אם את מרגישה שחשוב לך שעוד מישהו יהיה, אז זו כן סיבה לגיטימית לבקש מאמא או חברה

מבינה את החשש, אבל אני משתדלת להאמין שהכל בסדר.. וגם יודעת שהרופא שאני הולכת אליו מקסים וגם אם משהו חריג, הוא יודע להגיד את זה בצורה עדינה.

בהריון הנוכחי בגלל שיצא פער גדול בין הדופק לשקיפות וחששתי לשמוע שבזמן הזה ח"ו קרה משהו לקחתי איתי את חמותי.. 

לק"י

מבחינתי זה בסדר.

אבל אם יש לך צורך רציני לא להיות לבד, אז למה לא לספר לחברה טובה, ושתהיה איתך?

זר הכוונה היא כל מי שהוא לא בעלי.

אני מבינה אותך שלא באתלך ללכת לבד - אני בשתי ההריונות לא הלכתי לבד לסקירות או שקיפות. זה המעט שהוא צריך להיות בו חלק חחח

אם אין ברירה כמו במקרה הזה, לא הייתי מתחרפנת (קל להגיד. בפועל? הוא היה מגיע איתי)

ותהיי לבד

לפי זה הייתי מחליטה

בעלי לא מגיע לשום בדיקה בהריון, לא רואה למה זה קריטי ואין לי בייביסיטר לילדים

אפילו לחדר לידה הוא עושה טובה שמגיע ;)

(לא באמת, אצלנו הבעל לא נמצא בחדר לידה אז הוא נכנס רק אחרי שהתינוק יוצא. וגם אז אני לא מרשה שיכנס עד שמנקים את החדר)

בעלי לא מגיע לשום בדיקה בהריון, לא רואה למה זה קריטי ואין לי בייביסיטר לילדים

אפילו לחדר לידה הוא עושה טובה שמגיע ;)

(לא באמת, אצלנו הבעל לא נמצא בחדר לידה אז הוא נכנס רק אחרי שהתינוק יוצא. וגם אז אני לא מרשה שיכנס עד שמנקים את החדר)

אם את ממש חוששת ומעדיפה שתהיה איתך מישהי, אז הייתי מספרת למישהי שאני יודעת שיש סיכוי תוכל להגיע איתי. ברור.

על זה שלא נכנס עד שמנקים את החדר

איך הוא מסכים לוותר על החוויה הזאת?

בעלי יהיה שם גם בלעדיי, לפניי חחח

ממש ממש מעניין

לא יודעת איך להתייחס לזה 

אם אני עצבנית קשה לו, אז לראות אותי בלידה עם זירוז בלי אפידורל? הוא לא יעמוד בזה...

מספיק לו לשמוע אותי מחוץ לדלת

ואני לא מוכנה שיכנס כשהכל מלוכלך, אם כבר לא ראה אז שגם לא יראה מה קורה שם באמת.

יש רגעים שזה מבאס אותי, אבל רוב הזמן אני לגמרי בסדר עם זה כי מבינה את הרעיון שמאחורי זה.

הוא כל הלידה בחוץ?

ולא חסרה לך התמיכה שלו?

לרוב בני הזוג קשה לראות את האישה שלהם סובלת אבל מתגברים ורוצים להיות שם איתה ...

גם האישה סובלת

סובלים יחד 😝

אז אנחנו בכל מקרה נוהגים לא לגעת אחד בשני ליד אנשים אחרים.

וגם הרבה פעמים נאסרים בשלב מוקדם.

תמיכה נפשית - הידיעה שהוא אומר תהילים מחוץ לחדר הלידה וחושב עלי כל הזמן מספיקה לי

בגדר חבר נפש מבחינתי, ובן זוגי לחיים ואב התינוק כמובן,

אז רוצה שיהיה איתי ממש ויחווה איתי כל רגע

נפשית בעיקר ( פיזית רק אם התמיכה של הדולה לא מספקת/ שהיא לא נמצאת)

לא מבינה איך אמירת תהילים חשובה ככל שתהיה מספקת את כל זה

תהילים שבני המשפחה המורחבת יגידו

את התינוק אנחנו יולדים יחד, 2 בני הזוג,

בהרבה מובנים

ברור לי שיש צורות שונות

הן של תמיכה והן של אהבה וזוגיות

אבל באמת לא מצליחה להבין את זה

נשגב מבחינתי🤔

ולתת לו להכנס לחדר סטרילי כביכול התינוק הגיע מהחסידה או מאנשהו 🫢🤔

אבל אם היית רגילה מאז ומתמיד שלפי הפסיקה שלכם הבעל לא יכול להיות בחדר לידה, אז גם לא היית מצפה לזה.

בהחלט יש צורות שונות של תמיכה, אהבה וזוגיות וזה בסדר לא להבין

להיכנס לחדר סטרילי זה כבר תלוי בכל זוג, אצלנו הוא בהחלט ראה חדר לא סטרילי 😉

כי גם אם מהצד הנפשי מספיק שהוא מתפלל, אני אישית צריכה עזרה טכנית- להביא משהו, לקרוא לצוות (שלא תמיד מגיע כשלוחצים על הכפתור).

(אז מי שבאה איתה עוד אשה, אז יש לה עזרה. מי שרק עם הבעל, אז היא ממש לבד שם. וזה נשמע לי מוזר).

גם מבחינתי עצם הנוכחות שלו זה המון

אפילו אם בזמן הלחיצות אני בכלל לא רואה אותו כי עסוקה בללחוץ והוא עומד בצד ולפעמים אפילו מאחורי וילון

אבל מרגיהש שהוא לידי.. הוא גם מעודד אותי תוך כדי ..וכן לרוב מתמקם כך שרואה את הפנים ויש לי קשר עין איתו..

ולפעמים מנגן

וגם כשלא

פשוט מבחינתי איך הז שלא יהיה חלק מהרגעים המטורפים האלה

'ל הכאב המטורף והמאמץ.והעוד קצת והנה תכף תלחצי רק עוד פעם..והראש יוצא

ואז בכי כזה...והתרגשות

הז משהו שאי אפשר לספר אחר כך

זה חוויה כזאת שפשוט מרגישים מי שבחדר

וזה הילד שלנו יחד

אז איך אעבור חוויה כזאת לבד

בחיים לא אצליח לתאר לו

ובאמת לא מבינה מה הבעיה לעמוד מאחורי וילון אפילו

זה אמנם לא אותו הדבר כמו כשלידי אבל עדיין הוא נוכח בחדר ושומע הכל ושותף

וגם קהש לי כשכל כך מפחדים עליו שקשה לו והוא לא מסוגל

ולי לא קשה?

חלק מהתהליך להיות הורים בעיני הז לעבור את זה

אז מסתכלים על זה אחרת ולא מצפים לזה

לא מזדהה

אבל לא חושבת שזה אומר משהו על הזוגיות או על חוסר שותפות

פשוט לזה רגילים וזה מובן מאליו

רק אומרת שעד לפני כמה עשורים זה לא היה כזה מקובל שהבעל נכנס לחדר לידה.

סבתא שלי סיפרה לי שרק בזכות זה שעבדה בבי"ח יחד עם הרופא שיילד אותה הוא הרשה לה שסבא שלי ייכנס לחדר לידה.

וזה בסדר שלא כל הזוגות מרגישים את הצורך הזה גם היום. אמנם זה רגע של ילד משותף שבא לעולם אבל זה גם רגע מאד נשי וזה לגיטימי אם אשה מרגישה שרוצה סביבה ברגע הזה רק נשים

לק"י

ב"ה שזה השתנה.

אבל פה מדובר על משהו אחר. אני מבינה שזה מנהג חב"ד.

ונראה לי שאישית הייתי הכי שמחה ללדת לבד לבד. אבל מאחר וזה לא שניה וגמרנו, ועלולים להיות סיבוכים, אז לא נעשה את זה😅

קיצור הרבה דברים השתנו ואני חושבת שגם סגנון ההורות והזוגיות השתנה ועדיין לא רואה בזה דבר כזה הזוי שהבעל לא בלידה.

נגיד לא מצליחה לחשוב על אבא שלי בסיטואציה של לידה (והוא אכן לא היה עם אמא שלי בלידות.. הוא נשאר איתנו בבית)

וזה לא שהוא יתעלף מלראות חדר לא סטרילי

פשוט מבחינתי אם הוא גם ככה לא היה בשלב של כל הסירחון, אז אני מעדיפה שיחכה עוד 3 דקות ויראה אותי ואת כל הסביבה במצב קצת יותר נעים.

מותר לך לא להבין, זה לא עושה את זה לא בסדר או לא תקין 🤷🏻‍♀️

אצלי הוא רוב הלידה לא נמצא, לפעמים מצליח לקפוץ לכמה דקות אם מצליחים למצוא סידור קטן לילדים. לרוב לא מתאמצים על זה כי באמת אין לנו עזרה אז אין מי שיהיה עם הילדים....

ואני יותר שקטה לדעת שבעלי עם הילדים מאשר שבעלי איתי ולא יודעת איך הילדים מסתדרים עם מישהו זר במשך שעות.

בעלי חווה איתי את ההיריון 9 חודשים ותומך בכל רגע וכל דקה וכל כאב.

לא חסרה לי התמיכה דווקא בחדר לידה, יודעת כמה הוא איתי וכמה הןא דואג והוא מתקשר ומתעניין כל כמה זמן.

ולנו זה מספיק, לא צריכה לראות אותו לידי (בלי שום יכולת לתמוך פיזית) כדי להרגיש שהוא איתי....

(ואני גם לא צריכה תמיכה פיזית של אף אחד, אגב. לא אוהבת שנוגעים בי, קל וחומר כשכואב לי. חוץ מבעלי כמובן)

לק"י

בצד הטכני. או שאת יולדת מהר?😅

אני צריכה לפעמים שיקראו למישהו מהצוות, כי לא תמיד הם באים כשלוחצים על הכפתור.

(בשתי לידות היתה איתי גם דודה שלי, אבל בשתי לידות רק בעלי).

לק"י

לא מדברת על מצב של ניתוח חירום שמטיסים את האשה לחדר ניתוח, והבעל נשאר בחדר לידה.

אלא על זה שהתינוק יוולד בלי כל הסבל של הלידה (אני יודעת שיש כאלה שנהנות מזה, אני לא🤷‍♀️).

לחוצה במהלך טיפול רפואי כלשהו בטח ובטח!!

לפני כל לידה אני מזכירה לו למה הוא איתי, ובעיקר זה כדי לשמור עליי!!!! ולוודא שהצוות מתייחס אליי יפה וראוי ותקין ולצפות שלא נותנים לי דברים שאני לא רוצה קיצור בעלי שומר עלייייי בלידה בעיקר חח

ואם כבר... ככה גם קיבלתי לבד בשורה שיש שלושה עוברים ותאמיני לי שזה במובן מסוים היה יותר מורכב לעבור לבד מאשר הבשורות הרעות😅והנה, גם את זה עשיתי

באותו יום החלטתי שבא לי מישהו איתי והזמנתי את גיסתי להצטרף (לומדת קרוב לאיפה שנבדקתי ואנחנו בקשר קרוב). היא כבר ידעה על ההריון (כי ראתה בעצמה..)

אבל זה ממש לא היה הכרחי..

גם הלכתי למיון פעמיים לבד (כי מישהו צריך להיות עם הילדים...) והיה לי בסדר גמור.

השאלה היא איפה את נמצאת בנפש ואיך זה מרגיש לך..

עבר בשלום. הזמנתי את אמא שלי אליי לשמור על אחד הילדודס שחולה ואז היא זו שתהיה בבית ותקבל את פניי אח''כ במידה וח"ו משהו יהיה לא תקין ובע"ה שהכל יהיה תקין תהיה איתי שם כדי להתרגש. פחות הרגשתי בנוח שמישהו שהוא לא בעלי יהיה איתי בבדיקה כזאת.

עכשיו שאלה אחרת - תכננו לספר למשפחות אחרי הסקירה. ב"ה הכל יצא תקין, אבל לא ראו את הלב כ"כ טוב והרופאה ביקשה לחזור אליה עוד שבועיים לראות שוב את הלב בצורה יותר מוצלחת.

מצד שני בבדיקה כל מה שהיא ראתה, היה תקין:

מבט 4 חדרי, טרכיאה, מוצא כלי דם גדולים, מסתם טריקוספידלי, מסתם מיטרלי, קשת אבי העורקים, וריד נבוב תחתון, אבי העורקים הבטני.

יש עוד משהו שהיא הייתה אמורה לראות ולא ראתה? זאת רופאה פרטית מאוד יסודית ואני סומכת עליה.

אני בשבוע 14+4, עוד לא רואים עליי. השאלה אם למשוך את זה עוד שבועיים לפחות, אני כבר אגיע לשבוע 17 וגם מרגיש לי מאוחר וגם יכול להיות שכבר יראו.

הייתן מספרות כי סה"כ הכל תקין? או מחכות לעוד שבועיים ויותר, לראות שההשלמה של הבדיקה תקינה?

אבל זה באמת אישי. ובעז"ה רוב הסיכויים שהכל יהיה תקין, וזה רק כדי שיהיה מישהו להתרגש איתו...

(אני עברתי כמה בדיקות שלא הכל היה מושלם, בעלי לא היה איתי, וזה היה בסדר מבחינתי, גם אם הייתי מעדיפה אותו איתי. בכל מקרה מבחינתי עיקר העיבוד אחר כך היה בבית. אבל זה לא אומר שלכל אחת זה יתאים).

בהריון האחרון בעלי בכלל לא בא איתי לשום דבר.
רק בסוף לסקירה שלישית ביקשתי שיבוא איתי, כי זו הזדמנות אחרונה בשבילו לראות את העובר לפני הלידה

עם הבת שלי, שהיתה בת 12.

דווקא היתה אחלה חוויה.

מכל מיני סיבות לא הסתדר שבעלי יבוא איתי

לעיתים בבדיקה יש ממצאים שהם לא תקינים, זה הרי המטרה, לבדוק אם הכל תקין או לא.

לכן כדאי לקחת את האפשרות הזו בחשבון ולבדוק מה יתאים לך במידה וחלילה לא הכל יהיה תקין

החמוד בן השנתיים עבר למיטת מעבר וכל פעם יוצא מהמיטה בתירוץ אחר... התירוץ הכי טוב שלו: "אמא טליה בוכה אבל! (אחותו בת החצי שנה) אלכת עזור לה" (שם בדוי כמובן)😂

היא זחלה ויתרה מהשטיח,הוא מנסה להרים  אותה חזרה לשטיח: "כבד מידי" (בנענוע ראש)😂

הוא כל הזמן מדבר על עצמו בגוף נוכח. שיחקתי לו בשיער וזה הציק לו, אז הוא אומר לי: "לא נעים לך!".

אמרתי לו סליחה אז הוא מזדקף בגאווה: "סלחתי!" 😅

הוא הולך לאנשים ברחוב: מי זה? זה איש. מי זה? זה סבא (כל אדם עם שיער לבן זה סבא).  במדרגות של הבנין: מי זה? זה שכן חמוד! (נשפכתי). רואה אישה סוחבת תינוק: מי זה? זה אמא שלו!!! 😀😀

כל מישהו שהולך לידנו ברחוב, הבן שלי "מה זה?" (זה טוב כי אם זה מביך מדי אז אני מקווה שהבן אדם לא קלט שהשאלה "מה זה?" הייתה עליו)

ועוד שיבוש חמוד שלו "מה את אמרה לאבא?"

הוא עשה בשירותים אז אמרתי לו "נלך להביא לך שוקולד צ'יפס" והוא ענה "לא, קודם ננקח (נקנח) אותי" הצחיק אותי שאני אמרתי בגוף ראשון רבים אז הוא גם אמר ככה, ובכללי הוא תמיד אומר "תנקחי אותי" שזה ממש מתוק.

של אחיינית, מותר?

הם היו אצלנו שבת וישנו בדירה והבקבוק שלה נשאר בדירה

היא רצתה אותו בסעודה ולאף אחד לא היה כוח ללכת להביא

היא התחילה לבכות "הבוקי שלי בוכההה הוא בוכההה" חחחחח הרגה אותי מצחוק

בת שלוש וחצי היתה איתי במיטה בבוקר בדרך להתעורר והקטנה בחדר ליד בלול, וכנראה הפילה משהו היה רעש

הגדולה ישר

שרי (בדוי כמובן חח)?? מה קרה? רגע אני באה אלייך

הלכה לחדר שלהם ואני שומעת אותה אל תדאגי זה רק נפל זה שקית של מדבקות את רוצה מדבקה? הנה כל הכבודדד ושמה לה מדבקה על הפיגמה 🥹🥹

במקום להגיד 'פחדתי' בת ה- 5 אומרת 'פיחדתי', והיא לא מוכנה להגיד נכון, מתעקשת להגיד ככה

בעלי הביא לקטנה (בת שנתיים) לאכול טוסט, ועשה לה פו  על האוכל, והיא רצתה לעשות גם, ועשתה נשיפה חזקה מהאף (כמו שמוציאים נזלת). חח

בת ה- 5 שלי כל הזמן 'מתווכחת' איתי שהקטנה שלנו שלה ולא של אמא, והיא תאכל אותה ולא תשאיר לנו כלום, היא לא מסכימה לנו לאכול אותה בעצמנו 

אמרתי לו שאני רוצה לאכול אותו

הוא אומר לי- לא

אמרתי לו- רק ביס קטן

הוא אומר לי- לא, ביס גדול

כשהוא מדבר על עצמו הוא מדבר בלשון נקבה.

אם אני אומרת לו- אתה הולך

הוא אומר- אני הולכת

אולי אני אזכר אחר כך בעוד.

יושבת עלי, משחקת איתה בבובה שלוחצים על הבטן והיא עושה קולות - הקטנטונת זורמת. ברגע שהבובה מגיעה למילה "אמא" הפנים של בת השנה אוחזות בבהלה ונצמדת אלי לחיבוק חזק.

כאילו חוששת שהבובה רוצה לקחת אותי ממנה 🥹🤣

מדברת מילים בקטנה

בבוקר שאלתי אותה אם היא רוצה מים והיא בהתרגשות "מים"

אני מביאה לא את הבקבוק והיא מסמנת לי לא עם האצבע , 

הולכת לארון של הבקבוקים,

פותחת ומביאה לי את הבקבוק של התרכיז.

וואייי נמסתי

היא שופעת אבל הרבה זה עניין של טוניציה.. אז קשה לצטט.

היא ביקשה שאקריא לה "אריה תות!" והביאה אותו מהחדר..

אז הקראתי לה..

"תשמע חמוד, אין תות, ביער שלנו אין-"(עצרתי לתת לה להשלים) "חגיגה!!"

אתמול היא החמיאה לי שאני גדולה כי הלכתי לעשות פיפי בשירותים(עושה פיפי? כן? ואו! אמא גדולה! הפתעה?)

היא קוראת לי ואני באמצע משהו "אמא בואי! אני מקריאה(קוראת) לך! בואי אמאאא! אחד שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע...."

כל פעם שאני מכניסה צלחת למיקרוגל

היא מתחילה לעשות עם האצבעות 

ויחד אני סופרת איתה עד עשר 

בעשר היא צועקת בהתלהבות ומחכה לצלחת

אמא את יכולה לנעול נעליים עם סוללה ולעלות איתי לעליית הגג?

(נעליים עם סוליה חח, להדגיש לא כפכפים)

מבחינת סיכוי כמובן שיש, מכירה לא מעט מקרים.

לדעתי להשתדל לנוח עד שזה חולף. בגדול אני שמעתי מרופאים שאין מה לעשות עם זה, רופא אחד אמר שאפשר לקחת פרוגסטרון אבל לא בטוח שזה יעזור (אבל צריך לבדוק לאיזה שלב בהיריון זה מתאים).

בפעם הבאה שתהיי אצל רופא תשאלי את כל השאלות וגם אם אין תשובה לפחות תדעי שבדקת, אפשר גם טלפונית.

מקווה שיחלוף לך במהירות ובשורות טובות בעזרת ה'♡

לא כולם בעד תרופות ו-או מנוחה.

היה לי המטומה משבוע 9, תינוקי נולד בשבוע 41

בשורות טובות

חיבוק על החרדות אני ממש מבינה אותך 💓

קחי חיבוק 🫂🫂🫂

היה דימום מטורף ולא ראו כלום. נחתי כל הזמן.

רק אחרי שבוע של דימום (בו עשיתי פעמיים או"ס) ראו המטומה. היה ממש שטף דם רציני מאד. נחתי המון וילדתי במועד ברוך השם.

הרבה מים, מנוחה הכי גדולה, תפילה, להגיד בקול שאני רוצה את התאומים ולדבר אליהם ולה', צדקה, ולבקש תמיכה תרופתית מהרופאים ליתר ביטחון (לא סגורה מה לוקחים לתמיכה, אולי פרוגסטרון? לשאול את הרופא ולבקש תמיכה ליתר ביטחון). (סליחה שמאנונימי לא הצלחתי זמנית להתחבר מהניק)

גם לי, בהריון תאומים היה דימום בשבוע 8.

האמת שאני לא זוכרת כל כך, אבל היה לי אקטרופיון שדימם.

בדקו לך גם בדיקה פנימית חוץ מאולטרסאונד? 

חושבת שהוא התכוון שאם זה לחוץ או לבעלך- אז שיהיה עבור בעלך. 
הוא כאילו ראה כמובן מאליו שאת עושה את זה בשביל עצמך קודם כל.

יש הרבה נשים שמתייפיפות לחוץ, אבל בבית לא מקפידות על מראה... אשרייך שאת מקפידה על מראה נעים לבעלך

א. אני מסכימה איתך שאישה צריכה להרגיש יפה קודם כל בשביל עצמה!

כמו שאומרים- את הכי יפה כשנוח *לך* (ממליצה להניח בצד את המשפט של הרב, ולא להתייחס אליו כפשוטו, מאד ייתכן שזאת תשובה שבלונית שהוא עונה באופן כללי , וענה גם לך)

ב. מתייחסת לדברי הרב- כדי לכתוב מה שאני הבנתי מזה - במסגרת נישואין, האיש הוא האדם הכי קרוב אל אשתו, וממילא כדאי שגם הוא יהיה שותף להנאה הזאת של יופיה.

מה גם שהאיש הוא האדם היחיד שיכול ומותר לו להינות בהיתר מהיופי של האדם הכי קרוב אליו.

ג. ממילא כשהיופי מחבר, מקשר בין בני הזוג לבדם-

יש שמחה אמיתית, הקשר ביניהם מתהדק בעוד זווית, יש שכינה בבית, יש קודש בבית!

וזה דבר מאוד גדול!  

זה ככה מה שעלה לי. 

ולא יצא לי ללמוד לעומק, אבל לפי מה שאני יודעת, אחת ההגדרות לחציצה היא מה ש*האישה* מקפידה עליהם. באמת שזה לא קשור לבעלך.

סליחה שאני אומרת,, אבל לא כל אחד שעשה הסמכה לרבנות ראוי לזה.. קראתי אתמול איזה התחלה של כתבה של רב שהוסמך אבל אורח חייו ממש אבל ממש לא תואם...  צריך לסנן דברים שאנשים אומרים, גם אם עשו הסמכה...... וכמובן ממש ממש לא מתכוונת לזלזל בתלמידי חכמים חלילה וחס, אלא להיפך- פשוט להאיר את הנקודה שצריכה להיות לנו הפרדה בראש ולא להתייחס כמכלול לכל גורם שקשור למוסד ההלכתי...

וכמובן חיבוק!!!!!!

אני טובלת עם לק ג'ל וציפורניים יחסית ארוכות כבר תקופה ארוכה ואומר בכנות שבעלי לא הכי אוהב את המראה, מבחינתו ציפורניים חלקות יפה יותר..

ובכל אופן אני טובלת כך כי לי זה עושה טוב ולו חשוב שיהיה לי טוב.

אז לפי הגישה הזו, זה חציצה?! בעיניי ממש לא!!

זו הלכה שקשורה אלינו וגם ככה היא לעיתים מורכבת וקשה יותר, לשון ההלכה "מה שהאשה מקפידה עליו"..

לכן תרגישי הכי בנוח וכנראה זו אמירה רוטינית שהרב אומר או שסתם יצאה לו בלי כוונה 

היה נשמע שהוא התכוון על עצם המעבר ללהיות עם לק, לא לקטע של הטבילה.

לא מתחבר לי לחלק של 'מותר לטבול ככה רק אם זה לבעלך'

או 'אם את כבר עושה דבר כזה תספרי לבעלך כשישידע להנות מיזה כי אחרת מה הועלנו'

יותר בכיוון של, את רוצה כי זה יפה לך ואת אוהבת, אז לכן מותר והתיר לך ואמר מה שאמר בתנאים של זה.

ואז הבין שאולי בעלך בכלל לא בקטע אז שתקחי בחשבון לחבר אותו לזה.

לא ידעת. נשמע לי לא היסטרי.

כמובן שאם כן אז היתי מתבאסת בדיוק כמוך, כי באמת את לא עושה את זה בשבילו. את עושה את זה בשבילך.

ודווקא בקטע הזה ההלכה והיהדות מאד בעד. מלא דברים אומרים שזה רק בתנאי שלאישה זה סבבה ולאישה זה טוב, ודברים נקבעים לפי מה שלאישה,

ומלא הלכות במקווה ינסו להתיר אם לאישה זה לא טוב או שמרגיש לה לא בנוח.

יש הרבה אמירה ואוירה של 'הכי חשוב שלך יהיה טוב בסאגה הזאת'

אבל באמת מובן התחושה ❤️

בעיניי זה גובל קצת בחוסר צניעות... (כלומר, אם רבנית הייתה אומרת לך את זה, זו הייתה בעיניי מעין הדרכה טובה לחיי נישואין, וזהו...)

אני דווקא מסכימה עם זה שאישה צריכה להיות יפה בעיני בעלה בעבר לבשתי סוג מסוים של מטפחות, ובעלי זרק לי פעם שהוא פחות אוהב את הסגנון הזה (והוא גם האחרון ששם לב לדברים כאלה בדרך כלל... לא אכפת לו מה אני לובשת כל עוד זה צנוע), אז הפסקתי לחבוש את המטפחות האלה (ומכיוון שלי עצמי לא כזה אכפת היופי של הבגדים שלי כל עוד הם צנועים ונוחים - זה לא היה לי נורא).

בקיצור, אל תיקחי קשה את הגישה שהרב הציג לך... זו גישה שקיימת, לא צריך להסכים איתה, אבל גם לא צריך להיבהל ממנה...

אולי זה משהו מתוך הלכות טהרה שהוא צריך להוסיף או לוודא? לא יודעת, בכל אופן, אני מתייפה קודם כל בשביל עצמי. שאני אדע שכשרואים אותי, רואים משהו יפה, מטופח ולא מוזנח, כמובן שבעלי מוזמן להנות גם, וכמובן שהשמחה הכי גדולה שלי זה שהוא חושב שאני יפה, אבל לא רק בשבילו אני מתייפה , בסוף רב הוא רק בנאדם, (ובמיוחד בדורינו) ויכול להיות שהוא אמר את זה בכוונה מסוימת או בלי כוונה מסוימת, אני מאמינה שכל מה שאדם שומע רואה וכו', יש לזה סיבה מבורא עולם, תראי מה את יכולה לקחת לעצמך, אולי רק את העצבים? ואם לא, אולי עצם זה שהעלית את זה פה, וזה גרם למישהי להתחזק ? הכל מנותב ומסובב משמים לצורך סיבה מסוימת.

אבל שורה תחתונה אני מסכימה איתך, לא קשור.. זה כמו שהרבנים אומרים כל הזמן: יש נשים שמתייפות לבחוץ ובבית הן עם חלוק וכתמים. אני לא מסכימה עם זה. ז"א אני חושבת שאישה צריכה להיות יפה ומטופחת מעצם היותה אישה, אבל מרגיש לי מידי חדירה לפרטיות איך בדיוק אני נראית בבית. הבית שלי הוא מבצרי, ואם אני מטופחת בסיסית, ובא לי לשים נעלי בית ובגד נוח (לא קרוע או מוכתם) אז מה קרה? אני צריכה לשים פאה (לצורך העניין , יש כאלו שעל זה מדברים , מטפחת מעוצבת,  איפור מלא ועקבים כדי שבעלי יהיה מרוצה? למה איך הוא נראה בבית? יושב עם החליפה / עניבה/ נעלי שבת/ שטריימל/ גל בשיער וכו'? כולם רוצים נוחות בבית, טוב, חרגתי קצת מהנושא, מקווה שהבנתי 😅

הרב לא יודע את כל מה שכתבת, זו כנראה הנחיה כללית שהוא נוהג לתת וצריך לקחת אותה בערבון מוגבל

יצא לי פעמיים או שלוש (מתוך 4).

לא ניסיתי להביא מישהו אחר, או לשתף את בעלי בטלפון.

אבל כן הלכתי לבד וזה היה לי בסדר.

כי הוא היה בצבא ולא יכל לבוא

לי זה היה ממש טוב שהוא היה לפחות ככה..

התלבטתי מאוד אם לכתוב, כי הדבר האחרון שאנחנו צריכות לשמוע בהריון זה סיפורים עם סוף לא טוב. אז אם ייעשה לך לא טוב. תקראי רק את ההתחלה😉

במהלך השנים וההריונות יצא לי הרבה מאוד פעמים לעבור שקיפות / סקירה / בדיקות שגרתיות לבד. בכל הפעמים היה ממש בסדר גמור. מאמינה שזה גם סוג של אופי🤷🏽‍♀️

.

.

.

.

.

לצערי בהריון לפני האחרון, הלכתי לבד לבדיקה בשלב יחסית מתקדם, ולא היה דופק. זה היה טראומתי מאוד. המזל הגדול שהוא היה לי זמין אח"כ להכיל ולהתמודד.

תכלס, אין לך ברירה אחרת. הוא לא יכול להיות ולא כדאי לוותר על הבדיקה, אז ההמלצה שלי  שברמת האפשר הוא כן יהיה זמין לך, ואם יש אפשרות בשיחת וידיאו אז ברור שכדאי!

מוסיפה שגם בהריון האחרון (שהיה אחרי ההפלה הטראומטית) יצא לי ללכת להרבה בדיקות לבד, כי זה היה בזמן המלחמה והוא היה יותר במילואים מאשר בבית😵‍💫 זה היה קשוח, אפילו מאוד. אבל מסתבר שיש לנו הרבה יותר כוחות ממה שאנחנו חושבות שיש לנו💪🏻

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות❤️ (ושבעלך יקבל שיחרור בהפתעה לבדיקה🤫)

אמא? אחות? חברה?

אם הכל בעז"ה בסדר, אז באמת אין שום צורך, אבל אם חלילה משהו לא בסדר כדאי שיהיה עוד מישהו איתך

בפועל כמעט את כל הבדיקות באותו הריון עשיתי לבד (הוא היה רק באו"ס אחד, לא שקיפות או סקירה).

הי קצת מאתגר, גם הרופאה הייתה לא נחמדה בכלל, אבל יחסית לכל מה שעברנו עם המילואים זה בקטנה...

או שהוא שמר על ילדים או היה בעבודה.

אבל בטח בגלל מילואים זה מרגיש אחרת. אז חיבוק. 

מהתינוק

אבל לא תמיד זה כך
 

ועם כמה שלא רוצים לחשוב שלילי- אני כן הייתי לוקחת בחשבון מה אם...

ומי הייתי רוצה שיהיה שם איתי למקרה ו...
 

וכן לפעמים יש אילוצים לא תמיד הבן זוג יכול להכיע

אנחנו בתקופה כזאת...

ועדין לחשוב על סדרי עדיפויות והאם באמת זה בלתי אפשרי שיגיע...

יצא לי ללכת לשקיפות ביחד מתוך תמימות שבטוח הכל בסדר וקיבלנו בשורות קשות
 

וגם יצא לי ללכת לבד (היה בעזה...) כי לא רציתי אפחד איתי ליעוץ שידעתי שהוא יחרוץ את גורל ההריון (בסוף בעלי הגיע בהפתעה באמצע... והפרחח הזה עכשיו מבלגן לי את המטבח...)

אבל נלקח בחשבון גם מה אם...

פעם אחת בבדיקה בתחילת הריון שהגעתי בעקבות דימום ובבדיקה ראו שאין דופק (יצאתי באמצע העבודה בגלל הדימום, לא היה לבעלי איך להצטרף אלי).

ופעם אחת בשקיפות עורפית שיצאה גבוהה (נסענו ביחד אבל בעלי נשאר בחוץ עם הקטנה).

ברור שהיה יכול להיות יותר נעים אם הוא היה איתי. אבל שרדתי את זה גם ככה...

(אבל כן, בהחלטה האם הבעל גם צריך להיות צריך לקחת בחשבון גם אופציה כזו, ובעז"ה שהכל יהיה תקין...)

ולא היה איתי בשום בדיקה גם לא בבדיקת דופק הראשונה

הוא באמת לא מבין למה הןא צריך להיות נוכח בבדיקות האלה וגם אני האמת

ככה היה ב3 הריונות כשהאחרון הריון תאומים

הייתי מראה לו את התמונות מהאןלטרסאונד וזהו

שפתאום אין דופק

או שיש מום כלשהו

ולקבל בשורה קשה לבד זה לא פשוט

כשלי אמרו שאין דופק לא הייתי שורדת את זה לבד

הרופאה הייתה לא אמפטית בכלל

נס שבעלי היה איתי

לצערי אמשיך לבוא לבד אבל הצורך מובן לגמרי.

אבל האמת שאם משהו לא תקין אז זה קשוח.

תחשבי אם חלילה חלילה את מעדיפה לבד או עם אחות או חברה או משהו? לפי זה תחליטי.

שיחת וידאו נשמע לי מעצבן לתפעל בסיטואציה קצת. אבל תראי אם זורם לך.

חיבוק גדול!!! 

ותודה לכם❣️

פעמיים הייתי בתחילת הריון כשבעלי במילואים, אין קשה כזה.. הבדידות, הבדיקות לבד, החששות.. וכשאנשים עוד לא יודעים

לא יודעת אם רלוונטי אצלך אבל השתדלתי לתאם בדיקות עם היציאות שלו או לקבוע ליד הבסיס כך שיצא רק לכמה דקות ולא הפריע לפעילות

תודה לאל הבדיקה עברה בשלום

היה לי קשה נפשית בעיקר ההמתנה עד הבדיקה והפחד לקבל בשורה לא טובה

וכן זה מצטרף לקושי הכללי של מילואים.

תודה לכל מי שהגיבה, חיזקתן אותי 

ועם הרבה יציאות טובות❤️

וחיבוק על הקושי של המילואים! אלופים אתם!!

אבל שרשור אחד לא.. והוא חשוב לי..

פתחתי עליה כמה חחח....

בערוץ 7 שפתחה הניקית "אוהבת את השבת" ודובר בו על (תשלימי).

לפעמים הוא מוצא דברים טוב יותר מגוגל...

עד לסביבות התאריך הזה ואז מחפשת בתאריך הספציפי עד שמוצאת.

קרה לי פעם על שרשור שפתחתי בניק האנונימי ואחרי שנה בערך נזכרתי בו ורציתי ממש לראות אותו

אני גם פתחתי את אותו אחד שאני מחפשת מאנונימי לדעתי

לכן עוד יותר קשה למצוא..

טוב אלמד לשמור לי בע"ה

יש דרך לשמור על כרטיס אישי או משהו כזה כשרק אני רואה? זכור לי שיש...

אז הגעתי ככה לאיזה -50, לא זוכרת... פשוט שיניתי מספרים בשורה שם עד שהגעתי לאיזור הזמן המבוקש, אבל זה באמת עבודת נמלים 😂

פורום הריון ולידה (עמוד 251) | ערוץ 7

ככה זה נראה בשורה של החיפוש, אז עמדתי על זה ושיניתי מספרים.

אבל בשביל זה צריך לדעת מתי בערך הייתה התגובה האחרונה בשרשור וגם אז יש כמה וכמה דפים לחפש שהיו בתאריכים האלה ואם את לא זוכרת זמן מדוייק אז יהיה קשה יותר למצוא ככה

אני רק במחשב, בטלפון מחקתי את הדפדפן (ממליצה בחום!)

אז ככה זה נראה https://w ww.inn.co.il/forum/f58-250 (תמחקי את הרווח בין הW ואז זה יהיה כתובת תקינה)

בפעם הקודמת...

היה לי כאבי איוב לעלות למיטה בסוף הלידה ברמה שזה לקח לי לפחות 20 דקות להצליח
ובכללי מאז שהוציאו אותי מהמקלחת ממש ממש ממש סבלתי

טיפול מכין, לכל אחת לאזן את האגן אבלי בטחון לסימפיות

אקווליבריו אוסטאופתיה  או כירופרקטיקה

אני העדפתי אוסטאופתיה

עשיתי אצל ליליאן בבנייני האומה והיה לי טוב

הבנתי שכירופרקט יש תותח בצפת וברודי התותחית בירושלים

אקווליבריו אחרי ששמעתי שיש טוענים שיש בזה סיכון העדפתי לא לעשות, למרות ששמעתי כמה שאמרו שהיה להם מדהים..

את יכולה לפרט לי קצת על הטיפול עצמו? מה הוא כולל? מתאים לך?

עשיתי אוסטאופתיה אצל ליליאן, בכללי אוסטאופתיה זה יותר מסאז' עדין וכירופרקטיקה יותר "אגרסיבי " ככה הבנתי..

ליליאן עושה עיסוי בשמנים,  שואלת אותך אם את רוצה עם בגדים או בלי )מתכסים בסדין) עוברת על כל הגוף ועובדת ממש קשה לשחרר הכל בעומק של הגוף

למדה הרבה תחומים ויש לה ידע רחב..

עובדת ממש ממש ממש מקצועי. לי היה ממש טוב!.

עשיתי לפני הלידה וגם אחריה.

וב"ה הייתה לידה קלה, היתה סיעתא דשניא כמובן בלידה אבל לדעתי זה קשור גם לטיפול.. אז סיעתא דשמיא שהלכתי ...

יש עוד משהו?

הבנתי שיש שממליצות ללכת קודם לברודי שהיא כירופרקטיקה שתסדר את העצמות והיא מקבלת בסנטר 1 ב200 ש"ח ואז לאוסטאופתיה כדי לסדר את הרקמות והשרירים שמסביב..

בהצלחה גדולה יקרה!!

מטורף שאת כבר בשלב הזה...!!

באמת מטורף... ב"ה!!

תודה על הפירוט!

אני מתקשה לשער כמה נוח יהיה לי בטיפול כזה.

על פניו אני לא אוהבת מגע זר, בטח לא במקומות אינטימיים..

דווקא להיות בלי בגדים לא מלחיץ אותי, אין לי ככ בעיה עם החשיפה.

זה יותר המגע...
לא הרגשת שזה אינטימי מדי?

את הלידה הראשונה ילדתי ב37+4, לידה קלה ומהירה. היתה לי חוויה מדהימה..

בלידה השניה ילדתי ב40+4, אחרי די הרבה שעות של צירים, 2 סטריפינג, וכאבים ממש גדולים.

הרגשתי איך פיזית אני עצורה וחסומה, וכל האגן קפוץ לי...

בתחושה שלי זה הפריע לגוף שלי להתחיל ולקדם לידה.

הייתי ממש כאובה כבר מתחילת השליש השלישי, מה שהלך והחמיר כל הזמן.

לכן כן חשוב לי לשחרר קצת מה שאפשר באגן, ולהגיע ללידה בסיטואציה יותר נינוחה

היה מדהים! הליגה הכי טובה שהיתה לי. הטיפול עצמו היה מרגיע ומפנק, היא היתה עדינה ורגישה ונהניתי מאד.

הלכתי למישהי בפתח תקווה, אם רלוונטי לך אכתוב המלצה.

מבאס כי ממש אשמח להמלצה...

לא היה לך מביך הטיפול עצמו? בכל אזור האגן?

היית עם הלבשה תחתונה מינימלית? או גם זה לא?

גם במהלך ההריון זה יכול להקל ולשחרר

ורוב העיסויים האלל לא עושים עדיין עד 16

וגם זה דברים יקרים אני לא אישה לאורך כל התקופה ברוך ה' אני בסדר, אני אוהבת לקראת הסוף כשכבד כבר לעשות 

יש מצב שהיא ערבבה כמה שיטות ביחד

היה מדהים מדהים

כם הפחית כאבים

וגם איפס אותי נפשית... ממש מרגוע לנפש

הוצאתי מהרופא משפחה הפניה להידרותרפיה

כך שזה גם היה במימון חלקי

אברר על זה

אני אוהבת מים בעיקרון

אתר מתוק עם מלא סרטונים מצויירים.

כל התוכן רק יהדות )וחסידות(

אבל לא בטוחה שהוא עובד עם כל סינון

רוצה.

אבל באמת לא זוכרת לגבי פרסומות..

חבל שהפנים יתמלאו בנמשים ונקודות חן, ומעבר לזה השמש מזיקה לעור לטווח הארוך.

מציעה לך לקנות סטיק הגנה (זה ממש כמו דבק סטיק והמריחה ממש קלה)

שתמרח כל יום לפני היציאה מהבית ולפני היציאה מבית הספר הביתה

לחברה מסוימת שעובדת טוב אצלך?

לילדים שלך את מצליחה לשים קבוע או להרגיל אותם לשים לעצמם? באיזה גיל? 

מתכננת כן לתת לבת שלי את הסטיק הזה ושתשים כל יום. (גם היא בהירה ומנומשת וזה חשוב לי מאדד)

ואסביר:

גם כשכתוב spf מסויים אם תבדקי באותיות הקטנות זה ההגנה כשמורחים שכבה/ כמות מסויימת על הפנים שנותנת 'כיסוי מספק'

בסטיק בגלל שזה סטיק זה שכבה ממששש דקה וצריך המוןןןןן שכבות כדי להגיע לכיסוי הרצוי

בעקרון הכלל אצבע הוא שבקרם (ולא סטיק) צריך לעשות עם הקרם פס על שלוש אצבעות ואת כל החומר הזה למרוח כדי להגיע לכיסוי שכתוב על הבקבוק

אז תחשבי כמה זה בסטיק😅

הסתייגות: זה עדיף מכלום… אבל שכבה אחת לא באמת מספיקה, היא טובה להרגל 

אני צריכה לשכנע למרוח חח

אבל שמעתי המלצות על הקרם הגנה של דר פישר

אם יש לך אינסטגרם תכנסי לחשבון של the dekel היא ממש מסבירה ונותנת המלצות וקודי קופון (היא מדענית יש לה תואר בחקר העור אז אני דיי סומכת על מה שאומרת)