אני לא יכול לסבול את העובדה שנעקרתי, נקרעתי, באכזריות הופרדתי - מן התמימות שלך...
מצחוקך השובב, מצעדיך הראשונים, הדרך שהילכת בעולם, כאילו ידעת - אתה בן של מלך.
ובזמנים אחרים, גם האירוע הכי משוגע לא הסיח את דעתך, כאילו ידעת - אתה נושא אחריות, אתה עבד להשם.
נדבקת בתורה. לא בחומש באותיותיו הבהירות. נדבקת בספר התורה, כתוב דיו על קלף.
בשעת לימודך, ליבך פונה מעלה לשמיים, יחד עם מחשבותיך הטהורות, במחול שעשועים, תאווה לעיניים.
ילד פשוט. זה כל מה שהחזקת ממך. מי יגיד לך אחרת?
בשעה שאינה יום ואינה לילה, הבטנו בך רץ, קופץ, מטפס במלוא מרץ על הבחורים הגדולים - האחים שמעולם לא היו לך.
מתלונן על הא ועל דא, בוכה ומיד שוכח על מה. זורק את האופניים הקטנות, רץ יחף במדרגות,
ואז, כשנכנס לבית המדרש, מתמלא נחת. הרי זה הבית השני שלך.
אהוב, אהוד, לנצח חתום בליבנו. מי שהיית,
ומי שאתה עתיד להיות.