אני ממש חוששת, שקיפות תקינה והריונות קודמים תקינים, אין באמת סיבה ממשית. סתם אני דאגנית.
בעלי היה אמור לבוא איתי ונדחה לו משהו חשוב של איזה פרוייקט בעבודה בגלל האיראנים והוא לא יכול להגיע איתי.
רק הוא ואמא שלי יודעים על ההריון כרגע, והיא גרה רחוק.
כמה זה נורא להיות בסקירה בלי הבעל? הייתן מבקשות מאמא שתבוא למרות שזה טרחה/ מספרות לחברה כדי שתבוא איתכן?
הוא גם לא יוכל להיות זמין תוך כדי
אם את מרגישה שחשוב לך שעוד מישהו יהיה, אז זו כן סיבה לגיטימית לבקש מאמא או חברה
מבינה את החשש, אבל אני משתדלת להאמין שהכל בסדר.. וגם יודעת שהרופא שאני הולכת אליו מקסים וגם אם משהו חריג, הוא יודע להגיד את זה בצורה עדינה.
בהריון הנוכחי בגלל שיצא פער גדול בין הדופק לשקיפות וחששתי לשמוע שבזמן הזה ח"ו קרה משהו לקחתי איתי את חמותי..
לק"י
מבחינתי זה בסדר.
אבל אם יש לך צורך רציני לא להיות לבד, אז למה לא לספר לחברה טובה, ושתהיה איתך?
זר הכוונה היא כל מי שהוא לא בעלי.
אני מבינה אותך שלא באתלך ללכת לבד - אני בשתי ההריונות לא הלכתי לבד לסקירות או שקיפות. זה המעט שהוא צריך להיות בו חלק חחח
אם אין ברירה כמו במקרה הזה, לא הייתי מתחרפנת (קל להגיד. בפועל? הוא היה מגיע איתי)
ותהיי לבד
לפי זה הייתי מחליטה
בעלי לא מגיע לשום בדיקה בהריון, לא רואה למה זה קריטי ואין לי בייביסיטר לילדים
אפילו לחדר לידה הוא עושה טובה שמגיע ;)
(לא באמת, אצלנו הבעל לא נמצא בחדר לידה אז הוא נכנס רק אחרי שהתינוק יוצא. וגם אז אני לא מרשה שיכנס עד שמנקים את החדר)
בעלי לא מגיע לשום בדיקה בהריון, לא רואה למה זה קריטי ואין לי בייביסיטר לילדים
אפילו לחדר לידה הוא עושה טובה שמגיע ;)
(לא באמת, אצלנו הבעל לא נמצא בחדר לידה אז הוא נכנס רק אחרי שהתינוק יוצא. וגם אז אני לא מרשה שיכנס עד שמנקים את החדר)
אם את ממש חוששת ומעדיפה שתהיה איתך מישהי, אז הייתי מספרת למישהי שאני יודעת שיש סיכוי תוכל להגיע איתי. ברור.
על זה שלא נכנס עד שמנקים את החדר
איך הוא מסכים לוותר על החוויה הזאת?
בעלי יהיה שם גם בלעדיי, לפניי חחח
ממש ממש מעניין
לא יודעת איך להתייחס לזה
אם אני עצבנית קשה לו, אז לראות אותי בלידה עם זירוז בלי אפידורל? הוא לא יעמוד בזה...
מספיק לו לשמוע אותי מחוץ לדלת
ואני לא מוכנה שיכנס כשהכל מלוכלך, אם כבר לא ראה אז שגם לא יראה מה קורה שם באמת.
יש רגעים שזה מבאס אותי, אבל רוב הזמן אני לגמרי בסדר עם זה כי מבינה את הרעיון שמאחורי זה.
הוא כל הלידה בחוץ?
ולא חסרה לך התמיכה שלו?
לרוב בני הזוג קשה לראות את האישה שלהם סובלת אבל מתגברים ורוצים להיות שם איתה ...
גם האישה סובלת
סובלים יחד 😝
אז אנחנו בכל מקרה נוהגים לא לגעת אחד בשני ליד אנשים אחרים.
וגם הרבה פעמים נאסרים בשלב מוקדם.
תמיכה נפשית - הידיעה שהוא אומר תהילים מחוץ לחדר הלידה וחושב עלי כל הזמן מספיקה לי 
בגדר חבר נפש מבחינתי, ובן זוגי לחיים ואב התינוק כמובן,
אז רוצה שיהיה איתי ממש ויחווה איתי כל רגע
נפשית בעיקר ( פיזית רק אם התמיכה של הדולה לא מספקת/ שהיא לא נמצאת)
לא מבינה איך אמירת תהילים חשובה ככל שתהיה מספקת את כל זה
תהילים שבני המשפחה המורחבת יגידו
את התינוק אנחנו יולדים יחד, 2 בני הזוג,
בהרבה מובנים
ברור לי שיש צורות שונות
הן של תמיכה והן של אהבה וזוגיות
אבל באמת לא מצליחה להבין את זה
נשגב מבחינתי🤔
ולתת לו להכנס לחדר סטרילי כביכול התינוק הגיע מהחסידה או מאנשהו 🫢🤔
אבל אם היית רגילה מאז ומתמיד שלפי הפסיקה שלכם הבעל לא יכול להיות בחדר לידה, אז גם לא היית מצפה לזה.
בהחלט יש צורות שונות של תמיכה, אהבה וזוגיות וזה בסדר לא להבין
להיכנס לחדר סטרילי זה כבר תלוי בכל זוג, אצלנו הוא בהחלט ראה חדר לא סטרילי 😉
כי גם אם מהצד הנפשי מספיק שהוא מתפלל, אני אישית צריכה עזרה טכנית- להביא משהו, לקרוא לצוות (שלא תמיד מגיע כשלוחצים על הכפתור).
(אז מי שבאה איתה עוד אשה, אז יש לה עזרה. מי שרק עם הבעל, אז היא ממש לבד שם. וזה נשמע לי מוזר).
גם מבחינתי עצם הנוכחות שלו זה המון
אפילו אם בזמן הלחיצות אני בכלל לא רואה אותו כי עסוקה בללחוץ והוא עומד בצד ולפעמים אפילו מאחורי וילון
אבל מרגיהש שהוא לידי.. הוא גם מעודד אותי תוך כדי ..וכן לרוב מתמקם כך שרואה את הפנים ויש לי קשר עין איתו..
ולפעמים מנגן
וגם כשלא
פשוט מבחינתי איך הז שלא יהיה חלק מהרגעים המטורפים האלה
'ל הכאב המטורף והמאמץ.והעוד קצת והנה תכף תלחצי רק עוד פעם..והראש יוצא
ואז בכי כזה...והתרגשות
הז משהו שאי אפשר לספר אחר כך
זה חוויה כזאת שפשוט מרגישים מי שבחדר
וזה הילד שלנו יחד
אז איך אעבור חוויה כזאת לבד
בחיים לא אצליח לתאר לו
ובאמת לא מבינה מה הבעיה לעמוד מאחורי וילון אפילו
זה אמנם לא אותו הדבר כמו כשלידי אבל עדיין הוא נוכח בחדר ושומע הכל ושותף
וגם קהש לי כשכל כך מפחדים עליו שקשה לו והוא לא מסוגל
ולי לא קשה?
חלק מהתהליך להיות הורים בעיני הז לעבור את זה
אז מסתכלים על זה אחרת ולא מצפים לזה
לא מזדהה
אבל לא חושבת שזה אומר משהו על הזוגיות או על חוסר שותפות
פשוט לזה רגילים וזה מובן מאליו
רק אומרת שעד לפני כמה עשורים זה לא היה כזה מקובל שהבעל נכנס לחדר לידה.
סבתא שלי סיפרה לי שרק בזכות זה שעבדה בבי"ח יחד עם הרופא שיילד אותה הוא הרשה לה שסבא שלי ייכנס לחדר לידה.
וזה בסדר שלא כל הזוגות מרגישים את הצורך הזה גם היום. אמנם זה רגע של ילד משותף שבא לעולם אבל זה גם רגע מאד נשי וזה לגיטימי אם אשה מרגישה שרוצה סביבה ברגע הזה רק נשים
לק"י
ב"ה שזה השתנה.
אבל פה מדובר על משהו אחר. אני מבינה שזה מנהג חב"ד.
ונראה לי שאישית הייתי הכי שמחה ללדת לבד לבד. אבל מאחר וזה לא שניה וגמרנו, ועלולים להיות סיבוכים, אז לא נעשה את זה😅
קיצור הרבה דברים השתנו ואני חושבת שגם סגנון ההורות והזוגיות השתנה ועדיין לא רואה בזה דבר כזה הזוי שהבעל לא בלידה.
נגיד לא מצליחה לחשוב על אבא שלי בסיטואציה של לידה (והוא אכן לא היה עם אמא שלי בלידות.. הוא נשאר איתנו בבית)
וזה לא שהוא יתעלף מלראות חדר לא סטרילי
פשוט מבחינתי אם הוא גם ככה לא היה בשלב של כל הסירחון, אז אני מעדיפה שיחכה עוד 3 דקות ויראה אותי ואת כל הסביבה במצב קצת יותר נעים.
מותר לך לא להבין, זה לא עושה את זה לא בסדר או לא תקין 🤷🏻♀️
אצלי הוא רוב הלידה לא נמצא, לפעמים מצליח לקפוץ לכמה דקות אם מצליחים למצוא סידור קטן לילדים. לרוב לא מתאמצים על זה כי באמת אין לנו עזרה אז אין מי שיהיה עם הילדים....
ואני יותר שקטה לדעת שבעלי עם הילדים מאשר שבעלי איתי ולא יודעת איך הילדים מסתדרים עם מישהו זר במשך שעות.
בעלי חווה איתי את ההיריון 9 חודשים ותומך בכל רגע וכל דקה וכל כאב.
לא חסרה לי התמיכה דווקא בחדר לידה, יודעת כמה הוא איתי וכמה הןא דואג והוא מתקשר ומתעניין כל כמה זמן.
ולנו זה מספיק, לא צריכה לראות אותו לידי (בלי שום יכולת לתמוך פיזית) כדי להרגיש שהוא איתי....
(ואני גם לא צריכה תמיכה פיזית של אף אחד, אגב. לא אוהבת שנוגעים בי, קל וחומר כשכואב לי. חוץ מבעלי כמובן)
לק"י
בצד הטכני. או שאת יולדת מהר?😅
אני צריכה לפעמים שיקראו למישהו מהצוות, כי לא תמיד הם באים כשלוחצים על הכפתור.
(בשתי לידות היתה איתי גם דודה שלי, אבל בשתי לידות רק בעלי).
לק"י
לא מדברת על מצב של ניתוח חירום שמטיסים את האשה לחדר ניתוח, והבעל נשאר בחדר לידה.
אלא על זה שהתינוק יוולד בלי כל הסבל של הלידה (אני יודעת שיש כאלה שנהנות מזה, אני לא🤷♀️).
לחוצה במהלך טיפול רפואי כלשהו בטח ובטח!!
לפני כל לידה אני מזכירה לו למה הוא איתי, ובעיקר זה כדי לשמור עליי!!!! ולוודא שהצוות מתייחס אליי יפה וראוי ותקין ולצפות שלא נותנים לי דברים שאני לא רוצה קיצור בעלי שומר עלייייי בלידה בעיקר חח
ואם כבר... ככה גם קיבלתי לבד בשורה שיש שלושה עוברים ותאמיני לי שזה במובן מסוים היה יותר מורכב לעבור לבד מאשר הבשורות הרעות😅והנה, גם את זה עשיתי
באותו יום החלטתי שבא לי מישהו איתי והזמנתי את גיסתי להצטרף (לומדת קרוב לאיפה שנבדקתי ואנחנו בקשר קרוב). היא כבר ידעה על ההריון (כי ראתה בעצמה..)
אבל זה ממש לא היה הכרחי..
גם הלכתי למיון פעמיים לבד (כי מישהו צריך להיות עם הילדים...) והיה לי בסדר גמור.
השאלה היא איפה את נמצאת בנפש ואיך זה מרגיש לך..
עבר בשלום. הזמנתי את אמא שלי אליי לשמור על אחד הילדודס שחולה ואז היא זו שתהיה בבית ותקבל את פניי אח''כ במידה וח"ו משהו יהיה לא תקין ובע"ה שהכל יהיה תקין תהיה איתי שם כדי להתרגש. פחות הרגשתי בנוח שמישהו שהוא לא בעלי יהיה איתי בבדיקה כזאת.
עכשיו שאלה אחרת - תכננו לספר למשפחות אחרי הסקירה. ב"ה הכל יצא תקין, אבל לא ראו את הלב כ"כ טוב והרופאה ביקשה לחזור אליה עוד שבועיים לראות שוב את הלב בצורה יותר מוצלחת.
מצד שני בבדיקה כל מה שהיא ראתה, היה תקין:
מבט 4 חדרי, טרכיאה, מוצא כלי דם גדולים, מסתם טריקוספידלי, מסתם מיטרלי, קשת אבי העורקים, וריד נבוב תחתון, אבי העורקים הבטני.
יש עוד משהו שהיא הייתה אמורה לראות ולא ראתה? זאת רופאה פרטית מאוד יסודית ואני סומכת עליה.
אני בשבוע 14+4, עוד לא רואים עליי. השאלה אם למשוך את זה עוד שבועיים לפחות, אני כבר אגיע לשבוע 17 וגם מרגיש לי מאוחר וגם יכול להיות שכבר יראו.
הייתן מספרות כי סה"כ הכל תקין? או מחכות לעוד שבועיים ויותר, לראות שההשלמה של הבדיקה תקינה?
אבל זה באמת אישי. ובעז"ה רוב הסיכויים שהכל יהיה תקין, וזה רק כדי שיהיה מישהו להתרגש איתו...
(אני עברתי כמה בדיקות שלא הכל היה מושלם, בעלי לא היה איתי, וזה היה בסדר מבחינתי, גם אם הייתי מעדיפה אותו איתי. בכל מקרה מבחינתי עיקר העיבוד אחר כך היה בבית. אבל זה לא אומר שלכל אחת זה יתאים).
בהריון האחרון בעלי בכלל לא בא איתי לשום דבר.
רק בסוף לסקירה שלישית ביקשתי שיבוא איתי, כי זו הזדמנות אחרונה בשבילו לראות את העובר לפני הלידה
עם הבת שלי, שהיתה בת 12.
דווקא היתה אחלה חוויה.
מכל מיני סיבות לא הסתדר שבעלי יבוא איתי
לעיתים בבדיקה יש ממצאים שהם לא תקינים, זה הרי המטרה, לבדוק אם הכל תקין או לא.
לכן כדאי לקחת את האפשרות הזו בחשבון ולבדוק מה יתאים לך במידה וחלילה לא הכל יהיה תקין
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
עם ההטרדה עם ההערות כאלו
זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי
אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)
בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב
כי זה לא פוגעני בעיניהן
אלא שיח מתוך קנאה
ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)
אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון
ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.
ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.
אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...
חיבוק❤️
בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב
לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.
לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.
בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.
ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..
הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰
אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.
אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.
אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...
אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?
כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.
בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂
ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.
אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.
אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.
אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.
שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.
כך גם במשקל.
אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.
אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.
מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,
אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,
ולא בצד השני.
מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏
ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️
של השיח שהוא עליי ולא על האחר.
ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍
אז אין לך מה לחשוש❤️
ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך..
בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.
אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך
זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל
ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!
הזוי ..
ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-
עוד רגע את נעלמת
את בטוחה שאת אוכלת?
מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...
למה את ככ רזה?
ועוד ועוד 🤦
פשוט
לא
רלונטי!!
אוף
והדוגמאות שנתת- בדיוק!
אחד לאחד...
ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.
השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -
התאוורורות,
מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,
נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,
מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂
אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.
מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️
ל3 שעות וחצי!
זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.
הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.
מבחינתי זה היה מושלם!!
אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀
יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.
איך היה לך הבוקר?
אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..
(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)
הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.
גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!
אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?
כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר
מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..
לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.
ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...
מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.
אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)
אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים
והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות
היה פה ערב יפה ב"ה.
תודה שוב על הרמת הכפפה!
רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,
ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..
לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...
מקווה שמחר ילך טוב יותר..
הייתי כמעט 3 שעות ללא...
שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.
ואי כזה משמח לשמוע!
קשור מאוד לנושא השרשור
הרב אייל ורד:
הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...
לא מצליחה לישון מרוב כאבים... 😞
עבר 36 שעות מאז שהתחיל
כל פעם שיש הקלה בעקבות ריקון , כמובן רק עד הקלה, לא מרוקנת יותר מזה.. מיד מתמלא שוב ממש ונהיה כואבבבבב
אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...
בהצלחה יקירה!
לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...
מזל טוב, תרגישי טוב!!
תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים
)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)
ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב
אצלי ממש עזר
עדיין כואב...
ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים
ואני לוקחת אדוויל
אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.
אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
גרים רחוק. אזור השעה נסיעה...
לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...
אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר
אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך
וגם של התנהלות
למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...
אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.
הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.
עוד נקודות
כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים
האם יש שם ואצלכם מייבש
מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(
אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)
תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת
אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים
1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח
2. כן עדיף
תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק
ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי
עזבו רגע הגיוני או מדעי
יכול להיות שהתחילו לי בחילות שבוע אחרי הביוץ?
נראה לי מופרך לחלוטין
אבל משהו שהתחיל כוירוס בטן (כך חשבתי), פשוט לא נגמר ועכשיו במקום כאבי בטן יש בחילות.
כל מחשבה על אוכל מעוררת בי בחילה
הבטן שלי כואבת מרעב, אבל לא בא לי לאכול כלום.
זה קרה למישהי?
בערב
במהלך היום אני בסדר
ככה גיליתי על ההריון..
לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.
שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️
וואי הלוואי
יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק
אבל נחכה בסבלנות
ומסרב להתעדכן לא משנה כמה פותחת וסוגרת מרעננת וכו?
פתאום חושבת על זה שאם זה לא רק אני אז אף אחת בכלל לא תוכל לענות על השרשור הזה כי אף אחת לא תראה אותו 😅😅
מעניין אם הוא בכלל ישלח 🤷
זה קרה אתמול בערב מתישהו
לא להאמין כמה אני מכורה😂
רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט
עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם
ושהצלחתן לענות
ושהצלחתי לראות🤣
אני אמורה להוציא היום התקן מירנה, אחרי 3 שנים.
יכולות לשתף מינסיון, אם אחרי הוצאה של ההתקן היה לכם דימום שאוסר?
אני פתאום מתלבטת, כי אם בדרך כלל כן יש דימום שאוסר, אז אולי אדחה את ההוצאה לאחרי חנוכה.
לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר
כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?
אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום
אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....
הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גננות מקבלות גם יותר מסיעות
למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד
ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.
כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
משהו בנוסף.
אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן
ממש לא צריך להשתגע..
בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..
הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה
