין התוכנית להתמכרות תעזור לו

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

ומאוד מוזר

נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?

כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..

אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)

מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...

לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)

כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..

ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד