לא רגילה לזה, אנחנו באיפ מהציבור החרדי שעש את זה פחות וגם עד עכשיו עבד ולמד במסגרות יוצר חרדיות שזה עם גברים אחרים...
אבל לאחרונה יותר סיטואציות שעובד עם נשים....
לדוגמא עכשיו הוא באיזה מלגה עם סטודנטית אחרת וצריך לעשות איתה איזה מצגת, כנראה גם מחזיר לבית כי היא גרה באזור שלנו, נסיעה של בערך חצי שעה, והאמת זה מכניס אותי ללחץ, כאילו שלא ידחק על מישהי אחרת, או יראה כמה היא יפה/ חכמה/ נחמדה יותר ממני וכו
מתלבטת אם להעלות את זה לשיחה מולו...
בטח אם זה חשוב לאחד משניכם
וביחד תקבלו החלטות.
שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.
וגם אם לא באים למעשה חס ושלום
יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.
לדעתי קשה להיות נקי בזה.
וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.
לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.
בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.
וגם אני.
שיהיה בהצלחה!
וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...
תודה
כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.
קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.
מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.
אם כן,
נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".
כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה
להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...
פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...
וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....
והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...
בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'
להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)
אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה
על אולי מחזיר לבית...
נגיד לדעתי זה קצת קו אדום
לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...
לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.
לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.
בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.
שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.
זה קודם כל.
שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.
ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.
בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )
בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון
קודם כל חיבוק
זה סיטואציה לא קלה
חושבת שכדאי לדבר על זה
תשמעי מה הוא חושב על זה
איך הוא רואה את הדברים
האם זה מאיים עליו או לא
ואם לא אז למה לא
תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות
יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....
אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.
אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.
בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....
חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית. אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.
אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת 
זה דברים מאוד עדינים
ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו
זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.
צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.
אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה
עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים
אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי
לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ
לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה
לא עובד או לומד עם נשים
אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה
אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?
איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...
אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..
אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?
אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..
ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..
אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...
לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...
אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...
בעלי ממש לא הכתובת..
ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'
אבל פה נעוץ הענין
לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה
ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה
אלא *איך את מרגישה עם זה*
הייתי מתחילה מבירור עצמי מה בדיוק מפריע לך
ומה מערער אותך
האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?
האם זה מהותי?
מה הגבולות שאת רוצה לשים?
ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו
אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו
שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה
ומדם מתקדמים
ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.
יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.
לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.
את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.
אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.
בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,
אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.
בעיני כדאי לשוחח.
בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.
לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.
האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום ועבר שינוי)
ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?
האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?
אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.
אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.
(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)
ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא. (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות.
מאישה לאישה,
בכנות, לא הייתי רגועה.
יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.
זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.
לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?
כמה הקשר הוא אחד על אחד?
ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.
גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה!
ומעלה איתו את זה לשיח
גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע
זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה?
זה שאת לא בטוחה אם הוא הקפיץ
אותה או לא .. את לא צריכה לחשוש מלשאול את הדברים הללו, כמובן בגישה נעימה ועניינית ולא מאשימה אבל בסיטואציות כאלו אין מקום לאי בהירות או אי שיתוף
בין זוג נשוי, ואין משהו ש "לא נעים" לדבר עליו.
אני אישית עובדת בין רוב גברי בהייטק. ויצאו מצבים שנסעתי עם מישהו (לא אני יזמתי את הנסיעה אלא מישהו שאל אותי אם אפשר לבוא איתי כי המשרד רחוק ואותו יום לא היה לו איך להגיע) לי אישית לא היה אכפת שיצטרף למרות שהייתי מעדיפה שלא , אבל דבר ראשון לפני שעניתי, הלכתי לבעלי לשאול אותו אם זה מפריע לו, והוא אמר לי שהוא היה מעדיף שלא אבל זה לא נעים כי זה אדם שעובד איתי כמה שנים ונתקע ללא יכולת הגעה, אז הכל בסדר. בסוף הקולגה נסע איתי והשתדלתי שהנושאי שיחה לא יהיו אישיים שיתופייים מדי , כמה שיכלתי… (הוא גם מרקע חילוני אז האחריות הייתה יותר עליי בואי נגיד..)
בפועל מה שאני מנסה להגיד זה כמה דברים:
1. מבחינתי נסיעה של גבר ואישה שאינם נשואים היא משהו שרצוי מאוד להימנע ממנו
2. בסיטואציה שלי הבן אדם שלח הודעה אם אפשר לנסוע איתי כי הוא תקוע, ולא רציתי לפגוע בסוף זה אדם שאני רואה על בסיס שבןעי, ובכל זאת (סעיף
הבא)
3. לא היה לי ספק שאם בעלי היה אומר לי שזה מפריע לו, הייתי ממציאה תירוץ גם אם האדם האחר היה קצת נעלב
אנחנו חיים בעולם מורכב , וצריך
תמיד להיות עם יד על הדופק כי הגבול בין להיות נחמד לבין להגיע לקרבה שאינה ראויה (מספיק שיהיו שיתופים אישיים ואווירת צחוק), הוא דק מאוד ולכן עדיף להימנע מראש בעיניי, אלא אם כן יש סיטואציה שממש בעייתי להימנע, וכמובן שקיפות שקיפות שקיפות זה המפתח להכל
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
