בטח אם זה חשוב לאחד משניכם

וביחד תקבלו החלטות.

שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.

וגם אם לא באים למעשה חס ושלום

יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.

לדעתי קשה להיות נקי בזה.

וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.

לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.

בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.

וגם אני.

שיהיה בהצלחה! 

וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...

תודה

כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.

קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.

מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.

אם כן,

נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".

כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה

להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...

פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...

וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....

והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...

בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'

להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)

אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה

על אולי מחזיר לבית...

נגיד לדעתי זה קצת קו אדום

לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...

לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.

לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.

בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.

שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.

זה קודם כל.

שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.

ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.

בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )

בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון

קודם כל חיבוק

זה סיטואציה לא קלה

חושבת שכדאי לדבר על זה

תשמעי מה הוא חושב על זה

איך הוא רואה את הדברים

האם זה מאיים עליו או לא

ואם לא אז למה לא

תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות

יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....

אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.

אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.

בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....

חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית.  אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.

אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת

זה דברים מאוד עדינים

ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו

זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.

צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.

אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה

עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים

אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי

לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ

לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה

לא עובד או לומד עם נשים

אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה

אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?

איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...

אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..

אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?

אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..

ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..

אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...

לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...

אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...

בעלי ממש לא הכתובת.. 

ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'

אבל פה נעוץ הענין

לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה

ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה

אלא *איך את מרגישה עם זה*

הייתי מתחילה מבירור עצמי  מה בדיוק מפריע לך

ומה מערער אותך

האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?

האם זה מהותי?

מה הגבולות שאת רוצה לשים?

ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו

אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו

שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה

ומדם מתקדמים

ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.

יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.

לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.

את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.

אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.

בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,

אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.

בעיני כדאי לשוחח.

בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.

לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.

האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום  ועבר שינוי)

  ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?

האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?

אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.

אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.

(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)

ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא.  (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות. 

מאישה לאישה,

בכנות, לא הייתי רגועה.

יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.

זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.

לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?

כמה הקשר הוא אחד על אחד?

ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.

גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה! 

ומעלה איתו את זה לשיח

גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע

זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה? 

זה שאת לא בטוחה אם הוא הקפיץ

אותה או לא .. את לא צריכה לחשוש מלשאול את הדברים הללו, כמובן בגישה נעימה ועניינית ולא מאשימה אבל בסיטואציות כאלו אין מקום לאי בהירות או אי שיתוף

בין זוג נשוי, ואין משהו ש "לא נעים" לדבר עליו.

אני אישית עובדת בין רוב גברי בהייטק. ויצאו מצבים שנסעתי עם מישהו (לא אני יזמתי את הנסיעה אלא מישהו שאל אותי אם אפשר לבוא איתי כי המשרד רחוק ואותו יום לא היה לו איך להגיע) לי אישית לא היה אכפת שיצטרף למרות שהייתי מעדיפה שלא , אבל דבר ראשון לפני שעניתי, הלכתי לבעלי לשאול אותו אם זה מפריע לו, והוא אמר לי שהוא היה מעדיף שלא אבל זה לא נעים כי זה אדם שעובד איתי כמה שנים ונתקע ללא יכולת הגעה, אז הכל בסדר. בסוף הקולגה נסע איתי והשתדלתי שהנושאי שיחה לא יהיו אישיים שיתופייים מדי , כמה שיכלתי… (הוא גם מרקע חילוני אז האחריות הייתה יותר עליי בואי נגיד..)

בפועל מה שאני מנסה להגיד זה כמה דברים:

1. מבחינתי נסיעה של גבר ואישה שאינם נשואים היא משהו שרצוי מאוד להימנע ממנו

2. בסיטואציה שלי הבן אדם שלח הודעה אם אפשר לנסוע איתי כי הוא תקוע, ולא רציתי לפגוע בסוף זה אדם שאני רואה על בסיס שבןעי, ובכל זאת (סעיף

הבא)

3. לא היה לי ספק שאם בעלי היה אומר לי שזה מפריע לו, הייתי ממציאה תירוץ גם אם האדם האחר היה קצת נעלב

אנחנו חיים בעולם מורכב , וצריך

תמיד להיות עם יד על הדופק כי הגבול בין להיות נחמד לבין להגיע לקרבה שאינה ראויה (מספיק שיהיו שיתופים אישיים ואווירת צחוק), הוא דק מאוד ולכן עדיף להימנע מראש בעיניי, אלא אם כן יש סיטואציה שממש בעייתי להימנע, וכמובן שקיפות שקיפות שקיפות זה המפתח להכל 

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

עוד שעה וקצת וסיימנו

אבל יאללה, ממש עוד קצת

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

חשבתי על זה שהגעתי לשלב הכי קשה ואני עדיין במצב סביר ועוד מעט זה נגמר וזה ממש עודד אותי.

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

אני בעיקרון חושבת בתמונות, אבל מצד שני עוסקת המון במילים... אז כן לפעמים רואה מילים ממש בחשיבה שלי.

משערת שזה לא נפוץ

של ריצ'רד פיינמן. כשהוא היה סטודנט הוא ניסה לתרגל הערכת זמן מדויקת. כלומר, שיגידו לו "התחל" והוא יידע לומר שעברה דקה בזמן הנכון. אז נראה לי שהוא לא הגיע להערכה נכונה של דקה, אבל כן היתה לו הערכה די קבועה. אז אחד החברים אמר: אבל בטח לא תצליח להעריך מתי עברו חמש דקות (לפי ההערכה הקבועה שלו, לא חמש דקות אמיתיות) תוך כדי שאתה קורא ספר, ופיינמן אמר: ברור שכן. ואכן הוא הצליח. לעומתו החבר לא הצליח להעריך זמן תוך כדי קריאה אבל היה יכול לשוחח עם מישהו אחר ולעצור כשהזמן הנכון חלף - דבר שפיינמן לא הצליח לעשות. ההבדל התברר בכך שהחבר ספר על ידי "הרצת" סליל של מספרים כתמונה בראש, ופיינמן ספר על ידי מניה בדיבור פנימי, "אחת, שתיים, שלוש"...

אני מזדהה עם הדיבור הפנימי, אבל זה לא שאם מישהו אומר לי מילה אני רואה אותה כתובה, כמו שסיפרת על אחותך. מעניין. האמת היא שלראות את המילה כתובה זה גם סוג של חשיבה חזותית, אני חושבת. ואני ממש זוכרת היטב מילים ומשפטים שנאמרו (אם השיחה מספיק חשובה עבורי)

לא חזותי

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

עם מלא פרטים ועלילה מלאה

וזוכרת הרבה אח"כ

ברמה שיש דברים שאני לא זוכרת אם נאמרו לי באמת או שבחלום.

אני חושבת שיש קשר להורמונים.

אצלי החלומות הם הרבה בהריונות או אחרי לידה.

בשגרה כשאני ישנה טוב אני פחות זוכרת חלומות.

בעיקרון אני ללא אמצעי מניעה אבל היה משגל נסוג אז הסיכוי נראה לי קטנטן.האמת שגם האף הקיון לא היה לי דימום השתרשות אז אני גם לא יודעת איך זה מתאפיין