בטח אם זה חשוב לאחד משניכם

וביחד תקבלו החלטות.

שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.

וגם אם לא באים למעשה חס ושלום

יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.

לדעתי קשה להיות נקי בזה.

וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.

לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.

בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.

וגם אני.

שיהיה בהצלחה! 

וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...

תודה

כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.

קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.

מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.

אם כן,

נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".

כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה

להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...

פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...

וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....

והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...

בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'

להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)

אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה

על אולי מחזיר לבית...

נגיד לדעתי זה קצת קו אדום

לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...

לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.

לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.

בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.

שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.

זה קודם כל.

שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.

ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.

בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )

בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון

קודם כל חיבוק

זה סיטואציה לא קלה

חושבת שכדאי לדבר על זה

תשמעי מה הוא חושב על זה

איך הוא רואה את הדברים

האם זה מאיים עליו או לא

ואם לא אז למה לא

תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות

יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....

אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.

אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.

בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....

חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית.  אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.

אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת

זה דברים מאוד עדינים

ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו

זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.

צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.

אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה

עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים

אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי

לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ

לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה

לא עובד או לומד עם נשים

אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה

אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?

איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...

אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..

אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?

אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..

ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..

אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...

לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...

אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...

בעלי ממש לא הכתובת.. 

ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'

אבל פה נעוץ הענין

לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה

ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה

אלא *איך את מרגישה עם זה*

הייתי מתחילה מבירור עצמי  מה בדיוק מפריע לך

ומה מערער אותך

האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?

האם זה מהותי?

מה הגבולות שאת רוצה לשים?

ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו

אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו

שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה

ומדם מתקדמים

ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.

יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.

לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.

את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.

אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.

בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,

אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.

בעיני כדאי לשוחח.

בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.

לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.

האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום  ועבר שינוי)

  ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?

האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?

אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.

אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.

(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)

ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא.  (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות. 

מאישה לאישה,

בכנות, לא הייתי רגועה.

יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.

זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.

לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?

כמה הקשר הוא אחד על אחד?

ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.

גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה! 

ומעלה איתו את זה לשיח

גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע

זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה? 

זה שאת לא בטוחה אם הוא הקפיץ

אותה או לא .. את לא צריכה לחשוש מלשאול את הדברים הללו, כמובן בגישה נעימה ועניינית ולא מאשימה אבל בסיטואציות כאלו אין מקום לאי בהירות או אי שיתוף

בין זוג נשוי, ואין משהו ש "לא נעים" לדבר עליו.

אני אישית עובדת בין רוב גברי בהייטק. ויצאו מצבים שנסעתי עם מישהו (לא אני יזמתי את הנסיעה אלא מישהו שאל אותי אם אפשר לבוא איתי כי המשרד רחוק ואותו יום לא היה לו איך להגיע) לי אישית לא היה אכפת שיצטרף למרות שהייתי מעדיפה שלא , אבל דבר ראשון לפני שעניתי, הלכתי לבעלי לשאול אותו אם זה מפריע לו, והוא אמר לי שהוא היה מעדיף שלא אבל זה לא נעים כי זה אדם שעובד איתי כמה שנים ונתקע ללא יכולת הגעה, אז הכל בסדר. בסוף הקולגה נסע איתי והשתדלתי שהנושאי שיחה לא יהיו אישיים שיתופייים מדי , כמה שיכלתי… (הוא גם מרקע חילוני אז האחריות הייתה יותר עליי בואי נגיד..)

בפועל מה שאני מנסה להגיד זה כמה דברים:

1. מבחינתי נסיעה של גבר ואישה שאינם נשואים היא משהו שרצוי מאוד להימנע ממנו

2. בסיטואציה שלי הבן אדם שלח הודעה אם אפשר לנסוע איתי כי הוא תקוע, ולא רציתי לפגוע בסוף זה אדם שאני רואה על בסיס שבןעי, ובכל זאת (סעיף

הבא)

3. לא היה לי ספק שאם בעלי היה אומר לי שזה מפריע לו, הייתי ממציאה תירוץ גם אם האדם האחר היה קצת נעלב

אנחנו חיים בעולם מורכב , וצריך

תמיד להיות עם יד על הדופק כי הגבול בין להיות נחמד לבין להגיע לקרבה שאינה ראויה (מספיק שיהיו שיתופים אישיים ואווירת צחוק), הוא דק מאוד ולכן עדיף להימנע מראש בעיניי, אלא אם כן יש סיטואציה שממש בעייתי להימנע, וכמובן שקיפות שקיפות שקיפות זה המפתח להכל 

אם זה מעל הסכום הזה שהוא מבחינתנו רציני, אז נתייעץ, אבל מתחת קונה מה שאני רוצה.

אבל שנינו סומכי אחד על השניה וידעים שאנחנו לא נוטים לבזבז סתם ככה

אבל על דברים גדולים יותר,

אני לא שואלת מתוך מקום של מבקשת רשות

אלא מוודאת שיש כסף בחשבון ולא העביר לפר''י או למקום אחר.

לקראת המשכורות בעלי אוהב להעביר את כל מה שנמצא לקרן השקעה, חשוב לי לוודא איתו שיש בנזיל.

בקיצור, בטח הבנת אותי. 

לפעמים מוודאת שיש מספיק כסף בחשבון.

נניח מעל שלוש אלף הייתי מוודאת.

עשיתי קניה כזו רק פעם אחת.

מתחת לזה זה יוצא נניח כמו קניה חודשית של סופר , אז מן הסתם אין מה לשאול ואין מה לוודא.

דברים גדולים יותר כבר יותר מתייעצים יחד, כי מחפשים לרוב איפה אפשר לקנות יותר זול, הנחות מבצעים וכאלו.

אנחנו לא אנשים אמידים בכלל בכלל אבל אני לא רואה סיבה לעדכן/לשאול רשות.

עורכת ומוסיפה שהיו תקופות שאני לא עבדתי ותקופות שהוא לא עבד. 

בשני המקרים הוא לא שאל אותח ואנימלא שאלתי אותו כי אנחנו מתייחסים לתקופות אלו כזמניות ולכיס כמשותף. 

הקב"ה פעם מפרנס דרכי, פעם דרכו, פעם דרך שנינו עבורנו כמשפחה. 

על קבלת ההחלטות והתגובה שלו

כי הוא מרגיש על בשרו כמה קשה הוא עובד ואת כביכול לא שותפה כרגע אז את "מבזבזת" את העבודה הקשה שלו על דברים שהם לא נחוצים ככ לדעתו

זה רק כיוון, אולי רלוונטי אולי לא. אבל שמתי כאן

לעניין השאלה שלך אז לא. לא מתייעצת בדרכ,רק אם אני מתלבטת אם הקנייה חכמה או לא, אבל לא כי אני צריכה אישור כי בראש שלי אני לא

אני עובדת בדיוק כמוהו על הכסף. מגיע לי להנות ממנו לא פחות.

אבל מסייגת, בתקופה שהיינו צריכים להצטמצם - הייתי הכי חסכנית בארץ ובעלי ממש סומך עליי שאני פועלת בתבונה עם הכסף ומבחינתו הוצאה על עצמי לכיף שלי, זה ההנאה שלו

להחליט על תקציב מסוים לאוכל או לאוכל בחוץ אם להיות ספציפיים (אפשר גם לא להיות ספציפיים ולעשות תקציב כולל למזון ואוכל בחוץ יחד)

ואז לשים לב שבמהלך החודש אתם לא עוברים אותו.

זה דורש קצת עבודה לפני תחילת החודש כדי להחליט כמה וכו'. אבל אז כל החודש את יודעת כמה יש לכם להוציא וזהו, בלי רגשות אשמה. 

בעלי מחזיק ראש על החשבון, הכנסות והוצאות והכל, אני בעניינים בגדול אבל לא ממש על זה.

קניות מכל סוג (אוכל, ביגוד וכו) כמעט רק אני עושה וכן אומרת לו שאני הולכת להוציא סכום של בערך כך וכך היום על נעליים לילדים או כמה יצא בסופר

ואם אני לא בטוחה שזאת הוצאה שנכון לנו כרגע אז גם שואלת אותו לדעתו. אבל זה לגמרי עובד גם הפוך- על כמעט כל הוצאה מעבר לרגיל שלנו הוא שואל אותי.

אבל בסך הכל אנחנו די באותו ראש כלכלית אז זה מסתדר לנו טוב

הוא יכול לשתף אותי שהוא צריך בגדים או נעליים אבל זה כי הוא בדרכ רוצה שאבוא איתו לקנות.

אני לא שואלת על בגדים וכו ובוודאי שלא אוכל בחוץ וגם הוא לא.

מה כן? קניה של מוצר חשמל, נגיד כמה אלפים, ריהוט שרוצים להחליף וכו. כשרציתי שואב שוטף התייעצתי איתו אם כדאי..

זה שהוא עובד ואת לא, לדעתי לא אמור להשפיע אם המצב מקובל עליכם. ההורים שלי היו כך ואמא שלי מעולם לא שאלה את אבא שלי.

כמובן שאם מדובר במצב כלכלי בעייתי אז זה מקרה אחר. 

על קניות יותר גדולות בד"כ אני משתפת אותו, סתם כי אני אוהבת לפטפט איתו...

אני כן אוהבת גם לשאול אותו בקטע כלכלי כי אני סומכת על שיקול הדעת שלו ורוצה להרגיש שהכל נעשה בשותפות. הוא גם שואל לדעתי בד"כ.

השאלה היא אם את 'מחוייבת' לשאול אותו ולחכות לאישור שאז זה באמת קצת חונק, או שזה נעשה מתוך מקום של שותפות...

בגדים, נעליים, ציוד בי"ס, אוכל - לא שואלת.

מכשיר חשמל או ריהוט - בד"כ קונים וחושבים ביחד.

בגד / שמלה / תכשיט / מטפחת בשבילי - כן שואלת, והוא ממש מפרגן.

דווקא קפה ומאפה ופינוקים בשבילי, אני מתפדחת, לא יודעת אם מעצמי או ממנו. בפועל קונה בלי לשאול.

כלומר אני גם מתפדחת לומר שאני קונה לי סתם משהו מתוק.. או שלא קונה או קונה ולא אומרת...

אבל כן בשאיפה לא להתפדח לומר את זה

גם בעלי כזה

וזה שהוא אומר ראיתי שהיית בכך וכך עם חצי חיוך חצי טרוניה ..

אבל תראי בגדול הרבה שנים היה לנו ויכוחים על זה

אבל הבנתי שזה מגיע סך הכל ממקום טוב

של לשמור עלינו

הבעל אמון על הפרנסה

ולכן זאת גם הקללה שלו

כל הזמן לדאוג לזה

וכן זה מדיר שינה מעיניהם וזה לא קל לחיות בלחץ כלכלי

אז עם הזמן ולקח הרבה זמן

אני כבר לא עושה קניות גדולות כמו בעבר והיד שלי יותר על ההדק וגם אם ממש בא לי משהו אני מחכה לזמן המתאים.

אפשר שתסכמו ביניכם על הוצאה שבועית שמוסכמת על שניכם וככה הוא לא יזרוק הערות ואת לא תרגישי עם זה לא נעים . זה מה שאנחנו עושים וזה בסדר גמור.

אני לא שואלת אם אפשר לקנות משהו ..אבל כן אם הוא רואה שקניתי משהו ושואל כמה יצא אז אני מעגלת קצת כלפי מטה כדי לא לשמוע הטפות מוסר על מצב החשבון כי אני לא עוכבת והוא מנהל את זה ..לי קשה להסתכל וגם כל החשבונות והתשלומים הכל זה הוא ברוך השם ..  

אבל אם צריך משהו יקר לבית אז מתייעצים וחושבים יחד .

לק"י

שזה גם הדברים היקרים.

אם אני ארצה לקנות בגד ב1000 שקל, אני כנראה איידע אותו לפני (אבל אין סיכוי כזה כרגע). אבל נניח בגדים לכמה מבני הבית אני יכולה לקנות בכמה מאות בלי ליידע מראש.

אם המצב הכלכלי כרגע פחות טוב, אני כנראה כן אתייעץ איתו יותר גם לגבי דברים פחות גדולים, כי הוא זה שמבין פה בבית בענייני הבנק והחשבונות.

אבל נשמע מחרפן הציפיה שלו שתעדכני על כל 100 שקל.

בו רק הגבר עובד

יכול להוביל לאישו סביב הכסף

גם בגלל שאולי אין מספיק

וגם בגלל שרק הוא מביא כסף הביתה

כדאי לעבוד על יכולת התמודדות עם ההתערבות שלו

אבל זה לא יפתור את הבעיה מהמקור

פתרון אמיתי נמצא ביציאה לעבודה ובהכנסה שלא תלויה בו

מרגישה נורמלית קצת עכשיו בזכותכן

אין לי אפשרות לצאת כרגע לעבוד אז זה באמת רק עליו

באמת אנסה לדבר איתו על הקטע של להקציב סכום מראש

שיהיה מקובל על שנינו

הוא גם אחד שלא מפרגן לעצמו בקבוק שתייה אם יוצא נניח, אז לא מבין את הצורך

אצלי ההורים שלי זה מאסט לקנות שתייה לפחות כשהולכים לקניות או לסידורים

אז אנחנו באמת שונים

אבל מכן מבינה שיש דרך לגשר על זה

אבל סתם כי זו ההתנהלות שלנו בבית שלנו.. (גם אני פחות עובדת, הוא במשרה מלאה-אז מטבע הדברים גם סידורים, קניות, בגדים וכו זה עלי..)

אנחנו צוחקים על זה קצת שזו החלוקה אבל בסוף זה ממש מבחירה וגם כשצוחקים על זה זה ברוח טובה ממש.. וזה באמת חלוקת התנהלות שטובה לנו.

מבחינת שיתוף על הוצאות- הוא החבר הכי טוב שלי, אז אני משתפת אותו ביום יום שלי.. משתפת שהייתי אצל הרופא והוא היה מעצבן, משתפת שאין בסופר ביצים ואני תקועה, משתפת שאני רעבה אז קניתי אוכל...

זה לא בקטע של אישורים בכלל, אלא בקטע שיתופי.. גם לפעמים לא ייצא לי לשתף וזה גם ממש בסדר. בהחלטה משותפת לשנינו יש גישה לחשבון הבנק אבל אנחנו לא עוקבים אחרי כל שקל שיוצא. אנחנו כן מאוד מחושבים באופן כללי וב"ה מצליחים לחסוך בלי להתקמצן על עצמנו..

לפעמים יוצא לו תגובה קצת מבאסת על המחירים של דברים כי הוא ממש מנותק מכמה דברים עולים(כי הוא לא מגיע לחנויות בכלל כאמור)

אבל למדתי שהתגובות האלה יוצאות לו גם על דברים כמו דלק, אגרות, תרופות או חולצת שבת שלו, וסתם הייתי שמה דגש על הפעמים שהוא מופתע/מתבאס ממחירים של דברים שקניתי לעצמי.. אז למדתי להשתתף איתו בהתבאסות מכמה הכל יקר או לסנן, בלי לקחת אישית כי זה לא קשור אלי בכלל זה דרך שלו להביע את הבאסה מיוקר המחייה ואני מבואסת מזה גם...

הבאסה שלו

זה עניין אחד.

הכיווץ שלך מהבאסה שלו

זה עוד עניין.

כדאי להתבונן בזה ולראות איך את כשהוא מתבאס

האם את יכולה להיות שם או שזה בלתי נסבל עבורך?

האם את מגיבה ישר "לכבות" את הלחץ והדאגה שלו?

יש שם איזושהי דינמיקה ושווה להתבונן בה.

חוץ מזה

כדאי שההתנהלות הכלכלית (ובכלל) תהיה פחות מתוך נסיון לנהל את הרגשות שלו שאת רוצה או לא רוצה לפגוש,

ויותר מתוך שיקולים ענייניים.

האם הקניה הזאת נצרכת לי עכשיו?

האם יש לנו כסף בשביל זה?

האם ההכנסות שלנו מתאימות לרמת החיים שלנו?

יש לנו תכנית כלכלית משותפת לטווח הקצר והארוך?

החשבון שלנו הוא משותף

ואנחנו כל חודש יושבים ביחד על ההכנסות וההוצאות שלנו ומחליטים למה לחסוך את היתרה.

כל אחד מאיתנו קונה מה שהוא רוצה ואת התוצאות נראה בסוף החודש.

אם אחד מאיתנו רוצה לקנות משהו רציני אז מדברים על זה לפני.

לא שהשני צריך לאשר אבל כן להחליט ביחד שמסכימים שהכסף המשותף ילך להוצאה הזאת.

אבל זה בסכומים גבוהים של כמה מאות לפחות ולא קניות שגרתיות כמו אוכל, דלק וכדו'.

כשבעיני השאלה האמיתית כאן נוגעת לזוגיות.

את בעצמך אומרת שאת יכולה לקנות לעצמך דברים,

מה שקשה לך זו ההתנהלות

מה שמעיק עלייך זה הצורך לשאול

("מה אין לי חיים משל עצמי?")

ואת מרחיבה על ההתנהלות שלו, על היחס (דקדוקי עניות).

אז בעיני זה באמת קו אישיות. שמשפיע על החיים של שניכם.

למשל אני מכירה זוג שהבעל היה חסכן מאוד מאוד בדברים כמו לכבות את האור, לחסוך במים... אלו קווי אופי או ערכים שמשפיעים על הפרטים הכי קטנים בחיי היומיום, של כל בני הבית.

אז לדעתי שבי עם עצמך, אפשר עם דף ועט, ותעשי סדר במחשבות:

באיזה עוד תחומים, חוץ מקניות, התכונה שלו מתבטאת?

איפה זה משפיע עלייך?

איפה זה מפריע לך?

איך זה גורם לך להרגיש?

מה טוב בתכונה הזו?

ומשם אתם צריכים לדבר.

מתוך כבוד לערכים, ולצרכים של כל צד.

כי חיים יחד. יש עבודה פרטית, ויש גם עבודה זוגית.

עבודה שיכולה להתבצע לבד או עם איש מקצוע, על מנת ששני הצדדים ירגישו טוב, ירגישו חופשיים בבית שלהם.

רגילה ככה מהבית, לשתף בדברים שקונים/מקבלים

בקטע כיף וחברי.

כמובן לא כל כוס קפה שקניתי,

אבל כן אומרת לו "אני צריכה שמלה חדשה אני אחפש אזמין לעצמי" או "אתמול בערב הזמנתי כמה בגדים לילדים יצא כך וכך"

כל מיני כאלה… האמת גם קפה יוצא לי להגיד לו "עצרתי בדרך הבייתה לקפה מפנק" 

כנ"ל לגביו, גם משתף בקטע זורם לא בקטע של לעקוב.

וקניות גדולות סכומים גדולים כמו ריהוט זה תמיד ביחד כמובן.

לגבי עניין כספי של כמה מתאים להוציא בכל תקופה, אני די מחשבת בעצמי ועושה סדרי עדיפויות פשוט. 

החשבון שלנו משותף אם זה רלוונטי

בכל מקרה המקרה שלך נשמע רחוק מאוד ממשהו בעייתי, דווקא להפך- נשמע מחבר ושיתופי.

כבר סיפרתי פה שאנחנו בחשבונות נפרדים בגלל המזונות של בעלי.
וזה יתרון מובהק של חשבונות נפרדים (מלבד עוד כמה יתרונות).

ובעלי הוא ממש נדיב באופיו, הרבה יותר ממני
אבל פשוט שאם אני רוצה משהו לעצמי אני אקנה מכספי, והכל טוב
ואם יש לי קושי תזרימי בחשבון שלי- משתפת אותו והוא עוזר.
זו לא תחושה של התחשבנות כמו תחושה של חופש

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

כולם חוץ ממנו, ואז הוא שלח בקבוצה תזכורת למשהו שקשור לטיול ותייג את כולם חוץ מאותנו.

ככה נודע לנו על הטיול בכלל...

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

כמובן שלא הזמינו גם את בעלי והילדים.

אבל מי שנפגעה זאת אני. בעלי לא נפגע והילדים לא ידעו.

את כותבת הרבה סיבות להרגיש כך

לידה

מלחמה

הריון

עומס וקשיים יכולים ממש ממש ממש להרחיק נפשית ואינטימית

כתבת גם שיש לך ביקורת על רוב הדברים שעושה

מציעה בעדינות, לבדוק גם איפה את ממוקמת ביחס אליו במחשבה שלך. צריך לדעת לקבל מהבעל ולסמוך... אם כל הזמן שולטים, אז גם קורסים וגם יש כל הזמן ביקורת על הבעל שגורמת לנו להרגיש עוד יותר רע..

מהנסיון שלי, בתקופות יותר קשות נכנסים למצב שרידה ואצלי זה מגביר את הצורך לשלוט.. אולי גם אצלך

וזה רק גרוע יותר ויותר

וצריך להפוך את הספירלה הפוך להרפיה וקבלה וזה גם מטיב את המצב הנפשי

כתבת שאת לא עם הורמונים, 

בכל מקרה לידה, הריון וגם מלחמה (מתח וכד') משפיעים על הגוף והנפש מאוד 

הייתי מחכה לזמן שפוי יותר

לא הבנתי מה זה אומר.

אני סומכת עליו בכללי אבל חושבת שהוא מתנהג בצורה לא נכונה עם הילדים. שנינו קצרים איתם מאד אבל לא רק בגללם. גם אני וגם בעלי בדיכאון כבר תקופה ארוכה. הכוונה לא מתנהג בצורה נכונה זה שאיך שהוא מתנהג כשהוא כועס זה לדעתי אלים ולא פורפורציונלי למעשה והוא חושב אותו דבר על התגובות שלי שהן בהחלט לא אידיאליות אבל לדעתי פחות גרועות.

אני כבר לא מאמינה במטפלים\פסיכולוגים כטיפול לדיכאון.
ממה שאני רואה סביבי, אולי ממש לקצת אנשים זה יכול לעזור אבל לרוב האנשים זה לא, וגם אם כן לוקח לזה כל כך הרבה זמן (ברמה של לפחות שנה), שפשוט חבל על שנים של סבלשלהם ושם כל הסובבים אותם.

הייתי גם כן בדיכאון, וטופלתי פעמיים. עד שהחלטתי לקחת כדורים.
זה היה פשוט משנה חיים!!! כאילו חייתי עד אז בחושך, ומישהו פתאום הדליק את האור.
ממש כעסתי על עצמי שלא לקחתי קודם. שפספסתי כל כך הרבה שנים, שבהם פשוט לא באמת חייתי את החיים.

אני היתי ממש ממליצה לכם להתחיל עם כדורים פשוטים מול רופא משפחה. משהו כמו צירלקס או סטרטלין.
 

לשקול שוב את האופציה של לקחת כדורים?

אתם באמת נשמעים במקום קשוח ממש, ולא בטוח כמה אפשר לצאת מזה לבד🫂

ואני חושבת שאגב אם שניכם בדיכאון ולא מטופלים זה לא הזמן לעשות צעדים דרסטיים כמו גירושים, כשקשה להבדיל בין ההתנהגות והאופי האמיתיים והמחשבות האמיתיות שלך ובין הדיכאון... 

אני ממש מבינה אותך… 
זה באמת נשמע מצב לא פשוט בכלל, במיוחד כשכדורים זה לא אופציה ואת גם אחרי לידה - שזה בפני עצמו תקופה מורכבת מהרבה בחינות.

אולי שווה להתחיל פעילות גופנית ממש ממש בקטן ובלי לחץ - אפילו כמה דקות של הליכה כשמתאפשר, או אולי להירשם למכון כושר - ככה זה ייתן לך מחוייבות לעשות את זה?

חיבוק!! ❤️❤️❤️

נכון שיש הרבה מצבים שהכדור עוזר אבל קודם כל , ללא טיפול רוב הסיכויים שזה עזרה זמנית. כך שגם כשלוקחים כדור כדאי להיות מלווים בטיפול טוב

דבר שני, יש אנשים רבים שמצליחים לצאת מדיכאון על ידי פעילות גופנית, עבודה קוגניטיבית התנהגותית שמשולבת בתוך טיפול.

פשוט צריך למצוא את המטפל הנכון וזה באמת לא קל.

מומלץ ללוות את זה בטיפול, בלי ספק.
אבל כמו שאמרת, למצוא מטפל שמתאים באמת זה לא פשוט. 
לפעמים זה לוקח זמן, כולל החלפות, וגם כשמוצאים את האדם הנכון – זה תהליך שלוקח זמן עד שרואים תוצאות ממשיות.

ובינתיים, האדם נמצא בתוך הקושי – וההשפעה היא לא רק עליו, אלא גם על הילדים ועל בן או בת הזוג. (אגב, הטריגר שלי להתחיל כדורים היה כשהבנתי כמה הילדים שלי סובלים מזה)

לכן, בעיניי, הרבה פעמים עדיף להתחיל עם כדורים, ובמקביל לשלב גם טיפול רגשי ופעילות גופנית.

ונקודה נוספת וחשובה- כשאדם נמצא בדיכאון, הרבה פעמים אין לו בכלל את הכוח או הרצון לקום מהמיטה, ללכת לטיפול או להתחיל פעילות גופנית. 

חוץ מזה שפעילות גופנית כטיפול בדיכאון דורשת התמדה – בדרך כלל 3–5 פעמים בשבוע למשך לפחות חצי שעה – וזה לא תמיד ריאלי לכל אחד, במיוחד במצב נפשי קשה.

ההתנהגות שלו כלפי הילדים מרחיקה אותך ממנו. מניחה שזה גורם לך לחוסר ההערכה לביקורת גדולה ולאשמה

טיפול זוגי טוב במצב שלכם יכול לחולל ניסים וכמובן גם טיפול בדיכאון. קשה מאוד להתמודד כשאחד מבני הזוג בדיכאון, אז כששניכם נשמע לי ממש קשוח.

טיפול טוב משולב cbt למשל יכול לעזור לשניכם

חיבוק גדול. נשמע ממש קשוח כל זה

קשה באמת לתקשר איתו.

אני באמת חושבת שבמקרה שאת מתארת זה ממש יכול לעזור טיפולים טובים שידעו לעזור לכם להתרומם כל אחד בנפרד ולשקם את המערכת הזוגית

אני יודעת שקשה ומתיש למצוא טיפול וגם יקר אבל בסוף אם מצליחים למצוא טיפול טוב (לא אימון ולא ייעוץ. טיפול מקצועי מעמיק) זה יכול לחולל פלאים

הסיפור היה נשמע ההודעה הראשונה שלך קצת אחרת (נתת עכשיו זוית שונה)

הכוונה המקורית שלי הייתה לשאול האם את בעמדת שליטה (גברית) בקשר או שאת בעמדת קבלה נשית

הרבה נשים מרגישות קריסה כשהן מרגישו המבוגר האחראי במשפחה הזאת. שהבעל הוא עוד ילד

הספר של לורה דויל בעיני הוא חובה לאיזון בסיטואציות כאלה לצד השני. אני לא לוקחת אותו כתורה מסיני אבל כן יש בו הרבה נקודות אמת

בכל מקרה אני לא יודעת האם זה רלוונטי לכם

זה נשמע מהצד שאתם חיים קצת בסיר לחץ

מה כולל היומיום שלכם כרגע?

טיפול עוזר אבל אם אתם נקרעים על עבודה או בית וזה אחד הגורמים המרכזיים אז אולי כדאי קודם לבדוק את זה...

יש לכם זמן לכל אחד לבד? זמן כיף? וזמן זוגי כיף?

כמה הילדים מאתגרים מאחד עד עשר? מספיק לפעמים ילד אחד שיטריף את כל המערכת ויקפיץ את רמת הקושי ממש

לחץ כלכלי?

פוסט טראומה?

חוויה קשב אחרת? (אבל וכד'?)

שבדיכאון הרבה פעמים פשוט לא אוהבים, נקודה.

חיבוק גדול. תנסי לזכור את זה כשהמשבות האלו עולות, שהיכולת של המוח והגוף להרגיש אהבה (ולהרגיש אהובה) בדיכאון , לא תמיד קיימת

בכל אופן שיהיה בחירות טובות. מאחלת לך כוח ובהירות לדעת מה נכון לעשות 

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם