לא יכול לספק לי את מה שאלוקים מספק,

 עלי אקספרס לא יכול לתת לי את מה שצריך גם לא במחיר רצפה.

מסכים שהאינטרנט מביא איתו רפיון בעבודת ה', ואולי יש מציאות

של אינסטנט באינטרנט כי באמת הגענו למצב שבו אנו רוצים

הכל כאן ועכשיו.

רובו רע ואת הטוב אתה צריך לברור ולעומת זאת הבורא

תמיד טוב.

ולגבי עבודת ה', תמיד יהיו לעבודה עצמה מתחרים

גם אדם בלי אינטרנט אך עובד למחייתו הפרנסה תתחרה בעבודת ה'

הורה שטרוד לגדל את ילדיו יכול להגיע למצב שמזניח את עבודת ה'

וכן על זה הדרך.

לא כולם מצליחים לנהל את השימוש באינטרנט, לרוב הוא מנהל אותם

ואני לא חושבת שאפשר להשוות עוצמה של אינטרנט לעבודה... היצה"ר משתמש בשניהם אבל המסך זה כלי הנשק מס' 1 שלו

דברים בחיים שמוכרחים להשתמש בהם

למרות הדעה הרווחת אינטרנט זה לא דבר הכרחי

אפשר להסתדר בלי זה, אולי זה יהיה קצת קשה בהתחלה

בעיקר לדור שנולד לתוך האינטרנט אך רואים שזה אפשרי.

כך שכלי הנשק מס' 1 כפי שציינת יכול בקלות לא להיות(:

וגם... אני לא בהשקפה הזאת...או לא ברמה הזאת. יש הרבה דברים בקידמה שהם כרגע למורת רוחי, אבל אני לא בעד להתעקש להשאר מאחורה.

מאמין בך גב' גברת(;

מכוונת להיותך עבד ה'

וואו שאלת השאלות...

בראש שלי, זה אדם שקם בבוקר ויש לו במודעות שהמהות של המעשים שלו זה רוחניות ופחות שיקולים חומריים.

וגם מסירות כזאת לה'. שניכר על האדם שה' במרכז אצלו.

לדעתך אם אדם הוא מוכר כובעים

בהכרח שעבודת ה' שלו זניחה לעומת רב נגיד?

האנשים הפשוטים האלה שנראים הכי רגילים זה אנשים שצריך להכיר וממש לעקוב אחריהם כדי לזהות שהם כאלה

ואני לא אומרת שאין להם שום קשר לה' (הם צדיקים בעיניי במובן מסוים)

אבל אני מחפשת משהו יותר גבוה לשאוף אליו

לפני שניה אמרת שאין הבדל בין רב למוכר כובעים

מוכר כובעים לא יכול להיות דוס?

אדם פשוט יכול להיות צדיק בעיני ה',

תלמיד חכם יכול לעסוק במלאכה פשוטה.

מה שאני התכוונתי זה משהו אחר ופספסת תנקודה

אבל מה הנושא של השאלה -

איך לעבוד את ה' בצורה בלעדית?

או

איך להתגבר על אתגרי האינטרנט בעבודת ה'?

כי גם מי נכשל ונופל, לא אורמ שהוא לא נותן יחס בלעדי לעבודת ה'.

מממ יש הרבה סוגים של "אלהים אחרים".. יש את הכסף, התאווה, הכבוד.. דווקא קצת רחוק לי לשים את האינטרנט כאחד שעומד לידם

הדברים האלו שהם אכן גדולים התגמדו לעומתו. כי אלו אתגרים מקומיים להתמודד איתם, אבל האינטרנט מוריד אותך לגמרי מהמגרש.

הוא תופס את הצורך שלנו בקשר עם השם, כשיש לנו חוסר הוא מהווה מקום בריחה, מספק לנו אשליה וגורם לנו לשקוע בחיים האלה במקום להרים עיניים למעלה... 

אני מרגישה שהסמארטפון מעכב ומאט מאד את העליה הרוחנית שלי. 

מעניין ממה אנחנו בורחים כל כך..

והכאב הכי גדול זה הריחוק מה', ככה שלרוב זו בעצם בריחה מהבריחה, או משהו מתוסבך בסגנון...

אבל אני לא חושב שזה בכלל בר השוואה.... ה' מול אינטרנט...

אולי התכוונת שזה מחסום ומעכב

במקום אינטרנט להגיד סמארטפון.

כי אנחנו מתאחדים איתו. כאילו אנחנו הולכים לישון איתו וקמים איתו (בשכבך ובקומך), הוא ממש חלק מאיתנו יד ימיננו. התרגלנו שהוא עונה לנו לכל דבר שנצטרך כמעט, ממש עזרה וישועה. 

ועדיין לא מתחיל בכלל להשוות לה', לא מתחיל בכלל

 - ככלי לעבודת ה' שלהם.

לשמחתי יוצא לי גם בעבודה וגם בבית לראות איך אנשים מקדישים עצמם לעבודת ה' תוך כדי העבודה, תוך כדי החיים ותוך שימוש בסמארטפון לטובת העניין.

(אם זה לשבת בנסיעה וללמוד את הדף היומי בשמע ואם זה אפליקציות ללימוד, להרצאות ואפילו לכתיבת חידושי תורה ופיתוח אפליקציות שיעזרו למיישיבים....)

זה בחירה אישית.

זה לדעת איך להשתמש בדברים נכון.

וכמו שאומרים בחסידוד- מאיפה לברר את הניצוצות ולהעלות אותם.

השאלה עם זה באמת נוגד ואי אפשר לחיות אחד ליד השני

אני משתמשת המון באינטרנט כדי לשמוע שיעורים, שאלות באמונה שאפשר לשלוח לרבנים וכזה... לא נראה לי נוגד בהכרח

אבל מה עם דברים פחות טובים? מה עם סתם הצפת מידע? גלילה ובזבוז זמן באשליות זה לא קורה לך? 

את לא מרגישה שהתפתחה לך איזו תלות בו?

כן יש בזה רע וטוב אבל השאלה איך בפועל משתמשים בזה ככלי ולא הוא משתמש בנו

אבל אולי הבעיה שלי זה שיש לי זמן פנוי...

אבל אני יודעת לקבוע דיי בקלות גבולות לעצמי..

וגם אין לי הרבה זמן סתם לצפות בסדרות וכולי

בדברים כאלה צריך החלטיות, מחשבה וחוסר "זרמנות", תכנון וישיבה עם עצמי מה אני באמת רוצה, ויכולת שליטה עצמית (ולהיעזר בחסמים וכו' במידת הצורך כמו רימון וכדו', הגבלת זמנים וכו').

רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וכו' פשוט לא להיות שם. אין מה לחפש שם.

אני חושב שזה פחות בעיה דווקא דתית. באופן הכי אנושי ופשוט לא טוב לחיות באשליות ולפתח חיים לא אמיתיים ודמיונים שהם רק תחליף (בהקשר הזה חייב להמליץ על הספר אייכה של הרב ראובן. מומלץ מאוד מאוד). כשנתחיל לחיות יותר את החיים הפשוטים והאמיתיים ורק ניעזר בסמארטפון בשביל החיים ולא ששם יהיו החיים, זה יהפוך את התמונה וישחרר את העבודה-זרה של הסגידה לאינטרנט.

בשמחה

כאילו, וודאי שיש המון חסרונות לאינטרנט. לא מפוקע בעייני אם הם עולים על היתרונות.

אבל לא הבנתי מה זכה האינטרנט להיות הנציג של המתתחרים בקב"ה?

בעיקר לא הבנתי את המסקנה שהאינטרנט מוליד את התחושה של מי צריך את ה'.

אולי תסבירי איך אדם שאין לו אינטרנט חש יותר את הצורך  בה'?

הרי גם בעבר ידע וחכמה שאינה תורה למשל לא סתרה אמונה דתית..

וגם  שכאילו פתחת בזה שיש מעט דוסים ונשמע שהסיבה לכך היא האינטרנט, אבל לענד גם בלי אינטרנט יש עוד מליון מפריעים בעבודת ה' ועדיין מאוד קשה להיות דוס..

גם בלי אינטרנט אפשר לדבר לשון הרע, ללכת לא צנוע, לא לקום לתפילה, לא להתפלל בכוונה, לעשות פעילות גופנית/מפגש חברתי/ללכת לקניון במקום לקבוע עיתים לתורה..

כרגיל, בכתיבה זה עלול להישמע כאילו בכוונה אני לא מבין או מתקיף אבל לא זו כוונתי..

כל טוב.. ואשרייך בכל אופן..

חידדת גם לעצמי את השאלה..

א. התחושה נוצרת כי יורדת תחושת התלות בה', זה לא שכלי, זה פשוט קורה לאדם כשהוא מקבל כמויות כאלה של דברים שמסיחים את הדעת.

ב. באמת הייתי צריכה לדייק שהתכוונתי יותר סמארטפון ולא אינטרנט בכללי. זה לא בהכרח שבלי סמארטפון האדם יהיה עובד ה', אבל אם הוא רוצה יותר קל לו בטוח.

ג. עכשיו אני תופסת שזה מושפע גם מעוד דברים בדור חוץ מזה.

תודה על השאלה!

בדיוק היום דיברנו עם הרב על העובדה שכל מי שחיי היום, קל וחומר כדתי. הוא אדם עם עוצמות ענקיים כי כשאין בית מקדש אין חיים כביכול. וחזל מסבירים בבא מציעא מה קרה לאנשים אחרי שנחרב הבית.

ושבעצם כל הטעם מהחיים נלקח.

אנשים שעובדים את השם היום עם כל ההסתרה הם נשמות עצומות. כי אין לנו כמעט ממה לקבל דלק לעבודת ה ולמרות זאת אנחנו ממשיכים

מסכימה... אבל זה לא סותר בעיניי

זה מעניין אבל אני לא מתחברת למחשבה שמציגה את עבודת ה' של פעם כחיצונית של סיפוק צרכים רדודים ממש לא... אני כן יכולה להבין שלפום צערא אגרא ושזו ירידה לצורך עליה. 

תודה על התשובה!

גם פעם וגם היום היו אנשים עובדי ה' באמת! אבל השאלה כמה עמוק זה היה, וכמה הקשר עצמו עם הקב"ה היה בתפילות על דברים שהיום אולי מסופקים בקלות יותר עד שאנחנו קצת שוכחים שגם הם ממנו..

בסוף היום כמו שאמרת יש המון עזרים חיצוניים ובכלל במציאות חיים של יהודי היום יש הרבה דברים שמובנים מאליהם ולכן זה מאפשר לכל מה שלא לתפוס יותר מקום.. כמו שהרף שלנו עלה ברמת החיים הגשמית, בבריאות, בכסף, בבילויים, בתרבות, ככה גם ברוחניות! יש יותר דברים ואפשרויות אז מחפשים את היותר, אדל תמיד מחפש עוד ויותר ממה שהוא משיג, וזה מביא את הדורות של היום למקום אחר מדורות קודמים.. תעשייתית, כלכלית, תרבותית, וגם תורנית

ככה בעיני לפחות..

זה לא אומר לא להיזהר ולנסות לשלוט על חיי בעצמי, אבל בהחלט גם האינטרנט והסמארטפון הוא כלי טוב ומבורך שהגדיל משהו בנפש שלנו ויכול לפנות מקום חשוב לעבודת ה'

אם אני רוצה משהוא שרק ה' יכול לתת מה יש לי מהאינטרנט? 

זה לא באמת בחירה לפעמים. אבל אולי זה הרמה שלי.. לא חייב שתזדהה עם השאלה שלי

יכול להיות אינטרנט ויכול להיות בורא. מה הקשר? תנתקי את החשמל ולא יהיה לך אינטרנט. 

תביאי את סוללת הנייד לאפס. לא יהיה לך אינטרנט. 

איך זה משפיע על בורא עולם. מצטער לא הבנתי.

הקשר עם בורא עולם לא דרך נייד ולא עם מסך ולא עם אנטנה. 

כן עם תפילות ללא כל אמצעי קשר זר.

מה הקטע?

במקום שתשלטי עליו. לכן עדיף במקרה שלך. או שתאלפי אותו לצרכייך בלבד. או שתתנתקי ממנו. ובטח תמחקי כל קשר עם  בינה מלאכותית. יצירה מפלצתית.

זה קורה אין ספור, זאת תופעה חברתית.

בעיני זה קשור לפרק ביאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם במסילת ישרים.

שהשאלה לא מדוייקת

יש הרגשה בבפנים שהסמארטפון הרס לנו את הכל ולכן זה או הוא או עבודת השם.

אין ספק שהוא רעה חולה, פוגם הרבה בדרך, מלכלך לנו את הנפש וכל מה שאפשר להגיד עליו - מקובל עלי!

אבל - עבודת השם באה ממקום אחר בנפש

ואת רואה היום אנשים שבאורח החיים שלהם חיים במקום שכביכול בכלל לא בעבודת השם - אבל הם מגלים אותו

והם יכולים להיות מדהימים בגילוי הזה ולהתחבר בדרכם שלהם לעבודת השם

וזה מדהים!

וזה שייך רק לתקופה המדהימה שאנחנו נמצאים בה - שהקב"ה בחר דווקא בה לשתול גם את הקידמה שהיא ניסיון קשה מאוד.

הניסיון וההתמודדות איתו והשאלה שאת שאלת והרבה שאלות כמו זו - הן הן עבודת השם בעצמן!

מי ששואל את עצמו מה ה' רוצה ממני, גם אם לא תמיד נצמד לשם - זו עבודת השם!

מי שפונה אל אבא שבשמים ואומר לו - אבא, אתה הבאת אותי בתקופה הקשה הזאת, תעזור לי להתמודד עם זה - זו עבודת השם!

איך חתיכת פלסטיק. מחליפה קשר עם הקדוש ברוך הוא. 

אלא אם כן מדובר בהתמכרות מעוותת. שמצריכה יותר מגמילה רגילה.

חתיכת הפלסטיק הזו אמורה לשרת אותי, ולא ההיפך אם זה ההיפך.

צריך לפטר אותה. ולהסתפק בנוקיה דור 2.

אם שאלות כאלו ובכלל המחשבה הפנימית על זה אני בטוח שאת בדבר האמיתי ולא "ליד" 

כביכול אינטרנט הוא גזרת גורל.

אני יודעת שמדובר בנושא שנוי במחלוקת, אבל לדעתי אי אפשר לעבוד את ה' כשיש לך אינטרנט בכיס. מחשב - סבבה, אני מבינה את הצורך ומשתמשת בעצמי, אבל סמארטפון - לא.

מחשב זה משהו שאפשר להתמודד איתו, לשים הגבלות. סמארטפון זה דבר שהוא פסול, לדעתי.

נראה לי שאם נהפוך את האינטרנט למשהו שולי וחסר משמעות נצליח להתחבר לה' ולעצמנו הרבה יותר.

אך גם מחשב יהיה מי שיאמר שזה פסול

כי בפועל העניין זה האינטרנט, מה זה משנה אם זה 

בא כסמארטפון טאבלט נייד או נייח?

או שזה משהו חיצוני שאפשר להגביל, שאתה צריך בכלל להיות לידו כדי שאופציית נפילה כלשהי תבוא בחשבון.

גם זה לא אידיאלי, כן? רק זה לא משהו שאני אקריב הכל כדי להימנע ממנו, וסמארטפון כן.

אני יודעת שה' זה משהו אחר לחלוטין

אבל יש משהו סוחף בזה שגורם לי לפחות קצת לשים את השכל בhold...

אבל לא חשוב כבר התקדמתי הלאה מהשאלה 

איפה הוא סותר את הבורא  או דומה   לזה  ?

בעבודת ה' צריך להתאמץ... סמארטפון ושות' נותנים מענה זמין ותגמול מהיר...

את יכולה להשתמש בו כדי לקרוא ואת יכולה להשתמש בו כדי לראות סרט. זה בידיים שלך בסוף. רק שלך.

האינטרנט לא ממלא את מקומו של הקב"ה.

הוא ממכר, הוא סוחף, אבל לדעתי הוא לא מספק ומשאיר את האדם מרוקן מאוד. (כמובן, מדברת על מקרים שבהם השימוש בו יוצא משליטה, כשהוא הופך מכלי לתלות)

אבל, עם זה שאנחנו מכירים בזה שהוא לא אל, בכל זאת אנחנו נוהרים אחריו. אז זה כן סוג של עבודה זרה מצידנו (:

חושבת שהאומנות היא לדעת להשתמש בו בצורה נכונה, לדעת כמה הוא מסוכן, ולא להשתעבד אליו. וככה ממילא המקום הראשון יהיה הקב"ה. 

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות