(למי שעוקב אנחנו ניקח הדרכת הורים וכנראה שאצמצם במעט את המשרה שלי)-ועדיין אשמח להארה ביינתיימית הפעם על סיטואציה חדשה
באמת שאני מעריכה את הפרספקטיבות שאתן נותנות כאן.
מה עושים כשהילד מצפצף עליכם (שניהם) ואתם מאבדים עשתונות? הזמנו היום חבר, היה סבבה סה"כ (מה זה סבבה בגיל 4?) עם המון רגעי משבר (כל פעם אחד מהילדים שלי נעלב בוכה והולך או מתנהג לא יפה ודווקא החבר המוזמן הכי מנומס ונחמד ומקשיב לי) אבל הילד השני שלי (לא זה שעשינו לו אבחון)-עכשיו הפוקוס עליו
נעלב כל פעם כשהחבר שיחק עם אחיו. כל רגע עשה דרמה והעיף דברים. או הלך למיטה שלי והינו צריכים לבוא ולפייס אותו או להסביר לו שזה תור תור. הסברתי בתיווך שלי שכולם יחליטו יחד (הוא נעלב באחת הפעמים גם כי החבר רצה לצפות בסדרה מסוימת והוא לא, לא חיכה שנבחר יחד, מי אמר שהייתי בוחרת במה שהחבר בקש?) התעצבן והלך משם נעלב ובוכה) וצלחנו את המשברים. ככל שהערב ירד והכנתי ארוחת ערב (מעייף כשלעצמו), הבן שלי כבר התנהג לא יפה.
הוא העיף את כל העגבניות על האי בארוחת ערב כי טען שהוא לא רוצה (הוא אוהב מאד אבל החבר לא רצה אז הוא העיף אותן), זורק פאנקייק לתקרה כשאמרתי שאין בשבילו עוד פאנקייק אחרי שזרק את העגבניות (הורדתי אותו מהשולחן ואמרתי שהוא סיים את הארוחה מבחינתי), קרא לי אמא את תינוקת, וזרק עלינו חפצים, איבד את זה מה שנקרא.
בכללי נראה לי שהוא מאד פליזר (מרצה) והוא מאד חיכה ורצה שהחבר יגיע ולהרשים אותו, הוא קצת מאבד את עצמו מול חברים.
בנוסף, בגן הוא נחשב ילד מעולה אבל בבית לאחרונה נהיה עם התנהגות בלתי נסבלת. כל פעם כשהוא מתעצבן, או נעלב, זורק חפצים ומעליה אותנו ההורים. וזה מעצבן נורא, קשה שלא לענות או לא להתעצבן עליו, מרים עלינו רגליים, קופץ עלינו בצורה שלא נעימה, מרביץ. והכי מעצבן- קורא לנו חצופים...תינוק\תינוקת ועוד.
בנוסף וזה הכי נורא, כשהיינו כבר חסרי כוחות, בלילה הוא מעצבן בכוונה ולא בפעם הראשונה , אחיו רוצה לישון-הוא קופץ למיטה של אחיו, מרביץ לו, מלטף אותו, שם עליו רגל, עולה עליו, ולא מקשיב והסאגה ממשיכה והילד מעז, רבע שעה, עשרים דקות, לא מפחד או מקשיב לי, עושה מה שבא לו כאילו אני לא קיימת ועוד מחייך מולי ושואב מזה הנאה! להרגיז בכוונה
אני מרגישה שאין לי כלים אמיתיים לסיטואציות המטורללות איתם, יצאתי מהחדר והשארתי אותם לבד כמה פעמים (הם מפחדים ומייד רצים אחריי), אמרתי שאסגור או אנעל את החדר אם הוא לא יכנס למיטה שלו ויפסיק להפריע לאחיו, אמרתי לו אם לא תפסיק אשים לך מזרן ותישן בחדר אחר (הרבה איומים שלא ממש עניינו אותו) הילד היה באקסטזה וקיפץ ממיטה למיטה ואמר לי אמא-את פיפי וקקי. ספרתי להם שאני מאד מאוכזבת מההתנהגות ובספק אם אזמין חברים ככה בקרוב.
ככה רבע שעה עשרים דקות של התנהגות לא יפה.
ובאמת, זה מעליב ומעצבן, הוא מכעיס בכוונה, מאיפה זה נובע, ההתנהגות הזו?
איך אתה תופס את עצמך לא לתת לו פליק בסיטואציות כאלו?
רק אח"כ עלה לי רעיון שאני אקטע על המעגל מאבקים הזה שהוא מוביל אותי אליו, ואני אחבק אותו בכסא עד שירגע (ובינתיים הוא לא יפריע לאחיו) ורק אז כשהתמקדתי בו וליטפתי אותו במיטה אחיו יכל לישון בניחותא והוא נרגע והפסיק. אבל זו התנהגות שאין לי מילים לתאר, מתישה! מעצבנת! כ"כ לא יפה, לא חברית, לא מכבדת ולא קשובה.
הוא עולה עליו על הראש, על הבטן, סיטואציות מסוכנות, לא יודעת אם ככה זה בנים. לא נראה לי שאמור להיות.
הם במקור ילדים טובים ומקסימים ואפילו מהממים, אבל בחודשיים שלשה האחרונים מאתגרים אותנו, סוחטים אותנו רגשית ופיזית ואני תוהה-מה קרה להתנהגות שלהם?
