לא רגילה לזה, אנחנו באיפ מהציבור החרדי שעש את זה פחות וגם עד עכשיו עבד ולמד במסגרות יוצר חרדיות שזה עם גברים אחרים...
אבל לאחרונה יותר סיטואציות שעובד עם נשים....
לדוגמא עכשיו הוא באיזה מלגה עם סטודנטית אחרת וצריך לעשות איתה איזה מצגת, כנראה גם מחזיר לבית כי היא גרה באזור שלנו, נסיעה של בערך חצי שעה, והאמת זה מכניס אותי ללחץ, כאילו שלא ידחק על מישהי אחרת, או יראה כמה היא יפה/ חכמה/ נחמדה יותר ממני וכו
מתלבטת אם להעלות את זה לשיחה מולו...
בטח אם זה חשוב לאחד משניכם
וביחד תקבלו החלטות.
שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.
וגם אם לא באים למעשה חס ושלום
יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.
לדעתי קשה להיות נקי בזה.
וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.
לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.
בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.
וגם אני.
שיהיה בהצלחה!
וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...
תודה
כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.
קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.
מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.
אם כן,
נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".
כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה
להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...
פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...
וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....
והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...
בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'
להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)
אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה
על אולי מחזיר לבית...
נגיד לדעתי זה קצת קו אדום
לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...
לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.
לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.
בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.
שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.
זה קודם כל.
שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.
ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.
בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )
בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון
קודם כל חיבוק
זה סיטואציה לא קלה
חושבת שכדאי לדבר על זה
תשמעי מה הוא חושב על זה
איך הוא רואה את הדברים
האם זה מאיים עליו או לא
ואם לא אז למה לא
תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות
יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....
אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.
אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.
בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....
חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית. אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.
אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת 
זה דברים מאוד עדינים
ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו
זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.
צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.
אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה
עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים
אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי
לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ
לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה
לא עובד או לומד עם נשים
אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה
אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?
איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...
אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..
אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?
אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..
ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..
אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...
לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...
אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...
בעלי ממש לא הכתובת..
ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'
אבל פה נעוץ הענין
לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה
ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה
אלא *איך את מרגישה עם זה*
הייתי מתחילה מבירור עצמי מה בדיוק מפריע לך
ומה מערער אותך
האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?
האם זה מהותי?
מה הגבולות שאת רוצה לשים?
ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו
אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו
שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה
ומדם מתקדמים
ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.
יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.
לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.
את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.
אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.
בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,
אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.
בעיני כדאי לשוחח.
בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.
לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.
האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום ועבר שינוי)
ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?
האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?
אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.
אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.
(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)
ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא. (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות.
מאישה לאישה,
בכנות, לא הייתי רגועה.
יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.
זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.
לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?
כמה הקשר הוא אחד על אחד?
ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.
גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה!
ומעלה איתו את זה לשיח
גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע
זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה?
זה שאת לא בטוחה אם הוא הקפיץ
אותה או לא .. את לא צריכה לחשוש מלשאול את הדברים הללו, כמובן בגישה נעימה ועניינית ולא מאשימה אבל בסיטואציות כאלו אין מקום לאי בהירות או אי שיתוף
בין זוג נשוי, ואין משהו ש "לא נעים" לדבר עליו.
אני אישית עובדת בין רוב גברי בהייטק. ויצאו מצבים שנסעתי עם מישהו (לא אני יזמתי את הנסיעה אלא מישהו שאל אותי אם אפשר לבוא איתי כי המשרד רחוק ואותו יום לא היה לו איך להגיע) לי אישית לא היה אכפת שיצטרף למרות שהייתי מעדיפה שלא , אבל דבר ראשון לפני שעניתי, הלכתי לבעלי לשאול אותו אם זה מפריע לו, והוא אמר לי שהוא היה מעדיף שלא אבל זה לא נעים כי זה אדם שעובד איתי כמה שנים ונתקע ללא יכולת הגעה, אז הכל בסדר. בסוף הקולגה נסע איתי והשתדלתי שהנושאי שיחה לא יהיו אישיים שיתופייים מדי , כמה שיכלתי… (הוא גם מרקע חילוני אז האחריות הייתה יותר עליי בואי נגיד..)
בפועל מה שאני מנסה להגיד זה כמה דברים:
1. מבחינתי נסיעה של גבר ואישה שאינם נשואים היא משהו שרצוי מאוד להימנע ממנו
2. בסיטואציה שלי הבן אדם שלח הודעה אם אפשר לנסוע איתי כי הוא תקוע, ולא רציתי לפגוע בסוף זה אדם שאני רואה על בסיס שבןעי, ובכל זאת (סעיף
הבא)
3. לא היה לי ספק שאם בעלי היה אומר לי שזה מפריע לו, הייתי ממציאה תירוץ גם אם האדם האחר היה קצת נעלב
אנחנו חיים בעולם מורכב , וצריך
תמיד להיות עם יד על הדופק כי הגבול בין להיות נחמד לבין להגיע לקרבה שאינה ראויה (מספיק שיהיו שיתופים אישיים ואווירת צחוק), הוא דק מאוד ולכן עדיף להימנע מראש בעיניי, אלא אם כן יש סיטואציה שממש בעייתי להימנע, וכמובן שקיפות שקיפות שקיפות זה המפתח להכל
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם
הם טובים ומקצועיים.
דבר שני
יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה
צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור
אפשר לשים תחתונית שחורה
ולא להסתכל בניגוב
ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו
דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה. אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.
לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.
אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.
אולי תתייעצו עם חמיך?
עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..
השאלה אם תשתמש בו..
בטח אם הכל עליה
איך זה יכול לעזור לי?
בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.
ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?
אוף.
יש דרך הקופה
אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.
והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.
אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.
העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...
יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.
מה קורה בטיפול?
בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.
כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.
יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.
ועוד 2 נקודות חשובות:
ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.
ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.
ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.
ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.
אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.
וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.
וויטמינים סופר סופר חשוב.
לנסות טיפול דרך הקופה.
ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...
הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.
אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.
הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...
וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.
י ש לכן רעיון למשהו?
שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...
אשמח לכל חוות דעת.
אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה
הייתי שוקלת להביא לה
אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...
יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.
בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...
❤️
חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.
זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?
ויכולות להשתנות במהלך השנים.
שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.
אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.
היא ממש אוהבת
אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...
מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)
אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.
זה עובר לבד בסוף?
שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.
לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.
חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.
בהצלחה
אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.
אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)
